ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קל
נשאלנו מאת ידידינו החכם כהה"ר רפאל גזלאן נר"ו וז"ל השאלה מעשה שהיה כך היה ראובן היה נשוי אשה אחת במחז"ק כדת משה וישראל ולה בנים ובנות ממנו ואח"ך הלך לעיר רחוקה ממנו ונטען עם בתולה אחת ומצאוה מעוברת והיא אומרת ממנו והוא כחש בה ולסוף כפו אותו והכריחוהו והשיאוה לו והביאה בידו למחז"ק וזה כמו שתי שנים מ"מ שאומר הוא שלא ראה אותה ולא קרב אליה כדרך כל הארץ אם מפני יראת אשתו הראשונה או מפני אשר שנאה והן עתה קרוב לארבעי' יום חברו על ראובן הנז' קצת מקרוביו ופייסוהו וריצוהו לפקוד האשה השניה הנז' כדרך כל הארץ ונענה להם אח"ך נודע ע"י השכנות שהיתה מעוברת קודם לכן קרוב לשני חדשים וכשהוכיחו אותה ע"ז העזה פניה ותאמר שמבעלה הוא העובר וראובן הנז' צווח וצועק שאינו ממנו והיא מכחשת אותו בפניו ונותנת לו קצת סימנים שהיה בינו לבינה והוא מכחיש בה ועומד בדבריו ואמרנו לו שחייב ליתן לה כתובתה והשיב שכן יעשה וכבר שויא אנפשיה חתיכה דאסורא וצריך לגרשה והיא טענה שאם רצונו לגרשה שיוליכנה לעירה שנשאה שם ויגרשנה והוא השיב שירא ללכת לשם שיעשו לו אלמות כמו שעשו לו בראשונה אלא ילך לבדו למדינה אחרת הוא בעצמו להביא לה גיטה למחז"ק ויתננו לה ואח"ך אם תרצה לשוב לעירה שיפרע הוא בשבילה שכירות והוצאות הדרך עד שתגיע לעירה והיה נראה לנו שצדקו דברי ראובן הבעל הנז' שיכול לגרש האשה הנז' בע"ך מאחר שהוא פורע כתובתה ונשאר לנו הספק לענין העובר אם הוא ממזר ודאי כמ"ש מרן בא"הע שהאיש נאמן על העובר או על בנו לפוסלו והרי הוא ממזר ודאי ואפילו מכחשת אותו האשה בפניו או דוקא דברי מרן בשאינה מכחשת אותו כגון ששותקת או שאינה בפנינו לבודקה אבל אם הוא מכחשת אותו לא ידענו מה היה לנו אם הוא ודאי או ספק או פגום ונפקא מינה נמי לענין מזונות העובר העיבור ויניקה מה יהיה משפט הנער ומעשהו ע"כ היתה שאלה:
תשובה הנה אעיקרא דדינא מהמעשה הרע הזה נראה שלא היה זה במקום הגון שבו חכם מ"ץ שהרי מה שהשיאוה לו היה שלא כדין אחר שהיה הוא מכחישה ואומר שאין העובר ממנו וחיישינן שמא נתעברה מאחר והו"ל נושא מעוברת חבירו ועיין בספר בית יהודה למהר"י עייאש חא"ה סימן ל"א איך שיהיה כיון שלא באה השאלה ע"ז ומאי דהוה הוה לא נטפלנו לבאר כל פרטי דין זה:
ועל מ"ש כת"ר שהוא טוען שזה כמו שתי שנים שלא קרב אליה כדרך כל הארץ והן עתה פייסוהו קרוב לארבעים יום לפוקדה ונענה להם אח"ך נודע ע"י השכנות שהיתה מעוברת קודם לכן קרוב לשני חדשים וכשהוכיחוה על זה אמרה שמבעלה הנז' הוא העובר וראובן הבעל מכחיש אותה ואומר שאינו ממנו וכו':
הנה הידיעה שנודע לשכנות שהיתה מעוברת קודם לכן אכתי לא ידענו ממה נתברר להם זה אם הוא שנודע להם שנסתלקו ממנה הדמים אכתי ליכא הוכחה ברורה מזה שהיא מעוברת דאפשר שמחמת איזה חולי נסתלקו הדמים ואין אנו יכולים לפסול העובר מכח הוכחה זו אחר שכתוב בשאלה שכשפייסוהו לפוקדה נענה להם שנראה מזה שבא עליה ואפשר שבה שעתא נתעברה ממנו וא"כ אפשר דמה שאומר הבעל שהעובר אינו ממנו היינו לפי מה שאומרות הנשים שהיתה מעוברת קודם לכן. ואי מההיא לא איריא ואין הנשים נאמנות כדי לפסול העובר ולהוציאו מחזקת כשרות דכל שאנו יכולים לתלות בהיתר ולומר שמבעלה נתעברה מוקמינן ליה אחזקת כשרות. וגם אית לן רובא דרוב נשים אין מזנות ולזה צריך להמתין עד שתלד דבזה יתברר הדבר:
ואם הבעל טוען שמעולם לא בא עליה ויתברר הדבר שהיא מעוברת ותלד וראי שהבעל מהימן לומר שבן זה אינו ממנו ואפילו שהיא מכחשת אותו כמ"ש מרן בא"הע סי' ד' סעיף כ"ז וז"ל ארוסה שנתעברה והיא בבית אביה אם היא אומרת שמהארוס נתעברה אם הוא מודה או שאינו בפנינו הולד כשר ואם אינו מודה אלא מכחיש' שאינו ממנו הולד ממזר ודאי וכו' ע"כ:
ואין לדחות ולומר דשאני ארוסה כיון שאינה מצויה אצלו הוא נאמן אף במכחישתו אבל נשואה שמצויה אצלו תדיר נימא דלאו כל כמיניה לפסול העובר אחר שהיא מכחשת אותו ואומרת שממנו מעוברת. ותלינן ברוב בעילות אחר הבעל. הא ליתא שהרי גבי ארוסה כתב הרב בית שמואל ס"ק מ"ה וז"ל ממזר ודאי משום דהתורה נתנה נאמנות לאב לומר שאין הולד ממנו וכו' ע"כ. ומבואר בפוסקים מדכתב רחמנא גבי בכור יכיר דרשינן יכירנו לאחרים דהיינו שנאמן מן האב לומר זה בני בכור אפילו הוא הקטן דממילא הגדולים ממזרים ולפי טעם זה אפילו היה נשואה שמצויה אצלו וגם מכחישתו לומר שממנו העובר הוא נאמן אחר שהתורה נתנה לו נאמנות כמ"ש:
גם מרן שם סעיף כ"ט כתב וז"ל אשת איש שאומרת על העובר שאינו מבעלה אינה נאמנת לפוסלו אבל האב שאומר על העובר שאינו ממנו או על אחד מבניו שאינו בנו נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי וכו' ע"כ. ובודאי דמרן מיירי אף במכחישתו לפי הטעם האמור שהתורה האמינה לאב ומה שלא ביאר מרן כאן בנשואה דמיירי אף במכחישתו סמך אמה שכתב קודם לכן גבי ארוסה וכן מוכח מסוף דכרי מרן שם שכתב וז"ל ואם היא אומרת מגוי או מעבד נתעברתי הולד כשר שאין הבעל יכול להכחישה בזה ע"כ מוכח מזה דדוקא היכא שאין הבעל יכול להכחישה היא נאמנת אבל כשהבעל מכחישה בנד"ד שטוען הבעל שמעולם לא בא עליה בימים שיכולה להתעבר מזה העובר אף שהיא אומרת שהעובר ממנו הוא נאמן ולא היא כמ"ש:
וכן מוכח נמי מדברי הרמב"ם ז"ל פט"ו מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ז שכתב וז"ל ארוסה שנתעברה וכו' ואם נבדקה אמו ואמרה מארוסי נתעברתי נאמנת והולד כשר ואם הכחישה הארוס ואמר מעולם לא באתי עליה הרי הולד ממזר שאפילו היה בחזקת בנו ואמר בני זה ממזר נאמן וכו' ע"כ. הרי דבארוסה בחלוקת. מכחישתו מביא ראיה שאפילו היה בחזקת בנו דהיינו מן הנשואה נאמן. נמצא דבין בארוסה בין בנשואה כשאומר שאינו בנו אפילו היא מכחישתו הוא נאמן כמ"ש:
הן אמת דמצינו להרב מהראנ"ח ז"ל בתשובה סימן מ"ה שהביא מחלוקת הפוסקים בזה וז"ל הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים דלהרמב"ם נראה שנאמן בכל ענין לומר על בנו שאינו ממנו אלא מאיש אחר כמ"ש בפט"ו מהלכות אסורי ביאה וכן דעת ר"י ולב"הג ולר"ת אינו נאמן אלא דוקא כשפוסל אותו ע"י הכרת בכור שאומר על בן קטן בין הבנים שהוא בכור שנמצאו הגדולים ממזרים כמ"ש התוספות ביבמות ובפרק יש נוחלין וכו'. גם יש מי שסובר שאין האב נאמן על הבן לומר שהוא ממזר אלא דוקא כשאין האם מכחשת אותו אבל כשהאם מכחישתו לא כאשר יראה הרואה בדברי רי"ד הדפוסים במסכת קדושין עלה דההיא דזה בני ממזר. גם בהגה שבהאלפסי כתוב בשם ריא"ז נאמן האב לומר על בנו בני זה ממזר שאשה שנשאתי היתה ערוה אצלי וכו' ואף כשהאמינתו מינתו תורה לא האמינתו אלא כשהוא אומר שהוא בנו אלא שנולד בפסול שאמו היתה אסורה עליו משום אסור אחר ושהוא לא הכיר בה עד עתה אבל אם הוא אומר שאשתו זינתה תחתיו ומאחר נתעברה ואין זה בנו אינו נאמן עליו שעל בנו האמינתו תורה ולא על שאינו בנו והוא בחזקת כשרות לאו כל הימנו לפוסלו. ונמצא לפי זה הן רבים עתה ג"כ אשר יסברו בנד"ד שאינו נאמן. אי משום דאינו פוסלו ע"י הכרת בכור. ואי משום שהאם מכחשת. ואי משום דאינו אומר שהוא בנו ונולד באסור אלא שאשתו זינתה תחתיו ואינו בנו ואע"ג שמטעם שמתיר זה אינו מתיר זה ור"ת וה"ג האומרים דדוקא ע"י הכרת בכור נאמן. ע"כ פליגי אהך סברא דריא"ז וסוברים דיכול לעשות בנו ממזר אפילו ע"י שאומר שאינו בנו גם התוספות שפירשו דהא דנאמן לומר זה בן גרושה ובן חלוצה ילפינן ליה מדהאמינתו תורה לומר שהיא בכור הוא פוסל את האחרים כמבואר בקדושין וביבמות וביש נוחלין ע"כ פליגי אהך סברא דריא"ז ז"ל מ"מ ריא"ז ודאי מודה דכשאומר אינו בני אינו נאמן וכבר כתב מהרי"ק ז"ל דכשיש ב' פוסקים מתירין הגם שמטעם שמתיר הא' אינו מתיר האחר מצרפינן דברי ב' להיתר וכו' עכ"ל הרב הנז"ל. וסברת בה"ג הנז' הביאה מרן בב"י שם בשם הגהות מיימון יעו"ש:
יצא לנו מזה דהכא בנד"ד שהאשה מכחישתו ואומרת שמבעלה נתעברה לא פלטי לן מפלוגתא. ומ"מ אנן בדידן שקבלנו הוראות מרן וכדין זה פסק כהרמב"ם ודעמיה דבכל ענין האב נאמן לומד שאינו בנו אף במכחישתו הכי נקטינן. ואף את"ל דמידי ספק לא יצא מ"מ הו"ל ספק ממזר ואסור לבוא בקהל:
שוב מצינו להרב מהרשד"ם ז"ל ח' ח"מ סי' ש"ה שהכריע דבכל גוונא נאמן האב דכתב שם שכל גדולי הפוסקים הכי סבירא להו הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א וכו' יעו"ש:
ועל מזונות העובר ושכר הנקתו אין על ראובן הנז' שום חיוב דכיון שנאמן עליו לומר שאינו בנו לענין יחוס כש"כ לענין ממון וכמ"ש מרן בח"מ סימן רע"ט ס"ב שנאמן האב על מי שהוחזק שהוא בנו לומר שאינו בנו ולא יירשנו ואפילו היו לבן בנים דלענין יחוס אינו נאמן לפוסלו אפילו הכי נאמן הוא לענין ירושה ולא יירשנו יעו"ש. וא"כ הה"נ לענין מזונות העובר שהוא נאמן לומר שאינו בנו ופטור מהמזונות:
וכן מצינו בתשובת הריב"ש סי' מ"ה שכתב וז"ל ואם היא תובעת משמעון שהולד הוא שלו ושיטפל בו לפי שחייב אדם לזון את בניו כשהם קטנים וכו' גם בזה אין ממש בדבריה וכו' ועוד דאפי' באשתו העומדת תחתיו ומשמשתו וילדה לו האמינה תורה לאב לומר זה אינו בני וממזר הוא דקי"ל כר"י וכו' וכשאומר על הקטן שהוא בכור הרי הגדולים ממזרים אע"פי שהיו מוחזקים בהם שהם בניו התורה האמינתו מדכתיב יכיר יכירנו לאחרים וכן פסקו הגאוני' ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכו' וכיון שכן שמעון נאמן בטענתו ואין מזקיקין אותו לשבועת היסת שהתורה האמינתו וכו' ע"כ ואע"ג שנדון הרב היה בפנויה שנתעברה וטענה שמשמעון נתעברה מ"מ ממ"ש. ועוד דאפילו באשתו וכו' האמינה תורה לאב מוכח שדינם שוה כמ"ש:
איברא דבדין השבועה מצינו להרשב"ץ ז"ל בספר התשב"ץ ח"ב סי' י"ט שחלק על הריב"ש ז"ל והוכיח שאם היה טוענ' בבריא שהולד ממנו ותובעת ממנו שכר הנקה ומזונות הולד והוא כופר הו"ל ככל שאר תביעת ממון ומזקיקו לשבועה אחר שיחרים עליה וכו' יעו"ש. ומ"מ כיון שדין זה דשבועה תלוי במחלוקת מצי ראובן לטעון קים לי כהריב"ש כדי ליפטר משבועה כמבואר בפוסקים:
ועל ענין האשה אם טוען ראובן שלא בא עליה כלל ושנתעברה מאחר ודאי שהיא אסורה לו דהא שויא אנפשיה חתיכה דאסירא וצריך לגרשה ויכול לגרשה בע"ך כמ"ש כת"ר וזו אין צריך לפנים זהו מה שנלע"ד להשיב בזה וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה. ויאיר עינינו במאור תורתו הנפלאה כי"ר הכ"ד החו"פ טיטואן יע"א בסדר למען תחיה וירשת את הארץ משנת הת"ר ליצירה: