ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קמ
מעשה באשה שהלך בעלה לערי איספאנייא ונשתמד שם. ונשאלנו אם יש שום תקנה לאשה הנז' להתירה מכבלי העגון באיזה צד ואופן שינתן גט בידה יען מן הנמנע לכתוב גט במקום אשר הבעל חונה שם כי אין שם חכם ולא סופר ולא עדים ישראלים. והיה נראה לומר שיכתוב הבעל בכתב ידו אתה הסופר פב"פ אשר במקום פלוני תכתוב גט לאשתי וכו' ואתם עדים פב"פ ופב"פ אשר במקום פלוני תחתמו בגט שיכתוב הסופר פב"פ לאשתי וכו' ואתה פב"פ שבמקום פ' תהיה שלוחי לתת הגט הנז' ביד אשתי וכו':
והנה מצאנו ראינו למרן בב"י סימן ק"ך שהביא מחלוקת הפוסקים גבי נשתתק אי מהני כת"י כמו הרכנת הראש דלדעת הרשב"א ודאזלי בשטתיה הרכנה עדיפא מכת"י דדוקא הרכנה הוי כמו קולו משא"כ בכת"י והרא"ש ז"ל כתב בתירוץ ב' דגבי נשתתק דא"א בשמיעת קולו הוי כת"י כמו הרכנה והקילו ביה רבנן משום תקנת עגונות וזו היא סברת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות גירושין הלכה י"ו שהשוה כתב בכת"י להרכין בראשו בנשתתק. וגבי פקח כתב שם מרן דלכאורה נראה דלדעת הרמב"ם דמכשיר ע"י כת"י במי שנשתתק כ"ש ע"י כת"י של פקח אלא שמצא לרבינו ירוחם שכתב דבפקח לא מהני כת"י אלא דכיון שהרמב"ם לא פירש דבר זה נראה דלדעתו דמכשיר בנשתתק ע"י כת"י ר"ש ע"י כת"י דפקח יעו"ש:
גם בהגה"מ פ' הנז' כתב דר"י סובר דה"ה לפקח שכשר ענין הכתב אלא דבספר התקנות והמצות כתב דכתב אינו מועיל לא בפקח ולא באלם יעו"ש. והרב משנה למלך שם כתב דלדעת הרמב"ם מהני כת"י בפקח והכריח זה ממ"ש הרמב"ם בפ' כ"ט מהל' מכירה יעו"ש:
ומרן בש"ע סי' ק"ך ס"ה סתם לן כדעת הפוסקים דלא מהני כת"י בין בפקח בין בנשתתק ואח"ך כתב וז"ל ויש מכשירים במי שנשתתק לכתוב ולחתום ע"פ כת"י שיכתוב לסופר כתוב ולעדים חתומו והוא שתהא דעתו מיושבת עליו ע"כ והיינו סברת הרמב"ם כמ"ש. מוכח מדברי מרן דלדעת הרמב"ם כיון דאין הכרח בדבריו להכשיר בפקח ע"י כת"י לא רצה לפסוק בו להכשיר אלא דוקא בנשתתק שנמצא מפורש בדבריו כמ"ש. נמצא לפ"ז דלדעת מרן שלא הביא סברא זו בש"ע דבפקח מהני כת"י אפי' בלשון י"א מוכח דאפילו בדיעבד אין להכשיר:
אלא דמ"מ עדיין יכולים אנו לומר דהכא בנד"ד דמי לנשתתק דכלום טעמא מאי אמרינן גבי נשתתק דמהני הרכנה וכת"י לדעת הרמב"ם משום דא"א בענין אחר כיון שאינו יכול לדבר דאם כן ה"ה נמי בנדון דידן שא"א בענין אחר דהיינו להזדמן שם סופר ועדים לכתוב הגט ולחותמו אמרינן דמהני כתב בכת"י לדעת הרמב"ם מיהא. גם בד"מ הביא משם הרד"ך דבמקום עגון יש להקל בכת"י אלא שסיים וכתב וצ"ע יעו"ש:
והרב כנ"הג שם הגהב"י אות ל"ב כתב וז"ל אפילו לפוסלים כת"י בפקח ומכשירים בנשתתק ה"ה למשומד שהוא בארץ מרחקים והדבר קרוב לנמנע לבוא לתת גט דבכת"י כותבין הרד"ך משפטי שמואל סימן ק"א והרב מטראני ח"ב סי' קנ"א כתב במקום רחוק שאינו יכול לדבר ולומר לשום יהודי שיכתבו ויתנו הוי מקום עגון ויש לסמוך על המקילים ע"כ. והרב מהר"מ בן חביב בספר גט פשוט סימן הנז' ס"ק כ"ו אחר שהביא מחלוקת הפוסקים סיים וכתב וז"ל ולעד"ן דלגבי פלוגתא דכת"י אי מהני או לא מהני יש לסמוך במקום עגון על המקילים כיון דיראה דאפילו מאן דפסל כת"י אינו אלא מדרבנן וכו' ע"כ ושם הביא משם מהרד"ך דהכשיר במשומד ששלח כת"י ממקום אחר אפי' שלא נכתב כת"י של הבעל בפני סופר ועדים אלא שלא בפניהם יעו"ש:
אלא דהרב ב"ש סימן הנז' סק"ח אחר שהביא מחלוקת הפוסקים בזה אי כת"י הוי כהרכנה או לא סיים וכתב וז"ל לפ"ז אם כתבו נשתתק או פקח הוי ספק דאורייתא וכו' ע"כ:
גם הרב מהריט"ץ ז"ל בסימן רנ"ו היכא שהבעל במ"א אי מהני לשלוח כת"י למקום הסופר והעדים ואחר שהביא מחלוקת הפוסקים בזה סיים וכתב וז"ל הכלל העולה מדברינו דכיון דמצינו רוב הפוסקים גדולי האחרונים סוברים להחמיר אין להקל בדבר אלא אם הוא בדיעבד אם טעו ועשו והוא דבר שא"א לתקנו אפשר משום עגונא דאתתא להקל וכדאי הרמב"ם ובעל העטור לסמוך עליהם בשעת הדחק בדיעבד אי איכא עגונא וזה אם יראה בעיני המורים בעלי הוראה ע"כ הרי דלא הכשיר אף במקום עגון אלא בדיעבד ובשעת הדחק וגם בזה לא החליט הענין רק אם יראה בעיני המורים:
והרב מהר"א יש' בספר אמרות טהורות סי' ק"ך אחר שהביא מחלוקת הפוסקים אי מהני כת"י סיים וכתב וז"ל ולענין הלכה אע"פ שהרב גט פשוט ס"ק כ"ו הורה להקל בכת"י במקום עגון וסמך על דעת הרב מוהרד"ך ז"ל שאני מר דרב גובריה אמנם אנן יד עניי אנן ומי יוכל להקל נגד התוס' והרשב"א והר"ן וסיעתם וכבר תמהו רבני ישראל ע"ד הרב מוהרד"ך ה"ה הרב פר"ח והרב מכתב מאליהו דף ס' והרב בני יעקב וכו' ומיהו אם כבר נתגרשה ע"פ כת"י אם הוא מקום עגון יש לסמוך ע"ד הרמב"ם וכו' המכשירים בכת"י ותנשא לכתחלה וכו' ע"כ:
שוב מצינו להרב שבות יעקב סימן קי"ד שנשאל על נדון כזה והשיב דבמקום עגון אם א"א בענין אחר סמכינן הפוסקים דס"ל דמהני כת"י וסיים וכתב דאם אפשר להביא שם סופר ועדים שישמעו מפיו לא סמכינן אכת"י וגם בזה חשש להחמיר שמא יבטל השליחות קודם שינתן הגט והוכיח שם דאפילו למ"ד דלא מהני כתב בגט היינו לענין בטול מהני ע"י כתב לכ"ע וא"כ גם בזה חיישינן שיבטל ע"י כתבו ולא מצא תרופה רק שישלישו הממון שצריך ליתן לבעל כדי שיתרצה לצוות על הגט ביד שליש עד שינתן הגט ביד האשה דכיון דמקרב' דעתו לגבי זוזי לא יבטל ולא די בזה אלא שיאמרו לו שיפסול כל עדים שיעידו על הבטול או על קיום חתימתו וישביעוהו על כך בחלק לע"ה וזה דוק' במקום דא"א בענין אחר ואיכא חשש עגון יעו"ש ועיין בב"הט סימן ק"ך ס"ק יו"ד שהביא דבריו אלה בקיצור:
גם בספר בני משה סי' כ"א נשאל על מומר שהיה בעיר אחרת והיה נחפז ללכת וצוה לסופר פלוני שיכתוב גט לארוסה ונתן לו הקולמוס וכו' וצוה לעדים פלוני ופלוני שיחתמו בגט ולסופר הנזכר שיהיה שליח להוליכו לארוסתו והשיב הרב שיכולים לכתבו וליתנו כנז' ואף שכותבין אותו במקום אחר ולא במקום הצווי לית לן בה דכל עוד שלא הקפיד הבעל וייחד מקום בפירוש כותבים אותו בכל מקום שירצו ומיהו כתב שם דכיון שהוא מומר הא איכא כמה מרבוותא דס"ל דאין שליחות למומר ואינו יכול למנות שליח להולכה דהטעם שתקנו חז"ל גבי מומר שיעשה בתחלה שליח לקבלה ויאמר לו זכי בגט זה לאשתי וכו' ואח"ך עושה אותו שליח להולכה (עיין מור"ם סימן קמ"א סנ"ט) אבל בנד"ד דלא שייך למעבד הכי כיון שלא נכתב הגט וליכא אלא שליח הולכה לא עבדי' עובדא וכו' וסיים וכת' דכיון דהוי מקום עגון רב שהבעל הרחיק נדוד בדרך רחוקה ואפשר לא ישוב עוד לביתו אין להחמיר דהא איכא מרן ז"ל דס"ל דלכ"ע יש שליחות למומר כיון דאיתיה בתורת גטין וקדושין. ועשה הרב סניף לדבריו כיון דלאו קי' דאורייתא היו רק סבלונות בעלמא דהוו קדושי דרבנן יעו"ש מהרב מהר"ר אליעזר בן שנג'י ז"ל:
וס"ל כתב הרב מהר"י קצבי ז"ל והסכים לדברי הרב במ"ש דיש שליחות למומר אלא דחשש לשמא ביטל הגט אח"ך ואח"כ כתב דכיון דמצינו שכתב הרב משפטי שמואל שנעשה מעשה בסאלוניקי ע"י גדולי הדור במומר שכתב בכת"י לסופר וכו' ומסר הכתב לשלוחו בפני עדים ולא חייש לבטול וא"כ לא גרע מצוה בפיו לסופר ולעדים מכת"י שמסדר לשלוחו להביאו במקום אחר דכיון שאמר וצוה לעדים שיכתבו וכו' מיד אסח דעתיה של המגרש מינה. וסיים וכתב וז"ל ומה גם בנד"ד ראוי להקל מהטעם שכתב החכם הפוסק נר"ו דהוי בסבלונות דרבנן וכו' ע"כ יעו"ש:
באופן דנדון זה דמומר במקום עגון אי מהני כת"י שיצוה בכת"י לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו וכו' במחלוקת שנוי ומי זה יוכל להכניס ראשו כין ההרים הגדולים ולהקל בערוה החמורה ואין בידינו להורות בזה רק שילכו לשם הסופר והעדים ויצוה בפיו לסופר שיכתוב גט כשר לאשתו וכו' ולעדים הנז' שיחתמו בו וכו' וימנה לשליח פ' שיתנהו לה וכו' ויבאו למקום תורה ויכתבוהו ויתנוהו ביד השליח ליתנו לאשתו כמ"ש הרב שבות יעקב בתשובה הנז':
אלא דאכתי לא פלטי לן מחשש שמא יבטל הגט אח"ך קודם נתינה ושאני ההיא דהרב שבות יעקב שנדרו למומר ממון וכתב שישלישוהו ביד שליש עד שינתן הגט דאגב זוזי לא יבטל ולא הספיק לו מה שישביעוהו בחלקו לע"ה שהרי מפני חשש הבטול הצריך מור"ם בהג"ה סימן קמ"א סנ"ט שיעשה תחלה שליח לקבלה וכו' ואח"ך שליח להולכה יעו"ש. משא"כ בנדון דידן שא"א לעשות כן שהרי עדיין לא נכתב הגט וגם ל ליכא תקנת השלשת הממון כמ"ש השבות יעקב שהרי לא נדרו לו שום ממון כדי לגרש. ועיין למרן בתשובה בדיני גטין סי' ז' דף ס"ח ע"ג. תימא אמאי לא עשו שליח קבלה ממש וישלחו הסופר והעדים והמגרש בקבלתו כיון דהוי שעת הדחק מפ"ה ס"ט: