והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']
פרק ז · משנה ב
נשים ועבדים וקטנים אי"ן מזמני"ן עליה"ם וכתב הרע"ב. אבל נשים מזמנות לעצמן ועבדים לעצמן. והנה יש לדקדק זה ממשנתינו אי"ן מזמני"ן עליה"ם. היינו שארי אנשים בני חיובא אין מזמני"ן עליה"ם לצרף אותם לברכתם. אבל הם בפ"ע מזמנין. ולפי"ז אם כך הפירוש. א"כ י"ל כן ג"כ במ"א אכל טבל וכו' והשמש שאכל פחות מכזית והגוי אין מזמני"ן עליה"ם. אבל הם מזמנין בפ"ע. וזה א"א לומר דזיל בתר טעמא דהוה כאילו אין להם קביעות. וא"כ האיך יזמנו בפ"ע (ועוד דקתני בהדיהו גו"י ואיך נאמר שהגוים יזמנו בפ"ע) אבל ע"כ צ"ל דהתם משום רישא נקטי איידי דתנא ברישא מזמנין עליהן קתני סיפא אין מזמנין וכמו שהביא לעיל התויו"ט בשם הכ"מ. אבל בכאן דוחק לומר דהכל משום רישא נקטי':
תויו"ט בד"ה נשים וכו' דאפילו עם בעליהן לא (דהרי משנתינו סתם נשנית) משום דאין חברתן נאה עכ"ל נרמז בקרא הללו את י"י מן הארץ וכו' בחורי"ם וג"ם בתולו"ת זקנים ע"ם נערים יהללו וכו'. הרי בזקנים ונערים כתיב ע"ם משום דחבורתן נאה משא"כ בחורים ובתולות לא כתיב ע"ם רק וג"ם משום דאין חבורתן נאה: