אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א אורח חיים › סימן כב

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

אורח חיים · סימן כב

סימן כא

שאלה מהחכם כמה"ר יוסף חרוש נר"ו ממתא מראכי"ש יע"ה:

בעניין ה"ר יהודה ארובאס נ"ע שהיה עיקר דירתו וארץ מולדתו בעיר מראכי"ש יע"ה וזה כמה שנים שהרחיק נדוד לערי אדום ובעודינו חי זה כמה שנים שלח ע"י שלוחו ועשה לו ס"ת בב"הכ הג' של הרב כמוהר"ר ישעיה הכהן ז"ל שבעיר מראכי"ש יע"ה שבה היה רגיל ומתפלל ה"ר יהודה הנז' ואבותיו. ועוד היום שנלב"ע ה"ר יהודה הנז' שלח לעשות לו ס"ת אחר בעיר מראכי"ש יע"ה וז"ן האגרת שבאה מעי"ת ג'יבלטאר יע"ה בכתי' של החכם המרומם כההרי"ץ סנאניץ נר"ו להאחים הגבירים כהה"ר אברהם קורקוס וכה"ר יעקב אחיו נר"ו. ועתה באתי להודיעכם כי ע"י סי' יוסף הלוי נר"ו אני שולח לכם שק א' ובתוכו מאתיים ושמנים דורוס פראנסיס ולקבלתם בידם יעשו בהם כאשר אבאר והוא זה לשולחם ביד ב"ד הצדק של עי"ח מראכי"ש יע"ה ויכתבו להם שהמעות הנז' שלחם לידי ה"ר מרדכי הכהן נר"ו מעיר פא'רה שגבה אותם מיורשי המנוח ה"ר יהודה ארובאס נ"ע שנלב"ע בעיר הנז' חל"ש שצוה ליתן אחר מיתתו הסך הנז' כדי לשולחו לעיר מולדתו שהיא עיר מראכי"ש יע"ה הנז' לקנות ס"ת שת"ת והמותר שיהיה נתון לישיבות וא"כ ב"ד הצדק הנז' יטפלו לקיים צואת המת הנז' דהיינו לעשות ס"ת שת"ת ומה שישאר מן הסך הנז' יתנוהו לישיבות של עיר הנז' וישלחו לידם כתב הודאת ב"ד הצדק הנז' שקבלו הסך הנז' היותו שלוח לידי מאת הר"מ הכהן הנז' לעשות בו כאמור. ואחת שאלקי שיעשו ההודאה הנז' בכפל ותשלחו אותה לידי יפשא"ק כי מוזהר אני לשלוח א' לעיר פא"רה להפיס דעתם של היורשים והאחרת תשאר בידי שמא תאבד הראשונה השלוחה. ותסלחו על הטורח כי הוא דבר מצוה ושכמ"ה עכ"ל האגרת הנ"ל. ואח"ך עמדו הב"ד הנז' וחלקו המעות לת"ח וקנו ס"ת שת"ת בצוואת המנוח הנז'. והן באו הת"ח בעלי ב"הכ של הרב כמהרי"ה ז"ל הנז' ותבעו מהם שיכניסו הס"ת הנז' בב"הכ של הרב הנז' שבה היה רגיל ומתפלל ה"ר יהודה הנז' ויגיד עליו ריעו הס"ת הראשון אשר עשה שם בראשונה בעודנו חי. וחילייהו של החכמים הנזכרים מההיא דחו"מש סי' רנ"ג סכ"ג האומר וכו' ומי"ד סי' רנ"ח וכתב הסמ"ע דהב"ד או יורשיו וכו' ע"ש ועמדה עליהם אשה א' אחותו של הר' יאודה הנזכר וערערה עליהם שלא יכניסו הס"ת לבה"כ הנז' באומרה שהיא היורשת של יאודה הנז' ויש בידה יכולת מספיק למוכרו או להוליכו לבה"כ אחרת אשר תיטב בעיניה כי מוחזקת היא ושמא אחיה הנז' לא הקדישו הקדש גמור והחכמי' הנז' טענו דאין לך הקדש גמור יותר מזה שצוה לעשותו אסר מיתה ואמירתו לגבוה וכו' ואפי' היורשים מוטל עליהם לקיים דברי המת. ועוד טענו החכמים הנז' דמלשון האגרת ששלח כההרי"ץ הנזכר מוכח שיש לו יורשים אחרים בעיר פאר'ה שכתב שגבה אותם מיורשי המנוח הנז'. ועוד כתב ג"כ להפיס דעת היורשים א"כ הרי היורשים עצמם הסכימו על הענין ומה זכות נשאר לאשה הנז'. על הכל יורנו מ"ץ הדין עם מי על כל פרט ופרט ויבא שכמ"ה:

תשובה הנה מלשון האגרת שכתב החכם כההריץ סנאניץ נר"ו להאחים הגבירים של מתא מראכי"ש יע"א כששלח להם המעות באומרו שאלו המעות שלחם לידו הר' מרדכי הכהן מעיר פאר'ה שגבה אותם מיורשי הר"י ארובאס שצוה לשלוח הסך הנז' לעיר מולדתו מראכי"ש לקנות ס"ת והמותר יהיה נתון לישיבות של עיר הנז' וכו'. מבואר יוצא שכיון שצוה לעשות ס"ת ודאי כוונתו להקדישו הקדש גמור למנוחת נפשו ויגיד עליו ריעו שצוה שהנותר מהוצאות הספר ינתן לישיבות וכיון שהנותר הוי הקדש לישיבות דכוותה נמי הס"ת הוי הקדש ואין היורשים יכולים למוכרו וינתן בבה"כ אשר היה רגיל להתפלל בו כמ"ש מרן בי"ד סי' רנ"ח ובח"מ סי' רנ"ג וא"כ אף לצד שנאמר שהאשה אחותו של הר' היא היורשת מן התורה ואין לו קרוב יותר ממנה אינה יכולה למוכרו והגם שכתוב באגרת שהממון הנז' גבה אותו מיורשי המנוח אין להכריע מזה שיורשי המנוח האמתיים הם שם דעדיין אפשר לומ' שיש איזה קרובי המנוח שם הרחוקים יותר מהאשה אחותו והשולח הממון בחושבו שלא יש גואל קרוב מהם כת' כן באגרת אבל לעולם שאחותו המצוייה כאן היא היורשת מן התורה להמנוח הנז':

ועל הטענה שטענה האשה הנז' שרוצה להוליך הס"ת לבה"כ אחרת לצד שנאמר שהיא יורשת יש לעמוד בזה אם זכו בו בני הבה"כ שהיה רגיל בו ואין היורש יכול להוליכו לבה"כ אחרת או נימא דאע"ג דהקדישו וקי"ל דינתן לבה"כ הרגיל בו היינו דוקא לגבי ב"כ אחרות שאינם יכולים לזכות בו אבל לגבי יורש עדיין אפשר לומר דטובת הנאה שלו ויכול להוליכו אל המקום אשר יפנה שם:

ומצינו להרב מהר"ח אלגאזי ז"ל בס' בני חיי י"ד סי' רנ"ח שכ' וז"ל ולספק השני אם נשאר טובת הנאה ליורשים להוליך ההקדש לכל מקום שירצו האי מלתא בפלוגתא דאשלי רברבי תליא דמהר"מ אלשיך ז"ל סי' ז"ך כתב במי שהקדיש ס"ת בח"ל על תנאי להעלותו לא"י ובבואו לא"י הכניס הס"ת בקהל הרגיל להתפלל ואחר כמה שנים ערער ראובן שהס"ת הקדישו בתנאי שיוליכנו לכל בה"כ שירצה והקהל טענו כי זה כמה שנים מוחזקים בס"ת בחזקה שהקדישו סתם ולא הזכיר שום תנאי וכ' וז"ל וא"כ בנד"ז כיון שהס"ת ברשותם זכו הם מן הסתם וזה שבא להוציא מידם באומרו תנאו היו דברי עליו להביא ראיה ע"כ הרי לך בהדייא דס"ל דאם הקדיש סתם זכה הבהכ"נ אשר היה רגיל להתפלל בו ואין כח ביד בעליו להוציאו משם וכ"כ הרב משפטי שמואל סי' ט"ו וכו' וכן היה סברת הרב מוהרימ"ט חי"ד סי' ה' ומוהריט"ץ סי' ר"י יעו"ש הרי דלדעת כל הני רבוותא המקדיש סתם מבלי שום. תנאי שוב אין לו רשות להוליך ההקדש למקום אחר. והוחלט לביה"כ שהוא רגיל להתפלל בו וכ"ש יורשיו אמנם הגאון מהרא"ם רוח אחרת אתו שכתב בתשובותיו ח"א סי' נ"ג וכו' וכ'. עוד שם בדף פ' ע"ג וז"ל אבל לענין שיכול להוציאו מידם להוליכו לבה"כ שהוא מתפלל בה ולקבוע שם תפלתו לא יצא מתחת רשותו אע"פ שנתנה ביד הגבאים משום דאומדנא דמוכח הוא שלא כיון זה להקדישו לבה"כ ההוא אלא מפני שהוא קובע שם תפלתו ובדף הנז' ע"ד כ' דהיכא דמתו הבעלים ובניהם קיימים בניהם במקום בעלים קיימי וגם הקרובים הם בכלל האומדנ' לענין זה שיוכלו להוציאם מיד הגבאים להוליכם לבה"כ שמתפללים בו יכו' ע"כ עוד כ' שם הרב הנז' וגם הרב מוהריב"ל בספר ג' סי' קכ"ב אזיל בשיטת הגאון ומסיק וכ' וז"ל הרי דמשנה זו במחלוקת היא שנויה ועתה לא באתי לידי מדה זו לחקור בנ"ד מי יקרא מוחזק כי מלתא דא צריכה רבה ובעייא צילותא כי יש פנים לומר שהקהל הוא המוחזק כיון דזכו מסתמא בהקדש זה ויאמרו קי"ל ככל הני רבוותא דאית להו דזכו הקהל בהקדש זה והיורשים הבאים להוציא מחזקתם עליהם להביא ראיה או אפשר שהיורשים הם המוחזקים כיון שהקדש זה מעולם לא יצא מתחת ידם ורשותם כי נראה לע"ד כי היא משנה שא"צ כי בנ"ד כל אפייא שוים וכ"ע מודו שאין רשות ביד היורשים להוציא ההקדש מהקהל להוליך לעיר אחרת שהרי כ' הגאון מהרא"ם שם בתשו' הנז' וז"ל שלא כיוונו הנודרים בקהל שמתפללים בו יותר משאר כנסיות אלא כדי שיהיו הקדשותיה' שמורים ומוצלחים שם מהם ומבניהם ומכל קרוביהם וכו' ועוד כדי שיהיה לו ולכל קרוביו המתפללי' שם כבוד ותפארת מכל אנשי קהלתו עי"ש. וא"כ בנדון שלפנינו כאשר שמעתי שנשאר לגביר שם בקהל ארם צובה יורשים וקרובים א"כ זיל בתר טעמא. טעמא מאי כתבו הגאון ומוהריב"ל ז"ל דיכולים הבעלים וכל הבאים מחמתם להוציא ההקדש מידם להוליכו לכל מקום שירצו משום שיהיו הקדשותיהם שמורים וכו' ועוד כדי שיהיה לו ולכל קרוביו כבוד וכו' א"כ מהאי טעמא נמי זכו הקהל ולאו כל כמנייהו דשאר יורשים להוציא החפצים מקהלם להוליכם אל מקום אחר כיון שגם שם איתנהו בשמירה והצלחה ע"י היורש והקרובים הדרים שם וגם הם שם צריכים ג"כ לכבוד וכו' עכ"ל הרב ז"ל הנ"ל:

ולפ"ז הכא בנ"ד אם כבר נתנו הס"ת בב"הכ שהיה רגיל בו המקדיש באנו למחלוקת הפוסקים הנז' אם יכול היורש להוציאו משם ולהוליכו לבה"כ אחרת אבל לפי המובן מלשון השאלה נר' שעדיין לא נתנו אותו בשום ביה"כ שהרי כתוב וז"ל באו הת"ח בעלי בה"כ של הרב כמהר"י הכהן ז"ל הנז' ותבעו מהם שיכניסו הס"ת הנז' בב"הכ של הרב הנז' שבו היה רגיל ומתפלל הר' יאודה הנז' וכו'. ועמדה עליהם אשה א' אחותו של הר' יאודה הנז' וערערה עליהם שלא יכניסו הס"ת לבה"כ הנז' באומרה שהיא היורשת וכו' ויש בידה יכולת למוכרו או להוליכו לבה"כ אחרת וכו' ע"כ דמוכח מזה שעדיין לא נתנו אותו בשום ב"הכ ואם כן לצד שנאמר שהאשה הנז' היא היורשת להמנוח הנזכר ל"מ לדעת הגאון ז"ל ודעמיה שכתב שבני המקדיש והקרובים יכולי' להוליכו לבה"כ שמתפללים בו מטעמא דאמרינן דעת המקדיש שיהיה ההקדש שמור ע' הבנים והקרובים ושיהיה לו ולכל קרוביו כבוד ותפארת וכו' דגם הכא בנ"ד האשה היורשת שרוצה להוליך הס"ת לבה"כ אחרת מסתמא ודאי שרוצה להוליכו אל הבה"כ שמתפללים בו בעלה ובניה דבזה הדין עמה לפי דעת הגאון מהרא"ם ז"ל ודעמיה אלא אפילו לדעת מהר"ם אלשיך ז"ל ודעמיה שכיון שהקדישו סתם אין לו רשות להוליכו למקום אחר והוחלט לבה"כ שהיה רגיל בו וכ"ש יורשיו. מ"מ טעמא מאי כתב שהדין עם הקהל משום דכיון שהמקדיש הופקע זכותו ממנו אין לו בו אלא טובת הנאה ליתנו לאיזה ב"הכ שירצה דקי"ל דבר שאין לבעליו בו אלא טובת הנאה זכה הראשון שנכנס לרשותו כמבואר בדבריו שם. א"כ לפ"ז הכא בנ"ד שעדיין לא נתנוהו בשום ביה"כ עדיין יש ליורש טובת הנאה ליתנו בב"הכ שירצה ועיין בס' פרח מטה אהרן ח"ב סי' ל"ח ועיין מהרי"קו שורש ע' משפט צדק ח"א סי' ס"ח גו"ר חי"ד כלל ג' שמש צדקה א"ח סי' י"ד:

וכל זה אנו אומרים לצד שנאמר שהאשה הנז' היא . יורשת עצר להמנוח הנזכר אבל אה"נ שאם יתברר הדבר שהקרובים המצויים שם בעיר פאר'ה הם היורשים האמתיים מן התורה הדבר פשוט שהס"ת יתנו אותו בבה"כ שהיה רגיל להתפלל בו המנוח הנזכר ואין לאשה הנז' דין ודברים בזה:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה