ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
לקוטי דינים השייכים לחלק א"ח הלכות תפלה · הלכות תשעה באב
א' מנהגנו לענין תספורת שלא להסתפר מי"ז בתמוז עד ט"ב וכשחל מילה בימים אלו המנהג להסתפר אבי הבן והסנדק. חוץ משבוע שחל בו ט"ב שאין להסתפר הבעלי ברית הנז' וכשהמילה ביום ראשון בשבוע שחל בו ט"ב אם משתפרים הבעלי ברית ביום ו' שלפניו עיין בפר"ח א"ח סי' תצ"ג ובספר חמ"י הלכות ט"ב דף פ"כ. ובס' עיקרי הד"ט חא"ח סי' כ"ז אות יו"ד כתב בשם הרב נודע ביהודה דאין להסתפר ביום ששי יעו"ש. וכן הורינו הלכה למעשה ועיין שם סי' כ"א אות ט' ועיין שיירי כנ"הג סי' תצ"ב הגהב"י אות ה'. ועיין ז"א ח"א סי' ח"ו וח"ג סי' נ"ח מים רבים חי"ד סי' ס"ז:
ב בענין אכילת בשר ושתיית יין מנהגנו שלא לאוכלו מר"ח ויום ר"ח בכלל וכ"כ בני חיי חי' תקנ"ז בשם הרב. וליל עשירי ויום עשירי עד חצות. ואין שוחטין כ"א ביום ה' קודם שבת חזון אחר חצות היום. ואין מוכרים הבשר רק אחר קריאת אלעאסר וביום עשירי אין שוחטין רק אחר חצות וכתב בספר מחב"ר סי' תקנ"ח שיראי ה' נהגו להחמיר שלא לאכול בשר ויין כל היום כמ"ש מרן וכן נמי לענין תספורת וכבוס:
ג' בענין הכבוס המנהג לאסור בשבוע שחל ט"ב דוקא ולאחר התענית מכבסין ומסתפרי' ביום עשירי בבקר אבל בלילה הכל אסור אף אם חל בשבת ונדחה מפני אבילותו של יום:
ד' כתב הרב מהר"ר חיד"א בספר מורה באצבע דאין לברך שהחיינו ביום עשירי וכשחל ט"ב בשבת ונדחה כתב בספר חמדת ימים דף צ' ע"א דאין לברך בליל ב'. והרב ז"א א"ח סי' פ"ב כ' דמותר להסתפר בליל ב':
ה' כשיש מילה בט"ב שכתב מרן בסי' תקנ"ט דמלין אחר חצות כתב בס' שלחן גבוה דמנהג סאלוניקי למול אחר מנחה כיון דאומרי' פסוקי נחמות ומילה צריך לעשותה בשמחה יעו"ש ובן מנהגנו להתפלל מנחה בעוד היום גדול ולמול אח"כ. והבעלי ברית לובשים בגדי שבת ואין פושטים אחד כך ועיין שלחן גבוה ס"ק י"ד ואין לובשים לבנים:
ו' בספר דבר שמואל סי' צ"ח אסר לעשות המציצה ביום הכפורים ובתשעה באב בפה ביין מדין טעימה שאסור אפי' על מנת לפלוט ולכן מזלפין ביד ומוצצין:
ז' כשחל מילה בט"ב אם מברכים על הבשמים מדברי מרן בי"ד סי' רס"ה ס"ד סימן תקנ"ט ס"ז נראה דאין לברך על הבשמים שהרי ביו"ד פי' הטעם דאין מביאים בשמים מהטעם דאין מברכין על הבשמים מים במ"ש שחל בו ט"ב משמע דטעמם שוה דהוי משום תענוג. וא"כ אף דמברכין על הכוס אין מברכים על הבשמים. הן אמת רבש"ך שם הקשה על מרן דהיכן מצינו שאסור להריח בט"ב וממה שאין מברכין על הבשמים במ"ש שחל בו ט"ב אין ראיה דהתם ה"ט שהנשמה יתירה הלכה לה במ"ש ונתקן הבשמים לתענוג להשיב נפשו לכן אין נכון לעשות כן בט"ב אבל שיהא אסור להריח בט"ב לא. גם במג"א סי' תקנ"ו סק"א הסכים לדברי הש"ך הנז'. והר' שיירי כנ"הג בא"ח סי' תקנ"ט בהגהב"י אות ה' הביא משם הרב מהר"מ לונזאנו ז"ל כדעת הש"ך הנז' יעו"ש. עיין להרב דברי יוסף סי"ד יו"ד ואנו אין לנו אלא דברי מרן ומה גם דשב ואל תעשה עדיף:
ח' הרב דבר שמואל סי' ט' התיר לעשות דרוש הספד ת"ח שמת בט"ב כ"מ:
ט' שם סי' ק"ז כתב שמניקת שולדה חולה ומסוכן ואם תתענה יצטמקו דדיה והולד אינו רוצה ליינק ממניקת אחרת דמותרת לאכול ביוה"כ ותשעה באב כיון שהוא ספק נפשות והביא דבריו הרב ברכי יוסף אות ה':
יו"ד על מ"ש מרן בסי' תקנ"ד ס"ו חיה כל ל' יום וכו' כ' הרב פר"ח דמיירי בסתם יולדת זולת אי קים לה בגווה דיכולה להתענות ובהכי מיירי מ"ש מרן בי"ד סי' רס"ה ס"ד וט"ב שאין היולדת יכולה לשתות וכו' דהיינו שראתה עצמה בריאה אבל בסתם לא תתענה וזהו מ"ש לקמן סי' תקנ"ט ס"ז ותשתה ממנו היולדת וכן פי' הב"ח. וכ"כ הט"ז סי' הנז' סק"ד דמ"ש הרמב"ן חיה כל ל' יום וכו' אפי' לא אמרה צריכה אני אלא דלדעת מהרש"ל דוקא באומרת צריכה אני וכ' וז"ל ואפשר דמשו"ה נהגו להחמיר כמ"ש רמ"א. ועיין דברי יוסף סי' יו"ד שכתב דבסתם לא תתענה. והרב שלחן גבוה סי' תקנ"ד הביא דברי שכנ"הג שהסכים לפי' רש"ל ואח"כ הביא דברי הפר"ח ועיין מ"ש הרב הנז' בסי' תקנ"ט. והרב מח"בר סי' תקנ"ד כתב שאם נתרפאת לגמרי תתענה ואם היא חלושה קצת לא תתענה כל ל' ואם היא ברואה והתחילה להתענות ומרגשת חולשה יתירה לא תשלים יעו"ש אות ד' ועיין זרע אמת ח"ג סי' ס':
י"א כתב הר' שכנ"הג א"ח סי' רכ"ה דמי שאכל פרי חדש בין המצרי' בלא ברכ' שהחיינו יביא אחר בין המצרים פרי חדש אחר ויברך עליו ויפטור את זה. והרב חמדת ימים דף פ"ג ע"ב כתב דאשה מעוברת יכולה לאכול פרי חדש בין המצרים בלי ברכת שהחיינו עיין ברכ"י סי' תקנ"א אות י"ב וי"ג וי"ד ועיין עיקרי הד"ט סי' כ"ז אות ח':
י"ב כשחל י"ז בתמוז בשבת ונדחה הנוהגים שלא לברך שהחיינו בשבת אין לברך בשבת זו עיקרי הד"ט סי' פ"ז אות ח' בשם הכנ"הג והרב חייה שאל ח"א סי' כ"ד:
י"ג הא דאין אומרים שהחיינו בין המצרים משום זמן פורענות ולא משום אבלות דאין אבל אסור לומר שהחיינו מ"א סי' תקנ"א ס"ק מ"ב וכ"כ בס' ברכ"י סי' הנז' ועיין עיקרי הד"ט א"ח סי' כ"ז אות ח'. ד"מ י"ד סי' פ"ד כתב על דברי המ"א דאין לא ראינו ראיה ואסור לומר שהחיינו. ועיין מחב"ר סי' תרע"ב אות יו"ד:
י"ד מי ששכח ביום התענית ובירך על פרי לאוכלו או נתן הפרי לתוך פיו ולעסו ואח"ך נזכר עיין שדה הארץ. והרב ברכ"י סי' תקס"ח העלה דיאכל פחות מכזית ועולה לו התענית. ועיין מטה יהודה בלקוטים דף מ"א ע"ב שכתב דיפלוט ויאמר בשכמל"ו:
ט"ו על מ"ש מרן סי' תקנ"ד סי"ו ושל עץ מחופה עור אסור כתב שלחן גבוה ס"ק כ"ט משם הרב בית דוד דדוקא של עץ מחופה עור שנוגע בשרו בעור. אבל של עור מחופה עץ או בגד מותר. והביא משם דבר משה דחולק וכן העלה הרב ברכ"י אות ז' וכתב שם אות ח' וז"ל כל ירא וחרד יש לו להחמיר שלא לצאת במנעל העשוי מלבדים וכו' ואינו מרגיש כלל שהולך יחף והמחמיר תע"ב פנים מאירות ח"ב סי' כ"ח ועיין עיקרי הד"ט סי' כ"ח:
ט"ז לקום בט"ב מפני ת"ח בס' מחב"ר הביא מחלוק' האחרוני' ומסיק דחייב לקום וכתב שכן מנהג פשוט בא"י ובח"ל:
י"ז בענין הנחת תפילין בט"ב כתב בספר שלחן גבוה סי' תקנ"ה דבאיזמיר וסאלוניקי נוהגים להניחם בלא ברכה קודם ישתבח ומסירין בחזרת עמידה גם הרב ברכ"י כתב להניחם יעו"ש. ולכן טוב להניחם בביתו בבקר ולקרות ק"ש. גם הרב ד"מ כתב להניח אבל טלית גדול לא משום אבלות:
ח"י כתב בס' זל"א דאין לקרות חק לישראל כל היום:
י"ט מ"ך בשם ס' חקי חיים שכתב בשם מהר"ש מלובלין שלא יטול צפרנים בין המצרים ולא נהגו כן. ועיין מטה יהודה סי' תנק"א דין י"ב שכתב דדוקא בשבוע שחל בו ט"ב אסור. וכ"כ הט"ז שם וכ"כ עיקרי הד"ט סי' כ"ז אות י"א משם הר"פ:
ך' כתב הבאה"ט סי' תקנ"ב סק"ה דיכול לאכול גבינה וחמאה מכמה מינים חיים בסעודה המפסקת:
כ"א לשתות קא'פי בסעודה המפסקת. הרב ה ו ז"א אסר. ובס' מחב"ר התיר:
כ"ב כתב בס' ז"לא ה' ט"ב וז"ל ועיין בפ"הא ח"א דף מ"ג ע"ד שכ' משם מהריק"ש דגאלו'גאס מותר כיון שאין העור בו אלא לאחוז בו הגאלו'גאס ע"כ: