והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']
פרק ח · משנה ה
בש"א נ"ר וכו' יעיין בגמרא ועיין בכאן ברע"ב ותויו"ט. והנה תראה דמסתם קא סתם לן רבינו הקדוש משנתינו כר"מ דס"ל דב"ש וב"ה תרוייהו סברו נ"ר קודם לכולם. אבל ר"י ס"ל דב"ש וב"ה תרוייהו ס"ל מזון קודם לכולם. והנה טעמו לא נעלם דהרי על המזון כבר נתחייב שכבר אכל. ועוד שהוא מדאורייתא. אבל טעמי' דר"מ לא נודע ואפשר טעמי' להיות האו"ר הוא הנברא במוצאי שבת שנתן הקב"ה דימ"ה לאדה"ר והביא שני אבנים רעפים והוציא מהן האור הוה בברכת הדע"ת אשר לאור"ו נסע ונלך ואם אין דיע"ה הבדלה מנין וגם שאר הברכות אינם בלא דע"ת והנה ר' מאי"ר שמי' גרים להקדים ברכת האו"ר כי טוב (כי בלא דע"ת נפש לא טוב) וכבר ידעת משארז"ל בתורתו של ר' מאי"ר הי' כתוב כתנות או"ר כי שמו גרם ע"כ לא עמדו חביריו על סוף דעתו. ועוד יתבאר לך אי"ה:
אחשבה לדעת הנה ר"מ ור"י הלכ' כר"י ממילא הלכ' כב"ה אליבא דר"י (ובגמ' נהגו העם כב"ה אליבא דר"י עיי"ש בתו') קשה לן למה לא הביא רבינו הקדוש במשנתינו דברי ר' יהודא ומיסתם סתם לן כר"מ. אם הית' הכוכ' בכדי שתהי' ההלכ' כסתם א"כ למה נוהגין כר"י (ואפילו לכתחיל' כמ"ש התוס') ונ"ל לומר דהנה האו"ר הראשון שבראו הש"י ביום הראשון. הנה דרשו חז"ל בפסוק וירא אלקים את תאור כי טוב ויבד"ל וכו'. שגנזו לצדיקים לעתיד לבא ואמרו החכמים היכן נגנז בתור' הנה כל מה שהאדם צופה בתור' ומילד חדשות כ"א כפי חלקו וכפי הזמן והמקום הוא הכל מהארת אור הגנוז בתור"ה או"ר זשארז"ל כל העוסק בתור' ט"ל תור' מחייהו היינו וה"י או"ר (הנאמר במ"ב) היינו השם הנכבד בד' מילואין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן (בגי' יה"י או"ר) אשר הוא פנימיית החיות של כל העולמות (ע"כ דאו"ר הראשון אדם צופ' ומביט בו מסוף העולם ועד סופו) והנה ד' מילואים הנ"ל הם ט"ל אותיות. והנה נגנז בתור' תורת הוי' תמימ' משיבת נפ"ש ט"ל תור' מחייתו והעוסק בה ומשיבת לו נפשו ע"י הט"ל טל תחי' אשר בה הבן:
והנה רבינו הקדוש חיבר המשנ' והותרה לכתוב משום עת לעשות לי"י (ע"ת בגי' יה"ו או"ר ויה"י או"ר רל"ב רח"ל. הנה נמשך בתור' שבע"פ רח"ל מלכות פ"ה ותור' שבע"פ קרינן לה נמשך לה סוד יהי אור רל"ב ועי"ז מולידים בכל פעם חדשות מן התור' הוא מן האור הגנוז בה יה"י או"ר). והנה מברכין על האור במו"ש כי האור הראשון לא נגנז עד מו"ש (והשתמש בו אדם הראשון ל"ו שעות מנין אל"ה. סוד אלה המצות והחקים והתורות וכו' אל"ה בהחזרת האלף לאלף הקטן יהי' לאלף איכה ירדוף אחד אלף' הנה הוא אלף ל"ה בגי' חמש' פעמים או"ר הכאמר במ"ב חלל או"ר הגנוז. הבן ע"כ עפ"י סוד מהראוי להדליק בשבת ל"ו נירות) ובמוצאי שבת כשנגנז האור הראשון נתן הקב"ה דיע"ה לאדה"ר ונטל ב' אבנים ועצים והוציא את האור ליהנות בו נרמז שע"י הדע"ת שמתבונן בתור' יכולין להוציא בכל פעם מן האור הגנוז בתור' ולדעתי נרמז הדבר בשתי אבני"ם רעפי"ם היינו תור' שבכתב ותור' שבע"פ שע"י שמחברין אותם וטוחנן זה בזה הנה יתילדו חדשות ויתילד האו"ר בכל פעם. והנה כשתבין כ"ז תבין שעם היות רבינו הקדוש התיר לכתוב את התור' שבע"פ עכ"ז בנידון האור במו"ש עשה הדבר בבחי' תורה שבכתב ותור' שבע"פ כתב דברי ר' מאי"ר על ספר בכתב שמא גרים כמש"ל ע"כ הי' כתוב בתורתו כתנות או"ר ע"כ לא עמדו חביריו על סוף דעתו. ודברי ר' יהודא מסר בע"פ (עיין בקנה על המצות ר' יהודה מבחי' יהודה) מלכות פה ותור' שבע"פ קרינן לה ובכן יהיו לרצון אמרי פי ויהא רעוא שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו. והש"י יראנו מתורתו את האור כי טוב ב"ב אמן:
ומעתה אם עיני שכל לך תבין לתרץ קוש' התוס' למה אמר ר' יוחנן כהג"ו הטס כב"ה אליבא דר' יהודא והרי אנן אורויי מורינן כן הבן:
בש"א שברא וכו' ובה"א בור"א וכו'.
בור"א משמע לשעבר ומשמע להבא. ע"כ דקדקו ב"ה לומר בור"א בכדי שיהי' נכלל גם להבא שבכל פעם האו"ר היוצא כברי' חדש' הבן:
בש"א וכו' מאו"ר הא"ש ב"ש מבחי' הגבורות נהורא סכלא חדא גוונא איכא בנורא
ובה"א ב"ה ממדת החסד בורא מאורי האש דכמה גוונין איכא בנורא דנהורא חיוורא שרי על נהורא תכלא והמשכיל יבין בסוד הנאמר בזוהר בפסוק ואתם הדבקים בי"י אלקיכם חיים כולכם היום: