ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קמה
נשאלנו בראובן שהיה נשוי ב' נשים ומתה האשה הרא' בחיי הבעל והשניה. כיצד תהיה אופן החלוקה שיחלוק ראובן הנז' עם יורשי האשת הא':
הנה מצינו בספר הישר ס' התקנות בתשובת שאלה שהשיב מהר"ר סעדיא אבן דנאן למהר"ר משה ן' חמו זלה"ה במי שהיה נשוי ב' נשים ומתה האחרונה בחיי הבעל והראשונה וז"ל תשו' לא נמצאת על זה ומסתברא לי שיחלוקו כמו שחולקים כשמת הבעל והניח ב' נשים ויורשים שחייבים באבלו שהתקינו שיחלוקו הנכסים עז"הד שכ"מ שימצא מעזבונו בין קרקע בין טלטל וכל מאי דמת"ן יתחלק לעשרה חלקים ותטול הראשונה הואיל וכתובתה קדמה ד' חלקים וששה חלקים הנשארים תטול הב' ג' חלקים ויורשיו ג' חלקים וכן נ"ל לדון בנ"ד וכו' ע"כ. ושם בסי' קל"ז כתב הרב מוהריב"ע ז"ל וז"ל הנה נמ"כ בתק' קדמונינו נ"ן במי שהיה נשוי ב' נשים למנהג קה"ק ומת בחייהן שיחלוקו כל העזבון לעשרה חלקים ד' חלקים תטול הראשונה וג' חלקים הב' וג' חלקים יטלו יורשיו. חזר המנהג ג"כ למי שמתה א' מהן בחייו לחלק כל העזבון לעשרה חלקים ארבעה חלקים לשם האשה הקדומה וג' חלקים לבעל ושלשה חלקים ליורשי האשה הב' שמתה אם הם מתאבלים ואם לאו יטול הבעל ד' חלקים והיורשים כ' חלקים בכל מה שהוא עזבון הן נכסי הבעל הן נדוניית הנפטרת הן נדוניית הראשונה ע"כ:
נמצא לפ"ז דהכא בנ"ד שמתה האשה הא' בחיי הבעל והב' צריך לחלוק כל הנכסים הנמצאים לבעל ולאשה שמתה ולאשתו הב' הנ"ל יתחלק לעשרה. חלקים יורשי האשה הא' יטלו ד' חלקים והב' ג' חלקים והבעל ג' חלקים. אלא דהכא בנ"ד יורשי האשה הנז' הם ג' יורשים א' הוא יורש מתאבל דהיינו אחי האשה הנז' ושני יורשים אחרים אינם מתאבלים דהיינו ב' בני אחי האשה הנז' ועפ"ז הארבעה חלקים שזוכים בהם יורשי האשה הנז' אם היו כולם יורשים מתאבלים היה צריך להתחלק לג' חלקים נמצא שאחי האשה הנז' שהוא יורש מתאבל יזכה בשליש מאלו הר' חלקים. דהיינו אם העזבון עשרה מתקאלים שזוכים היורשים בסך מי יזכה האח הנז' בשליש שהוא סך אלגיתח. אבל לגבי היורשים האחרים שאינם מתאבלים שלפי התק' יטול הבעל ב' שלישים ויורש שאי' מתאבל שליש. נמצא שז' מתקאלים מהעשרה שזכו בהם הבעל והיורשים יטול בהם הבעל ב' שלישים ויורשי האשה שליש שעכ"ז עולה לכל היורשים מהז' מתקאלים סך כי גיתח שסך זה יתחלק לג' יורשים הנז' נמצא לכל יורש שאי' מתאבל השליש דהיינו זי ותב מ"מ באופן שמהי' מתקאלים מהעזבון יטול אחי האשה הנז' סך גי תח והיורשים האחרים שאי' מתאבלים יטול כל א' וי ותב מ"מ זהו אופן החלוקה שיעשה ראובן הנז' עם יורשי האשה הא' הנז':
נשאר לנו לבאר פרט א' דהיינו שראובן הנז' טען שי"ל חובות יותר ויותר ממה שי"ל תכ"ה קו"ט וכל מאי דמת"ן בין מנכסיו בין מנכסי ב' נשיו הנז' ובכן שישבע בס"ת שת"ת שכל מה שי"ל תנ"ה אינו מספיק לפרוע חובותיו הנושים בו. והגם דנמ"כ בכתבי הרא' שכשמתה האשה בחיי הבעל שצריך הבעל לפנקס כל אשר ימצא לו קו"ט וכו' וינכה תחלה כל החובות וכו' ואח"ך יתחלק העזבון וכו'. מ"מ היינו כשי"ל נכסים כדי לפרוע חובותיו ונשאר על מה תחול החלוקה בזה הוא דצריך לפנקס הנמצא אתו. אבל הכא בנ"ד שברור לו שכ"מ שי"ל תכ"ה אינו מספיק לפריעת החובות למה זה יפנקס כל אשר לו בחנם ודי במה שישבע השבועה הנז' דבזה יפטר מיורשי האשה הנז' אלה היו דברי ראובן והיורשים טוענים שיקוב הדין את ההר דאפשר שראובן הנז' טועה בשומה וכשיפנקס כל כל אשר לו וישומו השמאים הקרקע והמטלטלים ימצא מותר על החובות על מה תחול החלוקה ובכן שיעשה מה שהד"ן כנז':
ומה שנראה לומר בזה דכיון דמן התורה הבעל יורש את אשתו אלא שמתקני התק' המה ראו להפקיע הירושה מהבעל ושיחלוק עם יורשי האשה. והם אמרו שנאמן הבעל ע"פ שבועתו שכו"כ חובות יש לו והמנוה רבנן בזה אף לגבי חובותיו שבע"פ ונמצא לפ"ז שיורשי האשה אין להם שום חוב ברור נגד הבעל ושטר כתובת אמם אינו שטר גמור לגבי הירושה דאם איתא שירושת יורשי האשה הוא חוב ברור ושטר הכתובה הוא שטר גמור לגבי הבעל כשמתה האשה למה זה ועל מה זה האמינוהו בשבועתו על חובותיו:
וכן מ"כ בשם הרבנים הרא' חכמי סלא ומכנסא ה"ה מהר"י צבע ומהר"י ביבאס ומהר"מ טולידאנו ומהר"ח אחיו זלה"ה וז"ל שטר הכתובה למנהג המגורשים אינו שטר גמור אלא לגבי האשה אם תתגרש שיפרע לה כל מה שהחזיק על עצמו אבל לגבי יורשיה אין עליו שום חוב ברור שאם יאמר הבעל שי"ל חובות ישבע שבועת אלמון ופטור וכו' ע"כ. הובאו דבריהם בס' התקנות סי' קס"ה יעו"ש. מבואר מדבריהם דכיון ששטר הכתובה למנהג המגורשים אי' שטר גמור לגבי היורשים ה"ט דהמנוה רבנן לבעל ע"פ שבועתו על החובות שעליו ובזה הוא נפטר מהיורשים ומדקאמרי רבנן וז"ל שאם יאמר הבעל שי"ל חובות ישבע שבועת אלמון ופטור ע"כ מוכח מזה דכשיטעון הבעל שי"ל חובות כנגד כל העזבון ישבע בדבריו ויפטר ולא הזקיקוהו. בזה לפנקס כל אשר לו. דכיון שאין ליורשים עליו שום חוב ברור הוא הוא המוחזק בנכסים ונאמן בשבועתו ע"כ טענותיו:
ולפ"ז מה שנמ"כ בכתבי הראשונים שיפנקס הבעל כל אשר לו וינכה החובות וכו' והנשאר יבא לידי חלוקה היינו כשיש מותר על החובות על מה תחול החלוקה אבל היכא שטוען הבעל שכל נכסיו לא יספיקו לפרוע חובותיו בנ"ד נאמן בשבועתו שישבע ע"ז וא"צ לסדר נכסיו אחר שאין ליורשים חוב ברור:
ועל מה שטענו היורשים דאפשר שהבעל טועה בדעתו בשומא וכשיפנקס כל אשר לו וישומו השמאים אפשר שיהיה שם מותר על החובות כדי לבא לידי חלוקה לזה י"ל דכיון שהאמינוהו מינוהו בשבועתו ע"כ אשר יאמר הוא יחוש לעצמו ויכול לשום נכסיו בסך היוקר שאין למעלה הימנו כדי שלא יבא לישבע לשקר ח"ו ובזה יהיה פטור מן השמים ומן הבריות. אבל להזקיקו לסדר נכסיו אין בידינו להבריחו לזה אחר שיורשי האשה אין להם עליו חוב ברור והבעל הוא המוחזק בנכסים כמ"ש. ושבועה זו שתקנו באלמון אי' כשאר שבועות. שהרי מצינו בדברי הראשונים שאם לא רצה לישבע ואמר שי"ל חובות אין ב"ד יורדין לנכסיו והביאו ראיה לזה מההיא דסי' פ"ז ס"י שכל שבועה שהיא מדבריהם אם לא רצה לישבע אין ב"ד יורדין לנכסיו:
והרב מהר"ר יהודה הלוי זלה"ה מב"ד שלפני פנינו הביא בפס"ד פסק א' מרבני הראשונים שכתבו וז"ל דמעיקרא חיוב הכתובה הוא לגבי אמם דוקא ואין בה זכות ליורשים כ"א רמז בעלמא שכ' בה שהיא למנהג המגורשים והו"ל כמלוה ע"פ דנאמן בשבועה לומר פרעתי. וגם הוא נאמן ג"כ בשבועתו לומר שחייב לזולת ויפרעו החובות ולא יטלו מאומה. שנמצא לפ"ז שאין כאן שט"ח בשטר הכתובה כלל וא"כ הי"ל חלוקת אמם כמלוה ע"פ וכו' עכ"ד הרבנים הנז' ומזה הוא ראיה למ"ש:
אחרי הדברים האלה מצינו להרב מהריק"ש בס' ערך לחם סי' קס"ג בדין המסים כשמשלמים ע"פ השבועה וז"ל גם צריך לפרש כל הנכסים איכותן ולא שישבע סתם כו"ך יש לי משום דמורה התירא לנפשייהו וכו' ע"כ. מוכח מזה דגם הכא בנ"ד צריך לפנקס נכסיו וכו' לחשש דמורי התירא: