אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קנד

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קנד

סימן קנג

מה שנלע"ד בזה הוא דנכסים אלו מיקרו מוחזק לגבי ראובן ויזכה בחלקו העולה לו בירושה הנז' וכפסק מור"ם בהגה סימן צ'. והגם דבד"מ כתב לתרץ הב' תשו' של מהר"ם דגבי ירושת הבעל מיירי במקום שנוהגים באנשי יהודה דהיורשים יכולים לסלק לאלמנה וגבי כתובה מיירי במקום שנוהגים כאנשי גליל דאין היורשים יכולים לסלקה דלפ"ז אנן דקי"ל כאנשי גליל כמ"ש מרן בסימן צ"ג ס"ג א"כ גבי ירושה ג"כ יקרא ראוי ואין הבעל יורש בהם. מ"מ הרי חלוק זה שכ' בד"מ לא כתבו אלא בדרך אפשר משמע דלא פסיקא ליה מילתא. ועוד שהרי סיים שם וכתב ועיין בתשו' מהרי"ל וכיון שבש"ע בהגה גבי ירושה סתם וכתב דהוי מוחזק ולא חלק בזה כמו שחלק בסי' ק' גבי כתובה מוכח מזה דס"ל להלכה גבי ירושה דאין לחלק בין במקום שיכולי' לסלקה או לא ואין לחלק בזה אלא דוק' גבי כתו' וכמ"ש הטעם בתשו' מהרי"ל הביא דבריו הרב ח"מ סי' ק' ס"ק ט"ז. וגם הרב"ש הגם דבסי' ק' סקי"ד הביא ב' החלוקים חלוק הר"מ וחלוק מהרי"ל מ"מ הרי בסי' צ' סק"ח גבי ירושה כ' וז"ל בזה עדיף ירושת הבעל מכתובה וכו' ע"כ מוכת מזה דסבירא ליה להרב"ש דמדסתם מור"ם בהגה גבי ירושה דהוי מוחזק ולא חלק כמ"ש בד"מ דעתו להלכה דאין לחלק בירושה ובכל מקום הוי מוחזק ומשמת האב קיימי נכסי בחזקת הבנות היורשות שהרי אם מכרו היורשים קרקע המשועבד למזונות האלמנה מכרן קיים ואין האלמנה יכולה להוציא מיד הלוקח כמ"ש מרן בסימן צ"ג וכ"ש לגבי המטלטלים דפסק שם מרן דהיורשים נוטלים אותם והם מעלים לה מזונות דודאי בחזקתם קיימי וירית להו בעל:

ואפילו בההיא דכתובה מצינו להרב מהרימ"ט בשניות סימן ע"ג שהרבה להשיב ע"ז הביא ולבסוף כ' וז"ל וראיתי בא"ה הביא הב"י תשו' זו ולא עיקר הטעם הראוי ולא הזכיר אם יש מסכימים בדין זה או חולקים ולכך קשה עלי למעבד עובדא וכו' ע"כ. והביא שם תשו' האחרת של מהר"ם ועוד הביא ב' תשובות אחרות שנר' דסתראי נינהו וכ' וז"ל ויהיו אלה מאותן שכתב מהרי"ק שדרכו בהרבה מקומות לחזור בו בתשובותיו שפעמים יקח לו שטה א' ופעמים יקח לו שטה אחרת וכו' ע"כ. איך שיהיה הגם דההיא דכתובה הרי פסקה מור"ם להלכה וחלק בה בין אתרא דמסלקי' וכו' אין לך בו אלא חדושו משא"ך בההיא דירושה דלא מחלקי' בה כמ"ש:

ומ"ש החכמים הנ"ל דהוי ראוי לגבי בעל וכתבו וז"ל ואף דלענין בכור פ' מרן בח"מ דנכסים המשועבדים נק' מוחזקים תירץ הרב בעי חיי דהתם מיירי בתבעה כתובתה דאין לה מזונות וכו' ע"כ הגם שאין הספר הנז' מצוי אצלינו הרי בכנ"הג א"ה סי' ק' הגהב"י אות ג' כתב תירוץ זה כדי לתרץ דברי הרא"ש שממנו מקור דין זה דבכור עם תשובת מהר"ם בההיא דכתובה שכ' דהוי ראוי וכתב וז"ל ולענ"ד שהרא"ש ומהר"מ לא פליגי ויודה הרא"ש למהר"ם דאפילו לא נשבעה הוי ראוי מטעם דהנכסים משועבדים לאלמנה מתנאי ב"ד דהלכה כאנשי גליל ונדון הרא"ש שאני דמיירי באלמנה שאין לה מזונות כגון דתבעה כתובתה בב"ד ולא הספיקה לגבות ומתה דהשתא כיון שלא נשבעה בחזקת היורשים קיימי וכו' ע"כ אבל מ"מ הרי מור"ם בהגה ס"ס הנז' כ' וז"ל הי"ל קרקעות משועבדים לאחרים מיקרי מוחזק וכו' ע"כ נמצא דלגבי בכור אפי' הם משועבדים לאחרים מיקרי מוחזק וה"ה נמי היכא דמשועבדים למזונות האלמנה:

ומה גם דהכנה"ג אחר שכ' התירוץ הנז"ל כ' וז"ל ואי נמי הרא"ש מיירי באלמנה שי"ל מזונות שאני הכא דמתה האלמנה וחזרו הנכסים בחזקת היורשים דאע"ג דאין הבכור נוטל בנכסים הראויים בשעת מיתה הכא לא מיקרי ראוי אלא מוחזק מיקרי אלא היה יכול ליטול פי שנים באותה שעה מפני שהיו משועבדים לאלמנה וכיון שמתה האלמנה נסתלק. השעבוד והבכור נוטל פי שנים וכו' והשתא ניחא דא דאפי' לדעת מהר"ם משכחת לה ירושת בנו בכור אפי' בהניח אלמנה וכו' ע"כ הרי דהרב ז"ל לא פסיק ותני דהרא"ש מיירי באלמנה שאין לה מזונות דלפי תירוץ הב' אפילו בי"ל מזונות מיקרי מוחזק אף לדעת מהר"ם היכא דמתה האלמנה וכתירוץ זה כתב בח"מ סי' רע"ח. וכיון דלגבי בכור הו"ל מוחזק אף שהיו משועבדים למזונות האלמנה ה"ה נמי גבי ירושת הבעל דדא ודא אחת היא ושניהם באים מכח ירושה. וכ"כ הכנ"הג בפי' בח"מ סימן הנז' הג"הט אות י"א וז"ל היה לאביו ב"ח או כתובת אשה או שהיו משועבדים למזון האשה בכור נוטל פי שנים ע"כ. וא"כ לפ"ז גבי ירושת הבעל ג"כ הו"ל מוחזק וכמ"ש בתשובה האחרת של מהר"ם גבי ירושת הבעל דהשוה אותה לבכור. ומדין הבכור. הכריח גבי ירושת הבעל דהוי מוחזק שכ"כ וז"ל ואין לומר דכיון דבחיי אשתו היה משועבד לכתובת האלמנה. ולמזונותיה הו"ל ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק דהא ליתא דכל כה"ג לא הוי ראוי דא"כ בטלת ירושת בנו בכור דאין לך אדם א' מני אלף שאין לו שעבוד כתובת אשה ומזונותיה ושעבוד ב"ח אלא ודאי כל כה"ג לא מיקרי ראוי כיון דהני מחסרי גובייאנא וכו' ע"כ:

ומ"ש החכמים יש"ץ וז"ל אבל בנ"ד שכתובה כמנהג כ"ע מודו דהוי ראוי דדין הבעל כב"ח וכו' ע"כ אכתי לא ידענו מאין יצא להם דין זה דבכתובה דידן הבעל הוי כב"ח והלא לא נשתנה דינו של בעל בנכסי אשתו אחר התקנה כי אם דוקא לגבי המחצית דמתקני התקנה העבירו הירושה ממנו במחצית הנכסים וזיכו אותו ליורשי האשה תמורת סכי כתובתה אבל לגבי המחצית שזוכה בו הבעל ככחו אז כחו עתה ויורש יקרא למר מדאורייתא ולמר מדרבנן. ויורשי האשה שבאים לזכות מכח כתובתה הם הנקראים ב"ח וגרע ממנו דלא הוי חוב ברור שאם מכר האב הקרקע אחרי מות אשתו אין היורש מוציא מיד הלוקח כמבואר בפסקי הראשונים נ"ן מילתא בטעמא. באופן דהבעל בנכסי אשתו דין יורש יש לו אף אחר התקנה. הן אמת דהכא בנ"ד אם כתובת הזקנה היתה כפי התקנה לא שייך לומר בזה דין ראוי לכולי עלמא אחר דכפי התקנה אין לאלמנה מזונות ומיד שמת הבעל צריכה האלמנה לחלוק עם היורשים אחר שבעת ימי אבלות כמבואר בספר הישר ספר התקנות ומ"מ אף שהיא כתובה כד"ת והיו הנכסים משועבדים למזונות וכתובה אפי' הכי הו"ל מוחזק לגבי בעל ונוטל הבעל חלקו בהם:

שוב מצינו להרב גנת ורדים חא"ה כלל ד' סי' ב' שנשאל על נדון כזה וכשמת ראובן החזיקה האלמנה בנכסים לצורך מזונותיה ומתה הבת בחיי האם ואח"ך גבתה האלמנה כתובתה והביא שם הב' תשובות של מהר"ם ונשא ונתן בהם וכתב ששה תירוצים מדברי הפוסקים ולא הונח לו בכולם וכתב דאותה תשובה דכתו' אינה עולה כהוגן ומופרכת מפשט השמועות והביא ראיה לדבריו מש"ס ופוסקים ואח"ך הביא תשובת הרא"ש בההיא דבכור וכתב דפליג בהדייא על תשובת מהר"ם דלדעת הרא"ש אפי' נשבעה על כתובתה ומתה כל זמן שלא הגבוה ב"ד הו"ל מוחזק ובכור נוטל פי שנים ולבסוף מסיק וכתב וז"ל והגם כי יש בידינו לידחק בתירוצים ואוקמתות להעמיד תשובה זו שלא תהיה מופרכת מן השמועות מכל מקום אי' מן הראוי לחפות על האמת ולכפות עליה פסכתר והאמת יעיד לעצמו שתשובה זו אינה מרווחת כלל ומעתה לית לן רשו למעבד בה עובדא וכו' ועל כן אם עבר הדיין ועבד בה עובדא אמרינן דמה שעשה עשוי. מה גם שנמשכו אחריה גדולי ישראל מהרשד"ם והרב בעל פני משה ומוהריק"ש בהגהות ודוקא בעובדא דכוותה ממש דהיינו בגביית כתובה ובאתרא דנהגי כבני גליל לא ללמוד ממנה לנדונים אחרים דהבו דלא לוסיף עלה וכו' ע"כ יעו"ש שהאריך:

מבואר מדבריו שאף שהחזיקה האלמנה הזקנה בנכסים למזונותיה אפילו הכי פסק הרב דהו"ל מוחזק לגבי בעל. ודוקא בכתובה נדחק הרב לשוויינהו ראוי לאחר מעשה דוקא. וא"כ כ"ש הכא בנ"ד דלפי המובן מתוך השאלה שלא החזיקה האלמנה בנכסים למזונותיה אלא שנשארה יושבת על נכסי בעלה כמאז ומקדם וברשות בעלה קיימי ומעולם לא עשתה בהם שום תפיסה לצורך מזונותיה שהדבר פשוט דקיימי נכסי בחזקת היורשים והו"ל מוחזק לגבי בעל כמ"ש:

הן אמת דבנדון הרב גו"ר הובא תשובה אחרת מרב אחד היפך דברי הרב הנז' ואוקי לנכסי בחזקת האלמנה דהו"ל לגבי בעל. וע"ז השיב עליו הרב גנת ורדים שם בראיות וסיים וכתב וז"ל. מ"מ לענין מעשה אע"פ שכתבנו דנכסי בחזקת יורשים אפי' שתפסתם האלמנה ראוי לחוש לדברי זקן בכה"ג מיהת שאם תפסתם האלמנה למזונותיה לדון בהם דין ראוי וכו'. כלל העולה שנלע"ד שהנכון כמ"ש ואפי' שעבוד מזוני לא אלים לשוויי לנכסי דין ראוי ונכסי בחזקת יורשים קיימי עכ"ל:

באופן דאף את"ל דמידי פלוגתא לא נפקא מ"מ היינו דוקא היכא שתפסתם האלמנה תפיסה מעלייא למזונותיה בההיא הוא דפליגי הרבנים הנז' להלכה אבל למעשה חשש הרב גנת ורדים להוראת הרב שכנגדו. מה גם דהרב החולק לא ראה דבריו כמבואר שם ויכולים אנו לומר דאלו היה רואה את דבריו וראיותיו אפשר שהיה חוזר בו:

ומ"מ הכא בנ"ד שלא עשתה האלמנה שום תפיסה למזונותיה הדבר פשוט דנכסי בחזקת יורשים קיימי וזכה הבעל בחלקו כפשט דברי מור"ם בהגה והרב"ש והח"מ ואף בסך הכתובה של האלמנה כיון שמתה ולא נשבעה נשארו הנכסים בחזקת היורשים וכמ"ש מרן בח"מ סי' רע"ח ובא"ה סי' ק"ה גבי בכור והוא הדין נמי גבי בעל דנוטל חלקו בהם. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויאיר עינינו במאור תורתו כי"ר. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בע"א לחדש זיו שנת תקצ"ט לפ"ק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה