ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קכז
שאלה ב' אחים שמת אחד מהם בלי זש"ק ונשארה אלמנתו זקוקה ליבם והיבם יש לו אשה ובנים ובנות בתולות וכו' באופן שהוא מטופל וגם יש עליו חובות ב"ב ושאב"ב ורוצה ליבם את אשת אחיו. והאלמנה אינה רוצה כי אם לחלוץ ובאה בטענה דכיון דהיבם הנז' לא אמיד בנכסי ולא יכיל למיקם בספוקייהו כידוע אינה רוצה להתייבם והגם שי"ל איזה חלק קרקע הלואי שיספיק לשלם את נשיו ותשאר היא בדוחק ובצער אם נאמר שי"ל דין מורדת כיון דקי"ל דמצות יבום קודמת למצות חליצה. או נימא כיון שבאה בטענה מספקת אין לה דין מורדת ולצד שנאמר שאין לה דין מורדת אם היבם לא יתרצה לחלוץ אם כופין אותו או לא:
תשובה הנה על מה שיש ליבם אשה ובנים ונשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה אפ"ה יכול ליבם לדידן דקי"ל דמצות יבום קודמת כמ"ש מרן בסימן קס"ה שפסק כהרי"ף והרמב"ם וא"כ לא חלה השבועה על היבמה דאשה הקנו לו מ"הש והגם דמצינו להריב"ש סימן ס"ב שכתב וז"ל אפילו לדברי הגאונים הפוסקים מצות יבום קודמת בנדון זה שהיבם נשוי לכ"ע מצות חליצה קודמת דהא קי"ל שאם הוא ילד והיא זקנה וכו' אומרים לו מה לך אצל הילדה וכו' ואל תכניס קטטה לביתך ובודאי כגון זה מצות חליצה קודמת שאם היתה מצות יבום קודמת איך ישיאו לו עצה ב"ד לבטל מצות יבום הקודמת. אלא ודאי כל שיכניס קטטה בתוך. ביתו אם היה מייבם מצות חליצה קודמת. ומנה לנדון ז דידן שאין לך מכניס קטטה בתוך ביתו כמו נושא אשה על אשתו וכו' עכ"ל. ותשובה זו הביאה מרן בקיצור בב"י סימן קס"ה יעו"ש. גם מרן בתשו' הלכות יבום וחליצה דף ק"מ ע"א כתב וז"ל דבגלילותינו אנו תופסין להלכה דמצות יבום קודמת כהרמב"ם שהוא מאריה דאתרא. מ"מ בנדון זה שהיבם נשוי אשה אפילו להרי"ף והרמב"ם וההולכי' בשטתם מצות חליצה קודמת וכמ"ש הריב"ש וכו' ע"כ. וזה הוא אפי' שלא נשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה שהרי לא ביארו דבר זה רק מטעם שלא יכניס קטטה בתוך ביתו כמ"ש:
ואם נשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה ונפלה לו יבמה מצינו למרן בתשובה סי' ד' מהלכות יבום וחליצה שכתב לחלוק על דברי החכמים שפסקו שלא חלה השבועה ויכול לייבם ונסתייעו מתשו' הרמב"ם ז"ל שכתב להדייא שלא חל התנאי דשלא ישא שהרי הוא לא נשא אותה ואשה הקנו לו מ"הש. ועוד כתב שני טעמים אחרים וכו' ומרן ז"ל חלק עליהם ודחה תשובה זו של הרמב"ם וכתב דלאו הרמב"ם חתים עליה וכו' וסיים וכ' וז"ל שהרמב"ם עצמו בחיבורו הגדול כתב בהפך כמו שהוכחתי. וא"כ אפילו אם היה הרב עצמו ז"ל חתום באותה תשובה עצמה והיינו מכירים חתימתו היינו אומרים בילדותו סבר הכי ובזקנותו דהיינו בחבור הדר ביה וכבר כתב הרשב"א כיוצא בזה על תשובת הרמב"ם בענין הקריאה בספרים שאינם כשרים וא"כ אפי' באותו נדון שלא היה אלא תנאי בלא שבועה ולא צדקו דברי התשובה ההיא. כ"ש בנד"ד שיש שבועה בדבר שאפשר שאפילו בעל התשובה ההיא היה חושש לה וכ"ש שכבר הורה זקן ה"ה הרשב"א ז"ל בתשובה מי שנשבע למשודכתו שלא ישא אשה אחרת עליה ונפלה לו יבמה שהורה בפירוש שאם היתה משודכתו נשואה לו היה אסור לו ליבמה והיינו נד"ד ממש עכ"ל מרן ז"ל. מבואר מזה דלסברת מרן ז"ל הגם דמצות יבום קודמת אם נשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה א"י ליבם:
ומ"מ הרי מצינו לרבותינו בעלי התק' שתקנו בשנת גש"ן וז"ל עוד תקנו החכמים וכו' שמכאן ולהלאה כל שי"ל אשה ונפלה לו אשת אחיו ליבום אפי' בתוך י"ש אפילו היה לו זרע מאשתו דיכול ליבם אשת אחיו דאשה הקנו לו מ"הש וא"צ ליתן לאשתו לא גט ולא כתובה וכל הנושא מכאן ולהבא על דעת כן הוא נושא וכו' ע"כ יעו"ש בסי' ע"ב. ובודאי דתקנה זו אף דהתנאי שלא ישא על אשתו היה בשבועה הכריעו אותה דאדעתא דיבמה לא נשבע וכן בא מבואר בתקנה אחרת שתקנו בענין הנשואין שנת שכ"ם שכתבו וז"ל שכל איש שיהיה נשוי וירצה לקחת אשה על אשתו בהיות לו ממנה זרע זכר ויראה לבית דין אשר יהיו בימים ההם אונס ניכר אליהם מחמת האשה שי"ל יש רשות בידם להפקיע כח התנאי דשלא ישא וכו' ואע"פ שקבל התנאי ההוא עליו בשבועה אנו מפקיעין התנאי ההוא מעכשיו הפקעה גמורה וכו' ע"כ. וכ"ש גבי מצות יבום דודאי הפקיעו השבועה. נמצא לפ"ז דמי שנשוי אשה ונפלה לו יבמה אף שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה יכול ליבם וכן היו דנים ב"ד שלפנינו הלכה למעשה:
אלא שעדיין יש לחלק ולומר דעד כאן לא תקנו שהנשוי יכול ליבם. אלא דוקא היכי דיכול למיקם בספוקייהו אבל היכא דידעינן דלא אמיד בנכסי ולא יכול למיקם בספוקייהו דשתי נשים אמרינן דמעולם לא תקנו בזה ואפילו לדברי הפוסקים דמצות יבום קודמת הכא יודו דמצות חליצה קודמת ואפילו בנשוי אשה א' ואין לו במה לפרנסה פסק מרן בסי ע' ס"ג דכופין אותו להוציא וכן פסק בסי' קנ"ד ס"ג וכ"ש בשנפלה לו יבמה שעדין לא נשא אותה ויכול לקיים המצוה בחליצה דאין מניחין אותו ליבם ולהמיתה ברעב:
שוב מצינו למרן בב"י סי' קס"ה שהביא תשובת הריב"ש שכ' וז"ל על יבמה שנשארה זקוקה לב' יבמים והגדול הוא מאנוסי הזמן והב' הוא יהודי והיהודי רוצה ליבם והיא אינה רוצה וכו' ובנדון זה שאין כאן מי שיוכל ליבם אלא זה אם תבע אותה ליבם והיא לא רצתה דנין אותה כדין מורדת. אלא שיש לב"ד לעיין בדבר הרבה שאם זה הב' נשוי אשה אחרת אם אפשר לו לפרנס שתיהן לפי כבודו וכבודן שאם לא כן לא שבקינן ליה אלא משיאין לו עצה ההוגנת לו וכו' ע"כ. ועיין במהרי"ק סי' צ"א וק"ב עכ"ל מרן ז"ל. והריב"ש ז"ל הוא מכת הסוברים דמצות יבום קודמת כמ"ש שם מרן בשמו שכתב כן בסי' תק"ט יעו"ש. ואפ"ה כתב דאם אי אפשר לפרנס שתיהן משיאין לו עצה לחלוץ. ולפ"ז היכא שהיא אינה רוצה להתייבם בטענה שאינו יכול לפרנסה אין לה דין מורדת. וכן הוא מדוקדק מלשון מרן בש"ע שם שכתב וז"ל מצות יבום קודמת למצות חליצה ואם אינה רוצה להתייבם לשום א' מהאחים בלא טענה מספקת דינה כמורדת וכו' ע"כ מוכח מדבריו דהיכא שיש לה טענה מספקת במה שאינה רוצה להתייבם אין לה דין מורדת ואין לך טענה מספקת כזו דלא יכיל למיקם בספיקה: