ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
לקוטי דינים השייכים לחלק א"ח הלכות תפלה · הלכות ברכות
א על הקלאוו מברך בורא מיני בשמים. ברכ"י סי' רי"ו בשם אליה רבה ועיין שכנ"הג ופרי האדמה:
ב' על מי אזאהאר ומי ורד מברך עצי בשמים. מרן שם ועיין ז"א ח"ג בלקוטים:
ג' על פירות חמוצים כמו לימוניס וכיוצא אינו מברך כלום דאזוקי מזקי ואם אכלם עם סוקאר מברך שהכל. יד אהרן בשם מהריק"ש:
ד' על הארופי מברך שהכל. ב"י בשם א"ח:
ה' על היגוס ג'ומבוס מברך בפ"הע ושהחיינו. פרי האדמה:
ו' על פלפל וזנגביל יבשים ועל הקלאוו שאין דרך לאוכלו אלא ע"י תערובת אינו מברך כלום:
ז' אפונין קלויים וכתושים מברך שהכל. בית יהודה ח"ב סי' צ"א:
ח' כמהים ופטריות והם טורמאס והוגנוס אינו מברך שהחיינו. אליה רבה סימן רכ"ה ס"ק י"ד אשל אברהם סי' הנז':
ט' על גרעיני הפירות מברך שהכל ואינו מברך שהחיינו. יוסף אומץ סי' כ"ד וסי' נ"ו:
י' קטניות קלויים מברך בפ"הא ברכ"י:
י"א לינאזה קלויה שהכל:
י"ב על הפינייוניס מברך בורא פרי העץ. פרי האדמה:
י"ג על אביוטאס בפ"הע. נוה שלום:
י"ד על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל. ש"ע וברבי יוסף כתב בשם הרב האר"י שמברך בפ"הע:
ט"ו על זרע דלועים מברך שהכל. נוה שלום:
ט"ז על משקה היוצא מהפרי מברך שהכל חוץ מזיתים וענבים:
י"ז על פאשטא ריאל במ"מ ועיין פר"ח י"ד סימן קי"ב סקי"ז בא"הט א"ח סי' ר"ח סק"ג:
ח"י הטעם שמברכים על האורז במ"מ משום דזיין ולאחריו בורא נ"ר שלא נתקנה ברכה מעין שלש אלא על שבעת המינים. ועיין מרן בב"י סי' ר"ח:
י"ט עמ"ש הר' מהר"ר חיד"א בס' מורה באצבע סי' ג' אות צ"ה שיאכל פחות מנ"ד דראמאס ויברך על המחיה ואם אכל נ"ד דראמאס או יותר עד ע"ב דראמאס נכנס בספק ב"המז ולא יברך ברכת המזון עד שיאכל ע"ב דראמאס שמעתי שהדורו שמנה דראמאס וחצי:
ך' כתב בס' יד אהרן משם ס' פרח שושן דבפת הבאה בכיסנין יש מחלוק' בכמה מיקרי קבע ולכן ירא שמים לא יאכל אלא פחות מג' ביצים או יאכל ד' בצים ויברך המוציא וב"המז:
כ"א אם סח בהמוציא בעודו לועס כתב בשל"ה שאין צריך לחזור ולברך ועיין מה שהק' הרמ"א סקי"ו ועיין הל"קט ח"ב סל"ג:
כ"ב עמ"ש מרן בא"ה סי' ס"ד בנושא בתולה דצריך לשמוח עמה ז' ימים כתב ה' גו"ר א"ח כלל א' סי' כ"ח דבעינן שלמים ולא אמרינן מקצת היום ככלו ואפ"ה בליל ח' אין מברכין ז' ברכות ולא אשר ברא. ועיין כנסת יחזקאל אבן העזר סי' נ"ט דף פ"ג:
כ"ג הנער שמתחנך במצות תפילין אם יברך שהחיינו. כן המנהג פשוט לברך שהחיינו ביום המשח אותו:
כ"ד עד אמתי מברכין הלבנה עיין סימן תכ"ו ועיקרי הד"ט יו"ד בהשמטות דף קכ"ז ע"ג וע"ש דף ק"ל אות ק"ד:
כ"ה כתב הרדב"ז ח"ב סי' תרס"ה דמאי דאמרי' ספק ברכות להקל או מחלוק' בברכות ה"מ בזמן שהספק או המחלוקת בברכה עצמה אבל אם נפל מחלוקת בעשיית המצוה מברכין עליה והביא דבריו בס' חיים שאל ח"ב סימן טו"ב:
כ"ו כתב הרב בני חיי א"ח סי' תל"ב וז"ל ונראה דלא אמרו ספק ברכות להקל אלא בספק אם בירך או לא. וכן אם פליגי בה הפוסקים אבל היכא דמעיקרא לא הוי אלא רשות מאן דבעי מברך ודקדק הטור לומר ומסתברא רשות הוא (ר"ל על ברכת שהחיינו) כלומר לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא אעיקרא דדינא כיון דהוי רשות כההיא דקרא חדתא מאן דבעי מברך. ועיין בתשובות הריב"ש סימן תק"ו שכתב כן בפי' ועיין בתשו' הרשב"א הביאה מרן לעיל סי' רכ"ג ועיין בס' חוות יאיר:
ז"ך אסור ברכה שאינה צריכה אינו רק מדרבנן ומוציא שם שמים לבטלה דנפקא לן בפ"ק דתמורה מדכתיב את ה' אלהיך תירא ה"מ בלא ברכה. הר"ן בפ"ג דר"ה. ועיין בש"ע סי' רט"ו ס"ד ובמגן אברהם שם סק"ו ועיין עיקרי הר"ט א"ח סימן יו"ד אות י"ד:
כ"ח קטן יכול לברך הגומל. עיקרי הד"ט סימן יו"ד אות י"ח:
כ"ט כתב הרשב"ץ בספר התשב"ץ ח"ג שאלה ע"ט דבכוס של ברכת ארוסין ונשואין וכוס של מילה יכול לברך ולהטעימו לאחר וליכא משום ברכה לבטלה והביא ראיה ממ"ש התוס' דכשיש מילה ביו"הך ובט"ב מברך על הכוס ומטעימו לתינוקות מש' דאף שאינו טועם המברך ליכא ברכה לבטלה ולהטעימו לתינוק הנמול בלבד כתב בדרך אפשר דיוצא אף דלאו בר חיובא הוא אחר דהמצוה נעשית בשבילו אבל להטעימו לתינוק שהגיע לחנוך כתב דהדבר פשוט דיוצא בזה יעו"ש ובשאלה ס"ה: