והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']
פרק ח · משנה ד
בש"א מכבדין את הבית פירש"י מקום שאכלו שם אם הסיבו ע"ג קרקע מכבדין את הקרקע או אם הסיבו על השלחן מכבדין את השלחן משיורי אוכלין שנתפזרו עליו עכ"ל. והנה הטעם הוא דחיישינן לשמש ע"ה אשר יניח פירורין שיש בהם כזית ויהיו נמאסים מהתזת מים אחרונים נשמע מדברי רש"י דמים אחרונים אין נוטלין ע"ג קרקע אפילו תחת השלחן דאי אמרת נוטלין ע"ג קרקע. הנה כשאוכלין על השלחן ויטלו ידיהם על הקרקע תחת השלחן אין כאן חשש כן נראה לכאור'. אבל עוד יתבאר הנלע"ד:
הרע"ב והלכ' כב"ש במ"ה שמותר להשתמש בשמש ע"ה עכ"ל. הנה מזה הלשון משמע דרק בזה דמותר להשתמש בשמש ע"ה הלכ' כב"ש. אבל לא בדין משנתינו מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים. והנה לכאור' הא בהא תליא. והנה הרב התויו"ט דחק לפרש אריכות לשון הרע"ב דטעמא קאמר לבעבור זה קבעו הל' כב"ש כי היכי דלא ישתמשו בת"ח. והנה העיקר חסר לפי"ז מדברי הרע"ב גם מה שפירש התויו"ט דקדוק לשון הרע"ב שדקדק לומר והלכ' כב"ש בז"ה היינו לאפוקי כולי פרקין זה א"צ לפנים הלא ידוע לן דהלכ' כב"ה בכ"מ. ונ"ל לפרש דברי הרע"ב ואציגה לפניך לשון הגמ' במאי קמיפלגי ב"ה סברי אסור להשתמש בשמש ע"ה וב"ש סברי מותר להשתמש בשמש ע"ה אמר ר' יוסי ב"ח אמר רב הונא בכולי פרקין הלכ' כב"ה בר מהא דהלכ' כב"ש. ור' אושעיא מתני איפכא ובהא נמי הלכ' כב"ה עכ"ל הגמ'. והנה לכאור' מהו הלשון ר' אושעיא מתני איפכ"א ובהא נמי וכו'. הו"ל סתם ור' אושעיא אמר בהא נמי הלכ' כב"ה והנה מאור עינינו רש"י ז"ל הרגיש בזה ופירש ר' אושעיא מתני איפכא היינו מפיך משנתינו ב"ש לב"ה. וב"ה לב"ש. וא"כ יהי' הלכ' שפיר כב"ה והנה לכאור' מהראוי לנו לפסוק כר' אושעיא נגד רב הונא דקיי"ל קודם אביי ורבא הלכ' כקמאי ובפרט בזה דקי"ל ב"ש במקום ב"ה אינה משנה היינו אם ב"ש מקילין וב"ה מחמירין. אם אינה שנוי' בעדיות אינה משנה וצריכין להפוך והוא כדברי ר' אושעיא לפירש"י. וא"כ קשיא (על הרי"ף והרא"ש שלא הביאו רק דברי רב הונא. וגם) על כל מפרשי המשניות הרמב"ם והרע"ב קשה למה לא פירשו דמשנתינו צריכין להפוך. והלכ' כב"ה. ע"כ נ"ל דהרע"ב נאד מפירש"י ז"ל וס"ל הפירוש סתם ור' אושעיא מתני איפכא (היינו דלא כרב הונא) ובהא נמי הלכ' כב"ה. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה לי' לר"א להאריך הו"ל ור"א אמר בהא נמי הלכ' כב"ה וביותר יקש' דהל"ל סתם ור"א אמר דהלכ' כב"ה בכולי פרקין דמאי הוא הרבותא בה"א נמ"י. ונרא' דהרע"ב מפרש כך דר' אושעיא מתני איפכא דלא כרב הונא היינו בהא נמי הלכ' כב"ה היינו במשנתינו דנוטלין לידים תחיל' ואח"כ מכבדין את הבית. הגם דבהא דמותר להשתמש בשמש ע"ה הלכ' כב"ש עכ"ז בהא דנוטלין תחיל' הלכ' כב"ה. ולא גזרו דילמא יהי' שמש ע"ה שלא ידע דפירורין שיש בהם כזית אסור לאבדן. והטעם נ"ל דאפילו פירורין שאין בהם כזית מוזהר זהירי אינשי דקש' לעניותא. וגם לפי מ"ש האחרונים דהא דמים אחרונים אין נוטלין ע"ג קרקע הוא דוקא כשאין רצפה ורוב הבתים יש בהן רצפה ונוטלין ע"ג קרקע. וההסיבה הוא על השלחן א"כ אין כאן שום חשש. וא"כ שפיר פסקינן כר' אושעיא. דהלכ' כב"ש רק בזה דמותר להשתמש בשמש ע"ה אבל בהא דס"ל לב"ש לחובה לכבד את הבית תחיל' ואח"כ נוטלין בהא הלכ' כב"ה. זה מה שנ"ל לדעת הרע"ב ואין כוונתי להלכ' כמ"ש כ"פ:
תויו"ט בד"ה נוטלין וכו' כדי שלא להשתמש בת"ח עכ"ל. והנני מוסיף דלבעבור זה סמכו לפסוק כב"ש בזה הגם דיצא ב"ק הלכ' כב"ה משום דהל"ל רבם של ב"ה ס"ל באבות ודאישתמש בתגא חלף והלכ' כרב במקום התלמיד קודם אביי ורבא: