אור ברסלב
והיה ברכה פרק ז › משנה א

והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']

פרק ז · משנה א

פרק ז

שלס' שאכלו כאח"ד תיבה כאח"ד מיותר ועכ"פ ביותר צודק לומר ביח"ד אבל רמז בתיבת כאח"ד דיוקא לאפוקי כשכל אחד קבע סעודתו בפ"ע בשלחן בפ"ע. וכן אפילו בשלחן אחד וכ"א אוכל מה שאין חגירו רשאי לאכול עמו כגון זה כהן אוכל פת של תרומ' והישראל אינו רשאי לאכול עמו. וכן זא אוכל פת של חלב וזה של בשר וכיוצא:

פירות עם הארץ וביאור התיבה ד"א דמאי מא"י היינו שיש להסתפק ולשאול אם הפירות הללו מעושרין. והנה לפי"ז בתיבת דמא"י חסר אל"ף היינו לרמז מפני זה יש להסתפק בפירות של האיש הזה מפני שהוא חסר אל"ה היינו חסרון לימוד, (אלף לשון ואאלפך חכמה) והנה י"ל דחז"ל סמכו תקנתם על הנאמר בפסוק עשר תעשר את כל תבואת וכו' וסמיך לי' למע"ן תלמ"ד וכו' רמז כאשר תלמד אז תהי' בכלל עשר תעשר משא"כ ע"ה אינו נאמן:

והכותי' הם הגוים שהושיב סנחריב בערי ישראל כמ"ש ויבא מלך אשור מבב"ל ומכות"א עיין בתויו"ט למה לא הושאל לכנותם ע"ש המקום הראשון הנזכר בפסוק היינו בבליי"ם ונ"ל דבראשונה כשהוצרכו החכמים לדבר מעניני הגוים הללו. הנה היו בגלות בב"ל החרש והמסגר עם כל חבורתם אשר הם יסדו יסודי התור' שבע"פ בגלות בב"ל והיו יראים לכנות הגוים הללו בשם בבליי"ם והושאל להם המקום השני הנזכר בפסוק ואפשר לומר כפשוטו שהכותיים היו הרבים באותן הגוים שהביא ומאינך המקומות בטלי במיעוטא לגבייהו:

טב"ל פירות שלא הורמו מתנותיהן, נק' טב"ל ופירוש התיבה ט"ב ל"א נ"ל דהנה כתיב בנתינת המתנות ושמחת בכל הטו"ב אתה והלו"י וכו'. א"כ כשלא נתן המתנות אין כאן עדיין שמחת הטו"ב. והנה אין טוב אלא תורה שנא' כי לקח טו"ב נתת"י לכם תורת"י וכו'. נתן לנו את תורתו במתנה וכשהאדם נותן ג"כ המתנות המחויבות הנה נוחל ג"כ את המתנ' הניתנה לנו לקח טו"ב נתתי וע"כ כתיב במעשרות עשר תעשר וכו' למען תלמ"ד ליראה וכו' שע"י נתינת המעשרות זיכה לתור"ה ללעד"ה לירא' וכו' כדכתיב במתן תור' למען תהי' יראתו ע"פ וכו'. ע"כ בתיבת טב"ל שפירושו הוא ט"ב ל"א הנה נחסרה אל"ף לרמז שנחסר עדיין הלימו"ד. למען תלמ"ד וכו':

הרע"ב בד"ה לזמ"ן להזדמן וכו' נבר"ך וכו' רצ"ל באומרו נבר"ך. הנה הוא מזמין אותם לברכ' ע"כ נק' זה זימו"ן כענין מי שמזמינים אותו לדין:

בד"ה דמא"י וכו' ולא הוה מצוה הבאה בעבירה דרוב ע"ה מעשרים הם עכ"ל בגמ' אמרינין משום דתנן מאכילין את העניים דמא"י ומיגו דאי בעי מפקיר לנכסי' והוה עני וכו'. והנה על גוף הדין קשה הא דמאכילין את העניים דמאי משום דרבנן הוא ואין מאכילין אותם טבל דרבנן היינו הנזרע בעציץ שאינו נקוב וצריכין לומר דבטבל דרבנן אין הגזירה משום איזה ספק רק דגזרו שגם הנזרע בעציץ שאינו נקוב צריכין לעשר משום דילמא יבא ליזרע בעציץ נקוב ולא יעשר. וא"כ אפילו ידעינין בודאי שנזרע באינו נקוב גזירת חכמים רביע עלי' לעשר ואם אינו מעשר עביר' הוא משא"כ פירות ע"ה גזרו לעשר משום ספק ואם ידעינין בודאי שהע"ה עישר בודאי א"צ לעשר ממילא אפילו בספק אין האיסור של גזירתם חמור כי רוב ע"ה מעשרין וע"כ מאכילין את העניים דמאי. וא"כ הא דמאכילין את העניים סובב הולך על העיקר שרוב ע"ה מעשרים הם. ע"כ פי' הרע"ב את העיקר ויתורץ בזה ג"כ הא דמזמנין על האוכל דמאי ואין מזמנין על האוכל טבל דרבנן ודו"ק:

תוכן העניינים

והיה ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה