ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קלט
בדין השפחה שבשעת טבילתה לשם עבדות קראוה מסעודא ותכף ומיד נשתקע שם זה והיתה נקראת בפי הכל בשם פ'ורטונאטה וזהו השם המורגל בפי הכל ועתה רצה האדון לכתוב לה גט שחרור ונסתפקו אם כותבין בגט השחרור פ'ורטונאטה דמתקריא מסעודא או אין כותבין כי אם שם פורטונאטה לבד כיון שנשתקע לגמרי השם הא':
והנה מצינו להרב מהר"מ מלובלין ז"ל סימן ט"ל שכתב על אשה שהוחזק שמה במקום הכתיבה והנתינה מירוש רק שבמדינת פולין שהיא מקום לידתה היו קורין אותה מיכ'ל וכתב וז"ל ומן הדין היה ראוי לכתוב בגט שם מירוש לבד כי הוא השם המוחזק במקום הכתיבה והנתינה וכו' וק"ו לנדון דידן שכבר נשתקע שם מיר'ל ממנה ונוסף ע"ז ששם מירו'ש ומיר'ל קרובים זה לזה. מ"מ כדי לצאת מכל הספיקות הסכמנו שיכתבו בגט מירוש דמתקריא מיר'ל דמאחר ששניהם אינם ל"הק לכן אין לכתוב המכונה וכו' ע"כ. מזה היה נראה לומר דהכא בנד"ד לכתחלה צריך לכתוב ב' השמות דהיינו שם האחרון המורגל בפי הכל ועל שם הא' דמתקריא:
אלא דמ"מ נר"ר לא דמי לההיא דשאני התם דבמקום לידתה היו קורין אותה מירל ובמקום כתיבת ונתינת הגט היו קורין אותה מירוש ולכן הצריך הרב לכתוב מירוש דמתקריא מיר'ל מפני שאם יכתוב שם מירוש לבד משכחת לה שתלך למקום לידתה שהיו קורין אותה מיר'ל ויאמרו לא זו היא המתגרשת. וכעין זה עשו הלכה למעשה רבותינו מוהרמ"ן ומוהרמ"ה זלה"ה באשה ששם העריסה קראוה זינא וכך היו קורין אותה במקום לידתה וכשבאת' לדור במחז"ק שינתה את שמה לשם נג'מא ולא נודע כאן שם זינא כלל וכשנתגרשה מבעלה כתבו בגט נג'מא דמתקריא זינא והביאו ראיות לדבר כמ"ש בסוף ס' התקנות וזה דומה לנדון הרב מהר"מ מלובלין ז"ל אבל הכא בנד"ד שלא נקבע לה שם זה של מסעודא כלל בשום מקום כ"א לשעתו ונשתקע לגמרי אין לכתוב בגט רק שם פ'ורטונאטה לבד:
שוב מצינו למרן בב"י בסימן קכ"ט שכתב וז"ל מי שנשתנה שמו והוקבע לו שם שני ונשתכח ממנו שם א' נראה מתוך דברי הקונדריסין דאפ"ה צריך לכתוב ב' גטין א' בשם א' ואחד בשם שני וכו' כי כן מצינו ביעקב שכתוב בתורה לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל ושוב נמצא בכמה מקומות יעקב בתורה עכ"ל. ומשמע לי שטענה זו לומר שאע"פ שנשתק' שם א' אכתי צריך לגרש בו ג"כ דלעולם חשיב שמיה. ואין לומר שיכתוב ב' השמות ביחד כמ"ש בקונדריסים גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה. הלכך משמע לי שדעתו לומר שיכתוב ב' גטין א' לשם א' וא' לשם שני ויתן שניהם יחד וכו' עכ"ל מרן ז"ל. מזה מוכח דאף דנשתקע שם הא' לגמרי צריך לכתוב ב' גיטין ולא סגי בגט א' בשם השני המורגל וגם א"א לכתוב ב' שמות בגט א' ובש"ע שם סי"ח הביא פלוגתא בזה דמ"ש דלכתחלה צריך לכתוב ב' גטין:
עוד כתב שם מרן בב"י וז"ל מי שנקרא בעת לידתו חיים ואח"ך היו קורין אותו ביבאנ'ט ועולה לס"ת בשם ביבאנ'ט וחותם בו שטרות ואגרות. נראה דשם ביבאנ"ט עיקר וכותבין ביבאנט דמתקרי חיים ואם אין קורין אותו בשם חיים כלל אין כותבין אלא ביבאנ'ט לחוד ואם כתב גם כן חיים משמע מתוך הקונדריסים גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה דאינה מגורשת וכו' ע"כ:
ולעיל מזה כתב וז"ל ודע דיהא שם שני עיקר אע"פ שקורין אותו תדיר בשם א' היינו דוקא כשקורין אותו לפעמים בשם שני אלא שקורין אותו יותר תדיר בשם א' אבל אם אין קורין אותו כלל בשם ב' פשיטא דאין כותבין אותו כלל ואפילו לטפל דהיאך יכתוב דמתקרי והוא אינו נקרא כן וכ"כ בקונדריסים גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה שמה מחמת חולי ונקראת חנה וכל העולם קורין אותה רבקה שהוא שמה הא' שאין לכתוב שם חנה בגט כלל ופשיטא דשם רבקה לא גרע מחניכא הניכרת וידועה לכל שכתבו הפוסקים דסגי באותה חניכא לחוד ואפילו לכתחלה וכן מצאתי בתשובה אשכנזים שנשאל גדול א' שנכתב בגט מרים ואח"ך הוציאה אמה לעז ואמרה שהיתה נקראת לאה עד שהיתה בת שתי שנים ונשתנה שמה מחמת חולי ונקראת מרים ועד עתה קוראים אותה מרים כ"ע והשיב משום שנוי שם אין לפסול הגט ואפילו לכתחלה יש לכתוב שם השנוי לבד כיון שנשתנה שם הא' לגמרי והכל קורין שם השנוי א"כ בטל שם הא' וכו' ע"כ. ולכאורה נראה דזה סותר למ"ש מרן שם בנשתנה שמו מחמת חולי דאף דנשתקע שם הא' לגמרי צריך לכתוב ב' גטין כמש"ל וגם בההיא דשם חיים כתב ג"כ דאם נשתקע שם חיים אין כותבין אלא גט א' בשם ביבאנט כמש"ל:
ונראה לחלק ולומר דההיא דשם חיים שכתב מרן דאם נשתקע שם חיים לגמרי דכותבין גט א' בשם ביבאנט ה"ט דכיון דשם ביבאנט נגזר משם חיים שהוא הלעז של חיים לכן א"צ לכתוב שם חיים כיון דהכל יודעים דביבאנט הוא פי' של חיים ואף אם ימצא ששום אדם יקרא אותו בשם חיים לא אתי למטעי לומר שהוא אחר וכו' אבל בההוא דנשתנה שמו דהיינו שהוא שם חדש לגמרי ואינו נגזר מהשם הא' לכן הצריך ב' גטין וכדיהיב טעמא דאע"ג דנשתקע שם הא' כיון שהיה השם העיקר חשיב שמיה וצריך לגרש בו ג"כ כמ"ש גבי יעקב וכו' וא"א לכתוב גט א' בלבד בשם השני ולהוסיף בו השם הא' אבל הכא בנד"ד דשם פורטונאטה הוא הלעז של שם מסעודא והכל יודעים דפ'ורטונאטה ושם מסעודא הכל א' כיון דנשתקע שם מסעודא לגמרי א"צ לכתוב רק גט א' בשם פ'ורטונאטה ושוב ליכא למיחש שיוציאו לעז אם שום א' יקרא אותה בשם מסעודא אחר שהכל א' וגם אין להוסיף שם מסעודא בגט בלשון דמתקריא כיון שאינה נקראת בשם זה כלל והו"ל כההיא דשם חיים:
והגם דמצינו להר' הלקט בקונ' הגטין שכ' על אשה שהמוריסקוס קורין אותה סעדא שפירושה עשירה ובין הספרדים היו קורין אותה ריקה והנערה נתגדלה בין אלו ואלו ולא היה אפשר לברר אי פורתא קרו לה ריקה ורובא סעדא או להיפך. והשיב הרב הנז' וז"ל שכיון שהאשה ובעלה הם מוריסקוס ואלו הי"ל קהל בפ"ע ודאי שהרב המסדר שלהם היה כותב סעדא וכדי לחוש לשם ריקה היה כותב דמתקריא ריקה שכן דינה וכן נכתב עכ"ל. הרי מבואר דאף דשם ריקה וסעד הכל א' הצריך לכתוב בגט ב' השמות כמ"ש. וא"כ נימא דגם הכא בנד"ד אף דב' השמות הם א' צריך לכתוב ב' השמות בגט. הא ליתא דהחילוק מבואר דשאני התם ששני השמות היו קבועים לה אלא שהרוב היו קורין אותה בשם א' והמיעוט בשם א' והיה הספק היאך יהיו קורין אותה הרוב כדי לכתוב אותו השם עיקר והשם שקורין המיעוט בלשון דמתקריא והכריע הרב דכיון שהאשה ובעלה הם ערביים כותבין שם הערבי עיקר ושם הלעז בל' דמתקרי אבל הכא בנד"ד דשם מסעודא נשתקע לגמרי ואין גם א' שקורא אותה כך רק בשעת השם של עריסה נקראת כך ונשתקע לגמרי אין להזכירו בגט כלל ואין לכתוב רק שם פ'ורטונאטה לבד המורגל בפי הכל כההיא דחיים כמש"ל:
אלא דאכתי קשה מ"ש מרן בההיא דנשתנה שמו והוקבע לו שם ב' ונשתכח השם הא' ואע"פ כן כתב בשם הקונדריסים שצריך לכתוב שני גטין. ובד"ה ודע דהא דשם ב' עיקר כתב דאם אין קורין אותו בשם שני כלל דאין כותבין והביא ג"כ ההיא שהיתה נקראת לאה עד שהיתה בת כ' שנים ונשתנה שמה מחמת חולי למרים והכל קורין אותה מרים שכתב דאף לכתחלה אין לכתוב רק שם השנוי לבד ובטל שם הא' ולא הצריך לכתוב ב' גטין:
הן אמת דמצינו למרן שכתב עוד שם וז"ל. וכתב עוד בקונדריסים מעשה בא לפני מהר"פ בא' שהיה חולה והחליפו שמו בחוליו והיו קורין אותו שם א' לגמרי והצריך הרב ב' גיטין א' בשם הא' וא' בשם האחרון ונתנם שניהם יחד עכ"ל. ומשמע ודאי דהיינו דאיכא בין האי מעשה שבא לפני מהר"פ למה שכתבו החבורים בשם הר"פ דשם שני עיקר וכותבין אותו קודם אע"פ שקורין אותו תמיד בשם האחר דהתם קורין אותו לפעמים בשם ב' אלא שנקרא יותר תדיר בשם א' אבל בהאי מעשה לא היו קורין אותו כלל בשם שני ודייקא כמי דקתני והיו קורין אותו שם א' לגמרי ומשו"ה אצרכיה ב' גיטין דכיון דאין קורין אותו כלל בשם ב' א"א לכתוב שם ב' עם שם א' בגט א' ואפילו לטפל וכמו שהאריך בקונדריסים גבי הא דאשה ששמה רבקה וכו' ומ"מ משום דשם ב' עיקר כל שקורין לו בו קצת אע"פ שקורין לו בשם א' תדיר אפי' השתא דאין קורין לו בו כלל הצריכו גט אחר לחוש לשם ב' ע"כ. מוכח מזה דלעולם צריך לכתוב שני השמות אלא דכשאין קורין אותו אלא בשם א' ונשתקע השם האחר אין כותבין שני השמות בגט א' וצריך ב' גיטין וכשנקרא איזה פעמים גם בשם האחר כותבין ב' השמות בגט א' השם העיקר בתחלה ושם האחר בלשון דמתקרי. אבל עכ"פ ממ"ש מרן לעיל בשם הקונדריסים גבי אשה ששמה רבקה וכו' מוכה דכשנשתקע שם א' א"צ לכתוב ב' גיטין כ"א גט א' בשם המורגל וזה הוי הפך מ"ש גבי ההוא דנשתנה שמו וכו' דהצריך ב' גטין:
וכתב שם מרן אח"ז וז"ל ומ"מ משמע דמעשה שבא לפני הר"פ פליג אמ"ש בקונדריסים בעובדא דאשה ששמ' רבקה וכו' דאין כותבין אלא שם א' ולא הצריך לכתוב ב' גיטין ושמא י"ל דשאני הכא במעשה דהר"פ שהיה עתיד לבא לידי בירור איזה שם עיקר ע"י עלייתו בתורה וכו' ע"כ. מבואר מזה דדוקא גבי שם האיש שהוא עתיד לבא לידי בירור איזה שם עיקר והשתא מיהא קורין אותו בשם א' בלבד לזה הצריך ב' גטין שמא יוברר אח"ך שהשם האחר שאין קורין לו בו עכשיו הוא עיקר וגם א"א לכתוב ב' השמות בגט א' כמ"ש אבל גבי אשה כההיא דרבקה וכו' כיון דנשתקע השם הא' לגמרי וא"א לספק שמא יתברר דהשם הא' עיקר אין כותבין אלא גט א' בשם המורגל ושוב ליכא למיחש למידי:
וכן כתב שם מרן לעיל וז"ל וכתב עוד בקונדריסים אהאי עובדא ששמה רבקה ונשתנה לחנה וכו' ודין זה בנשים לבד אבל באנשים אינו כן ששמם מובהק ע"פ הס"ת או ע"פ חותמו בכתבו ובשטרותיו אלא יכתוב השם שהוא עולה בו לקרות בתורה וכו' וכי היכי דלא ליפלוג אמעשה שבא לפני הר"פ שכתבתי בסמוך שהצריכו ב' גיטין ולא הלך אחר שם שעלה בו לקרות בתורה וכו' נ"ל דהתם מיירי בשלא הוחזק עדיין בקריאת התורה וכו' כגון שבא לגרש מתוך החולי שעל ידו נשתנה שמו והכי דייק לישנא דנקט שהיה חולה והחליפו שמו בחליו ולא כתב מעשה בא' שנשתנה שמו מחמת חולי ובהכי ניחא נמי מאי דק"ל למה הצריכו ב' גיטין הא' בגט א' סגי שיכתוב פ' דמתקרי פלוני אלא משום דכל כה"ג כותבים שם ב' תחלה וכיון שעדיין לא הוחזק בשם זה בקריאת התורה וחתי' שטרות לא נראה לו לכתוב שם זה תחלה שנראה שהוא עיקר שמו וגם לא רצה לכתוב שם הא' תחלה דשמא לעולם שם ב' עיקר אע"פ שעדיין לא הוחזק ולפיכך הצריך ב' גיטין ע"כ:
נמצא לפי זה דלגבי אשה שנשתנה שמה ונשתקע השם הא' לגמרי ואין קורין אותה אלא בשם שני דאין צריך לכתוב רק גט א' בשם המורגל אחר דליכא למיחש שיתברר דשם א' עיקר כמו האיש כמ"ש:
אלא דמצינו להרב כנ"הג שם הגהב"י אות קמ"ב על מ"ש מרן בב"י וז"ל ושמא י"ל דשאני הכא במעשה דהר"פ שהיה עתיד לבא לידי ברור איזה שם עיקר ע"י עלייתו בתורה וכו' ע"כ כמש"ל. כתב שם הכנ"הג וז"ל זה דוחק ועיקרן של דברים שמה שכתב בקונדריסים במעשה שבא לפני הר"פ שהיו קורין אותו בשם א' לגמרי לאו למימרא שהיו קורין לו בשם הא' אלא שהיו קורין לו בשם א' לגמרי והוא השם השני ולא היו קורין אותו בשם הא' כלל ולכן הצריך שני גיטין כיון דס"ס שמו הראשון הוקבע תחלה ואין לכתוב גט א' בלשון דמתקרי כיון שאינו נקרא בשם הא' כלל. אבל כשהיו קורין אותו בשם הא' לגמרי ולא בשם השני כלל ולא הוקבע שם השני כלל הו"ל כמאן דליתיה ואין כותבין אלא גט א' בשם הא' מהרח"ש בתשובה סימן כ"ו וכו' ע"כ:
ולפי חלוק זה של הרב מהרח"ש מוכח דהשוה הכתוב אשה לאיש ושאני לן בין שם א' לשם ב' דדוקא גבי שם ב' אמרינן דהיכא שעדיין לא הוקבע כלל הו"ל כמאן דליתיה ואין כותבין אלא גט א' בשם ראשון אבל גבי שם הראשון שהוא היה שם העיקרי בשם העריסה אף דלא הוקבע ואין קורין אותו בשם זה כלל יש לחוש לו וצריך ב' גיטין. דלפ"ז אוף הכא בנד"ד היה צריך שני גיטין אף שאין קורין אותה בשם הראשון כלל:
ומ"מ אף לדברי הרב מהרח"ש ז"ל דס"ל דגבי שם א' אף דנשתקע לגמרי צריך גט אחר להזכירו מ"מ היינו דוקא היכא דהשם הראשון הוקבע לי איזה זמן שהיו קורין אותו כך ואח"ך נשתקע לגמרי וקורא לו שם חדש דודאי בהכי מיירי עובדא דמהר"פ שנשתנה שמו מחמת חולי דהיינו שקודם החולי היו קורין אותו בשם הא' דמוכח מזה שנקבע לו השם הא' זמן מה ואח"ך שנו את שמו מחמת החולי כדי לבטל מעליו הגזרה אלא דמרן פירש דמ"ש מהר"פ שהיו קורין אותו שם א' לגמרי היינו השם הא' דכיון ששינה את שמו מחמת החולי וכוונתו לקבוע לו השם הב' לבטל הגזרה לכן צריך לחוש לו ולכתוב גט אחר כיון ששם זה הוא העיקר עכשיו ואף שעדיין אין קורין אותו אלא בשם הראשון בלבד. מ"מ כיון רשם השני עתיר לבא חיישינן ליה ולדעת מהרח"ש שפירש שהיו קורין אותו בשם האחד היינו השם השני ונשתקע השם הא' אפ"ה צריך לחוש לו כיון ששם זה הוקבע תחי' והיה השם העקרי והוקבע לו זמן מה מיום המילה עד זמן החולי והוי דומיא דהראיה שהביא הקונדריסים מיעקב דעכ"פ שם יעקב הורגל בתחלה אבל אנה"נ דהיכא דלא הוקבע השם הא' כלל אלא לשעתו ותכף נשתנה שמו לגמרי לכ"ע א"צ לחוש לו כלל כיון שכל ימיו הורגל בשם השני:
שוב מצינו בס' גט פשוט סי' הנז' ס"ק צ"ז דשקיל וטרי בדעת מרן אי ס"ל דדוקא בנשתקע שם שני צריך ב' גיטין אבל בנשתקע שם א' א"צ אלא גט א' או דילמא לא שנא ולעולם צריך ב' גיטין. והעלה דמרן לענין הלכה ס"ל דבנשתקע שם א' א"צ אלא גט א' בשם השני המורגל. וכמ"ש בש"ע דלא הביא סברת י"א להצריך ב' גיטין אלא בנשתקע השם אבל בנשתקע השם הא' לא הביא סברה להצריך ב' גטין. ולבסוף העלה דנכון הדבר לחוש לסברת הר"מ להצריך ב' גטין גם בנשתקע שם א' אלא דיותר נכון לכתוב גט א' ולהזכיר שם המורגל והשם האחר בלשון דמתקרי וכו' דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק יעו"ש. ומ"מ המעיין בדבריו יראה דע"כ לא קאמר הרב דצריך להזכיר גם השם הא' בלשון דאתקרי וכו' אלא דוקא היכא דהוקבע איזה זמן ואח"ך נשתקע והורגל בשם השני דבזה יכול לכתוב השם הא' בלשון דאתקריא אבל היכא דלא הוקבע השם הא' כ"א לשעתו כנ"ד אין להזכירו אף בלשון דאתקריאת כיון שלא נקראת בשם זה בשום זמן כ"א לשעה:
והרב מהר"א יש' בספר אמרות טהורות סי' הנז' הביא ההיא תשובה אשכנזית שכתב מרן ב"י באשה שהיתה שמה מרים וכו' דלא הצריך ב' גיטין כמש"ל וכת' הטעם דשם לאה הא' לא נשתרבב אלא עד שתי שנים ותו לא ואין מי שיכיר בשם קטנה בת ב' שנים ורחוק הדבר שיזכור האדם מה שמה אשר היה לה בקטנותה וכו' יעו"ש. ולפ"ז הא' דידן עדיפא מההיא שהרי לא הוקבע לה השם הא' אפי' חדש ימים כמ"ש:
אלא דמדברי הרב פנים מאירות ח"א סי' כ"ה נראה דתשובה אשכנזית פליגא אדברי הקונדריסין דהצריך ב' גיטין וכן כתב הכנה"ג שם הגהב"י אות קל"ח יעו"ש ומ"מ י"ל דע"כ לא פליגי אלא כשהוקבע השם איזה זמן כנדון דתשו' אשכנזית. דעכ"פ הוקבע שם לאה שתי שנים אבל היכא דלא הוקבע שום זמן אין לחוש:
גם הרב"ש ס"ק ל"ז העלה להלכה כתשובה אשכנזית דאין לכתוב רק גט א' בשם השני ושכן כתב רש"י ס"פ ב"מ וכ"פ הלבוש וכ"פ מהר"מ וכן עיקר יעו"ש. ועיין בס' נ"ור חא"ה כלל א' סי' כ"א וספר בני משה סי' כ"א דף מ"ז וס' ד"מ סי' נ"ו:
ואין לומר דעכ"פ בדבר חמור כזה יהיה צריך לכתוב ב' גיטין לחומרא כדי לצאת ידי כל הספיקות שהרי מצינו להרב פמ"א סימן הנז' שכתב דכבר הקשה קושייא זו גדול בדורו והשיב דלאו שפיר דמי למיהב ב' גיטין כ"א לצורך וכ"פ מור"ם בהגה סי' קכ"ט סי"ט וכן כתב בספר גט מקושר סי' הנז':
שוב מצינו להרב מהר"ר חיד"א ז"ל בס' חיים שאל סי' ל"ז שכתב וז"ל ודעת מרן וכו' דנשתקע שם א' אין צריך ב' גיטין וכ"כ הרב גט פשוט והרב מקור ברוך והרב ד"ן והרב מהה"א סכנדרי והרב פרח שושן ושאר אחרונים ע"כ. ושם בסי' ט"ל הביא נדון דומה ממ"ש לנד"ד והעלה דאין לכתוב רק גט א' בשם המורגל אף למאן דמצריך ב' גיטין בנשתקע שם א' יעו"ש. וכ"ש הכא בנד"ד דשם פ'ורטונאטה הוא הלעז של שם מסעודא דאין לכתוב רק שם פ'ורטונאטה המורגל כמ"ש:
ועל הספק האחר אם יכול קרוב להיות חכם המסדר הגט שחרור הנה לכאורה היה נראה לומר דאפי' למאן דמצריך שהרב המסדר לא יהיה קרוב לבעל ולא לעדים ולסופר היינו דוקא לכתחלה וכמ"ש מור"ם בהגה סי' ק"ל וגם בסי' קכ"ג גבי סופר כתב וי"א דיש להחמיר שגם קרוב לא יכתוב לכתחלה היכא דאפשר באחר וכתב שם הח"מ בשם מרן ב"י והיכא דלא אפשר פשיטא דאין קפידא כלל וכן פסק מרן בסי' קנ"ד בסדר הגט גבי סופר שכתב לא יהיה הסופר קרוב וכו' היכא דאפשר. וא"כ הגם דמצינו דלא שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים אלא בו' דברים היינו הדברים המעכבים אבל בדבר דלאו לעכובא אתמר ודאי דראוי לחוש לכתחלה אף בשחרורי עבדים:
ומ"ש מעכ"ת שלא נמצא שהרב המסדר לא יהיה קרוב רק בס' הגט של הרב"ש והיד אהרן אבל בסדרים שסדרו שאר האחרונים לא הזכירו דבר זה היה נ"ל לומר לתת טעם לרבני האחרונים שלא כתבו דבר זה משום דס"ל דסדור הגט לאו דינא הוא לומר דקרוב פסול לדון. אלא הוראת אסור והיתר הוא דקרוב יכול להורות וכמ"ש מור"ם בסדר הגט ס"ד ולאפוקי מסברת הרע"ב ז"ל שהביא מרן שם שקרא תגר על מסדרי הגט הנוטלים יותר מכדי שכר בטלה דס"ל דסדור הגט הוי דין וכו' ולדידיה ודאי שצריך שהמסדר לא יהיה קרוב לעכובא אחר דהוי דין. וא"כ אחר שכל האחרונים חלקו על הרע"ב בזה כמ"ש מור"ם שם מ"ש בסדרים שלא יהיה הרב קרוב היינו לכתחלה דוקא:
הן אמת שמצינו בכמה סדרים שכתבו דבר זה הרב מהר"י מינץ הביא זה בשם הרב מהרי"קו. גם בספר ד"מ כתב שלא יהיו המסדרים קרובים וכו' לבעל ולא לאשה וכו' ובשעת הדחק אין לדקדק אם היו קרובים לסופר. נראה מדבריו דדוקא לסופר אין קפידא אבל לבעל או לאשה אף בשעת הדחק יש לחוש. ובסימן ס"ו כתב דהמסדר לא יהיה סופר אף לעכובא משים דסדור הגט הוי דין יעו"ש. וכפי טעם זה נראה דלעכובא ג"כ לא יהיה קרוב לבעל או לאשה:
גם בסדר הגט של הרב גט פשוט כתב דהמסדרים לא יהיו קרובים למגרש ולא למתגרשת וכו' ובשעת הדחק אין לדקדק אם היו קרובים לסופר יעו"ש ובסדר הגט של הרב הלקט כתב שלא יהיו העדים קרובים להרב המסדר:
ומ"ש מעכ"ת דכיון דלא שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים אלא בששה דברים אפשר דבזה אין קפידא הרי הרב הלקט בסדר גט שחרור הוסיף כמה דברים שהשוה לגיטי נשים יעו"ש בדף ס"ג ע"ג. אמטו להכי הנכון בזה לישב חכם רחוק שיסדר הגט ואף אם ישבו עמו חכמים אחרים קרובים אין קפידא שהרי המנהג הפשוט בכל ערי המערב שהגט מסדרו חכם א' וא"צ שלשה וא"כ כשישבו עם החכם הרחוק הקרובים אחר דא"צ שלשה לא הוי כאלו ישבו כולם לסדר. וכן מצינו להרב מהר"ר חיד"א בספר חיים שאל סימן ט"ל אות יו"ד שכתב דמדינא אין סרור הגט ונתינתו טעון ב"ד יעו"ש. זהו מה שנלע"ד בזה: