ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קלח
על ענין הגט ששלח שמואל עקריש' לאשתו ממ"א למחז"ק מצינו בו הוי"ו של תיבת ולאתרי שנתפשט הדיו ברגל שלה ונעשית נו"ן כפופה ותינוק דלא חכים ולא טפש קורא אותה נו"ן דלפ"ז נראה לומר דגט זה פסול לינתן כמ"ש הרמב"ם בפרק רביעי מהלכות גטין וז"ל צריך שיהא הגט מבואר היטב באותו כתב שיכתבנו עד שידעו לקרותו הקטנים נים ולא יהא הכתב מעוקם וכו' שמא תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה היה בו משמעות ב' ענינים וכו' אע"פ שיש בו משמעות גירושין ה"ז פסול ע"כ. ופסק מרן בסי' קכ"ה סי"ו וי"ז ובס' י"ח כתב וז"ל צריך שיהיה הגט נקרא במקום נתינתו לתינוק דלא חכים ולא טפש ויש מי שאומר שאף במקום כתיבתו וכו' ע"כ ומור"ם שם בהגה כתב וז"ל ויזהר שלא ימשיך ראש אות שלמטה לתוך חלל אות שלמעלה או להיפך ואם עשה כן ונשתנה צורת האות כגון שמשך ראש למ"ד לחלל דלת פאז נראה כה"א פסול ע"כ. וכתב שם הב"ש סקל"ד וז"ל לחלל דל"ת דאז נשתנה האות ונעשה ה"א וה"ה בשאר אותיות אם נשתנו וכו' ע"כ. וא"כ לפ"ז הכא בנד"ד שנשתנית וי"ו זו של תיבת ולאתרי שנראית נו"ן שבזה נשתנית הבנתה שנקראת נלאתרי נראה שהוא פסול. וגם אין תקנה בזה לגרר הדיו שתחת הרגל דהו"ל חק תוכות ופסול כמ"ש מרן סי' הנז' ס"ח וז"ל אם נפלה טפת דיו תוך האות ואינה ניכרת אינו יכול להעביר הדיו ולתקן האות דהו"ל חק תוכות ע"כ וכתב שם הב"ש וז"ל דהו"ל חק תוכות. משמע דמדאורייתא בטל אפילו אם נפל טפת דיו אחר שנגמר האות וכו' מיהו במקום עגון יש תקנה בכל הטעות ויכול לגרר ולכתוב וכו' ואם כבר חתמו העדים בגט אין תקנה לתקן וכו' ע"כ. וא"כ הכא בנד"ד דכבר נכתב ונחתם הגט אין תקנה לתקן:
אלא דעדיין יש לומר דע"כ לא אמרינן דאם נשתנית אות א' ונדמית לאות אחרת דפסול אלא דוקא כשהוא בתורף הגט אבל כשהוא בטופס כנד"ד שתיבת ולאתרי הוא מהטופס אינו מעכב וכמ"ש מרן שם סי"ט וז"ל גט שמחק בו אות או תיבה או שתלה בין השטין אם מטופס הגט הרי זה כשר ואם מן התורף אינו גט וכו' ע"כ. גם בסי' קכ"ו סמ"ט כתב וז"ל אם חסר תיבה אחת מהטופס לא נפסל בכך ע"כ. ומקור דין זה דחסר תיבה אחת מהטופס הוא מתשובת הרמב"ן ז"ל שהביא שם מרן בב"י דהיינו שלא כתב תיבת להתנסב' וכתב הרמב"ן דלא נפסל הגט בכך וסיים וכתב שם מרן וז"ל מדבריו אלה משמע שאם חסר תיבה אחת מהטופס אין הגט נפסל בכך ומ"מ בסוף התשובה הנז' כתב ומ"מ אם יש תקנה בהחזרת שליח לסופר ויכתוב לו אחר דבר ברור הוא שראוי לעשות כן וכו' ואם הוא חוזר למ"ש בתחלת התשובה שחסר ה' מלהתנסבא או שחסר התיבה כולה מ"ש דמספקא ליה. ואפשר דהא דקאמר אם יש תקנה בהחזרת שליח וכו' על גט שהיו בו ספקות אחרות קאי ולא על גט שחסר הא' להתנסבא או כל התיבה דפשיטא ליה דכשר כמ"ש בתחלה וכן נראה עכ"ל. ועפ"ז פסק בש"ע דלא נפסל בחסר תיבה אחת מהטופס כמ"ש וכיון שחסר אות או תיבה מהטופס כשר ה"ה נמי כשנשתנה אות א' מהטופס ונדמית לאות אחרת דכשר כמ"ש:
אלא דעדיין יש לדחות ולומר דכיון דבש"ע לא ביאר דבריו לכתוב דינתן לכתחלה וכתב לא נפסל בכך אפשר לומר דמיירי אחר נתינה או במקום עגון דא"א באחר דכיון דבב"י נסתפק בדברי הרמב"ן שכתב דאם יש תקנה באחר יכתוב אחר דאפשר דמיירי בנדון זה דחסר תיבה וכו' אף שאח"ך כתב דאפשר דמ"ש הרמב"ן אם יש תקנה וכו' דמיירי כשהיו ספקות אחרות וכתב ע"ז דכן נראה מ"מ הרי לא כתב בפשיטות שכך הוא פירוש דבריו אלא כתב בלשון וכן נראה וכיון דבש"ע לא בירר ספק זה לכתוב דינתן לכתחלה אלא כתב לא נפסל בכך כלשון הרמב"ן ז"ל עדיין יש להסתפק בדבריו כמ"ש:
ומה גם דהרב מהר"מ רבקש ז"ל כך הבין בדברי הרמב"ן והש"ע ז"ל שעל דין זה ציין וכתב וז"ל בתשובת הרמב"ן ז"ל סי' קמ"ה ומבואר שם דיותר נכון לכתוב גט אחר כתקונו גם ממה שסיי' מור"ם שם בהגה שכתב וז"ל דמאחר שאין הענין משתנה אין פסול בחסרון זה וה"ה אם היו אותיות יתרות כל שאין הענין משתנה אבל אם נשתנה הענין פסול וכו' ע"כ. נמצא דגם. בטופס לא מכשרינן בחסר אות או תיבה אלא דוקא כשאין הענין משתנה:
והרב מהר"מ בן חביב ז"ל בס' ג"כ כתב שם סקק"ו וז"ל וה"ה אם היו אותיות יתרות כל שאין הענין משתנה כגון מלת ולאתרי כתוב ולאתראי בא' וכו' אין לחוש על תוס' הא' שאין בה שום גריעות. שהרי אי אפשר לשנות המלה ממשמעותה בשביל התוס' ההוא כ"כ הריב"ש סי' ר"ה וכו' ע"כ:
הרי מבואר דגם בטופס לא מכשרינן אלא דוקא אם לא נשתנית המלה ממשמעותה כגון ולאתרי שכתב ולאתראי אבל הכא בנד"ר שתיבה זו נקראת נלאתרי שנשתנית המלה ממשמעותה נפסל בכך ותיבה זו של ולאתרי אע"ג דהויא מהטופס הוי מדינא בגט שהרי כתב רב"יה ז"ל בסי' קכ"ח וז"ל ואם יש לעיר ב' שמות כותב שממקום עיר פלונית וכל שום וחניכא וכו' ולכן טוב לכתוב וכל שום אחרן דאית לי ולאתרי וכו' ע"כ. וכתב שם מרן בב"י וז"ל ולכך טוב לכתוב וכל שום אחרן וכו"א תחלת דבריו קאי דאם יש לה ב' שמות יכתוב שממקום עיר פ' וכל שום וחניכא דאית לה כלומר דכיון דכשיש לה כ' שמות צריך לכתוב וכל שום לכך אפי' כשאין ידוע שיש לה ב' שמות צריך לכתוב וכל שום משום שמא יהיו לה ב' שמות ע"כ. ובש"ע שם ס"ג כתב וז"ל יכתוב וכל שום דאית לי ולאתרי ומלבד זה אם יש לעיר ב' שמות יכתוב מתא פלונית דמקריא פ' ע"כ:
הרי דאפילו אין לעיר כי אם שם א' צריך לכתוב וכל שום גבי ולאתרי ומרן השמיט תי' טוב שכתב רבי"הט וכתב יכתוב וכל שום וכו' דמשמע דמדינא צריך לכתוב כן. וכ"כ הרב מהרמב"ח שם ס' קכ"ה וזל לעיל סי' קכ"ו סל"א כת' מרן נהגו לכתוב וכל שום דאית לי ולאבהתי משמע דלאו מדינא אלא מנהג בעלמא לכתוב גבי וכל שום תיבת ולבאהתי אמנם גבי שם עירו של בעל הוא מדינא לכתוב תיבת ולאתרי גבי וכל שום ולכך כתב בלשון צווי יכתוב וכל שום דאית לי ולאתרי וכו' וכל זה הוא אפילו דלית לעיר ב' שמות וכו' עכ"ל באופן דהכא בנד"ד שתיב' זו של ולאתרי משתנית משמעותה עם שנוי הוי"ו הו"ל כאלו אינה ויש לפסול הגט לכתחלה כמ"ש ומדברי מרן שכתב ואם חסר תיבה אחת מהתופס אינו נפסל בכך אין הכרח בדבריו לומר דאפי' נשתנית המלה בטופס ע"י השנוי דאינו נפסל. דעדיין אפשר לומר דמ"ש אינו נפסל היינו כשאין שנוי הענין בחסרון התיבה ההיא כגון תיבת להתנסבא שכתב הרמב"ן ז"ל שממנו מקור דין זה דבחסרון תיבה זו אין הענין משתנה דכיון שכתב למהך לכל גבר סתמו בפירושו שתלך להנשא לכל איש וכו' אבל בתיבה אחרת שמשתנה הענין או פירוש המלה ע"י שנוי אות אחת או ע"י חסרונה אפשר דיורה מרן דפסול לכתחלה וכן נראה ג"כ מדברי מור"ם שם דדין זה דנשתנה הענין ע"י החסרון לא כתבו בלשון י"א דמ"ש דגם מרן מודה בזה:
אלא דקשה לזה ממ"ש מור"ם שם וז"ל וכ"ש אם חסר וי"ו ב' של וכדו וכתב וכד ע"כ והוא מתשובת הרשב"א ז"ל שהביא מרן בב"י סוף סימן הנז' שהשיב ע"ז הרשב"א וז"ל כל מה שאינו מעיקר הגט אינו פסול ע"כ. והלא בכותבו וכד משתנה הענין הרבה שתיבת וכדו משמעותה ועתה דר"ל ועתה פטרית יתיכי אבל וכד פטרית פי' וכששלחת אותך דהיינו לשעבר כמו ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ומתרגמינן כד שמעו נמצא בטופס הגט אפילו נשתנה הענין אינו פסול:
שוב מצינו להרב מהר"ר מיוחס ז"ל מרבני ירושלים תוב"ב בספרו הנקרא פרי האדמה שחבר על הרמב"ם ז"ל שכתב על דין זה דהרשב"א וז"ל כתב המג"ן ז"ל וז"ל לעד"נ דכותבו וכד משתנה הרבה. אלא ודאי טעות סופר נפל בב"י ובחסרון בוי"ו ראשונה של וכד שכתב כדו שאין הענין משתנה בכותבו עתה לכותבו ועתה שהוא קשר הענין בדברים הראשונים והכי הבין הריק"ש ודוק המג"ן עכ"ל:
נמצא דגם בטופס לא מכשרינן אלא כשאינו משתנה משמעות המלה ע"י החסרון:
הן אמת דהרב ב"ש בסי' קכ"ו על מ"ש מרן שם סמ"ז וז"ל שי"ן ועי"ן שלא היו היודי"ן נוגעים בהם וכו' אם התינוק קורא אותן יפה אפילו הם בתורף יש להכשיר במקום עגון ע"כ וכתב הב"ש סק"מ וז"ל במקום עגון בסי' הקודם כתבתי לדעת רמ"א בדיעבד שנתן הגט ומקום עגון כשר באותיות שאינם נוגעים שפיר או בההי"ן וקופין שנוגעים לגגין וכן הוא בכ"י ודוחק לומר מ"ש הב"י בדיעבד היינו שנכתב ולא נתן וכו' וכתב הב"י אם אירע כן בטופס כשר דלא גרע מחסר ולכאורה קשה דהא אם נוגע הח"א לגג הוי ח"ת ונשתנה המלה והוי כמו שנוי עלמא ואפשר כל שאינו שנוי בגט אלא שנוי המלה ס"ל דכשר ועלמא הטעם משום דהוי כאלו אין זמן בגט וכן לדברי הרב הרמ"א ז"ל כל שלא נשתנה הגט אע"ג דנשתנה פי' המלה כשר וכו' ע"כ:
נמצא דהרב הנז' הבין בדברי מור"ם במ"ש דבטופס כל שאין הענין משתנה כשר היינו שאין ענין הגט משתנה אע"ג דמשתנה פי' המלה ומ"מ הרי לא כתב זה אלא בדרך אפשר כמ"ש בדבריו:
שוב מצינו להרב מהרי"ל ז"ל בתשובה סימן צ"ח שבא לידו גט ממ"א ע"י שליח הולכה והיה כתוב בו ך' דלמהך הגג שלה ארוכה יותר מרגלה ופסל הגט וכתב שם וז"ל ומקרוב באו לידי טענות ממיידבורא והובא שם גט ע"י טורח גדול והוצאה מרובה ממ"א והיה כתוב בו וכדן בנו"ן במקום וכדו ופסלו הרב הישיש מהר"י ואף כי תיבת למהך אם יקראוה בדל"ת אין הענין משתנה כולי האי. מ"מ תקנתא ולישנא דרבנן הוא וכו' ע"כ:
מבואר מדבריו דאף בטופס פוסל בשנוי אות כשנדמית לאות אחרת אע"ג דאין הענין משתנה כ"כ ופסל אפילו בשעת הדחק כמ"ש:
והרב מהר"מ בן חביב סי' קכ"ה ס"ק ס"ה הביא מחלוקת הפוס' בזה וסיים וכתב וז"ל הכלל העולה דהנה ראינו פלוגתא דרבוותא ז"ל אם נדבקו רגלי ההי"ן וקופי"ן לגגן דיש פוסלים אפי' בטופס אפי' תינוק קורא אותן ה' וק' אפי' במקום עגון ויש מכשירים אפילו בתורף כיון דתנוק קורא אותם ה' וקו"ף ויש מחלקים בין תופס לתורף וכן נראה עיקר דבטופס אפילו הדבוק הוא הרבה ותנוק אינו קורא ה"א אפילו הכי יש להכשיר דהרי קי"ל אפי' חסרה תיבה א' מהטופס לא נפסל בכך ובתנאי שאינו משנה אותו הדבוק וטעות כוונת הגירושין. אבל אם משנה כוונת הגירושין כגון ה' דלמהך וכן בתורף הגט יש לפסול אם נדבקה רגל הה"א אפילו תינוק קורא אותה ה"א ובמקום עגון יש להכשיר אפילו הוא בתורף כיון דתינוק קורא אותה ה' וכן נראה דעת מרן לקמן סי' קכ"ו סמ"ח ע"כ:
נמצא לפי דעת הרב הנז' ז"ל דתפס עיקר ס' המחלקים בין טופס לתורף דבטופס אפילו הדבוק הוא הרבה ותינוק אינו קורא אותה ה' אפי' הכי יש להכשיר כשאינו משתנה ענין הגירושין. לפ"ז היה נראה להכשיר הכא בנד"ד כיון דהטעות הוא בטופס אף דנשתנית פירוש המלה מ"מ הרי אינו משתנה ענין הגירושין בשנוי זה:
גם בסוף סי' קכ"ו על מ"ש מרן שם אם חסר תיבה אחת מהטופס לא נפסל בכך כתב הרב הנז' וי"ל ויראה לי דאע"ג דאשכחן להר"ן ז"ל בהמגרש דס"ל דאע"ג דכתב הרי את מותרת לכל אדם צריך נמי למכתב להתצעבא. מ"מ יראה לי ברור דבשאר תיבות דטופס אם דלג תיבה אחת לא נפסל בכך כיון שאין הענין משתנה וכן דעת הרא"ש ז"ל ונתבארו דבריו ס"כ וסכ"א וכו' ואיכא למידק ממ"ש התוספות בהקומץ והביאו הסמ"ג מעשה היה בגט שתיה דל"ת של כדת משה וישראל קטנה כמו יו"ד והביא רבינו אליהו ינוקא דלא חכים ולא טפש וקרא כדת והכשירו ומ"ש דאם היתה קטנה ביותר דהיה התינוק קורא אותה יו"ד היה הגט פסול אע"פ שאין במלת בית ביו"ד שום משמעות כלל ומסתמא טעות סופר פיה וכו' וצריך טעם למה לו יהא אלא שדלג תיבת כדת תרי תיבה זו היה מהטופס וראיתי בתשובת הר"א ששון ז"ל סי' ל' שכתב דאע"ג דמלת בית במקום כדת אין לה שום מובן הנה חסרונה עושה רושם גדול בהבנת הגט שהרי בגט כתוב ואגרת שבוקין כדת משה וישראל ואם היתה חסרה מלת כדת היה נראה שהכונה היא שהשבוקין הם משה וישראל וכו' עד כאן. נקטינן מהכא דחסרון אות או תיבה בטופס או אם נשתנית אות א' אם אינה עושה רושם גדול בהבנת הגט יש להכשיר:
אלא דהרב כנ"הג גבי מ"ש מרן ז"ל בשם הרשב"א דאם חסר תיבה אחת מהטופס אינו נפסל בכך כתב שם אות כ"ח וז"ל אפשר דהיינו שלא תנשא לכתחלה. אבל מ"מ לכתחלה לא תתגרש בו ואף שיהיה דעת הרשב"א ז"ל להקל לכתחלה הר"ן חולק בזה ולא עבדי' כוותיה דרשב"א ויש להתיישב בדבר מהריב"ל ס' ג' סי' ס"ט. ומדברי הרב המחבר ז"ל נראה דס"ל דתתגרש לכתחלה וכו' ע"כ וחפשנו בתשובת מהריב"ל הנז' ומצינו שהאריך שם לפלפל בדינים אלו והביא תשו' הרשב"א ז"ל הנ"ל בחסר אות ו' דוכדו וכתב וז"ל ויש לדקדק בדברי הרשב"א ז"ל שכתב כל שאינו מעיקר הגט אינו פוסל ולא קאמר שתתגרש בו לכתחלה אלא שאינו פוסל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל כל מקום שאמרנו שהגט פסול הוא מדרבנן ולכתחלה לא תנשא ומשו"ה כתב אינו פסול דאם נתגרשה תנשא. אבל אנה"נ דאם לא נתגרש' שלא תתגרש בו וכו' ומכאן יש ללמוד דאפי' בטופס הגט אם טעה הסופר אפילו דבטעות אינו משנה משמעות הענין לגריעותא כעין נ"ד דכתב וכדן או דכתב וכד אפ"ה יש להחמיר שלא תתגרש בו לכתחלה אטו תורף אבל אם נתגרשה תנשא לכתחלה וכו' ואע"ג דהכא דכתב וכדו בוי"ו זעירא איכא מאן דמחמיר דאף ע"ג דלא ערער הבעל ולא כתבו אפ"ה לא תנשא וכו' כהך גיטא דכתב ו' ארוכה דנראית כנו"ן דליכא חששא אלא משום דגזרינן טופס אטו תורף דחששא דרבנן היא אפשר להקל היכא דנתגרשה וכו' ואפי' היכא דטעה הסופר טעות שאינו משנה משמעות הענין לגריעותא כעין נ"ד וכו' אלא דמבטל ועוקר משמעות התיבה דהו"ל כאלו לא נכתבה מ"מ הגט הוא פסול לכתחלה וכו' ע"כ ולבסוף מסיק וכתב וז"ל ואחר העיון עלה בידי כי בגט יש שלשה חלוקות וכו':
אבל בחלוקה ג' דהטעות אינו אלא לשופרא דגיטא מסתברא להקל היכא דנתגרשה והבעל אינו לפנינו א"נ היכא דלא נתגרשה אם הוא בארץ מרחקים דלא אפשר לחזור ולגרש וכו' ע"כ יעו"ש שהאריך:
שמעינן מדברי הרב הנז' דאפילו בטופס אף דלא נשתנה הענין ע"י השנוי וגם אינו אלא לשופרא דגיטא אם משתנה משמעות התיבה לא תתגרש בו אלא דוקא היכא דהבעל בארץ מרחקים דלא אפשר באחר כמ"ש:
וגדולה מזו מצינו להרב מהר"מ מלובלין ז"ל סי' ק"א שנשאל על גט א' שנתן ביד האשה ונתגרשה בו ואחר עבור שנה משנתגרשה מצאו בגט בתיבת דהוית שנדבקה הד' בה' והביא שם מחלוקת הפוסקים אם צריך בגט אותיות מוקפות גויל כס"ת וכתב דע"כ לא פליג אלא קודם נתינה אבל אחר שנתן לכ"ע מכשרין. ואח"ך הביא דברי הרב מהר"י מינץ ז"ל סימן פ"ח שכתב וז"ל ולענין מוקף גויל ר"י מכשיר בדיעבד וא"ז פוסלו וכו' ע"כ. וכתב ע"ז הרב הנז' וז"ל וא"כ מדכ' מהר"י מינץ ר"י מכשיר בדיעבד וא"ז פוסלו על כרחך ר"ל דא"ז פוסלו אפי' לאחר שנתן וא"כ הואיל וא"ז פוסל אפילו אחר הנתינה ושכן בא מעשה לפני ראב"י ופסל ומעשה רב היה נראה בנדון דידן להחמיר ומ"מ אני אומר שמאחר שכל הפוסקים זולת הא"ז בשם ראב"י כולם מכשירים לאחר הנתינה אין אנו צריכים להחמיר בדברי הא"ז וכו' בפרט בנד"ד שכבר נתיישנו הדברים והאיש כבר נשא אשה אחרת. אבל בתנאי שתתן לקרות לתינוק דלא חכים ולא טפש לראות אם יכול לקרותו שאם אינו יכול לקרותו פשיטא דיש להצריך גט אחר ופסול הוא. וכן מ"ש מלשון השאלה דריב"ש סי' נ"ו עכ"ל. הנה עין רואה כמה החמיר הרב הנז' בזה דאפי' בתיבת דהוית דהוי מן הטופס בשביל הדבוק שנדבקה הד' עם הה' וגם היה אחר זמן מה שנתן ביד האשה אפי"ה הצריך שתינוק יכול לקרותה ואם לאו צריך גט אחר:
עוד למדנו מדבריו דמה שהכשירו הפוס' בדיעבד בדיבוק היינו לאחר שנתן דנראה מדבריו ראם היה קודם נתינה היה מצריך גט אחר אפילו תינוק יכול לקרותו. גם מה שרמז מתשובת הריב"ש סי' נ"ו הענין היה שנמצאו בגט אותיות דבוקות והיה התינוק יכול לקרותם כתקנן וכתב שם הרב הנז' וז"ל הרשב"א ז"ל כתב בתשובה שבאותיות דבוקות אין קפידא אלא שטוב ליזהר מזה לכתחלה וכו' ע"כ. ואחר שהוכיח שם הרב. דכל שתינוק יכיל לקרותה כשר עוד סיים וכתב וז"ל וכדאי הם דברים אלו לסמוך עליהם בשעת הדחק שא"א לתקן ויש לחוש לעגונא וכו' ע"כ:
הן אמת דהרב גט פשוט סימן קכ"ה סקכ"א הביא דברי הרב מהר"מ הנז' וכתב ע"ז וז"ל ולפי מש"ל. לחלק בין טופס לתורף ותיבת דהוית היא מן הטופס דאפילו דלג תיבה זו לא שנה משמעות הגירושין לא איכפת לן בדיעבד אחר נתינה כמ"ש סי' קכ"ו סמ"ט כ"ש דאין לפוסלו אחר נתינה משום דבוק אע"ג דתינוק אינו יכול לקרותה כנ"ל וכו' ע"כ:
גם הרב מהר"מ הנז' בסי' כ"ד נשאל על גט שראש הוי"ו של וכדו היתה רחבה קצת יותר מן הראוי קצת התנוקות היו קורים אותה ו' וקצתם ד' וכתב הרב וז"ל מ"מ נראה מאחר שלפי הקבלה של תקון האותיות שנמצא בדברי האחרונים שהוי"ו זו של הגט ביותר משאר ווי"ן הנה גם ראשה צריך להיות רחב יותר קצת משאר ווי"ן וא"כ לפי תקון צורת האותיות נכתבה כתקנה ולכך אע"ג שמקצת תינוקות קורים אותה ך' אין אנו משגיחים בהם שהסבה הוא מחמת שהם אינם יודעים שויו זו צ"ל ארוכה יותר משאר ווי"ן והואיל והם רואים שוי"ו זו ארוכה יותר משאר ווין קורין אותה ך' ואלו היו יודעים שצריך להיות ארוכה יותר משאר ווין לא היו קורין אותה ך' וכו' ע"כ ולבסוף מסיק וכתב וז"ל ובאמת אם היה באפשר להשתדל גט אחר בקלות מהמגרש ודאי לא היינו מכשירים אותו לכתחלה אבל הוא מחק הנמנע כי המגרש איש הבליעל הוא נתפש פה בלובלין במבצר מחמת איזה גנבה וגם אין להאשה העלובה המתגרשת מי שיטרח עבורה ואפשר שלא יצא זכאי מתחת ידי גוים ולכך יעכב כת"ר נתינת הגט ליד האשה בא באולי יהיה נדון למיתה ולא תצטרך לקבלת הגט וגם לא תפסל מהכהונה אבל אם יצא חי מתחת יד גוים דעתי נוטה להכשיר הגט כמ"ש עכ"ל. ראה גם ראה כמה טרח ויגע הרב הנז' שלא ליתן הגט הנז' אע"ג שהוכיח שהוי"ו של וכרו היתה כתובה כתקנה וגם היא בטופס ובשביל שמקצת תנוקות היו קורים אותה ך' עכב נתינת הגט אולי מן השמים יגרשוה כ"ש כשהאות נשתנית צורתה לגמרי כנ"ד שאין ליתנו לכתחלה:
הרב דרכי נועם ז"ל חא"ה סי' ג' האריך למעניתו בדינים אלו וכתב שם על מ"ש הרא"ש גבי הווין קצרות שיאריכו אותם ב"ד קודם נתינה וביאר שם מרן בב"י שווי"ן היו נקראות ע"י הדחק וכתב ה"ה וז"ל ואם באותן ווי"ן שהם בטופס לא הכשיר' לתקנ' כ"א כשנקראות ווי"ן על הדחק דהיינו שנקראות ע"י גדול בפשיטות אלא שנקראות בדוחק או ע"י הדחק אפשר לומר ע"י תנוק וכו' ע"כ:
עוד כתב שם וז"ל ונחזור לענין נ"ד שהוכחנו למעלה שכל אות שנשתנית מצורתה כ"כ עד שדעתו של גדול נוטה לפסול מלהכשיר שאין מקום להכשיר ע"י קריאת תנוק. וכן יש להביא ראיה ממ"ש בעלי התוס' בהקומץ רבה וז"ל. מעשה היה בבט שהיה ד' של כדת משה וישראל קטנה כמעט כמו יו"ד והביא רבינו אליהו ינוקא דלא חכים וכו' והכשירו וכו'. ראה איך דקדקו ואמרו שאותו מעשה היה שהיתה הד' קטנה כמעט כמו יו"ד. ואמרם קטנה כמעט כמו יו"ד ולא אמרו קטנה כמו יו"ד משמע דמחמת קטנותה כמעט היתה ראויה לבא לכלל יו"ר וכו' וצריך לדקדק מה היתה כוונת בעלי התוס' להביא מעשה הגט זה שהכשיר בראיית תינוק מהך דשמעתין וכו' דגמרא ערוכה היא זיל אייתי תינוקא. ולעד"נ לומר דהוה ס"ד דקריאת תינוק לא נאמרה אלא גבי ס"ת תפלין ומזוזות ומהטעם שכתבנו שבודאי האות שאומר התינוק היא הצורה האמתית אשר קבלנו מסיני. אמנם בגט אע"ג דלא בעינן כתובה תמה מ"מ בעינן כתב מבואר לכל הקורא וכו' וכל שנפל איזה ספק באיזה אות אשר על ידו אפשר שתשתנה המשמעות אע"פ שיקראנה תינוק כתקנה פסלינן לה מאחר שאפשר שתקרא בענין אחר לא קרינן ביה ספר כריתות כשהוא נוגע בפרט לתורף או אפילו לטופס דגזרינן טופס אטו תורף וכו' וא"כ מה יועיל לנו קריאת תנוק להכשירה לכן באו בעלי התוס' והביאו מעשה של רבינו אליהו לומר דאף בגט יש להכשירו ע"י קריאת תינוק כס"ת וכו' עכ"ל:
למדנו מדברי הרב הנז' דלא מכשרינן בטופס בשנוי אות אלא דוקא ע"י קריאת תינוק דגזרינן טופס אטו תו' גם הרב מהרשד"ם סי' נ"ח פסל גט שנמצאו בו ווי"ן שהתינוק היה קורא אותן נוני"ן ולא חילק בין טופס לתורף והביא דבריו הרב כנ"הג ז"ל סי' קכ"ו אות ע"ו והרב מהר"מ ב"ח ז"ל הביא דבריו ג"כ סי' הנז' סקמ"ו וכתב עליו וז"ל ולעד"ן דאם ווי"ן הללו שקראום התינוקות נוני"ן אם היה בטופס הגט יש להכשיר במקום עגון ובתורף יש להחמיר ע"כ:
והרב פר"ח ז"ל סי קכ"ה סקכ"ה האריך בדינים אלו והביא שם סברת הפוסקים בזה ומסיק וכתב וז"ל הכלל העולת מכל זה שאם חסרה תיבה אחת מהטופס שלכתחלה לא תתגרש בגט זה ואם נתגרשה תנשא לכתחלה ובמקום עגון אף לכתחלה תתגרש בו וכו' ע"כ. ועל מ"ש מור"ם שם סי"ו רגלי ה' וקו"ף שנוגעים יש לפסול אפילו בדיעבד כתב הרב הנזכר וז"ל יש לפסול אפילו בדיעבד ואע"ג דתינוק דלא חכים ולא טפש יכול לקרותה וכו' וכן עיקר ואם הדבוק הוא במקום טופס לכתחלה לא תתגרש בו ואי הוי במקום תורף הוי מן התורה. וכן דעת מהרמ"ע בתשובה סי' ל"ז והכי נקטינן וכו' ע"כ. ובסי' קכ"ו על מה שכתב מרן שם סמ"ז שי"ן ועי"ן שלא היו היודי"ן נוגעים בהם וכו' כתב הרב הנז' סקס"ה וז"ל ולפיכך עיקרי הדין בזה הוא דבתורף הו"ל כחסר אות א' מן התורה דבטל מן התורה וכו' אבל בטופס דהוי גזרה בעלמא דגזרינן טופס אטו תורף לכתחלה לא תתגרש בו וכו' ע"כ:
והרב מהרר"י נבון ז"ל בספר גט מקושר סי' קכ"ו סק"מ הכריע להלכה כדברי הרב פר"ח הנז' דבחסר תיבה מהטופס לא תתגרש בו זולת במקום עגון יעו"ש. וכן העלה הרב מהר"י עייאש ז"ל בספר בית יהודה במנהגי ארג'יל גבי נדבק רגל הה"א בגג דבטופס לא תתגרש בו יעו"ש ובספר פחד יצחק ז"ל אות גט כתב וז"ל בספר גבורת אנשים דף ל' גט מומר שנכתב בעמל ויגיעה והוצאה רבה עד שנתרצה לתתו ובבא הגט ליד החכמים נמצא פסול דמלת בשנת הנו"ן נכתבה כמו ג' לא שהקו' היה למטה ממש רק רושם כמו דיו ניכר כגימל של כתב משונה והוא שעת הדחק כתב דפשוט בעיניו דמאחר דאם דלג לגמרי מלת שנת דכשר דלא גרע מאלו דלג מלת בשבת דכתב הרא"ש דכשר משום דאין לו פירוש אחר א"כ אף בנד"ד כשר. וכ"ש דאינה ג' ממש וכל שאין צריך לכותבו אין השנוי פוסל בו. וחלקו עליו חביריו באומרם דכל מלה זרה שאין לה פירוש כלל פוסל בגט ואין לומר דאין דרך בני אדם לכתוב דברים זרים בגט וטעות סופר הוא וכשר וכו' ע"כ:
באופן דהכא בנד"ד לא מלאנו לבנו להכשיר גט זה שוי"ו של ולאתרי נראית כנו"ן ליתנו לה לכתחלה אע"ג שהוא מהטופס. והגם שמדברי מרן ז"ל נראה שכל שהוא בטופס אין לפסול ולא חילק בין נשתנית המלה או לא גם לא חילק בין לכתחלה לדיעבד מלבד שאין הכרח בדבריו לומר דס"ל דכשר ליתנו לכתחלה וכמו שנראה מלשון הכנ"הג ז"ל שהבאנו לעיל שכתב וז"ל ומדברי הרב המחבר נראה דס"ל דתתגרש לכתחלה ע"כ. הרי דכתב בדבריו דנראה לומר כן ואין שום הכרח בדבר ובר מן דין הרי רבו כמו רבו הפוסקים הפוסלים כמש"ל:
והגם דאנן גרירי בתר פסקי מרן. מ"מ בדבר חמור כזה אפילו היה מפורש בדבריו דכשר ליתנו לכתחלה אפ"ה צריכין אנו לחוש לסברת הפוסלים ובפרט כי רבים הם כמ"ש. וכן מצינו להרב מהר"י נבון ז"ל בס' גט מקושר סימן קכ"ח בנדון אחר שתלוי בפלוגתא שכתב וז"ל דבאתרא דידן שקבלנו הוראות מרן ויש לסמוך להקל במקום עגון וכו' אלא דבענין גיטין חוששין להחמיר אף שמרן מקל מיהו כל שיש עגון אין להחמיר נגד ס' מרן בשע"ר כן לענ"ד אם יסכימו בעלי הוראה עמי עכ"ל:
מבואר מדבריו דאפילו במקום עגון לא סמך על דעתו להכשיר ע"פ סברת מרן נגד החולקים עד שיסכימו עמו בעלי הוראה. וכ"ש הכא בנד"ר דרבו הפוסלים ראשונים ואחרונים וגם אינו מפורש בדברי מרן להכשיר להדיא וליכא עגונא בדבר וכמ"ש בספר יד אהרן סי' קכ"ז אות ז' שבשביל איחור זמן לא מקרי עגון דלא מקרי עגון אלא דוקא כשאין שיירות מצוייות יעו"ש שכתב כן בשם הרב מהרח"ש ז"ל גם בד"מ סימן הנז' סק"ג כתב וז"ל וכתב הרד"ך דלא מקרי שעת הדחק אלא במקום שא"א בגט אחר וכו' ע"כ. והכא בנד"ד הרי שכיחי שיירות בכל פעם מהתם להכא ואפשר בגט אחר:
עוד אחרת היתה כאן בנד"ד שלא נתקיימו אצלנו החתימות שקיימו ההרשאה והו"ל גט שאינו מקויים דאינו כשר אלא א"כ נכתב ונחתם בפני השליח כדי שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם דהימנוה רבנן במקום הקיום כמ"ש מרן בריש סי' קמ"ב וז"ל ואם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה לא ינתן לה אא"כ נתקיים בחותמיו וכו' ע"כ. והכא בנד"ד שמנוי שליח זה היה שלא בפניו שהוא היה מצוי במחז"ק ולא נכתב ונחתם הגט בפניו הגט צריך קיום:
ואף אם היינו מכירים חתימות ההרשאה אפ"ה הרי מצינן שדבר תלוי בפלוגתא אם זה נקרא קיום הגט כמ"ש מור"ם בהגה שם וז"ל יש אומרים שאם יש לשליח הרשאה וכתוב בה מי הם עדי הגט דזה מקרי נתקיים בחותמיו וא"כ אין השליח צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם וי"ח ואומרים דהרשאה לא מקרי קיום וכו' ע"כ. ולפי הכלל המסור בידינו כשמרן לא גילה דעתו בש"ע ומור"ם מביא ב' סברות בלשון י"א וי"א דאזלינן לפסק הלכה כי"א בתרא יוצא לנו מזה דהיכא דאין השליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם הרשאה לא מקרי קיום וצריך שיבאו שני עדים ויעידו על חתימת הגט וסברא זו היא מתשובת הריב"ש סי' שי"ח שכתב שם וז"ל. ונר"ז שעדי השליחות נשארו במקום הבעל אין כאן במקום האשה מצויים לקיימו וכו' אבל בנד"ז אע"פ שיש שטר שליחות ביד השליח שהבעל מנה אותו שליח ומסר בידו גט כשר ועדיו פלוני ופ' ומ"מ אין זה קיום ע"ז הגט שלפנינו ואף אם עדיו הם אותם הנז' בשטר השליחות שהרי אפשר שאותו הגט נאבד או נשרף וזה מזויף הוא. ואע"פ שאין חוששין לזה מ"מ אין גט זה מקויים לא בקיום הגט ולא בתקנת חז"ל והרמ"א ז"ל שהוא מבעלי סברא זו דכל שיש עדים על השליחות הוי כאתיוה בי תרי. אמנם הוסיף להחמיר והצריך שיהיו עדי השליחות עצמם עדי מסירת הגט מיד השליח ליד האשה וכו' אבל אם עדי מסירת הגט ליד האשה אינם עדי השליחות לא מהני סהדותייהו וצריך שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם משום דכל כת וכת מעידים על חצי דבר ואחר ראותי את כל אלה לצאת ידי כולם הצרכתי לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ועוד אחרת היתה ולא רציתי לסמוך עליה והוא שהיה אפשר לקיים את הגט בחותמיו מתוך שטר השליחות שהיה מקויים ועדיו היו העדים עצמם החתומים על הגט אלא שחששתי לסברת הרמ"ה בההיא דפרק האשה שנתארמלה ואפילו הוחזקה כב"ד דוקא כשקרא עליו ערער דאז דקדקו בקיומו. אבל לא קרא עליו ערער לא וכן דעת הרמב"ם ז"ל וכ"ש ששניהם יוצאים מתחת יד השליח וכו' ע"כ ותשובה הביאה מרן בב"י סס"י קמ"ב יעו"ש:
מבואר מדבריו דאע"ג דשטר השליחות היה מקויים וגם כתוב בשטר השליחות שעדי הגט הם עדי השליחות אפ"ה לא הוי זה קיום הגט וצריך שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם בתקנת חז"ל שתקנו במקום הקיום:
גם הרב מהר"י אדרבי ז"ל בסי' שמ"ה כתב דהיכא דאין השליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם צריך לקיים הגט וגם עדי ההרשאה הובאו דבריו בכנה"ג סי' קמ"א אות קכ"ח יעו"ש:
והרב מהרשד"ם ז"ל חא"ה סי' ע"ז נשאל בשליח שהביא גט ושטר שליחות כראוי גם היה כתוב בו סימני הגט וכו' כשטר שליחות הנהוג אלא שהשליח לא היה מצוי במקום כתיבת הגט באופן שלא היה יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכתב הרב וז"ל נשאל ממני כדת מה לעשות באשה אנושה זאת כי הגט אינו מקויים ואין עדים לקיימו ואשה זו עניה עמדה בעגונא דאתתא זה כמה שנים גלמודה וסורה והניחה בעלה כי הוא הרשע המיר בדת זרה ואם לא ימצא לה תקנה כמעט אבדה תקותה וכו'. ותחלה הביא שם תשובת הריב"ש הנ"ל ראיה כדי לפסול הגט ואח"ך צדד להתיר ממה שנתקיים שטר השליחות וגם כתוב בו סימני הגט ושם המגרש והמתגרשת וגם כתוב לבסוף ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו וכו' דבזה אפילו הריב"ש יודה דע"כ לא ערער הריב"ש אלא בשטר המעיד על השליחות לב"ד אבל בשטר המעיד על הכתיבה והחתימה ליכא לפסוקי למידי וסיים וכתב וז"ל ובנד"ז אחר ששטר שליחות זה מקויים ומעידים העדים שמה שראו בעיניהם כתבו וחתמו אין כאן מקום ערעור כלל וכו' ואני מגלה דעתי כי להיות עגמה נפשי לעניה הזאת כתבתי הנלע"ד כי יש תקוה לאשה זו בגט זה ומ"מ דוקא אני אומר אם יסכימו עמי ג' חכמי העיר ואם לא תהיה דעתי בטלה עכ"ל הרי מבואר שאפילו שהיה שטר השליחות מקויים והיו בו סימני הגט וכו' וגם לא היתה שום תקנה להביא לה גט אחר בשום אופן אפ"ה לא רצה הרב לסמוך על דעתו להכשיר ע"י קיום השליחות כי אם בצירוף רבני העיר ומה נעני אנן יתמי דיתמי אפילו היה שטר השליחות מקויים וכ"ש שאינו מקויים כמ"ש. ובספר גט פשוט סימן קכ"ב ס"ק י"ג הביא דברי הפוסקים בזה ותשובת מהרשד"ם הנ"ל וכתב דהרב מהר"י הלוי השיג על תשובת מהרשד"ם והחמיר בדבר והוא ז"ל הסכים ג"כ לדברי מהר"י הלוי וכתב שדבריו שרירין וקיימין יעו"ש:
והרב מהרא"ש ז"ל בסימן קפ"ד הביא תשובה זו של מהרשד"ם ז"ל וב' רבנים אחרי' שהסכימו עמו שהובאו דבריהם בתשובת מהרש"ך ז"ל סימן ל"א וע"ז סמך הרב הנז' להכשיר בנדון שלו שהיה כנדון הרב מהרשד"ם וסיים וכתב וז"ל את כל זה ראיתי ונתון אל לבי להתיר האשה האנושה הזאת. ועוד השתדלתי לקיים הגט בחותמיו מתוך שטר השליחות דהוי כההיא עובדא דהריב"ש ז"ל שגם בנד"ר בשטר השליחות חתומים עדי הגט עצמם והייתי עושה אותה סניף כמ"ש אלא שגם בזו לא מצאתי ידי ורגלי כי החתימות שחותמים בגט הם משונות מהחתימות שחותמים בשטר השליחות ואין הכתב שוה כנודע באופן שהרבה השתדלתי ולא מצאתי מקום לקיום והעמדת השליח רק ממ"ש למעלה וכו' ע"כ:
הנה כמה טרח ויגע הרב הנז' כדי להתיר אף שהיה שטר השליחות כ"וח ומקויים כראוי בסי' הגט וכו' וגם עדי הגט היו עדי השליחות ואפ"ה טרח כדי למצא עדים שיעידו מפיהם על חתימת הגט או לפחות לקיימו מתוך חתימת שטר השליחות והיה עושה זה סניף לדבריו. אלא שכיון שחתימת הגט אי' בחתימות שטר השליחות שחתי' הגט הם בכתב אשורית וחתי' השטר הם בכתב שלנו לא היה יכול לקיימו ולא רצה לסמוך על דעתו להתיר רק אם יסכימו עמו וכו' כמבואר שם:
והכנה"ג ז"ל סימן קמ"ב אות מ"א אחר שהביא מחלוקת הפוסקים בזה אי הוי קיום הגט בשטר השליחות מקויים מסיק וכתב וז"ל ומ"מ לענין מעשה אין להקל ושליח שהביא גט בידו כתוב וחתום כהלכתו ושטר שליחות מקויים אין לגרש בו לכתחלה אם לא שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם וכו' כך מתברר מדברי הרב בעל תומת ישרים סי' קי"ג עכ"ל:
והרב מהריב"ל ח"ג סי' כ"ד נשאל כנדון מהרשד"ם ממש וכתב על זה וז"ל מאחר שהשליח לא עמד על כתיבת הגט שהוא היה בקושטאנטינה והמגרש היה באנקונה אפי' שיתקיים שטר השליחות לא מהני וכו' ובסוף התשובה מסיק וכתב וז"ל מ"מ כיון דחזינן דהריב"ש. ז"ל נטה להחמיר וחזינן מ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו דדייקינן וכתבינן לעיל דס"ל דלא סגי כשלא ראה שליח כתיבה וחתימת הגט אלא כשנתקיים בחותמיו אין לחלוק עליהם אפילו שיהיה בידינו קצת ראיות לסתור דבריהם עכ"ל:
גם הרב ב"ח בתשובה סי' ק"ב אחר שצדד להכשיר הגט בקיום שטר השליחות מסיק וכתב וז"ל מיהו כיון שאין הגט מקויים לא בקיום הגט ולא כתקנת חז"ל אין ספק שאם יבא הבעל ויערער דשמעינן לערעורו וצריכה האשה להביא עדי השליחות לסלק ערעורו של בעל בב"ד וכיון שצריכה האשה להביא עדי השליחות ועדי מסירה שיעידו בב"ד יש לחוש לסברת הרמ"ה ז"ל דהו"ל חצי דבר וגם בש"ע בסי' קמ"ב סי"ח כתב לחוש לדברי הרמ"ה וז"ל ויש מי שמצריך בזה שימסרנו בפני עדי השליחות עצמם עכ"ל. והלכך למעשה נראה להחמיר דאין שטר השליחות מועיל לקיים הגט מטעם דבר ולא חצי דבר וכו' והכי משמע בירושלמי פ"ק דגטין דתני התם המביא גט ממדינת הים ולא נכתב ונחתם בפניו מחזירו למקומו ועושה עליו ב"ד ומקיימו בחותמיו וא"צ שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח ב"ד אני דמלשון דעושה עליו ב"ד משמע דעל גט עצמו עושה ב"ד להוציא שלא נקיים אותו בשטר בפ"ע ע"י סימנים שבגט בהתחלת השורה ובסוף השורה שבגט. ומה שנוהגים כן בארץ תוגרמה שכותבים בהרשאה סי' הגט בהתחלת השורה וכו' היינו משום דהשליח הוא שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כי בזה יתקיים הגט ע"פ תקנת חכמים אלא מחששא שמא לא יאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם כותבין כן בהרשאה אבל היכא דלא מצי השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם פשיטא דצריך לכתחלה לקיים הגט באשרתא דדייני בגט עצמו ולא בשטר. ומההיא דירושלמי מוכח נמי דצריך לקיים הגט בחותמיו ולא ינתן לאשה אא"כ יתקיים בחותמיו תחלה וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב ואם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה לא ינתן לה אא"כ נתקיים בחותמיו וכו' ע"כ:
מבואר מדבריו דדוקא כשהשליח מצוי בשעת כתיבה וחתימה אזי לחשש שמא לא יאמר בפני נכתב ובפני נחתם מהני מה שכותבין סי' הגט בשטר השליחות דכל הראוי לבילה וכו' אבל היכא דאין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה לא מהני לקיום הגט מה שכותבין בשטר השליחות סי' הגט וגם הוא מקויים כראוי אלא צריך שיעשו הקיום בגט עצמו כמ"ש:
והרב מהראנ"ח ז"ל סימן ל"ב כתב וז"ל אמור מעתה בנד"ז שאע"פ שיש כאן שטר שליחות ומקויים בחותמיו אין זה קיום על הגט ואע"פ שכתוב בו עדי הגט הם פלוני עדיין ופ' אין קיום על הגט וכו' ואע"פ שכתוב בשטר השליחות סימני הגט מראשי שטין וסופיהן כמנהג וכו' וכבר נמצא כדברי במוהריב"ל ז"ל שנשאל על כיוצא בזה ומזכיר לשון שטר השליחות וכתוב בו סימני הגט. ועכ"ז חשש להחמיר מדברי הריב"ש ואיברא שמוהרשד"ם ז"ל כתב להקל באותו מעשה עצמו כיון שהשטר השליחות היה כתוב שהגט נכתב ונחתם בפניהם והאמת שלשון זה מוציא מחשש שגט זה לא כתבו הבעל וכו' אבל מ"מ מחשש שמא נשרף או נאבד וזה גט אחר הוא שחשש הריב"ש ז"ל עדיין אין שטר זה ולא לשון זה מוציא ממנו ואף סימני הגט הכתובים בשטר אינם מספיקים לזה כדכתי' ע"כ:
גם הרב פני משה ז"ל ס"ס ל"ז האריך לבאר תשובת הריב"ש והפוסקים דעמי' ז"ל וכתב בסוף דבריו וז"ל אמנם בין הכי ובין הכי רואה אני להקת מהרבנים מהר"מ ומהריב"ל ומרן זקני ז"ל מחמירים ולדידהו נפקא חומרא בנד"ד כי אין לקיים גט הלז מתיך שטר השליחות. וכיון שאין לקיימו מתוך שטר השליחות אין לו קיום דמי יגיד עליו הא שטר השליחות אינו מספיק לכך דאפשר שאותו הגט נשרף או נאבד וכו' ואף אמנם כי יש מהרבנים מקילין בפרט הלז הרב מהרשד"ם וכו' מאן ספין ומאן רקיע להכריע לקולא עכ"ל:
באופן דהכא בנד"ד אפילו היה שטר השליחות מקויים כראוי שהחתימות של הקיום היו ידועות וניכרות אפ"ה מידי פלוגתא לא נפקא ובדבר חמור כזה יש לנו לחוש ולהחמיר:
ומה גם דרבו כמו רבו סברות המחמירים כמ"ש וכ"ש שלעת עתה אין שטר השליחות מקויים כראוי שחתימות הקיום לא נתקיימו אצלנו דלזה לצד הפחות היה להם להחתים חתימות הדיינים ישצ"ו. בהנפק שחתימתם ידועות וניכרות ולא להחתים ב' ת"ח שאין חתימת' ידועות וליכנס בספק:
ואין לומר כיון דהכא בנד"ד הרי כתוב הנפק על שטר השליחות וה"ה מקויים בב"ד שאין צריך שיכירו חתימת הדיינים לא היא דאפ"ה צריך קיום על הקיום כמ"ש מרן בחו"מש סי' מ"ו ס"ו וז"ל אע"פ שהוא מקויים צריך שיכירו חתימות ב' העדים או מב' הדיינים ואם לאו אין לו דין מקויים וכו' ע"כ:
ואין לדחות ולומר דשאני גבי ממון דהוי קולא לנתבע החמירו שצריך קיום על הקיום אבל גבי עגונא דאתתא נימא דא"צ שהרי מצינו ג"כ בנד"ד גבי גירושין דהצריכו קיום לחתימות הדיינים כמ"ש רבי"ה בא"ה סי' קמ"א גבי שטר שליח קבלה שכתב וז"ל ואף אם יקיימוהו בהנפק צריך שתהיה חתימות הדיינים ניכרות וידועות לבני מקום הנתינה ע"כ וכ"כ מרן ס"ס קנ"ב גבי מעשה ב"ד יעו"ש:
והרב מוהריב"ל ז"ל סי' ט' החמיר בדבר שצריך שיכירו חתימות הג' דיינים ולא סגי בב' מהם שכתב וז"ל אבל אם נכתב הנפק בשטר שליחות הקבלה לא סגי בשיכירו חתימות ב' דיינים מהם כמו בקיום שטרות דממון דשאני גט דלאו ממון הוא כי היכי דנימא קיום שטרות דרבנן דהגט הויא מלתא דאיסורא וערוה התמורה ולכן צריך קיום כל הג' החתימות בהנפק וכו' ע"כ. וכ"כ הכנ"הג בס' הגט הנק' מי השלוח אות קל"ו וכ"כ הרב הנז' סימן קמ"א הגהב"י אות נ"ד:
שוב מצינו לה' מהר"י עייאש ז"ל בספר בית יהודה במנהגי ארג'יל יע"א דקי"א ע"א בגט אחד שבא ממ"א ע"י שליח הולכה ושטר השליחות בידו אלא שלא היה השליח מצוי בשעת כתיבת הגט וחתימתו וגם לא מצאו קיום לעדי שטר השליחות והביא שם הרב תשובת הריב"ש הנ"ל ותשו' הפוסקים שהבאנו לעיל וסיים וכ' וז"ל ומורי הרב ז"ל הסכים לסברת מהראנ"ח ז"ל שהעמיד ס' הריב"ש ז"ל דלא כמהרש"ך ז"ל אמנם בענין חששת דשמא נאבד אמר דאין לחוש ונ"מ אם היה כתוב בשטר השליחות דנכתב ונחתם בפניהם או במתא פלונית דסגי בהכי וחשיב גט מקויים אלא דעדי השליחות צריכין קיום והתיקון שעשינו לנדון דלעיל הוא זה. כתבנו אגרת לעדים החתומים על הגט ואמרנו להם שיכתבו לנו אגרת אם חתמו הם בגט הנכתב בזמן פ' שפלוני גירש את אשתו פלונית ויחזרו ויניחו חתימתם באגרת ויעשו קיום בג' וכתבנו להם נוסח הקיום דאז כשיעשו כמ"ש להם אע"פ שאין אנו מכירים עדי הקיום סגי ועוד נכוין כתבם המקויים עם כתב חתימתם שבגט אם דומים עכ"ל. מבואר מדבריו שאף ע"פי שיכתבו הנפק על החתי' הצריך שיחזרו ויכתבו עדי הגט החתי' כמו שחתמו אותם בגט כרי לכוין חתימתם עם חתימות הגט אם הם דומים דהו"ל כתב ידם יוצא ממקום אחר. ואף ע"פי שהריב"ש ז"ל לא סמך ע"ז כמש"ל מ"מ בהצטרפות ההנפק שיכתבו על החתימות הספיק להם להכשיר אף שלא יכירו חתימות ההנפק אחר שעדי הגט חתמו החתי' בשטר כמו שחתמו בגט והם מכוונים כמ"ש. ונד"ז היה מקום עגון שהבעל המיר וכו' כמבו' שם אבל הכא בנד"ד שחתי' הגט הם משונות מחתימות השטר הרי אין כתיבת ידם יוצא ממקום אחר ואף שכתוב בשטר הנפק הרי לא נתקיימו אצלנו חתימתם ההנפק כמ"ש ואף אם היו ניכרות עדיין לא יצאנו ממבוכת המחלוקת כמ"ש:
ועוד אחרת היתה כאן בנד"ד שהשליח שמינה הבעל הנז' כדי ליתן הגט לאשתו לא נתרצה לזה השליחות בשום אופן ומה גם דאעיקרא דדינא על מינוי השליח הולכה שלא בפניו אף שיהיה הגט מקויים אין דין זה מוסכם מכל הפוסקים. עיין ס' זכות אבות סי' קפ"א דף נ"ג ע"ג:
הן אמת שמרן ז"ל פסקה להלכה בש"ע סי' קמ"א סי"ד דבין שליח קבלה בין שליח הולכה אין צריך שישמעו מפיהם שממנים אותו שליח ויכולים לעשות בפני עדים שליח העומר במקום אחר וכו' גם בסל"ה כתב מרן ז"ל וז"ל השולח גט ביר גוי שיתננו לפלוני ומנה הבעל בכתבו לאותו פלוני שליח להוליך הגט לאשתו כשר מפני שהגוי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא ע"כ והוא מתשובת הרא"ש ז"ל שהביא רבי"ה שם וז"ל כתב א"א ז"ל על מ"ש הגאונים בגט שכרכוהו בבגד ונתן הבגד לגוי וא"ל הולך בגד זה לישראל ויתננו לאשתי שלא תנשא בגט זה ואם נשאת לא תצא אע"פ שלא מנה הגוי שליח לגירושין וכתב הוא ז"ל ודאי אם עשה הבעל את הגוי שליח וא"ל שימנה הוא שליח ישראל במקומו הוי פסול דאין שליחות לגוי וגם לא היו בר כריתות אלא כיון שלא עשה הגוי אלא מעשה קוף בעלמא ומנה הבעל בכתבו שליח לישראל שבאותו מקום למה יפסל הגט. וכן נוהגים באשכנז ובצרפת ע"פ ר"ת לשליח גט וקדושין ע"י גוי וממנה בכתבו ישראל שבאותו מקום שליח עכ"ל וכתב ע"ז הכנ"הג שם אות קנ"ג וז"ל וצריך שיהיה הגט מקויים ע"כ:
וכתב שם מרן בב"י וז"ל הה"מ פ"ו והרשב"א והר"ן ז"ל בספ"ב דגטין כתבו וז"ל כתב בה"ג וז"ל עו רבנן קמי מר ר"י חנינא גאון בבלא רבתי דנכרי לא הוי שליח לקבל את הגט ולהוליך את הגט מהו למכרכיה לגטא בחד מנא ומימר לגוי אמטי האי מנא לישראל פלוני ולתביה לאנתתי וא"ל רבנן לא ונתן בידה או ביד שלוחה ישראל אבל גוי לא דכי נפיק גיטא מידא דבעל לידא דאתתא או לידא דשליח ישראל דקאי במקום בעל או לידא דשליח קבלה דשויתיה אתתא גופא דקאי במקום אתתא גופה אבל ביד גוי לא. ורבנן דהשתא אמרי אע"ג דאתייה גוי לגטא או יהביה לישראל וההוא ישראל יהביה לאתתא בעדי מסירה לכתחלה לא מנסבינן לה משום דנכרי לאו בר כריתות הוא. ואי אנסיבא לא מפקינן לה משום דר"ש וכו' והה"מ אחר שכתב דברי בה"ג כתב ובעיטור כתב ואנן דכתבינן דר"א מכשיר אפי' לכתחלה מסתבר ה"נ אם נתגרשה תנשא לכתחלה בעדי מסירה עכ"ל:
מבואר מזה דלדעת הגאונים אפילו אם נתן לה הגט שהביא הגוי ליד השליח אפ"ה לא תנשא בו לכתחלה ולדעת בע"ה אפילו לכתחלה לא ינתן הגט ואם נתגרשה בו תנשא כמ"ש:
הן אמת דמרן ז"ל סיים שם וכתב דהרא"ש הקשה ע"ד בה"ג ז"ל והעלה דכיון דמה שעשה הגוי אינו אלא מעשה קוף בעלמא דלא יפסל הגט יעו"ש. ועפ"ז פסק בש"ע סל"ה כדעת הרא"ש ז"ל הנז' אלא דמור"ם ז"ל פסק בהגה וז"ל מיהו יש חולקים וס"ל דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב גם לא ראיתי נוהגין כן ע"כ והיינו סברת הגאונים הנ"ל:
ומדקדוק דברי מרן ז"ל דגבי מנוי שליח בלא בפניו כתב דיכולין לעשות בפני עדים שליח העומד במ"א דמשמע דאפילו לכתחלה יכולין לעשותו וגבי גוי המביא גט כתב בלשון דיעבד כמ"ש אז"ל השולח גט ביד גוי וכו' ומנה הבעל בכתבו וכו' כשר דמ"ש דדוקא בדיעבד הוא דמכשרינן הבאת הגט ע"י הגוי היכא דכבר הביאו. ואם כן מ"ש בהפר י"ד דיכולין לעשות שליח שלא בפניו לכתחלה היינו כשמביאו ישראל אבל ליתן הגט ביד גוי לכתחלה לא ואנן בדידן יש לנו לחוש לכתחלה לסברת הגאונים ובע"ה שלא למנות שליח שלא בפניו אף שהוא נגר סב' מרן לחומר הדבר כמש"ל ובפרט שמור"ם ז"ל פסקה להלכה שהרי על מ"ש מרן ז"ל בסי"ר דיכולין למנות שליח שלא בפניו סיים וכתב מור"ם וז"ל ע"ל סל"ה ע"כ דר"ל דשם כתב מור"ם ז"ל דאין למנות שליח ע"י כתב נמצא דמור"ם ס"ל דבין שיהיה המביא גוי או ישראל אין למנות שליח שלא בפניו:
ומה גם דמאי דהכשיר מרן ז"ל למנות שליח שלא בפניו היינו כשהחתי' הגט מקויימות כהלכתן כמ"ש בר"ס קמ"ב והיינו שבמקום הנתינה יכירו חתימות העדים החתו' בגט באופן שהגט עצמו מקויים וכמ"ש הכנ"הג ז"ל בסי' הנז' על מ"ש הטור דיכול למנות שליח שלא בפניו שכתב וז"ל היינו בגט מקויים או בא"י שאין צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם וכו' ע"כ. אבל להכשיר הגט מכח קיום ההרשאה זו לא מצינו מבואר בדבריו. וכ"ש בהבאת הגט ע"י גוי שלא מצינו שהכשיר לעשות כן לכתחלה:
שוב מצינו להרב מהרשד"ם ז"ל חא"ה סימן פ"ג שכתב לחכם א' ממ"א ששלח גט במינוי השליח שלא בפניו וז"ל שלפי שראית הטור חשבת שהוא מוסכם מן הכל. והנה התוס' חולקים ע"ז כמ"ש רי"ו שהוא מחלוקת בין התוס' והרא"ש וז"ל כתבו התוספות כי יכולה אשה להרשות ולמנות שליח לקבלה וכו' עד ואע"פ שאין השליח שומע קולה ודקדק מאותה של מעלה כי דוקא באיש בעינן שישמע קולו ולא באשה. אבל הרא"ש כתב כי נ"ל כי גם האיש יכול למנות כך שליח הולכה אע"פ שלא ישמע השליח קולו והרי א"כ שאינו מוסכם ולא עוד אלא סברת התוס' שכל ישראל שותים מימיהם ומי הוא אשר לא יחוש לסברתם ובפרט לכתחלה ובמקום דאפשר ולצאת י"ח כולם היה ראוי לעשות שם שליח שיעמוד על כתיבת הגט וחתימתו ואם היה אפשר שיבא השליח ההוא עם הגט הנה מה טוב. ואם לאו יעשה ב"ד ויאמר בפניהם בפני נכתב וכו' והן ב"ד יעשו שליח בפניו או שלא בפניו והשליח השני היה אומר שליח ב"ד אני וכו' ובזה היינו יוצאים מכל מבוכה ולא היינו צריכים לעשות מעשה נגד סברת רבותינו בעלי התוספות וכו' ע"כ:
גם בספר יד אהרן ז"ל סימן קמ"א אות כ"א הביא דברי רי"ו ז"ל משם התוס' דאין למנות שליח שלא בפניו והוסיף וכתב וז"ל וכן נראה מדברי הסמ"ג וכן דעת ר' אביגדור הביאו בשבלי הלקט כת"י הובאו דבריו בספר עדות ביעקב סי' ל"ו וכו' ועיין בס' דברי אמת שכתב וחלילה להתיר אשה שהיא ערוה לדעת כמה גדולים עכ"ל:
והרב בית יהודה במנהגי ארג'יל בדייני גטין ס"ד אחר שהביא דברי מרן בש"ע השולח גט ביד גוי וכו' סיים וכתב וז"ל ומיהו א"ל מורי לאחר כמה ימים דאין לנהוג כן אלא במקום עגון דבלאו הכי לעולם יש לעשות שליח הולכה או כתיקון המבואר בס' תומת ישרים סי' ק"ה ע"כ. והביא שם התשובה של הרב חומת ישרים וכתב שם דחכמי קושטאנדינא ס"ל שלא לשלוח גט ע"י גוי יעו"ש התיקון שעשה וגם כתב שיביא הגט ישראל ולא ע"י גוי קחנו משם כי ספר זה מצוי ביד כל אדם:
עוד כתב בס' יד אהרן ז"ל סי' הנז' הג"הטו אות פ"ט אחר שהביא מחלוקת הפוסקים בזה בהבאת הגט ע"י גוי כתב וז"ל ולענין הל"מ כתב הרב מהרח"א בס' מ"מ דאף דמאן דקאי בסברת בה"ג הם מקצת מרבוותא. מ"מ בהצטרף נמי דעת מי שסובר שאין לעשות שליח שלא בפניו יעשה חומה בתורה כדי שלא יועיל שליחות כזה אבל מהראנ"ח ז"ל בח"א סימן ל"ד כתב דכיון דרבו המתירים ופשט המנהג בין הראשונים לעשות מעשה משום דהוי מעשה קוף בעלמא אין לנו לחוש לשעת הדחק וכו' וכ"כ הרב מהר"י עייאש וכו' ע"כ:
ושם באות צ' כתב וז"ל אם שולח הגט ע"י גוי צריך שימנה הבעל שליח להולכה ואותו שליח יעשה ב"ד וימנה שליח במקום אחר ויאמר בפני ב"ד בפני נכתבו בפני נחתם וכשיביא השליח הא' הגט בפני ב"ד יעשו ב"ד שטר אחר איך זה השליח עשה שליח אשר שם ויחתמו שם עדים בשטר ויעשו ב"ד קיום על השטר הרא"ה ז"ל בספר זקן אהרן סי' ל"ד ע"ב:
ואם כן הכא בנד"ד נמי אם לא מצאו למנות שליח שיביא הגט בעצמו לומר בפני נכתב ובפני נחתם עכ"פ היו יכולים לעשות תקון זה שימנה הבעל שליח בפניו וימסור בידו הגט בפני ב"ד כתחז"ל ויהיה הגט שמור אצלו עד שיזדמן שליח שיביא אותו וימנ' אותו השליח הא' וימסור הגט בידו בפני ב"ד באמירת בפני נכתב וכו' כתחז"ל דבזה אנו יוצאים ידי כל החששות:
עוד ראינו איזה שנויים בגט הנז' ממנהג הראשונים שנהגו בגטין אף שאינו מעכב לדינא ורצינו לדעת אם יש איזה טעם לאלו השנויים. א' דהיינו שתיבת ולאתריכי שכתוב גבי שם האשה לא היה צריך לכותבה שכיון שכשאין האשה עומדת במקום כתיבת הגט אין כותבין שם מקום האשה לא שייך לומר ולאתריכי דאחר ששם מקום האשה לא נזכר בגט מה שייך לומר ולאחריכי גבי וכל שום וכו' ועיין בספר חיים שאל סימן ט"ל שכתב דנסתפקו אם יש לפסול הגט מפני שכתב ולאתריכי כיון שאין כותבין מקום עמידתה ואח"ך העלו להכשיר יעו"ש באות י"ג:
וכן מצינו הדבר מפורש בס' ג"פ סי' קכ"ו סקל"ח וז"ל וממה שתמה הרא"ש דאין לכתוב ולאחריהון דאכהתיכי כיון שאין מזכיר מקום דירת אבי האשה יש ללמוד כשכותב הבעל גט לשלוח לאשתו למ"א שאין כותבין העומדת היום במתא פ' משום דיש לחוש דאינה עומדת בשעת כתיבת הגט באותה העיר כמו שיתבאר סי' קכ"ח ס"ב אין לכתוב בוכל שום דאית ליכי ולאבהתיכי תיבת ולאתריכי וכיון דלא כתב והזכיר מקום האשה אין לכתוב ולאתריכי וכן כתב מהריק"ש ז"ל סי' קכ"ח ס"ג וז"ל אם לא כתב שם מקומו לא יכתוב ולאתרי עכ"ל. וכן נראה מתשו' רלב"ח ז"ל וכו' ע"כ:
וכן כתב הרב הנז' שם סוף ס"ק ע"ט וז"ל אמנם רואה אני כי בגט ששלחו מצפת תוב"ב לירושלם תוב"ב מב"ד מהר"י בי רב ז"ל לב"ד הרלב"ח ז"ל דלגו תיבת ולאתריכי כיון שלא כתבו העומדת היום בירושלם כדמוכח מתשובת הרלב"ח וכו' וכן ראיתי נוהגים פה בירושלם כששולחים גט חוץ לעיר מדלגין תיבת ולאתריכי עכ"ל. וכן נראה כתוב בטופס גט אחד הנמצא אצלנו מועתק א"ב תיבה בתיבה מגט שבא ממתא רבאט יע"א למחז"ק שסידרו הרב מהרי"ל זלה"ה בשנת תק"ס שהבעל היה שם והאשה במחז"ק ואין כתוב בו תיבת ולאתריכי רק וכל שום דאית ליכי ולאבהתיכי דהוית אנתתי וכו' וכן אנו נוהגים במחז"ק כשכותבין גט לשלחו למ"א שאין כותבין תיבת ולאתריכי כמו שקבלנו מרבותינו איש מפי איש הל"מ:
ועוד ראינו שנוי אחר בגט זה מהגט של הרב מהרי"ל זלה"ה הנז' שבגט של הרב הנז' כתוב למנין שאנו מנין בו כאן ארבאט מבצר מגרש מחא סלה יע"א ובגט זה כתוב כאן מתא רבאט ולא ידענו אם שנוי זה נתייסד מימות הר' הנז' אחר כתיבת הגט הנז"ל לאיזה סבה:
עוד ראינו שנוי אחר בגט זה שעשו השרטוט מבפני' ומור"ם בהגה סי' קכ"ה סי"ב כתב וז"ל וצריך לשרטט מבחוץ שלא במקום הכתב וכו' ע"כ. והוא ממ"ש מרן בב"י וז"ל וכתבו הקונדריסים דעל השרטוט מקובל אני מרבותי שהשרטוט מבחוץ וכן עמא דבר וכו' ובס' גט פשוט ס"ק מ"ד כתב וז"ל ולדידן שנתפשט המנהג שכותבין הגט לכתחי' בנייר שקורין פאפיל במקום שרטוט נתפשט המנהג לכפול הנייר וכיון שהרושם ניכר מחמת הכפל חשיב שרטוט וכו' וצריך שגומת חריץ הכפול תהיה לצד חוץ ויכתוב הגט בצד גובה הכפל וכו' ע"כ. ובס"ק נ"ב כתב וז"ל כתב הב"ח ויסרגל מבחוץ ולא מצד הכתיבה לפי דמחמת הסרגול נראה כאלו היו האותיות שבורות ע"כ ולדידן דכותבין הגט בנייר ונתפשט המנהג דבמקום שרטוט כופלין הנייר כמש"ל צריך שגומת החריץ הכפל תהיה לצד חוץ ויכתוב הגט בצד גובה הכפל וז"ל מהריק"ש ז"ל והשרטוט הוא מבחוץ פי' גומא או חריץ השרטוט עכ"ל וכ"כ ג"כ בספר נחלת צבי ז"ל שטעם השרטוט מבחוץ הוא כדי שלא יהא נראה כאלו האותיות שבורות יעו"ש וכן מנהגנו לשרטט מבחוץ וכן ראינו בכל הגיטין הבאים ממ"א. עיין הרדב"ז ח"א סי' קנ"ו:
עוד מצינו שנוי אחר בגט הנז' שתיבות והרי את מותרת לכל אדם כתבו אותם בב' שיטות והרי את מותרת לכל בסוף שיטה ותיבת אדם בתחלת שיטה וכתב מור"ם בהגה סי' קכ"ו סמ"א וז"ל ולכתחלה טוב ליזהר לכתוב הרי את וכו' בשיטה א' ע"כ. והרב בעל הלבושים נתן טעם לזה מפני שאת מותרת לכל אדם מודה שהוא מתירה לאחרים לכן יהא בשיטה א' כדי שיהא נקרא בבת אחת ולא יפסיקו ביניהם להשמיע לכל שמתירה לכל אדם שאם יפסיקו ביניהם שמא ישמעו השומעים מקצתו ויאמרו לא התירה לכל אדם יעו"ש ואף את"ל דהכא בנד"ד אחר שכתב והרי את מותרת לכל בשיטה א' הרי מבואר שהתירה לכל. וא"כ אפילו שכתב תיבת אדם בשטה אחרת אין קפידא מ"מ הו"ל משנה מתיקון חז"ל שהתקינו שכל תיבות אלו יהיו בשטה אחת. וכן מצינו בסדר הגט להרב מהר"י מינץ ז"ל שכתב דתיבת וכן יכתבנה בתחלת שורה י"א וגם הרב הלקט בסדר הגט כתב וז"ל ה' תיבות אלו והרי את מותרת לכל אדם יכתבם דוקא בשטה א' שצריכה להיות בגט שיטה עשירית ושטה הי"א יכתוב בה וכו' ע"כ. וכן הוא ג"כ בגט של הרב מהרי"ל הנ"ל וכן מנהגנו במחז"ק וכן ראינו בכל הגיטין הבאים ממ"א:
עוד ראינו טעות א' בשטר השליחות דודאי הוא ט"ס שכל נוסח השליחות כתבוהו העדים בלשון הבעל כמ"ש בלשונם וכך אמר בפנינו הבעל הנז' הגט ממנה בפניכם וכו' ותהא ידו כידי ועשייתו כעשייתי וכו' ע"ס המנוי הכל בלשון הבעל וכתבו שם ופיו כפיו דלזה היה צריך לכתוב ופי כפי אחר שהכל הוא בלשון הבעל וזה בא להם מחמת מיעוט ההשגחה שבדברים כאלו הי"ל ליתן דעתם העדים הנז' שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן ובפרט בדבר חמור כזה. והרב כנ"הג בסימן קמ"א כתב שאם לא כתב בהרשאה ופיך כפי פסולה ועיין ב"ש סי' הנז' סקמ"א:
חזרנו על המקרא דהכא בנד"ד לא מצאנו ידינו ורגלינו ליתן גט זה להאשה הנז' בשום אופן ע"פ כל מש"ל ומעתה המצוה מוטלת על חכמי העיר ישצ"ו לפייס לבעל הנז' לחזור ולכתוב גט אחר שיהיה בלי פקפוק ולמנות שליח בפניו וימסרנו בידו כדו"ך ויהיה שמור בידו לעת מצוא מי שילך מכאן כדי להביאו ואזי ימסרנו השליח הא' ביד השליח הב' בב"ד כתחז"ל ויביא אותו ליד האשה דבזה יצאנו י"ח אליבא דכ"ע כמ"ש זהו מה שנלע"ד בזה וצור ישראל יצילנו מכל שגיאה. ויראנו נפלאות מתורתו הנפלאה כן יהי רצון הכ"ד החותם פה טיטואן יע"א בחדש שבט שנת כל הכתוב לחיים לפ"ק:
גם מ"ש בשטר השליחות הנז' וז"ל ונותן אני לו רשות לעשות שליח ושליח אחר שליח. נראה מזה דדוקא השליח הא' יכול למנות כמה שלוחים אבל השליח הב' אינו יכול למנות שליח אחר במקומו כלל והלשון מתוקן לזה הוא ונותן אני לו רשות למנות שליח ושליח שליח ושליח אחר שליח דבזה נותן רשות לא' למנות שליח ושליח שליח ר"ל שגם השליח הב' יכול למנות שליח וכו' ושליח אחר שליח חוזר לענין הא' שהא' יכול למנות כמה שלוחים. וכ"כ הכנ"הג סימן הנז' ס"ד מ"ז וכ"כ ג"כ בסי' קנ"ד בסדר הגט בח' הנק' מי השלוח אות נו"ן. גם בנוסח ההרשאה שכתב מרן בש"ע סי' קמ"א כתב וז"ל לעשות שליח ושליח שליח וכו' ע"כ. וכן כתב ג"כ בסי' קנ"ד בס' הגט סעיף למ"ד וסעיף צ"ח. וכ"כ הב"ש בסדר הגט וכ"כ הרב מהר"י מינץ בס' הגט סימן כ"א וכ"כ בס' בנימין זאב סימן קכ"ב גם בס' משפטי שמואל סימן קכ"ג בנוסח ההרשאה כתב וז"ל לעשות שליח ושליח דשליח וכו' וכן כתב הרב מוהריב"ל ח"ג סי' ס"ח. והרב ד"מ בסדר הגט כתב וז"ל ונותן אני לך רשות מעכשיו לעשות שליח ושלוחך לעשות שליח ושליח אחר שליח וכו' ע"כ יעו"ש בסי' ע"ח אות ז"ך וכ"כ בס' נ"ש וכ"כ הרב שמש צדקה דף י"ג וכ"כ בס' ג"פ יעו"ש והגם דהכא בנד"ד הרי כתב בהרשאה הנז' וז"ל ותכף כשיגיע גט זה לידה וכו' או מיד שלוחו או מיד שליח שלוחו וכו' דנראה מזה שנתן רשות לשליח השני למנות שליח אחר מ"מ לתיקון הלשון היה צריך לפרש זה בתחלה. בעיקר המנוי כמ"ש:
עוד כתוב בהרשאה הנז' וז"ל וגם בפנינו ק"ע הבעל הנז' בש"ח בש"ית ובחרם חמור שלא לבטל את הגט ואת השליחות הזאת ע"כ. דמלשון זה אפשר לפרש דמה שנש"ח הוא שלא לבטל את שניהם דהיינו את הגט ואת השליחות אבל א' מהם יכול לבטל ובאנו למחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן אם וי"ו לחלק או להוסיף והלשון המתוקן לזה הוא שלא לבטל את הגט ולא את השליחות דבזה יצאנו מידי כל ספק וכ"כ הכנ"הג והרב מהריב"ל והרב מהר"י מינץ בסי' הנז'. גם הרב ד"מ סי' ע"ח אות ז"ך כתב וז"ל גם בפנינו ק"ע פב"פ המגרש הנז' בחרם ובש"ח שלא לבטל את הגט הנז' ולא את השליח הנז' ולא לגרום שום דבר שיזיק לא את הגט ולא את השליח וכו' ע"כ. וכ"כ בספר בנימין זאב וכ"כ הרב שמש צדקה סי' הנז' וכ"כ הב"ש בסדר הגט אות נ"ב שבכולן כתב ולא את השליח יעו"ש. ובס' נחלת שבעה כתב וז"ל שלא לבטל את הגט ולא את השליח ולא את השליחות יעו"ש מילתא בטעמא:
גם מ"ש בנוסח ההרשאה הנז' מה שראינו ונעשה לפנינו הלשון המתוקן הוא מה שראינו ונעשה בפנינו בבית כי לפנינו בלמ"ד י"ל שני פירושים א' במעמדינו כמו בפנינו וגם אפשר לפרש פי' אחר דהיינו קודם כמו וישלח יעקב מלאכים לפניו כי לפני לחמי ולפני גבעות חוללתי. וגם בלשון חז"ל יש פי' זה כמו מקרא נדרש לפניו וכו' וכיוצא אבל בפנינו אין לו פירוש אחר כ"א במעמדנו כמו שתקנו חז"ל לומר בפני נכתב ובפני נחתם. וכן בא כתוב בכל הנוסחאות של הרבנים הנז' והגם שכתב מרן ז"ל בסי' קמ"א סכ"ד דמה שכותבין שטר הרשאה בשולח גט ממקום למקום א"צ אלא לפי שכתב בה שנותן הבעל רשות לעשות כמה שלוחים וכו' הרי סיים שם מור"ם וכתב וז"ל אבל לכתחי' כותבין ההרשאה בדקדוק ונזהרין שלא לכתוב בה ר"ת גם שלא לשנות בה בדברים הכתובים בגט וכו' ע"כ:
הועתק מס' מהר"י מינץ ז"ל דף ל"ח:
בגי' יוסף על רי"פ בפ' מצות חליצה בראשו איתא מחלוקת בלשון הירושלמי משם העלו הקצ' שאין לחלוץ לכתחלה במנעל אך דוקא בסנדל אף אם אין סנדל מצוי. ועל כן אנו אשר אין לנו בלתי אם מנעל נבקש לדמות המנעל לסנדל בכל מה שיתן האפשרות הן מאלה יולד כמה שנויים וזרות אשר נעשה במנעל לתכלית זה כאשר יתבאר ויבא למטה:
הא' לעשותו כולו חתיכה אחת וכ"כ ב"ע בשם הריטב"א גם סנדל היה מחתיכה א' ובעבור טעם הנ"ל בוחרים ובוררים עור קשה מאד. ולוקחים עור בהמה טהורה כמו תחש לדעת ר"ת תוס' פ' מ"ח
סנדל היה מסומר מבחוץ לכן תופרין המנעל מבחוץ וברצועות תופרין אותו דאמר רב סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו ויהיה ניכר בו שהוא עשוי לרגל ימין כ"כ ראבי"ה ויהיה לו לולאות וקרסים ונוהגים ג'. וב' רצועות להדקו היטב וטוב שהרצועות יהיו לבנות והמנעל שחור ולמנעל יהיה שפה תפור כך איתא ברשב"א ודעת זולתו כמו כן וחותכין אותו מאחריו ומן הצדדין למען יגעו הרצועות בבשר וכן איתא באבי"ה ובאגודה על שמו:
הגאון מ"ו אבי רבינו ז"ל היינו הניקוב המקבל הקרס אותו חבר לצד חוץ וכן עושין אותו של מתכות שמה בכל המנעלים עם כי המנעל עושים מעור א' דומיא דסנדל כנ"ל אין להק' מן התפירה אשר תופרין מבחוץ כמו סנדל כנ"ל יורה היותו ב' חתיכות כי ב' מיני סנדל הם מעור שלוק חתיכה א' וסנדל המסומ' ומדמין לשם סנדל בכל מה דאפשר אנה ואנה:
איתא סוף פ' המפלת וב' עקביו על ב' עגבותיו יורה שאחרון ברגל נקרא עקב ולא התחתון:
בס"פ ואלו מותרין וכל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינם מהוגנים אמר רב יוסף ובאשתו נדה. אמר ר"ל עקבה דקתני במקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב עכ"ל מו"ח הגאון ז"ל:
העקב יהיה קשה יותר כדי שיהיה בולטת כנה"ג בשם רש"ל יש להחליק העור של המנעל שם יעשה בו שלשה קרסים וג' לולאות שחורים תפורים בו ברצועה קטנה לבנה או נעשים בגוף המנעל בענין שיהיו מהודקים היטב ויעשה הקרסים לצד שמאל והלולאות לצד ימין במנעל של ימין ו ויזהר שלא יהיו ארוכים יותר מדאי שאם כן אין מהדקין ברגל על כן יזהר לתקנו קודם חליצה למדת רגלו של היבם ולמעלה מן הקרסים יתפור או יקשור רצועות ארוכות לבנות בין בשפת המנעל בין לתפור על עור המנעל והמנעל יהיה פתוח על גב הרגל שלא יהא לו אזנים ולא יהיה לו נקב מאחריו ולא מצריו ולא ארוך עד הארכובה ולא קצר הרבה שם בשם רש"ל: