ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קנה
נדרשנו מאת פרנסי ומנהיגי עיר תהלה ג'יבאלטאר יע"ה להגיד להם את דבר המשפט בנדון המבואר בשאלתם. וזל"ה שבאה מהתם להכא:
ראובן היה לו אשה נכרית מיוחדת לו וילדה בן והלכה האשה הנז' עם בנה למדינה אחרת להכניס להבן הנז' בדת ישראל וחזרה עם בנה הנז' מהול בלא טבילה ולא עברו ימים מועטים עד שחלף הלך לו הבן הנז' מעולם הזה והן עתה היא גם היא הלכה למ"א ונתגיירה והביאה בידה כתב חכמי ישראל אשר הביאוה בברית וכשבאתה ישבה לה בבית איש אחר ואחר עבור זמן מה רוצה ראובן הנז' לעשות עמה נשואין גמורים כדת משה וישראל. ובראותינו המעשה הלז חוששנו מחטאת ודבר זה תליא באשלי רברבי להורות הדין. ע"כ אנחנו ח"מ אחרי ני"ק מבקשים מדום כת"ר להשיב לנו משפט האיש הנז' אם רשאי לכונסה או לאו וע"פ ר"ומ כת"ר יקום דבר ותשובת רו"מ כת"ר מהרה תצמח הכ"ד הח"פ ג'יבאלטאר יע"ה בסדר ואלה שמות בני ישראל עכ"ל השאלה:
תשובה שנינו במשנה פ"ב דיבמות וז"ל הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו ע"כ ופירש"י וז"ל הנטען חשוד כלומר שטוענין עליו דברי לעז לא ישאנה משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון ע"כ:
ובגמרא הא גיורת מיהא הוי ורמינהי אחד איש שנתגייר לשם אשה ואחד אשה שנתגיירה לשם איש וכן מי שנתגייר לשם שלחן מלכים לשום עבדי שלמה אינם גרים דברי רבי נחמיה שהיה רבי נחמיה אומר א' גרי אריות וא' גרי חלומות וא' גרי מרדכי ואסתר אינם גרים עד שיתגיירו בזמן הזה. בזמן הזה ס"ד אלא אימא כבזמן הזה הא אתמר עלה א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב הלכה כדברי האומר כולם גרים הם אי הכי לכתחלה נמי משום דרב אסי דא"ר אסי הסר ממך עקשות פה וכו' ע"כ בגמרא. ופירש"י וז"ל הא גיורת מיהא הויא ואע"ג דלא נתגיירה לשם יהדות אלא בשביל שישאנה וכו' דאמר רב אסי טעמא דמתני' משום דכתי' הסר ממך עקשות פה וכו' דאתו לאחזוקי לקלא קמא:
ביאור דברי המשנה והגמרא לפי פי' רש"י ז"ל דהנטען על השפחה דקאמר מתניתין היינו קול בעלמא וחשד ואין כאן שום עדות ברור שבא עליה וע"ז קתני דלכתחלה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו. ומקשה בש"ס דמדקאמר לא יכנוס דהיינו דזה דוקא לא יכנוס ואחר יכול לכונסה לכתח' מוכח דגיורת מיהא הויא אע"ג שנתגיירה כדי שישאנה זה הנטען ולא לשם יהדות ורמינהי וכו' ומברייתא זו מוכח שהמתגייר לשום דבר מאלו אינו גר וא"כ אפילו אחר לא יכנוס לכתח' ומשני הא אתמר עלה וכו' הלכה כדברי האומר כולם גרים הם. ובזה ניחא דאחר יכול לכנוס לכתחלה ומקשינן אי הכי לכתחלה נמי. וכתבו התוס' וז"ל אי אמרת בשלמא דאינה גיורת גמורה ניחא דלכתחלה לא יכנוס משום דספק גיורת היא דשמא נתגיירה לשם איש ובדיעבד אין להוציא דאין להחמיר משום חששא זו עכ"ל ור"ל דאם תנשא לזה הנטען הויא ספק גיורת שמא נתגיירה לשם זה כדי שישאנה ולכך לא יכנוס לכתחלה אבל אם לא תנשא לו גיורת גמורה היא דאין כאן שום הוכחה שנתגיירה לשם זה הנטען וא"כ אחר שרי לכונסה לכתחלה אבל עכשיו שהוכחנו דהלכה כדברי האומר כולם גרים הם ואף שנתגיירה כדי שישאנה זה גיורת גמורה היא א"כ לכתח' נמי יכנוס ואמאי קתני מתניתין דלא יכנוס ומשני משום דרב אסי וכו' כלומר דמן הדין גיורת גמורה הויא והיה יכול זה הנטען לישאנה אלא שחששו חז"ל משום פגמו של הנטען שיאמרו שהקול הראשון שיצא עליו שבא עליה בגיותה הוא אמת אחר שראינו שנשאה אבל אם בדיעבד שלא נמלך בב"ד והלך מעצמו ונשאה אין מוציאין אותה מתחת ידו כיון שעכ"פ גיורת גמורה הויא. ודין זה דגיורת גמורה הוייא כן פסקו הפוסקים דאע"ג שנתגיירה לשם איש בדיעבד הוייא גיורת גמורה ודוקא לכתחלה בודקין אחריו שמא הוא מתגייר לשם שום דבר ואזי אין מקבלין אותו אבל בדיעבד אם עבר ונתגייר ומל וטבל לשם גרות בפני ב"ד הוי גר גמור כמ"ש הרמב"ם פי"ג מהל' א"ב ומרן בי"ד סי' רס"ח יעו"ש:
והנה בדין זה כשידוע בבירור שבא עליה בגיותה עדיין יש להסתפק לפי פירש"י ז"ל דיכולים אנו לומר דע"כ לא אמרינן דלא יכנוס לכתחלה אלא דוקא היכא דלא היה כאן כ"א קול וחשד בעלמא שאם אנו מתירים אותו לכנוס יש בזה לזות שפתים שיאמרו שהקול הראשון הוא אמת ואיכא פגם גדול כזה שיאמרו שבא עליה בגיותה ואף את"ל שהוא לא איכפת ליה בפגם זה אין מניחים אותו לכנוס משום דהפגם מגיע לכל המשפחה וגם לאומה הישראלית שאחיהם הישראלי עבר עבירה גדולה כזו אבל כשיש עדות ברורה שבודאי בא עליה בגיותה שפגום ועומד הוא ובין שישא אותה ובין שלא ישאנה כבר נפגם יכולים אנו לומר שיוכל לכנוס לכתחלה אחר דלא שייך כאן טעמא דרב אסי דלזות שפתים וכיון שזו גיורת גמורה הוייא וכקטן שנולד דמי יכולה להנשא לו כמו לאחר או כלך לדרך אחרת דע"כ לא אמרינן דאם כנס אין מוציאין מידו אלא דוקא היכא שאין כאן כ"א קול בעלמא דבלעז אין מוציאין אשה מבעלה אבל אם בודאי בע"ל אף אם כנס מוציאין מידו משום קנסא כיון שבא עליה בגיותה. אבל לכתחלה בין בבא עליה בודאי בין בלעז בעלמא לא יכנוס והא כדאיתיה והא כדאיתיה בלעז משום לזות שפתים ובבא עליה בודאי משום קנסא במכ"ש דמוציאין או אפשר לומר דס"ל לרש"י ז"ל דלענין דינא אין שום חלוק בין בלעז בעלמא בין בידוע בודאי שב"על בגיותה ובשתי החלוקות לכתחלה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו ומה שהוצרך רש"י ז"ל לפרש ההיא דרב אסי משום דאתי לאחזוקי לקלא קמא דהיינו קול בעלמא משום דמתניתין קתני הנטען וכו' ופירוש דנטען היינו חשד בעלמא כמ"ש רש"י שם ועלה קאמר בגמ' דלא יכנוס משום לזות וכו' אבל אנה"נ דלענין דינ' בין בקול בעלמא בין בבע"ל בודאי דינם שוה. וכי תימא אם איתא דגם בבא עליה בודאי אין מוציאין לשמועינן מתניתין רבותא בבא עליה בודאי דאין מוציאין מידו וכ"ש בנטען לזה יש לומר דאי הוה אשמועינן מתני' האי דינא בבע"ל בודאי דלכתחלה לא יכנוס. ואם כנס אין מוציאין מיד היינו טועים ואומרים דדוקא בבא עליה בודאי לא יכנוס אבל בנטען בעלמא אף לכתחלה יכנוס ולהכי קתני דין זה בנטען דלכתחלה לא יכנוס משום לזות שפתים וכ"ש בבא עליה בודאי. אבל להוציא מידו אין סברא כ"כ לטעות ולומר דבודאי בא עליה מוציאין מידו דהא קי"ל דאין מוציאין אשה מבעלה אלא כשהיא אסורה לישב תחתיו אבל זו שגיורת גמורה הויא לא אמרינן דמוציאין אותה ממנו משום קנסא אחר דאסורא דעבד עבד באופן דעדיין יש להסתפק לפי' רש"י ז"ל בבע"ל בודאי מה יהא בדינו:
אלא שמצינו להרשב"א ז"ל בשיטתו על הש"ס שכתב וז"ל ואקשי' א"ה לכתחלה נמי ופרקינן כדרב אסי דאמר רב אסי וכו' פירש"י ז"ל דאתי לאחזוקי לקלא קמא מיהו בשכנס לא יוציא כדאמרינן לקמן דברננא לא מפקינן והקשה הרמב"ן נר"ו דא"כ מ"ש דבעדים מפקינן ולא משמע הכי דהא סיפא דמתניתין בעדים היא כדאוקמה רב מדקתני הוציאוה מתחת ידו ומדסיפא בעדים רישא נמי בעדים. ועוד דגרסינן בתוספתא הבא על השפחה ועל הנכרית אע"פ שחזרה שפחה ונשתחררה נכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנס ואם כנס לא יוציא שמע מינה אף אם בא עליה בודאי אם כנס לא יוציא אלא משום לזות שפתים ר"ל שיאמרו שזו לא נתגיירה אלא לשם זנות וזה לא כנס אלא לשם זנות עכ"ל:
מוכח מדבריו דמפרש דברי רש"י ז"ל כפי הדר הב' שכתבנו דדוקא בלעז בעלמא אם כנס אין מוציאין מידו דברננה לא מפקינן אבל בודאי ב"על אף אם כנס מוציאין מידו וע"ז הקשה הרמב"ן ז"ל דמקתני סיפא הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אע"פ שכנס מוציא ואוקמוה רב בעדים מדקתני הוציאוה מתחת ידו א"כ רישא נמי מיירי בעדים שבא עליה בודאי ואפי"ה קתני שאם כנס אין מוציאין מידו ועוד דהא קתני לה בתוספתא בהדיא. לכן פי' הרשב"א ז"ל דמאי דקאמר בגמ' משום לזות שפתים היינו שלא יאמרו שזו לא נתגיירה אלא לשם זנות וזה לא כנס אלא לשם זנות אבל ודאי דמתניתין מיירי בידוע שבא עליה ולא בקול בעלמא דמדסיפא בעדים רישא נמי בעדים:
נמצא לפ"ז דלדעת רש"י ז"ל כפי מה שפי' דבריו הרשב"א ז"ל דלענין לכתחילה בין בבע"ל בודאי בין בחשש בעלמא לא יכנוס אבל אם כבר כנס אז אם לא היה כאן כ"א לעז בעלמא אין מוציאין מידו אבל בבע"ל בודאי אף מוציאין ולדעת הרשב"א ז"ל בבע"ל בודאי לכתחלה לא יכנס משום לזות שפתים שיאמרו שזו לא נתגיירה אלא לשם זנות וזה לא כנס אלא לשם זנות ואיגלאי מילתא למפרע דלא נתגיירה בכל לבה וה"ה נמי דאף בלעז בעלמא לכתחלה לא יכנוס דגם בזה שייך טעמא שאמרו שלא נתגיירה אלא לשם זנות כיון שכבר יצא הקול דאביק בה. ומה שהוצרך לפ' רישא דמתניתין בבע"ל בודאי היינו מכח סיפא דנטען על אשת איש כמ"ש בדבריו אכל אנה"נ דלענין דינא שוים הם וכן נמי לענין אם כנס לא יוציא גם בבעל בודאי אין מוציאין כדקתני להדייא בתוס' וכ"ש בקול בעלמא:
גם הריטב"א ז"ל בחי' כתב וז"ל משום דרב אסי וכו' פירש"י ז"ל דכי כניס לה הוי אלומי קלא דמעיקרא דקושטא הוה והיינו דאמרינן לקמן אם כנס לא יוציא דברננה לא מפקינן על הספק ונראה מדבריו ז"ל דמתניתין דנטען בקול או בעדי כעור בלבד וליתא דבתוספתא קתני לה בהדיא אפי' כשבא על הגויה ועל השפחה ובהא נמי אם כנס לא יוציא ואי משום דקתני נטען היינו שטען באמת וכדקתני סיפא הנטען מא"א ואוקמה רב דאיכא עדי טומאה. והכא ה"פ משום לזות שפתים וכו' שיאמרו כל העולם לשם זנות נתגיירה זו ולשם זנות כונס אותה ומיהו אפילו בהא אם כנס לא יוציא דמשום רננה זו לא מפקינן כיון דגיורת מיהא הויא ומותרת היא לו. ולא שנא שיש לה בנים ממנו או שאין לה בנים וכו' ע"כ. דבריו אלה סובב הולך עם דברי הרשב"א ז"ל וכפי' מה שפי' הוא בדברי רש"י ז"ל:
גם הגאון מהרא"ם ז"ל בתשו' סי' מ"ו כתב בדרך אגב לנדון שנשאל עליו כמבואר שם וז"ל ועוד איך אפש' לשום ב"ד שיתנו רשות שיחזיק האשה שנעבדה בה עברה והלא משנה שלימה היא בפ' כיצד הנטען על השפחה ונשתחררה על הגויה ונתגיירה אסור לו לישא אותה והטעם בזה אינו אלא מפני שנשאה בעבירה והשתא דברים ק"ו בשפחה ונשתחררה ובגויה ונתגיירה דהוו כתרי גופי דמעיקרא שפחה והשתא משוחררת מעיקרא גויה והשתא גיורת דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אפי"ה אמרי' כיון שאותו הגוף כבר נעשה בו עבירה אינו רשאי לישא אותה אע"ג דהשתא היתר גמור וכו' ע"כ מדבריו מוכח דמפרש לה למתני' בבא עליה בודאי כמ"ש הרשב"א ז"ל ומוכרחים אנו לומר לפ"ז דהלזות שפתים דקאמר הש"ס היינו נמי כמ"ש הרשב"א ז"ל שלא יאמרו לשם זנות נתגיירה ומ"ש הרב בזה והטעם בזה אינו אלא מפני שנשאה בעבירה ר"ל שכיון שבא עליה באיסור אף שעכשיו היא מותרת לו אסרוה עליו שלא יכנוס שלא יאמרו לשם זנות נתגיירה וכו':
והרב נמק"י ז"ל כתב וז"ל הנטען החשוד כלומר שטוענים עליו דברי לעז מזו השפחה או הנכרית ונשתחררה השפחה או הנכרית ונתגיירה שהן ראויות לבא בקהל לא ישאנה משום לעז שלא יאמרו איגלאי מילתא למפרע שאמת היה הקול הראשון וכתיב הסר ממך וכו' ואם כנס לא יוציא דברננה לא מפקינן. אשה מתותי בעלה דכתיב דרכיה דרכי נועם וגו' ולאו דוקא רננה אלא אפי' בא על השפחה ועל הגויה בודאי ובתוס' קתני לה הכי בהדייא וטעמא דלא יוציא דכיון שנתגיירו וקבלו עליהם חזקה הוא דאגב אונסייהו גמרו וקבלו דגמרא גמיר לה דא' האיש שנתגייר לשם אשה ואחד האשה שנתגיירה לשם איש גרים גמורים הם וכיון דגיורת מיהא הוייא ומותרת היא לו לא שנא יש לה בנים ממנו או אין לה בנים לא יוציא וכ"כ הרמב"ן ז"ל עכ"ל:
מבואר מדבריו דמפרש כפירש"י ז"ל דנטען דמתני' היינו לעז בעלמא ולזות שפתים דקאמר בגמ' היינו דאתו לאחזוקי לקלא קמא. ולענין דינא בבע"ל בודאי דאם כנס לא יוציא למדו מהתוספתא דקתני לה בהדייא. ולפ"ז מוכרחים אנו לומר דמאי דנקט מתניתין דין זה דלא יכנוס ואם כנס לא יוציא בנטען בקול בעלמא ולא בבא עליה בודאי כמ"ש בתוספתא היינו לאשמועינן רבותא דאף בלעז בעלמא לא יכנוס לכתחלה ואע"ג דסיפא דמתניתין גבי א"א אע"ג דקתני נטען אוקמה בגמ' בעדים היינו מדקתני הוציאוה מתחת ידו אבל גבי רישא אחר דלישנא דנטען היינו חשוד כמ"ש רש"י אוקמינן לה כפשטה ואין לנו שום הכרח להוציאה מפשטה ולאוקמה בעדים ואנה"נ דהא כדאיתא והא כדאיתא רישא בקול וסיפא בעדים אבל ודאי דגם בידוע שבא עליה דינו שוה ללעז בעלמא דאם כנס לא יוציא והיינו כפי הדרך הג' שפירשנו בדברי רש"י ז"ל:
והרא"ש ז"ל בפסקיו כתב וז"ל הנטען מן השפחה ונשתחררה על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו אבל גיורת מיהא הויא ואע"ג דנתגיירה לשם קדושי איש דקי"ל א' איש שנתגייר לשם אשה וכו' כולם גרים ולכתחלה מיהא לא יכנוס משום דרב אסי וכו'. ובנטען על הפנויה יש דעות חלוקות. י"א דלא יכנוס משום לזות שפתים וי"א דמצוה לכנוס כדאשכחן באונס ומפתה דלו תהיה לאשה ואני אומר דנהי דחייבתו תורה לכונסה אחר שנפגמה ה"מ בודאי אבל קול בעלמא אין להחזיק הקול ולפגום שניהם עכ"ל:
נראה מדבריו דמפרש הלזות שפתים כפירש"י ז"ל מדכתב בתחלה דין הנטען על השפחה וכו' וסמך לו דבנטען על הפנויה למאן דאמר לא יכנוס הוא משום לזות שפתים וכו' משמע שטעם א' להם והלזות שפתים של נכרית וכו' הוא בנטען על הפנויה דהיינו שמחזיקין הקול הראשון אלא שבפנויה יש דעות חלוקות כיון שישראלית גמורה היתה מעיקרא. ולמ"ד מצוה לכונסה כמ"ש. באופן שבבא על הנכרית וכו' בודאי לא שמענו לדעת הרא"ש ז"ל אם לא יכנוס לכתחלה ומה שנפרש בדעת רש"י ז"ל כן יהיה דינו לדעת הרא"ש ז"ל. גם רבינו הטור בססי"א כ' וז"ל הנחשד משפחה ונכרית ונתגיירה ונשתחררה לא יכנוס ואם כנס לא יוציא עכ"ל. ומדקאמר הנחשד היינו כדעת אביו הרא"ש ז"ל וכפירש"י ז"ל:
ומרן ז"ל בב"י י"א הביא דברי הנמק"י הנז' ואח"ך הביא תשו' הרשב"א ז"ל סי' אלף ר"ה בקיצור ובמקומה היא ארוכה מאר'ש וז"ל שנינו ביבמות פ' כיצד הנטען מן השפחה וכו' מן הנכרית ונתגיירה לא יכנוס דלזות שפתים איכא ומכוער הדבר גם כי חשש יש בזו שלא נתגיירה לש"ש אלא כדי שתנשא לזה ועצת חטאין יש ביניהם וכו' ע"כ יעו"ש שהאריך. והמעשה היה שנתעברה ממנו כמ"ש בשאלה יעו"ש. ואח"ך הביא מרן זל תשו' אחרת מהרשב"א ז"ל שכ' וזל שאלת הנטען מן הנכרית דתנן ה"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא אם עמד זה וגירש מהו שיחזיר וכו'. תשובה טעמא דלא יכנוס לכתחלה אינו אלא משום לזות שפתים שלא יאמרו בשביל זה נתגיירה וזהו הפירוש הנכון אע"פ שרש"י ז"ל לא פירש כן וע"כ היה מן הדעת שתהא מותרת לחזור לו וכו' אבל מה אעשה וכו' ע"כ. מדברי מרן ז"ל שהביא בתחלה דברי הרב הנמק"י ז"ל דמפרש הלעז כפירש"י ואח"ך הביא דברי הרשב"א ז"ל ולא רמז לנו שום רמז פלוגתא ביניהם לענין דינא שהרי אחר שהביא דברי הרב הנמק"י ז"ל כתב וז"ל כתוב בתשו' הרשב"א וכו' וכתב עוד הרשב"א וכו' ע"כ ולא קתני והרשב"א כתב דנראה מזה שהבין בדברי רש"י דלענין דינא רש"י והרשב"א שוים ולא פליגי אלא לענין פירושא דמתני' ופירוש הלעז מהו אבל לענין דינא גם לדעת רש"י ז"ל בין בלעז בין בודאי לכתחלה לא יכנוס ואם כנס לא יוציא וכמ"ש הנמק"י ז"ל:
והרב יד אהרן ז"ל ח"א סי' הנז' הגהב"י אות מ"א על מ"ש הרשב"א ז"ל וזהו הפירוש הנכון אע"פ שרש"י לא פי' כן וכו' כתב וז"ל נ"ב נ"מ בין ב' הפירושים דלפי רש"י זל אם נודע בודאי שב"על השפחה מותר לישא אותה לכתחילה דלטעמא משום שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון ליתא להך טעמא כיון דבלא"ה נודע שבא עליה אבל לטעמא דהרשב"א שלא יאמרו בשביל זה נתגיירה היכא שנודע שב"על גרע טפי ולא ישאנה כ"כ הרב מהר"ר ן' נחמיאש ז"ל הובאו דבריו בס' תורת חיים ח"ג סי' מ"ה וכו' אבל מהרח"ש שם סי' מ"ד כ' דאפי' לפי טעמו של רש"י אפי' נודע שב"על פשיטא שלא יכנוס משום קנסא ע"ש. ונראה להכריח מדברי הרשב"א ז"ל שלדעת רש"י ז"ל אפי' ב"על לא ישאנה לכתחלה ממ"ש בשיטתו וכו' עכ"ל ואחר שהביא דברי הרשב"א בשיטתו כנז"ל כתב וז"ל ואם איתא דלדעת רש"י אם בא עליה עדיף דיכול לכונסה לכתחלה. א"כ אדמקשה על דברי רש"י ז"ל מסיפא דאם כנסה לא מפקינן אמאי לא הקשה עליו מרישא דהיינו דבעדים יכול לכונסה הא מדסיפא בעדים רישא נמי בעדים ואפי"ה קתני לא יכנוס. וכן בתוספתא אמרו דהבא על הגויה לא יכנוס לכתחלה ואיך כתב רש"י דהב"על יכול לכונסה לכתחלה. אלא ודאי דס"ל להרשב"א דאפי' לטעם רש"י משום דאתי לאחזוקי לקלא ג"כ כשבא עליה לא יכנוס לכתחלה כמ"ש מהרח"ש ז"ל ועיין בס' כנ"הג אות מ"ו שכ' שכפי דברי הרשב"א נר' מסוגייא דשמעתתא אין ספק שכוונתו למ"ש בשם הרשב"א. שכן נראה ממ"ש ובעדים מדסיפא בעדים רישא נמי בעדים וכו' ועיין בס' ערות ביהוסף ח"ב סי' ב' מה שהאריך בדברי רש"י והרשב"א ז"ל וכו' עכ"ל. וספרים אלו תורת חיים ח"ג ועדות ביהוסף ח"ב אינם מצויים אצלנו:
מבואר מדברי הרב יד אהרן דלענין דינא דלא יכנוס לא פליגי ואף לדעת רש"י ז"ל אף אם ב"על בודאי לא יכנוס משום קנסא הגם דלא שייך לזות שפתים וכמ"ש בתוספתא אלא דלדברי הרב מהר"ד ן' נחמיאש ז"ל פליגי דלדעת רש"י אם ב"על בודאי יכול לכנוס ולדעת הרשב"א לא:
שוב מצינו להרב מהרח"ש חא"ה סימן מ"ב שכ' וז"ל וכן גבי נטען על השפחה דתנן בפ' כיצד פירש"י ז"ל חשוד כלומר שטוענים עליו דברי לעז לא ישאנה שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון והן הם דברי הרב הנמק"י וכן נראה מדברי הרא"ש בפסקיו בפרק כיצד שכ' וכו' ע"כ. משמע דנטען סתם דלא יכנוס לכתחלה היינו קול בעלמא וה"נ אמרי' בגמ' גבי נטען על השפחה דלא יכנוס לכתחלה משום הסר ממך עקשות פה ופירש"י ז"ל דאתי לאחזוקי לקלא קמא וכו' ע"כ. מדבריו מוכח דמשוה דעת רש"י עם הנמק"י והרא"ש וכפי מ"ש הרב יד אהרן בשמו דסבר לדעת רש"י דאף בבא עליה בודאי לא יכנוס א"כ לפ"ז לענין ליכא פלוגתא כלל:
והרמב"ם ז"ל בפ' יו"ד מה' גירושין הל' י"ד כתב וז"ל הנטען על השפחה ונשתחררה על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא ישאנה וכן גוי ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שחזר הגוי ונתגייר העבד ונשתחרר ה"ז לא ישאנה וכולן אם עברו ונשאו אין מוציאין מידם עכ"ל. וכתב הה"מ שם וז"ל ודין גוי ועבד הוא דומה לישראל הבא על השפחה וכן נזכר בגמ' שם דאיש שנתגייר לשם אשה ואשה שנתגיירה לשם איש שוים ואע"פ שכולם גרים לכתחלה לא ישאנה משום לזות שפתים ומבואר בתוס' גוי ועבד הבא על ישראל אע"פ שחזר הגוי ונתגייר עבד ונשתחרר ה"ז לא יכנוס ואם בנס לא יוציא ודין הנטען על השפחה שם במשנה עכ"ל נראה מדבריו שמפרש דברי הרמב"ם ז"ל כפי' הרשב"א ז"ל דלזות שפתים היינו שיאמרו שנתגיירו לשם זנות:
ומרן ז"ל בש"ע סימן י"א ס"ה וס"ו העתיק דברי הרמב"ם באיזה שינוי לשון וכפי מה שפי' הה"מ דבריו היינו כפי' הרשב"א ז"ל אלא שעדיין יכולין אנו לומר דס"ל למרן כמ"ש הרב הנמק"י ז"ל דלענין דינא כולם שוים אלא שהעתיק ל' הרמב"ם ז"ל כדרכו:
ובסימן קע"ז ס"ה גבי נטען על הפנויה כתב וז"ל י"א שלא לכנוס משום לזות שפתים שנראה שמחזיקים הקול וי"א שמצוה לכנוס עכ"ל. והסב' הראשונה היא סב' הרא"ש ז"ל דמפרש הלזות שפתים כפירש"י כמש"ל. וכ"כ שם בבא"הג על סב' ראשונה וז"ל טור בשם אביו הרא"ש ז"ל בפ"ב דיבמות ממימרא דרב אסי הסר ממך עקשות פה וכו' ע"כ. והיינו כפירש"י והסב' השנית דמצוה לכנוס היינו סב' ר"י כמ"ש התוס' שם על ההיא ורב אסי וז"ל אומר ר"י דבנטען על הפנויה אין להחמיר מלכנוס משום לזות שפתים דאדרבא מצוה לכנוס וכו' ע"כ. מוכח מדבריו דגם ר"י ס"ל כפירש"י דנטען היינו קול בעלמא ודוקא בנטען על הגויה החמירו שלא יכנוס מפני שמחזיקים הקול הראשון והוי פגם גדול שבא על הגויה אבל פנויה ישראלית לא החמירו בה שאין בה פ"כ פגם וכיון שמצוה לכונסה כמ"ש באונס ובמפתה לא חיישי' לאותו פגם. ולפי הכלל שכתבו האחרונים כשמרן כותב יש אומרים וי"א דעתו להלכה כי"א בתרא נמצא לפ"ז דמרן ס"ל כפירש"י ואפ"ה בפנויה ישראלית לא חששו ללעז וכונס לכתחלה כסב' ר"י וכיון שמצינו שבסי' י"א ס"ו כתב גוי ועבד הבא על בת ישראל ה"ז לא ישאנה מוכרחים אנו לומר דאף דס"ל כפירש"י בקול אפי"ה בבא עליה ודאי נמי לא יכנוס וכמ"ש הרב הנמק"י ז"ל ודוקא בפנויה ישראלית הקלו כמ"ש:
ובסימן קע"ח סי"ט כתב מרן וז"ל יש אומרים שאשת איש שזנתה עם גוי וגרשה בעלה ונתגייר הגוי שמותרת לגר הזה דלא שייך למי' אחר לבועל בביאת הגוי עכ"ל. ודין זה הוא ממ"ש ראבי"ה בשם ר"ת וסיים וכתב וז"ל וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל ואע"פ שבודאי אסור לבעל מותר לגוי ע"כ. ולכאורה ק' ממ"ש מרן בסי' י"א גוי ועבד הבא על בת ישראל ונתגייר הגוי ה"ז לא ישאנה מדקאמר על בת ישראל משמע שהיא פנויה וכ"ש בא"א שאסרה על בעלה שלא ישאנה ואיך כ' בסי' קע"ח שמותרת לו מטעמא דלא שייך א' לבועל והלא בלא"ה אינו יכול לכנוס. והיה נראה לומר דמ"ש בסי' קע"ח שמותרת לו היינו מן התורה כיון דלא שייך א' לבועל אבל אנה"נ דמדרבנן לא יכנוס והיינו ההוא דסי' י"א. אי נמי ההיא דסי' קע"ח מיירי כשכבר כנס והוה אמינא כיון דנאסרה על בעלה בביאת זה הגוי א"כ אף דכנס כשנתגייר מוציאין אותה ממנו. קמ"ל דלא דע"כ לא אמרינן היכא שאסורה לבעל אסורה לבועל ואע"פ שכנס יוציא אלא דוקא כשלא נאסרה לבועל אלא ע"י ביאה זו אבל הכא גבי גוי דבלא"ה היתה אסורה לו אחר דלא שייך בו קדושין לא אמרינן אסורה לבועל וכיון שנתגייר מותרת היא לו ואין מוציאין אותה ממנו ועיין בדברי מרן בב"י שם שכ' וז"ל ומתוך כך התיר ר"ת לבת ישראל שהמירה ובא עליה גוי לקיימה לאותו גוי כשנתגייר דלא שייך למימר אסורה לבועל בביאת גוי וכו' ע"כ. ומדקאמר לקיימה לאותו גוי משמע כשכבר נשאה התיר לקיימה אבל לישא אותה לכתחלה לא כמ"ש בתוספתא:
וכן נראה מדברי הרב מהריק"ש ז"ל בהגהותיו שכ' על דין זה דסי' קע"ח וז"ל ועיין סי' י"א דין ו' ע"כ. דר"ל דשם כ' מרן גוי ועבד הבא על בת ישראל וכו' ונתגייר וכו' ה"ז לא ישאנה ואם כנס לא יוציא וא"כ הכא נמי מיירי בשכבר כנס דמותר לקיימה אבל לכתחלה ודאי דלא יכנוס כמש"ש ומרן בב"י שם הביא משם א"ח שכתב דאין לסמוך על ר"ת בזה שכל חכמי דורו נחלקו עליו וכ' הרב נחלת צבי שם שמפני זה כתב מרן בש"ע הדין הנז' בלשון י"א יעו"ש:
נקטינן מכל האמור דלדעת כל הפוס' הנ"ל ומרן ז"ל מכללם דתא נפקת בין בעל בודאי בין בקול בעלמא. לכתחלה לא יכנוס ואם כנס לא יוציא זולת דלדעת רש"י ז"ל כפי מה שהבינו בדבריו הרשב"א והריטב"א ז"ל בבא עליה בודאי אף כנס יוציא ולדידהו לא ס"ל אלא בין אם כנס לא יוציא. ולכתחלה לא יכנוס. ולדעת הרב מהר"ד בן נחמיאש ז"ל כפי מה שהבין בדברי רש"י ז"ל בבא עליה אף לכתחלה יכנוס ולפ"ז כיון שמצינו דלענין לא יכנוס כל הפוס' שוים בזה בין בקול בין בבא עליה בודאי זולת מהר"ד בן נחמיאש ז"ל דסבר כדעת רש"י דבבא עליה יכנוס לכתחלה הוי ליה יחיד בדבר ונקטינן בדעת כל הפוס' הנ"ל. ומה גם דהרמב"ם ומרן ז"ל פסקו בין להדייא בבא עליה בודאי לכתחלה לא יכנוס ואם כנס לא יוציא כמ"ש:
הן אמת דמצאנו חבר להרב מהר"ר ן' נחמיאש ז"ל מה שפי' בדעת רש"י ז"ל להרב מוהרמ"א ז"ל בס' משחא דרבותא א"ה ח"א סי' י"א שהביא המשנה והגמ' ופירוש רש"י ופי' הרשב"א ז"ל כנז"ל וכתב וז"ל ולכל א' מהפירושים יוצא קולא וחומרא דלפירש"י אם היו עדים שראו שנכשל בה ונתגיירה אח"ך דלא שייך לו' דאתו לאחזוקי לקלא קמא דמוחזק ועומד הוא יכול לכנוס ולא חויש רש"י לטעם שכ' הרשב"א וכו' וזה קולא והחומרא אם נטען על הפנויה לא יקחנ' דאתי לאחזוקי לקלא קמא וזהו דעת הרא"ש ז"ל שפ' גבי הא דנטען על הפנויה יש דעות חלוקות וכו' ואני אומר וכו' הרי ד דאסר הנטען על הפנויה אע"ג דלא שייך טעמא דשלא יאמרו בשביל זה נתגיירה דהא ישראלית היא וכן גלה דעתו הרא"ש והתוס' בריש כתובות וז"ל התיר ר"ת בת ישראל שהמירה דתה ונבעלה לגוי ושוב חזרה ונתגייר הגוי עמה וגרשה בעלה והתירה לאותו שנתגייר עמה דלא שייך למימר אסורא לבועל בביאת גוי וכו' עכ"ל. ומדלא קאמר והתירה אם כנסה אלא קאמר והתירה לאותו שנתגייר עמה ש"מ דלכתחלה התירה. וז"ל פסקי הרא"ש ישראלית נשואה שהמירה דתה ונבעלה לגוי וחזרה בתשובה והגוי נתגייר עמה אם גרשה בעלה מותרת לאותו שנתגייר עמה עכ"ל. הרי לך דס"ל לר"ת והרא"ש ז"ל דלא חיישי' לשמא יאמרו דבשביל זה נתגייר כיון דבפ"הד היא גיורת גם אם בשביל כך נתגיירה. אבל הרשב"א ז"ל דפי' דלזות שפתים הוא שיאמרו שבשביל זה נתגיירה יוצא קולא וחומרא בהיפך דבב"על בודאי לא יכנוס דשמא יאמרו דבשביל זה נתגיירה ופנויה דלא שייך האי טעמא מותרת דלא חיישינן אלא ללזות שפתים בזו שיאמרו שנשא גויה שהיא חמורה טובא וכו' ע"כ:
מבואר מדבריו דס"ל בדעת רש"י כמ"ש מהר"ד ן' נחמיאש ז"ל דבבעל בודאי מותר לכנוס ועוד צרף לדעת זו ר"ת והראש ז"ל ממ"ש הרא"ש בפסקיו בת ישראל שהמירה וכו' והתירה ר"ת דמשמע דהתירה לכתחלה:
הן אמת דלשון זה דוהתירה כ"כ בפסקי הרא"ש אבל בתוס' כתובות ד"ג ע"ב ד"ה ולדרוש להו דאונס שרי כתוב כמו שהעתיק מרן ז"ל בב"י שכ' וז"ל התיר ר"ת לבת ישראל שהמירה וכו' לקיימה לאותו גוי כשנתגייר וכו' ע"כ. וכיון דלדעת מרן ז"ל מוכרחים אנו לומר דמה שהתיר ר"ת היינו בדיעבד אחר שנשאה מכח ההיא דסי' י"א א"כ היינו יכולים לומר דגם לדעת הרא"ש כן הוא ומ"ש והתירה ר"ת היינו לקיימה ובזה ניחא דלא תקשו להרא"ש ור"ת התוספתא דקתני להדייא לא יכנוס אלא שהרב הנז' ז"ל לא ניחא ליה בזה אחר דס"ל דלרש"י יכול לכנוס לכתחלה וכיון דהרא"ש ז"ל כתב הלזות שפתים כפירש"י הוכרח הרב לומר דלהרא"ש ג"כ כונס ולכן פירש הרב בדברי הרא"ש ז"ל דמ"ש והתירה ר"ת היינו שהתירה לגמרי לכתחלה:
כתב עוד הרב הנז' וז"ל איברא שראיתי דעת אחרת בזה להנמק"י ז"ל שכתב כמו פירש"י וכתב עוד ואם כנס לא יוציא דברננה לא מפקינן וכו' ולאו דוקא רננה אלא אפי' ב"על וכו' עכ"ל. נראה שטעמו ז"ל נהי דמותרת לו דגיורת גמורה היא ובזה ליכא לזות שפתים דכך היא הקבלה דחזקה נתגיירה מלבה ומנפשה גם אגב אונסה מ"מ לכתחלה אינו טוב ליקחה שכבר נכשל בה ואדרבא היא גופא אתא לאשמועינן הנמק"י ז"ל שהייתי אומר כיון שנכשל בה באיסור תהיה אסורה לו עולמית מדבריהם קמ"ל דלא עכ"ל:
הנה מ"ש הרב ז"ל סי' ג' בדעת הנמק"י היינו לפי מה שהכריח בתחלה דלפירש"י היכא שב"על בודאי מותרת לו א"כ לסב' הנמק"י שכתב דאף בבע"ל לא יכנוס מוכרחים אנו לומר שהיא סב' ג'. אבל לפי מה שהוכיח הרב יד אהרן מדברי הרשב"א ז"ל דלרש"י אף בבע"ל בודאי לא יכנוס וכסברת הרב מהרח"ש ז"ל כמש"ל א"כ סב' הנמק"י ז"ל אתיא כסב' רש"י ואפושי פלוגתא לא מפשינן:
עוד כתב הרב הנז' וז"ל ולענין הלכה פסק מרן כטעם הרשב"א שכתב בס' שאח"ז גוי ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שחזר הגוי ונתגייר ה"ז לא ישאנה ואם כנס לא יוציא עכ"ל. והוא לשון הרמב"ם ז"ל בפי' מ"הג והדין עמו כיון שדין זה הוא תוס' ומ"ש מרן בסי' קע"ח סי"ט י"א שאשת איש שזינתה עם גוי וכו' ההיא כר"ת והרא"ש ז"ל שכתבתי בסמוך והיינו לענין דלא אמרינן דאסורא לבועל ונ"מ דגם אם כנס יוציא קמ"ל דלא אבל בודאי דלכתחלה לא יכנוס מטעם שלא יאמרו בשביל זה נתגיירה. ומ"ש בסי' קע"ז ס"ה הנטען על הפנויה י"א שלא לכנוס משום לזות שפתים שנראה שמחזיקים הקול וי"א שמצוה לכנוס עכ"ל. נראה מזה שחשש לסב' רש"י ז"ל ודעימיה שכתב לזות שפתים היינו שמחזיקים הקול ועכ"ז דעתו כסב' ב' דקי"ל יש אומרים וי"א הלכה כסב' ב' כיון דאיכא תרתי חדא דהרמב"ם ז"ל והרמב"ן והרשב"א ז"ל שהעתיקו התוספתא משמע דס"ל דלזות שפתים היינו כדי שלא יאמרו וכו' ועוד דכיון דאיכא מצוה לא חיישינן ללזות שפתים עכ"ל:
מבואר מדברי הרב ז"ל דאף דסבר דלדעת רש"י ור"ת והרא"ש ז"ל בבע"ל בודאי יכול לכנוס. מ"מ לענין הלכה סבר דלא יכנוס כיון שרבו הפוסקים דס"ל כהרשב"א ז"ל בפי' הלזות שפתים ומרן מכללם כמ"ש הוא ז"ל דכייל סברת מרן עם הרשב"א ז"ל אלא דכיון דמרן ז"ל בסי' קע"ח פסקה לההיא דר"ת והרא"ש בא"א שהמירה וכו' הוכרח הרב לומר בדעת מרן דמה שהתיר היינו לקיימה לענין דלא אמרינן אסורה לבועל אבל ודאי דלכתחי' לא יכנוס שלא יאמרו וכו' הגם דר"ת והרא"ש לא ס"ל הכי וכונס לכתחלה לדעתו ז"ל. ומפני זה הוכרח הרב ז"ל לומר דמ"ש מרן בסי' קע"ז גבי פנויה הלזות שפתים שמחזיקים הקול היינו שחשש לסב' רש"י ז"ל ודעימיה אבל אם היינו אומרים דמרן סבר כמ"ש הנמק"י ז"ל דיכולים אנו לכלול בזה דעת רש"י ז"ל ג"כ וכמ"ש הרב מהרח"ש והרב יד אהרן ז"ל אתי פסק מרן גבי פנויה בפשטה כמש"ל. איך שיהיה דעת הרב ז"ל לענין דינא דאף בבא עליה בודאי לא יכנוס כמ"ש:
העולה מהמקובץ דהכא בנ"ד אשה זו שנתגיירה הגם שהיא גיורת גמורה ומותרת לבא בקהל מ"מ היא אסורה לראובן זה שנכשל עמה בגיותה כמש"ל. ואפי' לדור עמו במבוי אסור כמ"ש מרן בסי"א ס"ח וז"ל אותם שאמרו חכמים לא יכנוס אפי' באותו מבוי לא תדור וכ"ש שלא תשמשנו עכ"ל:
אחר כל הדברים האלה בא לידינו ס' הבהיר חיים שאל להרב מהר"ר חיד"א זלה"ה ושם ראינו בסי' מ"ט שהקשה על ר"ת והרא"ש בההיא דא"א שזנתה עם הגוי ונתגייר והתירה ר"ת דמשמע מדברי הרא"ש שר"ת התירה לכתחלה. והרי אמרו בתוס' גוי ועבר הבא על בת ישראל ה"ז לא יכנוס ופסקוה הרמב"ם ומרן ז"ל וא"כ אפי' לדעת ר"ת והרא"ש ז"ל סוף סוף לא יכנוס מדין נטען ותירץ הרב וז"ל ויש לומר דהך עובדא דר"ת גופא דעובדא הכי הוה שהאשה המירה ונשאת עם הגוי בגיות ושוב חזרו ונתגיירו כמ"ש התוס' ביומא וכ"כ הרב תה"ד סי' רי"ט וכן מ"ש ממ"ש התוס' ריש כתובות ובסנהדרין דף ע"ט דהתיר ר"ת לקיימה משמע דהמירה ונשאת עמו והו"ל בכנס וכו' ולשון מרן בש"ע סימן קע"ח שכ' מותרת לגר הזה צ"ל דכוונתו מדין נטמאה דבועל. אבל מדין נטען לכתחלה לא יכנוס וכמ"ש בסימן י"א וכו' ע"כ. למדנו מדברי הרב ז"ל דמפשט פשיטא ליה דאף לדעת הרא"ש גם בבע"ל בודאי לא יכנוס לכתחלה וכמש"ל ושאני ההיא דר"ת דנשאת לו בגיותו והו"ל ככנס דלא יוציא:
עוד הביא שם הרב תירוץ אחר שכתב הרב מהר"מ בן חביב ז"ל דעובדא דר"ת מיירי שעברה ונשאת אחר שנתגייר והוא ז"ל הקשה על תירוץ זה דמלשון המרדכי פ' בן סורר שכ' והתיר ר"ת לגר לקחת אותה לאשה. מוכח דעדיין לא נשאו בדיני ישראל אחר שנתגיירו והתיר ר"ת לקחתה. ומכח זה העמיד תירוצו הנ"ל דכיון שכבר נשאה בגיותו לא ראה ר"ת להחמיר בזה להוציאה ממנו והתיר לישא אותה בדיני ישראל. ובסוף דבריו כתב וז"ל ועתה ראיתי להרב מהריק"ש ז"ל דבסי' קע"ח על דין זה כתב ועיין סי' י"א ו' שהוא דין התוספתא הנז' ונראה שכוונתו דגם בדין זה אין כוונתו לישא לכתחלה והיינו ע"ד מ"ש בעניותי לעיל וכו' ע"כ יעו"ש שהאריך זהו מה שנלע"ד להשיב בזה למה שנוגע לענין דינא:
אך אמנם על התועבה הגדולה הזאת הנעשית בישראל שאיש יהודי ייחד לו אשה נכרית לזנות עמה. שמענו ותרגז בטננו כי נהיתה כזאת באומה קדושה אומה הישראלית בעיר ואם בישראל. וידוע הוא גודל העון הזה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ב מה' א"ב הל' ו' וז"ל הא למדת שהבועל גויה כאלו נתחתן לע"ז שנאמר ובעל בת אל נכר ונקרא מחלל קדש ה' וגו'. ובהלכה ז' כתב וז"ל עון זה אע"פ שאין בו מיתת ב"ד אל יהי קל בעיניך אלא יש הפסד שאין בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב אע"פ שהוא ממזר והבן מן הגויה אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה' ודבר זה גורם לידבק בגוים שהבדילנו הקב"ה מהם ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו עכ"ל. ושם בהלכה ב' כתב שאם יחדה לו בזנות חייב עליה משום נשג"ז יעו"ש. והביא דבריו ראבי"ה סימן י"ו ומרן בש"ע שם ובב"י כתב בשם הרמב"ן וז"ל ישראל הבא על הגויה כיון שהוא מחייבי מיתה שהרי קנאים יכולים לפגוע בו הרי הוא בכלל ג' עברות ואפי' הגויה מתכוונת להנאתה יהרג ואל יעבור וכו' ע"כ. וביאר שם הרב כנ"הג דר"ל כיון דלפעמים יש בו חיוב מיתה שקנאים פוגעים בו דהיינו בשעת מעשה אף היכא שאין בו חיוב מיתה יהרג ואל יעבור. וכ"פ מרן בי"ד סימן קנ"ז ובמיחד אותה בביתו הו"ל כפרהסייא וכמ"ש הרב יד אהרן ז"ל שם ח"א הג"הטו אות ב' שאם רבים יודעים מהעבירה הו"ל פרהסייא וכתב שכן משמע בש"ס ובפוסקים גבי אסתר פרהסייא הואי וכ"כ הרב ש"ך י"ד סי' קנ"ז סק"ד יעו"ש. גם הרב לח"מ פ"ח מה"מ הל' ב' כתב וז"ל דכיון שלוקחה לעיני הכל וכו' אף על פי שמכניסה לתוך ביתו הוי כפרהסייא ע"כ:
עוד כתב שם מרן בב"י וז"ל ובפ"ב דעירובין אמרו שאברהם אבינו ע"ה אינו מניח שום ישראל מהול ליכנס לגיהנם חוץ מהבא על הגויה שמחמת אותה עבירה ערלתו נמשכת ואינו ניכר שהוא מהול עכ"ל:
עוד אמרו בזו"הק שהמטמא עצמו בגויה מערב קדש בחול שמכניס אות ברית קדש ברשות סט"א ומשקר בהקב"ה וגורם להמשיך הגלות שכל הגליות הם לברר ניצוצות הקדושה וכשאחד מישראל מטמא עצמו בגויה מכניס מחדש ניצוצות הקדושה בסט"א ופוגם כמה פגמים וגורם להיות כל ישראל גולים מעל שלחן אבינו שבשמים ועל הכל גלות השכינה וחלול שמו יתברך בין הגוים ועו"ש בפרשת וארא ומה גם בימים האלו שישראל קרובים ליגאל כמה גדול ענשו מלבד שהוא פסול לעדות כמ"ש מרן בחש"מ סי' ל"ד וכ' שם דלא שנא עובר לתיאבון או להכעיס ומדברי מרן בב"י שם מוכח דפסולו מן התורה וכ"כ שם הסמ"ע ז"ל וכן הכריח הרב כנ"הג שם הגהב"י אות ע"א מכמה פוסקים יעו"ש:
איך שיהיה ראובן זה שנכשל בעון זה החמור ובפרט שנכשל בה כמה פעמים כנז"ל בידו לתקן את אשר עיות ויחזור ברוחו ויאמר מה עשיתי וכשם שהחולה זהיר וזריז לבקש מומחה רופא לרפאתו ונודר לו ממון וכו' כ"ש וק"ו שצריך לעשות כן על רפואת הנפש שהוא החלי העיקרי ויתקן את אשר קלקל ויאחוז בדרכי התשובה שאין לך דבר שעומד בפני התשובה וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כי חנון ורחום הוא וימינו פשוטה לקבל שבים ותבא ליטהר מסייעין אותו ודי בזה הערה:
והמצוה מוטלת על אלי הצדק פרנסי ומנהיגי העיר יש"ץ לאפרושי מאסורא למי שיעלה על רוחו רוח שטות לעבוד ע"ז ועל כיוצא בזה וזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד. וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה. ויאיר עינינו במאור תורתו הנפלאה כי"ר. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בחד שבט שנת אשרקה להם ואקבצם לפ"ק: