ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קכח
שאלה מהחכם כמהר"י בן שעייא נר"ו:
מעשה שהיה בבחור א' שהיה משודך עם בתולה א' בוגרת בת דודו ובשטר החזוקין נתחייב אבי הבת הנז' בקוש"ח וקנה וזכה לו מחצית מהחצר הידועה לו קרו"ח לשיזכה בה ביום שקבעו לכניסתה לחופה בער הנדונייא והתוספת ואם יבא שום עיכוב מצדו או מצר הבת נתחייב לו בתורת קנס סך אלפים דורוס וכו' ויהי כי ארכו הימים אמר הבחור המשודך שכל זמן שהיתה בבית אביה היה צריך להוציא עליה הוצאות רבות בא באכילתה ובפרנסתה כידוע ממנהג העיר ונתייעץ להוליכה עמו למקום שהוא דר שם כדי למעט בהוצאות והמשו' הנז' היה דר עם אמו שנשוא' עם הבעל הב' שנשאת לו אחרי מות אביו והיתה עמהם בבית אמו והנה בעת"ה קם ונתעודד להכניסה לו לחופה וכשנשמע הקול שרוצה להכניסה לו לחופה יצא הקול שהבת כבר נבעלה בזנות עם אחיו של המשודך הנז' פעם ושתים ושלש וגדלה צעקתם ובאו אצלי המשודך והאב והמשודך תובע הקנס מהאב של האלפים דורוס אזי שאלתי את פי המשודך לראות מה דעתו כעת אשר נעשה המעשה הרע הזה אם עדין דעתו עליה לקחתה לו לאשה ואמר שעדיין דעתו עליה ולא יניחנה כלל לשלא יהיה חוטא נשכר ולא עוד אלא שהוציא עליה מזמן השדוכין עד היום ממון רב והלך האב לפייס לבת שתנשא עם המשודך והבת נתנה כתף סוררת לבלתי שמוע אל אביה ואל אמה וקשרה קשר רשעים אהבת דודים עם הרשע הבחור הזונה ונלאיתי לפשר ביניהם על הקנס ועדיין אני עסוק בזה וגם אמרתי אולי יש תקוה ותחזור ברוחה אלא שבזה השבוע הוציאו קול שהיא מעוברת ואני שאלתי את פי הזונה אימתי בא עליה ואמר שבי"ז לתמוז ועדיין לא נתאמת הענין אם הוא מעוברת אם לאו:
איך שיהיה נתתי אל לבי לראות מה יהיה דינה אם יתאמת הענין שהוא מעוברת וראיתי שהביאו מרן בסי' י"ג סי"א וז"ל גזרו חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש מעוברת חבירו ולא מניקת חבירו וכו' בין שהיא אלמנה בין שהיא גרושה בין שהיא מזנה אפילו נתנה בנה למניקה וכו' ע"כ ובסעיף י"ד כתב וז"ל זה שאמרנו בגרושה יש מי שאומר דדוקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהתירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעייא לא תניק ליה כלל ואפילו בשכר. ויש מי שאומר דאשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה את בנה צריכה להמתין כ"ד חדש ומשמע מדבריו דה"ה בגרושה עכ"ל. וכתב הרב חלקת מחוקק שהב"י כתב שראה מורים עושים מעשה כהרשב"א ולא מחה בידם. גם הרב ב"ש צידד להתיר בגרושה אם אינו מכירה ובסוף כתב ואפשר המחבר מדייק מריב"ש אפילו לא התחילה להניק אסורה ועיין בב"ח שפסק דגרושה מותרת היכא דהולד אינו מכירה והיא אינה רוצה להניק וט"ז מחמיר' עכ"ל:
ורואה אני שהש"ע עצמו בסברת הי"א בתרא לא כתב אלא דמשמע דה"ה בגרושה ולא הזכיר מזנה. והרב ב"ש כתב משם הרא"ש שהוא בעל סברא זו וז"ל ובהרא"ש משמע דס"ל אפי' אינו מכירה אסורה דהא ראיה שלהם הואיל ותנן מניקה סתם לא שנא אלמנה לא שנא גרושה אסורה אפילו אינו מכירה וכו' ואם כן בנדון דידן במזנה אומר המשודך שביום שתלד ישלחו הילד לאביו שישכור לו מניקת והוא יכנס לחופה:
עוד ראיתי כמה מפריצי הדור מלעיגים ונראה בעיניהם שעשה גבורה גדולה. לכן נלע"ד שיכול להתרות באב שאם לא יכניסנה לו לחופה לאחר שתלד שיפרע לו הקנס הגם שלדבריו אומר שאפילו אם יהיה הדין שימתין עליה כ"ד חדש ימתין ולא יהנה רמאה ברמאותיה. עכ"ז נלע"ד בזה דאין צריך כ"ד חדש וימנענה מלהניק לכשתלד. ואע"פ שכמדומה ששקר הם אומרים עם כ"ז צריך אני לדעתו אם יסכים לדעתי. נא ידידי אל תאחר אותי כי אני צריך הרבה לעמוד על זה חיש קל. עכ"ל החכם במהריב"ש הנז' וזה מה שהשבתי אני ע"ז:
ראיתי מ"ש מעכ"ת על דין עסק ביש של המשודכת שזנתה עם הזולת ואומרים שהיא מעוברת והמשודך רוצה ליכנס עמה לחופה מיד אחר שתלד ושיתנו הולד למניקה להניק אותו וכו' ומרוב ענותנותו רצה לעמוד על דעתי קלה כמות שהיא בדבר זה:
הנה מה שרצה מעכ"ת לו' דלסברת הריב"ש שהוא הי"א בתרא שהביא מרן בס"ס י"ג דבאלמנה וגרושה אף שלא התחילה להניק אסורה לינשא בתוך כ"ד חדש ודייק מעכ"ת דמדלא קאמר כן במזנה גם כן נימא דבמזנה אם עדיין לא התחילה להניק יכולה ליתן בנה למינקת ותנשא מיד. אחר הס"ר לא ראיתי הכרח לזה ואדרבא יש לנו לומר דמזנה אתיא במכ"ש מגרושה שהרי אפילו גרושה שהאב חייב לשכור מנקת לבנו והיא אין לה שום חיוב להניקו ועדין לא התחילה להניק אפ"ה אמרינן דאינה יכולה להנשא ומטעמא דלא פלוג רבנן וחיישי' חזרת המנקת וסכנת הולד וא"כ כ"ש בסתם מזנה דאין אנו מכירים מי הוא אביו ואין לנו למי לחייב ליתן שכר המנקת דודאי אינה יכולה להנשא:
וכן נראה מתשובת הרשב"א שהביא מרן בב"י שם וז"ל נר' לי דלא נאמרו דברים אלו אלא בגרושה שיצאה שלא לרצונה ושיש לה אב למסמס ליה ביעי אבל אלמנה לעולם לא עד כ"ד חדש וכו' ע"כ. הרי דטעם הגרושה שהתיר הוא משום שי"ל אב ולא אתי לידי סכנה:
וכן בא מבואר בספר משפטי שמואל סי' ס' וז"ל שהרי מצינו במנקת שמת בעלה אפילו קודם לידת הולד לא תנשא עד שיהיה הולד מכ"ד חדשים שלמים. וגרושה כל עוד שאין הולד מכירה מותרת להנשא ולא תקנו לה חכמים שתמתין כ"ד חדש והטעם דאלמנה כיון שאין לולד אב ואין מי שישגיח עליו עמדו חכמים על תקנתם ותקנו שלא תנשא האם עד כ"ד חדש אבל בגרושה כיון שיש לולד אב להטפל עליו לא חשו חכמים על תקנתו כי האב יבקש ויטרח בעבורו וכו' ע"כ. נמצא דלפי הטעם שהתירו בגרושה משום שיש לולד אב לפ"ז במזנה שאין כאן אב גרע מגרושה ואף הרשב"א יודה לזה:
גם בתשובת מהרי"ו סי' ע"ג כתב וז"ל אנא הפעוט חדל אישים נראה דאית למגזר בפנויה שילדה לזנונים טפי משאר מניקות דטעמא מאי גזרו רבנן בהו דדילמא מעכר חלב האי טעמא איתא טפי בפנויה זונה מנשים כשרות דנשים כשרות אפשר להו לתבוע ליורשים ואפ"ה גזרו בהו רבנן משום דכסיפא להו מלתא כדאיתא בפרק החולץ וכ"ש אשה שילדה לזנונים כי האי שאין בידה לתבוע שום אדם וק"ל עכ"ל:
וכן משמע מדברי הריב"ש בסי' קס"ג שכתב וז"ל וכבר הסכימו האחרונים ז"ל דמניקה שמת בעלה לאו דוקא אלא ה"ה לנתגרשה ואע"פ שאבי הבן קיים ומסמס ליה בביצים וחלב אפ"ה לא פלוג רבנן וכו' וכיון דמעוברת גרושה צריכה להמתין אע"ג דליכא למיחש לסכנה משום דלא פלוג רבנן במעוברת שנתנה בנה למניקה וגם שאינה רגילה להניק צריכה להמתין ג"כ דלא פלוג רבנן וכו' ע"כ. מוכח מדבריו דגרושה שאבי הבן קיים עדיפא ואפ"ה אסר מטעם דלא פלוג. דלפ"ז כ"ש במזנה שאין האב ידוע. אלא דהכא בנד"ד שאבי הולד ידוע שהרי הוא מודה דיינו להשוותו לגרושה ומטעם לא פלוג י"ל לאסור וכמו שפסק מרן בגרושה כי"א בתרא היפך דעת הרשב"א ז"ל. והכנ"הג שם בס"ק מ"ז הקשה על דברי מרן שכתב לדעת הריב"ש דמשמע מדבריו דה"ה לגרושה שהרי הוא מבואר בדבריו בתכלית הביאור יעו"ש שהניחו בתימא. עיין בס' מחזיק ברכה א"ח סי' רנ"ד אות ג' דף נו"ן ע"ב. ועיין בספר מר ואהלות א"ה סי' א':
שוב מצינו למרן ז"ל בתשובה שנשאל על מנקת מזנה אם תוכל להנשא בתוך כ"ד חדש והשיב וז"ל על דבר המורה שהורה להתיר במנקת מזנה להנשא תוך כ"ד חדש אני בא ואומר שלא מצא ידיו ורגליו וכו' ועל יסודות אלו שאין להם על מה שיסמוכו בנה וכתב וכ"ש דאשה מזנה דגריעה מגרושה דהא בהדיא התיר הר' מרדכי אפילו אליבא דר"ת דאסר בגרושה מודה הכא ואע"ג דלא הודו חכמי הדור לא מיחו בידם עכ"ל. ואין אלו אלא דברי נביאות דמי הגיד לו שלא מיחו בידו הרי כשלא הודו לו אין לך מחאה גדולה מזו והר' מרדכי עצמו כשראה שלא הודו לו חכמים ודאי נמנע ולא עשה מעשה לסמוך על דעתו במקום שכל החכמים חולקים עליו ואפילו אם ת"ל שלא מיחו בידם מה שאינו כן מ"מ היאך נלמוד משם לעשות מעשה לסמוך על דעת יחיד להתיר לכתחלה נגד כל חכמי ישראל. ומכאן הסתירה מבוארת למ"ש ועוד הכא ליכא טעמא דיכופו ב"ד אותה כמו בנד"ד מודו להר' מרדכי להתירה עכ"ל דאם אין כח בכ"ד לכופה משום דהומיה היא וסוררת לא מפני כך יעשו הב"ד סניף לדבר עבירה וכו' דלפ"ז כל רשע שאין ב"ד יכולים לכופו יעשה אסור והב"ד יפתחו לו פתח כמלוא מחט סדקית של צד היתר ואפילו בדרך רחוקה ויתירו לו ונמצאת התורה בטלה ח"ו ודברים אלו אסור להרהר אחריהם כ"ש לאומרם או לכתבם וכ"ש לעשות מעשה על פיהם וכו' ע"כ. ואע"ג שאין הכרח בדברי מרן הנ"ל אם יש לחלק בין התחילה להניק או לא שהרי לא בא מבואר בתשובה הנז' דבר זה. מ"מ הרי עכ"פ מדבריו למדנו שאין לחלק בין גרושה למזנה כמ"ש בדבריו. וכיון דמצינו דבגרושה פסק כהריב"ש כי"א בתרא דאפילו לא התחילה להניק אסורה ה"ה במזנה גם כן:
גם הכנ"הג על מ"ש מרן בב"י מתשובת הריב"ש באלמנה מעוברת דאפילו נתנה בנה למניקה אסורה להנשא דכיון דזו נאסרה משום מעוברת חבירו סתם מעוברת למניקה קיימא וכו' כתב שם הכנה"ג בס"ק מ"ו וז"ל אפילו נדרה קודם לידה שלא להניק לא מהניא תומת ישרים סי' מ"ד והרא"ם בתשובה סי' יו"ד האריך בענין זה והסכים דאין להתיר אלא דוקא במת הולד אבל אם הוא חי בין אדם גדול שנכנס לחצר המלך בין נתנה הילד לשתי מניקות בין שהיא אשה שאינה רגילה להניק בין לא הניקה אפילו יום א' בין הכניסה לבעלה שתים ושלשה שפחות בין היא גרושה אין להתיר ע"כ:
והגם דמרן ז"ל כתב בב"י גבי גרושה שלא הניקה שראה מורים עושים מעשה כהרשב"א ולא מיחה בידם והביא דבריו הרב חלקת מחוקק כמ"ש מעכ"ת. מ"מ הרי בשלחנו הטהור הביא לנו כי"א בתרא כסברת הריב"ש לאסור גם בגרושה אף אם לא הניקה דמוכח מזה שכן דעתו להלכה ואין זה סותר למ"ש בב"י שהרי לא כתב אלא שראה מורים להיתר ולא מיחה בידם. והטעם שלא מיחה מפני שיש להם אילן גדול על מי לסמוך דהיינו הרשב"א ואדרבא מוכח מזה שהוא לא מיחה במורים אבל הוא אין דעתו להתיר ולזה הביא בש"ע סברת הרשב"א כי"א קמא לומר שאם אירע שהורה שום מורה להתיר אין מזחיחין אותו אבל להלכה ולמעשה קבע סברת הריב"ש כי"א בתרא וכיון דאנן בתר פסקי מרן גרירנא אין לנו לזוז מדבריו:
ומצינו כמה החמיר בדבר זה דמנקת הרב דבר שמואל סי' פ"ב וז"ל בקיצור דהחמירו חז"ל בתקנות הללו לעשות משמרת למשמרתם וגזרה לגזרה היכא דנתנה בנה למניקה או גמלתו וכיוצא בו שכן דאתה חכמת המתקנים דאי לא הא לא קיימא הא ואין לנו רשות להרהר אחר מדותיהם ולחדש קולא לשום ענין פרטי כי אם במה שהותר בפי' מפיהם ומפי כתבם ועל עיקר זה בנו יסודותיהם הרא"ש והריב"ש והר"א מזרחי ומהרי"ו ומוהר"ם מפדואה ז"ל להיותם מיראי הוראה בעניינים הבאים לידם מתולדות תקנות אלו וכו' ע"כ. והביא שם דברי הריב"ש שכתב וז"ל ומה שאמרת לפי שאין האשה הזאת רגילה להניק לפי מ"ש בסמוך הדבר פשוט דאיכא למגזר בהך אטו אחרני ע"כ. עוד הביא דברי הרב מהרא"ם ז"ל שכתב וז"ל וכיון שמתחלה בהיותה מעוברת טרם שילדה אסורה ליארס ולהנשא וכו' א"כ איך תותר באחרונה אחד שילדה בנתנה בנה תכף למניקה והלא אין לנו זה אלא באשה שהניקה את בנה אחר שילדה ואח"ך נתנה בנה למניקה שהגמרא אוסרת אותה בהדיא כמ"ש הלכתא מת מותר גמלתו אסור דאין שם שום היתר אלא כשמת הולד ע"כ דברי הרב מהרא"ם המובאים שם יעו"ש שהאריך הרב הנז' להחמיר בדבר. עיין בספר מר ואהלות דף ל"ה ע"ג:
כלל העולה דלע"ד אין כאן צד היתר להתיר למזנה הנז' להנשא למשודך בתוך כ"ד חדש אלא דאם יתרצה המשודך להמתין הכ"ד חדש הדבר פשוט שאם לא תתרצה הבת להנשא לו שחייב האב בקנס כמו שנתחייב בשטר השדוכין זהו מה שנלע"ד בזה ומעכ"ת יקרב את אשר יבחר: