והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']
פרק ד · משנה ג
ר"ג אומר בכ"ל יו"ם וכו'. ודאי אין כונתו בשבתות ויו"ט רק הכוונה אומרו בכ"ל יו"ם דהנה קי"ל הלכה כדברי המכריע וכאן הלכ' כר"ע דמכריע הוא וקי"ל אין הכרעת דעת שלישית מכרעת היינו כשהשני התנאים הראשונים לא גילו דעתם שיש לצדר איזה חילוק ובא השלישי ומחלק דבר חדש אין זה הכרע' (עיין ברש"י סוף פרק א' דפסחים) והנה אם לא היו ר"ג ור"י מגלים בדעתם שיש איזה חילוק בין שגורה תפילתו לאינו שגורה לא הי' ר"ע מכריע משא"כ ר"ג אומר בכ"ל יו"ם אפילו אינה שגורה תפילתו ידחוק נפשו להתפלל דוקא י"ח שלימות ועלי' קאי ר"י מעין י"ח וקאי ג"כ על מאמר ר"ג בכ"ל יו"ם וכצ"ל אפילו שגורה תפילתו וע"ז בא ר"ע והכריע אם שגורה וכו' ע"כ הלכתא כותי':
אם שגורה וכו' מתפל"ל שמ"ע וכו', כ"ה הגירסא במשנה שבגמרא. ובמשניות יתפלל נרא' דיש חילוק בין הגירסאות לדינא דסיפא אומרו ואם לאו מעין שמ"ע. והנה הסיפא קאי ארישא הנה אם גרסינן ברישא יתפל"ל הוא לשון ציווי הנה הוה ג"כ בסיפא כאלו אמרו ואם לאו יתפל"ל שמ"ע הנה הוא ציווי וחיוב לבל יתפלל שמ"ע בשלימות כיון שרואה שאין תפילתו שגורה הנה כתיב למה לי רוב זבחיכם ולגירסת הגמ' הוה כאילו אמרו גם בסיפא ואם לאו מתפל"ל שמ"ע היינו רשות בידו לפטור א"ע במעין שמ"ע. ואם ירצה להחמיר רשאי נ"ל והבן וצ"ע בדבר: