אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קמא

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קמא

סימן קמ

בענין הגט הבא ממתא טאנג'א יע"א על ידי שליח הולכה ונמצא כתוב בו גט פטורין בלי יו"ד ראשונה אחר הפ"א וכתב לנו החכם הממונה נר"ו שכן מנהגם שם לכותבו חסר כסברת מור"ם בהגה בסי' קכ"ו סעיף י"ב ואנן בדידן במחלק מנהגנו לכותבו מלא בשני יודי"ן א' אחר הפ"א וא' אחר הר' כסברת מרן שם ונסתפקנו אם ינתן גט זה לאשה העומדת פה כיון שהמקום אשר נכתב בו הגט מנהגם לכותבו חסר או נימא כיון דקי"ל המקום הנתינה עיקר א"כ היה צריך ליכתב מלא כמנהגנו פה וכיון שהבעל מצוי במקום קרוב ושיירות מצויות בכל יום נזקיק לבעל לכתוב גט אחר:

הנה רבינו הטור בסימן קכ"ו כתב וז"ל ולורכיה לוי"ו דתירוכין ולוי"ו דשבוקין ולוי"ו שנייה דוכדו וכו' ויכתוב תרוכין שבוקין חסר יו"ד ראשונה ופיטורין מלא בב' יודי"ן ע"כ. וכתב מרן בב"י וז"ל ויכתוב תרוכין שבוקין חסר יו"ד ראשונה. כ"כ הרא"ש שם וז"ל והא דלא קאמר לוי"ו דפיטורין דלאו כרוכלא ליזיל וליתנו משמע שאין לכתוב יו"ד בין תי"ו לרי"ש דתרוכין וכו' אבל בפטורין נראה שצריך לכתוב יו"ד בין פ"א לט' כדמשמע בהתקבל והשתא ניחא דלא חשיב הכא וי"ו דפיטורין עכ"ל. ואח"ך בסדר הגט כתב ויכתוב תרוכין ושבוקין חסרי יו"ד ראשונה אבל פיטורין יכתוב מלא בב' יודי"ן וכ"כ רי"ו בח"ב משם התוספות והכלבו כתב ויש כותבין תירוכין שיבוקין פיטורין בשני יודי"ן אך בטופס שחתם בו רבינו יחיאל כולם ביו"ד אחרונה בלבד וכן אומר הר"פ וכ"כ בסמ"ג שאין יו"ד גם אחר הפ"א עכ"ל מרן. ממ"ש הרא"ש במסקנא והשתא ניחא דלא חשיב הכא וי"ו דפטורין מוכח דהטעם שלא הצריכו להאריך וי"ו של פיטורין מפני שכותב יו"ד בין פ' לט' וליכא למיחש לטעות משא"ך בתרוכין שבוקין שהם חסרי יו"ד א' חיישינן לטעות דתרוכין שביקין ולכן צריך להאריך הוי"ו ולפ"ז היה נ"ל שאם האריך וי"ו של פיטורין אף שכתבו חסר יו"ד ראשונה אין קפידא:

ומצינו להרב מהר"מ בן חביב בספר גט פשוט סי' הנז' סס"ק מ"ז שכתב וז"ל וא"ת מאי שנא דבתרוכין ושבוקין אמרו דיאריך וי"ו ויהיו חסרי יו"ד ראשונה ובפיטורין שיהיה מלא יו"ד ראשונה ולא הצריכו שיאריך וי"ו דפטורין או נעביד בכולהו שיהיו מלאים יו"ד ראשונה ולא יצטרך להאריך הווי"ן או יאריך בכולהו הווי"ן ולא יצטרך לכתוב יו"ד בפטורין בין פ"א לט'. וראיתי בתשובת לחם רב סי' כ"ח דא' מן הגדולים עמד בקושייא זו על הרא"ש דלמא לא נעשה בפטורין כמו בתרוכין שלא נשים יו"ד בין פ' לט' ונאריך הוי"ו. והרב בעל לחם רב השיב וז"ל דעל כן צריך לשים יו"ד בפיטורין לסלק חששת פטור וחובה. אבל בתירוכין ושבוקין ליכא הך חששא וכי תימא מ"מ נצריך יו"ד בין תי"ו לרי"ש ובין ש' לב' לסלק חששא האמורה בגמרא בפרק המגרש הרי סילקו אותה חז"ל באריכות כות הוי"ו ויותר ראוי לסלק החששא באריכות אות מלהוסיף אות אחרת וכו' ע"כ. נראה מזה דחששת פיטור וחובה אינה מסתלקת כי אם בהוספת היו"ד ולא באריכות הוי"ו דאל"ה הרי כתב דיותר ראוי לסלק החששא באריכות וי"ו מלהוסיף אות אחרת אם לא שנאמר שאינו מסתלק באריכות הוי"ו שהרי עכ"פ עדיין יש לחוש שיקרא פטורין הפ"א בשו"א:

והרב חלקת מחוקק סי' הנז' ס"ק ל"ד עמ"ש מרן שם אבל פיטורין מלא בב' יודי"ן כתב וז"ל הרא"ש כתב שכן משמע בפרק התקבל והיינו דאמרינן ר' נתן דבבלאה הוא דייק בין פיטרוה לפטרוה כי פיטרוה ביו"ד הוי לשון גט פיטורין ובלא יו"ד הוא לשון פטור וחובה ע"כ. ועל דברי מור"ם כתב וז"ל דפטורין ג"כ חסר יו"ד ראשונה. דמדכתב גט פטורין אין לטעות מלשון פטור וחובה ע"כ. מוכח מזה דאף לדברי האומר דאין צריך יו"ד ראשונה מ"מ אם כתבו מלא אין קפידא אבל לדברי האומר דצריך לכתוב ביו"ד אם כתבו חסר איכא למטעי בלשון פטור וחובה. ולפ"ז נראה דלכתחלה יותר טוב לכותבו מלא דבזה אין שום פקפוק אליבא דכ"ע:

ומ"מ במקומות שנתפשט המנהג לכותבו חסר נר' דאינם יכולים לכותבו מלא דא"כ אתה מוציא לעז על הגטין הא' וא"כ לפ"ז הכא בנד"ד שאמר החכם נר"ו שבמקום שנכתב הגט המנהג פשוט ביניהם לכותבו חסר היה נראה לי שגט זה הגון וכשר וינתן לכתחלה שהרי לא היו יכולים לכותבו מלא בשביל הלעז כמ"ש:

אלא דלפי מ"ש מרן בסי' קכ"ט סעיף ד' וז"ל אם עומד במקום ושולח הגט למקום אחר ובכל מקום מהם יש לו שם א' כותב שם מקום הנתינה ויכתוב שם מקום הכתיבה דמתקרי ואם כתב שם מקום הנתינה וכולל שם מקום הכתיבה בוכל שום כשר. וסיים שם מור"ם וז"ל אבל אם עשה שם מקום הכתיבה עיקר וכתב ע"ש מקום הנתינה דמתקרי או וכל שום פסול ע"כ. הרי דאפילו שפרט ב' השמות כיון שכתב שם מקום הכתיבה עיקר וע"ש מקום הנתינה דמתקרי הגט פסול כיון דמקום הנתינה עיקר. וטעמא הוי כיון שהאשה מתגרשת במקום הנתינה ושם היא ניתרת לשוק צריך שיהיה המפורסם שם שזהו האיש המגרש והאשה המתגרשת:

ואין לחלק ולומר דהיינו דוקא גבי שם המגרש והמתגרשת שהוא עיקר הגירושין בההיא הוא דאמרינן דמקום הנתינה עיקר. אבל בתיבת פיטורין מלא או חסר נימא דמקום כתיבה עיקר או לפחות אין קפידא בדבר. הא ליתא דאה"נ כדי לפסול הגט לגמרי אם כתבו חסר במקום הכתיבה אין אנו יכולים ללמוד משם לפוסלו בדיעבד אבל לכתחלה או היכא שיכול לכתוב אחר ודאי דמקום הנתינה עיקר. שהרי בעינן שיהא נקרא במקום הנתינה בלי טעות כמ"ש מרן בסי' קכ"ה סעיף י"ח צריך שיהא הגט נקרא במקום נתינתו לתינוק וכו' ויש מי שאומר שאף במקום כתיבתו וכו' הרי דמקום הנתינה הוא עיקר לכל מילי ליקרא שם בלי שום טעות. וא"כ כשיכתוב תיבת פיטורין חסר במקום הכתיבה אתי למטעי במקום הנתינה לקרותו פטורין בשו"א תחת הפ"א כיון שהם רגילים לכותבו מלא ולכן צריך לכותבו מלא במקום הנתינה:

וגדולה מזו מצינו בספר גט פשוט סי' הנז' ס"ק פ"ח שכתב וז"ל אם כותבין הגט במקום א' ושולחין אותו למקום אחר ובמקום הכתיבה נוהגים לכתוב ג'אמילה בלי נקודה ובמקום הנתינה כותבין נקודה או להיפך צ"ע היאך יכתבו ויראה לי שכותבין לכתחלה כמנהג מקום נתינה דמקום הנתינה הוא עיקר כמש"ל סעיף ד'. גם בסוף הסימן כתב מור"ם ז"ל דכנוי שמשתנה מכח לשון המדינות כגון ליב ליבא וכו' הולכין אחר מקום הנתינה ועמש"ל סס"ק ל"ה אם בא הגט ממקום שאין כותבין כהן ולוי למקום שכותבין כהן ולוי דלכתחי' כותבין כבני מקום הנתינה ובדיעבד יש להכשיר וה"ה בסכק שאצל הנקודה וכו' ע"כ:

הרי דאף בדין זה של הנקודה דאיכא למ"ד דאם כתב נקודה בגט פסול כמבואר בפוסקים אפ"ה אם במקום הנתינה הם כותבין נקודה ובמקום הכתיבה אינם כותבין צריך לכתוב נקודה בגט ששולחים למקום הנתינה הגם דלבני מקום הכתיבה גט זה פסול סברת שהרי קבלו עליהם מאן דפוסל כ"ש כשבמקום הנתינה כותבין פיטורין מלא דחיישי לטעותא ובמקום הכתובה כותבין אותו חסר דודאי דבגט ששולחים למקום הנתינה צריך לכותבו מלא כמ"ש:

אלא דעדיין יש לדוחה לדחות ולומר דהכה בנד"ד אנה"נ דלכתחלה היינו צריכים לכתוב פיטורין מלא כמקום הנתינה אבל הכא שכבר נכתב הגט והביאו השליח הו"ל דיעבד וינתן לאשה כמ"ש הרב הנז' בדין הנקודה דבדיעבד יש להכשיר הא ליתא דלא מקרי דיעבד אלא דכבר ניתן הגט או בשעת הדחק שהבעל הרחיק נדוד ואי אפשר באחר. אבל היכא דאפשר לכתוב אחר לא ינתן זה:

וגדולה מזו מצינו להרב מהר"י קולון שורש כ"ו על גט שבא ממ"א ע"י שליח הולכה והשליח נאבד ממנו שטר ההרשאה וחכם העיר לא רצה ליתנו לאשה והשיב הרב דכיון דבח"ל צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם א"צ שטר שליחות ונאמן לומר שהבעל עשאו שליח וכיון שהבעל הרחיק נדוד לא יכירנו עוד מקומו ינתן לאשה ומסיק וכתב וז"ל מ"מ למדנו כמה יש לחוש לתקנת עגונות כי גם רבינו מאיר לא נחלק על רבינו אביגדור אלא בדבר שהוא פסול מדרבנן אבל בדבר שאין בו משום פסול לא דאורייתא ולא דרבנן ואינו אלא מנהג חומרא בעלמא פשיטא דבמקום עגון יש להקל וכו' ע"כ:

מבואר מזה דאף בדבר שאינו אלא מנהג חומרא בעלמא לא התיר ליתנו לה אלא במקום עגון שהבעל הרחיק נדוד ואי אפשר באחר כ"ש הכא בנד"ד גבי תיבת פיטורין דאיכא רבים ועצומים דס"ל דאם כתבו חסר לדעת הרא"ש ודעמיה הגט פסול ושגם לדעת מרן בש"ע הדין כן כדבעינן למימר לקמן ודאי דהיכא דאפשר באחר לא ינתן זה כמ"ש:

שוב מצינו בתשובת הרב מהר"ר בצלאל סימן כ"ב שנשאל על גט שבא מאסכנדרייא למצרים ע"י שליח הולכה והיה כתוב בו פטורין חסר יו"ד בין פ"א לט' ואמרו לשליח שיביא גט אחר וכו' ונחלקו בו רבני מצרים אלו פוסלין ואלו מכשירין ושלחו לירושלים תוב"ב לשאול את פי הרב מהר"ר בצלאל הנז' והכריע כדברי הפוסקים בראיות ברורות כמבואר שם באותה תשובה ולבסוף מסיק וכתב וז"ל נמצינו למדין מכל מאי דכתיבנא דאי כתב פיטורין ביו"ד לד"ה הוא כשר גמור ואין בו צד פיסול כלל ואפילו לדעת רש"י ז"ל וכדפרישנא לעיל והכי מוכח להדיא מלשון כל הפוסקים ז"ל דאפילו החולקים על הרא"ש ז"ל לא קאמרי אלא דא"צ יו"ר יתרה ומדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל אין הכרח כלל אי צריך יו"ד יתרה או לא וכו' והלכך נקטינן דלדעת הרא"ש ז"ל ובנו הרב בעל הטורים ז"ל ורבינו ירוחם ז"ל היכא דכתב פטורין בלא יו"ד פסול לגרש בו לסברת הרמב"ם ז"ל וליכא מאן דפסיל היכא דכתב פיטורין ביו"ד וכו' מעתה בנד"ד דבמצרים נהגו כהרא"ש ז"ל לכתוב פיטורין מלא וכו' ומאסכנדרייא למצרים ליכא חשש עגון דהא שכיחי שיירתא טובא ומה שבא בפסק המכשיר שהיו חוששין פן ינחם הארוס ליתא כלל דמ"מ היה להם להמתין עד שידברו על לבו אולי יתרצה דהא קרוב הוא וכו' ופשיטא שהב"ד שקפצו ונתנו גט זה ולא רצו להמתין כאשר גזרו הב"ד הראשון לא יפה עשו חוששני להם מחטאת ואי הוה הרא"ש ז"ל הכא הוה מפיק לאפייהו פולסי דנורא וה' הטוב יכפר בעד וכו' ע"כ. ושם בסימן כ"ג הובאה התשובה של הרב מהר"ר אברהם סאגיש ז"ל שהיה מכת המכשירים שבמצרים ובמסקנא דמלתא כתב וז"ל הא למדת שהגט הזה כשר אין בו נפתל ועקש וינתן לכתחלה וכו' ע"כ גם הרב מהריק"ש ז"ל היה מכת המכשירים כאשר באו דבריו בתשובותיו סימן כ' יעו"ש והרב מהר"א מונסון ז"ל והרב מהר"א הכהן ז"ל היו מכת הפוסלים הובאו דבריהם בתשובות הרב מהר"ר בצלאל ה' סי' כ"ד ובתוך התשובה כתוב וז"ל וכבר הורה זקן רבן של ישראל מוהר"ר יוסף קארו ז"ל כחומריה דמר וכחומריה דמר ולא מצאנו חולק עליו בפירוש לכתחלה שכתב בפסק הלכה אבל פיטורין בשני יוד"ין דיתיצבייין בחמשה יודי"ן וכתב אחר זה אם חסר א' מן היודין הנוספות פסול חוץ משתי יודין הנוספות בדיתיהוייין ודיתיצבייין שאינו אלא מנהג ויש מי שאומר שאם לא בא הבעל וערער כשר משיחתו של הרב ז"ל ניכר שסמך יותר על דברי הפוסלין דסברא קמייתא כתב סתמא כלישנא דגמ' וסברא בתרא כאיכא דאמרי ולא כתב י"א וי"א או משום דבענין איסורין רצה לפסוק כחומריה דמר וחומריה דמר כדכתיבנא ובפרט היכא שלא חלקו בפי' דמסתמא לא מפשינן מחלוקת או משום שמצא בנוסחא אמתית להרמב"ם ז"ל בשני יודי"ן כמו שנראה מדבריו וכו' וישיבו אותנו דבר כי בנדון הזה שבא הגט מאסכנדרייא והבעל אינו פה מקרי שעת הדחק וכו' והשבנו כי מכאן לאסכנדרייא מאחר דשיירות מצויות לא מקרי שעת הדחק והבאתי לי עדים נאמנים את מוהר"ר לוי בן חביב ז"ל ואת מוהר"ר דוד הכהן ז"ל והרב מהרלב"ח ז"ל על גט א' שבא מצפת תוב"ב לירושלים תוב"ב פיסל אותו על דקדוק א' כמו אלו הדקדוקים ואע"פ שאותו הדקדוק לא היה בכתובים טרח הרבה להשוותו אליהם ואח"ך כתב וז"ל ולאמר עוד וכו' כ"ש שאין לנו לתתו לכתחלה וכו' ואמר עוד כי אין לתפוש עליו שמאחר שבא הגט ממקום אחר והבעל אינו פה ראוי לסמוך על דברי הגאונים להכשיר שזה טעות שבזה אין חשש עגון כיון שהשיירות מצויות מצפת לכאן ע"כ ועתה שמעו נא בני לוי אם הרב ר' לוי אחוי קידה וכו' דהיכא דשיירות מצויות עם היות דאותו דקדוק לא היה מן הדקדוקים הכתובים וכו' אנן מה נימא בתריה בדקדוק שכתבוהו המפרשים בפירוש ובפרט מא מאסכנדרייא למצרים וכו'. ומהרד"ך כתב דאין לומר דכיון שהבעל אינו כאן מקרי שעת הדחק דלא מקרי שעת הדחק אלא שאין שיירות מצויות וא"א להביא גט אחר וכו' והביא ראיה מדברי הטור וכו' ועוד הביא ראיה ממ"ש הרא"ש ז"ל על גט שאינו משורטט י"ב שיטות שכתב בארצנו פוסלין אותו אבל במקום עגון כגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות להביא אחר אין לפוסלו וכו' עכ"ל. וכן אני אומר בנד"ד שאם במנין השטין דאינו אלא מנהג אמר דאין להקל אלא במקום עגון כגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות להביא אחר מה כחנו מה גבורתנו להתיר לכתחילה במקום שהורה הרב לפסול ופלוגתא דרבוותא השיירות מצויות וכו' יעו"ש שהאריך. ועוד שהמנהג צריך תנאים הרבה וכו' ובנדון דידן ליכא חד מהם דאסכנדרייא לעולם היתה נגררת אחר מצרים וכו' ותו שהבעל הוא מתושבי מצרים ועור שמהרי"ק כתב שמלשון הרא"ש נראה דבתר מקום הנתינה אזלינן וכו' ע"כ. והרב בר פלוגתיה מהריק"ש ז"ל השיב על דבריו כמבואר בתשובה הנז"ל ובתוך דבריו כתב וז"ל ומ"ש מהר"י קארו ז"ל בש"ע סי' קכ"ו דן י"ב דפיטורין מלא בשני' יודי"ן וכתב אח"ך דין כ"ב שאם לא כתב היודי"ן היתרות ה"ז גט פסול חוץ משתי יודי"ן הנוספות וכו' לשון הרמב"ם ז"ל העתיק בדין כ"ב דלא איירי בפיטורין אלא ביודי"ן דיתיהווייין דיתיצבייין וסיים מהר"י קארו ז"ל חוץ וכו' לפי שהביט אל דין ט' יו"ד. ולא הביט אל דין י"ב שהספר הנז' חברו הרב בסוף ימיו ומפני חולשתו נמצאו דברים רבים כיוצא באלו בספר הנז' וכו' ע"כ. והרב כנ"הג סי' הנז' הגהב"י אות צ"ג הביא מחלוקת הפוסקים הנז' ולא הכריע יעו"ש ועיין מהרש"ך ח"ב סי' ה':

והרב מהר"מ בן חביב בסי' הנז' ס"ק מ"ח הביא דברי הפוסלים ודברי המכשירים ומסיק וכתב וז"ל הכלל העולה לענ"ד אחר שראיתי כל דברי הפוסקים דלדידן הספרדים דנתפשט המנהג לכתוב פיטורין בב' יודי"ן אם כתבו הסופר חסר יו"ד ראשונה ועדיין לא נמסר הגט ביד האשה יש לכתוב גט אחר בשני יוד"ין אך אם השעה דחוקה כגון גט שכיב מרע או גט זמן שהבעל נחפז ללכת או גט שבא ממדינת הים שהוא חסר יו"ד ראשונה יש להכשיר ולמסרו ביד האשה וכו' ע"כ. ובסדר הגט כתב וז"ל פיטורין ביו"ד וצריך להאריך הווי"ן ואם כתב פטורין חסר כשר וי"א דכל דליכא עגון מחזרין אחר פיטורין ביו"ד ואפילו שיוכרח לכתוב אחר או לשלוח למקום אחר ע"כ:

גם הרב פר"ח סימן הנז' ס"ק ל' הביא ב' הלשונות של רבותיו דרש"י ורש"י וז"ל והשתא אי כתב פטורין בלא יו"ד ללישנא קמא דרש"י יקראו הפ"א בשו"א והוי לשון פטור וחובה וכן לדעת רש"י כיון שקורין הפ"א בשו"א הט' רפויה והוי לשון פטור וחובה אבל כי כותבין פיטורין מלא ביו"ד ע"כ יש לקרות בחי"רק ואז הט' דגושה ולכ"ע הוי לשון גט פיטורין וכבר כתב מהרדב"א דלא דמיא לההיא דושאלו בשלומה פי' דאמרינן דעל שניהם חתמו והגט כשר דשאני הכא שאם הוא לשון פטור וחובה ה"ה כותב דזה הגט אינו גט כריתות אלא גט פטורין לפטור אותה מחיוב ממון או מחיוב שבועה ומ"מ מסתברא דכיון שאינו פיסול המוזכר בש"ס אף לדעת הרא"ש אין להחמיר בו אלא שלא תתגרש לכתחילה אבל בדיעבד אם כבר נתגרשה בו או במקום עיגון יש להקל וכו' ע"כ. וכן העלה בספר יד אהרן בסדר הגט יעו"ש:

גם הרב מהר"י הכהן ז"ל איש ירושלים בספר בתי כהונה בסדר הגט כתב וז"ל וגט פיטורין כן המנהג פה לכתוב יו"ד בין פ' לט' וכן נהגו בסאלוניקי וכמה מקומות ואם נכתב חסר יש פוסלין ועיין בכנ"הג סי' קכ"ו ובספר גט פשוט ובפר"ח שם עכ"ל. ומדכתב סברת יש פוסלין ולא הביא סברת המכשירין נראה דדעתו ז"ל נוטה לסברת הפוסלין. וכתב ועיין בספר גט פשוט ובפר"ח לרמוז דהסכים לדעת' דדוקא בדיעבד או במקום עגון יש להקל:

וכן מצינו לרב אחרון בספרו הנק' ראש משבי'ר סי' ל"ד שאחר שהביא מחלוקת הפוסקים בזה ודברי הרב גט פשוט והפר"ח סיים וכתב וז"ל וכדברי הרב גט פשוט והפר"ח נקטי' שהם אחרונים ע"כ:

גם בספר בארות המים סי' ס"ג בגט שבא ממ"א והיה כתוב פטורין חסר יו"ד ראשונה ואחר שהביא מחלוקת הפוסקים והכרעת הרב גט פשוט כתב וז"ל נמצא בנד"ד דאם נהגו כך לכתוב פטורין חסר יו"ד ראשונה תנתן וכו' וכיון דבנד"ד אשר שולח גט זה ממקום אחר והבעל ספק אם נמצא שם לכתוב אחר או שעת הדחק מקרי וכו' אך מה שיש להבין הוא דכיון שבכאן הוא מקום הנתינה אם כן מקום הנתינה הוא עיקר. א"כ לפי מנהגנו בעירנו סאלוניקי יע"א דנהגו לכתוב פיטורין בשני יודי"ן נוסח זה הבא לפנינו ביו"ד א' אינו עולה יפה וא"כ יש לעיין עליו אם ינתן לכתחלה ביד האשה. והנה רוב הפוסקים ס"ל דמקום הנתינה עיקר וכו' סוף דבר הגט זה יש להכשירו וליתנו לכתחלה ביד האשה במקום עגון מאחר שהוא שעת הדחק כמש"ל ע"כ:

נקטינן מכל האמור לפי הכרעת רבני האחרונים ז"ל הנז' דהכא בנד"ד אף את"ל שהמנהג הפשוט בטאנג'ה לכותבו חסר בלי יו"ד ראשונה מ"מ כיון שכאן הוא מקום הנתינה ומנהגנו פה לכותבו מלא ומכאן לטאנג'ה מקום קרוב ושיירות מצויות לאו שעת הדחק מקרי וצריך להביא גט אחר ולכותבו בב' יודי"ן כמנהג מקום הנתינה שהרי אף שמנהגם לכתבו חסר היינו דוקא כגט הניתן שם אבל בגט השלוח למקום אחר ודאי דאין כאן מנהג אחר דקי"ל דמקום הנתינה עיקר כמ"ש וא"כ לא שייך בזה לעז על הגטין הא' ב"מ. ומה גם שהרי מצינו להרב מהרימ"ט ז"ל ח"א סי' פ"ו שכתב דבכיוצא בזה ליכא לעז שכתב וז"ל. הלכך באסור ערוה יפה לכתוב בהכשר לכ"ע וכו' ועוד נראה לומר דדוקא כשרואים העם מעשה איכא הוצאת לעז כגון שרואים שהשליח עומד על כל אות ואות וכו' אבל מה שכותבים בטופסי גיטין אינו מפורסם לעלמא וכו' ע"כ:

ובר מן דין הר"י לפי מ"ש הרב מוהריב"ם זלה"ה בכתביו שמנהגי טאנג'ה הם מיוסדים אחר מנהגי טיטואן וידוע הוא שהרב הנז' היה רב מפורסם ובקי במנהגים כאשר העידו עליו רבנים הא' נ"ן מי הוא זה ואיזה הוא שיכול לסתור את דבריו ולומר שמנהג טאנג'ה הוא מחולק ממנהג טיטואן ובפרט בדבר חמור כזה. וכ"ש שהוא נגד סברת מרן ומלבד שמנהגנו לכותבו בשני יודי"ן גם שמתא ארבאט המנהג כן אף שבכינוי הם חלוקים ממנהגנו שאין כותבין כינוי בגט אפ"ה תיבת פיטורין כותבין בשני יודי"ן כמו שיש אתנו גט א' שסידר הרב מהר"י למאליח זלה"ה במתא הנז' בשנת תק"ס וכתוב בו פיטורין בשני יודי"ן ופ'אס ומקנאס לא נתברר לנו מנהגם והגם שבגט של מתא תוניס יע"א נמצא כתוב פטורין חסר והיא עיר גדולה של חכמים ושל סופרים מ"מ בדבר זה שתלוי במנהג אין אנו יכולים ללמוד ממנהגם שהיא מערי המזרח:

באופן שמכל הני טעמי לא נראה בעינינו ליתן הגט הנז' ביד האשה כי יראנו לנפשנו מדבר חמור כזה ובכן שלחנו להגיד הדברים להחכם הממונה שבעירם נר"ו שיפתה את הבעל לכתוב גט אחר. וכן היה שעשה והצליח וכתב גט אחר כמ"ש ושלחו ע"י שליח הולכה וניתן ביד האשה. ת"ל שהציל את נפשותינו מלבא לידי פקפוק ישלם ה' גמולו הטוב:

מעתה הואלתי לבאר קצת שנויים שנמצאו בגט ובהרשאה אע"פ שאינו מעכב לדינא כי אם לשופרא דשטרא:

מ"ש בגט דעל כיף ימא מותבה תיבת מותבה בה"א לבסוף ומצינו למרן בש"ע סי' קנ"ח סעיף ד' שכתב תיבה זו בא' לבסוף. וכן נמצא כתוב בכל נוסחי הגטין בספרים המצויים אצלנו הן אמת שלא ביארו בפירוש שצריך לכותבה באל"ף אלא שהיא כתובה באל"ף וכיון שהיא בלשון תרגום מסתמא דרך כתיבתה בכך:

שוב מצינו בספר גט פשוט סימן קכ"ח ס"ק מ"ז שכתב וז"ל מותבה נראה דהנוסחא הנכונה היא מותבא באל"ף בסוף כמ"ש בספרים דרוב תיבות התרגום הם בא' לבסוף ולא בה"א. בין תיבת דיתבא בין תיבת מותבא כולם בא' לבסוף ולא בה"א. אבל מהריק"ש כתב וז"ל ורדב"ז כתב מותבה בה"א וכו' ע"כ ומהריק"ש כתב זה בספר ערך לחם על דברי מרן שכתב מותבא באל"ף שכתב ע"ז ורדב"ז כתב וכו' משמע דלדעת מרן צריך לכותבו באלף:

גם תיבות כדת משה וישראל שהאריך הסופר הדלית והרי"ש. וכתוב בכנ"הג בסי' קכ"ו הג"הט אות ס"ה וזל ראוי להזהר לסופרים שלא יאריכו הדלית והרי"ש רק הה"א והת"יו ע"כ וכן כתב בס' יד אהרן סי' קכ"ו הגהות הטור אות מ' משם הרדב"ז יעו"ש. והטעם מפני שנראה ככ"ף הפוכה:

גם בשטר ההרשאה נמצא כתוב וליתן אותו בידה ותן אותו בידה בבי"ת. וכן כשיגיע גט זה ביד אשתי ומצינו בספר נחלת שבעה שכתב וז"ל נראה לדקדק דבכל מקום אצל אשתו אין לכתוב בידה בבי"ת רק לידה בלמ"ד כי בידה או ליתן אותו ביד אשתי משמע על ידה כמו שלח נא ביד תשלח ביד משה ואהרן על פי ה' ביד משה והכא נמי כן ליתן אותו בידה משמע שהשליח יתן אותו ע"י אשתו לזולתה וכן ותכף שיגיע גט זה ביד אשתי הנז' וכו' משמע כשיגיע הגט לאשה הידועה ביד אשתי ר"ל על ידי אשתי תהא מגורשת ממני וכו' משמע שאותה אשה שתגיע הגט לידה ביד אשתי רוצה לומר על ידה תהא אותה אשה מגורשת ולשון משנה נמי בפרק שלישי דעירובין השולח עירובו ביד מי שאינו מודה בעירוב. ובפרק הכונס השולח את הבערה בדחש"ו וכו' וכפ' השואל השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו וכו' פירוש ע"י לאיש אחר. ולכן נראה לי בכל הלשונות הנ"ל יש לכתבו בלמ"ד ליד אשתי משמע לתוך ידה ממש דבזה ליכא למטעי לפרש על ידה ובכל הלשונות שזכרתי לא כתוב בשום מקום ליד רק ביד דלא שייך למתני השואל את הפרה שלחה ליד בנו וכו':

ועוד נ"ל ראייה מן הפסוק יד ליד לא ינקה ודרשינן בפ"ק דסוטה אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו הקנה להקב"ה שמים וארץ כאברהם לא ינקה מדינה של גיהנם. וקשיא להו לדבי ר' שילא האי יד ליד ידי מבעי ליה אלא אמרי דבי ר' שילא אפילו קבל תורה כמשה דכתיב מימינו אש דת למו לא ינקה וכו' וקשיא ליה לר"י האי ליד ליד מיד מבעי ליה אלא אמר"י אפילו עשה צדקה בסתר וכו' לא ינקה וכו' פירש"י אפי' עשה צדקה בסתר שנותן מידו ליד העני והכי משמע יד הנותנת ליד אף הוא לא ינקה ע"כ. ולא הקשה בגמרא האי יד ליד יד ביד מבעי ליה אלא שמע מינה דאין הפירוש בענין אחר רק ליד פירושו לתוך יד משא"ך ביד דאיכא לפרש בע"א. ואע"פ שכתב מהראי שכ"א יכול לכתוב בצחות לשונו כמו שירצה מ"מ ראוי לכל מסדרי גיטין לדקדק בלשונו שלא יהיה משתמע לדבר אחר וכו' עכ"ל הרב הנז'. והגם דבלישנא דקרא כתיב ונתן בידה שאני התם דלא שייך לומר על ידה דלמי יתננו וכתב בידה לרבות חצרה וכו' אבל גט הניתן ע"י שליח אתי למטעי כמ"ש הרב הנ"ז:

גם בספר גט פשוט בנוסח ההרשאה כתב לידה בלמ"ד:

גם מה שכתוב בשטר ההרשאה וכך אמר פב"פ הבעל הנז' לשלוחו פב"פ הנז' הולך גט זה לאשתי וכו' הנוסח הנהוג בינינו הוא וכך אמר בפנינו פב"פ הבעל הנז' לשלוחו פב"פ קודם שמסר הגט לידו אתה פב"פ הולך גט זה לאשתי פב"פ וכו' וכן נמצא כתוב הנוסח בספר יד אהרן ובספר בתי כהונה ונראה הטעם שהרי כותבין בהרשאה הלשון שאמר הבעל לשליח בשעה שמסר לו הגט. ולכן כותבין כל דבריו במושלם:

גם מה שכתוב בשטר ההרשאה למנות שליח אחד בחריקך ושליח שליח ושליח אחר שליח וכו' מנהגנו לכתוב ושלוחך שליח ושליח אחר שליח וכן נמצא כתוב בספר יד אהרן ובספר נחלת שבעה ובספר בתי כהונה. ונראה הטעם שאם כתוב למנות שליח אחר בחריקך ושליח שליח וכו' אפשר לומר שלא נתן רשות למנות הרבה שלוחים כי אם לו דוקא. אבל שלוחו לא ימנה שליח אחר וכשכותב ושלוחך שליח נותן רשות גם לשליח שלוחו למנות כמה שלוחים. והגם שבאומרו ושליח שליח ושליח אחר שליח הרי מובן שהשליח של שלוחו יכול למנות שלוחים אחרים דאי לאו הכי תיבות ושליח שליח הם מותרים והיה די באומרו שליח אחר שליח. מ"מ באומרו ושלוחך שליח הוא הלשון יותר מבורר. וכ"כ הכנ"הג בסי' קמ"א הגהות הטור אות מ"ז וז"ל כותב ונותן אני לך רשות לעשות שליח אחר ושלוחך שליח אחר עד מאה שלוחים. הכוונה שהבעל נותן רשות לשליח א' שיעשה שליח ב' והשליח הב' יעשה שליח ג' וכן הג' יעשה ד' עד מאה וכו' ע"כ:

גם מה שכתוב מידך או מיד שלוחך ושליח שלוחך וכו' הלשון היותר מבודר הוא מיד שליח שלוחך שהרי איכא למאן דאמר דוי"ו להוסיף:

גם מ"ש לידה או ליד שלוחה ושליח שלוחה מצינו להכנה"ג סימן ק"ך הגהב"י אות מ"ב שהביא הרב מהרח"ש על שטר הרשאה שהיה כתוב כן וכתב וז"ל מ"ש ליד שלוחה מידך או מיד שלוחך הרי איכא מרבוותא דסברי דאין האשה עושה שליח קבלה לקבל מיר שליח בעלה. ב' דאיכא מרבוותא דסברי דשליח קבלה אינו יכול למנות שליח וכו' ע"כ. וכ"כ בספר יד א הרן סימן קמ"א משם הרב תורת חסד יעו"ש הג"הט אות מ':

גם מ"ש ובפנינו ביטל הבעל הנז' כל מיני מודעי שמסר על גט זה. הנוסח הנהוג בינינו הוא אם מסר על גט זה שבאמרו שמסר אנו מעידים שמסר וביטל וכ"כ ע"ז יד אהרן הג"הט אות ש"ב משם ספר משפטים ישרים יעו"ש:

גם מה שכתוב וגם קע"ע הבעל הנז' בחרם חמור שלא לבטל גט זה שליחות זה כלל בנוסחי ההרשאות כתוב בחרם חמור כשבועה חמורה דמלבד החרם צריך להשביעו בשבועה חמורה כמ"ש בד"מ אות י"ד וז"ל בתיקון גט כתב בחרם ובשבועה דאורייתא עד כאן:

גם מה שכתוב גט זה ושליחות זה. נראה שמה שקיבל עליו הוא שלא לבטל את שניהם דהיינו הגט והשליחות אבל א' מהם יכול לבטל ולכן הלשון המבורר הוא שלא לבטל גט זה ולא שליחות זה כלל. וכן נמצא כתוב בנוסחי ההרשאות שלפנינו ובספר נחלת שבעה כתוב שלא לבטל את הגט ולא את השליח ולא את השליחות יעו"ש:

גם מה שכתוב בנוסח ההרשאה ומה שראינו ונעשה לפנינו תיבת לפנינו בלמ"ד אפשר לפרש בו פירוש אחר דהיינו קודם כמו וישלח יעקב מלאכים לפניו כי לפני לחמי ולפני גבעות חוללתי וגם כלשון חז"ל יש פירוש זה מקרא נדרש לפניו אבל בפנינו בבי"ת אין לו פירוש אחר כי אם במעמדנו וכמו שתקנו חז"ל לומר בפני נכתב ובפני נחתם בבי"ת. וכן נמצא כתוב בכל הנוסחאות שבידנו והגם שכתב מרן בסימן קמ"א סעיף כ"ר דמה שכותבין שטר ההרשאה בשולח גט ממקום למקום. אין צריך אלא לפי שכותב בה שנותן הבעל רשות לעשות כמה שלוחים וכו' הרי סיים מור"ם וכתב אם נאבד שטר ההרשאה והוא שעת הדחק וכו' אבל לכתחלה כותבין ההרשאה בדקדוק ונזהרים שלא לכתוב בה ראשי תיבות גם שלא לשנות בה בדברים הכתובים בגט וכו' יעו"ש:

והרב מהר"י מינץ בסדר הגט סימן כ"א כתב וז"ל מהר"ר איסרלן ז"ל אמר לכתוב חתומי מטה ופיסל אחת שהיה כתוב בה ח"מ כי לא טוב לכתוב ראשי תיבות ולא נקודות רק תיבות שלימות וכו' ע"כ. וכתב על זה הרב כנ"הג וז"ל ואפשר דס"ל דאע"ג דאין צורך לשטר שליחות אם לא כתבו כתקנו פסול כמ"ש מהרי"ל בתשובה:

ומנהגנו לכתבו גם באותיות שלימות דהיינו האל"ף והה"א והקו"ף והתי"ו שלמים כדי לצאת מידי פקפוק:

גם בהרשאה הנז' היה כתוב שני תיבות על הגרד תיבת כשיגיע ותיבת ביד דהיינו שתיבת ביד נר' שבראשונה כתב ליד וגירר הלמ"ד וכתב במקומה ב' והסופר הזה בא לתקן ונמצא מקלקל שיותר טוב היה כמ"ש בראשונה ליד בלמ"ד כמש"ל:

והרב הלק"ט כת' שיש ליזהר ממחקים אף שיתקיימו לבסוף וכ"כ משם שער אפרים. והרב בארות המים הביא דבריהם וכתב וז"ל ואפשר עוד לומר דאף לסברת שער אפרים שכתב דהיינו לכתחלה אבל בדיעבד מכשירי' היינו באותו נדון שלו דחשש לעגון כמ"ש לבסוף וכו' הרי מבואר דלא כתב הרב דבדיעבד מהני אלא אי איכא חשש עגון וכו' אחר זה ראיתי להרב בית שמואל שמיקל בדבר בס' הענין שלו הרי נראה מדברי הרב דמועיל בה קיום. ומ"מ אפשר לחלק ולומר דהיינו דוקא בדיעבד דאיכא חשש עגון וכו' ע"כ:

גם בקיום הב"ד כתב הסופר אנן בי דינא דחתימי לתתא ולא חתמו בו כי אם שנים והגם דלבסוף כתוב תרי מגו תלת מ"מ מה שכתב בתחלה אנן בי דינא דח"ל מיחזי כשיקרא והיה צריך לכתוב דתרי מנן חתימי לתתא ואנן בדידן נוהגים לחתום כל השלשה בקיום של הרשאת הגט:

עוד טעה הסופר בתיבת ומדאתבריר וכתב ומדאבריר בחסרון התי"ו את זה ראיתי ונתון אל לבי. להעיר בדקדוקים הנז' וא"ר אמת ינחנו במעגלי צדק למען שמו אכי"ר:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה