ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
ספר קונטריס עגונות · סימן ג
טופס קב"ע וז"ן ע"ן בתלת הוינא דת"מ ח"ל כר אסהיד קדמנא עד א' כשר ה"ה החכם השלם והכולל ש"דר מירושלם תוב"ב כהה"ר יוסף מצליח נר"ו בתוע"ג ומכוונת איך אמת ויציב שהוא היה במאלטה יע"א והיה מכיר שם יהודי א' שמו שמואל בן מלכא שהיה נכנס לבית הר' יעקב צרפתי כפעם בפעם והיה גם החכם הנז' רגיל לבא לבית הר"יע הנז' ויום אחד א"ל הר"יע צרפתי הנז' דמתושבי מאלטה הנז' להחכם הנז' תדע לך ששמואל בן מלכא שהיית מכיר לשעבר שהיה נכנס לביתי הלך לכפר סוסה הסמוך לתוניס ונפטר שם זה כמו שנה וחצי מ"מ ובכן אתה שליח מצוה כשתלך לטיטואן יע"א בע"ה תאמר להם ששמואל בן מלכא נלב"ע וחלי"ש לפי שיש לו שם אשה עכס"ב העדר הנז' ולראיה על ק"ע שנתקבלה בפנינו כראוי ח"ש תמ"ת פה ג'יבאלטאר יע"א בע"א לחדש אלול המרוצה שנת והשער סגרו לפר"ק והשו"ק ע"כ וחתומים ע"ד כהה"ר יצחק בן שקרון נר"ו וכה"ר שמואל אביטבול י"ץ:
נדרשנו לחוות דעתינו מה יהיה משפט האשה העגונה אשת הרשב"מ הנז' אם היא מותרת להנשא ע"פ העדאת העד הנז'. והנה הדבר פשוט דלהתיר אשה לשוק אפילו עד א' ועד מפי עד כשר וכמ"ש מרן ז"ל בטא"ה סי' טו"ב ס"ג וז"ל אשה שהלך בעלה למ"ה והעידו עליו שמת אפי' ע"א וכו' מותרת ואפילו עד מפי עד וכו' כשרים לעדות זה ע"כ. ועדיפא מינה פסק שם מור"ם בהגה ס"ה דאפילו לא אמר העד ממי שמע אלא אמר סתם ששמע שמת כשר יעו"ש. ואף למ"ש הרב בית שמואל שם דהיכא דאפשר לשאול שואלין אותו ממי שמע. הכא בנ"ד החכם המעיד הנז' הרי פירש דבריו ממי שמע דהיינו מהריע"ץ שהגיד לו שהר"ש הנז' נלב"ע. ובנד"ז שהעיד העד הנז' ששמע מהעד האחר ששמואל בן מלכא נלב"ע אין צריך להעיד היאך ידע אופן מיתתו דדוקא כשהעד אומר אני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראה ובמה ידע אבל כשהעד אמר שמעתי מאחד שמת ולא אמר אני ראיתיו שמת א"צ לשאול אותו היאך ידע שמת אחר שהעד הב' לא היה מצוי במיתתו וכמ"ש מרן ז"ל בסימן הנז' ס"ה יעו"ש:
והגם שכתב בקע"ג בשם מרן ב"י ז"ל אות קמ"ז דאם אפשר לשאול לעדים הראשונים איך ידעו שנהרג וכו' נכון הדבר מ"מ הרי סיים שם דאם א"א לשאול אתתא שריא יעו"ש:
אלא שעדיין צריכים אנו למודעי אם מספיק עדות זה להתירה שהרי העד לא הזכיר שם אביו של שמואל הנז' וגם לא ביאר בפירוש שם עירו שהיה מעיר טיטואן יע"א וכדי להתיר אשה לשוק צריך שיזכיר שמו ושם אביו ועירו כמבואר בפוסקים:
והנה על מה שלא הזכיר העד שם אביו של הר"ש הנז' הרי מצינו בק"עג מהגאון מהרא"ם ז"ל באות ק"ב שכתב וז"ל אפילו למאן דמצריך שמו ושם אביו ושם עירו אם יש לו כנוי כגון אברהם פארח שממקום פ' די בזה דהכנוי עומר במקום שם אביו ע"כ. והכא בנד"ד הרי הזכיר העד שמו וכנויו דהיינו שמואל בן מלכא וא"כ אף שלא הזכיר שם אביו הרי הכנוי הוא במקום שם אביו וכמ"ש וכ"כ הרב מוהר"מ אלשיך ז"ל סימן קכ"ו יעו"ש:
ועל מה שלא פירש העד הנז' שם עירו של שמואל הנז' שהיה מעיר טיטואן. הן אמת דלדעת הרבה פוסקים אף שהזכיר שמו ושם אביו אפ"ה צריך להזכיר שם עירו. וכמ"ש הכנ"הג סי' הנז' בהג"הט אות רמ"ז יעו"ש. והרב ב"ש שם סקנ"ז כתב דלא מצינו מי שס"ל דמהני שמו ושם אביו בלא שם העיר יעו"ש:
אלא דמרן ז"ל בסי' הנז' סי"ח כתב וז"ל בא א' ואמר לנו אמרו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח וא"ל והשליח אינו יודע מי הואיל ואנו יודעים פ' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל הוא שמת והוא שלא הוחזקו שם ב' יצחק בן מיכאל או כשהוחזקו שנים וידוע שא' קיים ע"כ והוא מלשון הרמב"ם בפי"ג מהלכות גרושין הלכה ד' ומרן בנ"מ שם כתב משם מהרי"קו ז"ל טעמו של הרמב"ם שהתיר בלא הזכרת שם עירו וז"ל דכיון שאמרו לשליח כשתלך למקום פ' אמור להם וכו' מוכיחים הדברים שאותו יצחק בן מיכאל שמת הוא העומד באותה העיר שזה הולך שם. דאי לא תימא הכי למה תלה שליחותו בהליכתו לאותו מקום ומפני כך אשתו מותרת ע"כ. ובלשון הזה כתב בב"י שם נמצא לפ"ז דכשאומר העד לשליח כשתלך למקום פ' אמור להם שפ' מה הוי כהזכיר שם עירו וא"כ הכא בנד"ד שאמר העד לשליח כשתלך לטיטואן תאמ' להם ששמואל בן מלכא נפטר הו"ל כאלו אמר שמואל בן מלכא שמעיר טיטואן מת וכשידוע לנו שלא הוחזק שמואל בן מלכא אחר שהלך מעיר טיטואן רק זה שמעיר עליו אשתו מותרת:
אלא דלפי מ"ש מורם ז"ל בהגה שם על ההיא דיצחק בן מיכאל שכתב וז"ל וי"א דכל זה דוקא בהזכיר העד שם עירו אבל אם לא הזכיר שם עירו אע"פ שיודעים שנאבד א' לא מהני אע"פ שהזכיר שמו וכו' ע"כ. מוכח מזה דאף כשאמרו מרו לשליח כשתלך למקום פ' תאמר להם שפ' מת אפ"ה בעינן שיזכיר שם עירו בפי' שיאמר פ' שממקום פ' לדעת הני פוסקים שציין שם בהגה ומה גם שציין סברא זו למהרי"קו ז"ל. והרב ב"ש שם סקנ"ז כתב ע"ד מור"ם וז"ל וי"א דכ"ז דוקא וכו' משמע אפילו שאמרו לשליח כשתלך לעיר הזאת אמור פ' מת לא מהני אא"כ כשהזכיר העיר ולפ"ז היה שפיר ג' דעות שהביא דהיינו דעה א' ס"ל אפילו בכה"ג צריך להזכיר שם העיר ודעה שנית מקילין בכה"ג אבל בעלמא צריך להזכיר שם העיר ולא מהני אם אינו מזכיר שם העיר אפילו אמר שמו ושם אביו ודעה ג' ס"ל דמהני שמו ושם אביו בלא שם העיר אלא לא מצינו מי שס"ל כן דהא כשאומרים לו כשתלך למקום פ' אמור פלוני מת הוי כאלו אמרו בפי' פ' מאותו העיר מת וכו' ע"כ. גם הרב לח"מ פרק הנז' כתב על דעת הרמב"ם הנז' וז"ל בכאן נפל מחלוקת בין הרא"ש ז"ל ובין הרב מהרי"קו ז"ל דהרא"ש ז"ל מפרש דברי רבינו דלא בעי אלא הזכרת שמו ושם אביו לבד וזהו שאמר יצחק בן מיכאל ולדידיה אתי שפיר מ"ש רבינו לעיל ואמר שהוא פ' וכו'. אבל הרב מהרי"קו ז"ל סובר דפירוש דברי רבינו הם דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו. מ"ש כשתלך למקום פ' ה"ז כמי שהזכיר שם עירו דכבר אמרו לו ב"ד אמור כן כשתלך שם דהוא מאותה העיר וכו' ע"כ נראה מדבריו שהבין בדעת מהרי"קו ז"ל כמו שהבין מור"ם ז"ל דאף אם אמר כשתלך למקום פ' אפ"ה בעינן שיזכיר שם העיר ודלא כמו שנראה מדברי מרן ז"ל בב"י ובכ"מ שהבין בדברי מהרי"קו ז"ל דכשאמרו לו כשתלך למקום פ' הו"ל בהזכרת שם עירו. שמכאן דייק מהרי"קו ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל דבעלמא לא מהני שמו ושם אביו בלא שם עירו הפך דעת הרא"ש ז"ל:
והרב מוהר"מ אלשיך ז"ל בסי' מ"ב אחר שהביא דברי הרא"ש ומהרי"קו זל כתב וז"ל הנה כי ממקום שמדייק מהרי"ק ז"ל שהרמב"ם חושש אל שם עירו משם דייק הרא"ש דלא חייש לה והוא דמהרי"ק דייק מרישא דקאמר כשתלך למקום פ' והרא"ש דייק מסיפא ומסתבר טעמיה דהרא"ש ז"ל טפי דהא במה דדייק מהרי"ק ממאי דקאמר למקום פ' וכו' שאם הכוונה היא ללמדנו שצריך העד להעיד שהוא מעיר פ' לא הול"ל אלא אמור להם שמת פב"פ שממקום פלוני ויודיענו הזכרת שם העיר במה שמשים כפי העד שיעיד ולא באמור לו היכן ילך להעיד דהא איכא למימר דמורה מקום הוא לו שימצא שם ב"ד. א"נ יש לדחות דילמא במקום ההוא היתה האשה ושלחו לזה להעיד במקומה ולא שהיה בעלה דר עמה. אבל מסיפא דייק הרא"ש ז"ל שפיר וכו' ע"כ:
מדבריו אלה נרא' דמאי דמדייק מהרי"ק מדברי הרמב"ם דבעינן שיזכיר העד שם עירו הוא להתלמד למקום אחר דכשבא העד ואומר פב"פ מת לא מהני אם לא שיזכיר ג"כ שם עירו ודייק לה מדקאמר הרמב"ם ז"ל שא"ל כשתלך למקום פ' דהוי בהזכרת שם עירו אבל אנה"נ דבנד"ז שאמר כשתלך למקום פ' לא בעינן הזכרת שם העיר בפירוש. וכמו שנראה מדברי מרן ז"ל בב"י ובכ"מ שכן הבין בדעת מהרי"ק:
וכן נראה מפשט דברי מהרי"קו ז"ל בשורש קפ"ד שנשאל שם על א' שהעיד שפב"פ מת ולא הזכיר שם עירו וכתב וז"ל והרי כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל בא עד א' וא' א"ל ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' וכו' עכ"ל דמ"ש דוקא כשא"ל ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' מוכיחים הדברים שאותו יצחק בן מיכאל שמת הוא העומד באותה העיר שזה הולך שם דאי לא תימא הכי למה תלו שליחותא בהליכת אותו מקום ומשום כך אשתו מותרת וכו' ע"כ. נראה מדבריו דכשא"ל כשתלך למקום פ' הו"ל כהזכרת שם עירו וא"צ שיאמר בפי' פ' שמעיד פ' וכמו שהבין מרן ז"ל בדבריו כמש"ל:
אלא דלדעת מור"ם ז"ל שהבין בדברי מהרי"ק שאע"פ שא"ל כשתלך למקום פ' צריך שזזכיר שם העיר בפירוש הכא בנד"ד נראה לכאורה דאין להתיר אחר שלא אמר בפירוש שמואל בן מלכא שמעיר טיטואן יע"א:
אבל אחר ההתבוננות בדברי העד הנז"ל נראה דיש להתיר אשה זו אליבא דכ"ע ואף לדעת מור"ם ז"ל שכתב דאף כשאמרו לשליח כשתלך למקום פ' וכו' אפ"ה צריך שיזכיר שהוא מאותה העיר מ"מ היינו דוקא כשהעד לא היה מכירו שהוא מאותה העיר ואף שאמר לשליח כשתלך למקום פ' וכו' אפ"ה אפשר לומר שאמר כן דמורה לו מקום ששם ב"ד כדי להעיד כמ"ש הרב מוהרמ"א ז"ל לדעת הרא"ש כנז"ל ואפשר שאינו מאותה העיר. אבל הכא בנד"ד שהריע"ץ המעיד היה מכיר לשמואל הנז' ואמר לשליח שמואל בן מלכא שהיית מכיר לשעבר שהיה נכנס לביתי הלך לכפר סוסא ונלב"ע שם ועוד הוסיף לומר אתה שליח מצוה כשתלך לטיטואן תאמר להם ששמואל בן מלכא נלב"ע לפי שי"ל שם אשה וכו'. נמצא שהר"יע הנז' היה מכיר לזה האיש וגם היה יודע שאשתו בטיטואן ואמר לשליח שילך ויעיד כדי להתירה דלפ"ז כ"ע יודו דלא בעי' שיזכיר בעדותו שמואל בן מלכא שהיה מעיר טיטואן דכיון שמכירו ומעיד עליו כדי להתיר אשתו שבטיטואן אין לספק באחר:
וכן נראה מדברי הרב ח"מ סק"מ דכשהעד מכירו א"צ להזכרת שם עירו שעל מ"ש מרן בסי"ט ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו וכו' עד שיעיד העד שהוא פ' ויזכיר שמו ושם עירו וכו' כתב וז"ל בטור הגי' פב"פ ממקום פ' וכן הוא במהרי"ק ונתן טעם משום דאין מכירין אותו ואיכא ריעותא צריך שם אביו ושם עירו אבל בהרמב"ם הגיה כמ"ש כאן וצ"ל כמש"ל בדאיכא הוכחה דעל מקום זה אומר דאז סגי בשמו ושם אביו עכ"ל. וכן מצינו בקע"ג משם מרן ב"י ז"ל אות קמ"ט וז"ל כיון שהנשים שאלו הידעתם דבר משלמה כרוב ולא השיבו על מי אתם שואלים כמה שלמה כרוב איכא ש"מ שהיו יודעים על מי הן שואלות כי לא היה שלמה כרוב אחר באותו המקום זולתי אותו שהנשים היו שואלות עליו ועליו השיבו האנשים שנהרג והוי כמו שהזכירו שם מקומו ע"כ. וכ"כ שם אות שמ"ר יעו"ש ובאות קס"ו כתב וז"ל אע"פ שלא הזכיר שם עירו מאחר שאמר שאחיו הרג יהודי במצרים ושילך אל קרוביו שימחלו לו משמע שידוע לו שההרוג היה ממצרים דאל"כ מאין ידע שקרוביו הם במצרים ע"כ. ולפ"ז הכא נמי שאמר העד לשליח שילך לטיטואן ויעיד כדי להתיר את אשתו מוכח שהוא יודע שהוא מטיטואן:
גם הרב ד"ן סי' י"א כתב דכשהעד היה מכיר למת בחייו ואנו יודעים מתוך דבריו שעל אותו פלוני קאמר אף דלא הזכיר שם אביו ועירו נאמן יעו"ש. וכ"כ הרב מהריט"ץ ז"ל סי' קכ"ה וזל"ה דאפילו מאן דבעי שם עירו מודה היכא דאיכא הוכחה וכו' ע"כ. ובק"עג כתב באות ש"ל בשם מהרשד"ם דשם משפחתו עדיף טפי משם אביו ועירו יעו"ש. א"כ הכא בנד"ד דהזכיר שמו וכנויו וגם היה מכירו. ואמר לשליח שזה שמואל בן מלכא שהיה מכיר נלב"ע אשתו בטיטואן ושילך שם להתירה הדבר פשוט שהיא מותרת ע"פ העדאת העד הנז' אחר שלא הוחזק שמואל בן מלכא אחר שי"ל אשה בטיטואן:
כלל העולה שאשת הרשב"ם הנז' מותרת לינשא לכל גבר דתצבי בלי שום פקפוק זהו מ"ש להשיב בזה. ולראיה ח"פ טיטואן יע"א בעי' אחרון לא' מש' ויצאת במחול לפ"ק:
ולענין אם הקרובים מתאבלים עתה על הקרוב שהותרה אשתו עיין ספר מדבר בערבה דף כ"א ע"ב: