אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א ספר קונטריס עגונות › סימן ט

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

ספר קונטריס עגונות · סימן ט

סימן ח

טופס קב"ע וז"ן במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא עד א' כשר ה"ה משה ן' זקן בר מס' י"ץ והגיד והעיד בז"הל פ'וואימוס אה בושקאר פור יצחק אלמיהדווי אין איל כלא מוס אינקונטרו און מורו דיל טשאר אנדי איסטאבאמוס סין פריגונטארלי מי דישו אין איסטי כ'אנדאק איסטאבה טיראדו יצחק אלמהדווי מואירטו אי סין ג'ילאביאה. וברר בעדותו העד הנז' בז"הל קי און דיאה מי לייאמו אברהם איל היג'ו די יצחק אלמהדווי קי פ'וואירה אה אולייר לוקי דיזי און מורו פור סו פאדרי פ'וואי אי אליי אל מורו דיזיינדו קי איל קונוסי איל לוגאר אנדי איסטא אינטיראדו דיטו אלמהדווי קי פ'ואיראמוס מוס אמוסטרארה איל לוגאר אי לי דישיימוס אל גוי קי איס פאסקווה נון פודימוס איר. עוד ברר בעדותו העד הנז' בז"הל. און דיאה בינו אונה מורה אי מי דישו בירידתו עלא מיהאדווי ראה מסייב פ'ילוואר די קודאם אנג'רא משינא נפ'טשו עלא ווחד מסלם די קטלוה גברנאה מסייב תימא למהרווי פ'לוואד. עכ"ס בעדותו העד הנז':

שוב בג' הוינא כאמ"ץ ואתו קדמנא שע"ך הרב שלמה וואחניש בהר' מרדכי והר' שמעון פינטו בר מכלוף והגידו והעידו בתע"ג וכו' בז"הל איסטאבאמוס אין איל סוקו אי וימוס קי סי טארדו יצחק אלמהאדווי די ביניר פריגונטימוס אה און מורו פוריל מוס דיכו קי און מורו קי נו מינטירה לי דישו קי ג'ה לי מאטארון פ'וואימוס אל מורו די קיין לו אוייו אי לו פריגונטימוס מוס דישו קי לו אולייו די אוטרו מורו קי מאטארון אל מהאדווי איניל כ'אנדאק די טלעא די שריף עכס"ב העדים הנז' ולראיה שנתק"ע ע"ן ח"פ תמ"ת בדב"ש ששה עשר יום לחדש כסלו משנת תרי"ב לפ"ק פה טאנג'אר יע"ה והש"וק עכ"ל. וחתו' כהה"ר ראובן ן' ג'ו וה"ר אהרן ן' צירולייא י"ץ:

וס"ל נמ"ך וז"ן קושטא קאי שבפני העידו העדים הנז' כל הכתוב לעיל מראש וע"ס ולפי שאין הדעת פנוי מרוב הבלבולים לא יכולתי לעיין ברין אשת הר"י למהאדווי הי"ן ע"כ נמ"ך וחתום כמה"ר משה ן' ג'ו נר"ו:

נדרשנו לחוות דעתיני מה יהיה משפט האשה העגונה אשת יצחק אלמהארווי הנז' אם היא מותרת להנשא ע"פ העדויות הנז':

והנה הדבר ידוע דגוי מסל"ת נאמן בעדות אשה כמ"ש מרן בא"ה סי' י"ז ובאיזה אופן מל"ת רבו הדעות ומחמיר שבכולן הר"ן ז"ל דס"ל דבעינן שיגיד המיתה עם קשר דברים אחרים אלא שרוב הפוס' פליגי בזה וסברי מרנן דבהגדת המיתה לחוד מהני. וכמ"ש מרן בתשו' בדיני גוי מסל"ת סי' ג' וז"ל דדברי רבינו נסים בזה אין אנו סומכים עליהם וכמ"ש כת"ר וכן השיב לי הרב מהר"י טאיטאצאק ז"ל שפשט המנהג בכל בתי דינים שהיו בסאלוניקי בימי איתני וגאוני עולם שלא כדברי הרב ר"ן וכן היה מורה בפשיטות מורי הרב מהר"י בירב ז"ל וכו' ע"כ. וכן הסכימו רבני האחרוני' אבל עכ"פ צריך שלא יהא מכוין להעיד דהיינו ע"י שאלה או בא לב"ד אפי' בלי שאלה וגם לא יהא מתכוין להתיר דהיינו פלוני מת השיאו את אשתו. אלא כמספר דברים בעלמא בלי שאלה והערה כמ"ש מרן בסימן הנז' ס' י"ד וז"ל כבר אמרנו שהגוי שהסיח לפ"ת משיאין על פיו כיצד היה מל"ת ואמר אוי לפלוני שמת כמה היה נאה וכו' וכיוצא בדברים אלו שהם מראים שאין כוונתו להעיד ה"ז נאמן וכו' ע"כ. והיה נראה לומר לכאו' דדוקא כשמספר דברים כמתאונן על מיתתו הוי מל"ת אבל אם אמר פ' מת בלבד שנראה במכוין להעיד על מיתתו לא הוי מל"ת:

אלא דמצינו להריב"ש ז"ל בתשו' סי' שע"ז שכתב וז"ל אבל אם לא בא לב"ד ואמר מעצמו איש פ' מת כמספר דברים מל"ת מיקרי ואין צריך שיאמר בדבריו כל אותן דברים שהזכיר הר"מ ז"ל שהוא לא הביאם אלא לרווחא דמלתא לומר שבזה ניכר שאין מתכוין להעיד וכו' אלא כל שאמר איש פ' מת כמספר דברים זהו מל"ת ואף אם לא יספר דברים אחרים כ"א דבר זה לבד וכו' אבל כל ששאלוהו מתחלה לא מיקרי מל"ת וכו' ע"כ. וכ"כ בסי' ש"פ יעו"ש:

וכן מצינו להגאון מהרא"ם בתשו' סימן ט"ל דמ"ש הרמב"ם כמה היה נאה וכו' לאו דוקא יעו"ש. ומרן שם בב"י שם הביא ב' תשובות של הריב"ש וקבלם בשתיקה וגם בכ"מ פי"ב מהל' גירושין הביא דברי הריב"ש הנ"ל על דברי הרמב"ם ולא כתב כלום. דלפי זה מה שהעתיק לשון הרמב"ם בש"ע אוי לפלוני וכו'. מוכרחים אנו לומר דלאו דוקא אלא כדי להודיענו שאינו מתכוין להעיד רק כמספר דברים ואה"נ דאף אם אמר פ' מת לחוד הוי מל"ת. וא"כ הכא בנ"ד שהעיד העד שאמר לו הגוי בלי שאלה יצחק אלמהאדווי מת הוי מל"ת. ומה גם שהעיד העד שאמר לו הגוי בלי שאלה אין איסטי כ'אנדאק איסטאבה טיראדו יצחק אלמהדווי מוואירטו אי סין ג'ילאביאה דמדבריו אלה מוכח שאין כוונתו להעיד על המיתה אלא כמספר דברים וכיון שדבריו באו בלי שאלה הדבר פשוט דהוי מל"ת גמור כמ"ש. ומ"מ עכ"פ היה צריך לחקור את העד שיאמר הדברים עצמן שאמר לו הגוי בלשונו ממש בלי תוספת ומגרעת דעדיין אפשר לומר שהגוי אינו יודע שמו ואמר בדדמי והיהודי העד הבין מתוך דברי הגוי שמדבר על יצחק אלמהדווי הידוע לו:

וכן מצינו להרב דבר משה חא"ה סי' ז' שכתב וז"ל אך עדיין צריך לבאר מה שלבי מהסם בנ"ד וכו' אך עדיין נראה דאיכא למימר דזה שאמרו היהודים המעידים בפני ב"ד שפגעו בגוי א' מזילג'י וא"ל שראה לב' היהודים הרוגים בדרך וידעם בשם יצחק שאחולייו וכו' לאו דברי הגוי המזילג'י הם אלא שהם באים לפרש דברי הגוי המיזילג'י והגוי לא א"ל אלא שראה לב' יהודים קאפ'אקלי אוגלי וחברו ולהיות שהיהודים המעידים הם יודעים שאין קורים לשום אדם אחר קאפ'אקלי אוג'לי זולת לזה לכן אמר בפירוש אי לוס קונוסייו בשם כיון דלדידיה אין לספק שעל אחר קאמר. ומ"ש שקבלנו חומרא שאלו הדברים היו לא פחות ולא יותר היינו לומר שלא דבר עוד דברים אחרים מענין ההריגה זולת אלו. לכן על טובי העיר מוטל הדבר לקרוא פעם אחרת ליהודים המעידים הללו אם ישנן בעיר שיחזרו ויפרשו דבריהם אם הדברים האלו שבאו בק"ע הן הם הדברים בעצמם וכו' ע"כ:

ולפ"ז ה"נ בנ"ד צריכים לחקור את העד שיאמר הדברים שאמ"ל הגוי בלשון ערבי בלשונו ואם המצא ימצא שהדברים שא"ל הגוי הן הם הדברים עצמן שבאו כתובים בק"ע יצאנו מידי ספק זה:

ומ"מ עדיין יש להסתפק אם מספיק עדות זה להתיר את האשה ויש לנו בזה ד' ספקות:

א' דכיון שיצא הקול שנהרג הרי"צ הנז' והיו מחפשים אחריו אפשר לומר שמה שהגיד הגוי על מיתתו לא הוי מל"ת דכיון שיצא הקול מחפשים אחריו הו"ל כעין שאלה:

ב' אם מ"ש הגוי שראהו מת היה תוך שלשה ימים להריגתו דאם הוא אחר ג"י א"א להכירו ואין מעידין עליו:

ג' שלא הזכיר שם אביו ועירו כי אם שמו וכינויו ולרוב הפוסקים בעינן שמו ושם אביו ועירו:

ד' שלא אמר קברתיו ולסב' הרמב"ם ז"ל אף ביבשה בעינן קברתיו:

והנה לספק הא' שיצא הקול שנהרג והיו מחפשים אחריו מצינו בתשו' מיימונייות דשייכי להל' קידושין בתשו' המתחלת חזרנו על כל הצדדין וכו' שכ' בסוף התשו' וז"ל ושנסתפקתם מאחר שהקרובים הוציאו קול בכל העיירות שמסביב דדמי קצת לאיה חברנו לא דמי דהתם קא שיילי לה בהדייא אבל הכא דלא שיילי להאי גופיה מיקרי שפיר מל"ת אע"ג דידע שמחפשים אותו דאל"ך היכי מהימנינן לשום גוי מל"ת בעדות אשה שהלך בעלה למ"ה וכו' ע"כ. ותשו' זו הביאה מרן בב"י סי' הנז'. גם בתשו' סי' ג' במ"ש להשיב על דברי הרב מהר"י סמוט ז"ל כתב וז"ל ומ"ש כת"ר דמטעם אחר אין להתיר ע"פי עדות הנשים משום דכיון דנפק קלא שנהרג שלמה ברוב אפשר שאותם היהודים שאמרו שנהרג היה מצד הקול וכו' ותימא על עצמך שהרי אורח' דמילתא על הרוב כשמתעלם איזה אדם אומרים העולם באומר הדעת נהרג וקול יוצא ע"י כך שנהרג פ' ולפי דברי כת"ר לא שבקת חיי שיועיל שום עדות וכו' ע"כ:

גם הרב מהרשד"ם ז"ל בחא"ה סי' קס"ה הביא דברי הה"מ שכתב פי"ג מהל' גירושין משם הרשב"א דמדמקשה הא איה חברנו וכו' שמעינן דכל שאומר לו איה פלוני שהלך עמך לא הוי מל"ת וכתב ע"ז הרב הנז' וז"ל א"כ נראה מדבריו דדוקא תרתי בעינן להחמיר חדא כשהקדימו המחפשים לשאול ועוד ששאלו על האיש עצמו בפ"י וכו'. אבל כל שמחפשים אפי' יהיה החפוש על איש פרטי אחר שלא שאלו עליו בפי' או אפי' שאלו ולא פירשו על איש פרטי כההיא דמהר"ם מיקרי שפיר מל"ת וכו' ע"כ:

והרב מהר"א ששון ז"ל סי' י"ב הביא תשו' מהר"ם הנ"ל וכתב וז"ל ומאי דקאמר דלא שיילי ליה וכו' לאו דבפי' בעינן שישאלו ממנו דאה"נ שאם דבריו עמו דברים אשר יובן מתוכם ששואלים ממנו דלא מיקרי מל"ת וזהו עצמו דעת הריב"ש כמ"ש וכו' ע"כ. אח"ך הביא תשו' מהרי"קו דמסכים הולך לתשו' מהר"ם הנ"ל יעו"ש. וכ"כ הרב פמ"א ח"א סי' קי"ג וכ' שם דהיכא שאמר המל"ת אני ראיתי את פ' הרוג וכו' אין לחוש למה שיצא הקול דאמר בדדמי. וכ"כ בס' ד"מ סימן ה' וכ"כ הרב אביו בס' כרם שלמה סי' ז' דף נ"ב יעו"ש. נמצא לפ"ז דהכא בנ"ד שהגדת הגוי היה בלי שאלה אף שהיו מחפשין אחריו לא נפיק ממל"ת:

ועל הספק הב' שמא ראהו הגוי אחר ג"י וכ' מרן סי' הנז' סכ"ו וז"ל אין מעידין עליו אא"כ מצאוהו תוך ג"י אחר הריגתו או אחר מיתתו אבל אחר ג' אין מעידין עליו מפני שפרצוף פניו משתנה וכו' ע"כ ובסכ"ז כ' וז"ל מצאוהו הרוג ומכירין אותו בט"ע ואין יודעים מתי נהרג י"א שתולין שנהרג תוך ג"י וכו' ויש אוסרים ע"כ. וכיון דב"ש אומרים בתרא כ' סברת האוסרים הכי קי"ל. והגם שסיים שם מרן וכ' וז"ל ומיהו אם יצא הקול וכו' מותרת לד"ה וכו' הרי כתב שם הרב חל"מ ס"ק נ"ב דט"ס הוא וצ"ל לדעה א' והכנה"ג שם הגיה כן יעו"ש:

ומ"מ מצינו להרב מהר"מ אלשיך ז"ל סימן קי"א שכתב דבעד מפי מל"ת תלינן שהא' ראה אותו תוך ג"י. גם הכנ"הג כתב משם הרב מהר"ר בצלאל סי' כ"א דאפי' לדעת הרשב"א דמחמיר ה"ד כשהעד עצמו מסופק אבל אם העד שמצאו הלך לו אין לנו לחוש דילמא העד היה מסופק וכ"ש עד מפי עד דתלינן להקל יעו"ש:

וכ"כ הרב מהר"א ששון ז"ל בסי' י"ב בשם מהריב"ל ז"ל. וגם הביא כן משם מהר"מ אלשקאר ושכן ראה לרבותיו הלכה למעשה יעו"ש. וכ"כ הרב פרח מטה אהרן ח"א סי' קי"ג דף קצ"ג. גם הרב דבר. משה סי' ד' התיר בנד"ז דער מל"ת והביא כן משם הרבה פוסקים. באופן דהכא בנ"ד שהעיד העד מפי מל"ת. שראהו מת אמרי' שראהו תוך ג"י:

ועל הספק האחר שלא הזכיר שם אביו ועירו רק יצחק מיהאדווי. הנה ידוע הוא דכדי להתיר אשה לשוק הסכמת רוב הפוסקים שצריך שיזכיר העד שמו ושם אביו ועירו אלא דמצינו בק"ע אות ק"ב מהגאון מהרא"ם ז"ל וז"ל אפילו למאן דמצריך שמו ושם אביו ושם עירו אם יש לו כינוי כגון אברהם פ'ארח שממקום פ' די בזה דהכינוי עומד במקום שם אביו וכו' ע"כ:

וכ"כ הרב מהר"מ אלשיך ז"ל סי' קכ"ו. וכ"כ הרב דבר משה סי' ז' דק"ו משם כמה פוס' יעו"ש וא"כ הכא בנ"ד שהגיד העד שאמ"ל המל"ת בזה המקום היה מושלך יצחק מהאדווי מת הרי הזכיר שמו וכינויו שהוא במקום שם אביו. אבל מ"מ עדיין חסר לנו שם עירו שלא הגיד ולדעת הרבה פוסקים אף שהזכיר שמו ושם אביו צריך להזכיר שם עירו כמ"ש מור"ם בהגה שם סימן ח"י ואף לדעת הרא"ש שהביא שם מור"ם דשמו ושם אביו מהני בלא הזכרת שם עירו. הרי מצינו בק"ע סי' קכ"א שכ' וז"ל מה שהתיר הרא"ש בעובדא דמכלוף ן' מילול. בלא הזכרת שם העיר א"א לומר כן אלא כשיש עדים שהזכירו שם העיר שיצא משם מכלוף ן' מילול ובידוע לנו שבעלה של אשה זו יצא מאותו מקום שאומרים העדים שיצא ההרוג וכו' ע"כ. וע"ש בחלקת מחוקק ס"ק ל"ח שפי' כן בדברי הרא"ש. והרב"ש שם ס"ק נ"ז כתב דלא מצינו מי שסבירא ליה דמהני שמו ושם אביו בלא שם העיר יעו"ש. גם הרב כנ"הג שם הג"הט אות קע"ז כתב כן בשם כמה פוסקים יעו"ש. והרב דבר משה סי' ן' דף ק"ו כתב וז"ל ואף כי סבירא להו לרובא דרבוותא דסגי בשמו ושם אביו בלא עירו והעיד מהרשד"ם בשם רבו מהרי"ט שכן נהגו בתי דיני סאלוניקי כמ"ש בתשו' בא"ה סי' מ"ג מ"מ מצינו גדול ורם רבינו ישעיה ז"ל דס"ל דבעינן שלשתם יחד שמו ושם אביו ושם עירו. וכתב הרב מהרח"ש בתשו' סי' ו' שכן תפסו עיקר רוב האחרונים ז"ל יעו"ש. וכן הסכים בקונטריסו ד' ל'. וגם הרב מהרש"ם בסי' מ"ז ונ"ג לא רצה לסמוך ע"ז וכו' ע"כ:

שוב מצינו להרב מהריב"ל ז"ל בנדון דיוסף שאלתיאל מגליפול שיצא הקול שנהרג וכל אנשי אותו הגליל היו מכירים אותו ובא גוי מסל"ת שהיה מכיר אותו ג"כ ואמר לו ליהודי אחר אוי ליוסף שראיתיו הרוג והבין השומע דעל אותו יוסף באו דברי הגוי מסל"ת דלא נמצא יוסף אחר שחסר משם אלא זה והגוי ההוא היה מספר דבריו שם בגליפול דאומדנא דמוכח דעל אותו יוסף קאמר ואסר הרב את האשה דאפשר שהיה חושב זה הגוי שזה היהודי הנהרג היה ניכר אצל ה הודי כמו שהיה ניכר אצלו. ואף שהגוי היה מכיר ליוסף זה דלמא היה מכיר יוסף אחר ואותו נהרג ועליו אמר מה שאמר יעו"ש:

ומ"מ נראה דע"כ לא אמרי' דבעינן שיזכור ג"כ שם עירו אלא דוקא היכא דליכא הוכחא שעל זה הנעדר הוא מעיד אבל הכא בנ"ד שהעד השומע ממל"ת מעיד שאמר לו המל"ת בזה המקום היה מושלך יצחק מהאדווי מת והעד יודע בברור שעל יצחק מהאדווי בעל האשה הזאת אמר לו המל"ת דברים אלו שוב אין לספק באחר:

וכן מצינו למרן בתשו' סי' ג' במ"ש להשיב על דברי הרב מהר"י סמוט וז"ל ומ"ש כת"ר שאין להתיר ע"פ עדות הנשים המעידות שאמרו להן שלמה כרוב מת מפני שלא הזכירו שם עירו וכו' ומ"מ יש לומ' דנ"ד הוי מזכיר שם עירו דכיון שהנשים שאלו לאלו היהודים הידעת' דבר משלמה כרוב והם השיבו שלמה כרוב נהרג נראה ששלמה כרוב היה ידוע להם שהוא הנודע באותן המקומות שלא נודע שם שלמה כרוב זולתו. שאם לא כן היה להם להשיב על איזה שלמה כרוב אתן שואלות. ומדלא השיבו כך משמע בהדייא שלא היה באותם המקומות שלמה כרוב אחר זולת אותו שהיה מפורסם ונודע שעליו שאלו הנשים ועליו השיבו האנשים המשיבים. ע"כ הביא דבריו בק"ע סי' קמ"ה יעו"ש. אוף הכא בנ"ד שלא נודע יצחק מהאדווי אחר בזה המחוז זולתי זה אין לספק באחר:

גם הרב מהרשד"ם הובאו דבריו בק"ע סימן שמ"ד וז"ל אם אמר שהרגו את מרדכי נראה דעל מרדכי ידוע ביניהם מדבר. דאל"ך איך אמר שהרגו מרדכי היה לו לומר שהרגו יהודי א' שמו מרדכי ע"כ וכ"ש אם הכא בנ"ד הגוי המל"ת היה מכירו לשעבר ליכא לספוקי באחר כמ"ש מרן בתשו' הובאו דבריו בק"ע סי' קס"ג דבמכירו עדיף מהזכרת שמו יעו"ש. וזה החילוק כתבו הר"ן על דברי הרמב"ם וכתב שם מרן שהוא חלוק טוב גם הרב דרכי נועם סי' יו"ד כתב דכשהיה מכיר למת בחייו ואנו יודעים מתוך דבריו דעל אותו פ' קאמר אף דלא הזכיר שם אביו ועירו נאמן. גם הרב מהריט"ץ סי' קכ"ה כתב וז"ל דאפי' מאן דבעי שם עירו מורה היכא דאיכא הוכחא והכא איכא הוכחה גדולה דמעולם לא בא לצפת תוב"ב אדם ששמו יצחק אעבידו והוא אזיל לעלמא אלא זה בלבד וזה פשוט ע"כ. ומה גם לדעת הר' מהרש"ך הובאו דבריו בק"ע סי' שנ"ז שכתב דבחד סגי שמו ושם עי רו או שמו ושם אביו וכן עשה מורי מעשה עד כאן:

אלא דמ"מ עדין לא יצאנו ידי חובתינו בזה דאנה"נ אם היה הגוי מצוי בהריגתו אמרי' דכיון שהיה מכירו בחייו ודאי דאין לספק באחר אבל הכא בנ"ד שלא היה מצוי בהריגתו אלא שראה אותו מת נמצא שהכירו בט"ע והכרה ע"י טביעות עין בגוי מל"ת מצינו פלוגתא כמ"ש מור"ם בהגה שם סימן ן'. וכתב שם הרב חלקת מחוקק ס"ק ק"ד ע"ד המקילין וז"ל הנה הרב הביא דעת המקילין וכו' ולא הביא מה שהמקילין מחמירים וכו'. הרי להדייא דהמקילין לא הקלו אלא כשהכותי ראה ההריגה. אבל מצאתי פ' הרוג עם סימנים אינו נאמן ובת"ה סי' רל"ט הביא דבריהם באריכות ונסתפק בפירוש דבריהם וכו' ומ"מ בטביעות עין גדירא פשיטא דאינו נאמן וכו' ע"כ. והריב"ש שם ס"ק קנ"ה הביא דבריו וכתב וז"ל ולעיל הבאתי דעת הר"ש והר"ן דמחמירים במל"ת והיינו הר"ש והר"ן המקילים כאן. והטעם דשם איירי לענין להכיר אותו בט"ע אם הוא פלוני אז יש לומר במל"ת אינו נותן לב להכיר הטב וכו' ומ"מ בט"ע גרידא פשיטא דאינו נאמן אבל כאן ראה שנהרג אלא דיש לחוש דאומר בדדמי דסבר שנהרג אבל במל"ת ליכא חשש דאומר בדדמי עכ"ל. הרי מבואר דגבי מל"ת אפי' המקילים כשראה ההריגה מחמירים כשמצאו הרוג. וכ"כ בספר ג"ור כלל ג' סי' י"א משם הרב מהרח"ש דבמל"ת לא מהני טב"ע. וכ"כ בק"ע סי' רי"ח מהרב המבי"ט ז"ל יעו"ש. ושם בסי' קפ"ח ממרן ב"י ז"ל כתב וז"ל כשהגוי הכיר ליהודי בחייו ועכשיו כשמצאו הרוג נסתפק והכירו על ידי סימן וטביעות עין אפשר דאפי' סי' מובהקים לא מהני משום דגוי אינו מתכוין להעיד ואפשר שראו סימן דומה לאלו הסי' שראה לפלוני בחייו ואמר בדדמי שהוא האיש שהכיר בחייו אבל אם אמר סתם איש פלוני נהרג נאמן ע"כ. והגם שיש לחלק ולומר דדוקא היכא שנסתפק בתחי' ואח"כ הכירו בההיא הוא דכתב מרן בדרך אפשר דאפי' סימנים מובהקים לא מהני. אבל אם בתחי' ראייתו הכירו לאלתר אפשר דיודה מרן דמהני מ"מ יכולים אנו לומר דהיינו דוקא כשהכירו בסימנים מובהקים אבל בט"ע לחוד לא מהני:

ואף שכתב מור"ם בהגה סי' כ"ד דכל סי' דמהני בישראל המעיד הוא הדין בגוי מל"ת ומצינו דבישראל מהני טביעות עין הרי כתב הרב חלקת מחוקק שם ס"ק מ"ה דדוקא ישראל שמתכוין להעיד איכא למימר נתן בו טביעות עין בכוונה משא"כ במל"ת דאין דעתו להעיד:

גם הרב"ש שם ס"ק ע"ו כ"כ אלא שהביא דעת המקילים יעו"ש:

גם הרב מהר"מ מלובלין סי' קפ"ח כתב וז"ל היכא שהגוי היה מכיר את היהודי בחייו ואומר שמצאו הרוג והכירו על ידי סימן אז אינו נאמן אפי' בסימן מובהק. דכיון דאינו מתכוין להעיד אינו מדקדק יפה להכיר שהוא הוא בודאי אלא סומך שהוא האיש שהכיר כבר בסימנים דומים לאלו וכו' ע"כ. באופן דבמכירו בחייו אף בסימנים מובהקים מידי פלוגתא לא נפקא:

איברא דמצינו להרב פרח מטה אהרן ח"א סימן ל"ו בגוי שאמר ליהודי אה טו קונייאדו לו טופי אין לה אוריאה דילה מאר מוואירטו וכו'. אי אירה מי אמיגו וכתב הרב וז"ל גם אין לגמגם בנ"ד שלא הזכיר לא שמו ולא שם אביו ועירו. כי כל זה לא נאמר אלא במקום שצריך לברר על מי מעיד אבל בנ"ד דקאמר מר אטו קונייאדו וידוע שלא היה לו להר' מורינו אז קונייאדו אחר שנתעלם אלא זה בלבד וזה הגוי מכירו אין לספק בזה כיון שידוע על מי מדבר. וכמ"ש הר"ן בתשו' וכו' וכיוצא בזה יש להרבה מהאחרוני' ע"כ. ותשובת הר"ן הנז' הביאה מרן בב"י שם. הן אמת שהמל"ת אמר עוד אי פור סיר טו קונייאדו אי מי אמיגו לו אינטירי וכתב שם הרב וז"ל ונראה דבנ"ד וראי דראהו הגוף שלם דכיון דנחית לומר שהטריח עצמו ונתעסק בקבורתו לפי שהיה אהובו ועשה עמו חסד וכו' אלא ודאי דמשמע שמצאו הגוף שלם והכירו היטב ומה גם שכבר כתב הרב מהרשד"ם סי' ס"ט מטעם אחר דכל שהוא עד מפי עד ואין העד הא' בפנינו תלינן להקל דבחזקת שלם ונעמיד אותו על חזקתו כיון שלא אמר העד הראשון שנשחת וכו' ע"כ. דלפ"ז הכא בנ"ד הגם דלפי הטעם הב' יכולים אנו להקל מ"מ לפי הטעם הא' אין בידינו:

שוב מצינו להרב דבר משה סימן ה' בגוי שאמר לישראל קי איס קי נו באס אה מיראר אה טו היג'ו קי לו מאטארון אין טאל לוגאר אי לו וידי קואנדו לו איסטאבאן דיזנודאנדו וכו'. והביא ההיא דהרב מהריב"ל הנ"ל וכתב וז"ל דע"כ לא קאמר מהריב"ל התם להחמיר אלא דוקא באותו נדון שאמר הגוי אוי ליוסף סתם אזי איכא למימר דילמא היה חישב זה הגוי שהיהודי ההרוג היה ניכר אצל ה הורי השומע כמו שהיה ניכר אצלו וכמה יוסף איכא בשוקא וכו'. אבל בנ"ד שבא בכוונה מכוונת בברי לו שהוא בנו ואמ"ל קי איס קי נו באס וכו'. ודאי דעל הידוע קאמר וכו' ע"כ:

עוד כתב הרב שם וז"ל וכבר רבותינו האחרונים ז"ל לא חשו לאותה סברא שהביא הרב ת"הד בסי' רל"ט משם רבינו נתן ורבינו שמחה ז"ל. דס"ל דאין גוי מל"ת מהני באמור מצאתי את פ' הרוג עם סימן. אלא דוקא כשאומר בפני מת או נהרג. וגם מ"ש שם הרב ת"הד דאף באומר מצאתי פלוני מת או הרוג עם סימנים מובהקים דלא מהני כיון שהיה מכירו מחיים וכיון שראה מת הדומה אליו מיד סובר שהוא פ' המכירו מחיים ומסהיד בדדמי כבר כתבו האחרונים ז"ל גם בזה דאין ראוי לעגן לנשים משום ספק זה וכמ"ש ג"כ הרב פני משה וכו' ומה גם בנ"ד דקאמר הגוי בעדות הא' אי לו וידי קואנדו לו איסטאבאן דיזנודאנדו. דנראה דנמצא שם בעת הריגתו דבכה"ג ליכא למיחש לבדדמי וכמ"ש הרב פני משה וכו' ע"כ. נמצא דאף שכתב דרבותינו האחרונים לא חשו לאותה סברא לא התיר אלא בצירוף מה שאמר הגוי שראה כשהיו מפשיטים אותו דנראה דנמצא שם בעת הריגתו ועוד שהיו שם עדויות אחרות שהיו בעת הריגתו כמבואר שם משא"ך בנ"ד:

אלא דמצינו למרן ז"ל בתשו' סי' ד' הגם שלא נמצאת השאלה שם מתוך דברי התשובה מוכח דדעתו להתיר כשהכירו הגוי מל"ת בט"ע שכתב שם דף ק"ח ע"ד וז"ל. אלא דמטעם אחר נראה לומר דערות הגוי זה לאו כלום הוא שאמר ושני היהודים א' ארוך הקומה והא' גוץ קצר הקומה דמשמע שלא הכירם אלא ע"פ סימנים אלו שהא' ארוך והא' קצר והני סימנים לאו כלום נינהו לדברי הכל וכו'. ומהו אפשר דלא נתכוין לומר שלא הכירם אלא ע"י סימנים אלו דבלא"ה הכירם בט"ע אלא שבא להוסיף סימן בהם וכו' שאמר תחלה ומצאתו אותם הרוגים סחובים ומושלכים דמשמע שהכירם ופה בט"ע שהרי הוא מדבר בהם בדרך ידיעה. דתיבת אותם מורה שהם ידועים לו בלא סי' דארוך וגוץ שעדיין לא הזכירם דאל"כ הרי הול"ל ומצאתי ב' יהודים הרוגים וכו' הא' ארוך והא' גוץ וכו' ומדלא קאמר הכי משמע דבט"ע הכירם ואם תאמר כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ניחוש להחמיר וכו'. יש לומר דשאני הכא דלשון העדות משמע טפי להקל מלהחמיר משו"ה לא מחמרי' אלא אמרי' שהכירו הגוי יפה כדמשמע לשון העדות וטעמא דמסתבר הוא לומר שודאי הכירם בט"ע מאחר שהיה מכירם יפה בהיותם בחיים. וכיוצא בזה כתב מהר"ם בתשו' המתחלת חזרנו על כל הצדדין וכו'. הרי דאע"ג דאפשר דבתר ג' ימים חזייה תלה מהר"ם לקולא. וגם מהר"ם איסרלן כתב בסי' קס"א וכו' הכא נמי כיון שגוי זה היה מכירם יפה בהיותם בחיים כשאמר שהכירם אחר שנהרגו לא דייקינן בתריה היאך הכירם אלא אמרי' דמסתמא הכירם בט"ע ואע"פ שהזכיר סי' דארוך וגוץ לתוספת על טב"ע קאמר להו וכדכתי' עכ"ל. הן אמת דלבסוף מסיק וכתב וז"ל ומ"מ לבי מגמגם קצת למ"ש דמשמע שלא הכירם אלא ע"י סי' דארוך וגוץ ואע"פ דהשבתי דאפשר לומר דבטב"ע הכירם איני רוצה לסמוך על כך באסור ערוה החמורה. אכן אם יסכימו ב' חכמים מפורסמים לבעלי הוראה להתיר גם אני נעשה סניף להם עכ"ל:

מבואר מדבריו דכשהיה מכירו בחייו והכירו אחר מיתה בט"ע לחוד פשיטא ליה להתיר אלא דכיון שבאותו נדון הזכירו ג"כ סימן דארוך וגוץ לא פסיקא ליה מלתא. וכ"כ בק"ע סימן נ"ז מהרב מהריב"ל ז"ל וז"ל ראוי להקל באלו הספקות הן בספק ג' ימים. הן במל"ת דיש לו טב"ע ע"כ. וכ"כ שם סימן צ"ה מהגאון מהרא"ם ז"ל וז"ל אפי' לדברי רבינו נתן ורבינו שמחה המפקפקים בט"ע דגוי משמע דלמעשה היו מקילים ומקבלים עדותו רק שהיה לבם נוקפם וכו' ושאר פוס' לא היה נוקפם כלל וכו' וכן נראה מדברי הרמב"ם ומדברי שאר כל הפוסקים שלא חלקו בט"ע בין גוי מל"ת לישראל המעיד עכ"ל. ושם בסימן רס"ב מהרב מהראנ"ח ז"ל כתב וז"ל דין הכתוב בא"ז משם ר' נתן ורבינו שמחה דאין גוי מל"ת נאמן להעיד בט"ע כבר נהגו להתיר עדות גוי מל"ת בכל גוונא ולית דחש להא דר"ן ור"ש וכמ"ש הרא"ם ע"כ:

גם הרב מהר"י עייאש ז"ל בס' בית יהודה ח"א סי' ך' אחר שהביא דברי מרן בק"ע סימן קפ"ח דכשהגוי הכיר ליהודי בחייו ועכשיו כשנמצא הרוג נסתפק והכירו ע"י סי' וכו'. דחיישי' בדדמי כמש"ל וז"ל. אלא דהדחיה מבוארת דשאני התם דאמר הגוי שנסתפק והכירו ע"י סי' וטב"ע. ולכך יש לחוש בדדמי וכו' אבל בנ"ד דלא הזכיר שום ספק ודבריו עם האשה היו ברורים לומר שבעלה פלוני נהרג שוב אין לחוש על מאי דלא משמע מתוך דבריו. שאם באת לחוש לזה לעולם לא נתיר שום אשה ע"י גוי מל"ת. אע"ג דהכא איכא אומדני המביאים לידי חששא דבדדמי. דכיון דאומר הגוי בדבריו פ' נהרג אין לנו לילך אלא אחר מוצאות הפה וכו' ע"כ וכתב שם דהרבה מהאחרונים ז"ל סומכים להקל אפי' בט"ע דגוי יעו"ש:

נקטינן מדברי הרבנים הנ"ל דהכא בנ"ד אם ברור לעד המעיד שהגוי היה מכיר ליצחק אלמהאדווי הנז' בחייו תלינן להקל ואמרי' דודאי הכירו הכרה מעלייא ויש לנו אילני רברבי לסמוך עליהם דגוי מל"ת נאמן בט"ע לחוד:

ועוד בה דמצינו להרב מהריב"ל ז"ל ח"ג סי' פ"ט שהביא דברי הרא"ש ז"ל שכתב דבעדות אשה אמרינן הלכה כדברי המיקל. והקשה לדבריו דלמה לא שם כנגד אותן הקולות כמה חומרות שהחמירו חז"ל בעדות אשה שהם שקולים כנגד אותן הקולות:

והרב מהר"מ שילטון ז"ל בספר בני משה סי' מ"ה תירץ קו' זו וז"ל דכשהספק הוא אם מת או לא החמירו חז"ל וכן במים שאין להם סוף אמרי' שמא עלה מצד אחר ולא מת אבל כל שאנו רואים מיתה מבוררת לאיש פלוני ואנו חוששין אולי הוא אחר ודומה לזה בזה תלינן להקל וכו' וזהו פירוש השמועה שאמרו בפרק יש בכור כי אקילו רבנן בסופה כלומר שכבר יש לנו דפלוני מת אלא שאחר שנתברר לנו המיתה אנו מסתפקים אולי הוא אחר אזי מקילין. אבל אם הספק הוא בתחילה דהיינו אם מת או לא ואין כאן מיתה מבוררת אז מחמירין וכו' ע"כ. שוב מצינו להרדב"ז ז"ל ח"א סימן רנ"ח שהקשה מתנייתא אהדדי ותירץ בזה ועו"ש. ולפ"ז מ"ש מור"ם בהגה שם סט"ו וז"ל וכן בכל מקום דאיכא פלוגתא בדינים אלו אזלי' לחומרא ע"כ. מיירי בענין מל"ת דהוי תחילת העדות דבהכי מיירי ההגה כמ"ש קודם לזה:

ועל הספק הד' שלא אמר המל"ת קברתיו הנה מלבד שרבו הפוסקים דס"ל דדוקא בים ובמלחמה צריך לומר קברתיו משא"ך ביבשה וכמו שסתם לנו מרן סי' הנז' סי"ז בדעה א'. וכ"כ הרב דרכי נועם סי' יא' דביבשה ליכא למיחש בדדמי. וכ"כ בק"ע בשם הרב מהרש"ך יעו"ש. ואף לדעת הרמב"ם דס"ל דאף ביבשה צריך לומר קברתיו כמה חלוקים נאמרו בזה. והרב חלקת מחוקק כתב בשם הרא"ם דה"ד כשאומר יהודי שיצא עמי מת אבל כשאומר פ' מת כיון שהזכיר שמו לא בעי קברתיו יעו"ש. וה"ט דמרן ז"ל גבי יצא גוי וישראל וכו' הביא דעת הרמב"ם בשם י"א. ומור"ם שם בהגה סיים וכתב וז"ל ודוקא בכה"ג שאינו מזכיר שם המת ואינו מכירו אבל אם מכירו לא בעי קברתיו במל"ת וכן פשט המנהג וכו' ע"כ:

ובק"ע סי' קט"ו ממרן ב"י ז"ל הביא משם מהרא"י בכתביו סוף סי' רכ"ג שלא נהגו העולם לומר קברתיו. וכתב עליו דמשמע מלשונו דאפי' בשאין הגוי מזכיר שם ישראל נהגו להצריך קברתיו. ושם בסי' קל"ו מרב אחד כתב שכן נהגו בסאלוניקי עו"בי משנים קדמוניות ומנהג מבטל הלכה בפרט במקום עגונא דאתתא. עוד כתב שם בסי' קס"ו ממרן ב"י וז"ל עוד מטעם אחר אין צריך לומר בנ"ד קברתיו דמשמע מדברי הגוי מל"ת שלא נמצא בעת הריגתו וכמו שכתבתי בב"י בשם הר"י סי' ט"ז דכל שלא נמצא בשעת ההריגה לא שייך לומר בדדמי ואין צריך לומר קברתיו ע"כ. גם הרב מהריט"ץ סי' כ"ד כתב דבמכירו לא בעי קברתיו יעו"ש:

נקטינן מהאמור דהכא בנ"ד צריך לחקור את העד שיאמר הדברים עצמם שאמ"ל הגוי בלשונו בלי תוספת ומגרעת כרי שנדע אם הן הן הדברים עצמן שבאו בקב"ע. ולשאול אותו אם קדמו איזה דברים בינו ובין הגוי שהגם שאמר לו הגוי כן בלי שאלה אפשר שדבר עמו איזה דברים דהוי כמו הערה וגם צריך לדעת אם ברור להעד שהגוי היה מכיר ליצחק אלמהאדווי בחייו. ושהוא יודע ג"כ שעל יצחק מהאדווי בעל האשה הזאת אמר לו הגוי המל"ת כן. ובזה יכולים אנו לסמוך להתיר את האשה הזאת אם יסכימו עמנו בעלי הוראה:

ועל מה שהעיד העד שבנו של יצחק הנז' אמ"ל שילך לשמוע מה שאמר גוי א' על אביו והלך ומצא את הגוי שאומר בזה הלשון קי איל קונוסי איל לוגאר אנדי איסטה אינטיראדו דיטו איל מיהאדווי וכו' ע"כ. לא ביתר דבריו הלשון שאמ"ל הגוי על איזה מיהאדווי אמר וכן נמי מה שהעיד עוד שאמ"ל גויה אתת בירידתו עלא מיהאדווי ראה מסייב פ'ילוואר לא ביאר דבריו ג"כ איזה מיהאדווי. ומה גם דמה שאמרה הגויה ראה מסייב פ'ילוואד אינו מוכרח לומר שהיה מת. דאפשר שעדיין היה בו רוח חיים:

ועל מה שהעידו העדים אחרים שאמר להם הגוי ששמע מגוי אחר שהרגוהו. הדבר פשוט שאין בו ממש כיון שהיה ע"י שאלה. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה ויאיר עינינו במאור תורתו לכוין אל האמת הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בחדש שבט משנת ברית שלום לפ"ק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה