אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א ספר קונטריס עגונות › סימן י

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

ספר קונטריס עגונות · סימן י

סימן ט

טופס קב"ע וז"ן בתלת כחדא הוינא אנן דת"מ ח"ל כד אסהיד קדמנא עד א' זה שמו הר' יצחק פינטו י"ץ והעיד בתע"ג ומכוונת ואמר בז"ה לעדות להש"ית קי איל איסטאבה אסינטאדו אין איל קאייטון סולייו איסי דיאה די מארטיס קי סי אולייו קי הר' מסעוד הלוי ן' שיטון בר משה לי מאטארון איניל קאמינו אי בינו און מורו אי סי אסינטו קון איל אי לי דישו איל מורו אה יצחק הנז' פור מסעוד הנז' קי לוס סוואקה פאסארון פוריל אי לי האלייאדון מאטאדו קאבי וואד תפ'אחה. וירדאד דישו יצחק הנז' קי נו סי אקורדה סי איס קי איל מורו דישו איסאס האבלאס אה יצחק הנז' סין פריגונטארלי הר' יצחק הנזכר או קי יצחק הנזכר לי פריגונטו אל מורו אי לי דישו אנסי. עכס"ב העד הנז' ולראיה שנתק"ע זה כראוי כ"וח תמ"ת פה אלקצר יע"ה והיה זה בשני בש' חמשה ועשרים יום לחדש סיון משנת לנצור ארחות משפט לפ"ק והש"וב וקיים ע"כ נמ"ך וחתומים ע"ז כהה"ר יהודה ואעקנין וכהר' מסעוד שוקרון יש"ץ:

ובנייר אחר נמ"ך וז"ן בתלת כחדא הוינא אנן דת"מ א"ל כד אסהיד קדמנא עד א' זה שמו הר' יצחק ן' יתאח י"ץ והעיד בתע"ג ומכוונת ואמר בז"הל לעדות להש"ית קי איל קוואנדו סי פ'וואי אה בושקאר פור מסעוד הלוי ן' שיטון בר משה קוואנדו אוליירון קי לי מאטארון קי לי אינקונטרו און מוריאיטו אי לי דישו איל מוריאיטו אה יצחק הנז' נו טי איספאנטאס די אנדאר איניל קאמינו סולו לי דישו יצחק הנז' אל מורו הנז' פורקי. לי ריספונדיו איל מוריאיטו אה יצחק הנז' קי אנטי אייר לי מאטארון אל ג'ודייו לי דישו יצחק הנז' אל מוריאיטו הנז' קיין איס איל ג'ודייו קי לי מאטאדון לי דישו איל מוריאיטו אה יצחק הנז' קי איס מסעוד קון סו אלכ'ורסה אין לה אוריזה. עכס"ב העד הנז'. וצ"ל קי מוס אמוסטרו יצחק הנז' און מאנסיבו די אידאד די איל מוריאיטו הנז' קי לי אינקונטרו איניל קאמינו מ"מ קי טייני קינזי אנייוס. ולראיה שנתק"ע זה כראוי כ"וח תמ"ת פה אלקאצר יע"ה והיה זה בשני בש' חמשה ועשרים יום לחדש סיון מש' לנצור ארחות משפט לפ"ק. והכל ש"וב וקיים ע"כ נמ"ך וחתומים ע"ז כהה"ר יהודה ואעקנין הנז' וכה"ר מסעוד שוקרון הנז':

ובנייר אחר נמ"ך וז"ן בתלת כחדא הוינא אנן דתמח"ל כד אסהיד קדמנא עד א' זה שמו שלום ן' מילול י"צ והעיד בתוע"ג ומכוונת וקאל כז"הל לעדות להש"ית באוין הווא כאן דאיז פ'ישוק הינא פלקצאר דאך נהאר לחד פ'אש נשמע נאיין מסעוד הלוי ן' שיטון בר משה הרגוהו לסטים. קביל מא יגשמע האד לקול הווא דאיז פ'ישוק ותלאקאה וואחד מסלם סאחבו וסקסאה לשלום הנז' וקאלו מסעוד נסיביך מאסי הינא וואזבו שלום הנז' לגוי הנז' וקאלו ראה מסאפ'ר פ' ברא. קאלו למסלם הנז' לשלום הנז' מסעוד נסיביך עמרבום מא תסופ'וה. ראה מאת קתלוה לגויים ווהווא דאז עליה וסאבו מקתול עכס"ב העד הנז'. וצ"ל שהעד הנז' הוא בעל אחותו של מסעוד הנז' ולראיה שנתק"ע זה כראוי כ"וח תמ"ת פה אלקצר יע"ה וקיים והיה זה בשלישי בש' ג' ימים לח' תמוז יה"ל מש' לנצור

ארחות משפט לפ"ק והכל ש"וב וקיים ע"כ נמ"ך וחתומים ע"ז כהה"ר יהודה ואעקנין וכהר' מסעוד שוקרון הנז':

נדרשתי לחוות דעתי מה יהיה משפט העגונה הזאת אם מותרת לינשא ע"פ עדויות אלו:

והנה העדות שהעיד הרי"צ פינטו שאמ"ל הגוי על מסעוד הנז' קי לוס סוואקא פאסארון פוריל אי לי האלייארון מאטאדו קאבי וואר תפ'אחה. עדות זו אין בו ממש אחר שאמר יצחק הנז' שאינו זוכר אם הגוי אמ"ל דברים אלו בלי שאלה או שיצחק שאל את הגוי עליו והוא השיב לו כן. וכל ספק שאנו מסתפקים אם הגוי היה מל"ת או לא אזלינן לחומרא אחר שהוא ספיקא דאורייתא כמ"ש מור"ם בהגה בטא"ה סימן י"ז סט"ו וז"ל היה ספק אם מל"ת או לא אין משיאין את אשתו דספיקא דאורייתא לחומרא וכו' ע"כ. וכ"כ הרב פרח מטה אהרן ח"א סי' ל"ג בשם הריב"ש שכתב בסי' ש"פ וז"ל ודי לנו להתיר בהתר גוי מל"ת כשיהיה ברור לנו שהיה מל"ת גמור אבל כל שיש להסתפק בסיפורו הנה הוא ספק דאוריי' ואוקי אתתא בחזקת אסור וכו' ע"כ. הרי דכל ספק שאירע בענין מל"ת ראוי להחמיר לפי שהוא ספקא דאורייתא ומטעם דברים אלו ראו להחמיר בענין מל"ת הרב מוהריב"ל שם בח"ד ד' ד'. ומהרח"ש סימן י"ב יעו"ש עכ"ל הרב הנז'. גם הרב מהר"א ששון סי' י"ג ביהודי שהעיד שהיה עומד עם חברת תוגרמים ושהיה הוא והתוגרמים מדברים יחד על מיתת אנשים שנהרגו ובתוכם הזכירו הריגת פלוני ושאלו להעד מי התחיל מהם לדבר על ההריגה אם היהודי המעיד או התוגרמים והשיב שלא היה זוכר מי התחיל והביא הרב דברי הריב"ש הנ"ל וכתב וז"ל א"כ בנ"ד שזה העד אומר שאי' זכור אם היה מל"ת או לא א"כ הרי יש ספק בגוף העדות הזה והאשה הזאת הרי היא אסורה וכו' ע"כ:

ועל מה שהעיד יצחק ן' יתאח שכשהלך לבקש את מסעוד הלוי ן' שיטון בר משה כששמעו שהרגו אותו פגע בו גוי א' ואמר הגוי ליצחק הנז' אי אתה ירא ללכת בדרך יחידי אמר יצחק לגוי למה הסיב לו הגוי שתמול שלשום הרגו ליהודי אמר יצחק לגוי מי הוא היהודי שהרגו אותו והשיב הגוי ליצחק שהוא מסעוד בנזם שלו באזנו. והראה יצחק בחור א' שיש לו כמו בן ט"ו שנים מ"מ ואמר שהגוי שאמ"ל דברים אלו היה כמו זה:

הנה מה שהעיד שהגוי שאמ"ל דברים אלו היה כמו בן ט"ו שנים יצאנו מידי ספק שהגוי היה קטן ואין סומכין על דבריו כמ"ש מרן סי' י"ז סי"ג. ועדות זו נראה שהוא מל"ת שכיון שהגוי התחיל לדבר עם העד ואמ"ל איך אי אתה ירא ללכת בדרך יחידי ואמ"ל העד למה והשיב לו שהרגו ליהודי א"ך אף שאח"ך שאל העד לגוי מי הוא היהודי שהרגו והשיב לו שהוא מסעוד לא נפיק מתורת מל"ת וכמ"ש מרן שם סט"ו וז"ל גוי שהסיח לפי תומו תחלה אע"פ ששאלו אותו אחר כך ובדקוהו עד שיפרש כל מהאורע ה"ז נאמן ומשיאין על פיו ע"כ. וכתב שם הרב חלקת מחוקק ס"ק כ"ט וז"ל גוי שהסיח לפי תומו תחלה כלומר אע"פ שהתחלת דבריו לא היה מספיק להתיר בההיא פונדקית שהתחילה לבכות ושאלו איה חברנו ואפי"ה מתירין ע"פ סוף דבריה ההתחלה מורה שגם הסוף אמת עכ"ל:

גם הרב מהריב"ל ח"ג סי' ב' כתב וז"ל ואי משום שהמל"ת לא פירש מי ומי הם היהודים עד שנשאל משום הא לא נפיק ממל"ת וכמ"ש הרב אלפ'אסו בסוף יבמות וכו' ע"כ. הביא דבריו הרב בא"הט שם ס"ק מ"ז. עוד כתב שם וז"ל אם הגוי ספר הגזלה ושאל לגוי על היהודים ואמר שנהרגו הוי מל"ת כי מה שהתחיל לספר מהגזלה הוי התחילה. תשובת משאת בנימין סי' ק"ה ע"כ. והרב מהר"מ אלשיך סימן קי"א כתב ביהודי ששאל לגוי מה חדוש מהספינה והשיב הגוי הספינה נטבעה וכו' גם היהודי שנכנס לתוכה מכאן נמצא על שפת הים ונקבר והשיב הרב וז"ל כלל הדברים שאין במשמע השאלה אם פלוני חי או מת אלא שבהשתלשלות השאלה מענין לענין יבא הדבר אל ענין אותו פ' וכו' ע"כ:

שוב מצינו למרן בב"י סימן הנז' שהביא תשו' הרמב"ם שכתב וז"ל ראובן היה נושא ונותן בחוץ ויצא לישא וליתן כמנהגו בכפרים של עכו. ובא אצל יהודי א' והפקיד כליו שם ולקח מהם מקצת והלך למכור בעיר אחרת המתין ג' ימים ולא בא וכו' לימים עברו יהודים מבני עכו דרך שם אמרה להם גויה אחת לאן אתם הולכים אמרו לה לכפר פ' אמרה להם לא תזוזו מכאן לכו וחזרו לבתיכם שמא יארע לכם מה שאירע ליהודי א' שאלוה מה אירע לו אמרה יצא מעיר פ' ללכת לעיר פ' רצו אחריו והרגוהו וכו'. תשובה זאת האשה מותרת לינשא שזו הגויה מסיחה היא לפי תומה אע"פ שחזרו ושאלו אותה כמעשה עיר התמרים וכו' ע"כ. א"כ לפ"ז הכא בנ"ד הדבר פשוט דהוי מל"ת:

הן אמת שמה שהעיד העד שכששאל לגוי מי הוא היהודי שהרגו השיבו הגוי שהוא מסעוד לא ביאר הגוי בדבריו מי הוא מסעוד זה שמעיד עליו שנהרג וכמה מסעוד איכא בשוקא. ומה שאמר בנזם שלו באזנו לא סימן הוא שהרי כמה בני אדם יש להם נזמים באזניהם. וכדי להתיר אשה לשוק צריך שיזכיר שמו ושם אביו ושם עירו כמ"ש מרן ומור"ם שם סי"ט וכן הסכמת רוב הפוסקים. גם הרב מהרשד"ם ז"ל בסי' ר"מ כתב וז"ל אבל מה שלבי נוקפי כאן הוא ב' דברים א' ששום א' מהעדים לא הזכירו רק שם ההרוג לבד לא שם אביו ולא שם מקומו וכו'. וגם כי אני בעניותי סמכתי להתיר בשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו מ"מ בשמו לבד ח"ו אלא שמעשה א' שעליו כתבתי אמרתי שכיון שניכרים דברי המעיד על איזה פ' אומר נקטינן דהוי כאלו אמר כן בפירוש. והנה בנ"ד כיוצא בזה שאמר את אליה נראה בלי ספק שהיה מדבר על אליה ידוע לו ואלינו וכו' אלא שעדיין לבי נקפי במעשה שאמרתי היה טעם זה וטעמים אחרים אבל בטעם זה לבד לא ימלאני לבי להתיר דבר שלא ראיתי בשום פוסק וכו' ע"כ. באופן שאין בערות זה כדאי להתיר את האשה:

ועל מה שהעיד שלום ן' מילול שהוא היה הולך בשוק בעיר אלקצר ופגע בו גוי א' ושאל הגוי לשלום הנז' מסעוד נסיביך מאוסי הינא והשיב לו שלום הנז' ראה מסאפ'אר פ'בארא אמ"ל הגוי לשלום הנז' מסעוד נסיביך עמארכום מא תסופ'וה ראה מאת קתלוה לגוים והווא דאז עליה וסאבו מקתול הנה זה העדות הוא מל"ת גמור וגם אין לספק על המיתה שמא אמר הגוי בדדמי ועדיין חי הוא וכמ"ש בש"ס פרק האשה שלום זמנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסבר השתא מיית ודאי ואיכא דעברו ליה סמתרי וחיי שהרי הכא בנ"ד הזכיר המיתה בפירוש כמ"ש בדבריו ראה מאת. ואלו לא אמר רק ההריגה היינו יכולים לומר שאמר בדדמי אבל עכשיו שהזכיר המיתה בפי' ליכא למימר בדדמי. ומה גם דהכא בנ"ד מתוך דבריו נראה שלא ראה בעיניו אופן ההריגה כמ"ש בדבריו דאז עליה וסאבו מקתול דמוכח מזה שלא ראה בעיניו ההריגה ובזה אין לספק שאמר בדדמי ועדיין חי הוא:

אלא דעכ"ז לא יצאנו ידי חובתינו אחר שלא הזכיר שם אביו ושם עירו רק את שמו לבד. ומ"מ הרי מצינו להרב פרח מטה אהרן ח"א סי' ל"ז בגוי א' שאמר ליהודי אה טו קונייאדו לו טופי אין לה אוריאה דילה מאר מוואירטו אי אירה מי אמיגו וכתב הרב וז"ל גם אין לגמגם בנ"ד שלא הזכיר לא שמו ולא שם אביו ועירו. דכל זה לא נאמר אלא במקום שצריך לברר על מי מעיד אבל בנ"ד דקאמר אה טו קונייאדו וידוע שלא היה לו להר' מורינו אז קונייארו אחר שנתעלם אלא זה בלבד וזה הגוי מכירו אין לספק בזה כיון שידוע על מי מדבר וכמ"ש הר"ן בתשו' וז"ל ואע"פ שאמרו באותה תוספתא אין מעידין עד שמזכירין שמו ושם עירו לא בא למעט אלא שאין סומכין על אומד הדעת כגון שמעידין על גופו דארוך וגוץ. וכן נמי למעט שאין סומכין על עדות שמו ולא שם עירו אבל ודאי כל שמעיד בדבר ברור שאי אפשר לספק באחר משיאין את אשתו ואע"פ שלא הוזכר שמו וכו' ע"כ. וכיוצא בזה יש להרבה מהאחרונים עכ"ל הרב הנ"ל הצ"ל והא דידן עדיפא מההיא דהרב פמ"א דהתם לא הזכיר שמו רק שאמר ליהודי אה טו קונייארו וכו'. אבל הכא בנ"ד הרי הזכיר גם שמו ואמר מסעוד נסיביך. והגם דבנדון הרב פמ"א היה מכירו גם הכא מתוך דבריו שאמר מסעוד נסיביך נראה שהיה מכירו וא"כ אין לספק באחר:

גם באותה תשובה של הרמב"ם הנ"ל סיים בה וז"ל ואע"פ שלא הזכירה אותו בשמו כמעשה דצידן ואנטוכיא וכו' ע"כ. וכתב מרן ע"ז וז"ל ויש לתמוה על על תשובה זו אם הרמב"ם היה המשיב שזה סותר מה שאמר בפי"ג מהל' גירושין ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פ' כו"כ צורתו וכך היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פ' הוא ע"כ. וצ"ל שמה שסמך בתשו' להתיר אותה אשה הוא על מה שאמרה הגויה שאותו יהודי שהרגו היה עושה מלאכתה כשהיה בעכו ונודע להם שאותו היהודי היה עושה מלאכתה וכמעשה דאנטוכייא. א"נ שלא חסר שום יהודי מעכו כ"א זה ואע"פ שפשט דברי השאלה והתשובה בסתם צ"ל שדבר ידוע היה ביניהם שכך היה מעשה ולא הוצרכו לפרש וכו' ע"כ:

והרב מהרש"ך ח"ב סימן מ' הביא תשו' הנ"ל וכתב ע"ז וז"ל סוף דבר שכל שמעיר בדבר ברור שאין לספק בו חשיב כאלו הזכיר שמו בפי' וכו' ע"כ:

גם בספר משפטי שמואל סי' פ"א הביא תשו' זו וכ' וז"ל ומכאן יבין המעיין כמה מילי תחלה למדנו דאע"ג שלא הזכיר שמו ולא שם אביו ולא כנוי שלו אלא שהיה מודעתינו בעכו אפי"ה התירה. ואע"ג דאיכא למיחש דילמא אינו זה. אלא ה"ט שהתיר שאמרה הגויה שהיה מודעתינו בעכו והיה עושה מלאכתנו וכו'. אלא עיקר הענין הוא שאחר שמוכחא מלתא טובא וקרוב לודאי הוא לא מדקדקינן כולי האי וכו' אלא כוונתו לומר דאחרי שמתוך דברי השואלים נראה ומוכח שזה היהודי הולך ומוכר בכפר עכו והגויה אמרה שהיה מודעתה בעכו מדברים אלו הבין הרב היתר האשה כאילו העידה בפירוש וכו' ע"כ:

גם בקונטריס עגונות כתב משם הרב מהראנ"ח דאפילו לא הזכיר שמו אם ידוע על מי מדברים די וכ"כ שם בסי' שע"ה משם הרב מהרי"ט ז"ל:

גם הרב דרכי נועם סימן י"א כתב דכשהיה מכיר למת בחייו ואנו יודעים מתוך דבריו שעל אותו פ' קאמר אף דלא הזכיר שם אביו ועירו נאמן. וכ"כ הרב מהריט"ץ סימן קנ"ה יעו"ש. נמצא לפ"ז דהכא בנ"ד שהזכיר שמו וגם אמר נסיביך שנראה שהיה מכירו בחייו הרי ברור לנו על מי הוא מדבר ומתירין את אשתו:

ואף לדעת הרמב"ם דס"ל דאפי' מת ביבשה צריך לומר קברתיו והיא סברת היש אומרים שהביא מרן בש"ע שם סי"ז מ"מ הרי סיים שם מור"ם בהגה וכתב וז"ל ודוקא בכה"ג שאינו מזכיר שם המת ואינו מכירו. אבל אם מכירו לא בעינן קברתיו במל"ת וכו' ע"כ. וכ"כ הרב חלקת מחוקק משם הגאון מהרא"ט ז"ל וכ"כ הרב מוהר"מ אלשיך ז"ל בתשו' סי' קכ"ו בשם הריב"ש יעו"ש. והוא החילוק שכתב הה"מ בדברי הרמב"ם ז"ל ובקונטריס עגונות כתב בשם מרן ב"י בלאו דוקא שמו דה"ה כשאומר פלוני היה גיסו וכיוצא בדברים אלו הוי כאלו הזכיר שמו ואין צריך לומר קברתיו יעו"ש באות קנ"ב וכ"כ שם באות קל"ח משם רב אחד:

גם בספר פחד יצחק כתב משם כמה פוסקים דאם מזכיר שם א' מקרוביו חשיב כאלו הזכיר שמו ואין צ"ל קברתיו. והרב מהריט"ץ סי' כ"ד כתב דבמכירו לא בעי קברתיו. וכ"כ בקונטריס עגונות בשם מרן דמכירו עדיף מהזכרת שמו וזה החילוק כתב הר"ן על דברי הרמב"ם וכתב שם מרן שהוא חילוק טוב יעו"ש. וכ"כ מור"ם בתשו' סי' ק"א בשם מהרא"י דבמכירו לא בעי קברתיו אף לדעת הרמב"ם אלא דהוא ז"ל ס"ל כמ"ש הה"מ דדוקא כשמזכיר שמו הוא דלא בעינן קברתיו יעו"ש. באופן דהכא בנ"ד הרי יש כאן תרתי לטבותא דהיינו שהזכיר שמו וגם מכירו אחר שאמר מסעוד נסיביך כמ"ש ומרן בב"י כתב בשם הר"י סאניץ דע"כ לא הצריך הרמב"ם לו' קברתיו אלא כשהגוי נמצא בעת הריגתו. אבל כשלא נמצא בעת הריגתו א"צ לומר קברתיו:

גם בקונטריס עגונות ממרן ב"י סי' קס"ו כתב וז"ל עוד מטעם אחר אצ"ל בנ"ד קברתיו דמשמע מדברי הגוי המל"ת שלא נמצא בשעת הריגתו כמו שכתבתי בב"י בשם הר"י סי' ט"ז דכל שלא נמצא בשעת ההריגה לא שייך לומר בדדמי ואצ"ל קברתיו ע"כ והכא בנד"ד מתוך דברי הגוי מוכח שלא נמצא בעת ההריגה שהרי אמר דאז עליה וסאבו מקתול:

אלא דמ"מ עדיין לא יצאנו ידי חובתינו בזה דלצד שנאמר שהגוי לא נמצא בשעת ההריגה עדיין אפשר לומר דמה שמכירו שהוא מסעוד הנז' היינו בט"ע כיון שהיה מכירו בחייו והכרה ע"י טב"ע במל"ת מצינו מחלוקת הפוס' בזה כמ"ש מור"ם בהגה שם ס"ג ועיין להרב חלקת מחוקק ס"ק ק"ד שכתב שהמקלים לא הקלו אלא כשהגוי ראה ההריגה. אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימנים אינו נאמן וטביעות עין גרידא פשיטא דאינו נאמן יעו"ש:

גם הרב ב"ש ס"ק קל"ה הביא דבריו וכתב וז"ל ולעיל הבאתי דעת הר"ש והר"ן דמחמירין במל"ת והיינו הר"ש והר"ן המקילים כאן והטעם דשם מיירי בעניין להכיר אותו בטב"ע אם הוא פ' אז יש לומר במל"ת אין נותן לב להכיר הטב וכו' ע"כ. והגם דזה מיירי במת במלחמה הרי מצינו הרבה מהפוסקים דחששו בדדמי אף במקומות ות אחרים. ועיין בס' ג"ור כלל ג' סי' י"א מ"ש משם הרב מהרח"ש ז"ל ובקונטריס עגונות סי' רי"ח מהרב המבי"ט ושם בסי' כ"ו שהביא מחלוקת הפוסקים בזה ובסי' כ"ז כתב דראוי להקל יעו"ש. ובסי' קפ"ח ממרן ב"י כתב וז"ל כשהגוי הכיר ליהודי בחייו ועכשיו כשנמצא הרוג נסתפק והכירו ע"י סימנים וטב"ע אפשר דאפי' סימנים מובהקים לגמרי לא מהני משום דגוי אינו מהכוין להעיד ואפשר שראה סימנים דומה לאלו הסימנים שראה לפ' בחייו ואמר בדדמי שהוא האיש שהכיר בחייו אבל אם אמר סתם איש פ' נהרג נאמן ע"כ. והגם שיש לחלק ולומר דשאני התם שהגוי נסתפק בתחלה ואח"ך הכירו בההיא הוא דכתב מרן דאפשר דאפי' סימנים מובהקים לא מהני. אבל אם מתחי' ראייתו הכירו לאלתר אפשר דיודה מרן. דמהני. מ"מ יכולים אנו לומר דהיינו דוקא כשה כשהכירו בסימנים מובהקים אבל בטב"ע לחוד לא מהני:

שוב מצינו להרב מהר"י עייאש בספר בית יהודה חא"ה סי' ב' באשה שהלך בעלה לדרך וכו' ואחר כך באו ב' גוים מכירים אותו ואת אשתו והביאו בידם מלבושיו וכליו ואמרו הגוים לאשתו שבעלה מסעוד נהרג וראוהו והכירוהו שהיה מושלך ע"פ השדה וכו'. והביא הרב ההיא דקונטריס עגונות ממרן ב"י הנ"ל וכתב וז"ל אלא דהדחייה מבוארת דשאני התם דאמר הגוי שנסתפק והכירו ע"י סימנים וטביעות עין ולכך יש לחוש לדדמי כיון שאמר מתחלה שנסתפק מי יוציאנו מידי ספק. אבל בנ"ד שלא הזכיר שום ספק ודבריו עם האשה היו ברורים לומר שבעלה פ' נהרג שוב אין לחוש על מאי דלא משמע מתוך דבריו שאם באת לחוש לזה לעולם לא נתיר שום אשה ע"י גוי מסל"ת אע"ג דהכא איכא אומדני המביאים לידי חששא לבדדמי כיון שאומר הגוי בדבריו פ' נהרג אין לנו לילך אלא אחר מוצאות הפה וכו' ע"כ. ולפ"ז הכא נמי בנ"ד שאמר הגוי שמסעוד הנז' הרגוהו הגוים ועבר עליו ומצאו הרוג שמוכח מדבריו שברור לו שמסעוד הנז' נהרג ומת ומתחלת ראייתו הכירו היטב אין לנו לחוש לבדדמי ומה גם דהכא בנ"ד יש לחקור בדברי העד הנז' שאמר מפי הגוי שבתחלה אמר הגוי ראה מאת קטלוה לגוים ואח"ך אמר והווא דאז עליה וסבו מקתול דמזה נראה שאמר ב' דברים דאם איתא דמה שאמר מתחלה קתלוה לגוים פירש דבריו אח"ך דר"ל שעבר עליו ומצאו הרוג ומזה ידע שהרגוהו הי"ל לומר הווא דאז עליה וסאבו מקתול בלא וי'ו ומדקאמר והווא דאז עליה בוי"ו וי"ו מוסיף על ענין ראשון ור"ל דמ"ש בתחילה קטלוה לגוים אפשר ששמע מאחר שהרגוהו. ומ"ש שעבר עליו ומצאו הרוג הוא ענין אחר. וא"כ במה שאמר בתחילה שמת והרגוהו דר"ל ששמע מאחר די בזה להתיר את אשתו וכמ"ש מרן סי' הנז' ס"ה וסיים שם מור"ם וז"ל ואפילו לא אמר ממי שמע אלא אמר סתם ששמע כשר וכו'. ואין לפקפק בדברי העד הנז' במה שאמר והווא דאז עליה וכו' דנראה שאינם דברי הגוי המגיד דאלו היו דבריו הי"ל לומר אנא דאזת עליה וסכחו מקטול אלא נראה שהעד המעיד אומר שהגוי אמ"ל שעבר עליו ומצאו הרוג באופן דבין לפי דבריו שאמר בתחילה מסעוד נסיביך מאת קטלוה לגוים בין למ"ש אח"ך שעבר עליו ומצאו הרוג הדבר ברור שאין לספק באחר והגוי לא בא לידי ספק מעולם:

ועל מה שהעד הנז' הוא בעל אחותו של מסעוד ההרוג אין קפידא בזה כמ"ש מרן בסי' הנז' ס"ג יעו"ש:

כלל העולה דאשה זו מותרת לינשא וכל זה להלכה אבל למעשה להיות הדבר חמור איני מחליט הענין עד שיסכימו עמנו בעלי הוראה. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה. וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה ויאיר עינינו במאור תורתו לכוון אל האמת כי"ר. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בע"א לאדר א' שנת ויקרא שמה רחבות לפ"ק:

בס"ד

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה