ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
אורח חיים · סימן כא
שאלה מעיר ליזבואה מאת ידין כהה"ר ברוך לעסרי חתני נר"ו אם מותר ללמד לגוי לשון הקדש:
תשובה על מה ששאלת אם יכול ישראל ללמד לכותי לשון הקדש ולהעתיקו בלשונם לא בררת בשאלתך אם הוא ללמדם הלשון בלבד או ללמדם הארבעה ועשרים וכו'. שאם הוא ללמדם הלשון בלבד ופירוש המלה נר' דאין קפידא שהרי קודם דור הפלגה היו מדברים בל"הק כמ"ש ויהי כל הארץ שפה אחת. אבל ללמדם הארבעה ועשרים בל"הק ופירושו אסור כמ"ש בש"ס חגיגה די"ג וז"ל א"ר אמי אין מוסרין ד"ת לכותי שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ע"כ. ואין לחלק ולומר דהיינו דוקא ללמדם טעמי התורה ודקדוקיה דהיינו תורה שבע"פ אבל תור' שבכתב לל"ב שהרי בש"ס סנהדרין דף נ"ט כ' וז"ל א"ר יוחנן גוי שעסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה. לנו מורשה ולא להם. ולחשבה גבי ז' מצות מ"ד מורשה מגזל קא גזיל לה. מ"ד מאורסת דינו כנערה המאורסה דבסקילה וכו' ע"כ. ומכח גמ' זו הקשו בתוס' חגיגה על דברי ר' אמי דקאמר. דאין מוסרין ד"ת וכו' דתיפוק ליה דגוי שעסק בתורה חייב מיתה ואפי' המלמדו עובר משום ולפני עור וכו'. ותרצו דר' אמי מיירי אפי' היכא דאיכא גוי אחר היודע דיכול ללמדו דמשום לפני עור ליכא כיון דיכול ללמוד מאחר ואפי"ה אסור משום מגיד דבריו ליעקב וכו' יעו"ש. ולפ"ז מוכרחים אנו לומר דל"ש תורה שבכתב או תורה שבעל פה הכל אסור דקרא דתורה צוה לנו וכו' בכל גוונא מיירי וכיון שאם עסק בה חייב מיתה הרי יש כאן משום ולפני עור וכו'. ואפי' היכא דליכא משום ולפני עור כגון דאיכא גוי אחר היודע אסור ללמדו משום מגיד דבריו ליעקב לא עשה כן לכל גוי וכו':