ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קכא
נשאלנו להגיד את דבר המשפט ברין שטר חדוש תנאים שעשו ביניהם ראובן ואשתו אם הוא קיים כפי הדין והתקנה וחייבים היורשים לקיים כל מה שכתוב בו או נימא דכיון דלא בטלו הכתובה הראשונ' לגמרי וחידשו ביניהם כקובה אחרת ע"פ התנאים שחדשו השטר בטל דאמרי' שיש בזה עקירת התקנה. וז"ת נוסח השטר הנז' להיות שראובן היה נשוי עם אשתו רחל זה כמה שנים בשטר כתובה שהודה לה בשעת נשואין כמנהג המגורשים בכל תנאיה וכו' ולעת כזאת נתרצו ביניהם ראובן ואשתו לדעת א' והסכימו לפנינו לבטל תחלה השטר כתובה הנז' לגבי התנאים שנזכיר להלן שחידשו ביניהם עתה דוקא ביטול גמור אבל לגבי שאר תנאים שבה ישאר השטר כתובה הנז' בתקפו וכו' והוא שהע"ע בקש"מ בדל"ב ובש"ח וכו' כ"א למ"ש לדינו ראובן ואשתו רחל הנז' ובכהקוש"ח הנז' הודו שניהם יחד בהו"ג מחמת שרצו בר"ן והש"ד בלי שום זכר אונס וכפייה ושגגה וטעות והכרח כלל ונתחו"ג בחיוב הגוף וביטלו בפי' השטר כתובה הנז' ביטול גמור לגבי התנאים האלו שנזכיר דוקא וחדשו תנאים הללו שיהיו מוחזקים מים עליהם כתנאי בני ראובן ובני גד והוא שאם תפטר האשה הנז' לב"ע בחיי בעלה הנז' שכל הנכסים הנמצאים לו ולה בעולם במצב פטי' קו"ט ובגדים וחפצים ותכשיטים ומעות בעין ושט"ח וכמ"ד נכסי הכ"ל יזכה בו ראובן הנז' אחר שיטלו מראש ממון כל יורשי האשה הנז' הראוים לירש אותה מה"ד סך חמשים אוקיות מכ"ט לכל היורשי' הנז' שיתחלק ביניהם החמשי' אוקיות הנז' בתורת ירושה גמורה הנוגעת אליהם ובזה הם מסולקים סי"ג מכל ירושתם העולה להם מה"ד מעו"מ עפ"הד הגמור וכתחז"ל ושאר הנכסים הכ"ל יזכה בהם ראובן הנז' מהיום ושעה א' קודם פטירת אשתו הנז' ז"ג שרירא וקיימא ברו"ך לעצמו ולזכותו באוה"מ והנאות וכו' כל דבר ודבר כפי קניינו המועיל לו מה"ד ומהיום ושעה א' קודם פטירת אשתו הנז' רשאי וזכאי ראובן הנז' בכל הנכסים למכור וכו' ואם באולי יפטר ראובן הנז' מכל הנכסים הנמצאים לו ולה במצב פטירתו יטלו יורשיו כו"כ בעד ירושתם וכו' ובזה הם מסולקים מעו"מ וכו' ושאר הנכסים הנשארים קו"ט וכו' הכ"ל תזכה בהם רחל אשתו הנז' מהיום ושעה. א' קודם פטירת בעלה הנז' עז"הד דהיינו שתזון ותפרנס עצמה מהפירות שיוציאו הקרקעות אשר ימצאו לו ולה במצב פטירתו וכו' ואם לא יספיקו הפירות של הקרקעו' לעצמה אזי רשאה ושלטאה האשה הנז' למכור משאר הנכסים לצורך מזונותיה ופרנסתה לפי כבוד בעלה הנז' וכו' ולכשתפטר האשה הנז' לב"ע כל הנכסי' הנמצאים ק"וט וכו' הכ"ל תזכה בהם בתו של ראובן הנז' אחר שיטלו יורשי האשה הנז' סך חמשים אוקיות ובזה הם מסולקים וכו' מעו"מ ושאר הנכסים הכ"ל תזכה בהם בתו של ראובן הנז' ז"ג וכו' מהיום ושעה אחת קודם פטירת האשה רחל הנז' וכו' ונתקשרו בקוש"ח וכו' ובחיוב גופם ע"כ מ"ד לעיל מראש וע"ס וכו' וכל התנאים הנז"ל מראש וע"ס יהיו מוחזקים ומקויימים עליהם ועב"ך כתנאי ב"ר וב"ג ורשות גמורה נתנו לנו ראובן ואשתו הנז"ל לכתוב ולחתום שטר של חדוש התנאי' הנז"ל שחדשו ביניהם מא' עד מאה עד שיצא מתחת ידינו שטר של קיום התנאים הנז"ל חזק ואלים כראי מוצק לדעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים דלית נגד ובר נגר דיפרקיניה. וקודם כל דבר הוכחנו לראובן ואשתו הנז' על אעבורי אחסנתא ונתנו לנו טעמים מספיקים שכן נאה ויאה להם לעשות ונג"ה בקוש"ח וכו' מיד ראובן ואשתו הנז' ובחיוב הגוף וכו' עכמ"ד ומפו' עליהם מראש וע"ס. עכת"ד השטר הנז' וחתומ' עליו א' מב"ד שלפנינו זלה"ה וחד דעמיה והי"ל שבתו של ראובן הנז' היא היתה לו מאשתו הראשונה שהיתה לו מקודם אבל מאשתו השניה רחל הנז' לא זכה להבנות ממנה:
והנה לכאורה היה נראה לומר שהשטר הנז' בטל מעיקרו דכיון שלא ביטלו הכתוב' הראשונה לגמרי וחדשו כתובה אחרת מחדש ע"פ התנאים שחדשו אלא שנשארה הכתובה הא' בתוקפה וחידשו ביניהם התנאים הנזכרים הם בטלים דלאו כל כמנייהו לעקור התקנה ובשלמא אם היו מבטלים הכתובה הא' לגמרי והיו מחדשים ביניהם כתובה אחרת ע"פי התנאים הנז' אזי אמרי' דהו"ל כאלו נישאו עכשיו מחדש ע"פ תנאים אלו אבל הכא בנד"ד שנשארה הכתוב' הראשונ' קיימת ובשעת הנשואין קבלו עליהם תקנת חכמי קאשטיליא נ"ן וזכו יורשיה מאותה שעה במחצית הנכסים על פי התקנה לאו כל כמינייהו אח"כ לחדש ביניהם תנאים אחרים ולעקור הירושה מיורשיה אחר שנשארה הכתוב' הא' קיימת ויש בזה עקירת התקנה:
ודבר זה של חדוש כתובה כן נמ"ך בס' הישר ספר התקנות בתקנה הב' שחזרו ותקנו שאין צריך שיהיו מצויים שם ג' דייני המשמרה אלא שבכל מחילה שתודה האשה לבעלה בכתובתה בהמצא לשם חכם מחכמי המעמד הנמנין לדין סגי לקיים המחילה ההיא וכו' במ"ש שם. וס"ל נמ"ך וז"ל ובעינן נמי שיחדש כתובה אחרת אחר שביטלו תנאי הכתובה הראשונה. ואם לא חדש לה כתובה אחרת לאלתר לא יועיל הבטול והמחילה ההיא. כך נמ"ך בפסקי הקדמונים זצ"ל ה"ה הרבנים מהר"ר שאולי סירירו מהר"ר יעקב אבן דנאן זלה"ה עכ"ל:
מוכח מזה דכשהאשה ובעלה מחדשים ביניהם תנאים אחרים כדי להעביר הירושה מיורשי האשה ולזכות אותה לבעל צריך לבטל הכתובה הראשונה שהיתה כפי התקנה ובעינן נמי שיחדש לה כתובה אחרת לאלתר על פי התנאים שיסכימו ביניהם כמ"ש:
וכן מצינו להרב מהר"י למאליח ז"ל בס' תש"י סי' קל"ב שכתב דין זה דביטול כתובה וחדוש כתובה להלכה. וז"ל דמהאי טעמא נהגו ע"פ התקנה לבטל כתובה הא' שנעשית ע"פ התקנה כשרוצה האשה להעביר הירושה מיורשיה ולתתה לבעלה ולחזור הבעל לחדש לה כתובה אחרת עפ"הד או על פי התנאים שיעשו בכתובה החדשה שזה מבואר בתקנות שס"ג ושס"ה שכל בטול ומחילה וחדוש כתובה אע"פ שיהיה הבטול וחדוש כתובה בקוש"ח שצריך שיהיו שם ג' דייני המשמרה והקרובים הראויים ליירש או א' מב"ד לתקנה שנית. דמוכח מזה שהיה פשוט אצלם שצריך בטול כתובה א' וחדוש כתובה אחרת בקוש"ח כדי לקיים המתנה מהאי טעמא דאינה יכולה האשה לעקור התקנה שתקנו לזכות יורשיה וכו'. ובודאי מהאי טעמא הוא דבעינן ביטול כתובה א' וחדוש כתובה אחרת עפ"הד שפסק הרא"ש ומרן שאין האשה יכולה לעקור התקנה שתקנו לזכות יורשיה ליתן לבעלה או לאחר ולכן בעינן שתמחול לבעלה בגוף הכתובה הא' שנעשית ע"פ התקנה ואז כשמחדש לה כתובה אחרת עפ"הר הו"ל מעיקרא לא נשאת ע"פ ה"ת אלא עפה"ד או התנאים שעשו ביניהם וכו':
גם למדנו שבטול כתובה וחדוש כתובה אינו מן התקנה אלא מן הדין הגמור לפי מאי דקי"ל כהרא"ש ומרן שהנשאת ע"פ התקנה שכתב לה בעלה כתובה ע"פ התקנה אינה יכולה לעקור התקנה בענין ירושת חצי הנכסים הראויים ליורשיה ע"פ התקנה. אלא אם כן עקרה הכתובה הראשונה מעיקרא ומחלה אותה לבעלה מעכשיו שאז יכולה למחול מעכשיו לפי שהיא שלה ואין בזה עקירה לתקנה כמ"ש בסי' קי"ח. אבל אם מחלה וכו' מעכשיו מחילתה מחילה ואח"ך מחדש לה כתובה אחרת עפה"ד ולא על פי התקנה דהו"ל כאלו נשאת מתחלת הנשואין עפ"הד שלא חלה עליה התקנה שיורשיה יורשים חצי הנדונייא או הכתוב' וכו' ועוד למדנו מכאן דלא סגי בביטול מחילת כתובה א' אא"כ חידש לה כתובה לאלתר. הא לאו הכי אותו הבטול כמאן דליתיה דמי. ואע"ג דמרן לא הזכירו אפשר סמך על הדין שאסור לשהות וכו' עכ"ל הצ"ל:
הרי מבואר בדברי הרב הנז' דלא מהני לבטל תנאי א' מהתנאים שבכתובה הא' ותשאר קיימת לשאר התנאים אלא צריך לבטלה לגמרי ואח"ך יחדש לה כתובה אחרת ע"פ התנאים שיחדשו דבזה הו"ל כאלו נשאת עמו מתחלה ע"פ התנאים האלה שחידשו ולא חלה עליהם התקנה כלל ופלטי לן בזה מעקירת התקנה משא"כ כשנשארה הכתובה הא' בתקפה וביטלו תנאי א' ממנה דיש בה עקירת התקנה לא מהני כמ"ש:
וכן מוכח נמי ממה שכותבים בסוף הכתובה וז"ל שעמ"ך נכנסה הנדונייא לרשות החתן בתנאי גמור ומסוים ע"כ. דר"ל דאינם יכולים לעקור הירושה מיורשיה המעניקים הנדוניא שעמ"ך נכנסה הנדונייא וכו' וכך מתנים בעת הקנין באמור לו אי לה כתובה קאסטיליאנה. דהיינו שיתנהגו ע"פ תקנת קאשטיליא ובודאי שכוונתם בזה שאפילו תתן במתנת בריא מעכשיו דכפי הדין מהני אפ"ה לא יהנו מעשיה מחמת התנאי הנזכרים. וכמו שכתב מור"ם בהגה בסימן קי"ח ס"ח יעו"ש:
אלא דמצאנו ראינו שהמנהג פשוט בינינו מימי דורות הראשונים ומעשים בכל יום שהבעל והאשה שמחדשים ביניהם איזה תנאים בענין הירושה שמבטלים שטר הכתובה לגבי התנאים הנז' ונשארה הכתובה הא' כדקאי כמו שעשו בשטר זה שאנו דנין עליו. ומעולם לא ראינו ולא שמענו שמבטלים הכתובה הא' לגמרי ומחדשים כתובה אחרת. והב"ד אשר בדור ההוא מקיימי' השטר חדוש תנאים הנז' ודנים ע"פ. וכן הוא המנהג בערי המערב הנוהגים ע"פ תקנת המגורשים כפי הנשמע. וא"כ גם שטר חדוש תנאים הנז' צריכים אנו לקיימו ע"פ המנהג ומה גם שחתום בו. א' המיוחד מבד"הץ שלפנינו נ"ן ובודאי שהיה גלוי לפניו ששטר זה קיים כפ"הד והתק' ולאו קטיל קני באגמא הוא זו. וגם ראובן הבעל הנז' היה חכם מפורסם בדורו וכל רז לא אניס ליה ובודאי שהכל עשה יפה בעתו ומלבד שהמנהג בזה הוא עיקר גדול כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' אישות ז"ל וז"ל וכל הדברים הללו וכיוצא בהם מנהג המדינה עיקר גדול הוא וע"פ דנים בכל מקום וכו' ע"כ מ"מ צריכים אנו לתת טוב טעם ודעת לקיים הנז' עפה"ד והתקנה. ונבאר תחלה מקור דין זה זה עפ"הד ואח"ך נברר ע"פ התקנות שלנו בס"ד:
הנה מרן בסי' קי"ח ס"ח כתב וז"ל אם נתנה האשה לבעלה או לאחר שיזכה אחר מיתה בחצי נדונייתה הראוים יורשיה לירש כפי תקנת טוליטולה אינו כלום. אבל אם מחלה מעכשיו לבעלה כל שט"ח שיש לה עליו מחילתה מחילה ע"כ. ודין זה הוא מתשו' הרא"ש כלל נ"ה סי' א' וג' יעו"ש. ולכאורה בדברי מרן הללו קשיא דיוקא אדיוקא שבתחלה כתב שאם נתנה לבעלה או לאחר שיזכה אחר מותה בחצי נדונייתה וכו' אינו כלום. דנראה מזה דאם נתנתם לו במתנת בריא בקנין ומעכשיו מהני. ואח"ך כתב אם מחלה מעכשיו לבעלה וכו' מחילתה מחילה. משמע דדוקא אם מחלה מעכשיו מהני אבל אם נתנה לו בתו' מתנה אפילו מעכשיו לא מהני:
הן אמת דבתשו' הרא"ש שממנו מקור דין זה בסי' א' כתב הנותנת לבעלה לאחר מיתה שמתנתה בטלה ובסי' ג' כתב וז"ל אבל מה שמוחלת מעכשיו לבעלה אין דבר זה נוגע בתקנה כלום וכו' ע"כ ובסוף הכלל כתב וז"ל ודאי אם היתה נותנת מעכשיו כל נכסיה לבעלה באותו ענין שלא תוכל לומר נדע"ל היתה המתנה קיימת וכו' ע"כ. מבואר מדבריו דמתנה ומחילה שקולים הם ועיקר החילוק הוא בין אם נותנת לאחר מיתה או מתנה מעכשיו:
וכן בא הדבר מפורש מלתא בטעמא בתשובת הרב הקדוש מהר"ר שמעון מימי ז"ל הובאה בספר התקנות שכתב שם וז"ל אין צ"ל לדעת הרי"ע בן שושן ולדעת הר' ישראל שפירשו התקנה ואמרו שאפילו נתנה האשה לבעלה במתנת ש"מ לאחר מיתה שמתנתה קיימת אלא אפילו לדעת הרא"ש ז"ל שחולק עליהם כמו שהוא בארוכה בתשו' דוקא חולק במתנה לאחר מיתה אבל במתנת בריא מודה שמתנתה קיימת. וזה נראה בתשובותי' פעמים ג' ויותר בתחלה כתב וכו'. מכל זה נראה דדוקא כשנותנת מתנה לאחר מיתה או עוקרת התקנה ומתנתה בטלה אבל אם נותנת מעכשיו מתנתה קיימת לפי שאינה עוקרת התקנה מפני שכוונת מתקני התקנה היתה להעביר הירושה מהבעל ונתנוה ליורשי האשה והבעל אין לו דין ירושה בנכסי אשתו אלא כשהניחה נכסים לאחר מיתתה ואז הירושה העבירו ממנו ליתן ליורשי האשה ואם מתנתה שנתנה אחר מיתה קיימת אז היתה עוקרת התקנה לגמרי שהנכסים שניתנו ליורשיה וזכו בהם בגמר מיתה העבירה אותם מן היורשים במתנתה שנתנה לאחר מיתה וזו היא עקירה גמורה. ולפיכך אמרו שהמתנה בטלה אבל כשנתנה מתנה מעכשיו שזכה המקבל אותה מתנה בנכסים קודם שתבא הירושה לבעל מדין תורה. וקודם שזכו היורשי' מדין התקנה המתנה קיימת לפי שאין זו עקירת תקנה. ומלתא דמסתברא ומיוסדת על דין הש"ס דתניא בברייתא וכו' מכאן משמע לנדון שלפנינו שיורש לפי התקנה יש לו דין יורשים או דין אחריך לפלוני וקונים עם גמר מיתה. וכיון שכן הוא מתקני התקנות ייסדו דבריהם על ד"א ואמרו שאם נתנה מתנת ש"מ לאחר מיתה מתנתה בטלה לפי שעוקדת התקנה עקירה גמורה שיורשי האשה זכו בירושה עם גמר מיתה ומקבל המתנה אינו זוכה אלא לאחר גמר מיתה. ואי הויא מתנתה מתנה עוקרת מהיורשים מה שכבר זכו מדין התקנה ואין לך עקירה גדולה מזו. אבל כשנתנה מתנה מעכשיו בענין שזכה מקבל המתנה בה בחייה מתנתה מתנה כיון שאינה עוקרת התקנה כיון שקודם שיזכו היורשים בירושה זכה המקבל בחייה וכזה עולה יפה כוונת מתקני התקנות ויש להם טעם נכון ומיוסד על שרשי הש"ס וכו' עכ"ל:
הרי מבואר בדברי הרב דעקר החלוק הוא בין אם נתנה מתנת ש"מ דאז הוי עקירת תקנה כיון שכבר זכו היורשים עם גמר מיתה ומתנת ש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה. אבל אם נתנה במתנת בריא מעכשיו זכה המקבל ואין בזה עקירת התקנה:
וכן מוכח מדברי הריב"ש סי' קי"א סק"ז שכתב וז"ל אם מחלה מעכשיו לבעלה. הטעם דחיישינן כל איש יפצור באשתו ויתן במתנה לאחר מותה אבל בחיי אשתו אין האשה מתרצית ליתן דשמא ימות הבעל בחייה ויאכלו אחרים את נחלתה בחייה ועיין תשובת הרשב"ג סי' תשע"ח עכ"ל:
ולפי זה מ"ש מרן אבל אם מחלה לבעלה מעכשיו וכו' ה"ה דמתנה מעכשיו נמי מהני ואין חלוק בין מחילה למתנה כמ"ש. ויכולים אנו לומר דמאי דנקט בלשונו מחילה היינו לומר דדוקא במאי דשייך ביה מחילה דהיינו נצ"ב שנאבדו מהני אבל במאי דשייך ביה מקנה דהיי' נצ"ב הקיימים לא מהני מהטעם דיכולה לומר נדע"ל כמ"ש מרן בסי' ץ' סי"ח וע"ש בב"ש וח"מ. לכן נקט מרן בלשונו אם מחלה כל שט"ח שיש לה עליו לומר דלא מהני זה אלא לגבי החוב שיש לה עליו דהיינו מה שנאבד דהו"ל חובי אבל לגבי צאן ברזל הקיימים דשייך בהו מתנה לא מהני ליתנם לו אפילו במתנת בריא מטעם נרע"ל זולת אם תהיה המתנה באיזה אופן שלא תוכל לומר נרע"ל כמבואר בדברי הרא"ש ז"ל:
נמצינו למדין דלא שייך עקירת תקנה אלא דוקא כשנותנת לאחר מיתה. אבל במתנת מעכשיו אין בזה עקירת תקנה ומתנתה קיימת. ולפ"ז הכא בנדון דידן שהיתה מתנה בקנין ומעכשיו מעשיהם קיימים:
והגם דהלשון הכתוב בשטר הנז' הוא מהיום ושעה א' קודם מותה לא דמי לנותנת מתנה מהיום ולאחר מיתה שכתב הרא"ש בסוף כלל הנז' וז"ל אבל מעכשיו ולאחר מיתה שנתנה לבעלה מדין תורה לא היתה צריכה ליתן נכסיה לבעלה אחר מיתה כי ממילא הבעל יורש הכל. אלא משום התקנה הוצרכה ליתנם לו. כי התקנה העבירה חצי הנחלה מן הבעל ונתנוה למי שהוא ראוי ליורשה והיא כיוונה לבטל התקנה ולהעמיד הבעל על ירושה דאורייתא ולאו כל כמינה וכו' לפי שעוקרת עיקר התקנה ע"כ. וטעמא הוי דשאני מהיום ולאחר מיתה דהגם שזוכה בגוף מהיום הרי הפי' אינו זוכה בהם כ"א לאחר מיתה כמ"ש בח"מ סי' רנ"ז. וכיון דלגבי הפירות אינו זוכה בהם אלא לאחר מיתה. הרי יש עקירת התקנה במקצת אבל כשכתוב בשטר מהיום ושעה א' קודם מיתה דאף הפירות זוכה בהם קודם גמר מיתה אין בזה עקירת התקנה כלל. וכמ"ש בדברי הרב מהר"ש מימי הנז"ל דדוקא במתנה לאחר מיתה לא מהני משום שהיורשים זוכים עם גמר מיתה. ומקבל המתנה אינו זוכה אלא לאחר מיתה וכבר קדם זכיית היורשים. ואם נאמר שיזכה המקבל הוי עקירת התקנה אבל במתנה שיזכה המקבל בחיי הנותן דהיינו שעה אחת קודם מיתה הרי קדמה מתנתו לזכות היורשים ואין בזה עקירת תקנה:
ואף בנדון זה במתנה מהיום ולאחר מיתה מצינו למרן בבד"ה שכתב משם הרמ"ה שאם התנה בכתובה שאפילו תמות היא בלא זרע יחלוק עם יורשיה ואח"ך כתבה לו כל נכסיה מהיום ולאחר מיתה תנאי האחרון מבטל את הראשון וכו' יעו"ש:
גם הרב מהרימ"ט בשניות סי' נ"ו בדין זה דמתנה מהיום ולאחר מיתה שדי בה נרגא שכתב וז"ל ואפשר היה שאם מתנה זו שנתנה לבעלה היה בעד טובתה כגון שע"י כן גם הוא מתרצה שתחלוק בנכסו לבניו או שעי"כ נתחייב שלא לישא אשה אחרת עליה אע"פ שאין לה בנים ממנו היינו אומרים דמתנה זו דמי לזבוני ולא שייך בה טעמא דנ"ד ולא טעמא רמה הועילו חכמים בתקנתם וכו' ע"כ. ואיך שיהיה הכא בנד"ד שכתוב בשטר מהיום ושעה א' קודם מיתה ונמצא שהמקבל זכה שעה אחת קודם מיתה בין בגוף בן בפירות והיורש אינו זוכה בירושה כ"א עם גמר מיתה וכבר קדמו המקבל ואין כאן עקירת תקנה כלל. ובזה אף הרא"ש ז"ל יודה דזכה המקבל כיון שלא כתוב בה מהיום ולאחר מיתה. נקטינן מהאמור דשטר חת"ן זה שהוא במתנת בריא בקש"מ הוא קיים כפ"הד הגמור כמ"ש:
ומעתה הבא נבוא למה שי"ל בזה לפי התקנה שלא נתבטל הכתובה הראשונה לגמרי ולא חדשו כתובה אחרת ע"פ התנאים שחידש ביניהם לא מהני לפי תקנות שלנו כמש"ל:
והנראה לומר בזה דאף לפי תקנות שלנו השטר הנז' קיים ומקויים דע"כ לא קאמרי רבנן דצריכים לבטל כתובה הא' ולחדש כתובה אחרת אלא דוקא היכא שהיא בלבד מוחלת כתובתה לבעלה מעכשיו הנמצא לפ"ז שאם תמות היא בחייו לא יטלו יורשיה כלום ויזכה הבעל בכל. וכן נמי אם ימות הוא בחיים ודאי שלא תטול כלום בנכסים שהרי מה שזיכו לה מתקני התקנות מחצית מהנכסים היינו תמורת סכי כתובתה וכיון שמחלה כתובתה לבעלה מעכשיו לא נשאר לה שום זכות בנכסים כלל. וא"כ אפילו אם ימות בחייה לא תטול כלום. אמטו להכי הצריכו רבנן לחדש לה כתובה אחרת לאלתר כפי מה שיסכימו ביניהם ומפני שאסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה לכן תיקנו שאם לא יחדש לה כתובה אחרת לאלתר לא יועיל הביטול והמחילה ההיא שהגם שכפה"ד כיון שהיא מחילה מעכשיו מהני ואסורא דעבד עבר וכמ"ש רבינו הטור בסימן ק"ה וז"ל אבל המוחלת כתובתה לבעלה אע"פ שאסור' לישב תחתיו מ"מ מחילתה מחילה וכו' ע"כ. וכן פסק מרן בס' הנז' יעו"ש. מ"מ חכמים הראשונים נ"ן המה ראו לתקן דבר זה שאם לא יחדש לה כתובה אחרת לאלתר לא תועיל המחי' ועשו דבר זה כדי להרחיק את האדם מהעבירה ולאפרושי מאסורא דאסור לשהות וכו':
וכן מוכח מלשון התקנה שהרי בתקנה הא' של שנת שס"ג כתוב וז"ל ראינו לתקן מכאן ולהבא שכל מחילה ובטול שתודה האשה לבעלה בכתובתה שתהיה למנהג ותקנת הקהלות וכו' אע"פ שתהיה המחילה או הבטול ההוא בקוש"ח בבטול טענ' נרע"ל אותה המחיל' אינה מחילה ואותו הבטול אינו בטול אם לא יהיה בהסכמת בדי"ץ. וכן ג' דיני המשמרה וכו' ע"כ. ובתקנה שנית כתוב וז"ל אח"ך הסכמנו אנו החתי' כמ"ש הח' מהטעמים הנז' בתקנתם שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בתקנת הסכמת ג' דייני המשמרה. ובמחילה שתודה כל אשה לבעלה מכתובתה הסכימו שאין צריך הודעת קרוב וכו' ולפיכך חזרו לתקן שבהמצא לשם חכם א' מחכמי המעמד הנמנים לדין סגי לקיים המחילה ההיא וכו' ע"כ. וס"ל כתוב לאמר ובעינן נמי שיחדש כתובה אחרת וכו' כמש"ל. הרי דמאי דשקלי וטרי רבנן היינו כשהי' בלבד מחילה וביטלה הכתובה כמ"ש בדבריהם שכל מחילה וביטול שתודה האשה לבעלה וכו' ובזה הוא שהוסיפו לתקן דבעינן נמי שיחדש לה כתובה אחרת וכו' כמש"ל הטעם. אבל כשהבעל ואשתו שניהם מסכימים לבטל התנאים שבכתובה הא' ומחדשים ביניהם שאם תמות היא בחייו יזכה הבעל בכל הנכסים ואם ימות הוא בחייה תזכה היא בכל הנכסים וכל א' מוותר משלו לשכנגדו בזה לא דברו חז"ל דצריך חדוש כתובה אחרת. שהרי אחר שכתב מבטלים כתובה הא' לגבי תנאים אלו שחידשו ביניהם א"כ מוכרחים אנו לומר דמה שנשארה הכתובה הא' קיימת היינו דוקא לענין גירושין שאם יגרשנה יפרע לה ח"י מאות הכתובים בכתובה. אבל לגבי תקנת המגורשים הרי ביטלוה לגמרי בין אם תמות היא בחייו בין אם ימות היא בחייה והו"ל כאלו נישאו מעכשיו ע"פ תנאים אלו שחדשו וגם לא שייך בזה עקירת התקנה שהרי לא בטלוה במקצת וקיימוה במקצת אלא בטלוה לגמרי למה שנוגע בתקנה. וא"כ מה שייך לומר בזה דצריך לבטל הכתובה הא' לגמרי ולחדש לה אחרת ע"פ התנאים האלה דאחר שלא נשארה הראשונה כ"א לענין גירושין בלבד הרי ליכא טעמא דאסור לשהות עם אשתו וכו' והו"ל כאלו חדשו מחדש כתובה אחרת ונשאו זה את זה ע"פ תנאים אלו ולא חלה עליהם התקנה של החלוקה כלל שהרי בטלוה בפירוש לכל מין חלוקה שיהיה ומה לי אם נקרעה הא' וחדשו אחרת ע"פ התנאים. מה לי אם בטלוה לגבי תנאים אלו ונשארה קיימת לענין גרושין. סוף סוף הרי לגבי תקנת המגורשים בטלוה לגמרי וקבלו עליהם תנאים אלו שחדשו ודא ודא אחת היא:
וגם נדון הרב מהרי"ל ז"ל הנ"ל שהצריך חדוש כתובה וכו' היינו מפני שהחדוש שחדשו ביניהם הוא שאם תפטר האשה בחיי בעלה שיזכה הבעל בכל אבל אם ימות הוא בחייה לא חידשו בזה כלום לא נתבטלה הכתובה הא' לדבר זה שהרי נוסח השטר היה עוה"ד שכן כתוב וז"ל הלכנו אנחנו הח"פ. לבקר את האשה וכו' והסכימו ביניהם דבעל האשה וכו' והוא שביטלו תנאי הכתובה הא' שהיתה כמנהג המגורשים וכו' והוא שאם נלב"ע האשה הנז' בחיי בעלה הנז' שיטלו יורשיה סך כך וכך וכו' ומה שישאר קו"ט יטול אותו הבעל וכו' שנלב"ע האשה וכו' עכ"ל. נמצא שביטלו הכתובה הא' היינו דוקא לענין אם תמות היא בחייו שחידשו ביניהם שיזכה הבעל בכל. אבל אם ימות הוא בחייה לא חדשו דבר בזה ונשארה הכתובה הא' כדקאי. וא"כ אם היה הוא מת בחייה היו צריכים יורשיו לחלוק עמה בנכסים כפי התקנה שהרי לא בא מפורש בשטר שחדשו דבר בזה. ונמצא לפ"ז שביטלו התקנה במקצת לגבי יורשיה אם תמות היא בחייו וקיימוה במקצת לגבי דירה אם ימות הוא בחייה וכיון שנראים הדברים שכוונתם להעביר הירושה מיורשיה דוקא שהרי לגבי דירה נשארה התקנה כמות שהיא ויש בזה עקירת התקנה ואמטו להכי הצריך הרב הנז' ביטול כתובה וחדוש כתובה כמ"ש:
וכן מצינו להרב מהרימ"ט שכתב חלוק זה בסימן הנז"ל והנדון היה דאשת ראובן נתנה כל נכסיה לבעלה בקנין במתנה מעכשיו ואחרי מותה אם תמות בחיי בעלה בלא זש"ק וכו' והשיב הרב הנז' וז"ל רואה אני שאשה זו כל עצמה לא באה אלא להפקיע חלק הנוגעים בנחלה מצד התקנה אבל לעצמה לא זכרה ולא ויתרה משלה כלום שהרי אם תתאלמן או תתגרש נוטלת כתובתה מושלם שלא כתבה לו אלא שאם תמות בחייו בלא זש"ק שיירשנה בעלה ולא כל הימנה להפקיע התקנה ולגרוע זכות יורשיה יורשי כתובתה כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' שבכלל נ"ה ולא שאני לן בין שתהיה מתנת שכיב מרע ובין שתהיה מתנת בריא מהיום ולאחר מיתה כל שאינה מתנה גמורה שאפילו תתאלמן או תתגרש לא תטול כלום אין מעשיה קיימים וכו' ע"כ יעו"ש שהאריך. מבואר מדבריו דלא ביטלה המתנה שנתנה לבעלה אלא מטעם שנשאר זכותה שבכתובה קיים לענין אם תתאלמן וכו' שהרי לא נתנה לו המתנה אלא אם תמות בחייו לענין שלא יטלו יורשיה כלום אבל אם ימות בחייה עדין כתובתה קיימת כדמעיקרא דבזה הויא עקירת התקנה כיון שלא בטלה תנאי זה דלגבי יורשיה דוקא והוא כנדון הרב מהרי"ל הנ"ל אבל אה"נ שאם ביטלו ב' הכתובה הא' בין לגבי דידיה בין לגבי דידה שלא נשארה התקנה ע"מ לחול כלל וחידשו ביניהם תנאים אחרים כנד"ד אף אם נשארה הכתובה הא' קיימת לשאר מלי שאינם מכלל התקנה אין בכך כלום וכ"ע יורו דאין צריך בזה חדוש כתובה אחרת כמ"ש ובזה לא דבר הרב מהרי"ל ז"ל:
והגם דבנוסח השטר דנד"ד כתוב וז"ל והסכימו לפנינו לבטל תחלה השטר כתובה הנז' לגבי התנאים שנזכיר להלן שחדשו ביניהם עתה דוקא בטול גמור אבל לגבי שאר תנאים שבה ישאר השטר כתובה הנז' בתקפו וכו' ע"כ דנראה מזה דעדין הכתובה הא' קיימת לאיזה דבר מהתקנה וא"כ הרי ביטלו התקנה במקצת וקיימוה במקצת דהו"ל עקירת התקנה כמ"ש הא ליתא שהרי כל ענין התקנה היא לגבי הירושה שאם תמות היא בחייו יחלוק עם יורשיה ואם ימות הוא בחייה תטול האלמנ' מחצית הנכסי' שלו ושלה כמבואר בדבריהם וא"כ לגבי דבר זה הרי ביטלו הכתובה הא' לגמרי וחדשו ביניהם התנאים הנ"ל בין לגבי דידיה אם ימות בחייה בין לגבי דידה אם תמות בחייו וא"כ ודאי שלא נשארה הכתובה הא' קאמת כ"א לענין גרושין דוקא ומ"ש החכמים בשטר דלגבי שאר תנאים שבה ישאר השטר כתובה בתקפו היינו לענין גרושין כמ"ש. וכן הוא הנוסח הנהוג לכתוב בכל שטרי חת"ן כידוע. ומה שאין כותבין בפירוש שנשארה קיימת לענין גרושין היינו משום אל יפתח אדם וכו' ולא מסמנא מלתא לכן כותבין נוסח זה וה"ה מובן מעצמו:
ובר מן דין אף בנדון זה של הרב מהרי"ל ז"ל מצינו דפליגי רבנן עליה רבני מתא מכנסא שבאותו הדור חל"ב שקיימו הצוואה הנ"ל וזיכו לבעל שהרב מהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה בתחלת דבריו כתב דלכאורה הצוואה בטלה כיון שלא נתנה לו במתנת בריא מעכשיו כ"א לאחר מיתה והביא ראיה מההיא דהרא"ש שכתב כן לפי תקנת טוליטולה. וכתב שם הרב הנז' וז"ל ומה שאנו רגילים בכגון זה מטעם הרא"ש ז"ל שלוקחי' קנין מהבעל ומהאשה ומבטלי' תנאי הכתובה שיש ביניהם כמנהג ותקנת המגורשים ועושים תנאים חדשים וכו' ואז התנאים חדשים קיימים ואין צריך לחדוש כתובה אחרת שהכתובה הראשו' נשארה בקיומה לענין הגירושין ואין זה אלא תנאים לענין המנהג שקבלו על עצמם והכל כפי המנהג והתקנה עכשו חוזרים בהם ועושים תנאים אחרים וכאלו עכשיו נושאים זה את זה ואם כן בנדון זה שלא נעשה כתיקון הנ"ל נראה לכאורה שהצוואה בטלה וכו' גם אין בה קנין אלא כדרך צוואת שכיב מרע וכו' ע"כ. ואח"כ האריך למעניתו לקיים הצוואה ע"פ מ"ש מרן בב"י סמוך לתשובת הרא"ש שלא כתב כן הרא"ש אלא לפי לשון תקנת טוליטולה ואם כן אין ללמוד ממנה לתקנה אחרת שאין כתובה באותו סגנון וגם הביא חלוק זה משאר פוס' כמבואר שם ולבסוף מסיק הרב הנז' וכתב וז"ל ואיך שיהיה אפילו לדברי מהרמ"א ז"ל בתקנת טוליטולה מ"מ לתקנת קאשטיליא משונה הדבר מאד באופן מעשיה ובלשונה ואין למדין ממנה לתקנת קאשטיליא. ועוד סיים הרב חוט המשולש. וכו' גם מהר"מ ז"ל כתב דכל מחילה לבעלה מהני אפי' לתקנת טוליטולה וכו' ובנד"ז לא נקנה לאחר כי אם לבעלה וכו' ואיך שיהיה עכ"פ הבעל פטור מהחלוקה לגמרי ואין ליורשים עליו דין ודברים כי אם מה שצותה דוקא ותו לא עכ"ל:
וכן מצינו שכתב חלוק זה הר' מהר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל בתשובה סי' י"א שבתוך התשובה כתב וז"ל מ"מ משמע דדוקא בתקנת טוליטולה קאמר הרא"ש ז"ל דאין בידה לשנות ומיהו כגון אנו דכתבינן והירושה כמנהג דמשק אע"ג דשמעתי מפי רבותי דאין בין תקנת טוליטולה למנהג דמשק אלא קימעא מ"מ הבא להפקיע כח האשה שלא תוכל לשנות ולאורע כח משאר המורישי' דבידם לשנות בלשון מתנה עליו להביא ראיה ברורה מלשון התקנה ולא מסברות מבחוץ וכמו שהביא ראיה הרא"ש ז"ל מלשון התקנה עצמה ואין ללמוד מתקנה לתקנה וכו' ע"כ יעו"ש שהאריך. ובסוף דבריו כתב וז"ל ודברי מהר"י קארו ז"ל ככתובים וכמסורים מסיני דמו דאין ללמוד מתקנת טוליטולא לתקנה אחרת וכו' ע"כ:
גם הרב מהר"ר פתחיה בירדוגו זלה"ה כתב לקיים הצוואה של נדון הרב מהרי"ל ז"ל שכתב וז"ל ודאי אחר שבטלו שטר כתובה הא' וחדשו שטר אחר במציאות א' מבדי"ץ סגי לקיים החדוש ומעשיהם קיימים ואין צריך חדוש כתובה אחרת דחדוש כתובה אחרת מה מעלה ומה מוריד ואדרבא קיום הא' צורך גדול לענין הגרושין וחדוש התנאי לגבי חלק הנוגע ליורשיה מאחריה וצורך יש לנו לבטל סברא זו. ואיך שיהיה מימינו ומימי אבותינו לא ראינו ולא שמענו בכל מקומות הנוהגים בתקנותינו להטעינם חדוש בכתובה אחרת והרבה תקנות יש שלא פשטו ואנו אין לנו אלא התקנות המפורסמים שפשטו בכל ערי המערב וכו' ע"כ. וכן הסכימו עמהם שאר הב"ד שבעירם זלה"ה כמו שראינו כוח"ך:
איך שיהיה אנן בדידן אין אנו כדאים להכריע בין ההרים הגדולים ומ"מ הכא בנדון דידן אין אנו צריכים לכל זה אחר שראובן ואשתו הנז' ביטלו השטר כתובה הא' לגבי תקנת המגורשים לגמרי בין לגבי דידיה בין לגבי דידה וחדשו ביניהם התנאים הנ"ל בקנין ומעכשיו וכו' דבזה אף הרב מוהרי"ל ז"ל יודה דאין צריך חדוש כתובה אחרת אחר שלא נשארה הכתובה הראשונה קיימת לשום דבר מהתקנה כלל רק לענין גירושין כמ"ש:
ועל מ"ש הרב מהר"ר פתחיה ז"ל של חדוש כתובה לא נתפשטה. כן מוכח מדברי הר' מוהריב"ם ז"ל שכתב על אשה אחת שנתנה במתנת שכיב מרע לבעלה כל נכסיה וסילקה ליורשיה בסך כך וכך שבתחלת דבריו ביטל הרב הצוואה כיון שהיתה מתנת שכיב מרע בלא קנין ובלא מעכשיו ומטעם עקירת תקנה והביא ההיא דהרב מהר"ש מימי ז"ל וכתב עוד שם וז"ל ואם עוד שם וז"ל ואם מן התקנה גם כן מתנה זו אינה כלום שהרי מפורש בתקנות פ'אס יע"א שאפי' מחלה לבעלה כל שט"ח שיש לה עליו שאמרנו דמהניא מחילתה. היינו דוקא אם תהיה המחילה בפני חכם מדייני העיר או ברשותו אבל שלא בפניו או שלא ברשותו מחילתה בטלה והיינו טעמא משום דקדמונינו ז"ל חששו שמא תהיה אנוסה או כאנוסה על הודאת המחילה וכמ"ש הרא"ש ז"ל אם נתנה נכסיה במתנת בריא מעכשיו דמהניא כנז"ל וכו' ובנדון דידן הרי לא נעשית צוואה זו בהסכמת א' מב"ד ואינו כלום וכו' ע"כ. ובמסקנא דמילתא כתב הרב וז"ל אלא שלזו יש רפואה מחמת שנתנה רשות לעדי הצוואה לכתוב כמה מיני צוואות אחרות ואפי' עד מאה וכו' א"כ מפאת הכח והיכולת שניתן להם יכולים לשנות הצוואה הנז' ממתנת ש"מ דלא מהנייא למחילה כל שט"ח שיש לה עליו דמהני כמ"ש מרן וכנז"ל ואין לומר שמחמת נ"ד עשתה זה כדמשמע מתשוב' הרא"ש הנז' דליתא ודאי דמשום נ"ר לא עבדא כולי האי לציות לכתוב כמה מיני צוואות וכו' ולא גרע מקנו מיד האשה תחלה וכו' וכדאיתא בסי' צ' וכ"ש לפי מ"ש שם סי"ח דבנגנבו או נאבדו נצ"ב ומחלה אותם לבעלה וקנו מידה בעדים לא שייך לומר נ"ר וכ' הרב"ש ס"ק ס"ד ה"ה אם נכתבה כתובה על סך מעות מהניא מחולה אע"ג דעדין הם בעין ובכתובות דידן ידוע דהמנהג פשוט הוא ששמין כל חפצי הנדוניא ומצרפין הכל לסך מעות וזוקפין על הבעל הכל בכתוב' ואי משום דכתב וקנו מידו הרי כתב הרב"ש ס"ק ק"ה דבכתובה מחילתה א"צ קנין ואההיא דסי' קי"ח הנ"ל כתב הרב"ש ס"ק ו' ובטור מבואר דאיירי כאן בענין דאינה יכולה לומר נרע"ל ע"כ והיינו על הדרך שביארנו וגם בנדון דידן שציותה לכתוב כמה מינים כמ"ש ודאי דכולי האי לא עברא משום נ"ר וכו' ע"כ ואם איתא דתקנה זו של חדוש כתובה נתפשטה בביטול הצוואה שביטלה הרב בתחלה למה לא כתב טעם זה ולא העלה אותו על שפתיו כלל וגם במסקנא דמלתא שקיים הרב הצוואה מטעם שנתנה רשות לעדים לכתוב כמה מיני צוואות וכו' ומכח זה יכולים לשנות הצוואה ממתנת שכיב מרע ולכתוב במקומה מחילת כל שט"ח וכו' מה תיקן בזה והלא לבי התקנה האחרונה אף במחילה מעכשיו לא מהני זולת ע"י חדוש כתובה אחרת אם לא שנאמר דפשיטא ליה להרב ז"ל דלא נתפשטא תקנה זו של חדוש כתובה וידוע הוא שהרב הנז' היה רב ומפורסם ובקי בתקנות ובמוצאיהם ובמובאיה' ולא נעלם מעיני קדשו תקנה זו אלא ודאי שלא נתפשטה כמ"ש רבני מכנסא זלה"ה:
וכן נראה מדברי הרב המשבי"ר ז"ל שכתב וז"ן אשה שנתנה כתובתה לבעלה במתנת ש"מ לא הועילה כלום וכבר הארכתי בתשובה להה"ר מסעוד לב מוייאל ע"פ תשובת הרא"ש ז"ל. ועיין בתשובת הר"ש מימי ז"ל הובאה בתקנות. ומה שתיקנו המגורשים שיכולה למחול או לבטל כתובתה אינו אלא במתנש בריא מעכשיו כנרשה מלשון התקנה והתקינו שאף בזו צריך מציאות אחד מברי"ץ משבי"ר עכ"ל הובאו דבריו בספר זכות אבות סי' הרי שלא הזכיר הרב תנאי זה של חדוש כתובה כדי לקיים המחיל' רק מחילה מעכשיו ומציאות חכם מהני ובודאי שטעמו דלא נתפשטה תקנה זו חל חדוש כתובה ובכל גוונא המתנה או המחילה מעכשיו קיימת כמ"ש:
ועל פי האמור אף למנהגנו בכתובה שעל מנת כן נכנסה הנדוניא לרשות החתן בתנאי גמור וגו' דהיינו שמתנים בעת הקנין שיתנהגו ע"פ התקנה דמוכח מזה שאינה יכולה לתת לבעלה חצי הנכסים הנוגעים ליורשיה אפי' במתנת בריא ומעכשיו כמ"ש מור"ם בהגה כנז"ל לזה הרי מצינו בתקנה השנית של שנת שס"ה שכתבו וז"ל במציאות חכם סגי בכלהו נשים שיורו מחילה לבעל להפקיע מיד בעל הזולת שיש לו זכות בירושתה ע"כ. וס"ל נמ"ך וז"ל כתב מורי הרב מהר"ם סירירו זלה"ה וז"ל מכאן משמע שהכל מסור ביד החכם לבטלו ואפי' יהיה כתוב בתנאים שעמ"ך העניק לה הנדוניא מדקאמר בכלהו נשים עכ"ל. וכן המנהג נאם יעב"ץ ע"כ הרי מבואר דאף שכותבים שעמ"כ וכ' במציאות חכם סגי לבטל התנאי ההוא וטעמא הוי דמה שנהגו לכתוב בכתובה תנאי זה שעמ"ך וכו' היינו שמא יאנוס אותה לתת לו במתנת בריא מעכשיו ולכן מתנים בשעת הקנין שיהיו מתנהגי' ע"פ התקנה דהיינו שלא תוכל לתת לו אפילו במתנה מעכשיו והכל הוא בשביל חשש האונס אמטו להכי תיקנו דבהמצא לשם החכם מהני לבטל התנאי ההוא ולקיים המתנה דודאי החכם יודע שאין ערמה בדבר ולפניו נגלו תעלומותיהם כי יש להם טעם מספיק לבטל התנאי ההוא ודבני האחרוני' כתבו שהמנהג הוא שילך א' מהסופרי' להודיע לדיין העיר להסכים בדבר ויכתבו בסוף השטר שנעשה בהסכמת החכם כמ"ש בדבריהם מלתא בטעמא:
כלל העולה ששטר חת"ן הנז' קיים ומקויים כפי הדין והתקנה וכל מלי מעלייתא המקיימים השטר כאן נמצאו דהיינו מציאות חכם העיר החתום כשטר ומתנת בריא בקוש"ח וגם הוכיחו אותם על אעבורי אחסנתא כמש"ל. זהו מה שנרא' לע"ד להשיב בזה. ולראיה ח"פ בחדש ניסן שנת התר ליצירה: