אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א אורח חיים › סימן יט

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

אורח חיים · סימן יט

סימן חי

תשובה לטאנג'ה למהר"מ בן ג'ו נר"ו:

נדרשנו מאת ידידינו החכם השואל הנזכר נר"ו לחוות דעתנו בדין זה יען שיש לו קורבה עם ראובן הנז' ולא יכול להשיב להם את דבר המשפט:

והנה מצינו למרן ז"ל בב"י א"ח סי' ג"ן שכת' וז"ל כ' האגור כל המתרצה להיות ש"ץ שלא מתוך אגודה אחת אין רוח חכמים נוחה הימנו ויחיד מוחה בחזנות. והר' משה ן' חסדאי חולק מס' א"ז עכ"ל. ומהריק"ו כתב בשורש ל' שהתפלה היא של הקהל שהיא במקום התמידין שהיו באים משל צבור ואין ראוי שיהיה אדם שלוחם להקריב קרבנם שלא מדעתם ורצונ' ומטע' זה כ' רבינו שמחה דאפי' יחיד יכול לעכב את החזנות ולומר איני חפץ שיהיה פלוני חזן א"ל שכבר הסכים עליו מתחילה וכו' עכ"ל. מדסיים בדבריו הר' מהריק"ו ז"ל וכ' וז"ל ומטעם זה פ' רבינו שמחה דאפי' יחיד יכול לעכב את החזנות וכו' אם לא שכבר הסכים עליו וכו'. מוכח דמ"ש בתחילה שהתפלה היא של הקהל וכו' ואין ראוי שיהיה אדם שלוחם שלא מדעתם וכו' היינו כשלא הסכימו עליו בתחילה ובאים עכשיו למנותו צריך שיהיה מדעת כל הקהל ומרצונם ואפי' יחיד יכול לעכב. אבל אם כבר הסכימו עליו הקהל ומינוהו אינם יכולים היחידים אח"כ לחזור בהם ולסלקו אחר שמינוייו היה מדעתם ורצונם. וא"כ גם מ"ש האגור ויחיד מוחה בחזנות מיירי היכא שבאו למנותו מחדש אבל אם כבר נתמנה מדעת הצבור אינם יכולים היחידים אחר כך לסלקו ובזה יבואו הרעות מוסכמים. גם מרן בש"ע סי' הנז' סי"ח כ' וז"ל אפי' יחיד יכול לעכב ולומר איני רוצה שפ' יהיה חזן א"ל שכבר הסכים עליו מתחי' ע"כ ורשם עליו הבא"הג אגור ומהרי"ק בשם ר"ש ועיין שם בט"ז ומ"א:

ולפ"ז הביא בנ"ד שכבר הסכימו הצבור ומינו לראובן להיות שלוחם לשרת בקדש ונשאר עומד ומשמש יותר מך' שנה כמש"ל אין כח ביחידים לערער עליו ולהורידו מקדושתו אחר שכבר הסכימו עליו בתחלה ומינוהו לש"ץ:

הן אמת שאם אלו היחידים המערערים אינם מהקהל של הבה"כ הראשונה שנעתקו ממנה ופנים חדשות באו לכאן שלא היו מצויים במינוייו של ראובן בב"הכ הראשון היה נראה לכאורה שיכולים לערער לפי דברי הרבנים מהריק"ו והאגור הנ"ל אחר שאלו היחידים לא מינוהו בב"הכ הזאת השנית כמובן מדברי השאלה והגם שראובן ואחר עמו השכירו המקום לביה"כ וגם קנה ראובן ס"ת והניחו בב"הכ דבר זה אינו מעלה ומוריד לענין החזנות דמסתמא שכירות המקום פורעים הקהל ואין זה שררת יחיד להחזיקו בה כי אם שררת צבור:

אלא דמצינו להכנ"הג בסי' הנז' הגהב"י שכ' וז"ל הא דיחיד יכול למחות בחזנות דוקא שיהיה לאותו יחיד טעם הגון עפ"י טובי העיר אבל בלא"ה אין היחיד יכול למחות. לקוטי מהר"י ווייל ז"ל סי' ס' וכו' ע"כ ופסקו מור"ם בהגה שם וסיים וז"ל ואם הוא שונאו יכול למחות בו קודם שהסכים עליו ע"כ וציין זה בשם מהר"ם מפאדווה ומהרי"ק ומצינו למהר"מ מפאדווה ז"ל שם סי' ס"ד שכ' שאם נעשה שונאו לאחר שהסכים עליו אין יכול למחות אלא הש"ץ מחוייב לומר שיסיר הקנאה מלבו ויוציאנו בתפלתו יעו"ש ובשכנ"הג שם כ' משם הרב מהרש"ל ז"ל וז"ל אע"פי שיחיד מוחה בחזנות לאו כ"כ אם לא שהוא אדם חשוב וכל מעשיו לש"ש ונותן אמתלא לדבריו וכו' ע"כ. וא"כ הכא בנ"ד שאין ליחידים המערערים טעם הגון כדי לסלקו אינם יכולים לסלקו אף שלא הסכימו במנוייו דאזלינן בתר רוב הקהל שחפצים כו:

איברא דעדיין צריכים אנו למודעי אם כל הקהל או רובם אינם חפצים בו ורוצים למנות אחר אם יש להם יכולת בזה שהרי כ' הכנ"הג שם וז"ל הא דרבינו שמחה אמר דיחיד שהסכים במינוי החזן מתחילה אין ערעורו ערעור היינו דוקא יחיד. אבל רבים מערערים אפי' הסכימו בתחילה הרב מהר"א רי בוטון ז"ל בתשו' כ"י סי' ב' עכ"ל. דלפ"ז הכא בנ"ד יכולים הקהל לסלקו אף שהסכימו במינוייו וכן מצינו למהרש"ל ז"ל בתשו' סי' ך' שהביא דברי רבינו שמחה הנ"ל באורך משם הרב תלמידו ובסוף דבריו כתב וז"ל וכשיתמנה לש"ץ ויכנס לתפלה ואח"כ יאמרו אחד או שנים אין אנו חפצים בך ולא פשע בשום דבר הקרוי פשיעה שלא כהוגן לאו כל כמנייהו להעבירו הואיל. וכבר נתמנה וקבלוהו עליהם וכו' עכ"ל דברי הרב מהר"י בר שמואל תלמיד רבינו שמחה. וכת' ע"ז הרב מהרש"ל ז"ל וז"ל ומדקאמר שלא פשע בשום דבר הקרוי פשיעה שלא כהוגן משמע דוקא שעשה פשיעה וכו' וא"כ ש"ץ שלא נמצא בו פשיעה שלא כהוגן אין יכולין להעבירו תוך זמנו והא דקאמר א' או ב' לאו דוקא המיעוט ה"ה המחצה מהאי טעמא וכו' ואפשר נמי דהא קמ"ל דאפי' שנים או ג' אם נמצא בו עולה וכו' יכולים להעבירו בע"כ של כל הקהל אפי' תוך זמנו. אבל לעולם היכא שאין יכולים לברר עליו שפשע שלא כהוגן אפי' חצי הקהל אינם יכולים להעבירו בע"כ של חצי השני מאחר שהוא תוך זמנו. וגדולה מזו נראה בעיני שאפי' כל הקהל אינם יכולים להעבירו תוך זמנו היכא שאין יכולים לברר עליו פשיעה רק שיכולים להורידו ולשלם לו כל שכרו וכו' ותדע שאפי' כל הקהל אינם יכולים להורידו תוך זמנו א"ל שמשלמים כל שכרו דהא הגאון מהרא"י כ' בתשו' בא' שהוציא שם רע על הש"ץ וכו' והורידוהו הקהל מחזנותו ואח"כ נתברר שהוא שקר שצריך לפייסו וכו'. אלא ש"מ שאפי' כל הקהל אינם יכולים לחזור בהם ולהורידו מאמנותו וכו' ע"כ. ובסוף דבריו כ' וז"ל אלא שאם כל הקהל מתרצים לזה כאחד שלא יהיה עוד חזן שלהם שאז לא יכול להתפלל בע"ך מ"מ שכרו לא הפסיד כל משך זמנו וכו' ע"כ מבואר מזה דכשלא נמצא בו עולה אינם יכולים מקצת הקהל להעבירו אבל אם הסכימו כל הקהל להעבירו אף שלא נמצא בו עולה וגם הסכימו עליו בתחילה למנותו יכולים להעבירו והיינו כדברי הרב מהר"א די בוטון הנ"ל אלא דלדברי הרב מהרש"ל צריכים לשלם לו שכרו אף אחר שהעבירוהו:

אלא שקשה לזה ממה שמצינו למרן ז"ל בב"י סי' רנ"ז שכ' וז"ל כתב הרשב"א בתשו' שחזן אין מסלקין אותו מאומנותו אא"כ נמצא בו פסול. ועוד דתנן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואוקימנא בגמ' משום חשדא ומיהו כ' שבזמנו נהגו למנות אנשים על צורכי הצבור לזמן ובהגיע הזמן יצאו אלו ויכנסו אחרים תחתיהם וכו' אפי' לא קבעו להם זמן סתמן כפירושן אחר שנהגו כך והמנהג כהלכה הוא. ואם מפני החשד כיון שנהגו לבא חליפות נסתלק החשד שכשרים שבדורות נושאים במשא העם ובצורכי הצבור ואח"כ מסתלקין ובאים אחרים תחתיהם. א"כ דין ממון אין כאן חשד אין כאן עכ"ל הרשב"א המובא שם וא"כ לפי דברי הרבנים הנ"ל שכתבו שאם הסכימו כל הקהל לסלקו יכולים הם אף שלא נמצא בו פסול והלא יש לחוש לחשד שיאמרו שח"ו נמצא בו פסול. דלפי הראיות שהביא הרשב"א ז"ל מהגמ' מוכח שדין זה מוסכם שאין הקהל יכולים לסלקו מפני החשד ומרן ז"ל שם לא הביא שום מחלוקת בזה וגם בש"ע שם סי' כ"ה סתם וכתב וז"ל אין מסלקין חזן מאומנותו אא"כ נמצא בו פסול ע"כ והיינו דינו של הרשב"א ז"ל הנ"ל:

ונראה לומר שמדקדוק לשון הרב מהרש"ל ז"ל הנ"ל יבא הכל על נכון שכ' וז"ל שאפי' כל הקהל אין יכולים להעבירו תוך זמנו וכו' רק שיכולים להעבירו ולשלם לו שכרו וכו' ובסוף דבריו כתב וז"ל שאם כל הקהל מתרצים זה לזה שלא יהיה עוד חזן שלהם שאז לא יכול להתפלל בע"ך מ"מ שכרו לא הפסיד כל משך זמנו וכו' ע"כ. מוכח מזה שמנהגם היה לשכור החזן לזמן ובמשלם הזמן שוכרים אחר דבזה ליכא חשדא כמ"ש הרשב"א ז"ל ודין זה פסקו מרן ז"ל בס"ס ג"ן קהל שנהגו וכו' דמוכח דלא חיישינן בזה לחשד כיון שנהגו כך ואפי' אם יעבירוהו תוך זמנו ליכא חשדא אחר שמשלמים לו כל שכרו ומי שלא ידע בזה לא ידע ג"כ שעדין הוא תוך זמנו ויסבור שנשלם הזמן באופן דבנד"ז ליכא למיחש לחשדא אמטו להכי כ' מהרש"ל ז"ל שיכולים הקהל להעבירו וגם דברי הרב מהר"א די בוטון הנ"ל שכ' שרבים יכולים לערער אפי' הסכימו עליו בתחי' מוכרחים אנו לומר דמיירי באופן דליכא למיחש לחשדא. תדע שהרי כ' הכנ"הג שם על דברי הרשב"א הנ"ל וז"ל הרב מהר"א די בוטון ז"ל בתשו' כ"י סי' ב' כתב ע"ז אני חוכך בזה דדילמ' היינו דוקא בזמנו של הרשב"א שהיו משנים החזנים מזמן לזמן אבל בדורינו זה כל ש"ץ שמסלקים אותו אם אינו נכנס בקהל אחר ודאי חושדים אותו ע"כ הרי דחייש הרב לחשדא וא"כ איך כתב הוא עצמו שרבים יכולים לערער אפי' הסכימו עליו בתחילה א"ל שנאמר דמ"ש יכולי' לערער היינו באופן דליכא למיחש לחשדא כמ"ש אבל ודאי דמן הסתם במקום שאין מנהג קבוע בעיר לשכור הש"צ לזמן והסכימו הקהל ומינו את א' לש"ץ אינם יכולים אח"כ לחזור בהם ולסלקו דאיכא למיחש לחשדא וא"כ גם הכא בנ"ד לצד שנאמר שמינוי ראובן היה בהסכמ' הקהל כיון שאין שום מנהג קבוע במקום ההוא להשכיר את הש"ץ לזמן וככלות הזמן ממנים אחר וגם הקהל לא מינו אותו בפי' לזמן אלא מן הסתם הדבר פשוט שאפי' יסכימו כל הקהל להעבירו אין שום יכולת בידם כיון דאיכא למיחש לחשדא:

ואכתי פשגבן לברורי היכא דמינוי הש"ץ לא היה על ידי הקהל שמינוי אותו אלא שעלה מעצמו לשרת בקדש ושמש איזה זמן ואח"כ נראה להם לקהל להעבירו ולמנות אחר במקומו אם יכולים לסלקו דיש צד לומר דכיון דטעמא הוי משום חשדא מה לי מנוהו הקהל או עלה מעצמו סוף סוף לא פליט מחשדא שיאמרו דשמץ דבר נמצא בו ולכן העבירוהו. או אפשר לומר דכיון דהמינוי לא היה ע"י הקהל שוב ליכא חשדא שאמרו דלא אתדר להו להקהל בש"ץ זה כיון שלא היה המנוי על ידם:

ומצינו להריב"ש ז"ל בתשו' סי' ער"א שכתב וז"ל שנית שאף אם לא היה מהר"ר יוחנן בא בטענת אביו והיה ראוי מהר"ר ישעיה להיות קודם להתמנות מ"מ כיון שכבר היה נוהג בשררה ההיא שקבלה מעצמו והחזיק בה זכה בה מדגרסי' בירושלמי דהוריות רבי הושעיא ודבי בר פזי הוו עלין ושאלין בשלמיה דנשיא כל יומא והוו אלין דבי הושעיא עאלין קדמאי ונפקין קדמאי אזלון אינון דבר פזי ואתחתנון בנשיאותא אתון בעיין מיעל קדמאי אתון ושאלין לרבי אמי אמר להון ר' אמי והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה לינתן בצפון תנתן בצפון וכו'. שמעינן מהא שמי שהחזיק אפי' מעצמו באיזה שררה או דין קדימה אין נוטלין אותה ממנו לתתה לאחר גדול ממנו מכיון שכבר זכה זה בה אא"כ הוא ע"ה והאחר ת"ח. אבל כל שהמחזיק בה א"ח אין מסלקין אותו אע"פי שהבא לנוטלה גדול' ממנו וכו' ע"כ:

למדנו מזה שאפי' אם עלה מעצמו לאיזה שררה אין מסלקין אותה ממנו כדי ליתנה לאחר אפי' הוא גדול ממנו והגם שהנדון של הריב"ש ז"ל היה במינוי רב ומ"ץ בעיר כמבו' שם מ"מ מהראיות שהביא מהירושלמי מוכח דה"ה לכל מין שררה ומה גם שהרי כ' בפי' וז"ל שמי שהחזיק אפי' מעצמו באיזה שררה או דין קדימה אין נוטלין אותה ממנו וכו' ע"כ. וד"ז דהריב"ש בהחזיק מעצמו בשררה פסקו מור"ם בהגה בי"ד ס"סי רמ"ה:

גם הר' כנ"הג א"ח סי' ג"ן כתב וז"ל ה"ה לכל שררה מן הצבור הן מלך הן חכם הן חזן הן שוחט הן מוהל הן גבאי במקום שלא נהגו למנותם לזמן ידוע שאין מסלקין אותם אם לא נמצא בהם פיסול וכו' ע"כ יעו"ש שהביא דין זה משם כמה פוסקים והגם שלא פי' שדין זה הוא אפי' אם עלה מעצמו נלמד סתום מן המפורש שמכלל הפוסקים שהביא ציין להריב"ש בתשו' הנ"ל והרי הדין מבואר שם כמ"ש:

נמצא לפ"ז דהכא בנ"ד אף את"ל שראובן זה לא מינו אותו הצבור אלא שהוא עלה מעצמו לשרת בקדש ושמש כמה שנים כמש"ל בשאלה אין הקהל יכולים להעבירו ולמנות אחר במקומו כיון דאיכא למיחש לחשדא שיאמרו שח"ו שמץ דבר נמצא בו כמ"ש:

מעתה צריכים אנו לבאר פרט א' אם יסכימו הקהל למנות ש"ץ אחר שקולו ערב יותר מזה ושלא להעביר את זה לגמרי אלא ישמשו שניהם כל א' שבוע א' או חדש וכיוצא אם יש להם כח ורשות לזה אחר דליכא בזה חשדא כיון שאין מעבירין אותו לגמרי:

ומצינו להרב כנ"הג שם שכתב וז"ל להעביר ש"ץ קבוע שלא נמצא בו שום דופי בשביל אחר שקולו ערב לא נכון לעשות כן אלא ישרתו שניהם כא' הרלנ"ח ז"ל סי' ע"ט. וכן הסכים מהר"א רי בוטון בתשו' כ"י סי' ב' היכא דרוב פורעי ממון חפצים באחרון עכ"ל. גם בסי' קנ"ג הגהב"י כ' וז"ל אפי' אם בא ת"ח לזכות באותה מצוה אין מעבירין את המצוה ממי שהחזיק בה אפילו אם הוא ע"ה. הראנ"ח ז"ל ח"ב סי' ע' ע"ב. וס"ל כתב וז"ל לדעת מהרר"י ז"ל בכתביו אין דין זה אמור אלא ברוצים להעביר את המצוה והכבוד לגמרי ממי שהחזיק בו. אבל אם בא לזכות במצוה וגם הראשון יעבוד במצותו וכו' אינו יכול לעכב הראנ"ח ז"ל ח"ב סי' פ"ח עכ"ל. וכ"כ בסי' שס"ו הג"הט יעו"ש. והיה נראה לומר דע"כ לא אמרי' דישמשו שניהם אלא דוקא כשאינו מקפח פרנסת הראשון ואינו נגרע מחלקו אלא שהקהל פורעים שכר לשני ג"כ אבל לגרע שכר הראשון המוחזק וליתנו לשני אין סב' לזה להשיג גבול הראשון ולקפח פרנסתו:

אלא דמצינו למור"ם בהגה בי"ד סס"י רמ"ה שכ' וז"ל רב היושב בעיר ולומד לרבים יכול חכם אחר לבא וללמד ג"כ שם אפילו מקפח קצת פרנסת הראשון וכו' ע"כ. דלפ"ז היה נראה לו' דה"ה נמי לש"ץ ולשאר שררות דמאי שנא ומ"מ הרי כ' שם הרש"ך ס"ק ט"ו וז"ל אפי מקפח קצת. כגון בשכר חופות וקידושין וכן כתוב בפסקי מהרא"י שם וזל ואי משום דיש קיפוח פרנסה בדבר מחמת הפרס שתפול לבית המנהיגים מגיטין וחליצה וכו' כמה טצדקי על קיבול פרס זה אנו בושים ובטורח למצוא היתר לרובן והיאך נחזיק אותו כוליה האי להחשיבו פרנסה ומחיה לבלתי ישיג אחר בה עכ"ל ומשמע דפרס שהוא בהיתר ברור אין לו לקפח הפרס ההוא וזהו שכ' הרב מקפח קצץ פרנסת הראשון מיהו כ"ז מדינא אבל מצד המנהג אפשר שיש לדחות בזה עכ"ל:

מבואר מזה דדוקא ברב היושב בעיר שי"ל שכר גיטין וחליצה וכו' שאין היתרו ברור יכול האחר לבא בגבולו אפי' מקפח קצת פרנסת הראשון. אבל שכר הש"ץ שהיתרו ברור כמ"ש מרן בב"י א"ח סי' ג"ן משם הרשב"א שיותר טוב להיות ש"ץ בשכר מבחנם ופסקו מרן בש"ע שם סכ"ב יעו"ש. אין שום אחר יכול לבא בגבולו ולגרע מחלקו וכ"ש הכא בנ"ד שהאחר שרוצים היחידים למנותו לש"ץ הוא אכסנאי שבא לעיר לזמן מועט והראשון דר שם בקביעות כמ"ש בשאלה שאין כח ביד הקהל למנות לשני אפי' אם ישתרר הראשון בשררתו וכמ"ש מור"ם בהגה בי"ר שם וז"ל. אבל אם בא חכם אכסנאי לעיר אין לו לקפח שכר הרב הדר שם וכו' ע"כ. וכתב שם הרש"ך ס"ק ט"ז וז"ל אבל אם בא וכו' כלומר דוקא כשהחכם אחר בא לדור שם בקביעות אבל בא דרך עראי אכסנאי אין לו לקפח וכו' עכ"ל. הרי מבואר דאפי' בשכר הרב דאין היתרו ברור כמ"ש דמותר קיפוח קצת היינו כשהאחר בא לדור בקביעות אבל אכסנאי לא כ"ש בשכר החזנות שהיתרו ברור דאין לאכסנאי לבא בגבולו כלל אפי' מקפח קצת:

שוב מצינו להרב הגדול מהר"ר יעב"ץ ז"ל שהביא דברי מור"ם בהגה בי"ד ודברי הרש"ך הנ"ל וכ' ע"ז וז"ל ועוד נראה לומר דאף בקיפוח מעט לא התירו אלא ברב המלמד תורה לרבים ובא אחר לעשות כיוצא בו דהו"ל מרביץ תורה ושייך ביה טעמא דיגדיל קודם ויאדיר ומשו"ה אין לנו להשגיח על קיפוח קצת פרנסה של ראשון והכי משמע מדמייתי לה במפה סמוך להא דכ' מרן א' מבני חצר שבקש לעשות מל"ת ובא חבירו ופתח בית ולמד תי' בצדו אין יכולים למחות בידו משום שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וסמיך ליה הא דרב היושב בעיר ולומד לרבים משום דחד טעמא אית להו אבל היכא דלא שייך טעמ' דיגדיל תורה לאו כל כמיניה דשני לקפח פרנסת הראשו' אפי' בקיפוח מעט כ"ש כפי מה שסיים הש"ך אההיא דרב היושב בעיר וכו' ומיהו כ"ז מדינא אבל מצד המנהג אפשר שיש למחות בזה עכ"ל והלא דברים ק"ו דברבנות גופיה דאין היתר שכרה ברור וא כא משום יגדיל תורה אפי"ה יש למחות מצד המנהג מטעם השגת גבול כ"ש בשכר הש"ץ ושוחט ובודק שהוא היתר ברור ולא שייך ביה יגדיל תורה דלא מבעייא מצד המנהג אלא מדינא נמי השגת גבול היא ע"כ כתבתי בתשובה לצפ'רו והסכים עמי מורי הרב המובהק מהריב"ע זצ"ל עכ"ל:

כלל העולה שראובן זה שהחזיק לשרת בקדש להיות ש"ץ בב"הך אפי' עלה מעצמו אין כח ורשות ביד הקהל להורידו מקדושתו ולהחליפו באחר אפי' הוא גדול ממנו כשיש בו המדות שמנו חז"ל בש"ץ ועיין משפט צדק ח"א דף דנ"ט ע"ב ואפי' הכניס אחר עמו וישרתו שניהם אין כח בידם לקפח פרנסת הראשון אפי' קיפוח מעט כמ"ש זולת אם יקבעו לשני שכרו משלהם והראשון יהיה עומד על כנו ולא יגרע מחלקו הרשות בידם אם הם חפצים בשני וישרתו שניהם שבוע לכ"א וכיוצא ודוקא אם כל הקהל חפצים בזה השני לאיזה סיבה. אבל אם הם המיעוט אין כח בידם כמש"ל:

ועל ענין חתנו של ראובן שהוא שוחט ובודק זה כמה שנים ורוצים המערערים להעמיד שוחט ובודק אחר ולהשיג גבולו של ראשון. נחזי אנן אם הם רוצים להעביר את הראשון ולמנות אחר במקומו אפי' אם יסכימו כל הקהל בזה הדבר פשוט שאין יכולת בידם וכדין הש"צ כן הוא דין השוחט ובודק וכמ"ש הכנ"הג בשם כמה פוסקים דה"ה לכל המנויים כמש"ל אלא שאם הם רוצים למנות השני שיעסוק עמו בשחיטה ובדיקה רשאים בכך לענין זה של שחיטה ובדיקה שבדיקת הסכין צריך ישוב הדעת הרבה ויראת שמים וגם בדיקת הריאה צריך בקיאות הרבה והו"ל כמורה הוראה ומה גם למ"ש הכנ"הג בי"ד שהשוחט ובודק צריך שיהיה בקי לישא וליתן בש"ס והפוסקים וכו' ואפי' יהיה כו כל המדות הללו עכ"פ בענין זה טובים השנים מן הא' וכן מנהגנו במחז"ק מימות הראשונים שאי' היחיד רשאי להיות שוחט ובודק לבדו א"ל בהצטרף אחר עמו זולת בכפרים ואיזה עיירות הסמוכות שאי' מצוי שיהיה שם כי אם שוחט א' אין דנים אי אפשר משאפשר והוא שוחט ובודק לבדו וא"כ הכא בנ"ד הטוב והישר בעיני אלהים ואד שאף שהשוחט הראשון הוא אומן בקי ומוסמך. מ"מ כשיזדמן לשם שוחט אחר בקי צריך לחוש לעצמו וחיובא רמיא עליה להוליכו עמו לבית המטבחיים וישמשו שניהם אף שיגרע מחלקו שזהו כבודו ותפארתו שירא הוא את ה' הנכבד והנורא אף שהקהל אינם מקפידים ע"ז למנות אחר עמו. ושומע לזה ישכון בטח ושאנן ובצל שדי יתלונן. זהו מה שנראה להשיב בזה. וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה ויאר עינינו במאור תורתו הנפלאה אמן. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א בחדש אדר משנת ולא תהדר פני גדול לפ"ק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה