ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קלז
תשובה לטאנג'ה יע"א על מ"ש כת"ר במי ששלח גט לאשתו ממ"א ע"י שליח ב' וחתומים בהרשאה הב' ג' דיינים החתומים בהנפק של ההרשאה הא' ולא נתקיימו אצליכם חתימת הדיינים הנז' הנה אם שליח זה המביא הגט היה שליח ראשון שמינה אותו הבעל להוליך הגט לאשתו שבשעה שנותנו לידי האשה היה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הדבר פשוט שאם לא היה יכול השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם דהיינו שלא נכתב ולא נחתם הגט בפניו היה צריך שיתקיים הגט בחותמיו דהיינו שיכירו חתימת העדים החתומים על הגט כמ"ש מרן בר"סי קמ"ב וז"ל ואם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה לא ינתן לה אא"כ נתקיים בחותמיו וכו' ואם לא נתקיים ונתן לה ה"ז פסול עד שיתקיים וכו' ע"כ דדוקא כשהשליח אומר בפני נכתב ובפני נחתם הימנוה רבנן במקום הקיום דכיון דבח"ל אין עדים מצויים לקיימו משום עגונא הקלו ליחשב אמירת השליח בפני נכתב ובפני נחתם קיום הגט אבל כשאין השליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם צריך שיבאו ב' עדים ויעידו על חתימת הגט שמכירים אותם כשאר קיום שטרות. ואע"פ שיש ביד השליח שטר הרשאה ואנו מכירים חתימת ההרשאה אפ"ה אם זה נקרא קיום הגט תלוי בפלוגתא כמ"ש מור"ם בהגה שם וז"ל י"א שאם יש לשליח הרשאה וכתוב בה מי הם עדי הגט דזה מקרי נתקיים בחותמיו וא"כ אין השליח צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ויש חולקים ואומרים דהרשאה לא מקרי קיום וכו' ע"כ. ולפי הכלל שבידינו כשמרן לא גילה דעתו בש"ע ומור"ם הביא ב' סברות בלשון י"א וי"א דאזלינן לפסק הלכה כי"א בתרא יוצא לנו מזה לדינא דהיכא דאין השליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם הרשאה לא מקרי קיום וצריך ב' עדים שיעידו על חתי' הגט. וסברא זו היא מתשובת הריב"ש סי' שי"ח והביאה מרן בב"י ס"ס קמ"ב יעו"ש. וכן העלה הרב מהר"י אדרבי בסי' שמ"ה הן אמת דהרב מהרשד"ם חא"ה סי' ע"ז נשאל בנדון כזה שהשליח הביא הגט ממ"א ושטר שליחות בידו כראוי גם היה כתוב בו סימני הגט כנהוג אלא שהשליח לא היה מצוי במקום כתיבת הגט באופן שלא היה יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם והבעל הלך למ"א והמיר דתו ונשארה האשה עגונה והביא שם הרב תשובת הריב"ש הנ"ל לאסור ואח"ך צדד להתיר ממה שנתקיים שטר השליחות וגם כתוב בו סימני הגט ושם המגרש והמתגרשת וגם כתב לבסוף ומה שראי' ונעשה בפנינו כ"וח וכו' וכתב הרב ז"ל דע"כ לא ערער הריב"ש אלא בשטר המעיד על השליחות לבד אבל בשטר המעיד על הכתיבה והחתימה וכו' ליכא לספוקי וסיים וכתב וז"ל ואני מגלה דעתי כי להיות עגמה נפשי לעניה הזאת כתבתי הנלע"ד כי יש תקוה לאשה זאת בגט זה ומ"מ דוקא אני אומר אם יסכימו ג' חכמי העיר ואם לאו תהיה דעתי בטלה עכ"ל. ובספר גט פשוט סי' קכ"ב סקי"ג הביא דברי הפוסקים בזה ותשו' מהרשד"ם הנ"ל וכתב דהרב מהר"י הלוי השיג על תשו' מהרשד"ם הנז' והחמיר בדבר והוא זל הסכים ג"כ לדברי הרב מהרי"ל וכתב שדבריו שרירים וקיימים יעו"ש:
והרב מהר"א ששון ז"ל בסי' קפ"ד הביא תשובה זו של מהרשד"ם וב' רבנים אחרים שהסכימו עמו שהובאו דבריהם בתשו' מהרש"ך סימן ל"א וע"ז סמך הרב להכשיר בנדון שלו שהיה כנדון מהרשד"ם. אבל הרב מהריב"ל ז"ל ח"ג סי' כ"ד נשאל בנדון הרב מהרשד"ם וכתב להחמיר יעו"ש. גם הרב ב"ח בתשובה סי' ק"ב אחר שצדד להכשיר הגט בקיום שטר השליחות מסיק וכתב וז"ל והלכך למעשה נראה להחמיר דאין שטר השליחות מועיל לקיים הגט מטעם דבר ולא חצי דבר וכו' ומ"ש מר שאין ראוי לכתוב אשרתא דדייני תחת חתימת העדים בגט עצמו דאיכא חששא לשינוי מטבע שטבעו חכמים בגטין לפע"ד אין דבר זה נכנס בכלל שינוי מטבע דהלא מדה זו נוהגת גם בכל שאר גטין דלכתחלה תקנת חכמים היא לקיימו ע"י שליח שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואם א"א מקיימו בחותמיו באשרתא דדייני והכי מ"ש להדיא בירושלמי פ"ק דגטין וכו' דמלשון דעושה עליו ב"ד משמע דעל גט עצמו עושה ב"ד להוציא שלא נקיים אותו בשטר בפ"ע ע"י סימנים שבגט בהתחלת השורה ובסוף השורה ומה שנוהגים כן בארץ תוגרמה שכותבין בהרשאה סימן הגט בהתחלת השורה וכו' היינו משום דהשליח הוא שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כי בזה יתקיים הגט ע"פ תקנת חכמים אלא מחששא שמא לא יאמר השליח בנו"נ כותבין כן בהרשאה. אבל היכא דלא מצי השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם פשיטא דצריך לכתחלה לקיים הגט באשרתא דדייני בגט עצמו ולא בשטר ומההיא דירושלמי מוכח נמי דצריך לקיים הגט בחותמיו ולא ינתן לאשה אא"כ יתקיים הגט בחותמיו תחלה וכן מבואר בדברי הרמב"ם וכו' ע"כ מבואר מדבריו דקיים ההרשאה לא מהני לקיים הגט:
והרב מהראנ"ח ז"ל סימן ל"ב אחר שהביא דברי הרב מהרשד"ם שכתב להקל חשש להחמיר כדברי הרב מוהריב"ל יעו"ש גם הרב פני משה סימן ל"ח אחר שהביא תשובת הריב"ש והפוסקים דעמיה מסיק וכתב וז"ל אמנם בין הכי ובין הכי רואה אני להקת מהרבנים מהר"ם ומהריב"ל ומרן זקני ז"ל מחמירים וכו' ואף אמנם כי יש מהרבנים מקילים בפרט הלז הרב מהרשד"ם וכו' מאן ספין ומאן רקיע להכריע לקולא וכו' ע"כ. והכנ"הג סימן קמ"ב אות מ"א אחר שהביא מחלוקת הפוסקים בזה מסיק וכתב וז"ל ומ"מ לענין מעשה אין להקל וכו' ע"כ. באופן דהיכא דאין השליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם צריך שיבאו עדים ויעידו על חתימת הגט. ואף אם יש ביד השליח שטר הרשאה מקויים כהלכתו וכתוב בו מי הם עדי הגט וסימני הגט וכו' אפ"ה כיון דדבר זה תלוי בפלוגתא בדבר חמור כזה יש לנו לחוש ולהחמיר ובפרט דרבו כמו רבו סברת המחמירים כמ"ש וא"כ הכא בנד"ד דשליח זה אינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם שהרי לא נכתב הגט בפניו היה נראה לומר דצריך קיום הגט וכיון דאין הגט מקויים בתוכו אף אם היה שטר הרשאה מקויים כהלכתו לא מקרי זה קיום הגט לדעת רוב הפוסקים כמ"ש וכ"ש דאין שטר הרשאה מקויים כהלכתו דאין אנו מכירים החתימה:
ומההיא דמור"ם ס"סי קמ"ב אין ראיה לזה דהתם מיירי דהגט היה מקויים בתוכו דהיינו שהיה כתוב הנפק על חתימת עדי הגט כמ"ש בדבריו הגט מקויים בחותמיו אלא שלא הוכרו חתימת דייני הקיום וגם כבר ניתן הגט ליד האשה ונקרע וכמדוקדק מדבריו שכתב וז"ל הואיל וא"א להחזי' ולומר וכו' ע"כ דמוכח מזה דאם היה אפשר להחזיר הגט ליד השליח כדי שיחזור ויתננו לה ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם לא היינו סומכים להקל אף שכתוב הנפק על חתימת הגט אחר שאין אנו מכירים חתימת ההנפק וכמ"ש מרן בח"מ סי' מ"ו ס"ו וז"ל אע"פ שהוא מקויים צריך שיכירו חתימת ב' העדים או מב' הדיינים ואם לאו אין לו דין מקויים וכו' ע"כ. והגם דההיא איירי גבי ממון דהוי קולא לנתבע מ"מ גם גבי עיגונא מצינו כיוצא בזה כמ"ש הב"הט בסי' קמ"א גבי שטר שליח קבלה שכתב וז"ל ואף אם יקיימוהו בהנפק צריך שתהיה חתימת הדיינים ניכרות וידועות לבני מקום הנתינה ע"כ. וכן כתב הרב מוהריב"ל ז"ל ס"ב סי' א' וכתב שם דרוב הפוסקים רוב בנין ורוב מנין ס"ל דאפי' חתימת דייני הקיום צריך קיום הן אמת דסיים שם וכתב דמי שירצה להקל יוכל לסמוך על סברת המקלים יעו"ש. גם מרן בס"ס קנ"ב פסק כן גבי מעשה ב"ד יעו"ש. נמצא דנדון מור"ם כיון שהיה כתוב הנפק על הגט עצמו וגם כבר ניפק הגט ונקרע שלא היה אפשר להחזיר ולומר וגם היה במקום דוחק ועגון לזה סמך להקל אחר דמן התורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד סמכינן אסברת מ"ד דקיום ב"ד א"צ קיום וע"ש בב"ש ס"ק מ"ב:
וכן בא מבואר במקור הגה זו שהוא מתשו' הרשב"ץ ח"ג סימן י"ו והביאה מרן בב"י סימן קמ"ב שמבו' שם שהגט היה מקויים בתוכו וגם שטר השליחות היה מקויים ונמסר הגט ביד האשה ונקרע קב"ד והוחזקה מגורשת אח"ך ערערו על הגט שלא נתקיימו החתימות והשליח לא נכתב ונחתם בפניו וכתב שם הרב הנז' שכן נראה מב' תלמודים שקיום ב"ד צריך קיום וכתב וז"ל מעתה גט זה נמסר שלא כהלכה אע"פ שהוחזקה מגורשת ויש לה ע"א המעיד על הקיום לא הועיל כלום וכו' ומשום עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד לא נקל יותר במה שהקלו בעלי הגמרא והוא לומר בפני נכתב ובפני נחתם וגט זה ה"ה כמי שאינו מקויים כיון שקיום ב"ד צריך קיום וכו' אבל מה שאפשר לומר בהיתר אשה זו הוא כיון דקי"ל דלא חיישינן לשמא כרבא וכמ"ש הריא"ף והסכימו עמו האחרונים ולא הצריכו לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא כשאין עדיו מצויים לקיימו ואם עדים מצויים לקיימו מתירין אותה בגט זה מעתה גט זה שבא מקויים כשר הוא אפילו תאמר שקיום ב"ד בשטרות דעלמא צריך קיום וכו' עכשיו שב"ד חתומים בו ומן התורה הוא כשר משום דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן כב"ד ורבנן הוא דאצרוך לקיום משום עגונא נקל להתיר וכו' ואע"פ שגט שאינו מקויים אנו צריכים לעד שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אם בגט נכתב הקיום נעמידנו על חזקתו וכו' ע"כ מבואר מדבריו שהקיום היה כתוב בגט עצמו וגם כבר נמסר הגט ונקרע שלא היה אפשר לקיים חתימת הקיום אמטו להכי התיר הרב אחר שהיה עגון בדבר אבל היכא שאין הגט מקויים בתוכו ואנו צריכים לקיימו מכח השטר הרשאה שהוא מקויים כהלכתו דדבר זה תלוי במחלוקת כמש"ל אף אם היינו מכירים חתימת קיום ההרשאה היה לנו לחוש ולהחמיר כמ"ש:
נמצא דהכא בנד"ד כיון שאין שליח זה יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם היה נראה לכאורה דלא ינתן גט זה כיון שאינו מקויים בתוכו ואף אם היינו מכירים חתימת הדיינים החתומים בהרשאה כיון דהרשאה לא הוי קיום הגט לרוב הפוסקים כמ"ש ומ"ש כת"ר שנראה לעין כל שחתימת הג' דייני הקיום שבהרשאה הא' שוים להרשאה השנית אף אם היה במונח דזה הוי קיים לגבי ההרשאה אפ"ה הרי הוכחנו דזה לא הוי קיום הגט לרוב הפוסקים כמש"ל וכ"ש דלפי האמת דבר זה לא הוי קיום אף לגבי שטר הרשאה כמ"ש מרן בח"מ סימן מ"ו ס"ז בדרך הקיום ה"ה וז"ל שיהא כתי' יוצא משטרות אחרים ועורכים ב"ד זה הכתב לאותו הכתב שבשטרות אחרים ויראה להם שכתי' אלו הוא כתב ידי אלו ואין מקיימים השטר משטרות אחרות אלא מב' שטרות של ב' שדות שאכלום בעליהם ג' ש' אכילה גלויה נכונה בלי שום יראה ולא פחד מתביעה בעולם וכו' וכן מקיימים השטר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד מקיימים ממנו לבדו וכו' ע"כ. ואפילו לסברת החולקים שהביא שם מור"ם דאפילו לא קרא עליו ערער מקיימים מתוכו והביא סברא זו מרן לקמן סעיף ל"ז. מ"מ היינו רוקא כשהוחזק השטר בב"ד וכמבואר שם בדברי מרן בסברת י"א שהביא בסל"ז ועיין בסמ"ע ס"ק כ"ג ובכ"הג הג"הט ס"ק מ"ה באופן דהכא בנדון דידן אפילו שטר הרשאה אינו מקויים כהלכתו. והגם דלגבי השליחות השליח נאמן לומר שליח להולכה לגט זה וא"צ הרשאה לעכב כמ"ש מרן ומור"ם בסי' קמ"א סי"א ובסכ"ד ובסי' קמ"ב ס"ג מ"מ היינו דוקא כשהשליח אומר בפני נכתב ובפני נחתם דהרי הגט מקוים כתקנת חז"ל כמבואר שם אבל הכא בנד"ד שאין השליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אכתי פש גבן קיום הגט דכיון דאין השליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם צריך לקיים חתימת עדי הגט כמ"ש כ"ז היה נראה לכאורה עיין הלק"ט דף נ"ז:
אבל אחר ההתבוננות נראה לומר שכיון ששליח זה המביא הגט הוא שליח ב' שנתמנה בב"ד מומחין במתא תונס יע"א ושליח זה אין צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר בשעת נתינה לאשה בפני ב"ד שליח ב"ד אני כמ"ש מרן בסי' קמ"ב ס"ט בזה אף אם אין אנו מכירים חתימת הב"ד החתו' על ההרשאה יש להקל שכיון שזה הגט נמסר ביד שליח זה השני בב"ד ובודאי שכתב בהרשאה שבשעה שמסר הגט השליח הא' ליד השליח השני אמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם ואפי' אין כתוב כן בהרשאה אמרינן דודאי כך היה הדבר אחר שהב"ד שנמסר הגט בפניהם ביד השליח הב' הם דייני דפקיעי וכן כתב הכנ"הג סי' קמ"ב אות ל"ו וז"ל שליח ב"ד שהביא שטר שליחות ולא כתבו איך אמר השליח הא' בפני נכתב ובפני נחתם אין בכך כלום וכו' הר"מ אלשקאר סי' ז' והרב בעל תומת ישרים בסימן ו' כתב דאם השטר כתיקונו ומוכח מתוכו שנעשה בפני ב"ד מומחין תלינן שאמרו ולא חשו לכותבו הן אמת דסיים וכתב וז"ל ומתוך דברי הר"מ אלשקאר בסי' הנז' נר' שהרא"ם היה חולק עליו בזה וכו' ע"כ. איך שיהיה הכא בנד"ד אם כתב בהרשאה שאמר השליח הא' בשמסר הגט ליד השליח שני בפני נכתב ובפני נתתם. וא"פ הרי גט זה נתקיים בפניהם באמירת השליח הא' בשעת נתינתו לשליח זה בנו"נ וכיון שגט זה יוצא מיד זה השליח שנתמנה בב"ד כמ"ש ובידו שטר הרשאה אף שאין אנו מכירים חתימת העדים החתומים על ההרשאה כיון שה"ה מעיד ואומר בשעת נתינה לאשה שליח ב"ד אני הו"ל גט זה מקויים דכמו שהמנוה רבנן לשליח א' באומרו גט זה בפני נכתב ובפני נחתם דזה הוי קיום הגט ה"נ המנוה רבנן לשליח ב' כשנתמנה בב"ד ונמסר הגט בידו בב"ד וה"ה מעיד ואומר שליח כ"ד אני דזה הוי במקום קיום:
וכן מצינו הדבר מפורש בתשובת הריב"ש סימן נ"ג וז"ל שאלת מעשה בא לידכם בראובן שהביא גט ממדינת הים ובידו מנוי שטר שליחות ששמעון שליח הבעל מינה אותו שליח וכו' אך אותו שטר השליחות שהביא ראובן הנז' לא נתקיים אצליכ' ואין עדים מצויים לקיימו. אבל ראובן השליח הנז' אמר בפנינו שהוא שליח ב"ד נסתפק לכם אם שליח השליח נאמן לומר שליח ב"ד אני או אם צריך עדים דאפשר דאע"ג דשליח א' נאמן היינו משום דעיקר מה שהאמינוהו הוא על הקיום לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום דקיום שטרות דרבנן ואחר שנמצא הגט מקויים בידו ממילא נאמן על השליחות וכו' אבל שליח דשליח שהוא אינו אומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח ב"ד אני למה יהיה נאמן בדבורו לומר שליח ב"ד אני וכו' והשיב הרב ז"ל וז"ל אלא שנראה לומר שהכל הוא מן התקנה שכמו שהשליח א' נא נאמן לומר בנו"נ ונתקיים הגט על פיו ונאמן לומר שליח לגירושין אני בלא עדים ובלא שטר כך השליח הב' כיון שהגט בידו נאמן לומר נתקיים גט זה בפני ב"ד ע"י השליח הא' שאמר בנו"נ ואני שלוחו שמינה אותי בפני ב"ד אמנם א"צ להאריך ולומר רק שליח ב"ד אני וממילא ידעינן שכך היה וא"צ לשטר שליחות ולא לעדים ואצ"ל בנדון זה שבידו שטר שליחות ולא בעינן קיום אלא מדרבנן וכו' ע"כ. ותשובה זו הביאה מרן בב"י סימן קמ"א וסיים עליו וז"ל ומכאן נראה בהדייא שאם שליח א' מינה שליח שני ולא נמצא שליח ב' בפני ב"ד בשעה שאמר א' בנו"נ צריך לקיים שטר שליחותו אע"פ שהגט יוצא מתחת ידו אלא א"כ נתקיים הגט בחותמיו ע"כ. ועיין בב"ש סימן קמ"ב ס"ק ג' ומור"ם בהגה סיו"ד ובב"ש שם סקט"ו:
ולפי זה נמצא דהכא בנד"ד אם זה השליח המביא הגט נתמנה בב"ד במתא תונס מהשליח הא' ומסר לידו הגט בפניהם ואמר השליח הא' לפניהם בשעת נתינה גט זה לידו בנו"נ הרי נתקיי' הגט בפניהם ונאמן שליח זה לומר ע"ז הגט שיוצא מתחת ידו שליח ב"ד אני והרי גט זה מקויים כתקנת חז"ל. זהו מה שנלע"ד בזה וליה עינינו יצילנו משגיאות ומנסתרות ויאיר עינינו במאור תורתו כי"ר. הכ"ד החו"פ טיטואן יע"א בסדר ושלחתה לנפשה מש':