אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א לקוטי דינים השייכים לחלק א"ח הלכות תפלה

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

לקוטי דינים השייכים לחלק א"ח הלכות תפלה

אורח חיים

א' כל שיש מנין בבה"כ אין לש"ץ להמתין לאדם חשוב או גדול שעדיין לא בא בנימין זאב סי' קס"א:

ב' מי שלא הי"ל ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש יכול להניחם ולברך עליהם. אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר וכ"ש שלא יפסיק בין ברכו ליוצר:

ג' אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן גומרים אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל והוא שנשתיירו רובם אם התחיל באבות ויצאו מקצתן גומר אפילו קדושה. וכ' השכנ"הג דה"ה אם התחיל תפלת י"ח ויצא אחד מהם והלך לו שאומר ברכה דאלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה וכו' דכל שהתחיל בתפלת י"ח גומרה:

ד' אם יצאו מקצתן לאחר שהתחילו להתפלל יוצר לא יתחיל הש"ץ להתפלל התפלה בקול רם דכבר נשלם תפלת יוצר ואם יצאו לאחר שהתחיל בקול רם יכול להשלים כל תפלת י"ח ולומר קדיש תתקבל דשייך לתפלה אבל אין קורין בתורה דזהו ענין אחר. ותפיל' ערבית וקדיש שלאחריו לא שייך לק"ש וברכותיה ומשו"ה אם התחילו ערבית בעשרה והלכו מקצתן יגמור הקדיש שקודם התפלה לפי שהקדיש שייך לברכת קריא' שמע אבל לא יאמרו הקדיש אחר תפילת י"ח לפי שהתפלה אינה חבור לברכות ק"ש דתפלת ערבית רשות ואם אמרו עלינו ויצאו מקצתן אין אומרים קדיש דאינו אלא מנהג וכ"ש לשיר היחוד או למזמור ועמ"א:

ה' מי שהיה עומד בחצר שלפני העלייה שקורין בירא'ח אינו מצטרף עם העומדים למטה בחצר מתרי טעמי. חרא מאחר שאינו תשמיש לחצר ועוד שהוא גבוה עשרה טפחים וחלק רשות לעצמו כנ"הג. עוד כתב שמעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר כמותו ופניו מוריקות א"ל מפני שהייתי מדבר בשעה שהשליח צבור היה אומר ויכולו ובברכ' מגן אבות ובותגדל עכ"ל:

ו' יאמר איש"ר מברך בנשימה אחת וגם יאמר משמיה ה"א מפיק ב"ח ועיין בס' הלבוש:

ז' מי שבא לבית הכנסת ושמע לקהל עונים קדיש עונה עמהם אע"פ שלא שמע מפי הש"צ. שספר המפה:

ח' מי ששמע קדיש וקדושה וא"א לענות שניהם יותר טוב לענות איש"ר מקדוש' ואם התחיל לענות קדושה לא יפסיק לאיש"ר. שיירי כנ"הג בשם באר שבע:

ט' הטעם דבשחר התקינו ברכה א' אחר ק"ש ובערב שתים מפני שבשחר יש מצות ציצית משא"כ בערב:

י' כתב השכנה"ג דהש"צ האומר ואמרו אמן אמן יש"ר לאו שפיר עביד דהוי כעונה אמן שני פעמים:

י"א וכתב בירושלמי פרק הקורא את המגלה דלאו דוקא מודים מודים משתקין אותו אלא הוא הדין שמע שמע אמן אמן עכ"ל. ומ"ש דע"ה בסוף מזמור מ"א אמן ואמן שאני מאחר שאמר אמן בוא"ו הפסיק הענין. בא"הט:

י"ב האר"י ז"ל היה מגמגם על האומר ועתה יגדל נא כח ה' כשמתחיל החזן לומר יתגדל בא"הט וכ' המ"א ולכן אין לאומרו בין ישתבח ליוצר או בין גאולה לתפלה ובכל מקום שאסור להפסיק של"ה וב"ח:

י"ג כשחוזר ש"צ התפלה יאמר בלחש ה' שפתי תפתח. מ"א סימן קי"א סק"ד. ואחר החזרה לא יפסע ג' פסיעות. מרן סי' קכ"ג ס"ה דסומך על הקדיש שאחר ובא לציון. וכתב המ"א בשם הרדב"ז דאם רגיל לפסוע אין למחות בידו:

י"ד ש"ץ ששכח ביום התענית לומר ענינו בין גואל לרופא והתחיל ברכת רפאנו אומר ענינו ואח"כ אומר רפאנו ואם חתם ברכת רפאנו לא יחזור לומר ענינו ואומרו בשומע תפלה כיחיד. ועיין בש"ע א"ח סי' קי"ט ובמ"א שם:

ט"ו אין לענות קדיש וקדושה קודם יהיו לרצון אבל אח"כ קודם אלהי נצור יכול לענות כדרך שעונה בברכות ק"ש. ועיין בא"ח סימן קכ"ב ובמ"א שם:

ט"ז מי ששכח ואמר ברך עלינו קודם זמן השאלה אם הוא אחר ז' במרחשון אינו צריך לחזור שיירי כנסת הגדול' בשם מטה משה וספר מחזיק ברבה למוהרח"א:

י"ז כתב הרב פר"ח בסי' קי"ז וז"ל פ' אבי העזרי בשם הירוש' דששים יום אחר התקפה מנינן להו מעת לעת שאם נפלה התקופה בלילה מונין הששים מהלילה ואם נפלה ג' שעות ביום אין מזכירין בבקר ואע"פ שלא נהגו כן יש מי שלמד מדבריו שאם לא שאל ביום ס' ואם נמנה מע"לע אין הס' נשלמים בעת שהתפלל אין מחזירין אותו אלא אם נשלמו כבר הס' מעת התקופה עכל"ה ועיין זרע אמת סי' י"ג שכ' להפך הביא דבריו מח"בר סי' קי"ז:

ח"י כתב בספר עקרי הד"ט בשם שלמי צבור דמ"ש בזהר שיש לומר תפלה על הסדר ולא לדלג וכו' היינו דוקא כשמתפלל כיחיד אבל אם איחר לבא לבה"כ כ"ע מודו דידלג כדי להתפלל עם הצבור ושכ"כ הגאון מוהר"ר צבי בתשו' סי' ל"ו יעו"ש בחא"ח סי' י"ד אות מ"א:

י"ט כתב הרב מוהר"ר חיד"א ז"ל בספר יוסף אומץ סי' יו"ד דאין לשנות קריאת תיבות המורגלו' כמו רצונך בתורתך וכיוצא:

ך' הקדושה יאמר עם הש"צ בלחש עד שמגיע לקדוש ואז ירים קולו וכן לעומת' בלחש עד שמגיע לברוך וכן ובדברי קדשך עד שמגיע לימלוך בא"הט סי' קצ"ה משם הרב האר"י זלה"ה בס' נגיד ומצוה:

כ"א אם הש"צ טעה כשמתפלל בלחש איזה טעות שהיחיד צריך לחזור בשבילו אינו חוזר וסומך על התפלה שמתפלל בקול רם. אבל אם טעה בחזרה צריך לחזור מלבד בר"ח שחרית אם לא הזכיר יעלה ויבא בחזרה ולא נזכר עד שסיים תפלתו א"צ לחזור מפני טורח הצבור שהרי תפלת המוספין לפניו וכן הדין בשבת ויו"ט סי' קכ"ו ובמ"א שם:

כ"ב אם התפלל של חול בשבת בלילה ולא הזכיר של שבת ושמע מש"צ ברכה מעין שבע מראש וע"ס יצא. כ"כ מרן בסי' רס"ח סי"ג וכ' המ"א הטעם משום דתפל' ערבית רשות משמע מדבריו דאם לא התפלל מנחה בע"ש דצריך להתפלל בליל שבת שתים הא' לערבית והב' לתשלומין כמ"ש מרן בסי' ק"ח ס"ט דלא יצא ידי תפלת תשלומין בברכה מעין ז' אחר דבאה לתשלומי תפלע מנחה שהיא חובה. ועיין בס' משחא דרבותא ח"ב דף ל"ב ע"ד:

כ"ג אם היחיד טעה בשחרית של ר"ח ולא אמר יעלה ויבא ולא נזכר עד שהתפלל תפלת המוספין א"צ לחזור דלא גרע דיעבד דיחיד מלכתחילה לצבור. מ"א שם משם כנה"ג:

כ"ד אסור לישב בתוך ד' אמות של המתפלל בין מלפניו בין מלאחריו בין מן הצדדין ואם עוסק בדברים מתקוני התפלות מותר. ולעמוד בתוך ד' אמות אפי' מלפניו אבל לעבור בתוך ד' אמות כנגדו אסור ומן הצדדין מותר גם לעבור. סי' ק"ב:

כ"ה בדין תחנון בסיון כתב הרב עיקרי הד"ט בא"ח סי' ד' אות מ"ה משם ה' שלמי צבור דאין אומרים אותו בירושלים עד י"ג סיון משום דעצרת יש לו תשלומים כל שבעה ובארץ ישראל דלא שייך ספיק' דיומא א"כ יום י"ג אינו בכלל יעו"ש מוכח מדבריו דבח"ל דשייך ספיקא דיומא אין נופלים ביום י"ג וכן מנהגנו. ועיין בס' אליה רבה סי' תצ"ד:

כ"ו כתב בס' חסד לאברהם דף ב' ע"ג שהימים שנופלים על פניהם בשנה מספרם רכ"ב. תשרי ה' ימים. חשון כ"ד. כסלו ח"י. טבת כ"ד. שבט כ"ד. אדר כ"ב. אייר כ"ב. סיון י"ג. תמוז כ"ד. אב כ"ג. אלול כ"ג. סך הכל עולה רכ"ב יעו"ש הסוד. (א"ה נמצא לפ"ז שאין נע"פ בחדש סיון עד יום י"ד ויום י"ד בכלל כמו שאנו נוהגים בבית הכנסת שלנו:)

ז"ך הטעם שאין מתפללים לצד מערב כתב בתקוני הזוהר דף נ"ו סוף ע"ב וז"ל ובדין דלא יסתכלון בשכינתא דאיהו למערב דאיהי אחור שוי לה בימינא ובגין רא אסור לצלאה למערב דאיהו אחור בגין דתמן אלהים אחרים וכו' ע"כ:

הלכות נשיאות כפים

א' כתב השכנ"הג וז"ל במקום שאין לויים רק כהנים אם יש בכור יתן מים לכהנים לנטילה לעלות לדוכן וכן מ"כ ע"ש מהר"י מולין ז"ל. והיינו לומר דיש שם גם ישראלים אלא שאין שם כהנים ולויים יחד רק כהנים בלבד אז הבכור כשהוא פטר רחם שהוא קדוש נכנס תחת הלוי ויוצק מים על ידי הכהנים ב"ח וכן הנהגתי פה איזמיר בק"ק פורטוגאל יע"א וכתבתי בתשו' חא"ח סי' רנ"ח דאם אין שם ג"כ כורות טוב שיטלו ע"י עצמם מע"י ישראל ודקדקתי כן מדברי הזוהר שהביא רבינו המחבר ז"ל עכ"ל:

ב' אם אין שם כהנים אומר הש"ץ אלהינו וכו' ברכנו בברכה וכשיאמר יברכך ה' יראה לצד ההיכל. וישמרך יראה לצד ימין שלו. יאר ה' כלפי ההיכל. פניו אליך ויחנך יראה לצד שמאל שלו ליחד בימין. מ"א בסי' קכ"ז ס"ק ג' בשם זוהר חדש פרשת נשא:

ג' אין מלת כהנים דבק למלת עם קדושך שהרי קי"ל כהנים שלוחי דרחמנא נינהו אלא כלומר שהכהנים נקראים עם קדושיך. מ"א שם:

ד' בדין אם נושאים כפים במקום שאין שם ס"ת הביא הרב שם פלוגתא בזה וסיים וכתב דהכל תלוי במנהג וכן הדין בנפיל' אפים:

הלכות ספר תורה

א' קטן יכול לקרות בפרשת המוספין אף ביום שמוציאין ב' ספרים מור"ם סימן רפ"ב ס"ד בשם הרן ומרדכי. וכ' שם הבאה"ט דפרשת זכור דכ"ע הוי דאורייתא לא יעלה קטן ובט"ז סי' תרפ"ה כתב בשם ס"ח דיכול לעלות קטן יעו"ש. וסיים שם וז"ל וראיתי נוהגים שאין קטן מפטיר במרכבה ביום א' של שבועות ולא בז' של פסח ומטה משה כתב שאין להפטיר בשבת שובה. ובספר מים רבים להרב מהר"ר מילדולה ז"ל שאלה כ"ב פסק דיותר טוב לקרות לקטן בפרשת המוספין מלקרות גדול ע"מ שיפטיר הקטן ואף בי"ט שמוציאין ב' ספרים יקרא קטן המפטיר בפרשת המוספים. והביא שם תשובה א' מהרב ב"ח שמסכים לזה בראיות מכריחות וביאר שם הב"ח שמה שאנו קורים בספר ב' בקרבנות היום במועדות לא מצינו לזה סמך לא במשנה ולא בתלמוד וכתב הרא"ש דאפשר דאחר שנשלם התלמוד תקנוהו רבנן סבוראי או הגאונים וסיים שם הב"ח דכ"ש בזמן הזה שהקטן מברך וש"ץ קורא דאפילו שאינו יודע למי מברכין יכול לעלות. והעיד ע"ע דכשהיה קטן קנה לו אביו ההפטרה במועד אחרון של פסח וקרא בעצמו בס' מוספין בב"הך של מהרש"ל ז"ל. מ"כ ועיין במ"א סי' תפ"ח סק"ג:

ב' כתב מור"ם בהגה סימן רפ"ד ס"ד דאסור לקרות לכתחי' למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה ע"מ שיאמרנה אחר יעו"ש. ומוהר"ר חיד"א בס' לדוד אמת סי' י"ט כ"כ והוסיף דמקומות שנהגו שא' קורא בתורה וא' מפטיר אין למונעם. ועיין בס' דבר משה שכ' דלכתחילה לא יעלה קטן בספר ב'. והרשב"ץ ז"ל בס' התשב"ץ חלק ג' סי' ש"ך כתב דבשאר שבתות השנה מה שקורא המפטיר בתורה אינו אלא לכבוד התורה שיאמרו התורה עיקר ולכן יכול הקטן לעלות ואינו עולה למנין כיון שהפסיקו בקדיש. אבל ביום שמוציאין ב' ס"ת הקריאה שקורין בספר ב' היא חובת היום ולכן אי' יכול לעלות קטן דכל שאינו מחויב בדבר אי' מוציא את הרבים י"ח יעו"ש. וכ"כ הרשב"ש ז"ל סי' תר"ו ונראה דה"ד כשהיה קורא העולה אבל בזמן הזה שהש"ץ קורא יודה הרב דיכול לעלות קטן בספר ב' וכמו שחלק הב"ח הנז"ל. ועיין שכנ"הג דאף בז"הז לא יעלה. ומ"מ לכתחי' ראוי להחמיר. ומוהר"ר חיד"א בספר לדוד אמת כתב שדין זה תלוי בפלוגתא ומקום שנהגו שקטן עולה אין לשנות מנהגם. ובפרשת זכור לכתחילה לא יעלה ואם עלה קטן לא ירד יעו"ש בסימן ה':

ג' כתב הרשב"ץ בס' הנז' ח"א סי' קל"א דאם נמצא הס"ת הב' מוטעה ביום שמוציאין ב' ספרים דצריך להוציא אחר אחר דהקריאה דספר ב' היא חובת היום יעו"ש וכ"כ הרב מוהר"ר חיד"א ז"ל בס' לדוד אמת סימן י"ט ס"ג:

ד' כתב בס' שכנ"הג בא"ח סי' קל"ה בהג"הט אות י"א דכשיש בב"הכ ד' חתנים א' נשא בתולה וא' נשא אלמנה וא' נשא גרושה וא' נשא חלוצה ויש ביניהם הקפדה בעלות ס"ת מי יעלה בתחי' כשהם שוים בידיעה. כהן קודם ללוי לוי לישראל ואם כולם ישראלים וכו' קורים תחלה למי שנשא בתולה לפי ששמחתה וברכתה ז' ימים. ואח"כ קורין למי שנשא אלמנה לפי שאלמנה מותרת לכהן הדיוט משא"כ גרושה וחלוצה. ונושא חלוצה קודם לנושא גרושה דחלוצ' אינה אסורה לכהן אלא מדרבנן אבל גרושה אסורה לכהן מן התורה. ועיין בס' לדוד אמת סי' ה' סכ"ב:

ה' כשיש בבה"כ חתונה ושבוע הבן מקדימין לקרות לס"ת לחתן וכשיש שני אבות הבנים מי שנולד לו הבן קודם הוא קודם לקרות:

ו' כשיש שני ת"ח אחד גדול בשנים והב' גדול ממנו בחכמה היניק וחכים קודם. כנ"הג סי' קל"ה בהגהב"י בשם בנימן זאב וכ"כ בספר לדוד אמת סי' ה' אות ג':

ז' העולה לקרו' בתורה והראוהו מקום הקריאה ובירך והתחיל לקרות או לא התחיל וזכר שפרשה אחרת צריך לקרות וגלל למקום שהוא צריך לקרות הביא מרן בסי' ק"ם מחלוקת בזה ובי"א בתרא פסק שצריך לברך וכ' בס' אמת ליעקב דבמקומו' שקבלו עליהם הוראות מרן צריך לברך. ומוהרח"א ז"ל בס' לדוד אמת פסק דבענין ברבות שב ואל תעשה עדיף אף דמרן ז"ל סבר לברך וכן ראה לרבותיו ז"ל יעו"ש בסי' ו' ועיין בס' בית יהודה למוהר"י עייאש במנהגי ארג'יל סי' ס"ז שאין לברך שנית:

ח' אם סח בין ברכה לקריאה צריך לחזור ולברך:

אם נמצא טעות בין ברכה לקריאה והוציאו ס"ת אחר לא יברך ועיין בס' לדוד אמת סי' ו' סעיף כ"ה. ועיין בט"ז סי' ק"מ:

ט' אין קורין כהן אחר כהן אם לא בהפסק ישראל ביניהם אפילו באמצע הקרואים לאחר שקראו כהן ולוי וישראל אף אם יאמר החזן אע"פי שהוא כהן דחיישינן לנכנסים שלא שמעו כן מפי החזן ולכן לרווחא דמלתא יקרא לוי אחר הכהן דאז אין חששא לנכנסים דצריכים לומר ג"כ דגם הלוי העולה אחריו פגום וכולי האי לא חיישינן ואם לא קרא לוי אחר כהן כי אם ישראל לא עכב כך העלה בספר בית יהודה למהר"י עייאש ז"ל בחא"ח סי' ל"ז יעו"ש. ומור"ם בהגה סי' קל"ה הביא בשם י"א דאין לקרות כהן או לוי למנין ז' אלא לאחר שנשלם המנין יכול לעלות בנוספין וכן ראוי ליזהר לכתחילה אם לא לעת הצורך הגם דמרן לא ס"ל הכי כמ"ש שם דלא הקפיד רק בהפסק ישראל. ובכנ"הג סי' קל"ה בהגהב"י כתב שטוב לקרות כהן ולוי וישראל ועושין שורה ואח"ך קורא כהן ולוי וישראל ועושין שורה:

יו"ד אם אין שם כהן לא יעלה לוי כלל ס' בית יהודה למהר"י עייאש במנהגי ארג'יל ועיין בס' לדוד אמת סי' ה' ס' ט"ז שהביא פלוגתא אם עולה ראשון ודעת מור"ם בסי' קל"ה דראשון יוכל לעלות. ובס' דעת קדושים חא"ח ערך ך' ס"ז כ' דדעת הרשב"א דלוי לא יעלה כלל וכ"כ מרן בכ"מ:

י"א כשחתן תורה הוא כהן ואין שם כהן אחר בבה"ך יעלה ישראל ראשון ואין צריך החתן לצאת מב"הך לדוד אמת סי' ה' אות ח"י ודוקא במקומות שמוציאין ס"ת אחר בשביל החתן אבל למנהגנו שכולם קורים בס"ת א' יכול הכהן לקרות א' ואח"ך יעלה פעם אחרת לחתן. וכ"כ הרב עיקרי הד"ט יעו"ש:

י"ב אין קורין ב' אחים זה אחר זה וכן אב ובנו מרן סי' קמ"א ס"ו ואפי' אם א' השביעי והכ' מפטיר. וכתב שם הבא"הט משם שכנ"הג דה"ד בשבת שקורא המפטיר באותו ספר עצמו אבל ביו"ט שמוציאין ספר אחר אין קפידא יעו"ש:

י"ג אב ובן בנו שכנ"הג אוסר ופר"ח מתיר. והרב מטה יהודה הסכים לדעת הכנ"הג. והרב מוהרח"א בס' מחב"ר כ' דראה באיזה מקום שנהגו לעלות וסיים וז"ל ובכיוצא בזה אמרו אם מקפיד עליו חושש ע"כ:

י"ד ביום שמוציאין ב' ספרים וכשפתחו ספר א' לקרות בו נמצא שהוא פ' המפטיר יניחו ספר זה בתיבה בלי מטפחת ויפתחו הספר אחר ויקראו בו ועיין עיקרי הד"ט א"ח סי' ו' אות מ"ד וס' לדוד אמת בתורת השלמים סימן טו"ב:

ט"ו כתב מרן בסי' רפ"ב דקטן עולה למנין ז' ובדין אם עולה למנין ג' כתב בס' בר"ה סי' הנז' דיש פלוגתא בזה יעו"ש בסי' הנז'. ונ"מ דאם הקטן נתחנך למצות תפילין יכולים לסמוך על הסוברים דעולה אף למנין שלשה וכן נעשה הלכה למעשה במחז"ק:

כתב בשכנ"הג סי' רפ"ב וז"ל אסור לקרות בס"ת בראש מגולה ואין אסור לקרות ע"ה עשיר נכבד וגדול הדור לפני ת"ח כי אין זה בזיון לת"ח רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים. ספר המפה עכ"ל:

ט"ז כתב מרן בב"י סי' קל"ה בשם רב יהודאי גאון דיכול לוי חתן לקרות שלישי דכיון דכל יומא לא קרי מנכרא מלתא דמשום חתנות הוא ועיין מהר"י הלוי סי' כ"ט:

י"ז קטן המפטיר היינו כשהגיע לחינוך ויודע בחיתוך אותיו' היטב. לדוד אמת סי"ט:

ח"י אם נמצא טעות בס"ת במנחת שבת אחר שקראו עשרה פסוקים והטעות נמצא בקריאת השלישי לא יוציאו אחר. חיים שאל אות י"ד

י"ט אם נמצא תיבה יתירה בס"ת עיין בא"הט סי' קמ"ג ס"ק ח' שכתב משם הגאונים דאין להוציא ספר תורה אחר:

ך' כתב בס' גינת ורדים סי' י"ד וז"ל ועכשיו בעונותינו שרבו כמעט אין לנו ס"ת כשר ואפי' שיהיה בדוק ומנוסה מחסנות ויתרות הרי א"א לימלט מדבוק אות לאות וכו' ודברים אלו פוסלים בס"ת וע"כ מנעתי עצמי לדקדק להוריד ס"ת בשביל פסול שמרגישין בו כי יודע אני שגם בס"ת שיוציאו אינו נמלט מפסולין שכתבנו ומה בצע לדחות ספר תורה אחריתי כמוהו עכ"ל:

כ"א בשאלמון נושא בתולה שמוליכים אצלו הס"ת עיין שכנ"הג א"ח סי' רצ"ב הגהות הטור אות ב' ועיין ספר חקרי לב חלק ח"מ סי' קי"ח:

כ"ב אם ביום שבת כשהוציאו הס"ת נמצא העמוד בלי תפירה מותר לקרות בו חק"ל י"ד ח"ב סי' קכ"ג ועיין בית יהודה ח"ב סי' כ"ט ועיין עיקרי הד"ט א"ח סי' ז' אות י"א:

כ"ג כתב הרשב"ץ ז"ל בספר התשב"ץ ח"ג סי' קצ"ג דאם איתיו' השם הם מטושטשו' אסור להעביר דיו עליהם דהו"ל מוחק הכתב התחתון כדקי"ל בשבת דכותב ע"ג סקרא חייב שתים משום מוחק ומשום כותב וכ"כ ג"כ הרב הנז' בח"א סי' קכ"ז יעו"ש. והרב מוהר"ר חיד"א בס' ברכ"י חא"ח סי' ל"ב הביא פלוגתא בזה וכתב דלמעשה יש להחמיר. ובספר התשב"ץ בח"א סי' קכ"ז הנז' כתב דהגם דיש לדחות דאין ראיה מההיא דכותב ע"ג סקרא דמאחר דהכתב הראשון היא סקרא שייך מוחק וכותב אבל אם הכתב הראשון הוא דיו לא שהרי הכותב כתב ע"ג כתב פטור כמ"ש בש"ס פ' הבונה מ"מ גבי ס"ת כתב דשייך מוחק את השם והביא ראיות לדבריו יעו"ש. ובספר עיקרי הד"ט א"ח סי' ז' אות ה' יצא לחלק דאם רשומו ניכר אסור ואם אין רשומו ניכר מותר. ועיין לה' זרע אמת א"ח סי' ז' שהתיר:

כ"ד לקלוף את השם כולו ממקומו בס"ת כת' הרשב"ץ בח"א סי' קמ"ט דאסור דאין התר זולת לקדור כל האזכרה עד שישאר נקב במקומה אבל לקלוף באופן דמחלק הגויל לשנים לא יעו"ש שהאריך ובסוף התשו' כתב וז"ל זה אני דן להלכה אבל למעשה אני מניח הסופרים לקלוף ואיני מוחה בידם לפי שבספר המצות הזכיר הקליפה ולא אסרה עכל"ה. וכ"כ בח"ב סי' ק"ט:

כ"ה אם יכולים לעשות בגר לס"ת מבגד שנשתמ' בו הדיוט עיין מור"ם בהגה סימן ר"ס וקמ"ז ומרן בסי' קנ"ג סכ"א ומח"בר שם ובקונטריס אחרון סי' קמ"ז עיקרי הד"ט א"ח סי' ח' אות א':

כ"ו תשמישי קדושה שבלו ואי' ראוים לתשמיש הראשון אם יכול למוכרן ולהוציאן לחולין ולקנות בדמיהן תשמיש קדושה כיוצא בו עיין סי' קנ"ג סי"ח וסי' קנ"ד ס"ו וס"ח וס"י ובמ"א סק"ו ובי"ד סי' רפ"ב. שמש צדקה חא"ח סי' א' וסי' י"ג וי"ד בית יהודה א"ח סי' כ"ז זרע אמת א"ח סי' כ"ג משפטי שמואל סי' ט"ו. פמ"א ח"ב סי' צ"ח. גו"ר י"ד כלל ג' סי' י"ג. עיקרי הד"ט א"ח סימן ח' אוט ו' ומסיק דלהשתמש בו לקדושה קלה אסור אבל למוכרו ולעשות בדמיה קדושה אחרת כיוצא בה מותר ע"ש הטעם. ועיין זרע אמת ח"ג סי' י"ט חוות יאיר קס"ב:

ז"ך רמונים של ס"ת שאינו יכול להשתמש בהם לס"ת מפני כובדן יכול להתיכן ולעשות מהם ב' זוגים דאל"ה לא משום לתא דלא תעשון כן וגו':

כ"ח ס"ת שנמצאו החיתי"ן שלו הגג ארוך כתב בס' לב שלמה א"ח סי' ב' דכשר ע"ש. הוא הרב מוהר"ש הלוי ז"ל:

כ"ט יריעה בת ד' דפין מהם צריך לסלק כל היריעה ועיין בית יהודה ח"ב סי' כ"ה עיקרי הד"ט י"ד ס"ל אות ב':

ל' עמ"ש מרן שאין עושין יריעה פחות מג' דפים כ' הרב ברכ"י שאין צריך שיהיו כתובי' כל ג' דפים אלא אפי' אין כתיב בה אלא דף אחד כשר בדיעבד ונ"מ בתחילת הספר וכ"ש במגילה:

ל"א יריעה בת ב' דפים או א' כשר בדיעבד. הרשב"ץ ח"ב סימן צ"ג ועיין בספר ברכי יוסף י"ד:

ל"ב יריעה אחרונה של ס"ת שלא הניח בה גליון כדי לגלול העמוד כתב הרב מוהר"י עייאש בס' בית יהודה במנהגי ארג'יל משם רבו ז"ל דיש לגנוז אותה יריעה ועושין אחרת כהלכתה דבעינן השיור של החלק מגוף היריעה עצמה אכל לתפור בה גליון לא מהני דחשוב כנפרד והוכיח כן מל' רש"י בפר"ק דב"ב יעו"ש והרשב"ץ ח"ב סי' צ"ג התיר:

ל"ג ס"ת שנקרע יותר מג' שיטין עיין מוהרי"ט ח"ב חי' ל"א ופמ"א דברי יוסף סי' מ' משחא דרבותא עיקרי הד"ט:

ל"ד עמ"ש מרן בי"ד סי' רע"ט ס"ג דספר תורה שנמצאו בו ג' טעיות אסור לקרות בו כתב הר' זרע אמת ח"ג סי' ק"מ דאפי' הם בחסרות ויתרות יעו"ש:

ל"ה תמונת נונ"ין של פ' ויהי בנסוע הארון כך הוא כן כתב הרב מנחת שי:

ל"ו צוריאל צורישדי פדהצור פדהאל עמישדי כולם נכתבים תיבה א' הרשב"ץ ח"א חי' קע"ז בשם הירושלמי:

ל"ז ובענין מלת בם יה הביא פלוגתא אם הוא תיבה אחת או שתי תיבות לכן לא יכתבם בשני שיטות. ובספר לדוד אמת סי' י"ב כ' שהם בשתי תיבות:

ל"ח כתב הרב מוהר"י עייאש ז"ל בספר בית יהודה במנהגי אנג'יל בשם גנת ורדים לא"ח כלל ב' סי' י"ב וי"ג דבאותיות הויה בעינן שיהיו כתובי' כסדרן ודינם כתפילין ומה שנזכר בפוסקים בתיקון ה שבשם אינו אלא על ה אחרונה אבל ה ראשונ' אם נדבקה אין לה תיקון:

ט"ל ס"ת שנמצאו היו"דין שלו כעין למ"ד מחמת התגין עיין מים רבים י"ד סי' ס'. בית יהודה י"ד סי' נ"א. ז"א ח"ג י"ד סי' קל"ז ויגרור התג בלבד וכשר ועיין דבר שמואל סי' שמ"ח ביו"ד שם:

מ' תיבת הים שבסוף השירה שנכתבה בתחילת שיטה עיין דב"ש סי' שב"ה בעי חיי י"ד סי' רל"ד מעשה רוקח הל' ס"ת פרק ח' שיורי ברכה סי' רע"ז גו"ר א"ח כלל ב' סי' י"ב מהר"ץ ז"ל:

מ"א ס"ת שנקרע ה' או ו' שטות כתב בס' חיים שאל סי' נ"ז דיכול לעשות טלאי מבחוץ ויתקן האותיות שנקרעו לכותבם על הטלאי. ואף שנקרע תיבת אלהיכם בין אלהי לאותיות כם יקדיר אותיות כם ויכתבם על הטלאי ועיין מהר"ם מלובלין ס"ס קי"ב ובש"ות ב"ח סימן קי"ג ולא דמי לכותב חצי השם על הטלאי דשאני אותיות הנטפלות:

מ"ב בענין ס"ת שיש דפין שכתיבתן ארוכה למטה וקצתן קצרות וכו' עיין בס' אהלי יעקב למהריק"ש ז"ל שאלה י"ב. עיקרי הד"ט א"ח סי' ז' ועיין דבר משה ח"א י"ד סי' ס' דף צ' ד' שנמצא בס"ת הגג ארוך עיין מהר"י הלוי סי' פ"א דף ק':

מ"ג שם הוי"ה ב"ה שכתוב על שום דבר עובד על מחיקתו אף שלא כוין הסופר לשם קדושת ה' בשעת כתיבה ושאני ס"ת דלהחמיר בעינן לשם קדושה. וכן אם חקוק על טבעת ואסור לומר לגוי להתיכו ומקומו אסור בהנאה וצריך גניזה חוות יאיר סי' ט"ז ועיין מ"ש מרן ס"ס רע"ו. ובט"ז סימן הנז' ס"ק ב' ועיין בדק הבית סי' רע"ו שכתב שמותר למוחקו ובספר גבעת פנחס ס"ס מ"ד כתב שאסור למוחקו:

מ"ד פרשת העגל צריך לקרותה בספר תורה עם הלוי:

מ"ה כתב הרב מוהר"ם מלובלין סי' ס"ח דיש ליזהר לכתחילה שלא לתפור ידיעות הס"ת על ידי אשה וכן להפריד דבוק האותיות יעו"ש מלתא בטעמא ובלקט הקמח חח"מ הורה לקרוע התפירות שנעשו ע"י נשים:

הלכות ברכות

א על הקלאוו מברך בורא מיני בשמים. ברכ"י סי' רי"ו בשם אליה רבה ועיין שכנ"הג ופרי האדמה:

ב' על מי אזאהאר ומי ורד מברך עצי בשמים. מרן שם ועיין ז"א ח"ג בלקוטים:

ג' על פירות חמוצים כמו לימוניס וכיוצא אינו מברך כלום דאזוקי מזקי ואם אכלם עם סוקאר מברך שהכל. יד אהרן בשם מהריק"ש:

ד' על הארופי מברך שהכל. ב"י בשם א"ח:

ה' על היגוס ג'ומבוס מברך בפ"הע ושהחיינו. פרי האדמה:

ו' על פלפל וזנגביל יבשים ועל הקלאוו שאין דרך לאוכלו אלא ע"י תערובת אינו מברך כלום:

ז' אפונין קלויים וכתושים מברך שהכל. בית יהודה ח"ב סי' צ"א:

ח' כמהים ופטריות והם טורמאס והוגנוס אינו מברך שהחיינו. אליה רבה סימן רכ"ה ס"ק י"ד אשל אברהם סי' הנז':

ט' על גרעיני הפירות מברך שהכל ואינו מברך שהחיינו. יוסף אומץ סי' כ"ד וסי' נ"ו:

י' קטניות קלויים מברך בפ"הא ברכ"י:

י"א לינאזה קלויה שהכל:

י"ב על הפינייוניס מברך בורא פרי העץ. פרי האדמה:

י"ג על אביוטאס בפ"הע. נוה שלום:

י"ד על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל. ש"ע וברבי יוסף כתב בשם הרב האר"י שמברך בפ"הע:

ט"ו על זרע דלועים מברך שהכל. נוה שלום:

ט"ז על משקה היוצא מהפרי מברך שהכל חוץ מזיתים וענבים:

י"ז על פאשטא ריאל במ"מ ועיין פר"ח י"ד סימן קי"ב סקי"ז בא"הט א"ח סי' ר"ח סק"ג:

ח"י הטעם שמברכים על האורז במ"מ משום דזיין ולאחריו בורא נ"ר שלא נתקנה ברכה מעין שלש אלא על שבעת המינים. ועיין מרן בב"י סי' ר"ח:

י"ט עמ"ש הר' מהר"ר חיד"א בס' מורה באצבע סי' ג' אות צ"ה שיאכל פחות מנ"ד דראמאס ויברך על המחיה ואם אכל נ"ד דראמאס או יותר עד ע"ב דראמאס נכנס בספק ב"המז ולא יברך ברכת המזון עד שיאכל ע"ב דראמאס שמעתי שהדורו שמנה דראמאס וחצי:

ך' כתב בס' יד אהרן משם ס' פרח שושן דבפת הבאה בכיסנין יש מחלוק' בכמה מיקרי קבע ולכן ירא שמים לא יאכל אלא פחות מג' ביצים או יאכל ד' בצים ויברך המוציא וב"המז:

כ"א אם סח בהמוציא בעודו לועס כתב בשל"ה שאין צריך לחזור ולברך ועיין מה שהק' הרמ"א סקי"ו ועיין הל"קט ח"ב סל"ג:

כ"ב עמ"ש מרן בא"ה סי' ס"ד בנושא בתולה דצריך לשמוח עמה ז' ימים כתב ה' גו"ר א"ח כלל א' סי' כ"ח דבעינן שלמים ולא אמרינן מקצת היום ככלו ואפ"ה בליל ח' אין מברכין ז' ברכות ולא אשר ברא. ועיין כנסת יחזקאל אבן העזר סי' נ"ט דף פ"ג:

כ"ג הנער שמתחנך במצות תפילין אם יברך שהחיינו. כן המנהג פשוט לברך שהחיינו ביום המשח אותו:

כ"ד עד אמתי מברכין הלבנה עיין סימן תכ"ו ועיקרי הד"ט יו"ד בהשמטות דף קכ"ז ע"ג וע"ש דף ק"ל אות ק"ד:

כ"ה כתב הרדב"ז ח"ב סי' תרס"ה דמאי דאמרי' ספק ברכות להקל או מחלוק' בברכות ה"מ בזמן שהספק או המחלוקת בברכה עצמה אבל אם נפל מחלוקת בעשיית המצוה מברכין עליה והביא דבריו בס' חיים שאל ח"ב סימן טו"ב:

כ"ו כתב הרב בני חיי א"ח סי' תל"ב וז"ל ונראה דלא אמרו ספק ברכות להקל אלא בספק אם בירך או לא. וכן אם פליגי בה הפוסקים אבל היכא דמעיקרא לא הוי אלא רשות מאן דבעי מברך ודקדק הטור לומר ומסתברא רשות הוא (ר"ל על ברכת שהחיינו) כלומר לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא אעיקרא דדינא כיון דהוי רשות כההיא דקרא חדתא מאן דבעי מברך. ועיין בתשובות הריב"ש סימן תק"ו שכתב כן בפי' ועיין בתשו' הרשב"א הביאה מרן לעיל סי' רכ"ג ועיין בס' חוות יאיר:

ז"ך אסור ברכה שאינה צריכה אינו רק מדרבנן ומוציא שם שמים לבטלה דנפקא לן בפ"ק דתמורה מדכתיב את ה' אלהיך תירא ה"מ בלא ברכה. הר"ן בפ"ג דר"ה. ועיין בש"ע סי' רט"ו ס"ד ובמגן אברהם שם סק"ו ועיין עיקרי הר"ט א"ח סימן יו"ד אות י"ד:

כ"ח קטן יכול לברך הגומל. עיקרי הד"ט סימן יו"ד אות י"ח:

כ"ט כתב הרשב"ץ בספר התשב"ץ ח"ג שאלה ע"ט דבכוס של ברכת ארוסין ונשואין וכוס של מילה יכול לברך ולהטעימו לאחר וליכא משום ברכה לבטלה והביא ראיה ממ"ש התוס' דכשיש מילה ביו"הך ובט"ב מברך על הכוס ומטעימו לתינוקות מש' דאף שאינו טועם המברך ליכא ברכה לבטלה ולהטעימו לתינוק הנמול בלבד כתב בדרך אפשר דיוצא אף דלאו בר חיובא הוא אחר דהמצוה נעשית בשבילו אבל להטעימו לתינוק שהגיע לחנוך כתב דהדבר פשוט דיוצא בזה יעו"ש ובשאלה ס"ה:

הלכות שבת

א' בענין אסור פסוק רישיה כתב המ"א בסימן שי"ד סק"ח דאפי' באסור דרבנן אסור וסיים שם דבאמירה לגוי מקלינן בדבר שאין מתכוין אע"ג דהוי פסיק רישיה ועיין מ"א סי' דנ"ג ס"ק מ"א ובט"ז שם סקי"ה:

ב' כתב המ"א בסי' רנ"ג ס"ק ט"ל וז"ל ובאגודה כתב שמעשה היה שהטמינה שפחה חמין משחשכה ואסרו התבשיל שהיה צונן והתירו הבשר שהיה ראוי לאכול צונן עכ"ל:

ג' כתב בס' עיקרי הד"ט חא"ח סי' י"ט דתבשיל שנתבשל כל צרכו והוא עומד על גבי כירה בשבת מותר להוציא מהקדרה בכף והוא עודנו על האש. ומ"ש הפוסקים דאסור היינו כשעדיין לא נתבשל כל צרכו יעו"ש בשם הרדב"ז ועיין בסי' שי"ח סי"ח ובט"ז שם:

ד' עוד כתב שם בשם הרב זרע אמת דאינו נכון לשום בשבת הצוקאר בכוסות ולערות עליו הקאווי רק יערה תחילה הקאווי ואח"ך ישים האצוקאר:

ה' כתב מהרי"ק בהלכות שבת להניח דבר קר ע"ג קדירת חמין (שאינה על האש דהיינו הטמנה) מותר אבל לא יעשה עליה בגדים ונ"ל שהמאכל שמערה מקדירה לקדירה מותר להטמין הקערה כשמניחה על הקדירה תחת הבגדים דהכי פסק הרב דמאכל שפנהו מקדירה לקדירה אחרת מותר להטמין ואין לחוש שמא ירתיח דכיון שעירהו אינו חושש לרתיחתו כדאמר טעמא בגמרא ואע"פ שמטמינו אינו אלא שלא תצטנן ואם הקדירה על האש והמאכל שבקערה יש בו רוטב והוא צונן אסור ליתנו ואם הוא חם קצת ונותנו על הקדירה שאינו יכול להתחמם עד שתהיה היד סולדת בו שרי. והנני כותב קיצור דברים אלו לפי פסק רבינו בסי' שי"ח תבשיל שנתבשל כל צרכו והוא צונן ויבש שאין בו מרק מותר להניחו ע"ג מיחם שעל האש אפילו במקום שהיס"ב ואפילו הוא קר כיון שהקדרה מפסקת:

ו' ואם יש בו מרק והוא קר ונותנו ע"ג מיחם שעל האש אם מצטמק ויפה אסור לדברי הכל. ואם הוא חם קצת ונתנו על הקדירה שעל האש אם יוכל להתחמם עד שתהיה היס"ב אסור לדברי הכל ואם לא היה היס"ב אלא שמוסיף חום קצת מהתחתון יש אוסרים ויש מתירים. ויש ליזהר בכל זה אם יש בקערה שומן קרוש בעין שלא יתנה על קדירה חמה אפילו לא יתחמם כ"כ שתהיה היס"ב:

ז' כתב מהרי"ק סי' שי"ח דאסור להגיס בקדירה בכף כ"ז שלא נתבשלה כל צרכה דהוי כמבשל ויש ללמוד מזה דה"ה שאין לכסות הקדירה כ"ז שלא נתבשלה כל צרכה דכסוי הוי בשול יותר ממגיס ולכן אין לגלות הקדירה ולחזור ולכסותה בכסוי כשהוא על האש ועדין לא נתבשלה כל צרכה. וכן כתב רבינו עובדיה מבר' דכסוי הוי כמו מגיס:

ח' בענין הטמנה שכתב הרא"ש שאם האש תחתיה אסור להטמין אפי' מבע"י כמ"ש הש"ע שע"י האש מוסיף הבל מנהג עירנו כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן דאפילו האש תחתיה מותר להטמין בדבר שאי' מוסיף הבל מבע"י ואם אינם נוגעים בקדירה לכ"ע אין כאן הטמנה ואפי' בשבת מותר אם נתבשלה הקדירה כל צרכה וכמש"ל. והמדקדקים עושים כהרא"ש ז"ל עכ"ל הרב המחבר:

ט' כתב בפ"ג דר"ה שכל מלאכה שכשמתכוין לעשותה חייב עליה מן התורה כשאין מכוין לעשותה פטור אבל אסור מדרבנן. וכל מלאכה שכשמכוין לעשותה אינו חייב עליה מן התורה ואינו רק אסור דרבנן. כשאין מכוין לעשותה מותר לכתחי' אף מדרבנן. והוא מש"ס שבת סוף פ' כירה דף מ"ו ע"ב:

יו"ד עוד כתב שם הר"ן שכל מלאכה שעושה אותה בכלי שאין דרך לעשות בו אותה מלאכה לא הויא מלאכה דאורייתא:

י"א כתב מור"ם בהגה סי' ש"ז ס"ד מי ששכר גוי להוליך סחורתו ובא הגוי ולקחה מבית ישראל בשבת אסור וראוי לענוש העושה עכ"ל. וכתב שם המ"א סק"ו וז"ל לענוש העושה. לפי עשרו בממון או במלקות אם אין לו ממון. וכתב ר"א ששון סי' קנ"ו דאם טעה שסבר שמותר אין עונשין אותו. ונאמן לומר שעשה בשוגג ע"כ. ועיין במ"א סי' תצ"ו סק"א. ועיין ס"ס של"ד בהגה במי שחלל שבת ועיין בי"ד סי' קפ"ה:

י"ב מותר לנדות בשבת למי שחלל שבת. אבל מי שבזה ת"ח וכיוצא אסור לנדותו בשבת בר"ה סי' ש"ז:

י"ג לחלל שבת לצורך חולה שיש בו סכנה ברפואה שאינה טבעית כ"א בדרך סגולה עיין בר"ה סי' ש"א אות ו' שהאריך בזה:

י"ד מי ששכר גוי בע"ש להביא לו מלבוש מחוץ לתחום וקצץ עמו ולא אמר לו להביאו בשבת והגוי הביאו בשבת או ביו"ט מותר ללבשו באותו שבת או יו"ט דגוי אדעתא דנפשיה עביד ומותר אף למי שהובא בשבילו ועיין בש"ע סי' רנ"ב ס"ד ובמ"א סי' תקט"ו סק"ג:

ט"ו כתב בס' ערך השלחן וז"ל בסי' שכ"ה כתב רש"ל ס"פ אין צדין דאסור לקנות פת ע"י גוי אפי' לומר לו מע"ש שיקנה למחר ע"ש וכבר כתבתי בסי' ש"ז דנרא' מדברי הרוקח והרשב"א והריב"ש דלא אסרי' אמירה לגוי מערב שבת אלא במלאכה גמורה ולא בשבות דרבנן וכ"כ בהדייא הרדב"ז והר"א ששון. ואע"ג דכמה רבוותא אסרו כה"ג (וכמ"ש מרן בסי' ש"ז) לצורך מצוה שרי בפשיטות אמירה לגוי מערב שבת בשבות דרבנן וכו' אבל לומר לגוי בשבת יש להחמיר דהא דשרינן שבות דשבות במקום מצוה י"ל דהיינו דוקא במצוה שאין בה הנאה וכו'. אבל אי איכא הנאת הגוף לא וכו' ע"כ:

ט"ז גאלוגאס אם מותר לצאת בהם בשבת עיין מרן בב"י סי' ש"א וכתב שם בשם רי"ו דאע"ג דעושה חריץ מותר דקי"ל כרבי שמעון וכו' וכ"כ הרשב"ש סי' קצ"ו וכ"כ בס' יכין ובועז ח"ב סי' מ"ג יעו"ש. ועיין הרשב"א ח"ג סי' רס"ו.

י"ז לטעום בין יוצר למוסף א"צ לקדש ועיין עיקרי הד"ט א"ח סי' ג' אות ג' שכ' משם רב א' שהביא עדות משלוחי ארץ ישראל תוב"ב שבכל ארץ ישראל נוהגים שלא לקדש בין שחרית למוסף יעו"ש:

ח"י בענין טלטול ההילוך מורה השעות בשבת עיין להרב מים רבים סי' ל"א שהביא פלוגתא בזה. והרב מהריק"ש בס' אהלי יעקב סי' ק"ו התיר וכ"כ בס' משחא דרבותא ח"א דף ט'. וכ"כ בס' ברכ"י סי' ש"ח. ועיין עיקרי הד"ט סי' י"ד אות ב':.

י"ט כתב בס' עיקרי הד"ט בשם הרב טל אורות דמי שיש לו כאב האזן ורפואתו להטיף טפת חלב מדד המינקת תוך האזן דמותר בשבת כיון שמלאכה שא"צ לגופה היא ובמקום צער כה"ג שרי:

כ' עוד כתב בשם הרב גנת ורדים דמותר לסנן יין שיש בו יתושים או תולעים בשבת ע"י שינוי:

כ"א ישראל שהביא הפת לתנור בערב שבת מבע"י כדי לאפותו והגוי מתעצל באפייתו ולא נתנו בתנור עד שחשכה מותר דכיון דאין הישראל אומר לו לאפותו בשבת מותר. ודמי למ"ש מרן סי' רנ"ב ס"ב דמותר ליתן בגדיו לכובס נכרי סמוך לחשכה אם קצץ לו דמים דגוי אדעתא דנפשיה עביד. בית יהודה סי' כ"ח:

כ"ב במקום הפסד גדול יש להתיר שבות ע"י גוי אפילו כדרכו ושבות ע"י ישראל שלא כדרכו הרב מ"א סי' ש"ז ססק"ז ומסיק דבלא"ה אין להתיר כלל. והביא דבריו בס' מחב"ר סי' הנז':

כ"ג אסור לומר לגוי שיאמר לגוי חבירו לעשות מלאכה בשבת הרב ברכ"י סי' ש"ז אות ה'. ועיין באה"ט ס"ק ג':

כ"ד להסיר מגופת החבית הטוחה בטיט בשבת אסור. ולא דמי לדף שמשימין בפי התנור כיון דאינו עשוי לקיום ועיין מרן בב"י סי' שי"ד מ"ש בשם המרדכי ות"ה. וע"ש בש"ע סעיף יו"ד:

כ"ה לעשות בשבת קשר ועניבה אסור. זולת אם עתיד להתירו לבו ביום. מרן בב"י בשם המרדכי סי' שי"ז. ועיין בא"הט שם ס"ק י"ג:

כ"ו עמ"ש מרן בסי' שי"ח סט"ו דבר שנתבשל כל צרכו והוא יבש וכו' מותר להניחו כנגד המדורה אף במקום שהיס"ב. קשה דכיון דקי"ל דיש בשול אחר צלי ואפיה כמ"ש בס"ה ה"ה דיש צלי אחר בשול וכ"כ הרמ"א. והיאך התיר ליתן דבר יבש שנתבשל במקום שהיס"ב והרי הוא נצלה שם. תירץ בספר אורח לצדיק סי' ו' דמיירי שנתנו יבש בתוך הקדירה. וכ"כ בספר מאמר מרדכי ס"ק ט"ו. ובס' שלטי הגבורים כתב בדרך אפשר דהטור ס"ל דדוקא בשול אחר צלי וכו' אסור. אבל צלי אחר בשול לא:

כ"ז כתב בספר יד אהרן משם הרב הלקט דנר שבת מצותו כל הלילה. ואם איש עני הוא לא יפחות משעור סעודה:

כ"ח המקדיש ס"ת ומתפללים בבית המקדיש ז' ימים אם אומרים ברכה מעין שבע שם בליל שבת. הרב כנ"הג ס"ס רס"ח נסתפק בזה ומסיק וכתב וז"ל ולהיותי מסופק בדבר כמה פעמים נמצאתי בליל ש"ק והש"ץ אמרה ולא מחיתי בו. ואם לא היה אומר אותה לא הייתי אומר לו שיאמר אותה דאין ולאו ורפיא בידי עכ"ל. ועיין מטה יהודה סי' הנז'. דבר משה סי' כ"ג. עיקרי הד"ט סי' י"ב אות ב':

כ"ט כתב בס' חוט המשולש ח"ד סי' ל"ב דבכוס של קדוש שמקדשים בב"הכ בליל שבת ואין טועמים אותו לשום תינוק מותר והביא ראיות ע"ז יעו"ש:

ל' כשיש מילה ביום שבת קדש. במנחה אומרים צדקתך אף אם בא אבי הבן לבה"ך מור"ם בהגה סי' קל"א וכ"כ מהר"ר חיד"א בס' ברכ"י סימן הנזכר:

ל"א יין מגולה דפסול לקדוש ולהבדלה כתב בס' בית יהודה חא"ח סימן מ"ג דאינו נפסל האידנא רק אם נמר ריחו וטעמו או אם עברה עליו לילה א' מגולה:

ל"ב מי שהבדיל על היין ונמצא חומץ חוזר ומבדיל על היין. אבל עצי בשמים ומאורי האש יצא. חיים שאל סי' ע"ד אות מ"ג:

ל"ג כתב הרב שכנ"הג סי' רפ"ב בהגהב"י רמה שנהגו בשבת שיש חתונה או שבוע הבן שעולים הרבה לקרות בתורה וחוזרין וקוראים מה שכבר קראו אין איסור בדבר ומ"מ הנכון כדי לצאת ידי כל הסברות שהש"ץ יקרא ג' פסוקים לכל עולה ואם בכל זאת לא יספיקו לעולים אז יחזרו לקרות מה שכבר קראו. ועוד ראוי לש"ץ להזהר שלא לחזור ולקרות מה שכבר קרא אלא אחר שקראו שבעה עולים לפחות כ"א פסוקים שהוא חיוב הקריאה ואחר כך אם יראה שאין הסדר מספיק לכל העולים יקרא מה שכבר קרא לאחר:

ל"ד בענין העולים לס"ת כשיש ב' שמחות בבית הכנסת מי קודם. אבי הבן קודם לחתן. בעל ברית קודם לאבי הבן. ב' אבות הבנים או ב' חתנים ת"ח בעל הוראה קודם לת"ח מפולפל ואינו בעל הוראה. ת"ח קודם לכהן ע"ה. כהן קודם ללוי. לוי קודם לישראל. שניהם ת"ח שוים או כהנים ולוים או ישראלים כאבות הבנים מי שנולד ראשון עולה ראשון. ובחתנים או אבות הבנים שנולדו בשעה אחת מגריליי ביניהם. ועיין בשכנ"הג סימן קל"ה בהג"הט אות ט' דיס ללמוד דינים אלו ממ"ש שם הרב הנזכר יעו"ש ועיין בס' לדוד אמת סי' ה' סעיף כ"ד וכ"ה:

ל"ה בחור שנשא אלמנה כתב הרב מהר"י הלוי סי' פ"ב שיקראו לו פ' ואברהם זקן בלא תרגום:

ל"ו אמירה לגוי שבות לאו דוקא בשבת אלא ה"ה בכל דבר אסור ועיין בסימן רנ"ב ס"ו. עיין ברכ"י ח"ב סימן תקנ"א ס"ד ואפילו באסור דרבנן אסור לומר לגוי לעשותו בשבת הר' חיים שאל בסי' ע"ד אות נ"ה ועיין קול אליהו סי' ל"ב. ש"ך י"ד סי' ש"ץ סק"ד ועיין שלחן גבוה סי' תקנ"ד אות ל"ה מור"ם בהגה ח"מ סי' של"ח:

ל"ז אשה שאירע ליל טבילתה בשבת ושכחה ליטול הצפרנים יכולה ליטלם ע"י גוי או בידיה או בשניה כן פסק בי"ד סי' קצ"ד וכ"כ הרב זרע אמת ח"ב סי' פ"א ועיין בס' שדה הארץ ח"ג סי' פ"ח וכ"ט שפ' להתיר לחותכם ע"י גוי ועיין להרב ט"ז בי"ד סי' קצ"ח ס"ק כ"א:

ל"ח אשה שאירע טבילתה בליל שבת אם יכולה לטבול בעוד היום גדול כתב בספר דבר שמואל סי' של"ח דאינה יכולה לטבול עד הלילה. ועיין עיקרי הד"ט יו"ד דף קכ"ו:

ט"ל אסור לסתום החלון המפסיק בשבת אפי' ע"י גוי (פי' כין הבית אשר שם מת לבית אחר) כנ"הג סי' והביאו הבאה"ט סי' ס"ק ג' אבל קודם שימות המת מותר. והר' מ"א והר' אליה רבה בסי' שי"ג התירו ע"י גוי וכ"כ בספר בית יהודה ח"ב סי' כ"ט:

מ' כשחל יום שמת אביו בשבת עיין בא"ח סי' תקס"ח ס"ט שפסק דיתענה למחר ובס' דבר משה כתב משם הרב האר"י דיתענה בע"ש יעו"ש מלתא בטעמא:

מ"א אם יכול האבל לעלות לס"ת בשבת שהוא ז' לאבלות עיין להרב זרע אמת סי' ק"ס ועיין ד"מ י"ד סי' פ"ב:

מ"ב בדין אבל שהוא אבי הבן אם יכול לעלות לס"ת בשבת עיין הלקט ח"א סימן רפ"ט נחלת שבעה סי' י"ז רש"ל בתשו' סי' ע"א דבר משה י"ד סי' פ"ב זרע אמת סי' קנ"ח ברכ"י י"ד סימן י"ג אות ה'. ובס' לדור אמת סי' ה' אות כ"ט כתב דשב ואל תעשה עדיף יעו"ש. עיקרי הד"ט י"ד סי' ל"ו אות י"ט ועיין בס' כנסת יחזקאל דף ו':

מ"ג כתב הרב שכנ"הג בסי' תקס"ח בהגהב"י אות יו"ד דכשאירע יום מיתת אב ואם בשבת או בר"ח שאסור לאכול בסעודה של שמחה כגון סעודת אירוסין וכיוצא. ובשם מהרי"ו כת' שבליל שלמחרתו יום מיתת אב ואם שאין לאכול בלילה בסעודה של שמחה יעו"ש ופסקו מור"ם בס"א שצ"א ובסי' ת"ב:

מ"ד כתב הרשב"ץ בח"ב סימן רע"ז דברכת המילה היא בין חתיכת הערלה לפריעה דעיקר המילה היא הפריעה וסיים שם דהמל בשבת ולא פרע חלל שבת. ומרן בי"ד ס"סי רס"ו כתב דיש ליזהר שלא ימולו ב' מוהלים בשבת יעו"ש:

מ"ה מוהל שאינו יכול לעשות המציצה מפני שיש לו מיחוש בפיו אי' יכול למול בשבת לשיעשה אחר המציצה ואם עבר ומל יכול אחר למצוץ מפני שסכנה הוא לולד. מכשירי מילה משם הרב אדמת קדש:

מ"ו אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת ואם כבר מל פעם א' מותר. מרן בי"ד סי' רס"ו ס"ז ועיין בט"ז שם:

מ"ז כתב הבא"הט בא"ח סי' תר"ב משם המ"מ דבשבת שובה אין הנער אומר הפטרת שובה כי אם גדול:

הלכות ראש חדש

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה