ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קלו
בענין שלום אזנקוט המגרש שכינויו האמתי הוא אזאנקוט וכ"ע קרו ליה שלום פרפאר וכן היו קורין לאביו ג"כ משה פרפאר היאך כותבי' בגט לדידן שכותבים בנוי המשפחה בגט:
הנה מרן בסי' קכ"ט ס"ט כ' וז"ל אם לא הזכיר שם אבי האיש או שם אבי האשה כשר וסיים שם מור"ם ז"ל וכ"ש אם הזכיר שמו ולא הזכיר שם כנוי שלו אבל לכתחלה כותבים אפי' כנויין שם אביו ואם יש לאב ולבן כנוי א' לכתחלה כותבים הכנוי אצל כל א' מיהואם לא כתבו רק לבסוף פב"פ המכונה פלוני כשר וכו' ע"כ. וכתב שם בספר גט פשוט ס"ק מ"ד וז"ל ובסדר גט הר"י מינץ סי' כ"ג כתב דאם יש כינוי לאב צריך לכתוב וכן יראה מדבריו סימן קכ"ט יעו"ש וכן דעת הר"מ מינץ בתשו' סימן ל"ז שסדר גט אחד בת משולם הלוי המכונה זלמן והמכונה נעמיל יעו"ש וכן דעת מהרי"ו וכו' ע"כ. ובסדר גט מהרי"ו סי' ק"ן כתב דפעם א' בא גט ממרחקים ולא היה כתוב כנוי לאב ופסל וכו' וכ"כ בכנ"הג הגהב"י אות קס"ב וכ"כ מכתב מאליהו בשם ריא"ז דף ס"ד ע"ד נמצא לפ"ז שאם יש לו שני כנויים כנד"ד צ"ל המכונה פ' והמכונה פ' וכ"כ הכנ"הג סימן הנז' הגהב"י אות קי"ד. אלא דאנן בדידן דאין כותבין תיבת המכונה בכנוי משפחה אלא ראובן בן יעקב ישראל. יש להסתפק בנד"ד אם נכתוב שלום בן משה אזנקוט המכונה פרפאר היה נראה דאזנקוט אינו כנוי כי אם שם ואם נכתוב שלום בן משה המכונה אזנקוט והמכונה פרפאר אנו משנים המנהג שאין כותבין המכונה בכנוי משפחה. ואין לו' דכנוי זה של פרפאר הוא של גנאי וכתב מור"ש בהגה סי' הנז' סי"ו דכל כנוי שהוא גנאי למגרש אין כותבין אותו בגט יעו"ש שהרי אנו רואים שכ"ע קורין אותו כך ואינו מקפיד וכן היו קורין לאביו ג"כ. וכתב בספר גט פשוט שם ס"ק פ"ד וז"ל כתב בספר מנהיר עיני חכמים סימן ק"ב וז"ל ומה שנסתפק בענין הכנוי קורק כבר הסכמנו לכותבו מאחד שכתב כת"ר שגם היהודים קורין אותו אפילו בפניו בכנוי זה ואינו מקפיד כ"א על הנערים וכו' וגם לו שאלתי ואמר כי אין לו שום גנאי כלל וכו' והואיל ואין שם גנאי יש לכותבו כי לאו בהקפדה תליא מלתא כ"א בגנות כי מנהג זה נשתרבב ממה שנמצא בס' גטין שמומר שעשה תשובה ובא לגרש אין כותבין בו וכל שום כמ"ש לשאר מומרים משום דגנאי הוא כאלו אומר לו זכור מעשיך הראשונים ע"כ. ואם נכתוב כנוי אזנקוט בלבד ולא כנוי פרפאר הרי לכתחלה צריך לכתוב כל הכנויים במקום שנוהגים לכתוב הכנוי וכ"כ הכנ"הג סימן הנז' הגהב"י אות ק"ך וז"ל במקום שנהגו לכתוב כנוים בגט כל כנוי שהוא למגרש כותבים אותו בגט הגם שאינו כנוי גם לאביו ולמשפחתו וכל כנוי שהוא לאבי המגרש לבדו ואינו גם למגרש יש מחלוקת אם כותבין אותו והנראה שאין כותבין אותו ס' מ"א עכ"ל. והכא בנד"ד כנוי זה של פרפאר הוא לאב ולבן וצריך לכותבו כמ"ש:
ומה שנראה לומר שכותבין שלום בן משה אזנקוט פרפאר דכיון דאין אנו רגילים לכתוב המכונה בכנוי המשפחה ה"ה נמי באיזה כנוי אחר שי"ל ומאי שנא. ואין לדמות נדון זה למ"ש מרן שם סי"ד וז"ל מי שיש לו שני שמות כותבין ראובן דמתק' שמעון ואם כתב ראובן שמעון יש מי שאומר שהוא פסול ע"כ דשאני התם דשניהם הם שמות בני אדם והרואה יאמר ששנים הם המגרשים וכמ"ש הטעם בספר הלבוש אבל הכא שהם כנויים ומעולם לא יש שם כזה ליכא למטעי שהם שנים וכ"ע ידעי שהם כנויים ויאמרו האמת שי"ל שני כנויים. ומה גם למ"ש הרב"ש שם ס"ק כ"ד דמרן מיירי במי שי"ל שם א' במקום הכתיבה ושם אחר במקום הנתינה אבל אם נקרא בב' השמות במקום א' צריך לכתוב שניהם בלא מתקרי יעו"ש:
הטעם דאין אנו כותבין המכונה גבי כנוי המשפחה נראה מפני שיש מחלוקת בין הפוסקים אם יכתוב דמתקרי בשם השני או המכונה דמרן ז"ל כתב בסי"ז וז"ל כל חניכא כותבין המכונה בין שהיא בלשון עברי בין שהיא בלשון לעז. ומור"ם בהגה כתב בסי"ו דכשהוא בלשון הקדש כותבין דמתקרי וכשהוא בלשון לעז כותבין המכונה וסיים וכתב וז"ל וכל כנוי משפחה אין לכותבו כלל. וכתב שם הרב גט פשוט וז"ל אפשר דטעמא דלא נהגו לכתוב כנוי משפחה משום דיש פוסקים דמשמע מדבריהם דכשהכנוי משפחה בלשון לעז כותבין המכונה וכשהוא בלשון הקדש כותבין דמתקרי וזהו דעת מור"ם. וי"א דכל חניכא כותבין המכונה בין שהיא בלשון עברי בין שהיא בלשון לעז וזהו דעת מרן ומחמת ספק זה אם נכתוב המכונה או דמתקרי נמנעו מלכתוב שום כנוי משפחה וכו' וסיים שם וכתב וז"ל ואם יחוש המסדר לסברות אלו אם יכתוב דמתקרי או המכונה יכתוב ב' גטין וכו' או יכתוב גט א' בשם המגרש בלבד או יכתוב שם המגרש וכנויו בלא מתקרי ובלא מכונה כגון שיכתוב יוסף קמחי וכיוצא בזה משום שהמנהג לקרוא בתורה כן יוסף קמחי ע"כ. נמצא דהמנהג שלנו הוא האופן הג' שכתב הרב והמנהג של איזה ערי המערב שאין כותבין כנוי המשפחה כלל הוא האופן השני הנז':
שבתי וראה דהנכון לכתוב שלום ן' משה אזנקוט המכונה פרפאר ויש להביא ראיה לזה ממ"ש מור"ם בהגה שם ס' ו' וז"ל אבל כותבים כהן או לוי פלוני בן פלוני הכהן או הלוי ואם יש להם כנוי כותבים אח"ך אבל אם יש לו ב' שמות שכותבין על א' דמתקרי כותבים אח"ך כהן או לוי ע"כ. וכתב שם מהר"מ בן חביב ס"ק ל"ח וז"ל וצריך לדקדק מאי שנא לגבי כנויים הצריכו שיכתוב הכהן קודם המכונה פלוני דאם יכתוב פלוני המכונה פלוני הכהן יחשבו דגם הכהן הוא כנוי וגבי ב' שמות פלוני דמתקרי פלוני לא חששו לזה. ואפשר דגבי שמות כיון דבחתימת האדם או בקריאתו לס"ת קורין אותו פלוני הכהן כמו כן בגט כותב פלוני דמתקרי פלוני הכהן משא"ך גבי כנוי שאין רגילים לקרותו לס"ת עם הכנוי ואין רגילים לחתום אלא בשם העצם פלוני הכהן לכן בגט אע"ג דכותבין גם הכנוי מקדים לכתוב פלוני הכהן שהוא עיקר שמו בחתימתו ועלייתו לס"ת ואח"ך מזכירים המכונה פלוני ואם היה כותב הכהן אחר המכונה הוא משמע דאינו כהן מזרע כהונה אלא דהכנוי הוא כהן עכ"ל. אף אנן נמי נימא כיון דעולה לס"ת וחותם שלום אזנקוט נכתוב כן בגט וכנוי פרפאר שקורין לו בני אדם נכתוב המכונה פרפאר שהוא הכנוי שמכנין אותו בני אדם וכמו המכנה שם רע לחבירו דמה שמכנים בני ארם נקרא כנוי. ואין לחוש למ"ש שמא יהיה נראה שאזנקוט הוא שם ופרפאר הוא כנוי המשפחה שהרי מעולם לא יש שום אדם שנקרא שמו אזנקוט ועוד כיון שאין מנהגנו לכתוב גבי כנוי המשפחה תיבת המכונה א"כ הכל יודעים שהמכונה הכתוב גבי פרפאר אינו כנוי המשפחה כ"א כנוי שכנו אותם בני אדם וא"כ כנוי אזנקוט מוכרח שהוא כנוי המשפחה:
עוד יש להביא ראיה לזה ממ"ש הרב מהרי"קו שורש פי' וז"ל ואפילו לא היו מכירים בשם אליהו כלל במקום שנכתב הגט א"כ הוא השם בלי או' אלא שם כנוי בעלמא ואינו רגילות בני אדם שם להיות נקראים כן כלל לעקר השם כאשר הוא בינינו שכל א' וא' איש מהם לא נעדר שלא יהא לו שם בלשון הקדש שקובעים לו בשעת הכנסה לברית ובשם ההוא נקרא לעלות לקרוא בס"ת בבית הכנסת א"כ אפילו יקראו לו בני אדם בלי הכל יודעין שי"ל שם אחר ואין אדם טועה לומר שזה שמו לבדו וכו' ע"כ. ולפ"ז ה"נ בנד"ד שלא יש שום אדם שנק' שמו אזנקוט א"כ אם נכתוב שלום בן משה אזאנקוט המכונה פרפאר לא אתו למטעי לומר שאזאנקוט הוא שם אחר שאין רגילות להיות נקרא שם בן אדם כך:
ולענין מעשה לא מלאנו לבנו לכתוב פרפאר בגט וכתבנו שלום בן משה אזאנקוט בלבד שהוא כנוי המשפחה ועולה כך לס"ת וחותם באגרות דכיון שאנו כותבים וכל שום וחניכה וכו' הוא כולל כל הכנויים שי"ל. וכמ"ש מרן בר"ס קכ"ט כותבים שם האיש והאשה בגט ואם יש לא' ב' שמות כותבים שם שהם רגילים בו ויודעים בו ביותר ואו' איש פלוני וכל שם שי"ל ואם כתב חניכתו וחניכתה כשר. וסיים שם מור"ם וז"ל וכ"ש אם כתב עיקר השם לבד דכשר ולכן אין להקפיד על הכנויים כ"כ וכו' ע"כ. הרי דכשכותב וכל שום וחניכא אין להקפיד אם יש לו שם אחר או כנוי אחר לכותבו אלא שצריך שיכתוב השם שרגילים בו ביותר. ומ"ש מור"ם בס"ט דלכתחלה כותבים אפילו כנוי שם אביו היינו לפי סברתו דאין כותבים וכל שום כמ"ש כאן וז"ל וי"א דאין לכתוב כל שום שי"ל אלא אם י"ל ב' שמות יכתוב פלוני דמתקרי פלוני וכן נוהגים ואין לשנות ע"כ. אבל לדידן דכותבין וכל שום כמ"ש מרן בס"ח אין קפידא אם לא כתב שום כנוי. וכן הוא המנהג בערי המערב שאין כותבים שום כנוי בגט אפילו כנוי משפחה. וכתב מהר"מ בן חביב סימן הנז' ס"ק ה' וז"ל וכבר פשט המנהג בכל מקום ספרד לכתוב בכל הגטין וכל שום וחניכא וכו' בין בשם האיש בין בשם האשה אע"ג דלא הוחזקו להם ב' שמות ובהוחזקו ב' שמות יש כותבים שם העיקר וכוללים שם הטפל בו כל שום ויש כותבים פלוני שם עיקר דמתקרי פלוני שם טפל בלי וכל שום ועיין סי' קכ"ח ס"ק כ"ו וכ"ח ויש כותבים פלוני דמתקרי פ' או המכונה פלוני וכל שום וחניכא וכו' אף בשם אבי האיש והאשה ואף לנוהגים כן אם לא כתב רק שם עיקר עם וכל שום וגירש בו כתב מהרי"ו בסימן כ"ג דאין להצריך גט אחר ועיין מהר"מ פאדואה סי' ל"ה ועיין לקמן ס"ק כ"ח עכ"ל:
ובסימן קכ"ח ס"ג כתב מרן וז"ל יכתוב וכל שום דאית לי ולאתרי ומלבד זה אם יש לעיר ב' שמות יכתוב מתא פלונית דמתקריא פ' ע"כ. וכתב שם מהר"מ בן חביב ס"ק כ"ו וז"ל ומלבד זה וכו' איכא למידק דמנ"ל הא דהרי הטור כת' וז"ל אם יש לה ב' שמות כותב שם מקום עיר פ' וכל שום וחניכא דאית לה אלמא אפילו דיש לעיר ב' שמות בוכל שום סגי וכ"כ מרן ז"ל לקמן סי' קכ"ט ס"א גבי שם האיש והאשה דכותבים שם שרגילים בו ביותר ואומר איש פלוני וכל שום שי"ל. איברא דגם שם ק' דבסעיף י"ב כתב מי שי"ל שם א' בגליל ושם א' ביהודה וכו' לכתחל' יש לו לכתוב כל השמות שי"ל וכו' ואע"ג דשם כתב או יכתוב שם שי"ל שם ויכתוב וכל שום לכלול שאר שמות דשאר מקומות י"ל דע"כ לא סגי ליה בוכל שום אלא משום דשאר שמות הם בשאר מקומות אבל אם ב' השמות הם במקום א' משמע דלכתחלה י"ל לכתוב כל השמות שי"ל שם ולא סגי לכתחלה לכתוב שם העיקר בהדיא ולכלול שאר שמות בוכל שום וזה עולה כדמשמע ממ"ש כאן וראיתי בב"ח סוף סימן קכ"ט וכו' ולעד"ן דממה שכתב בס"ד אין שום קושיא למ"ש בס"א משום דיש לחלק דכשמגרש בעירו כותב שם העקר וכולל שאר השמות בוכל שום וזהו מ"ש בסי' קכ"ט ס"א ומ"ש בס"ד דצריך לפרט ב' השמות ה"ט משום שאינו מגרש בעירו ומדברי הש"ס נראה דשם נתינה הוא עיקר ומדברי התוספות נראה דשם הכתי' הוא עיקר על כן עשה פשרה זו מרן ז"ל דצריך לפרט ב' השמות משום לעז דמקום נתינה ומשום לעז דמקום כתיבה וזה ברור ועיין מ"ש הר"ן בפרק השולח בשם הראב"ד ז"ל הבאתי דבריו לקמן ס"ק כ"ח ועיין בסי' קכ"ט ס"ק י"ט לא נשאר שום קושיא ממ"ש כאן ומלבד זה אם יש לעיר ב' שמות וכו' עם מ"ש בסימן קכ"ט ס"א דסגי בוכל שום וכו' אי נמי דסתמא דמלת' גבי עיר שי"ל ב' שמות אין אנו יכולים לברר איזה שם עיקר לכך צריך לכתוב ב' השמות בפירוש אבל גבי שם האיש והאשה סתמא דמילתא אנו יכולים לברר איזה שם עיקר ע"י עלייתו לס"ת או ע"י החתימה באשה וגם ע"י החתימה אם יודעת לחתו' או כשמברכין אותה בב"הכ בנדרים ונדבות ולפיכך פסיק ותני דגבי עיר יכתוב ב' השמות בפי' לכתחלה משום דאין אדם יכול לברר מסתמ' איזה שם עיקר. ומיהו קם הדבר פשוט וברור שי"ל ב' שמות דשם א' קרו לה רובא דאינשי ופורתא דאינשי קרו לה בשם ב' יודה מרן ז"ל דיכתבו שם העיקר בהדיא ויכללו שם הטפל בוכל שום אפי' לכתחילה וכו' כן נ"ל ועיין לקמן ס"ק כ"ח דתירצתי באופן אחר ע"כ:
ובס"ק כ"ח כתב וז"ל ובכן יצא לי תירוץ חדש למה שהקשה לעיל ס"ק כ"ו דהכא כתב מרן יכתוב וכל שום וכו' ומלבד זה אם יש לעיר ב' שמות וכו' ובר"ס קכ"ט גבי שם האיש כתב דאם יש לו ב' שמות כותבים שם שהם רגילים בו וכל שום וכו' דיש לחלק דהיכא דשם הב' הוא שם גמור דראוי לכתוב עליו דמתקרי כותב אותו בפירוש וכששם הב' אינו שם גמור סגי בוכל שום אפילו לכתחלה וכו' ע"כ. מדבריו למדנו דכ"ש גבי כנוי היכא דאינו כנוי גמור כנ"ד דסגי בוכל. שום כמ"ש: