ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קלב
טופס ק"ע וז"ן במותב תלתא כחדא הוינן כד אתו קודמנא שע"ך והגידו והעידו בתע"ג ברורה ונכונה איך אמת ויציב שזה כמה ימים שנשמע קול הברה בעיר שהאשה מסעודא בת שמעון אלחאראר אשתו של הר' אברהם אביקציץ שהיתה הרה לזנונים שבעלה הנז' זה כמה שנים שהרחיק נדוד והוא בעיר ג'יבאלטאר יע"א ונראות האשה הנז' שיצא עליה קול זה הבריחה עצמה לבית גוי א' מגדולי העיר והיתא שם אתו עמו בביתו. וכשבקש אחריה שר העיר לתופסה במאסר כנהוג לא מצאה ונתפסה אמה בעדה במאסר בית הנשים הנקרא דאר אתקא והלכו העדים הנז' לשאול מהאם הנז' שאם אמת היה הדבר הזה שהיא מעוברת. ואמרה להם שאמת נכון הדבר שנעשתה התועבה הזאת אבל אנוסה היתה שנכנסה לבית אדומי א' לילה א' לאיזה סיבה ותקף אותה ובא עליה בבית שער חצרו והלכו ג"כ העדים הנז' לבית הגוי שהיתה עם האשה הנז' ושאלו את פיה לאמר להם עובדא היכי הוה וראו אותה כריסה בין שיניה וספרה להם כל המאורע הנז"ל כמו שא"ל האם הנז' באופן שבררו העדים הנז' בעדותם הנז' שהם ראו אותה בבית הגוי הנז' כריסה בין שיניה והוסיפו לברר בעדותם שעל ידם נפרע ממנה שר העיר ע"ע. זה סך מאה ועשרים מתקאלים מכ"ט מלבד הוצאות משרתי השר וכיוצא עכס"ב העדים הנז'. ולראיה שנתק"ע ע"ן ח"פ תמ"ת בר' בשבת עשרים יום לח' אדר שנת הפקדתי לפ"ק טאנג'ה יע"א והשוק ע"כ נמ"ך:
השקפנו על הק"ע הנז' ומה שיש להסתפק בזה כמ"ש העדים שמצאו אותה כריסה בין שניה אם הם מעידים על העבור שהכירו בה שהיא מעוברת. או אפשר שמ"ש שראו אותה כריסה בין שניה ר"ל. שראו אותה כריסה נפוחה ולא ידעו אם היא מעוברת או לא. ולכל הצדדין יש להסתפק אם היא נאמנת במה שאמרה שהיא אנוסה. ואף את"ל דלצד שנאמר שהעדים העידו על העבור אינה נאמנת לומד דאנוסה היתה. מ"מ לצד שנאמר שהעדים לא העידו על העבור עדיין אפשר לומר שתהיה נאמנת לומר אנוסה היתה במגו אי בעיא אמרה לא נבעלתי וחולי יש לה שצבתה בטנה. אלא דזה היה יכול להתברר ע"י שישלחו המילדות הבקיאות שיבדקו אותה אם אמת הדבר שהיא מעוברת ויושיבו עליה שומרים עד שתלד ואפשר שלאיזה סבה לא יכלו לעשות הדבר הזה. עיין בתשו' מוהר"ר מאיר ח"ג סי' כ"ב:
והנה מצינו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות נערה בתולה וז"ל כל הנבעלת כשרה ה"ז בחזקת אנוסה ודנין אותה כדין אנוסה עד שיעידו העדים שברצונה נבעלה וכל הנבעלת בעיר ה"ז בחזקת מפותה מפני שלא זעקה עד שיעידו העדים שהיא אנוסה כגון ששלף לה חרב וא"ל אם תזעקי אהרוג אותך עכ"ל. ולפ"ז היה נ"ל דהכא בנד"ד כיון שהיא מודה שנבעלה בעיר שוב אינה נאמנת לומר אנוסה הייתי ע"פ הכלל שנתן לנו הרמב"ם ז"ל דכל הנבעלת בעיר ה"ז בחזקת מפותה עד שיעידו העדים וכו':
אלא דמצינו למרן ז"ל בכ"מ שכתב וז"ל. כתב הראב"ד חיי ראשי חזקה זו איני יורע מה תועלת יש בה אם יש שם עדים יבאו ויעידו. ואם אין שם עדים קנס אין שם וכו' י"ל כמ"ש בעל מגדל עז שאם ראו העדים מרחוק ששכב עמה ולא ידעו אם באונס אם ברצון. אם היה בעיר חזקה שהיא מפותה אם לא צעקה ולא העידו העדים ששלף וכו' ואם היה בשדה חזקה שהיא אנוסה עכ"ל. נמצא לפ"ז דהאי כללא דכליל לן הרמב"ם ז"ל דכל הנבעלת בעיר היא בחזקת מפותה וכו' מיירי כשראו העדים מרחוק שנבעלה ולא זעקה אבל אם אין כאן עדים אף בעיר יכול להיות שתהיה אנוסה וא"כ לענין אסור אפשר שתהיה נאמנת לומר שנאנסה אף שנבעלה בעיר אחר שאין כאן עדים שראוה שנבעלה:
גם הרב משנה למלך כתב שם על דברי הרמב"ם דמיירי בראוה עדים שנבעלה שכתב וז"ל כל הנבעלת בשדה וכו' נראה דלא אמר רבינו ז"ל חזקה זו אלא לומר ראם ראוה עדים מרחוק ולא ידעו אם באונס אם ברצון דבעיר אינה נאמנת לומר אנוסה הייתי ליטול הצער ולהנשא בע"ך. ובשדה נאמנת ודנין בה כדין אנוסה. אבל לעולם אם טענה בין בעיר בין בשדה שהיתה אנוסה. משביעין אותו על טענתה כדי לפטור עצמו מן הצער. ולא אמרינן כיון שלפי דבריה נבעלה בעיר ע"כ מפותה היתה מהאי חזקה דכל הנבעלת בעיר שכתב רבינו דאטו לא סגי בלאו הכי. הא אפשר דבעיר נמי נאנסה. ולא תועיל חזקה זו אלא שלא להאמינה ליטול ממנו. ותדע שכן הוא שהרי כתב רבינו לקמן בפ"ב וז"ל. א"ל אנסת אותי והוא אמר לא כי אלא פתיתי אותך. נשבע שבועת התורה על דמי הצער ומשלם בושת ופגם. ואם איתא נשאל אותה אם טענה שנבעלה בעיר אין טענתה שאמרה אנסת אותי כלום כיון דחזקה דכל הנבעלת בעיר וכו' ודנין אותה כדין מפותה ודוחק לומר דמיירי שהיא טוענת אנסת אותי בשדה והוא אומר פתיתי אותך בעיר. דהי"ל לפ' אלא ודאי לענין שבו' בין בעיר בין בשדה משביעין אותו שבועת התורה כדין מודה מקצת וכו' ע"כ. הרי שהבין הרב בדברי הרמב"ם דחזקה זו דכל הנבעלת בעי' וכו' אינה אלא שלא להאמינה לטול ממון ממנו אבל לענין להשביעו מקבלים את דבריה שאומרת שהיא אנוסה אף שהיה בעיר וא"כ יכולים אנו לומר דה"ה לענין אסור שתהיה נאמנת לו' שהיתה אנוסה אף שנבעלה בעיר:
שוב מצינו להרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה פ' כי תצא כתב וז"ל ענין נערה המאורסה כי כאשר יראו עדים מרחוק איש תופס בנערה ושכב עמה בעיר והרימו העדים קולם והתרו בהם ע"ד רבותינו יתחייבו שניהם סקילה שגם האשה בח' מזנה לדעת כיון שלא צעקה כלל כי דרך כל אנוסה לצעוק בעיר להושיעה ולהצילה. ואם יראו אותה בשדה שיחזיק בה וישכבנה ה"ז בחזקת אנוסה ופטורה וטעם צעקה יתכן שצעקה. או טעמו אם צעקה אין מושיע לה כי אפילו שמעו שלא צעקה פטורה כיון שאין שם מושיעים לה. והכלל אם י"ל מושיעים בין בעיר בין בשדה חייבת. אין לה מושיעים בין בעיר בין בשדה פטורה שלא דבר הכתוב אלא בהווה וכו' ע"כ. נמצא דסבר הרב שגם בעיר יכול להיות שתהיה אנוסה כגון שהיה במקום שאין לה מושיעים. וא"כ לא כל הנבעלת בעיר היא מפותה:
וכן מצינו שפירש דברי הרמב"ם הרב מוהר"ר צבי אשכנזי ז"ל בתשובה סי' קמ"ו וז"ל אמנם העיקר בעיני הוא שאין הדברים אמורים אלא בעדים רואים שלא צעקה כפי הכ"מ וגם הפ' ע"כ כן מיירי בעדים רואים. וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בפי' על התורה ומדוקדק לשון הרמב"ם ז"ל הזו בחזקת מפותה מפני שלא זעקה ומהיכן אנו יודעים שלא זעקה אם מפני שלא שמענו לא הי"ל לומר מפני שלא זעקה אלא מפני שלא שמענו את זעקתה. אלא הדברים כפשטן דדוקא בעדים רואים שלא זעקה. ובזה אתו כפשטן דברי הרמב"ם אנסתני או אנסת את בתי. דמשמען אפילו בעיר כל שאין שם עדים. ולא בשדה דוקא והוא האמת הברור בעיני וכו' ע"כ. ובסימן קמ"ה כתב וז"ל בענין האשה שזינתה כת"ר סתם הדברים ואני אפרש מאי דפשיטא ליה לכת"ר דהואיל והודית שבעיר זינתה אינה נאמנת לומר נאנסתי ותלה עצמו בההיא דהרמב"ם דסתם עיר מפותה אין דעתי מסכמת לזה אלא אפילו בעיר היא נאמנת לומר נאנסתי אע"ג דאונס לא שכיח בעיר וחזקת עיר מפותה היא לדברי הרמב"ם אטו לעולם לא הוי אונס בעיר אף שאפשר רחוק הוא מ"מ איכא למימר דהיא נאמנת לו' נאנסתי וכו' ע"כ:
ולפ"ז זאת האשה שטוענת שנאנסה בבית הגוי לא נפלאת היא טענתה ולא רחוקה היא. דמסתמא לא יהיו לה מושיעים שם אחר שאין שם כ"א משרתי הגוי ולא יוכלו להכנס למקום אשר שם אדוניהם בלי רשותו ובפרט אם הגוי סגר הדלתות שאי אפשר להמלט ממנו. באופן שיכול להיות שהאשה הנז' היתה אנוסה אבל עדין יש להסתפק אם תהיה נאמנת בטענה זו שלא להוציאה מבעלה. או נימא דמידי ספק לא יצא שמא נבעלה ברצון. ולצד שנאמר שהעדים העידו על העבור הרי אין כאן כ"א ספק א' שמא באונס שמא ברצון וספיקא דאורייתא לחומרא עיין מהר"מ אלשקאר סימן צ"ד:
ויש להביא ראיה לזה הצד ממ"ש בש"ס פ"ק דכתובות האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו והקשו בגמ' ואמאי ספק ספיקא הוא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון. ותירץ לא צריכא באשת כהן ואי בעית אימא באשת ישראל וכגון דקביל בה אבוה קדושין פחותה מבת ג' שנים ויום א' וד"ז פסקו מרן ז"ל בסי' ס"ח סע"ז יעו"ש הרי מבו' דהיכא דליכא אלא ספק א' ספק באונס ספק ברצון אסורה לבעלה:
אלא דמצינו לרבינו הטור ז"ל שכתב בסימן הנז' וז"ל וכתב ה"ר יונה הא דנאמן לאוסרה עליו דוקא במכחישתו ואומרת שהיתה בתולה או שותקת. אבל אם אומרת אמת הדבר שלא מצאתני בתולה אבל נאנסתי תחתך. אם ישראל הוא מותרת לו מפני שהיא טוענת טענת בריא והוא טוען טע' שמא שאינו יודע אם באונס אם ברצון ובריא ושמא בריא עדיף וכו' ע"כ ודבר זה פסקו מור"ם בהגה שם סע"ז. מבואר מזה דאף בקבל אביה קדושין פחותה מבת ג' שנים שאין כאן כי אם ספק א' שמא באונס שמא ברצון אפ"ה היא מותרת לבעלה כשטוענת שנאנסה תחתיו מטעמא דבריא ושמא בריא עדיף ודוקא במכחישתו ואומרת שבתולה היתה הוא נאמן לאוסרה עליו דהימנוה רבנן לטענתו מטעמא דחזקה אין אדם טורח בסעודה וכו' אבל כשאומרת נאנסתי תחתיך היא נאמנת אף שטוענת פ"פ כשני עדים דמי כדמוכח שם בש"ס. ואפ"ה אמנוה רבנן לדידה מטעם בריא ושמא שמא עדיף כמ"ש. וא"כ הכא נמי בנד"ד כיון שהיא טוענת בבריא שאנוסה היתה והבעל אינו יכול לטעון כ"א טענת שמא ברצון היא נאמנת בטענתה דבריא ושמא בריא עדיף כמ"ש. עיין בתשובת מהר"ר מאיר ח"ג סי' כ"ב דף מ"ז:
איברא דמצינו למרן ז"ל בב"י שם שאחר שהביא דברי רבינו יונה ז"ל כתב וז"ל. כתב הרא"ש בפ"ק דכתובות כך מצאתי כתוב בשם הר"ר יונה וטעו תלמידיו לכותבו בשמו כי לא אמרה מעולם דכיון דליכא אלא חד ספיקא אזלינן לחומרא ובדבורה לא מהימנא. דהא אמרינן לקמן דקי"ל כר"נ דלא אמרינן בריא עדיף אפילו היכא דהבריא הוא טוב והשמא גרוע. כ"ש היכא שהבריא גרוע שיודעת שאינו יכול להכחיש' והא דקי"ל כר"ג דאמר בריא עדיף היינו דוקא היכא דאיכא מגו כדמפרש לקמן והכא ליכא מגו א"נ היכא דאיכא חזקה כדלקמן שהיתה בחזקת בתולה ואוקמה אחזקתה. אבל הכא ליכא חזקה דתחתיו נבעלה שהרי קבל אביה קדושין פחותה מג' שנים ויום א' וכו' ומיהו נ"ל לקיים דבריהם וכו' וז"ל הר"ן ודאמרינן נאמן לאוסרה עליו דוקא במכחישתו שאומרת בתולה שלימה נבעלתי א"נ בשותקת ולא טענה מידי דבהא הוא דאמרינן דכיון דקים ליה שויא אנפשיה חתיכה דאסורא אבל מודה לדבריו שפתח פתוח מצא אלא שאומרת תחתיו נאנסה או שהיא מוכת עץ. לא מתסרא דהא קי"ל כר"ג ור"א דאמרי לקמן דבכה"ג נאמנת. ואע"ג דההיא דלקמן דלענין כתובה אתניה. אפי"ה לענין אסורא נמי כיון דאיהי טוענת בריא ואיהו לא מצי למטען איפכא אלא בשמא לא שויא אנפשיה חתיכה דאסורא וכו' והר"מ כתב בפ' י"ח מה' א"ב. דע ששם בפי"א מהלכות אישות נתבאר שהאשה נאמנת לומר מ"ע אני או משארסתני נאנסתי לענין ממון הכתובה. ויש מן המפרשים סבורים שה"ה להיותה נאסרת עליו שאם טענה בבריא דבר המתירה שהיא מותרת ולא אמרו נאמן לאוסרה עליו אלא במכחשת וטוענת בתולה שלימה נבעלתי א"נ בשותקת. אבל במודה וטוענת שנאנסה קודם שנתארסה באשת כהן אי נמי שנאנסה אח"ך באשת ישראל או שטוענת בשתיהן מוכת עץ לא. ויש מן המפרשים חלוקים בזה ואומרים דלענין אסורא בכה"ג דליכא אלא חד ספיקא אסורא היא ואין משגיחין על דבריה. וזה נראה דעת רבינו והראשון דעת הר"מ והרשב"א ז"ל עכ"ל מרן ז"ל נמצא לפ"ז דדבר זה אם היא נאמנת לומר אנוסה הייתי לענין אסור היכא דליכא אלא ספק א' שנוי במחלוקת. וכיון שמרן הביא דברי הה"מ ולא הכריע כאחד מהדעות נראה דדעתו לחוש לחומרא דמסתמא אזיל בשטת הרמב"ם שהוא מהמחמירים כמ"ש הה"מ לדעתו. וכן נראה מפשט דבריו בש"ע שסתם וכתב כשקבל אביה קדושין פחותה משלש שנים ויום א' שהיא אסורה ולא חילק בין אם היא מכחשת או טוענת שנאנסה תחתיו. וגם הרא"ש ז"ל אף דלבסוף קיים דברי תלמידי רבינו יונה. הרי כתב הרב כנ"הג סי' הנז' הג"ה ב"י אות ה' משם מהר"מ אלשקר ז"ל שאין סברתו כך יעו"ש. ומה שיש להעיר בלשון זה של הרא"ש ז"ל כבר עמדו בזה הרב מהרימ"ט ז"ל בחדושיו לכתובות והרב שער אפרים בתשובה סימן ק"ך והרב קרבן נתנאל ז"ל יעו"ש. באופן דהכא בנד"ד לצד שנאמר שהעדים העידו על העבור שוב אינה נאמנת לומר אנוסה הייתי כיון שאין כאן אלא ספק א':
ולצד שנאמר שלא העידו העדים על העבור לכאורה היה נראה לומר שתהיה נאמנת לומר אנוסה הייתי במגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי ואולי יש לה בבטנה דכיון שהיא טוענת בבריא ויש לה מגו המסייע לבריא דידה תהיה נאמנת כמ"ש בש"ס דכתובות גבי פלוגתא דר"ג ור"י בהיא אומרת משארסתני נאנסתי וכו' וקאמר עלה בש"ס אמר לך רב נחמן אנא דאמרי אפי' כר"ג ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא מגו וכו' ואע"ג דההיא מיירי לענין ממון הכתובה מ"מ הרי כתב הרא"ש ז"ל דאף לענין אסור היכא דאיכא מגו המסייע לבריא דידה היא נאמנת ומותרת כמש"ל:
אלא דכד דייקינן פורתא הכא בנד"ד המגו הוא גרוע אחר שיצא קיל בעיר שהיא מעוברת וגם נתפסה עם השררה ונתנה ממון וא"כ לא היתה יכולה לומר שלא נבעלה ונפח יש לה בבטנה שהרי קי"ל דמגו במקום קלא לא אמרינן כמ"ש בש"ס בפרק חזקת בההיא דרבה בר שרשום דנפיק עליה קלא דאכיל ארעא דיתמי וכו' וקאמר ליה אביי לקוחה בידי לא מצית אמרת דהא איכא עלה קלא דארעא דיתמי היא וכתבו התוספות בד"ה לקוחה היא בידי וכו' וה"פ דלא מצית אמרת לא היית יכול להעיז פניך ולומר כן כיון דנפק קלא ואין כאן מגו. וכענין זה יש בפרק שני דקדושין וכו' ע"כ:
הן אמת דרשב"ם ז"ל כתב וז"ל אמר ליה אביי הא דחשבת בדעתך דאי בעינא טעיננא לקוחה היא בידי כיון דידיע מלתא דבמ"ש אתנחית בה לא מצית למטען לקוחה היא בידי דהא איכא קלא ועדות דארעא דיתמי היא וכו' ע"כ. נמצא דמפרש נפק קלא עדות ממש. אבל אה"נ שאם לא היה רק קול בעלמא משמע דאמרינן מגו הפך דברי התוספות:
ומצינו למרן ז"ל בתשובה בספרו הנקרא אבקת רוכל סימן קע"ט שהביא דברי התוספות הנ"ל ופסק כן הלכה ולמעשה וכתב וז"ל ואע"פ שרשב"ם מפרש לקוח' היא בידי לא מצית אמרת כיון דידיע מלת' דבמ"ש אתנחית בה לא מצית למטען לקוחה היא בידי דהא איכא קלא ועדות דארעא דיתמי היא וכו' לא פירש כן רשב"ם משום דס"ל דמגו במקום קלא מהני. אלא כדי לישב לשון דלא מצית אמרת הוא שפירש כן. אבל אה"נ דלענין דינא לא פליג אדברי התוס' דסברא הוא דמגו במקום קלא לא אמרינן ע"כ. ודין זה פסקו מרן בש"ע בח"מ סי' קמ"ט וק"ן יעו"ש. מבואר מזה דלכ"ע היכא דאיכא קלא לא אמרינן מגו. וכן הביא הכנ"הג בכללי המגו אות פ"ד משם כמה פוסקים יעו"ש:
ומה גם דהוי מלתא דעבידא לאגלויי שאינה יכולה לומר שאינה מעוברת ונפח י"ל בבטנה שתבאנה הנשים המילדות ויכחישוה או למחר תלד ותתבדה. וכ"כ הכנ"הג בכללי המגו אות ס"ח וז"ל היכא דידעינן דאיכא עדים דהוו מכחישי ליה באותה טענה שר"ל בטענת המגו. לא אמרינן מגו מהריב"ל ספר ג' סימן ע"ט. והרא"ש בתשובה כלל ס"ו כ' דמאי דקי"ל במקום עדים לא אמרי' אפי' הם עדים פסולים דמגו והביא דבריו הרב ש"ך בכללי המגו אות ה' יעו"ש. גם הרב מהרימ"ט ח"א סי' נו"ן כתב וז"ל ועור דלא הוי מגו שהיו יכולים לומר אין לנו כלום שיראים הם שלא יתבדו וכו' ע"כ. וכ"כ הרב מהרח"ש בתשובה סימן א' דמלתא דעבידא לאגלויי לא אמרינן מגו יעו"ש. באופן דהכא בנד"ד שיצא קול בעיר שהאשה הנז' הרה לזנונים וגם היא הודת שהיא מעוברת וגם העדים ראו אותה כריסה בין שניה דלשון כריסה בין שניה מורה על העבור וגם נתפסה עם השררה ונתנה ממון כמש"ל שוב אינה נאמנת במה שאמרה שאנוסה היתה אחר שאין לה שום מגו כמ"ש ואסורה לבעלה. וכ"ש לסברת הרב מהרשד"ם ז"ל שכתב דבנבעלת בעיר ליכא טענת אונס שהבין דברי הרמב"ם ז"ל בפשטן במ"ש בחא"ה סי' קל"ז וסי' קס"א יעו"ש. וכן דעת הרב מהרח"ש ז"ל כמ"ש הרב משנה למלך בשמו יעו"ש בסוף לשונו המובא לעיל:
ולענין הכתובה נראה דפטור הבעל ותצא בלא כתובה והגם שכתב מרן בסי' ס"ח ס"ט וז"ל כשטען שלא מצאה בתולה אם אמרה מוכח עץ אני נאמנת ותחזור כתובתה למנה וכו' ואם אמרה משארסתני נאנסתי ה"ז נאמנת וכתובתה מאתים כמו שהיתה וכו' ע"כ. נמצא דלענין ממון אע"ג דמודה דנבעלה תחתיו היא נאמנת לומר דנאנסה וגובה כתובתה במושלם. מ"מ שאני התם די"ל מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני וכשרה לכהונה וכמבואר בש"ס בפ"ק ור"פ שני דכתובות גבי פלוגתא דר"ג ור"י. ואע"ג דקי"ל דמגו להוציא לא אמרינן לדעת מרן ודעמיה. שאני הכא דיש כאן בריא ושמא דבריא עדיף ומסייע להמגו. וכ"כ הרב בית שמואל שם ס"ק כ"ב וז"ל מוכת עץ אני בש"ס דף י"ב מבואר לר"ג היא נאמנת משום דהיא טוענת בריא והוא טוען שמא. אע"ג דבעלמא קי"ל בריא ושמא אין מוציאין ממון וכאן היא מיציאה הכתובה משום דאית לה מגו פירש"י דאית לה מגו. היכא דאמרה משארסתני נאנסתי פסלה את נפשה לכהן ואית לה מגו דיכולה לומר מוכת עץ הייתי. ואם אמרה מוכת עץ אני קודם הנשואין ואין לה כתובה אלא מנה אית לה מגו דיכולה לומר מוכת עץ אני תחתך ויש לי כתו' מאתים. אע"ג דאין אומרים מגו להוציא ממון מ"מ כאן שהיא טוענ' בריא והוא שמא ואית לה מגו מוציאין ממון. וכ"כ המ"מ ובהג"מי פרק ט"ו הלכה ט' וכו' ע"כ וכ"ב הרב ש"ך בכללי המגו אות ט"ו יעו"ש. וא"כ לפ"ז הכא בנ"ד אע"ג דיש כאן בריא ושמא שהיא טוענת בריא דאנוסה היא והבעל אינו יכול לטעון כי אם טענת שמא. מ"מ הרי אין לה שום מגו המסייע לבריא דידה כדי להוציא ממון מהבעל כמ"ש. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה. ומ"מ אין אנו סומכין על דעתנו בדין זה עד שיסכימו חכמי המערב יש"ץ היושבי' כסאות למשפט. וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה כי"ר הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א בחדש כסלו שנת אתה כוננת מישרים לפ"ק: