אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קנו

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קנו

סימן קנה

ידי"ן הח"חש כהה"ר משה הכהן נר"ו אחד"ש זאת אומרת שהגיענו כתבך וראינו את כל הרשום בכתב וחתום בספר ועל המעשה הרע שאמר ראובן לשמעון אם תרצה לתת בתך מרים לבני יהודה לאשה קנה לו. והשיב שמעון טוב הדבר תן לי הקדושין בשביל בתי הנז' ונתן לו ראובן אוקיה לקדושי בתו בשביל בנו וכו' זה העם לא היה וזה דרכם כסל למו לקדש נשים מתוך שחוק והתול כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות ולפעמים מתקדשת לאחר ופוגעים באסור אשת איש אוי להם אוי לנפשותם ומרבים ממזרים בישראל ואין קץ לענשם וכמה החמירו רז"ל בענין זה של קדושין וכמה פארות וסעיפים מינים ממינים שונים שמסתעפים ממנו והם דברים העומדים ברומו של עולם וכיון שהאנשים האלה רגילים הם בכך היה צריך המורה להחמיר עליהם אפי' בענין שלא היתה צריכה גט להצריכה גט אפי' שבזה נפסלה מן הכהונה למגדר מלתא שלא יבואו לרמות מלתא למלתא ולפגוע באסור ערוה החמורה אחר שאין עליהם לא עול תורה ולא עול דרך ארץ. וגדולה מזו מצינו להרב מהר"י עייא'ש ז"ל בס' בית יהודה במנהגי אדגי'ל בדינים השייכים ליום טוב וחש"מ ס"ד שכתב וז"ל נוהגים בכאן להחמיר שלא להסתפר אותם שהם מותרים מן הדין בחש"מ כגון הבאים ממדינת הים ומבית השביה וכו' מפני שאינם בעלי תורה מסרכו ומדמו מלתא למלתא לכך החמירו עליהם הראשונים ז"ל ואסרו להם ומי שמסתפר בחש"מ קונסים אותו בנדוי ומלקות עכ"ל. הרי דאפי' בדבר שמותר מדין המשנה החמירו עליהם לנדות העושה מפני שאינם בני תורה שמא יבא להסתפר מי שהוא אסור ואעיקרא דדינא העושה מלאכה בחש"מ לרוב הפוס' איני אלא מדרבנן כ"ש וק"ו בענין קדושין דאיכא למיחש שיבאו לפגוע באסור ערוה החמורה שהוא אסור תורה שצריך להחמיר עליהם אחר שאי' בני תורה ומסרכי ומדמו מלתא למלתא:

ועל מה שנוגע לענין דינא בנדון זה שהבאת מ"ש מרן בש"ע בסי' ל"ה ס"ד וס"ה וכו' לא חבר מרן ספר הש"ע לפסוק ממנו הלכה כ"א ספר הבית יוסף והש"ע הוא כמו מפתח בעלמא ובפרט בענין גיטין וקדושין שאף שדעת מרן להקל צריכים אנו לחוש לדעת המחמירים ולצאת ידי כל הדעות אחר שהוא דבר חמור כמבואר בספרי הפוסקים האחרונים ועכ"פ הכא בנד"ד היה צריך לחקור שמא קודם הקדושין הרצה ראובן הדברים לפני בנו שרוצה לקדש לו בת שמעון ושתק הבן שהיא מקודשת דאמרינן מחמת כיסופא שתק ושוייה שליח. או אפשר שאמר הבן לאב לשדכה לו דגם בזה הוי מקודשת אף שלא מינהו שליח קדושין ויש אומדנא לזה שהרי בחזרתם מהשוק אמרו ליאודה בן ראובן אביך קדש לך בת שמעון ושתק והגם שאחר עבור איזה ימים אמרו ליאודה למה אינך שולח סבלונות וכו' והשיב וכי אני מניתי את אבי לקדשה לי לא חפצתי לקחתה וכו'. אפשר שחזר בו וגדולה מזו מצינו להרב מהריק"ו שורש ל' שהביא תשובה א' מר"י בר יהודה בבן יא' שנים שקדש לו אביו אשה וכתב וז"ל שצריכה גט שמצינו בכל מקום שזכין לאדם שלא בפניו ועוד מאחר שלא מיחה בקדושי אביו עד י"ג שנה וחצי מאן לימא לן דלאו ארצויי ארצי קמיה אחר שגדל ושתק וקבל ולאחר מכאן חזר בו ואינה חזרה ואינה יוצאה בלא גט שלא יהיו בנות ישראל הפקר ואין לפקפק באסור א"א עכ"ל מבואר מתשובה זו דכששתק אחר שגדל אמרינן דהוו קדושין למפרע ואף שחזר כו אח"ך לא מהני והגם דלא קי"ל הכי לומד דכששתק אח"ך הוו קדושין למפרע אלא דוקא כשהרצה הדברים לפני הבן קודם הקדושין ושתק הבן כמבו' בדברי רבינו הטור שם. מ"מ לחוש עכ"פ צריכים אנו לחוש ולחקור אם הרצה הדברים לפני הבן קודם או אם אמר לו לשדכה ומרן בתשו' סימן יא' הביא חשובה הנז' וכתב דלא קי"ל הכי דרצוי בתר קדושין לאו כלום הוא אלא דוקא קודם קדושין. וכתב עוד וז"ל ואפשר לומר עוד שבעל תשובה זו לאו מדינא קאמר אלא לאותו מקום שאירע בו ההוא עובדא שהיו עמי הארץ הורה כן כדי שלא יזלזלו באיסור אשת איש והכי דייק לישניה וכו' ע"כ:

גם הרב מהר"א ששון סימן ס"ה בנדון שלו שיתום קטן קדש לו דודו בת קטנה על ידי אביה ואחר שגדל לא מיחה ואח"ך יצא מן הכלל והביא תשובה הנ"ל וכתב דכיון דקדושי קטן הם מדרבנן אין לנו להחמיר אחר שמצינו שיש חולקים על אותה תשובה אח"ך הביא דברי הריטב"א בחי' דכתב דכי קדשה לבריה חשיב זכות וזכין לאדם שלא בפניו אא"כ מיחה כששמע. וכיון דלא אתינן עלה אלא מדין זכייה בין שנתרצה תחילה קודם קדושין או אח"ך הוו קדושין וכו' יעו"ש אלא. דאח"ך התירה בנדון שלו מטעמא שהיה קטן כמבואר שם. ועוד שלא היה אביו המקדש באופן דהכא בנד"ד עדיין יש לפקפק בקדושין אלו אחר דאינם בני תורה:

ועל מה שכתבת שהעדים שקדשה בפניהם כולם פסולים מחמת קורבה צריך לדעת אם הפסול הוא דאורייתא או דרבנן כמו שנתבאר בח"מ סי' ל"ג שאם הם פסולים מדרבנן צריכה גט מספק כמ"ש מרן בא"הע סי' מ"כ ס"ה. ועיין בח"מ סי' הנז' ס"ק י"ב ובהרב ב"ש שם ס"ק ט"ז והרב כנ"הג סי' הנז' הגהב"י מאות ק"ן ואילך הביא סברת הפוסקים בפסולים מחמת קורבה לענין קדושין יעו"ש. באופן דהכא בנד"ד לצד שנאמר שאם היו הקדושין בפני עדים כשרים צריכה גט. צריכים אנו לדעת אופן הקורבה של העדים היאך היה. ומה שהבאת ממ"ש מרן שם סב' המקדש בעד א' אינן קדושין הרי רבינו הטור כתב שם בשם סמ"ג דחוששין לקדושיו להצריכה גט הביא דבריו מור"ם בהגה שם וסיים וכתב ובמקום עגון ודוחק יש לסמוך אדברי המקילין. משמע דבלא דוחק יש להחמיר. עוד כתב שם ז"ל וכן אם קדש בפני שנים והאחד מהם קרוב הוי כמקדש בפני עד א' וכו' ע"כ. ועיין בהרב"ש שם סק"ח מ"ש לתרץ ממ"ש בח"מ סי' ל"ז דנפסל הב' בצירופו לא' יעו"ש. והרב יד אהרן שם הביא כמה חלוקי דינים בזה גם הרב מהרימ"ט חא"ה סי' מ"ה כתב שרבינו ישעיה מטראני כתב בתשו' שר"ת ורבינו ברוך כתבו דמקדש בעד א' חוששין לקדושיו:

את זה כתבנו בריש מילין וראשי פרקים לפי דוחק השעה במקום שאמרו להאריך ער שנדע גופא דעובדא על מתכונתו באופן דמלתא כדנא אין לך להחליט הדבר מדברי הש"ע והרי אמרו בש"ס פ"ק דקדושין כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקדושין אל יהיה לו עסק עמהם ופסקו מרן בש"ע ס"ס מ"ט ודקדק הרב ד"ן א"ה סימן ן' מדקאמר בטיב גיטין וקדושין ולא קאמר בדיני גיטין וקדושין מוכח דאע"פי שיודע דיני גיטין וקדושין צריך לידע ג"כ טעמי הדינים על מתכונתם יעו"ש:

ועל שבעתה צריך לייסר לראובן ושמעון על המעש' הרע הזה אשר עשו הן מצד הדין הן מצד התקנה אם מצד הדין הרי כתב מרן בס"ס וכו' ס"ד וז"ל האשה מתקדשת וכו' ואפי' קדשה בכסף או בשטר אם לא שידך תחלה או שקדש בשוק מכין אותו מכת מרדות והיא מקודשת ע"כ. מבואר מזה דאם לא שידך תחלה אפי' קדש בבית מכין אותו ואם קדש בשוק אף ששידך תחלה מכין אותו וכן בא מבואר בדברי רבינו הטור שכ"כ הרמב"ם. והגם שכתב שם משם הרא"ש דדוקא במקדש בביאה מלקין והביא דבריו מור"ם בהגה שם מ"מ הרי כתב שם מרן בב"י דאינו מוכרח כן בדברי הרא"ש יעו"ש. ור"יו ח"ד נתיב כ"ב כתב דרוב הפוסקים הסכימו כרב דמנגיד אכולהו יעו"ש. ומה גם דאנשים כאלה שמורגלים בכך כ"ע יודו דמלקין ובפרט דשתי רעות עשו לקדש בשוק ובלא שידוכין ואף לצד שנאמר דלא הוו קדושין הרי מצינו להרשב"ש ז"ל בסימן י"ד במקדש בלא שידוכין שכתב שאע"פי שהקדושין בטלים פריצותא דעבד עבד ולמגדר מלתא מכין אותו מכת מרדות והגם שסיים שם שהרב אביו כתב דכשהקדושין בטלין לא מנגדינן ליה היינו דוקא בשקרה מקרה פעם א' אבל לאנשים האלה שהורגלו בכך ושתים רעות עשו כ"ע יודו שאף שהקדושין בטלים מנגדינן. ואם כפי התקנה הרי בא מבואר בספר הישר ספר התקנות שאין רשות לשום אדם לקדש אשה זולת בפני חכם העיר בעשרה מישראל וכל מי שיקדש שלא כפי תקנה זו אם יהיו מצוים עדים ויבואו ויגידו לאלתר לב"ד הגם נקיים ואם לא יבואו עד לאחר זמן מלבד העונש שיקבלו במכות ויסורין ובמאסר יפרעו לקופה של צדקה מה שיראה לב"ד והמקדש יפרע גם הוא קנס לעניים וישאר בבית האסורים עד שיתן גט למקודשת ואפי אם ירצה אביה לתתה לו לא ישאנה עד שיגרשנה גירושין גמורים ואח"ך אם ירצה לחזור ולקדשה כפי התקנה הרשות בידם ואפי' עבר ונשאה ע"י קדושין הראשונים צריך לגרשה בגט כמבואר בספר הנז' ל"א יעו"ש. איך שיהיה למה שנוגע לענין הדין באלו הקדושין אם צריכה גט או לא אין אנו מחליטים הענין עד שנודע גופא דעובדא היכי הוה בכל פרטי הענין כמש"ל:

וע"ע היהודים ההרוגים השאלה באה סתומה וחתומה וענין זה הוא מים שאין להם סוף וכמה דיות נשתפכו בזה מפי סופרי' ראשונים ואחרונים ובדרך כלל נגיד לך ריש מילין שגוי מסיח לפי תומו צריך שלא יהיה הגדתו ע"י שאלה וגם בלי שום הערה כלל שמורה שרוצים לדעת ממנו אם אמת. רק שיאמר מאליו פלוני מת וגם צריך שיאמר פלוני בן פלוני מעיר פלוני וגם צריך לדעת אם היה מצוי בהריגתו או שמצאו הרוג או שמע שהרגוהו וממי שמע ומזה מסתעפים כמה פארת וכמה סעיפים מינים ממונים שונים. אי לזאת אם אתה ירא לנפשך כשיבא ענין כזה לידך תקבל דברי הגוי המגיד או היהודי המעיד במותב תלתא ותכתוב הדברים ככתבו וכלשונו של המעיד אין חסר אין יתר ותשלח שאלה עם הקב"ע לא' מערי ישראל שיש בו ב"ד מומחים והם ישיבו תשובה כפי מה שיורום מהשמים. ואף אם תרצה לומר שאתה חכם גדול ובקי בדינים אלו וכיוצא בהם מ"מ הרי עכ"פ אין בידך ספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים ואומן אי אפשר בלא כלי אומנותו. ואף אם היו בידך כל ספרי הפוסקים בדבר חמור כזה הטוב טוב שיסכימו עמך חכמי ישראל כי היכי דלימטי וכו'. והלא דברים ק"ו ומה חכמי הש"ס שהיו בקיאים בקלות וחמורות אפי"ה מצינו לר' פ' כי הוה אתי טרפתא קמיה הוה מכניף וכו' כי היכי דלימטי וכו' ומה נענה אנן יתמי דיתמי אשע"ך שמע בקולנו ויהי אלהים עמך דבענין גיטין וקדושין ובענין עיגונא דאתתא לא תחליט הענין עד שתמלך בב"ד מומחים. ואם לא תאבה לשמוע דמך יהיה בראשך ואנחנו נקיים ואם את הדבר הזה תעשה תציל את נפשך ולא תכשל בכמה עונשין ואזהרות ותשכון בטח ברד וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום ועליך המצוה להוכיחם ולהדריכם במישור ולדרוש להם ביום שבת קדש דיני התורה הצריכים ולהודיעם עונש העובר על דברי תורה ודברי מוסר המושכים את הלב ליראה את ה' הנכבד והנורא וכך היא חובתו של החכם הממונה על קהל עדתו להסיר מהם כל מכשול ולהדריכ' בדרך ישרה ויבא שכמ"ה:

וע"ע הפדיון שפדה הכהן בתוך ל' יום שהבאת מ"ש מרן בי"ד סי' ש"ה וכו' כמו המלמד תשב"ר ששונה להם דין הש"ע לא ידענו מה כוונתך כזה אם הוא לומר שהפודה אמר לכהן בשעת הפדיון בחמש סלעים אלו שאני נותן לך בני פדוי לאחר ל' יום מי רחקו לכהן לפדותו בתוך ל' יום לכתחלה ולהכנס בסלע המחלקות שהרי סיים שם מור"ם וכתב וז"ל וי"א דאם אין המעות קיימים וכו' אפי' בדיעבד אין בנו פדוי וטוב להחמיר לחזור ולפדותו ע"כ. ובנ"ד ודאי שאין המעות קיימים. ומה גם דמרן שם כתב בבר"ה דבנוסחא דידן איפסיקא הלכתא כשמואל דאין בנו פדוי ושהרא"ש והרמב"ם דפסקו כרב לא היה בנסחתם בגמ' שום פסק יעו"ש. וכ"כ בכ"מ הביא דבריו הבאה"ג. דלפ"ז מ"ש מרן בש"ע היינו שהלך בשיטת הרא"ש והרמב"ם בדרכו בכל המקומות. ואנחנו הרואים שהכהן להוט אחר הממון דין גרמא לו למה שהתיר מרן בדיעבד לעשותו לכתחלה לחשש שמא ימות הבן תוך ל' יום ויאבד ממנו דמי הפדיון והוא לא ידע כי ה' מוריש ומעשיר והלב יודע אם לעקל וכו' ומה גם דלענין הברכה כתב הכנ"הג שם הג"הט אות כ"א משם הרב מהראנ"ח דאינו מברך וא"כ הו"ל ספק ברכות:

את זה ראינו להשיב על כתבך ולהעירך שלא תסמוך על חכמתך שאתה יודע דיני הש"ע דלאו שמה ידיעה להורות את בני ישראל בפרט בדברים חמורים שענשם מרובה ושומע לנו ישכון בטח ושאנן ובצל שדי יתלונן הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בחדש אדר משנת דברי הברית ליצירה:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה