אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קך

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קך

סימן קיט

ביען שכהרי"ע טוואריל נר"ו שידך את הבתולה בתו של הרי"ע בן ג'ו י"ץ עם הר"י אזאגורי י"ץ וקבעו זמן לנשואין ונתחו"ג כהריע"ט והמשודך הנז' שאם יבא שום עיכוב ויתחרט שום אחד מהם או יעביר המועד שיתן לשכנגדו סך ק' מתקאלים בתורת קנס כמ"ש בשטר השדוכין ואבי הבתולה הנז' ואחיה לא היו מצויים בעיר בעת השדוכין. אח"ך הלך לו מהעיר המשודך הנז' למתא מרא כ"יש יע"א ונשאר שם זמן זמנם אחר עבור הזמן שקבעו לנשואין. וקרובי הבתולה הנז' היו שולחים לקרא להמשודך הנז' ע"י הזולת שיבא ליכנס לחופה עם משודכתו שכבר עבר הזמן שקבעו והיה דוחה אותם מיום ליום ומחדש לחדש בחזו דאתאי וכו' ובימים האלה נתגלגל הדבר ובא למחז"ק המשודך הנז' ותבעו אותו לדין לפנינו ה"ר ראובן ן' ג'ו אחי הבתולה הנז' במעמד כהריע"ט הנז' באמור לו או כנוס או פטור שכבר עבר הזמן שקבעו לנשואין והמשודך הנז' השיב שכעת אין בידו במה להספיק צרכי הנשואין שימתינו לו עד שירחיב ה' גבולו וישא אותה. והשיבו לו שא"א להם להמתין עוד זמן אחר יען שהבתולה בגרה ובכן שיעשה מה שהדי"ן אם אינו רוצה לישא עכשיו וישלם הקנס. ואז השיב המשורך שעליו לקבל את הדין ואמרנו לו שאחר שכבר עבר זמן המוגבל והוא אינו רוצה לקיים הנשואין שהוא חייב בקנס ובכן שיביא שטר השדוכין שבידו כדי לקורעו ושיתחייב בקש"מ בשט"ח על הקנס אחר שידוע שאין לו במה לשלם כעת וקע"ע מה שאמצנו לו ואז הלך לביתו והביא שטר השדוכין ונתן אותו בידינו ושלחנו אחר הסופר כדי שיקנה מידו ע"ע הקנס וכשבא הסופר אמרנו לו שיטול קנין ויתחייב בסך של הקנס. אז ענה ואמר שנרפה לו כעת עד למחר שימלך ויבא. והלך לו ביום ההוא. למחר בא לפנינו ואמר שרוצה לישא אותה ועליו לקיים מצות הנשואין בזמן הזה. אז אמר לו אחי הנערה במעמד כהריע"ט הנז' עכשיו אין אנו רוצים בך אחר שאתמול אמרת שאינך יכול לקיים הנשואין עכשיו והסכמת להפריד חבילת השדוכין והבאת השטר ונתת אותו ביד החכמים אם כן כבר נתפרדה החבילה ואדרבא אתה חייב בקנס ופסקנו להם שכהריע"ט הנז' עכ"פ פטור מהקנס אחר שכבר נתפרדה החבילה ע"י טענתו שאמר שאינו יכול לקיים הנשואין בזמן הזה וכבר עבר הזמן שקבעו שכ"כ בשטר השדוכין שאם יבא שום עכוב מאיזה צד מהם אם יעביר המועד חייב לשלם הקנס לשכנגדו וכיון שבשעה שתבעו אמר שאינו יכול לישא בזמן הזה והסכים להפריד החבילה וגם מסר השטר שבידו ואדרבא קע"ע להתחייב בקנס. בה שעתא נפטר כהריע"ט מן הקנס כיון שהעכוב בא מצד המשודך והגם שאח"כ ביום מחר נמלך ואמר שרצה לישא אותה לאו כל כמיניה לחייב לשכנגדו בקנס אחר שכבר נפטר הן אמת שאמרנו להם שאם הבתולה תרצה להנשא להמשודך אינם יכולים לעכב בידה כלל. ושלחנו שני סברי"ץ לשאול את פי הנערה אם היא חפצה במשודך הנז'. והשיבה שאינה חפצה בו כלל. ומ"מ הקנס שהיו תובעים מהמשודך נראה בעינינו לכאורה שהוא פטור אחר שנמלך אח"ך ורצה לקיים הנשואין. וביען שהמשודך הנז' הקשה את ערפו ולא רצה לקבל עליו את הדין וצווח ככרוכייא שישא את משודכתו ביד חזקה ובזרוע נטויה והרבה דברים שלא נתנו ליכתב ואין אנו יכולים להעלותם על ספר שיש חלול השם בדבר וגם ראינו שאין שם צד ותקוה שתתרצה המשודכת לינשא מכמה טעמים גלויים ונסתרים לכן ובכן הוכרחנו להעלות על ספר חקה את אשר פסקנו להם בראיות ברורות כפי מה שהורונו מן השמים ויעלה ויראה לפני חכמי ישראל היושבים כסאות למשפט כדי לשבר מתלעות עול כי גלוי וידוע הדבר שאין כוונתו זולת לאהבת הניגוד והניצוח ולהטיל פגם וכו' ולא יחרוך רמיה צידו ולא תעשינה ידו תושיה:

והנה כתב מרן בסי' ס"ח וז"ל מחילה אינה צריכה קנין ע"כ. וכתב שם הסמ"ע ס"ק כ"א וז"ל מחילה אינה צריכה קנין. דמיד שמחל לו נסתלק ממנו המוחל והיינו דוקא כדלא נקט המוחל עדיין שט"ח דכתפש שטרא כ"ז שאינו מחזיר לו מיד לא מהני ביה אפילו מחילה גמורה בלא קנין ועיין לקמן סי' רמ"א ע"כ. ובסי' רמ"א ס"ב כתב מרן וז"ל מחל לחבירו חוב שיש לו עליו וכו' ה"ז מתנה הנקני' בדברים בעלמא ע"כ. וכתב שם מור"ם בהגה וז"ל וי"א אפילו היה לו שטר או משכון עליו אפילו הכי הוי מחילתו מחילה בדברים בעלמא ע"כ. וכתב שם הסמ"ע ס"ק ז' וז"ל פי' וצריך הנותן להחזיר להמקבל השטר או המשכון אחר שמחל לו חובו ע"כ. נראה מזה דלסברת י"א אפילו שעדין השטר בידו הויא מחילה אלא שמכריחים את המוחל להחזיר לו השטר כדי שלא יחזור יתבענו בו. משא"כ דעת מרן לפי מה שפירש דבריו הסמ"ע בסי' י"ב דכ"ז שהשטר בידו לא מהני המחילה אלא שהש"ך והט"ז פליגי על הסמ"ע כמ"ש בסי' י"ב יעו"ש:

והכנה"ג במהדורא בתרא סי"ב הגהב"י אות ו' שקיל וטרי בדברי הסמ"ע שכתב בסי' רמ"א ופירש דבריו כמו שכתבנו שר"ל שהמחילה מהניא אף בדנקיט שטרא אלא שצריך להחזיר לו השטר והוקשה לו על זה ממ"ש בסי"ב. ומסקנת דבריו דעכ"פ בדנקיט שטרא המחל מידי פלוגתא לא נפקא. וכן כתב הש"ך סי' רמ"א סק"ד יעו"ש:

נמצא לפי זה דבדנקיט שטרא בידיה ומחל לחבירו תלוי בפלוגתא אי מהני בלא קנין או לא ומרן לא גילה לנו דעתו בזה בהדיא וא"כ יכול המוחזק בממון לומר קי"ל כמ"ד דאף בדנקיט שטרא הויא מחילה ועיין בני חיי סי' י"ב נחלת שבעה ח"א סי' י"ט וכן כתב הרב דבר משה ח"מ סימן ה' דכיון דתליא בפלוגתא לא קרעינן לשטרא ולא מגבינן ביה יעו"ש. וכ"כ הש"ך סי' ע"א סק"ב דלגבי שנים אומרים על שטר שהוא פרוע ושנים אומרים אינו פרוע דלא קרעינן לשטרא ולא מגבינן ביה הפך ממה שנראה מדברי הסמ"ע שם וכן מצינו לרב אחרון בספרו הנקרא מטה שמעון בכללי הקי"ל שהביא משם כמה פוסקים דאין בעל השטר נקרא מוחזק לומר קי"ל יעו"ש:

איך שיהיה דוקא בדנקיט שטרא בידיה פליגי רבנן מי הנקרא מוחזק אם בעל השטר או הלוה אבל אם מסר השטר והוציאו מידו לכ"ע מהניא המחילה אף שלא מסר אותו ביד הנמחל וכההיא דאמרינן המוכר שטר לחבירו וחזר ומחלו מחול דכיון דלא נקיט שטרא בידה דמוחל לכ"ע הויא מחילה. וכן בא הדבר מפורש בס' מטה שמעון סימן ס' בשם כמה פוסקים יעו"ש ולפ"ז הכא בנד"ד שהשיב המשודך שאינו יכול לעשות הנשואין והלך והביא השטר כדי להפריד חבילת השדוכין ומסרו ליד ב"ד מיד נפטר כהרי"ע מהסך של הקנס שהרי נתרצה המשודך להפריד חבילת השדוכין ומחל ומחילה כזו שנעשית עם מסירת השטר לכ"ע אינה צריכה קנין. ועדיפא מנה מצינו שכתב המרדכי פרק זה בורר דמי שתבעו למחול והשיב יהי כדבריך דהויא מחילה אפילו שלא אמר בפירוש אני מוחל יעו"ש גם בס' משפטי שמואל סי' ס"ו הוכיח מהש"ס ופוסקים שאע"פ שלא מחל בפירוש אם מתוך מעשיו גילה דעתו שמחל הו"ל כאלו פירש וגמר מחילתו וכההיא דאמרינן בגמרא שאם שהתה כ"ה שנים ולא תבעה כתובתה דאמרינן דמחלה דכיון דלא תבעה כ"כ שנים מסתמא מחלה יעו"ש. גם הרב מהר"ר חיד"א ז"ל בספר יוסף אומץ סי' מ"ו הביא בשם מהרש"ל שכתב דאפילו מחל בלב מהני בלא דבור ונ"מ שאסור לו לתבוע אח"ך והוי כגזל וגם נ"מ אם הודה בב"ד שמחל בלב והביא לו סמוכות מההיא דשהתה כ"ה שנים ולא תבעה כתובתה יעו"ש. וסיים הרב הנז' וכתב דאע"ג דעכשיו נהגו לעשות קנין במחילה אין לומר דבשמחל בלא קנין לא סמכא דעתיה דמה שקונים במחילה הוא להורות דלאו בדרך שחוק והתול אמר כן וכמ"ש הרמב"ם פ"ה המכירה כדברים שאין צריכים קנין. וא"כ אם הענין מוכיח שהוא באמת ולא בדרך שחוק אפילו לא נטל קנין ולא אמר בפירוש כי בלב שלם עושה מהני כיון שמתוך הענין מוכח שמוחל יעו"ש:

ואין לומר דהכא בנד"ד מחילה זו היתה באונס כיון שלא היה בידו במה להספיק צרכי הנשואין כמש"ל וכיון שהוא אנוס בדבר אין מחילתו מחילה הא ליתא דאונס כזה לא הוי אונס כיון דאתי מנפשיה וכמ"ש מרן בסי' ר"ה יעו"ש. וכתב הכנ"הג שם הג"הט אות מ"ב וז"ל מי שהיה חבוש בבית האסורים מחמת נוגשיו ונתפשר עם ב"ח ולקח מקצת ומחל מקצת אע"פ שמסר מודעא המחילה קיימת הרשד"ם חח"מ סימן תי"ח וכו' ע"כ:

ובר מן דין הכא בנד"ד אין אנו צריכים למחילתו דכיון דבשעה שתבעו אותו לדין השיב שאינו יכול לקיים הנשואין ממילא נפטר הריע"ט מחיובו ומה"ש פטרוהו עפה"ד דבשלמא אם היה המשודך מתרצה לקיים הנשואין דבזה חל החיוב של הכלה והנדן על כהריע"ט אם אח"ך היה מוחל לו המשודך והיה שום אונס במחילה היינו אומרים דהמחילה בטלה אבל עכשיו דבשעת התביעה השיב המשודך שאינו יכול לקיים תנאו ממילא נפטר כהריע"ט מחיובו ואין אנו. צריכים למחילתו של המשודך ואדרבא בנדון זה היה נראה לחייב להמשודך בסך של הקנס שכיון שכתוב בשטר השדוכין שמי שיעבור הזמן יתן קנס לשכנגדו. הרי הכא העביר הזמן המשודך הנז' זה כמה וגם בשעה שתבעו לדין השיב שאינו יכול לקיים תנאו ולעשות הנשואין עכשיו וכיון שבשעת התביעה השיב שאינו יכול לקיים התנאי הרי בא העכוב מצדו וגם העביר הזמן דבזה נתחייב בקנס ע"פ טענתו. איך שיהיה לגבי כהריע"ט עכ"פ הדבר פשוט שפטור מקנס:

ובעין זה מצינו להרב מהריק"ש בתשובו' סי' ל"א על אב שפסק לתת לחתנו אחר הנשואין סך מה לצורך נדוניא לזמן קצוב וע"פ הדברים האלה נכתבה הכתובה ומכלל תנאיה שלא ישא אחרת ולא יקדש וכו' ועבר הזמן ולא נתן לו חמיו מה שקצב ופסק הרב הנז' שהבעל פטור מלקיים מה שהתנה ונשבע. וכתב שם וז"ל וליכא למימר בנד"ז דנימא לאב זיל שלם השתא מה שפסקת לבתך ונימא ליה לבעל קיים תנאי הכתובה שהרי כבר עבר הזמן שהתנו ביניהם לתת הנדוני' לבעל ולא נתנו ע"כ יעו"ש שהביא ראיות לדבריו וא"כ הכא נמי בנד"ד כיון שקבעו זמן לנשואין ממילא החיוב שנתחו"ג כהריע"ט לתת לו הכלה והנדן ואם יתחרט שישלם הקנס היינו על מנת שיקיים המשודך תנאו וישא אותה לזמן שקבעו וכיון שהמשודך העביר המועד וגם בשעה שתבעו השיב שאינו יכול לקיים אין על כהריע"ט שום חיוב ואף שאח"כ חזר בו המשודך ורצה לקיים הנשואין הרי נפטר כהריע"ט מחיובו. וכמ"ש הרב הנז' דאף שירצה האב עכשיו לקיים תנאו הבעל פטור כיון שעבר הזמן שקבעו ונפטר החתן ע"י העברת הזמן שהעביר חמיו:

ומה גם למ"ש הרב מהרש"ך סי' ל"ז וז"ל ועוד אני אומר שאפילו אם היה נשבע הרי"ע הנז' שאם לא יתרצה בנו בשדוכין שיהיה מחויב לפרוע הקנס להקדש ת"ת אפי"ה אם עשה כל השתדלותו עם בנו שיתרצה ויתפייס בשדוכין ולא חשש לדברי אביו אין להרי"ע אשם וכו' ע"כ. הרי דלדעת הרב הנז' אפילו אם חייב עצמו בקנס אם לא יתרצה הבן פטור דמקרי אונסא דלא שכיח. הן אמת שדבר זה אינו מוסכם מכל הפוסקים כמ"ש בספרתם. עיין מהר"ם אלשי"ך סי' ל' אבל מכל מקום הכא בנדון דידן אין אנו צריכים לזה כמ"ש:

ואף דהכא בנד"ד היה כאן ש"ח בשי"ת כמ"ש בשטר השדוכין אפי"ה דהשבועה היתה ע"מ שיקיים המשודך תנאו לזמן שקבעו וכיון שהעביר הזמן הלה פטור מהשבועה וכמ"ש מרן בי"ד סי' רל"ו וז"ל שנים שנשבעו לעשות דבר א' ועבר א' מהם על השבוע' השני פטור ואין צריך התדה לפיכך איש ואשה שנשתדכו ז"לז וקבלו חרם לינשא לזמן קבוע מי שעכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר והלה מותר ואין צריך התרה וכו' ע"כ. וכתב הרב מהריק"ש בהגהותיו שאם כללו כמה דברים ותנאים ונשבעו לקיים כל הכתוב ועבר א' מהם על איזה דבר מהם השני פטור לגמרי גם מדברי' שלא עבר חבירו כי לא נשבע אלא על דעת לקיים הכל לא על דעת א' מהדברים או חציים ע"כ:

ולפ"ז הכא בנד"ד א' מהתנאים שבשטר השדוכין הוא שישא אותה לזמן פלוני וכיון שעבר הזמן ולא נשא אותה וגם בשעה שתבעו השיב שלא יכול לקיים הנשואין השני פטור מהשבועה כיון שלא נתחייב אלא על מנת שיקיים המשודך תנאו לזמן ך שקבעו כמ"ש:

גם הרב דרכי נועם חלק י"ד סי' ה' כתב דכיון שא' מן התנאים שכתוב בשטר השדוכין הוא שיזמין את בתו לזמן פלוני משהגיע הזמן ולא הזמין הרי עבר המועד שהוא תנאי מתנאי השטר ונפטר הלה משבועתו יעו"ש. מבואר מדבריו שאף שלא כתבו בפירוש בשטר השדוכין שאם יעבור הזמן פטור האחר אפי"ה כיון שא' מן התנאים הוא להזמינה לזמן פלוני ממילא כשעבר הזמן פטור האחר משבועתו. כ"ש הכא בנדון דידן שבא מפורש בשטר שמי שיעבור הזמן חייב לשלם הקנס לשכנגדו שהדבר פשוט שכיון שהמשודך העביר הזמן נפטר הלה משבועתו:

שוב מצינו להרב מהרימ"ט בשניות חח"מ סימן צ"ט שנשאל על לשון השטר שכתוב בו ואם יסרב הבחור ולא ירצה ליכנס לחופה לזמן הנז' נתחייב לפרוע מאה זהובים וכו' והביא ההיא דפרק האומר על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת ומחלוקת הפוסקים בזה אם ע"מ שירצה פי' שיאמר אין או שלא ימחה ונסתפק הרב אם בתוך הזמן אמר המשודך שאינו רוצה לכנוס לזמן שקבעו ואח"כ נמלך ונתרצה לכנוס אי נימא דמיד שאמר אינו רוצה חל עליו חיוב הקנס או נימא שכיון שעדין לא הגיע הזמן שקבעו אף שאמר אינו רוצה כיון שחזר כו קודם הזמן אין עליו שום חיוב ושקיל וטרי בזה וסיים וכתב וז"ל ומסתברא דאפי' תימא אם ימחה קאמר הואיל וקבע זמן לדבר מסתמא בזמן שיש לו לכנוס קאמר שאם מחה קודם לכן אפשר לו אח"כ להתרצות דמיחוי שלא בשעת קיום לאו כלום הוא דע"כ לא אמרינן דבאומר ע"מ שלא ימחה אם מחה נתבטלו הקדושין אע"פ שחזר ואמר רוצה אני אלא כשלא קבע זמן למחאתו שאם אי אתה אומר כן הרי הקדושין תלוים ועומדים לעולם עד סוף מאה שנה יאמר שהוא רוצה אלא ודאי לא אמר אלא שיתברר לאלתר אם מחה ביום שמעו נתבטלו הקדושין לגמרי אבל היכא דקבעו זמן ואמר ע"מ שלא ימחה לשלשים יום אם מחה בתוך שלשים אפשר לו להתפייס בסוף שלשים וכן מוכיח מדברי הר"ן ז"ל דכשלא קבע זמן דוקא עסקינן. ועוד נראה דבכה"ג אם לא ירצה פי' אם לא יאמר רוצה אני דדוקא התם שעניינו אינו תלוי במעשה אלא דאפקיה בלשון עשייה לבד פירשו בו ע"מ שלא ימחה אבל הכא עניינו תלוי במעשה דהיינו כניסתו לחופה ולעולם אם ישב ולא יכנוס קאמר. וזו א"א להתקיים אלא בסוף הזמן וכו' ע"כ:

ומבואר שם בדברי הרב דכשאמר המשורך בתוך הזמן שאינו רוצה הלך האב וקדשה לאחר ופטרוהו להמשורך מהקנס כיון שעדין לא הגיע הזמן שיכול לטעון ולומר אם לא היה מקדשא לאחר הייתי אני מתרצה לקחתה יעו"ש. מבואר מדבריו דדוקא אם בתוך הזמן אמר שאינו רוצה לכנוס יכול לחזור בו אח"ך ולומר שהוא רוצה ואין עליו שום חיוב של הקנס אבל אם בסוף הזמן אמר שאינו רוצה לכנוס מיד נתחייב בקנס ואף שחזר בו אח"ך ונתרצה לאו כל כמיניה כיון שאמר שאינו רוצה אחר שהגיע הזמן. ולפי זה הכא בנד"ד שכתוב בשטר השדוכין וז"ל ואם יתחרט בשום פרט מהאמור ויבא שום עיכוב הן מצדו או מצר הזולת מאיזה צד ואופן שיהיה בעולם או אם יעביר המועד הנז' מעו"מ נתח"וג לת"ול לזכות המשודכת הנז' סך מאה מתקאלים בתורת קנס גמור בלי שיפטר מהם בשום ד"ות שבעולם כלל ע"כ א"כ לפ"ז בשעה שתבעו אותו לדין אף אם היה בסוף הזמן שקבעו והיה משיב שאינו רוצה לכנוס באותו זמן מיד היה מתחייב בקנס ואף שנמלך אח"כ ואמר רוצה אני לאו כל כמיניה כמבואר בדברי הרב הנז' כיון שבסוף הזמן אמר שאינו רוצה וכ"ש דהכא בנד"ד זה כמה שעבר הזמן שקבעו ובידו מלא לאמר בשטר השדוכין שאם יבא שום עיכוב או יעביר המועד שחייב כקנס והגם שמה שהשיב שאינו רוצה לכנוס הוא מחמת אונס דזוזי אנסוה שאין בידו במה לעשות צרכי הנשואין ולאו מטעמא שאינו חפץ בבת יעקב אפי"ה הוא חייב בקנס כיון שכתוב בשטר השדוכין שאם יבא שום עיכוב מאיזה צד ואופן שבעולם חייב בקנס:

ואין לחלק ולומר דשאני נדון הרב מהרימ"ט ז"ל שכתוב בשטר שאם לא ירצה ליכנס לחופה לזמן הנז' שחייב בקנס בההיא הוא דאמרי' דאם אמר בסוף הזמן שאינו רוצה חייב בקנס אף אם חזר בו אח"כ משא"כ הכא בנד"ד שאין כתוב זה בשטר השדוכין עדין איכא למימר שאף אם יאמר שאינו רוצה בסוף הזמן יכול לחזור בו אח"כ הא ליתא שהרי גם הכא בנדון דידן כתוב לאמר שאם יבא שום עיכוב מאיזה צד שיהיה או אם יעביר המועד חייב בקנס וכיון שבשעה שתבעו אמר שאינו יכול וכו' הרי בא העיכוב מצדו וגם עבר הזמן וכיון שבה שעתא בא העיכוב מצדו הרי נתחייב בקנס ואף שחזר בו אח"כ לאו כל כמיניה שכיון שכבר חל עליו החיוב כמ"ש שאם אי אתה אומר כן מעולם לא יתחייב בקנס שמא יחזור ברוחו אח"ך ויאמר שהוא רוצה וא"כ ישאר הדבר תלוי ועומד לעולם וכמ"ש בדברי הרב ז"ל הנז':

מעתה זכינו לדין שכיון שבשעה שתבעו לדין השיב המשודך שאינו רוצה לקיים הנשואין בזמן הזה עד שירחיב ה' גבולו ובה שעתא כבר עבר הזמן שקבעו מיד נתחייב בקנס ואף שביום מחר נמלך ואמר שרוצה לקיים הנשואין לאו כל כמיניה מאחר שכבר זכתה המשודכת בקנס שנתחייב ונתפרדה החבילה כיון שהיה אחר הזמן שקבעו כמ"ש. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה וצור ישראל ינחנו במעגלי צדק למען שמו. הכ"ד צעירי צאן קדשים החו"פ טיטואן יע"א בח' תמוז יה"ל שנת תקצה לפ"ק:

ועל מה ששאלת שהמשודך הנז' אינו חפץ ביתומה ומבקש למצא עילה לפטור עצמו מהקנס ואם ישאנה יקח הכל ויברח וכו' אם יש אומדנ' דמוכח ורגלים לדבר שכן יעשה העצה היעוצה לאלמנה ולבת הנז' להפריד חבילת השידוכין ותבקש מנוח אשר ייטב לה כיון שלא ישרה בעיניו ואין אדם דר עם נחש בכפיפה ואם לא ירצו בשום אופן להפריד החבילה וקשורה בו במשודך הדין נותן לחייבו ליתן ערב על המזונות וכו' כיון שנראה לב"ד שרוצה לברוח וכמ"ש מרן בח"מ סי' ע"ג ס' יו"ד וז"ל מי שיש לו שטר על חבירו וכו' וכן הדין בלוה לזמן ובתוך הזמן וכו' או שהלוה רוצה לילך למ"ה ותובע המלוה את שלו או שיתן לו ערב שומעין לו ע"כ וכתב שם הבא"הט וז"ל ועיקר דינים אלו תלויים במנהג המקומות ולפי ראות עיני הב"ד ע"כ. הרי דאף תוך הזמן אם נראה לב"ד שרוצה לילך וכו' כופין אותו ליתן ערב ולפ"ז אם נראה בעיניך שהמשורך הנז' רוצה לברוח ויש אומדנא בכך תכריח אותו ליתן ערב כמ"ש שהרי כשנושא אותה מתחייב במזונות ובכתובה ואין לך שטר גדול מזה אך ורק אם הדברים מוכיחי' שיעשה כך מה תועלת יש ליתומה באלו הנשואין אף אם יתן לה ערב על המזונות שעכ"פ יעגן אותה וימנע ממנה מצות עונה ואם אחר הנשואין ירצה לברוח מצינו שכתב מרן בא"ה סי' קנ"ד ס"ח וז"ל אם ידוע שהאיש רוצה לילך לארץ אחרת ישביעוהו שלא ילך ויכפוהו שקודם שילך יגרש אותה לזמן ע"כ ואם כן אחר שתגלה אזן היתומה בזה שרוצה לעשות לה ואפי"ה לא תרצה להפריד חבילת השדוכין ורוצה להנשא לאיש זה עכ"פ צריך להשביעו שלא ילך וכשירצ' לילך אחר הנשואין יגרש אותה לזמן ויתן ערב על הכתובה ואם הוא גברא דחשיד לעבור על השבועה ולברוח יתן ערב מעתה ומעכשיו על כל האמור:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה