ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
אורח חיים · סימן טז
מה שכתב לי ירי"ן מהרי"ל נר"ו:
מ"ש כת"ר ששמע באומרים לו משמי שצורת הך' פשוטה צריכה להיות מרובעת בגגה כרמות אות דל"ת ולא כגורן עגולה כרי"ש. וארי נעשה שוא'ל ממני ומאתי אני הדל אם כנים הדברים וכו' כמ"ש בדב"ק. זאת אשיב אל לבי כי קושטא קאי והן הם הדברים הנאמרים באמת וצדקו דברי המגיד שכך הסכמנו שנינו אנחנו אני ח"מ וידי"ן ורוחי כההרא"ל נר"ו והזהרנו לסופר בפרק כל כתבי לעשות הך' פשוטה לפניה בדרך ישרה. ואף שכבר קדמה לנו ידיעה וראה ראינו פלוגתא דרבוותא על דנא פתגם. עכ"ז מפני חמת המנהג הפשוט אשר נתפשט בכל המערב שכל הסו' אשר שמענו ונדעם שמו אות ך' בגג ישר כדמות דל"ת גם אנכי יראתי לשנות את הידוע מנהג קבוע ואמינא לה ע"פ הוראת חכם הרב המוסמך מוהר"ם גלאנטי ז"ל שהוא היה רב מופלא וסמוך לאיש האלהים מרן ז"ל והן כל יקר ראתה עינו מחלוקת הפוסקים ועכ"ז משה בהסכמה עלה ובהסכמה ירד לעשותה בשורה בשוה ולא בעגול וכמו שיראה מעכ"ת בשאלותיו שאלה קכ"ד שגם הר' השואל אחר שהביא סברת האומרי' שצריך לעשותה כרי"ש כל קבל דנא כ' וזל"ה והנה כתב הח"הש החסיד דרבא ענותנותיה וכו' חכם מופלג בזקנה ובישיבה וכו' זהו הח"הש החסיד הסופר המובהק כותב תפילין בכוונות אלהייות זורח אורו במחניכם וז"ל אמנם בצורת האותיות נהרא וכו' וכבר נהגו באלו הארצות הסופרים המובהקים ובארצות המערב לעשות הך' שלנו כך ולא חשו לסברת האומרים שתהא עגולה וגם האומר סברא זו לא לפסול ח"ו אמרה כי אין לפסול רק בפיסול הנז' בגמ' וכו' וצריך אני ללמוד על מי אסמוך על הגאון מהרי"ק שהוא מאריה דאתרא וכו' או נסמוך על אותו חכם החסיד ענותן כהלל אין גומרין עליו את ההלל סופר מהיר כותב תפילין בכיונו' אלהייות זה כמה שנים שיצאו מתחת ידו יותר מאלף זוגות של תפילין לארץ מרחקים וכולם היו הכ' פשוטה מלמעלה כמו דלי"ת כפי דברי כתבו וכו' עכל"ה:
והיה כמשיב ידו רב האי גאון הנז' וסמך שתי ידיו עליו בתשו' הרמתה ועשה לו סמוכות מד"ס לסמוך על מנהג שנהגו הסופרים וכה דיבר אליו האיש אדוני האר'ש לא נעלם מכ"תר מ"ש הרא"ש בפסקיו והר"ן בשאלותיו שכל דבר שלא נמצא בגמ' כלל כי אם במחלוקת הפוסקים מאן דעביד כמר וכו' ותלוי במנהג וכו' נהרא נהרא וכו'. ואמר הס כי לא להזכיר יעשו כמו שנוהגים שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים חלילה ואנו עושים פה היפך מ"ש בש"ע וכו'. והנה העידו אנשים ת"ח כשרים וספרי דווקני כי כל הס"ת וכל התפילין הם כולם הך' פשוטה בלי עגול בכל עיר שאלוניקי כי היא עו"בי ופה בארץ הצבי כל הספרים והתפילין כך נוהגים ושאלתי פי כולם והעידו שכולם נוהגים לכתוב כך. ולכן אחי ישמרך האל יתברך אין להרהר ח"ו על מה שנהגו וכו'. והנה עדות א' מהר"ש כמהר"י צרפתי רב וגאון בישראל זה כמה שנים וחבר ספר וקראו מכתב אלהים הוא וכ' שאין לעגל הכ"ף פשוטה כי אם רבועה כדל"ת וכו' אלא קבלה בידיהם ולא יספק כ"תר בזה כי כן הסכימו כל הרבנים ות"ח שבעיר וכו' עכ"ל:
הרי שני נביאים נתנבאו בסגנון אחד שגם הרב השואל ויקם עדות שכך נוהגים לכותבה כדל"ת בגג רבוע והרב המשיב כמה טרח ויגע והביא בידו כמה עדויות הליכות אלי צופיות שכך נוהגים בעוב"י שאלוניקי ובארץ הצבי והס כי לא להזכיר לשנות את המטבע. ולא נעלם שאותו צדיק ספרא רבא וסהדא רבא מר ניהו רבא רב ועצום ממנו מארצות המערב כי הוא זה הרב הגדול עיר וקדיש מהר"ר סלימאן בן אוחנא זצ"ל מגורי האר"י זיע"א. ותחילה בארץ היה היה מעו"בי מראכי"ש ועלה אל פא"ש תלמיד איש האלהים האר"י זיע"א והוא המאזין ומעיד בנו שכך כותבין בארצות המערב בשורה בשוה ולא בעגול:
גם הרב מהריק"ש ז"ל בשאלותיו אר'י עלה לסתור סברת השואל שצריכה להיות עגולה והעד העיד ויקם עדות ביעקב וכתב וז"ל ומעיד אני עלי לפני בורא עולם שיש אצלי בביתי ספר תורה כת"י הר' הגדול מהרלב"ח ז"ל שכ' לעצמו וכו' וכל הך' הארוכות שם גגן מרובע בזוית נקראת נקודה יוצאת מסטרי הגג של הך' הארוכה וכו' עכ"ל בשאלה קי"ג ואף שהרב השואל דצה לחלוק ע"ד חזר הוא ז"ל וחזק סברתו כמ"ש מעלת כ"תר הלא בספרתו. נפלאות מתורתו. והן הו'ד היום גדול זכנו ה' והאיר ובא אל עבר פנינו ספר כתב איש רבינו ישראל כן ישראל זצ"ל שהיה רב וקדמון לזמן הרא"ש ז"ל וקריאתו זו הללו מטהרת כתב ידו ממ"ש כתוב בעיר סבילייא שנת חמשת אלפים ואחד לבריאת עולם. וראינו והנה כל הכ"ף כפיו פרושות השמים למעלה ראש בגג מרובע כדמות אות ד':
גם הרב לדוד אמת ז"ל עם היות שכתב בסי' י"ג אות ך' שצריכה להיות עגולה. תחלה באר"ש באותו פרק ובאותו סימן אזהרה ל'ו שמענו לסופרים ועצה טובה קמ"ל שזו דרך ישרה ישר יחזו פנימו. אש דת למו הני ספרי רבי רב שלשה המה נפלאו המה הגבורים אשר מעולם הרב כמהר"מ זאבארו ז"ל והרב כמהר"א מונסון ז"ל והרב מהר"ר עזריה פיג'ו ז"ל כי המה רבנן דפקיעי שמייהו ויש לסמוך עלייהו סמיכה בעזרה עזרת הסופר. ומשם באר'ה לאותיות התורה. הרי דהר' הנז' אף שהן כל יקר ראתה עינו ויעש האותות לעיני העם אשכנז וספרד ויצא עתק מפי סופרים וכו' על נהר כבר גליה לדרעיה וגלה דעתו דעת עליון להתנהג ע"פ הראיה נהרא נהרא. ומשם באר'ה שמ"ש באחרונה בתמונת האותיות ה"ד לאיזה מקום אשר לא ידע איש מנהג קבוע:
ואנן בדידן על נהר כבר נפתחו השמים מספ'רים כבוד הנז' ואראה מראות אלהים האי ספרא רבא ויקירא דמהר"מ זבארו איש האלהים וכפי הרשום בזכרוני אם דמיוני עולה יפה שראיתי והנה כפיו פרושות כד"ת והיא מילתא דעבידא לאגלויי כי תל"ית הנה עמכם ספר תורת משה הנז' ועיניכם תחזינה מישרים והיו למאורות גם זכנו ה' ויאר לנו וראו הביא לנו האי ספרא דבי רב מהר"ר עזריה ז"ל ואייתי לס"ת גבן. והיום הזה ראינו כי הוא ג"כ יתהלך למשרים אשר שם במשרים אותותיו אות ך' בגג מרובע כדל"ת. והא קמן טובים השנים שהן הראנו מהר"ר חיד"א ללכת בעקבותיהם עלו בהסכמה כפיהם פרושות מלמעלה ומעשה ידיהם להתפאר. ואם ירצה מעכ"ת לראות גם את השלישי הן ישלח איש צדיק ב' שורות באות מאירות למתא מכנסא או פ'אס יע"א שלפי הרשום בזכרוני מ"ור הרב מהר"א מונסון ז"ל היו היה מאחת מהנה ולא יבצר שיהיה להם איזה ספר תורה ממעשה יד אומן הרב הנזכר:
ובכן אחר עלות דברי הרבנים הנז' וסהדותייהו דרבנן שכך סוגיין ומנהג' דעלמא בארץ הצבי וכו' ובפרט סהדא רבא פרת גור אריה דבי עלאי כמהר"ש אוחנא זצ"ל שהעד העיר בנו הנזר והעדות על כל ארצות המערב ותורה שם בישראל שנתפשטו. כמה זוגות של תפילין וכמה גטי נשים וכמ"ש בדב"ק זו היא סיבה זו היא ביאה שבאתי באזהרה לסופר שלא לשנות את הידוע אשר שמענו כן ראינו כל הס"ת ספרי דבי רב הנז' וגם כל הסופרים אשר שמענו ונדעם כולם שוים לטובה לכתוב בשורה בשוה ולא בעגול דין גרמא שיראתי לשנות המנהג בדבר שנתפשט במקומותינו ואי לאו דמסתפינא אמינא שזו א' מן השנויים שנויים מדברי סופרים שיש בצורת האותיות בין הספרדים לאשכנזים שהספרדים כותבין בקרן זוית נשכר את הזוויות. ולא נעלם מ"ש הרב מהר"ר חיד"א משם הרב הגדול מהרמב"ח זלה"ה שהתפילין והמזוזות של האשכנזים פסולות לספרדים. את זה כתבתי כשאני לעצמי למלט נפשי מיד שאו'ל של האיש אדוני הארץ מד ניהו רבא מה ראיתי על ככ"ה לכתוב הך' כדמות ר' וכבר מלתי אמורה מלתא בטעמא כדרך גבר בעלמא לעשות סנגרון לדבריו שלא לזוז ממנהג העולם אשר נהגו אבותינו ורבותינו שבמערב ובארץ הצבי. ומעכ"ת ידיו רב לו ויודע דעת עליון וצדיק יבחר והקריב אליו. ומה ידענו ולא ידע כ"ל לו כ"ל אליו ור"ש יקרב אליו ואל הסרים אל משמעתו ויאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו והקרובים אליו אכי"ר. הכ"ד החו"פ ג'יבאלטאר יע"ה בסדר וראך ושמח בלבו ובשנת וירא אלהים את בני ישראל לפ"ק:
ע"ה
יצחק הלוי
וזה מה שהשבתי לו
ראיתי את דברי מעכ"ת הנאמרים באמת שעלה בהסכמה לעשות הכ"ף פשוטה כדמות דל"ת והיה טעמו כדבש כמתוק מפני המנהג ואייתי מתניתא בידיה תשובות הרב המג"ן ז"ל ועדות הרב הסופר הסובר שם שכך נהגו בארצות המערב וכו' כמ"ש בדב"ק:
הנה מצד הקבלה צריכין אנו לקבולינהו בשמחה ואם לדין יש תשובה. שעל אותה תשובה של הרב המג"ן ז"ל הרי מצינו להרב מהר"י הלוי ז"ל בתשו' סי' פ"א שהביא דברי הקונדריס שהביא מרן בב"י על הך' פשוטה שאם האריך גגה יותר מרגלה פסול. וע"ע הזוית כ' וז"ל שלא יעשה לה זוית למעלה ודקדק הרב לומר דלהכי שנה בלשונו דבאורך הגג כתב פסול ובזוית כתב לא יעשה דהוי לישנא דמצוה מן המובחר. וכ' עוד וז"ל ואולי מכאן למד הרב גלאנטי ז"ל דאין לחוש אם עשה זוית לך' פשוטה כיון דמצינו דלאו לעכוב' אתמר ומ"מ יש לתמוה איך החליט הדבר לומר שאין לחוש אפי' לכתחילה ולא חש לכל הני גאוני דלכל הפחות לכתחיל' אסרו הזוית ועוד שהרי מצינו למהר"י אסכנדרני ז"ל והביאו מוהרר"י קארו שם שי"א דגם בזויות פסול וכו' וא"כ היה ראוי להרב הנז' לחוש לזה וכו' ע"כ הרי מבואר בדבריו דסבר דלכל הפחות לכתחי' צריך לעשותה עגולה וכן נראה סברת הרב כנ"הג סימן ל"ו הגהב"י שאחר שהביא דברי הרב המג"ן כתב וז"ל וכבר תמה ע"ז הר"י הלוי בסי' פ"א היאך כתב דאפילו לכתחי' כשר וכו' ע"כ:
ומה גם דמדברי הרמ"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו נראה שהבין בדברי הרב המגן שכל עצמו לא בא אלא להכשיר בדיעבד שכן כתב וז"ל כתב ר"מ גלאנטי ד' פשוטה שעשאה למעלה כעין דל"ת ולא עגולה כשרה ואף שהרב ב"י סי' ל"ו כ' בשם הריא"ס דפסול ואין מועיל תיקון מ"מ כיון דהרבה קהלות וסופרים מובהקים כותבין כעין דל"ת נהרא נהרא ופשטיה דכל דבר שאין לו שורש בגמרא כשר בדיעבד ע"כ יעו"ש. אבל בתשו' מהרי"ל סי' קכ"ג משמע דפסול וכו' ע"כ:
וגם הרב מהריק"ש הגם שדחה דברי הרב השואל מהר"ש נרבוני ז"ל והוא ניהו הרב השואל ג"כ למהר"מ גלאנטי ז"ל שרצה לפסול הכתובות בזויות ודחה דבריו הרב מהריק"ש. מ"מ סיים וכתב וז"ל ואפשר שהמדקדק בצורת האותיות לעשותם כמ"ש האחרונים כמו שהביא כ"תר דבריהם אין מוחין בידו. הגם כי זה צ"ע לפי שמוציא לעז על כל הנביאים וכו'. ויש למצוא קצת תשובה אם יעשו כן לרווחא דמלתא לא לפסול ח"ו וכו' ע"כ:
מבואר מדבריו שכל עצמו באותה תשובה לא להודות לכתחילה בא אלא לסתור דברי הפוסל שרצה לפסול בדיעבד וע"ז כתב הרב מה שכתב והביא לו סמוכות מספר הרב מהרלב"ח ז"ל הנמצא אתו אבל מי שירצה לשנות לכתחי' ולעשותה עגולה אין מזחיחין אותו ואף שכתב הרב כי זה צ"ע שמוציא לעז וכו' הרי סיים וכ' שיש למצוא קצת תשובה אם יעשו כן לרווחא דמלתא אין כאן לעז:
וכן נראה מדברי הרב דרכי נועם חא"ח סימן א' שהבין בדברי מהריק"ש שלא בא אלא להכשיר בדיעבד שכ' וז"ל וראיתי לכתוב כאן מה שנמצא כתוב במהריק"ש סי' קי"ג וז"ל אין בנו כח לפסול מדעתינו שנוי לקצת אות כל שלא הוזכר פיסולו בבירור בספרי הקדמונים וכו' כתב עוד שכל שנוי מקצת אות שמפני אותו שינוי לא תבא להדמות לזולתה אין לפוסלה מפני שנוי מקצתה ומטעם זה הכשיר הך' פשוטה שעשאה בזוית מרובע אע"ג דזה הוי שנוי גמור במקצת האות כפי מ"ש ריא"ס וכו' ולדעתי שהדברים ק"ו להכשיר הכא בנ"ד שאם בך' ארוכה שהשנוי הוא שנוי ודאי מ"מ כיון שהוא במקצת ותנוק קרי לה יש להכשיר כ"ש הכא בחי"ת חטוטרת וכו' ע"כ. הרי דבזוית קרי ליה שנוי גמור והבין בדברי מהרי"ק שלא בא להכשיר לא בדיעבד גם הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בס' אמת ליעקב הגם דכל יקר ראתה עינו דברי הרבנים מהריק"ש ומוהרמ"ג ז"ל אפי"ה כ' להלכה פסוקה ולא תהיה הך' פשוטה בזוית וכו' ואחר שהביא דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים בזה כ' וז"ל ועיין בתשובות ספר מגיד מראשית שכתב שתשובות מהריק"ש היתה על חכם אחד שרצה לפסול התפילין שנתפשטו בעולם מהר' האלהי וכו' ומהריק"ש דחה את דבריו וכן תשו' מהמגן ז"ל היתה בנדון הנזכר ע"כ דרצה לומר בזה דדברי הרבנים הנז' לא באו אלא לדחות דברי הפוסל אבל אה"נ שאם יעשה לכתחילה עגולה שפיר ומהני:
ובדבר הזה דהוצאת לעז ח"ו מצינו למוהרימ"ט ז"ל ח"א סימן פ"ו בענין הנוסח שנהגו בטופס הגיטין שכ' וז"ל וכ"ת ניזיל לחומרא. לא צריך דאמרינן בפר"ק דגיטין בר הריא בעא לאתויי גיטא אתא לקמיה דר' אמי דהוה ממונה אגיטי אמ"ל צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אתא לקמיה דרבי אסי אמ"ל לא צריכת וכ"ת נעביד לחומרא נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים ויש לעמוד אהא דבפ' המגרש אמרי' אתקין רבא בגיטין מן יומא דנן לאפוקי מדבעא מניה רבא וכו' ומ"ש מהא דאמרי' נמצא מוציא לעז על גיטין הראשונים נראה לדחות דכיון דאיכא מאן דס"ל הכי דיש בדבר פיסול איכא למיחש שמא איכא בי דינא וכו' או שמא יבא ב"ד אחר ויסמוך על הפוסל וכו' הלכך באסור ערוה יפה לכתוב בהכשר אליבא דכ"ע אבל היכא דאין חשש פיסול כגון ההיא דצריך לעמוד על כל אות ואות דאיכא מאן דסבר שאם לא עמד פסול בזה אין לשנות ועוד נראה לומר דדוקא כשרואין העם מעשה איכא הוצאת לעז וכו' אבל מה שכותבין בטופסי גיטין אינו מפורסם לעלמא וכו' וכה"ג אמרי' עדות לב"ד מסורה וכו'. ולפ"ז הכא בנ"ד נמי שייכי שני החלוקים שכתב הרב הנז' למי שירצה לכותבה עגולה לכתחי'. וליכא למיחש ללעז גם החילוק הראשון הרי מצינו מי שפוסל בזה ואף דרבו המכשירין מ"מ מי שרוצה לעשות לעשות ככ"ע אין למחות בידו.. וגם החילוק השני שכ' הרב הרי כתיבת ס"ת ותפילין ומזוזות אינו מסור לכל כי אם לסופר. ואין כאן שום מעשה מפורסם דאיכא למיחש ללעז ח"ו. ובפרט בנד"ז של כתיבת הך' דמי הוא זה ואי זה הוא שנותן לבו להבחין בין כ' לכ':
הן אמת דמדברי הרב המג"ן ז"ל נראה היפך מה שחלק הרב מהרימ"ט שהרי בתשו' הנ"ל גבי תיבת בנפשיכי שיש מקומות שנוהגים לכותבו ביו"ד א' ויש מקומות שנהגו לכותבה בשני יודי"ן ואמ"ל רבו שיעשה כמו שנוהגים שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים. הרי דאף לגבי מה שכותבין בטופסי גיטין איכא למיחש ללעז. ומ"מ עדיין יש לחלק ולומר דשאני התם דתיבת בנפשיכי דבא להוסיף אות א' או לגרוע אות א' כההיא הוא דחישינן ללעז. אבל הכא בנ"ד דאין גורעין ומוסיפין כי אם לשנות האות קצת בין רבוע לעגול כע' יודו דליכא למיחש ללעז. והגם שהרב המגן הביא ההיא דבנפשיה סייעתא לנדון הך' לא לענין הלעז אמרה דגם בענין זה שייך לעז ח"ו. אלא לומר דנהרא נהרא וכו' ומאן דעבד כמר עבד וכו':
והרב מהר"מ בן חביב ז"ל בס' גט פשוט סי' קכ"ה ס"ק ל"א עמ"ש מרן שם. אם יש מי שרוצה לזיין האותיות מוחין בידו. כתב הרב וז"ל חדא שלא יוציאו לעז על גיטין הראשונים שאינם עשויים כן ועוד שיש הרבה סופרים שיעשום כמו מקלות וכו'. ועי"כ יקלקלו הכתב שלא תהא נקראת וכו' הילכך מוחין מי שרוצה לזיין האותיות כ"כ סה"ת. ובודאי דהני טעמי לא מהנו אלא משום דקי"ל דספר דכתב רחמנא לספירת דברים הוא דאתא. אבל אם היה נקרא ספר בודאי שהיינו מצריכים לזיין וכו'. וקשה היכי נהגו האחרונים כמה חומרות בגיטין שלא נהגו בהן הראשונים. וכבר ראיתי לבעל תה"ד סי' רל"ב עמד בזה וכו' ומה שנלע"ד מתמצית דבריו של בעל תה"ד דיש שלשה חלוקות החלוקה הראשונה כי הא דאמרי' בפ' המגרש דאתקין רבא בגיטי וכו' וכהגי' שיש חשש שיוציאו לעז עלינו דהלכתא כרבנן עבדינן תקנתא לדידן ולא חיישי' שיוציאו לעז על גיטין הרא' דטפי עדיף דניחוש שלא יוציאו לעז עלינו ממאי דניחוש שלא יוציאו לעז על גיטין הרא' משום דאידי ואידי לעז בעלמא הוא. החלוקה השנית כגון ההיא דפ"ק דגיטין אם יעמוד השליח על כל אות ואות וכן לזיין אותיות הגט וכו' היא חורבא שיא שיאמרו שגיטין הראשונים היו בטלין מה"ת ונעשו ממזרים בישראל. בכ"הג דנפיק חורבא גדולה וכו'. מוטב שיוציאו לעז קטון עלינו וכו' משיוציאו לעז גדול על דורות הראשונים החלוקה השלישית במידי שאין שום סברא בהאי כ"א זהירות וחומרא בעלמא ואם לא נעשה אותה אין שום לעז עלינו. ואם נרצה להחמיר בזהירות יתירה וחומרא בעלמא יוציאו לעז בעלמא על גיטין הראשונים שלא היו נוהגים כשורה בכה"ג נמי אין אנו עושים חומרות יתרות שלא יוציאו לעז על הראשונים. באופן דהכלל העולה שאנו שוקלים הלעז אם הם שוים חוששים אנו לכבודינו שלא יוציאו לעז עלינו ואין אנו חוששים ללעז דקמאי. אמנם בדבר שאם לא נעשה יש לעז קטן עלינו ואם נעשה יש לעז גדול בקמאי אנו חוששים לכבוד הרא' וכו' ע"כ. עוד הביא שם חלוק אחר משום הרב מהראנ"ח ז"ל דלא אמרו אתה מוציא לעז על דורות הראשונים אלא דוקא בדבר של אישות אבל בשאר איסורים לא אמרינן כן יעו"ש:
גם הרב כנ"הג אה"ע סימן קמ"ב הג"הט אות נ"ב הביא דברי הרב ת"הד הנ"ל וכ' וז"ל וכשנעיין בדבריו נראה שכוונתו מבוארת והיא זאת בקיצור היכא דאיכא ספיקא וצדדין להחמיר יש לחלק בין היכא שהגט מתבטל לגמרי להיכא שאינו מתבטל דהיכא שהגט פסול לגמרי אמי' שלא להחמיר משום דא"כ אתה מוציא לעז על הגיטין הראשונים. אבל היכא שאינו פסול לגמרי מחמרי' ולא חיישינן ללעז הראשונים אבל היכא דמלתא דפשיטא היא להתיר ובא אחר להחמיר ולעשות זהירות יתירתא אפי' בחומרא שאין הגט פסול לגמרי לא מחמרינן משום דא"כ אתה מוציא לעז וכו' וההיא דא"צ לעמוד על כל אות ואות וזייון אותיות דשעט"נז ג"ז מהדברים דאיכא ספיקא וצדדין להחמיר הם ואפי' הכי חיישי' ללעז הראשונים משום דהגט בטל לגמרי וכו ע"כ. והרב פר"ח בדיני המנהגים כתב וז"ל ול"נ ליישב דהיכא דאיכא פלוגתא בדבר אע"פ שהיא סברא יחידאה טפי אית לן למיחש אולי יבא שום ב"ד ויסברו כסברת אותו היחיד וכו' א"כ טפי אית לן לתקוני ולמיחש ללעז דידן מלמיחש ללעז דקמאי וכל כההיא דפר"ק דגטין הדבר היה ברור בעיני ר' אמי ור' אסי דלא היה צריך לעמוד על כל אות ואות ואיכא לעז דקמאי וליכא לעז דידהו שלא נמצא חולק בדבר וכו' ע"כ. ומסיק וכ' וז"ל ועולה לפ"ז שהקהל יכולים לבטל המנהג של קולא ולהחמיר בדבר כל שיש בדבר פקפוק מעיקר הדין או דהויא פלוגתא דרבוותא וכו' כנ"ל עכ"ל:
שוב מצינו להרב מהר"א יצחקי ז"ל בתשו' הובאה בס' גנת ורדים חא"הע כלל א' סי' ג' שכתב בענין הלעז וז"ל והרוצה לעמוד בשרשי הדברים יעמיק עיונו בדברי הריב"ל ח"ג סי'י"ב ות"הד סי' רל"ב והרבה פוסקים אחרונים איש על דגלו באותות יעו"ש כי לא עת האסף ותורף דבריהם בהסכמה עלו שלא נקרא מוציא לעז רק כשהאחרון בא להקל נגד הראשונים נ"ן אבל להחמיר מחמת איזה ספק לית לן בה יעו"ש. וכן נעשה מעשה בגט קטנה כמה עמים שהראשונים הגו בגט א' וב"ד של אחריהם נהגו בשנים ולא חששו ללעז הראשונים וכו' ע"כ:
והנה לכאורה דברי הרב ז"ל קשה להבינם במ"ש שלא נקרא לעז רק כשהאחרון חרון בא להקל נגד הראשונים שהרי מבואר בש"ס דאם בא השליח להחמיר ולעמוד על כל אות ואות שייך שפיר לעז. ואפשר לומר דמה שכתב הרב דלא נקרא מוציא לעז רק כשהאחרון בא להקל היינו בדבר שהראשונים שונים היו עושים חומרא בעלמא ולא מצד הדין בזה כשבא האחרון להקל נראה דיש חשש לעז דח"ו מצד חסרון חכמה שהיה בהם לא היו יודעים שאין חשש בזו הקולא ולכן היו מחמירים. אבל בדבר שהיו מקלים הראשוני' והאחרון בא להחמיר אין כאן לעז דאדרבא יש לומר שהראשונים היה לבם רחב והיו יודעים הדבר על בוריו לכן היו מקילין. אבל האחרונים שאין לבם רחב לדרוש ולתור בחכמה לכן הם מחמירים מספק. וכן הדין נמי בדבר התלוי בפלוגתא והיו מקילים הראשוני' דיכולים להחמיר משא"כ בההיא דצריך לעמוד על כל אות ואות שהיה ברור להם שהדין כך וליכא מאן דפוסל אם באים אנו להחמיר שייך שפיר לעז שהגטין הראשונים היו פסולים ח"ו ובניה ממזרים והיינו מעין החילוק הראשון של הר' מהרימ"ט כמש"ל:
באופן דהכא בנ"ד מי שירצה לעשות' הך' פשוטה לבתחי' עגולה נכון לבו בטוח וליכא למימר בזה כל המשנה ידו על התחתונה. ומי לנו גדול מרבני האחרוני' מהרב מהר"ר חיד"א ז"ל שה'ן כל יקר ראתה עינו דברי הראשונים והאחרוני' והעלה להלכה פסוקה וז"ל ונראה דלכתחילה צריך לכתוב עגולה כרי"ש. אבל אין לפסול הס"ת שנכתב כך כיון שנמצא ס"ת ותפילין מעשה ידיהם של גדולים ראש ך' כמו דל"ת עכ"ל. הרי שהגם שראה מעשה ידיהם של גדולים הך' בזוית אפ"ה כתב לכתחילה צ"ל עגולה:
ומ"ש כ"תר שדברי הר' ז"ל המה באו לאיזה מקום אשר לא ידע איש מנהג מקומו והכריח זה ממה שבריש הסי' הזהיר לסופרים ספרדים שיחזו פנימו בהני ספרי דבי רב וכו' אחר המחילה נראה שזה דוחק בדבריו לומר שעשה ההלכה למקום שאין מנהג ידוע ובפרט בדין זה של הך' שכבר ראה שכך נהגו כמ"ש בתשובות הרב המג"ן ז"ל והי"ל לסיים בזה דלא ישנו מהמנהג. ובדבר הזה שכבר נפתח בגדולים לא הוה שתיק מניה לפחות בר'מז הרומ'ז דלא ישנו מהמנהג. ומפני זה מה שנלע"ד בזה הוא כמ"ש הרב בריש הסי' שהסופרים ספרדים יבחנו בהני ספרי דבי רב וכו' היינו לתמונת אותיות הספרדים שהעתיק מספר מר וקציעא ולא פירש דעתו דעת עליון בהם ע"ז הוא שכ' שהסופרים ספרדים לא יסמכו על תמונת הרב הנזכר בלבד אלא יבחנו ג"כ אם הם בספרים קדמונים וכו' וכמ"ש בלשונו שכתב ולכן בכל אות אחר קיצור דברי הרב המחבר הביא תמונות ספרד כאשר כתבן מר וקציעה. והסופרים ספרדים יבחנו אם הם בספרים קדמונים הנמצאים וכו' ע"כ אבל על תמונת הך' הרי פי' דבריו להלכה פסוקה שלכתחילה צריך לעשותה עגולה הגם שכבר ראה הני ספרי דבי רב. ואחר כך במסגרת כ' ד"ע להלכה פסוקה בכל מקום וככל זמן:
ומ"ש כת"ר על ספרי הרב מהר"מ זאבארו זלה"ה דקדקתי באיזה דפין ורוב הכאפי"ן הפשוטות הן הנה בזוית ויש מהם שהן בשורה כשום ואינם בזוית ולא עגולות כרי"ש וכן מצאתי בהרבה ספרים קדמונים ובספרים שכותבין בז"הז בערי המערב:
גם מה שרצה כת"ר לומר שזה אחד מן השנויים שיש בצורת האותיות בין הספרדים לאשכנזים שהספרדים כותבין בקרן זוית וכו' מדברי הרב מהר"ר חיד"א בס' לדוד אמת א"א לו' כן שהרי בשאר האותיות כ' תמונתם בתחי' ואח"כ פרט וכ' בספרדית וכו' ובאות זו של הך' פשוטה כ' בתחילה דברי הרב אמת ליעקב. ואח"כ במסגרת דברי עצמו. ואם איתא הי"ל לפרש דהספרדית הוא בזוית כמו שעשה באותיות אחרות והוא סתם וכתב להלכה פסיקה דצריך לעגלה. כ"ז כתבתי בדרך משא ומתן לומר דמאן דעביד הכי לא משתבש ומאן דעביד הכי לא משתבש הגם דמשנה מהמנהג כמש"ל ובפרט בראות דברי רבן של אחרונים מהר"ר חיד"א ז"ל והנח להם לישראל. זהו מה שנלע"ד בזה ועיני לשמיא נטלת יצילני מכל שגיאה. כי דעת ממני פליאה. הכ"ד הח"פ טטואן יע"א בס' ובשנת ולכל בני ישראל היה אור במושבותם: