אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א ספר קונטריס עגונות › סימן ב

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

ספר קונטריס עגונות · סימן ב

סימן א

טופס של ק"ע שהוצרכו בעליו להעתיקו לשולחו לבדי"ץ וז"ן מוע"ן במותב תלתא כחדא הוינא כד אסהיד קדמנא החה"ש כהר' מסעוד איש ימיני נר"ו בר הח"הש כהה"ר אברהם נ"ע דמתו' מראכיש יע"א וקאי פה השתא והעיד בתע"ג וברורה ונכונה איך מקדמת דנא כשהיה במתא לראג'י יע"א נושא ונותן אזי באותו זמן מכר איזה סחורה לשני אנשים ז"ש אחד אברהם בן זקן והא' יצחק בן וואעי"ש רב אברהם נ"ע דמתושבי מחז"ק ובאותו שבוע שמכר להם הסחור' בקש אותם לגבות מהם דמי סחורתו ולא מצאם ואמרו לו היהודים שכבר הלכו להם למדינת הים ולאחר כמה שנים הוצרך החכם העד הנז' לחזר בעיירות לקבץ נדבה ובכל מקום שהיה הולך היה שואל בם אולי ימצא אותם ויגבה מהם חובו והנה במתא אספ'י יע"א באו איזה יהודים ממדינות הים ושאל אותם עליהם והשיבו אותו היהודים הנז' שהם יודעים בטיב הידיעה את שני האנשים הנז' ה"ה אברהם בן זקן וואעיש הנז' איברא שלא נשאר חי מהם כי אם אברהם הנז' לבדו ויצחק הנז' כבר מת וחלי"ש והוסיף החכם העד הנז' לשאול ליהודים הנז' באיזו מיתה מת הר"יץ הנז' והשיבו לו היהודים הנז' שהיה יצחק הנז' קונה תמיד מאדומי א' זהב האלמאערין הן אמת שבמדינה ההיא יש להם חק שהאדומי המוכר הזהב הנז' עושה עם הקונה איסטאנקי דהיינו שהמוכר לא ימכור הזהב הנז' לזולת כי אם לקונה שעשה עמו הקונטראטה. וגם הקונה יהיו בידו כל דמי סכום הזהב שימכור לו המוכר מזומנים לפרוע לו לאלתר מדי יום ביומו. והנה יום א' לא נמצאו הדמים מזומנים ביד הר"יץ הנז' וקם עליו האדומי והרגו ומת וחלי"ש ע"כ סתם העד הנז' בעדותו. ולראיה שכן העיד לפנינו אח"מ ח"פ תמ"ת בשלישי בשבת כ"ד יום לחד תמוז יה"ל משנת הגידו השמים צדקו לפ"ק. פה אלקצר יע"א והשו"ק עכ"ל:

נדרשנו לחוות דעתינו מה יהיה משפט העגונה אשת הרב יצחק וואעיש הנז' אם היא מותרת לינשא ע"פ העדאת העד הנז':

והנה הדבר פשוט דלהתיר אשה לשוק אפי' עד א' ועד מפי עד כמ"ש מרן בטא"ה סימן י"ו ס"ג וז"ל אשה שהלך בעלה למדינת הים והעידו עליו שמת אפילו עד א' וכו' מותרת ואפילו עד מפי עד וכו' כשרים לעדות זה ע"כ. וכתב שם הכנ"הג הג"הט אות ז"ך דלאו דוקא עד מפי עד אלא אפילו עד מפי עד מפי עד אחר אפי' עד מאה יעו"ש. גם מרן שם פסק דאפילו שמע מאשה ששמעה מעבד משיאין ע"פ יעו"ש והכנה"ג שם אות כ"ט כתב וז"ל אפילו לא שמע ממנו דרך עדות אלא דרך ספור מהני יעו"ש. גם מור"ם בהגה ס"ה כתב דאפילו לא אמר העד ממי שמע אלא אמר סתם ששמע שמת מהני להתיר יעו"ש. הן אמת דהר' ב"ש כתב שם דהיכא דאפש' לשאול לעד ממי שמע שמת שואלין אותו יעו"ש. והכא בנד"ד הרי פי' העד המעיד ממי שמע שמת הר"י הנז' דהיינו מהיהודים שבאו ממדינת הים כמש"ל. ואוקמינן להו אחזקתייהו דכל ישראל בחזקת כשרים הם אפילו לענין ממון וכ"ש לעדות אשה דאפילו פסול עדות דרבנן כשרים לזה כמ"ש מרן שם. והכנה"ג שם באות ל"ד כתב בשם בנימין זאב דבסתם בני אדם שאין אנו יודעים בהם לא תלינן שהם פסולים מדאורייתא יעו"ש. ובנד"ז שהעיד העד הנז' ששמע מהיהודים הנז' שמת הר"י אין צריך להעיד אופן מיתתו היאך היתה דדוקא כשהעד אומר אני ראיתיו שמת א"צ לשאול אותו היאך ידע שמת אחר שהעד הב' לא היה מצוי במיתתו וכמ"ש מרן בסי' הנז' ס"ה. והגם שכתב בקונטריס עגונות בשם מרן ב"י דאם אפשר לשאול לעדים הראשונים היאך ידעו שנהרג וכו' נכון הדבר הרי סיים שם דאם א"א לשאול אתתא שרייא יעו"ש באות קמ"ז:

ובר מן דין הכא בנד"ד הרי שאל העד המעיד ליהודים באיזה מיתה מת הר"י והם השיבו לו אופן מיתתו היאך היתה שהאדומי הרגו ומת דהיינו שהרגו בסייף ומת דסתם הרג הוא בסייף. דמזה נראה שהם היו מצויים במיתתו וראו אופן מיתתו היאך היתה:

וליכא למימר דמשכחת לה שהיהודים הנז' העידו בדדמי כמ"ש בש"ס פ' האשה שלום זמנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסבר השתא מיית ודאי ואיכא דעברו ליה סמתרי וחיי. הא ליתא שכיון שהיהודים פירשו בדבריהם שהאדומי הרגו ומת והיל"ל הרגו בלבד ואחר שהוסיפו לומר ומת ודאי שהמה ראו שמת דהיינו שחתך הסימנים ומת באותו ההרג דבזה לא חיישינן דאמר כדדמי כיון שפירש בדבריו שמת מאותה ההריגה:

ואף דלפי דברי העדים הנז' שנראה מדבריהם שבעיניהם ראו אופן הריגתו היו צריכים לומר קברתיו לדעת הרמב"ם ז"ל. הנה מלבד שיש הרבה פוסקים דס"ל דע"כ לא אמרינן דצריך לומר קברתיו אלא כשמת בים ובמלחמה וכמ"ש בספר דרכי נועם סי' י"א דכשמת ביבשה ליכא למיחש דהעיד בדדמי דאלו לא היה רואה אותו ומכירו לא היה אומר שנהרג וכ"כ בק"ע בשם מהרש"ך יעו"ש. ואף דלדעת הרמב"ם דס"ל דאף ביבשה צ"ל קברתיו מ"מ הרי כתב הח"מ בשם מהרא"ם ז"ל דדוקא כשאומר יהודי שיצא עמי מת הוא דבעי הרמב"ם קברתיו אבל כשאומר פ' מת שהזכיר שמו לא בעינן שיאמר קברתיו. וכ"כ הרב מוהר"מ אלשיך ז"ל בתשובה קי' קכ"ו בשם הריב"ש יעו"ש והוא החילוק שכתב ה"ה בדברי הרמב"ם ז"ל:

והכא בנד"ד הרי הזכירו שמו העדים במש"ל וז"ל והשיבו אותו היהודים שהם יודעים בטיב הידיעה את שני האנשים הנז' ה"ה אברהם בן זקן ויצחק בן וואעיש הנז' וכו' ויצחק הנז' כבר מת וכו':

ועדיפא מינה מצינו שכתב בקונ' עגונות בשם מרן ב"י דלאו דוקא שמו דה"ה כשאומר פלוני היה גיסו וכיוצא בדברים אלו הוי כאלו הזכיר שמו ואצ"ל קברתיו יעו"ש באות קנ"ב. וכ"כ ג"כ שם באות קל"ח משם רב א'. וכ"כ בספר פחד יצחק בשם כמה פוסקים ראם מזכיר שם א' מקרוביו חשיב כאלו הזכיר שמו ואצ"ל קברתיו:

גם הרב מהריט"ץ סי' כ"ד כתב דבמכירו לא בעינן קברתיו. וכ"כ בקונטריס עגונות בשם מרן דבמכירו עדיף מהזכרת שמו וזה החילוק כתבו הר"ן על דברי הרמב"ם. וכתב שם מרן שהוא חלוק טוב יעו"ש. וכן העלה הרב דרכי נועם בסי' הנז"ל דפשוט הוא בהסכמת הפוסקים דלאו דוקא קברתיו אלא כל שמעיד בענין שאין להסתפק במיתתו די ובפרט כשמכירו וכ"כ שם בשם הר"ן בתשובה דכל שאנו נדקדק בדברים שאמר שהם דברים ברורים דאין לספק בהם כל עיקר דאמר בדדמי סגי מבלי אין קברים יעו"ש. וכ"כ מור"ם ז"ל בתשובה סי' ק"א בשם מהר"א דבמכירו לא בעינן קברתיו אף לדעת הרמב"ם אלא דהוא ז"ל ס"ל כמ"ש ה"ה דדוקא כשמזכיר שמו הוא דלא בעינן קברתיו יעו"ש. איך שיהיה הכא בנד"ד הרי יש כאן תרתי לטיבותא דהיינו שהזכיר שמו כמ"ש וגם מכירו כמש"ל בקב"ע וז"ל שהם יודעים בטיב הידיעה וכו':

ובר מן דין הכא בנד"ד אין אנו צריכים לכל זה דע"כ לא קאמר הרמב"ם דאף ביבשה צ"ל קברתיו אלא דוקא כשמעיד עד א' בלבד דבזה הוא דחיישינן דילמא אמר בדדמי אבל כשמעידים שנים אף לדעת הרמב"ם אצ"ל קברתיו דבשנים ליכא למיחש דאמר בדדמי. וכמ"ש מור"ם בהגה סימן הנז' ס"נ דאפילו במלחמה דלכ"ע צ"ל קברתיו היינו דוקא בעד א' אבל בשנים אפילו לא אמרו קברנוהו נאמנים יעו"ש ומינה דלהרמב"ם ז"ל דגם ביבשה בעי קברתיו היינו דוקא בעד א' אבל בב' עדים אצ"ל קברתיו. והכא בנד"ד הרי למיעוט היו המעידים על מיתתו שנים כמש"ל בקב"ע וז"ל באו איזה יהודים וכו' והשיבו אותו היהודים וכו' ומיעוט רבים שנים וכיון שהעידו שנים על מיתתו תו ליכא למיחש דאמר בדדמי ואצ"ל קברתיו אף לדעת הרמב"ם ז"ל:

אלא דלכאורה עדיין יש לפקפק בעדות זו שלא ביררו היהודים הא' המעידים שם אביו של הרי"צ הנז' וגם לא ביארו בפי שם עירו שהיה מעיר אלקצאר וכדי להתיר אשה לשוק צריך שיזכיר העד שמו ושם אביו ושם עירו כמבואר בפוסקים:

והנה על מה שלא הזכירו היהודים הנז' שם אביו של הר"יץ הנז' הרי מצינו בקונטריס עגונות באות ק"ב שכתב בשם הגאון מהרא"ם ז"ל וז"ל אפילו למאן דמצריך שמו ושם אביו ושם עירו אם יש לו כנוי כגון אברהם פארח שממקום פ' די כזה דהכנוי עומד במקום שם אביו וכו' ע"כ. והכא בנד"ד הרי הזכירו היהודים המעידים שמו וכינויו כמש"ל וז"ל שהם יודעים בטיב הידיעה את ב' האנשים הנז' ה"ה אברהם בן זקן ויצחק בן וואעיש הנז' וכו' ויצחק הנז' כבר מת וכו' ע"כ. שכיון שאמרו שמכירים את יצחק בן וואעיש ויצחק הנז' כבר מת הרי הם מעידים שיצחק בן וואעיש מת שתיבת הנז' קאי על יצחק בן וואעיש שאמרו בתחלה. והרי יש כאן שמו וכנויו והכנוי הוא במקום שם אביו כמ"ש וכן כתב מוהר"ם אלשיך ז"ל סימן קכ"ו יעו"ש:

ועל מה שלא פירשו העדים שם עירו של יצחק הנז' שהיה מעיר אלקצאר. הנה לדעת הרבה פוסקים אף שהזכיר שמו ושם אביו אפ"ה צריך להזכיר שם עירו. וכמ"ש מור"ם בהגה סי' הנז' סי"ח יעו"ש. ואף לדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דשמו ושם אביו מהני כלא הזכרת שם עירו כמ"ש שם מור"ם כי"א בתרא דהיינו דעת הרא"ש. מ"מ הרי מצינו בק"ע סקכ"א שכתב וז"ל מה שהתיר הרא"ש בעובדא דמכלוף בן מילול בלא הזכרת שם עיר. א"א לומר כן אלא כשיש עדים שהזכירו שם העיר שיצא משם מכלוף בן מלול ובידוע לנו שבעלה של אשה זו יצא מאותו מקום שאומרים העדים שיצא ההרוג וכו' ע"כ. וע"ש בח"מ סק"ח שפירש כן דעת הרא"ש יעו"ש ובב"ש שם סקנ"ז כתב ג"כ דלא מצינו מי שס"ל דמהני שמו ושם אביו בלא שם העיר יעו"ש. גם הכנ"הג סי' הנז' הג"הט אות קע"ז כ"כ בשם להקת הפוסקים יעו"ש:

אבל מ"מ נראה דע"כ לא בעינן שיזכיר שם עירו אלא דוקא היכא שאין העד מכירו וכדמוכח מדברי מור"ם שם שעל מ"ש מרן וז"ל בא א' ואמר לנו אמרו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו. והשליח אינו יודע מי הוא הואיל ואנו יודעים פ' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת וכו' ע"כ. וע"ז סיים מור"ם וכתב וז"ל וי"א דכל זה דוקא שהזכיר העד שם עירו וכו' ע"כ. ולזה כתבו הב"ש והח"מ דלא מצינו מי שסובר ששמו ושם אביו מהני בלא שם העיר ומה שלא הצריך מרן שם העיר בזה הוא דכיון שאמרו לעד כשתלך למקום פ' אמור פ' מת הוי כאלו אמרו בפי' פ' מאותו עיר מת שהרי אמרו כשתלך למקום פ' דמוכח דעל פלוני מאותו מאותו העיר קאמרי ליה. נמצא לפי זה דעל נדונו של מרן שאין העד מכירו וא"ל לאותו העד כשתלך למקום פלוני וכו' הוא דפליגי הפוסקים אי צריך להזכיר שם עירו או לא:

וכן נראה ממ"ש מרן שם סי"ט דכשהעד אינו מכירו הוא דצריך להזכיר שם עירו ולא מהני סימנים בצורתו וכו' וכ"כ הרב ח"מ שם ס"ק מ' יעו"ש אבל כשהעד מכירו ומעיד עליו שמת שוב אין אנו צריכים להזכרת שם עירו דכלום טעמ' מאי אמרי' דבעי' שיזכיר שם עירו אף שהזכיר שם עירו ושם אביו לחשש שמא יש אחר בעיר אחרת ששמו ושם אביו כזה ועליו הוא שמעיד שמת. ולא שייך חשש זה אלא כשאין העד מכירו אבל כשהעד מכירו שוב ליכא למיחש למידי ודי בהזכרת שמו ושם אביו בלי הזכרת שם עירו:

וכן מצינו הדבר מפורש בק"ע ממרן ב"י ז"ל אות קמ"ה וז"ל כיון שהנשים שאלו ליהודים הידעתם דבר משלמה כרוב ולא השיבו על מי אתם שואלים כמה שלמה כרוב איכא ש"מ שהיו יודעים על מי הן שואלות כי לא היה שלמה כרוב אחר באותו המקום זולתי אותו שהנשים היו שואלות עליו ועליו השיבו האנשים שנהרג והוי כמה שהזכירו שם מקומו ע"כ:

והכא בנד"ד הרי העד המעיד ששאל ליהודים על יצחק בן וואעיש היה מכירו וכמש"ל ועליו השיבו לו היהודים שנהרג ומת והוי דומייא דההיא דשלמה כרוב שהנשים היו יודעות אותו וכששאלו ליהודים הידעתם דבר משלמה כרוב והשיבו לו שנהרג אמרינן דודאי על אותו שלמה כרוב הידוע לנשים הוא שהשיבו כיון שלא אמרו להן על מי אתם שואלים אוף הכא נמי דכוותה כיון שהעד שאל ליהודים על יצחק בן וואעיש הידוע לו והם השיבו שנהרג ודאי שעל יצחק בן וואעיש הידוע לו הוא שהשיבו והוי כהזכרת שם עירו. וכ"ב ג"כ בק"ע אות שמ"ד וז"ל אם אמר שהרגו את מרדכי נראה שעל מרדכי ידוע ביניהם מדבר דאל"ך איך

אמר שהרגו מרדכי היל"ל שהרגו יהודי אחד שמו מרדכי ע"כ:

עוד כתב שם משם מהראנ"ח דאפילו לא הזכיר שמו אם ידוע על מי הם מדברים די וכ"כ שם אות שע"ה בשם מהרי"ט יעו"ש. וכ"כ הרב ד"ן סי' י"א דכשהעד היה מכיר למת בחייו ואנו יודעים מתוך דבריו שעל אותו פלוני קאמר אף דלא הזכיר שם אביו ועירו נאמן יעו"ש. וכ"כ הרב מהריט"ץ סי' קכ"ה וז"ל דאפילו מאן דבעי שם עירו מודה היכא דאיכא הוכחה וכו' יעו"ש:

ובר מן דין הכא בנד"ד אין אנו צריכים לכל זה שהרי בא מפורש בעדות הזכרת שם אביו ועירו שהרי כתב בדברי העד וז"ל מכר איזה סחורה לב' אנשים ז"ש אברהם בן זקן ויצחק בן וואעיש בר אברהם נ"ע תושבי מחז"ק וכו' והנה במתא אספ'י באו איזה יהודים ממ"ה ושאל אותם עליהם והשיבו אותו היהודים שהם יודעים בטיב היריעה את שני האנשים הנז' ה"ה אברהם בן זקן ויצחק בן וואעיש הנז' וכו'. ויצחק הנז' כבר מת וכו' ע"כ:

הרי מבואר שזה העד המעיד על מה ששמע מהיהודים הוא מדבר על יצחק בן וואעיש בר אברהם מתושבי אלקצאר שהרי יש כאן הג' דברים הצריכים דהיינו שמו ושם אביו ועירו ונוסף עליהם שהזכיר ג"כ כנויו ועליו הוא ששאל ליהודים המעידים על המיתה כמ"ש בדבריו ושאל אותם עליהם דהיינו על אברהם בן זקן ויצחק בן וואעיש בר אברהם שאמר בתחלה שהיו מהאלקצאר וע"ז השיבו אותו היהודים שהם יודעים וכו' את ב' האנשים הנז' ה"ה אברהם בן זקן ויצחק בן וואעיש הנז' וכו' ויצחק הנז' כבר מת וכו' שמדברי העד הב' המעיד. שדקדק בדבריו לומר שעל יצחק בן וואעיש הנז' הוא ששאל ליהודים והשיבו לו שיצחק הנז' מת. נמצא שעל יצחק בן וואעיש בר אברהם מתושבי אלקצאר שהזכיר בדבריו בתחלה הוא שהעידו היהודים שמת. שהרי בכל השאלות ששאל ליהודים והתשובות שהשיבו לו דקדק בדבריו לומר יצחק הנז' ודאי ששמע מהם שיצחק בן וואעיש בר אברהם מתושבי אלקצאר מת ותו ליכא למיחש שמא על יצחק בן וואעיש אחר הוא ששמע מהיהודים שמת:

באופן דהכא בנד"ד הרי יש כאן כל הני תלת מילי מעלייתא הצריכים להתיר אשה לשוק לדעת הרבה פוסקים כמ"ש:

כלל העולה שאשת יצחק בן וואעיש בר אברהם דמתושבי אלקצאר יע"א מותרת לינשא לשוק לכל גבר די תצבי בלי שום פקפוק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה