אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קמט

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קמט

סימן קמח

ידיד ה' וידידינו החכם השלם והכולל הדו"מ כמה"ר מסעוד אבן מוחא נר"ו יאיר וזרח כי"ר:

אחד"ש כת"ר שירבה ויגדל כמשפט לאוהבי שמו זאת מן המודיעות מקבלת כי"ק ביום עש"ק שעבר ע"י ת"ח א' דשפיר חזי שבא מהתם להכא ועל מ"ש כת"ר שכתב לנו פעמים שלש אמת אגיד שלא קבלתי שום כתב ממעכ"ת זולתי שורות שתים שהן ד' שקבלתי בין כסא לעשור ולאפס הפנאי ועוד בה שלא ידעתי אן חנה מקום כבודו דין גרמא דעצי'ראה עד כדון שקבלתי כי"ק ושם נאמר בענין מה שהשבנו למתא טאנג'ה יע"ה בענין התיווך שעשו הבעל וכו' וקודם קבלת הגט נלב"ע האשה וכו' וכתבנו שהבן יורש נכסיה כמבואר שם. וביען שכשבאה השאלה היה השליח נחוץ לשים לדרך פעמיו תכף ביום בואו לא יכולנו להרחיב הדברים בטוב טעם ובדרך רמז כתבנו בסוף שיש לחלק בין נד"ד למורדת כאשר יראה המעיין והנה בעת'ה ראינו שמע"ת רצה לעשות ק"ו בין המורדת לנושא אשה על אשתו ומפריך פריך ליה דמה להתם שכן עבר על התנאי וכו' משא"ך במורדת ומזה בא להקשות נד"ד למורדת כמ"ש בדב"ק. לכן באנו לפרש החלוק שיש בין נד"ד למורדת לפענ"ד:

הנה על מ"ש מרן שם שאם מתה קודם הגט בעלה יורשה כתב הב"ש סקט"ו וז"ל. אף על גב דלהמחבר אבדה כתובתה אחר הכרזה מ"מ יורש אותה וכו' והא דיורש אותה אע"ג דהוא פטור מכל החיובים מ"מ היא שמרדה מפסיד אבל הוא אינו מפסיד וכו' ע"כ. מבו' מדבריו דקשיתיה דאחר שאבדה כתובתה מיד. אחר הכרזה לס' מרן שפי' כהרמב"ם ולא נשאר שום אישות ביניהם והוא פטור מכל החיובים ומדידיה לדידה. לא יהבינן א"כ גם מדידה לדידיה ולמה יורש אותה. וע"ז תירץ דכיון שהיא מרדה בו וגרמה לעצמה לאבד הכתו' ה"ט שמפסדת כל החיובים שהי"ל עליו אבל הוא שלא מרד ולא בא הבטול מצדו שהרי הוא רוצה באשת נעוריו עדיין תקנו רבנן שלא יפסיד שום דבר מכל מה שהי"ל בעודה תחתיו וגם הירושה בכלל וה"ט שכ' הרי"ף גבי מורדת שאין הירושה נפקעת אלא בגירושין כמו שהביא דבריו הבאה"ג כיון שהוא לא בטל הכתובה אלא היא גרמא לבעלה שקנסוה רבנן מחמת מרדה וה"ט נמי דמומרת דכיון שהיא בגדה בבעל נעוריה ולא בא בטול הכתובה מצדו אלא מצדה דינא הוא שלא יפסיד שום דבר ממה שה"יל עליה דלדידה קנסו ולא לדידיה:

וכן מוכח ממ"ש הבה"ג בח"מ סימן רפ"ג הגהב"י אות ה' שכתב וז"ל ומצאתי כתוב בשם רב עמרם גאון וז"ל א"א שנשתמדה אסור לאביה למיזל ולמתבע לבעל ולמימר ליה הב לי כתובתא דברתאי והאי דקא אמרי בני מערבא א"א שנשתמדה אי' יורש בעלה כתובה טועין אינון לא יהא אלא ישראלית מורדת דשבקיה ונפקת מי אית לה שוה פרוטה מכתובתה וכיון דאיהי לית לה אביה מי אית לה עכ"ל הרי מבואר דמורדת ומומרת חד טעמא אית להו דכיון דמשום קנסא דידה הוא דלית לה כתובה ירית לה בעל עוד הביא שם הכנה"ג תשו' הגאונים כסב' בני מערבא וסיים וכ' וז"ל ונראה דכיון דאיכא פלוגתא המע"ה ע"כ יעו"ש:

גם מדברי התה"ד סי' שמ"ה מוכח דלדידה קנסינן וכו' שכ' וז"ל וכן הבעל יורש את אשתו שנשתמדה ואפילו מת מורישה לאחר שנשתמדה זכה בירושתה דלא קנסינן לבעל וכו' ע"כ. באופן דהכא בנ"ד שהבעל ואשתו בטלו שטר הכתובה וזיכה לה כל נכסיה ומחלה לו בשאר סכי הכתובה ונתחו"ג לתת לה הגט ולא נשאר שום אישות ביניהם לא ירית לה בעל כיון שהבטול והפירוד בא משניהם ולא שייך למקנס לשום א' יותר משכנגדו:

גם ההיא דנשא אשה על אשתו מל' התק' מוכח דלאו מטעם קנסא נגעו בה והילך לשון התקנה וכן ג"כ נהגו החכמים ז"ל ע"פ שאלת הריב"ש סי' ק"ה שהאשה שעבר בעלה ונשא עליה אשה אחרת במ"א ועבר על תנאי שלא ישא וכו' ובאת לגבות שטר כתובתה שתגבה ע"פ שבועתה ואף אם לא נתן לה גט עדיין יכולה לגבות סך כתובתה ולעשות ממנה חו"כ ולתת הסך הנז' לכל מי שתרצה אף אם עדיין לא כתב לה גט שכך הוא התנאי הכתוב בכתובה יפרע לה כ"מ שהחזיק ע"ע ויפטור אותה בגט כשר ולכן אם מתה לא יירשנה אם לא יביא ראיה שאשתו מחלה לו התנאי שלא ישא וכו' עכ"ל. מלשון זה מוכח דמה שאמרו ולכן אם מתה לא יירשנה הוא מטעמא שנתחייב לפרוע לה כתובתה דיכולה לעשות בה מה שתרצה וגם נתחייב לתת לה גטה כמ"ש בשטר הכתובה שיפרע לה וכו' ויפטור אותה וכו' דאם איתא דמה שהפקיעו הירושה ממנו הוא מטעם קנסא ולא מדינא הי"ל לומר דין הירושה בתחלה סמוך ונראה למי שנשא אשה על אשתו דאם מתה לא יירשנה ואח"ך הי"ל לבאר דחייב לפרוע לה הכתובה וכו' ומדסמכו דין הירושה למ"ש שכך הוא התנאי הכתוב בכתובה וכו' רצו לומר בזה דכיון דמספר כתובתה נלמוד דתכף שנשא אשה עליה חייב בכתובה וחייב לתת לה גטה לכן אם מתה לא יירשנה שהרי נפרד האישות שביניהם מחמת התנאי הכתוב בכתובה. ומה שציינו בזה בתק' הנז' להריב"ש סי' ק"ה היינו מ"ש שם הריב"ש וז"ל אם האשה מתה במקום שיש איזה זכות לבן בירושת אמו מחמת תקנתם אין לספק בזה שאין לדון אלא כפי מקום שנכתבה הכתובה שלא נתחייב בה הבעל אלא כפי המנהג שבמקום ההוא וכו' ע"כ. ולכן הביאו ראיה לדבריהם בנושא אשה על אשתו שנהגו החכמים ע"פ מ"ש הריב"ש וכו' דכיון שכתב הריב"ש שיש לדון עפ"י התנאי הכתוב בכתובה א"כ ה"נ בנושא אשה על אשתו שחייב לפרוע לה הכתובה אף אם עדיין לא נתן לה הגט שכן כתוב בשטר הכתובה וכו' דהיינו שחייב עצמו לפרוע לה הכתובה תחלה ואח"ך לתת לה הגט הרי שאין תלוי פריעת הכתובה בנתינת הגט ולכן אם מתה לא יירשנה דר"ל דכיון דמספר כתובתה נלמוד שתכף שנשא עליה נתחייב לפרוע לה הכתובה ולתת לה גטה הרי נפרדה חבילתם וה"ט דאמרי' דלא יירשנה. ה"נ בנ"ד שזיכה לה נכסיה בעד הכתובה ומחלה לו בשאר ונתחו"ג לתת לה גטה כמ"ש בשטר התיווך הרי נפרדה חבילתם ואם מתה לא יירשנה ואתייא במכ"ש מההיא דנשא על אשתו דאם מחלה לו התנאי א"צ לחדש לה כתובה משא"ך בנ"ד כמ"ש:

ואף מי שירצה לידחק ולומר דההיא דנושא על אשתו דלא יירשנה הוא מטעם הקנסה רבנן מה שאינו נראה כן מלשון התק'. מ"מ מזה הטעם עצמו יש לנו לומר במורדת דיירשנה אחר דלא שייך למקנסיה כ"א לדידה שבא הבטול והפרוד מצדה. אבל היכא שהבעל ואשתו בטלו הכתובה ותנאיה מדעת שניהם ונקש"מ הבעל לתת לה הגט הרי נפרדו זמ"ז ואין לזה ע"ז כלום כמ"ש והגם דגם במורדת דמאיס עלי בעלה יורשה והי"ל לומר דכיון דלא שייך למקנסה אחר די"ל טענה מספקת למרדה שלא יירשנה בעלה אחר שאבדה כתובתה. מ"מ הרי עכ"פ הבטול והפירוד בא מצדה ולא מצדו שהרי הוא רוצה בה וכיון שכן הירושה במקומה עומדת משא"ך כשהבטול בא מדעת שניהם כנ"ד:

וההיא דסימן צ' דכל זמן שלא נתגרשה אעפ"י שנתן עיניו לגרש בעלה יורשה. אין מינה ראיה לנ"ד דשאני התם שעדיין לא נתבטלה הכתובה והיא אשתו לכל דבר וגם לא נתחייב לתת לה גט הגם שנתן עיניו לגרש כיון שעדיין קשר האישות קיים לכן בעלה יורשה. משא"ך בנ"ד כמ"ש:

וכן נראה ממ"ש בד"מ שם וז"ל ושמעי' שאם היא מורדת ומתה יורשה וכן הוא לעיל סי' ע"ז ואם הוא מורד על אשתו או מדיר אשתו שדינו שיוציאה כ' בהגהות פרק אע"פ דאי' יורשה ונ"ל שזהו דוקא לסב' רשב"ם דסבירא להו דמשנתן עיניו לגרשה אינו יורשה אבל לדעת החולקים עליו לא. וכ"פ הרי"ף והרא"ש בהדייא פ' אע"פ אע"ג שכופין אותו כל זמן שלא גרש יורש אותה מיהו יש לדחות דשאני הנהו דכופין אותם כל זמן לגרש דנוהג עמה מנהג אישות ולא פשע כלל ולכן אינו מאבד ירושתו משא"כ במורד או מדיר דאינו נוהג מנהג אישות ולמיפק קאי לכן אינו יורשה וצ"ע עכ"ל. מבואר מזה דבתחלה רצה להשוות ההיא דמורד על אשתו להנהו שכופין להוציא שכתבו בהם הרי"ף והרא"ש שאם מתה בעלה יורשה ואח"ך דחה זה ריש לחלק ביניהם דבמורד כיון שהוא פשע אי' יורשה משא"ך בהגהו דכופין דנוהג עמה מנהג אישות ונמצא דינו של ההגהות שכ' במורד דאינו יורשה בכ"ע והגם שהניח הדבר בצ"ע היינו כיון שעכ"פ הכתובה קיימת ועדיין אגידא ביה והיא אשתו לכל דבר דבצד מה דומה להנהו דכופין אבל היכא שהבעל ואשתו בטלו הכתובה ונתחייב לתת לה הגט בנ"ד הרי נפרדה חבילתם ולא נשאר זע"ז כלום. ומה גם שהרי ההיא דמורד פסקה שם מור"ם בהגה להלכה. וגם הכנ"הג בסימן ע"ז הג"הט אות ב' כתב דין זה בשם ריא"ז ולא הביא שום חולק יעו"ש:

הן אמת דהרב"ש בסי' צ' ס"ק כ"ג הקשה על הד"מ דהא הרי"ף כללא כייל כל הני דכופין בין מדינא בין בתקנתא והיינו מורד ומורדת וסיים וכ' וז"ל ולכאו' נראה דעת הש"ג יחידאה היא וכו' ע"כ. ומ"מ כיון דמור"ם פסקה להלכה ומרן לא הביא דין זה בש"ע יש לנו ללכת אחר פסק מור"ם והגם שהביא דין זה בשם יש אומרים היינו מפני שהיא סב' יחידית וכיון דלא הביא פלוגתא בזה הכי קי"ל. איך שיהיה הכא בנ"ד הגם שאין לדמותו למורד דשאני התם דפשע הוא לכן אינה יורשה משא"ך בנ"ד דלא פשע. מ"מ הרי אין לדמותו ג"כ להנהו דכופין אחר שהכתובה קיימת ונוהג עמה מנהג אישות והיא אשתו לכל דבר אמטו להכי בעלה יורשה משא"ך בנ"ד כמ"ש. ואף לסב' הב"ש דכתב במורד דלכאו' נראה דסברה יחידאה היא ור"ל דדומה להנהו דכופין דהבעל יורש היינו כיון דעכ"פ כתובתה קיימת ואגידא ביה עדיין הגם שהוא פשע ומרד בה לא ראו חז"ל לקונסו באבוד הירושה דהקנו לו מן השמים. משא"כ כששניהם בטלו הכתובה ותנאיה ונתח"וג לתת לה הגט בנ"ד שנפרד קשר האישות שביניהם כמ"ש:

וכן מוכח ממ"ש הב"ש גבי פקח שנשא חרשת דהירושה תלוי בכתובה שכ' בסימן צ' על מ"ש מרן שם דפקח שנשא חרשת אפי' נתפקחה אחר שנשאה אם מתה לא יירשנה וכתב שם הב"ש סקי"ח וז"ל לא יירשנה דלית לה כתובה וכשם דל"ל כתובה כך אי' יורשה והיא אינה בת דעת שתוכל לזכות לו המגי"ד עכ"ל. וכ"כ שם מרן בב"י יעו"ש. הרי מבואר דהירושה תלוי בכתובה וכיון דחרשת לית לה כתובה אין בעלה יורשה. וא"כ הה"נ היכא דהבעל ואשתו בטלו הכתובה באוה"מ כנ"ד דאין הבעל זוכה בירושתה כמ"ש. ואין לחלק ולומר דשאני ההיא דחרשת דלא הי"ל כתובת מעו' אבל היכא דהי"ל כתובה ובטלוה אח"ך כנ"ד נימא דאעפ"כ לא נפקעה הירושה מהבעל דמאי שנא הרי עכ"פ השתא מיהא הרי בטלו שניהם הכתובה ונתחו"ג לתת לה גטה ונפרד האישות שביניהם דהו"ל כאלו לא הי"ל כתובה:

וקרוב לנדון שלפנינו מצינו בס' דבר משה חא"ה א סי' ל"ה שכ' שם בארות המים חא"ה סימן ג' באשה זקנה שבעלה היה רוצה לעלות לעי לעי"הק והיא לא רצתה לעלות ולכן נתרצו שניהם להתגרש אך טענה האשה דכסיפא לה מילתא לקבל גטה ושיתן לה כתובתה ותתן לו רשות שילך וישא אחרת עליה וכן עשו ובאו לפני ב"ד ונתן לה כתובתה מקרקע א' שהי"ל בקנין וכתבו לה ב"ד איך נתן לה הקרקע הנז' כדי שתמכור ותוריש ותנחיל כפי דעתיה ורצונה ואז נתנה לו רשות שישא אחרת. ואחר זמן מתה האשה בחיי בעלה הנז' וכ' הרב הנז' דאין הבעל יורש אותו קרקע והביא בידו מ"ש הכנה"ג סימן פ"ה הגהב"י אות ו' דכל שכתב לה לעשות בנכסים כמו שעושה האדם בממונו ובקנייתו הוי כאלו פירש בפירוש שלא יוציא מיד הלקוחות עוד הביא מ"ש הכנ"הג שם דלאו דוקא נותן מתנה לאשתו אלא ה"נ מי שמסלק עצמו מנכסי אשתו בקנין וכו' ומזה זיכה הרב ליורשי האשה בקרקע הנז' עוד כ' שם וז"ל ועוד כיון דבנ"ד כ' במעשה ב"ד ולעשות ממנו כח"ור וכו' להוריש ולהנחיל וכו' הרי נתן רשות לה ולב"ך לעשות רצונם א"כ הו"ל כאלו פי' שנתן לה ולב"ך דלכ"ע מהני וכו' והו"ל כאלו פי' שלא יוציא מיד היורש והלוקח שהם ב"ך וכ"כ מהר"מ מפדואה סי' י"ז וכו' עכ"ל. ומעתה הכא בנ"ד לא מבעייא אם כתוב בשטר התיווך שנקש"מ הבעל וזיכה לה הנכסים הנז' באוה"מ כנדון הרב הנז' יען שהשטר הנז' לא נראה לפנינו. דודאי דלא יירש אותם הבעל אלא אפי' שבשטר התיווך הנז' אין כתוב שם תוריש ותנחיל וכו' אפ"ה י"ל דלא יירש אותם הבעל דדוקא בההיא דנדון הרב הנז' דלא עמדו ע"פ המגרש דהוה כסיפא לה לקבל גטה ונשאר קשר האישות ביניהם אלא שבעד הקרקע שנתן לה בעד כתובתה נתנה לו רשות לישא אחרת עליה ובודאי שאם היתה מוחלת לו בתנאי דלא ישא לא היה צריך לחדש ואף שנתן לה הקרקע בעד כתובתה היתה יכולה להחזיר לו המתנה ותשאר אשתו כמו שהיתה אמטו להכי אם לא היה כתוב בשטר המתנה שהיה באוה"מ כמ"ש הרב' היה יורש הקרקע אבל הכא כנ"ד שבטלו הכתובה לגמרי ונתחו"ג לתת לה הגט שנפרד האישות שביניהם ואם היה רוצה לקיימה היה צריך לחדש לה כתובה אחרת הרי נפרדה חבילתם ואינו יורשה כמ"ש:

גם מ"ש כת"ר דכיון שנתבטלה הכתובה שהיתה לפי התק' ועדיין לא חדשו אחרת הבעל יורש הכל מדינא. אכתי לא ידענא טעם מספיק לזה שהרי משנה שלימה שנינו המגרש את אשתו ומחזירה ע"מ כתובתה הרא' מחזירה ופסקה מרן בסי' ק'. גם מור"ם בהגה ס"ס צ"ב כ' וז"ל סלק עצמו מנכסי אשתו וגרשה וחזר ונשאה סתם על תנאי הראשון מחזירה ע"כ. וא"כ הכא בנ"ד שהכתובה הרא' היתה לפי התק' אף שבטלוה מ"מ לצד שנאמר שעדיין היא אשתו לענין הירושה מי גרע מאלו היה מחזירה סתם דאמרי' שע"מ כתובה רא' מחזירה וא"כ הכא שלא החזירה ומתה דיינו לומ' שיטול המחצית כאלו היתה הכתובה קיימת וכ"ז הוא לפי סברתו אבל לפענ"ד דאף אם היה במציאות דבכתובה. כד"ת אם יהיה כנ"ד שמחלה הכתובה לבעלה ומתה. קודם הגט שהבעל יורשה. אפי"ה לדידן שהכתובה היא לפי תקנת המגורשים נ"ן יש לחלק ביניהם דשאני כתובה. כד"ת שאפי' התנו הבעל ואשתו בעודה נשואה שלא יירשנה או אם התנה שאם מתה בלא בנים יחזרו הנכסים לבית אביה תנאו בטל כמ"ש בסי' צ"ב. אבל בכתובה דידן שתקנו שכל הנכסים הנמצאים לו ולה יחלוק עם היורשים הרי עקרו ירושת הבעל וזיכו אותה ליורש וכמ"ש בתשו' הרב הקדוש מהר"ש מימי ז"ל ה"ה כתובה בספר התקנות וז"ל שכוונת מתקני התקנה היתה להעביר הירושה מהבעל ונתנוה ליורשי האשה והבעל אין לו דין ירושה בנכסי אשתו אלא כשהניחה נכסים לאחר מיתתה אז העבירו הירושה ממנו ליתן ליורשי האשה עכ"ל. וא"כ הכא בנ"ד שבטלו שניהם הכתובה והתנו ביניהם בקש"מ שכל א' יעמוד בשלו מהיכן הרגלים לומר שהבעל יורשה אחר שאפי' אשתו גמורה שמתה לא ירית לה בעל ומשכחת לה שהאשה לא הכניסה לו כלום והוא עשיר מופלג ואפי"ה כשמתה צריך לחלוק נכסיו עם יורשיה והגם דכשהוא עני והיא עשירה ג"כ חולק עם היורש אי' בתורת ירושה דזוכה בירושתה אלא מכח התק' שתקנו כך. ומעשים בכל יום שהבעל ואשתו מחדשים תנאים ביניהם שמי שיפטר לב"ע א' יזכה האחרון בכל הנכסים וכן עז"הר ודנים ע"פ התנאים שחדשו ביניהם משא"ך בכתובה בד"ת שאחר הנישואין אינם יכולים לחדש שום תנאי בענין הירושה הנוגע לבעל. ובודאי דטעמא הוי כמ"ש כיון שע"י התק' נעקרה ירושת הבעל ולכן כל מה שיתנו ביניהם תנאם קיים אוף הכא נמי דכוותה שכיון שבטלו הכתו' ותנאיה וחדשו ביניהם שכל א' יעמוד בשלו ונקש"מ לתת לה הגט הכל לפי תנאם והגם שלא פירשו בתנאם שלאחר פטי' שו"א מהם יזכו יורשיו בירושתו ה"ה כמבואה אחר שזיכה לה הנכסים הנז' בעד כתובתה ונתבטלה הכתובה כמ"ש ועמדו על הגירושין:

אחר כ"ז בחפשי בדברי הראשונים מצאנו ראינו בפס"ד א' שהובא בס' זכות אבות סימן רי"ב שכתבו שם דכשנתבטלה הכתובה ותנאיה ועמדו ע"פ המגרש הבעל יורשה כל עוד שלא נתן לה הגט יעו"ש. וכן כתבנו פעם ב' לטאנג'ה על נדון זה שהבעל יורש הכל ועיין כרם שלמה סי' מ"ז:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה