ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קיט
שאלה מהחכם כהה"ר משה כן יפרח נר"ו:
ראובן קדש אשה בעירו שדר בה ואחר שקדש אותה הלך לעיר אחרת לעשות מלאכתו שם ואחר עבור כמה ימים שלחה לו האשה לאמר שיבא לכנוס או לפטור. ויהי כמשיב לה שתבא היא אצלו אל המקום אשר הוא חונה שם ושם ישא אותה והיא אינה רוצה לצאת חוץ מעירה. יורנו מ"ץ מה שהוא הדין. והשיב מה שהשיב. וזה מה שהשבתי לו:
תשובה עמדתי על השאלה והתשובה הנז' ועל מ"ש כת"ר שאינו יכול להוציאה מההיא דכתב מרן בסי' ע"ה שלשה ארצות וכו' אדרבא משם ראיה שיכול להוציאה שהרי סיים שם מרן וכתב וז"ל אבל הנושא אשה באחת מהארצות והוא מאנשי אותה הארץ אינו יכול להוציאה לארץ אחרת אבל מוציאה ממדינה למדינה ומכפר לכפר וכו' ע"כ. הרי מבואר דכשהמקומות שוים יכול להוציאה כיון שהוא מלכות א' וא"נ הכא בנד"ד כיון דאלקצאר ולעראייס ישובם שוה היה נראה מכאן דאע"ג דקדשה באלקצאר יכול להוציאה ללעראייס אלא דמצינו להכנ"הג סי' הנז' שכתב וז"ל אם בשעת הארוסין היו שניהם בעיר אחת ואחר הארוסין קבע דירתו החתן בעיר אחרת אינו יכול לכופה שתלך למקומו לכנוס בנימן זאב סי' רצ"א ועיין בהר"י אדרבי סי' קצ"א ובהרמ"ע מפאנו סי' פ"ו וכו' ע"כ ובמהר"י אדרבי סי' הנז' היה הדבר שנדו את הארוס ב"ד שבעירו לכנוס או לפטור בגט ונשאל ע"ז הרב הנז' והשיב וז"ל וכי תימא מ"מ נדוהו שלא כדין באמרם שיבא שם למקום שארוסתו עומדת שהרי היא היתה יכולה ללכת אצלו כמו ששנינו בתוספות כתבה הרי"ף בהלכות ג' ארצות לנשואין וכו' וכן פסק הרמב"ם וכו' י"ל כי מלבד שאין אנו יודעים אם זה הארוס היה מארץ אחרת או אם היה משם מארץ מולדתה מן הארוסה שאם היה משם ממקום הארוסה לא שייך בזה טעמא שעמ"ב נשאה וכו' מ"מ יש לנו טעמא רבא אחרינא שהארוס היה חייב לבא אצלה לכונסה וזה שכתב הריב"ש בתשו' סי' קע"ז שמה שכופין אותה לצאת אחריו היינו דוקא לאחר נשואין אבל קודם נשואין אין כופין אותה לצאת והביא כמה ראיות על זה וכיון שכן בנד"ד כדין נדוהו שיבא לכנוס או יפטרנה בגט וכו' ע"כ:
ובתשובת הריב"ש סי' הנז' אע"פי שהארוס היה ממקום אחר ובא למקום הארוס' וקדשה שם והלך לעירו אפי"ה כתב הרב שצריך שיבא הארוס למקום הארוסה לכנוס שם יעו"ש מלתא בטעמ' ותשובה זו הביאה מרן בב"י סי' הנז' ופסקה מור"ם בהגה ס"ב. והגם דסיים שם מור"ם וז"ל מיהו אם יש אמתלאות וטעמים לדבריו האשה צריכה לילך אחריו ע"כ מקור דין זה הוא מתשובת מיימוני כמו שהביא דבריו בד"מ סי' הנז' שעל תשובת הריב"ש שהביא מרן בב"י סיים בד"מ וכתב וז"ל ובתשובת מיימוני סוף סד נשים סי' כ"ח האריך מהר"מ באחד שארס אשה ע"י שליח במקום אחר ונתן אמתלאות למה לא רצה לכנוס במקום ארוסה ופסק דהדין עם הארוס וכו' ע"כ. נראה מזה דתשובת מיימוני פליגא אההיא דהריב"ש מדלא חילק הריב"ש אם נתן אמתלא הארוס או לא ולפי הטעמים המבוארי' שם נראה דלא מהני אמתלא לזה ובכל גוונא צריך לבא למקום הארוסה לכנוס וכיון דמרן בב"י לא הביא אלא תשובת הריב"ש והשמיט תשו' מיימוני הכי נקטינן ואף את"ל דהני תשובות לא פליגי אחר דמצינו דמור"ם בהגה תננהו בחדא מחתא מ"מ היינו דוקא כשהארוס היה ממקום אחר דבהכי מיירי תשובת מיימוני שהרי שלח שליח לקדשה אבל הכא בנד"ד שהארוס והארוסה שניהם ממקום אחד וקדשה שם כ"ע יודו דצריך לבא לשם לכנוס כמ"ש הרב כנ"הג כמש"ל ומה גם שהרואה בתשובת מיימוני יראה שהיו להארוס כמה אמתלאות מוכיחות שאינו יכול לבא למקום הארוסה שאמתלאות כאלו לא שייכי כלל בנד"ד עיין במרן ב"י סי' נו"ן ד"ה כתב בתשובה להרמב"ן ועיין מהרימ"ט ח"א סי' קל"א בסופו שכתב דע"כ לא אמרי' דהכל מעלין לארץ ישראל וכו' אלא דוקא אחר נשואין אבל קודם נשואין לא:
ובר מן דין הכא בנד"ד הרי צריך המקדש לגרשה בגט כשר ע"פ תקנת המורשים שכתבו וז"ל שכל מי שירצה לקדש אשה מכאן ולהבא לא יקדש אותה זולת בפני חכם מחכמי המעמד או ראש ישיבה בעשרה מישראל וכל מי שיקדש אשה שלא כפי התקנה אם יהיו מצויים שם עדים ויבאו ויעידו תכף ולאלתר לב"ד הנם נקיים ואם לא יבאו עד לאחר כן וכו' והמקדש יפרע גם הוא לקופה של צדקה מה שיראה לנגיד והדיינים אשר יהיו בימים ההם וישארו בבית האסורי' עד שיתן גט כשר למקודשת וכו' ואפילו אם ירצו אביה ואמה לתתה לו לא ישאנה עד שיגרשנה גרושין גמורים. ואח"ך אם ירצה לעשות נשואין מחדש הרשות בידם וכו' ע"כ וא"כ לפ"ז כיון שזה המקדש לא קדש כפי התקנה כ"א בפני שני עדים צריך לגרשה בגט ואח"ך אם יתרצו לעשות נשואין יעשו הנשואין כפי מה שיתרצו זהו מה שנלע"ד בזה. ס' ואתחנן מש' תקצ"ו: