אור ברסלב

והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']

פרק ד

פרק ג

משנה א

תפלת השח"ר לא אמר תפלת הבק"ר כלשון הכתוב ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה. אבל באומרו תפלת השח"ר רמז לנו אגב אורחא דהתחלת זמנה משעלה עמוד השח"ר. הגם דמצוה להתפלל בהנץ החמה כמד"א ייראוך עם שמש זה הוא רק למצוה אבל התחלת זמנה מעמוד השח"ר ואילך:

ועוד כאשר תתבונן מ"ש דור אעירה שח"ר אני מעורר את השחר ואין השח"ר מעיר אותי ועיין בט"ז בהתחלת ש"ע או"ח תתבונן למה קרא תפלת השח"ר:

השח"ר המנח"ה בה"א הידיעה י"ל לפי מאי דמסקינן בגמ' כולי יומא מצלי ואזיל רק עד הזמן הקבוע יהבי לי' שכר תפלה בזמנה אחר הזמן שכר התפילה יהבי לי' אבל שכר תפלה בזמנה לא יהבי לי' ומעתה ידוקדק אומרו תפלת השח"ר הידועה דייקא דיהבין לי' שכר בזמנה:

תפלת המנח"ה ענין שם מנח"ה. עיין בתויו"ט שהקשה הלא גם בשחר היו מקריבין מנחה וי"ל ע"ש הכתוב תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנח"ת ערב ש"מ דמנח"ת ערב יותר מקובלת. והנה עוד ידוע למשכילים דברי מרן האר"י ז"ל זמן מנח"ה הוא זמן הדין תפלת יצחק. והנה ש"י עולמות הסובבים את הכסא או"ר (ר"ז) מימינא מסטרא דחסד יה"י או"ר בבקר ק"ג משמאלא למנ"ה יומא בהשקט האו"ר ע"כ מנח"ה בגי' ק"ג בין והתבונן:

ונ"ל עוד לדעת הרמב"ם דס"ל דתפלה אחת ביום היא מדאורייתא מ"ע ממנין תרי"ג (ולעבדו בכל לבבכם עבודה שבלב היא תפלה רק הנוסח הוא מדרבנן) ולפ"ז בתפילה הראשונה שביום תפלת השחר יצא י"ח מדאורייתא קראו לתפלה השני' בשם מנח"ה שהוא לשון דורון ומתנה כביכול נותנים בזאת התפלה דורון להש"י חוץ העבודה המחויבת מיהו עפ"י פשוטו נ"ל. דהעיקר הוא כדברי הרמב"ן דזמן מנוחת השמש מן האור הגדול נק' אצלם הזמן ההוא מנח"ה מלשון מנוחה והנה תיכף אחר חצות דניכר הנטי' אל הערב מיקרי מנח"ה גדולה ובתשעה ומחצה אז נתקרר חום השמש בנטיתו הרבה לצד השקיעה זה מיקרי מנחה קטנ"ה וראי' לדברי. רהנה ר' יהודא ס"ל זמן תפלת מנח"ה אינה אלא עד פל"ג המנח"ה הנה מפלג ואילך עבר זמן תפלת מנח"ה ואעפ"כ הזמן עד הערב נק' מנח"ה דהרי כשאומר עד פלג המנח"ה הנה נראה מדבריו דעד הערב הזמן נק' מנח"ה הרי לך מבואר דאין התפילה נק' מנח"ה רק הזמן והתפלה נק' ע"ש הזמן והבן. ובזה יתורץ לך תמיהת התויו"ט על הרע"ב בד"ה תפלת המנחה. ויתבאר אי"ה:

תפלת הערב אין לה קב"ע. הנה אמרו הכונה בזה הלשון לאשמעונין דתפלת ערבית רשות מסום דניתקנה כנגד אברים ופדרים ולפ"ז הכונה אין לה קב"ע שאין קרבן קבוע נגד התפילה הלזו כאינך שחרית ומוסף ומנחה. שבאים נגד קרבן קבוע:

סידורא דמתני' ביאר תחילה זמני התפילות המחויבים בכ"י דהיינו שחרית ומנח' וערבית שהיא רשות הניחה לאחריהן ואעפ"כ הנה היא בכל יום משא"כ תפילת המוספי"ן שבאה לפרקים הניחה לאחרונה. ולשון מוס"ף הוא כי הקרבן הניתוסף בשבתות ובחדשים ובמועד י"י על עולת התמיד הוא הנק' מוס"ף וכן התפילה הבאה נגד הקרבן ההוא:

הרמב"ם ופי' פל"ג המנחה חצי המנח"ה שם נופל על עת מן היום (רצ"ל פירוש תיבת מנה"ה הוא שם נופל וכו') והוא כשישאר מן היום ב' שעות וחצי זמניות ונקרא תפילה השנית מנח"ה מפני היות תחילת זמנה בעת ההיא ופלג המנח"ה כשישאר מן היום שעה ורביע עכ"ל הרי שלך לפניך כמש"ל בדיוקי המשנה דאלו ב' שעות ומחצה שקודם הלילה נקראים מנח"ה והתפילה שמתפללין בעת ההוא נקראת על שם הזמן. רק שלא ביאר טעם קריאת הזמן בשם מנח"ה. וצ"ל דהוא אצלו דבר פשוט כמ"ש הרמב"ן השקט החום והאור (או כמ"ש בדיוקי המשנה):

הרע"ב בד"ה עד פלג המנחה זמן מנח"ה קטנ"ה הוא מתשעה שעות ומחצה ע"ד הליל"ה וכו'. נ"ל דרצ"ל כדברי הרמב"ם. הזמן מן היום שנק' מנח"ה קטנה הוא ב' שעות ומחצה קודם וחצי הראשון מן הזמן הזה הוא זמן תפלת המנחה לר"י והרב התויו"ט הבין מלשונו דקאי על הקרבת התמיד ולכך הניח דבריו בתימא ולדעתי א"א לפרש כונתו על קרבן התמיד רק כמ"ש:

בא"ד ובלבד שלא יתפלל ערבית בזמן זה שכיון וכו'. לא ביאר הכונה אם דוקא באותו יום שמתפלל בו מנחה אין להתפלל בו ערבית אם גם בימים אחרים והדברים צריכים עיון:

תויו"ט בד"ה תפילת המנחה וכו' ותימא שהר"ב פי' בדר"י דזמן מנחה וכו'. כבר כתבתי לדעתי כונת הרע"ב בדברי הרמב"ם דהזמן נק' מנח"ה והוא בין לרבנן בין לר"י

בא"ד והרמב"ם בפירושו כתב וכו' ולא נתן טעם על הש"ס וכו' עכ"ל עמש"ל בד"ה ר' יהודא וכו' בנ"א ל"ג וכו' וכן העידו התוס' וכו' ואע"פ שהוא בבריי' רבי לא שנאו במשנה דלא ס"ל כוותי' עכ"ל הנה רב"י שונה במשנה גם דברי התנאים דלא ס"ל כותייהו רק בכאן דבשחרית ומנחה הלכתא כותי' דר"י וכי היכי דלא נטעה דגם במוספין הלכתא כוותי' השמיטו ומאן דגרס לי' ס"ל דאף על פי כן שנאו דעכ"פ קי"ל כותי' בהא דנק' פושע נ"ל:

משנה ב

רב"י נחוניא בן הקנה הי' מתפלל בכניסתו לביהמ"ד וביציאתו ת"ק. הנה כל המפרשים והפוסקים כולם כאחד הסכימו דחובה למימרינהו ע"כ אציגה נא לפניך הנוסחא המבוארת בגמ' ואדקדק בפירושם כיד י"י הטובה עלי:

בכניסתו מה הוא אומר ביציאתו מה הוא אומר

יהר"מ י"י אלקי. שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חביר' ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא (ובנוסח התויו"ט ולא על מותר אסור. ולא על אסור מותר וכ"ה בפי' הרמב"ם ורא"ש ורמזים וכ"ה בכתבי מרן האר"י ז"ל) ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם.

מודה אני לפניך י"י אלהים ששמת חלקי מיושבי ביהמ"ד ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שאני משכים והם משכימים אני משכים לד"ת והם משכימים לדברים בטלים . אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר. והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים אני רץ לחיי עוה"ב. והם רצים לבאר שחת (עכ"ל הגמ' והתוי"ט מסיים בנוסחתו) שנא' ואתה אלקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:

ועתה נבא לדקדק בפירוש הדברים ויתבאר דעת המפרשים:

והנה נבא לקדקדק בדברי המשנה אמרו לו מה מקו"ם לתפילה זו. הנה פירשו רש"י והרע"ב כלומר מה טיביה הנה במשנה שבירושלמי גרסינן בפירוש.

מה טיב"ה. אבל לגירסתינו מ"ה מקו"ם לא ידעתי האיך יפול לשון מקו"ם לבארו בלשון טיב"ה. והנה הצצתי בלשון הרמב"ם בפירושו כתב בזה"ל ויש לו להתפלל אלה הב' תפילות יושב או עומד או כמו שיזדמן ול"א יחזי"ר פני"ו למזר"ח וכו'. נראה מלשונו דבא לבאר אומרו שהי' מתפלל תפלה קצר"ה היינו כדמיון תפל"ה קצר"ה שאמרו שמתפללין בדרך במקום סכנה שאינו מדקדק בחזרת פנים למזרח. ובעמידה (כמ"ש בגמ' תפלה קצרה בין עומד בין מהלך) והנה לבעבור זה קראו לתפילת רכב"ה ג"כ תפל"ה קצר"ה היינו שראו שהי' מתפלל תפל' בלחש. ולא הי' מדקדק בחזרת פנים ובעמידה ושאלוהו מה מקו"ם לתפילה זו רצ"ל היכן הוא הקפדת המקו"ם לתפל' זו שאתה מתפלל שאינך מדקדק התפלל אל המקו"ם המקודש היינו נוכח ירושלים והשיב להם אין זה מן התפילו' המחויבות בתקנת האבות ונגד התמידין רק היא תפילת יחיד לנכנסים לביה"ד על הצלחת התורה. זה מה שנראה בכונת הרמב"ם ז"ל:

והנה נ"ל עוד לבאר עפ"י פירוש רש"י והרע"ב שפירשו בנוסח וישמח"ו ב"י חביר"י. הר"י רע"ה שתב"א ע"ל יד"י שאגרו"ם לה"ם שיענשו עכ"ל. לכאורה למה הוצרכו לפרש כך ולא כפשוטו יהא רעוא שלא אכשל בדברי הלכה. ואז ישמחו בי חבירים האהובים ואני אשמח בהם כשיכוונו לדבר הלכה כמשפט לאוהבי שמו ית', שכל אחד שמח ושש בטובת חבירו. אבל ההכרח הביאם לפרש כך כדי לתרץ כמה קושית. והוא א' הנה רנב"ה השיב בכניסתי אני מתפלל שלא תאר"ע תקל"ה ע"ל יד"י. הנה ביאר להם דזה כלל תפילתו ואין בה דבר אחר ואם נפרש וישמח"ו ב"י חביר"י יהא רעוא שישמח"ו. וכן ואשמ"ח בה"ם כמ"ש הנה היא תפילה אחרת ואינה מענין מורא התקלה ב' קשה אם הפירוש הוא פשוט כמ"ש יהא רעוא שישמחו והשמח' תהי' להם כשלא אכשל הל"ל וישמח"ו בי חבירי אחר שיאמר ולא אומר על וכו' טהור טמא וישמחו בי חבירי ע"ז שלא אכשל. ואכוין תמיד לומר על טהור טהור. ולמה הכניס שמחת החבירים באמצע הענין (ונ"ל דלבעבור זה שינה הרמב"ם ז"ל הגירסא בפירושו. וגרס הכי יה"ר שלא יארע דבר תקלה ע"י ולא אומר על טהור וכו' ולא אכשל בדבר הלכה וכ"ה הגירסא בכתבי מרן האר"י ז"ל. הנה העמיד שמחת החבירים בסוף המבוקש. ונראה מזה שהוא מפרש כמו שפירשתי לעיל היינו כשלא אכשל ואכוין הכל כהלכה ישמחו בי חבירי כמשפט לאוהבי שמו. אבל לפי גרסתינו בגמ' קשה כנ"ל) ע"כ פירשו רש"י והרע"ב דמה שאמר וישמח"ו ב"י ואשמ"ח בהם הוא בכלל חשש התקלה:

ועוד קושיא אחרת מכרחת לפרש כרש"י והרע"ב דאי כפשוטו א"כ אין כאן בית מיחוש תקלה רק מה שיורה לאחרים שלא כדין ויאכילם טריפות ח"ו וכיוצא (כי הכשלון בדבר הלכ' סתם בסדר הלימוד אין כאן איסור כמשארז"ל ב' תלמידי חכמים המתוכחים בדבר הלכה זה אומר בית אב של הלכ'. וזה אינו אומר בית אב של הלכה אעפ"כ וכו') והנה זה הוא דוקא כשיאמר על אסור מותר. ובהיפוך אין כאן כשלון ותקלה. וגם קשה עפ"י דמסקינן דחובה למימרינהו לכל אדם. הנה לאו כ"ע מורי הוראות נינהו. ולפי הנ"ל חשש התקלה אינה אלא למוסמך להוראה ורחוק מרבו ג' פרסאות משא"כ תלמידים במקום רבם דאסורין להורות אין להם שייכות לתפילה זו ע"כ פירשו רש"י והרע"ב. דהמיחוש של התקלה הוא ג"כ וישמח"ו ב"י חביר"י. הוא בכלל של החשש הנה זה אינו דוקא לבעלי הוראות רק בסדר הלימוד והעיון ולפי"ז י"ל בפירוש מה מקו"ם לתפיל' זו ששאלו לרנב"ה הענין הוא כך דבאמת המה שמעו מפיו נוסח הברכה. והיו מסופקים בפירושן של הדברים. אם הפירוש הוא וישמח"ו ב"י חביר"י יהא רעו"א שישמחו בי או הפירוש הוא שהוא בכלל חשש התקלה שיגרום להם עונש. כשישמח"ו על טעותו ונ"מ לדינא אם הפירוש הוא שיהא רעוא שישמחו. א"כ אין חשש תקלה רק לענין הוראה. א"כ תלמיד במקום רבו. א"צ להתפלל תפילה זו ואם הכונה. וישמח"ו ב"י חביר"י הוא מיחוש התקלה. א"כ גם תלמיד במקום רבו בעי להתפלל תפל' זו. וזה ששאלוהו מה מקו"ם לתפלה זו אם צריך לדקדק בתפל' זו דוקא על המקום דהיינו כשהוא רחוק מרבו וחושש לטעות הוראה משא"כ במקום רבו אין צריכין להתפלל והשיב להם בכניסתי אנ"י מתפלל שלא תארע תקל"ה ע"ל ידי כי הפירוש וישמח"ו ב"י זה ג"כ בכלל חשש התקל' ע"כ אין מקו"ם לתפל' זו. דאפילו במקום רבו חובה למימרינהו:

ולפי"ז י"ל דבהא פליגי גירסת תלמודא דידן ותלמוד ירושלמי דבתלמוד ירושלמ"י גרסינן מ"ה טיב"ה של תפל' זו והשאלה הוא כפשוטו מה הוא סיבתה וי"ל לפירושו דפירוש וישמחו ב"י חביר"י הוא כפשוטו ולגירסת תלמודא דידן מה מקו"ם היינו אם צריכין לאמרה במקום רבו והשיב דצריכין כי פירוש וישאח"ו ב"י חביר"י הוא כפירוש רש"י והרע"ב:

ומעתה נשובה נא ונחקורה לפי פירוש רש"י והרע"ב הנה סיום התפל'. ואשמ"ח בה"ס הוא ג"כ בכלל החשש כשיטעו החבירים או ח"ו אשמח בהם בטעותם ויגיע לידי עבירה ועונש ואיך יהי' סיום התפלה בדבר שאינו טוב והלא הרב' חשו חז"ל לזה משום אל תעמוד בדבר וכו' והנה גם על תפלת יציאה מביהמ"ד שמסיים והם רצים לבאר שחת קשה כנ"ל (וי"ל דזה כונת התויו"ט שהוסיף בנוסחתו הפסוק שנא' ואתה אלקים וכו' ואני אבטח בך מיהו לא מצינו זה בגמ') מיהו ע"ז י"ל דכיון דברשעים מדבר מדקאמר והם רצים לבאר שחת ועונש הרשעים טובה היא (וכענין שסיים הוש"ע הנביא ספרו ופושעי"ם יכשל"ו ב"ם) מיהו על תפילת הכניסה הקושיא במקומה עומדת דהרי על עצמו מסיים ואשמ"ח בה"ם (ולפירוש רש"י והרע"ב הסיום הוא בדבר שאינו טוב. והנה ראיתי בדברי מרן האר"י ז"ל שמסיים ג"כ בפסוק כי י"י יתן חכמה מפי וכו' גל עיני ואביטה וכו' מיהו בגמ' לא מצינו) וי"ל דרש"י והרע"ב ס"ל דהנה גם בתפילת היציאה מסיים בדבר שאינו טוב (ולא ס"ל לסברא מש"ל) ע"כ צ"ל דהגמ' לא הביאה רק נוסח התפילה. אבל ודאי מסיים באיזה פסוק שאינו מנוסח התפל' והה"ד בתפילת הכניסה מסיימינן בפסוק והגמרא לא הביאה רק נוסח התפלה נ"ל:

תויו"ט בד"ה שלא תארע וכו' אבל הכשלון בדבר הלכה לא קחשיב כיון שחביריו רבו וכו'. לדעתי אין זה מספיק דמי יודע אם ירבו חביריו ואפשר ישב בדד בזמן ההוראה. אך הוא לדעתי כיון דחובה על כל איש למימרינהו. הנה לאו כ"ע מורי הוראות נינהו ובפרט העומד במקום רבו לזה פי' הרע"ב דה"ק דיארע ח"ו תקלה גם למי שאינו מורה. אבל רש"י פירש רעות שתים כי פירש בדברי רנב"ה שהוא הי' בודאי מורה הוראות ולדידי' צריכין למיחש ב' חששות:

משנה ג

ר"ג אומר בכ"ל יו"ם וכו'. ודאי אין כונתו בשבתות ויו"ט רק הכוונה אומרו בכ"ל יו"ם דהנה קי"ל הלכה כדברי המכריע וכאן הלכ' כר"ע דמכריע הוא וקי"ל אין הכרעת דעת שלישית מכרעת היינו כשהשני התנאים הראשונים לא גילו דעתם שיש לצדר איזה חילוק ובא השלישי ומחלק דבר חדש אין זה הכרע' (עיין ברש"י סוף פרק א' דפסחים) והנה אם לא היו ר"ג ור"י מגלים בדעתם שיש איזה חילוק בין שגורה תפילתו לאינו שגורה לא הי' ר"ע מכריע משא"כ ר"ג אומר בכ"ל יו"ם אפילו אינה שגורה תפילתו ידחוק נפשו להתפלל דוקא י"ח שלימות ועלי' קאי ר"י מעין י"ח וקאי ג"כ על מאמר ר"ג בכ"ל יו"ם וכצ"ל אפילו שגורה תפילתו וע"ז בא ר"ע והכריע אם שגורה וכו' ע"כ הלכתא כותי':

אם שגורה וכו' מתפל"ל שמ"ע וכו', כ"ה הגירסא במשנה שבגמרא. ובמשניות יתפלל נרא' דיש חילוק בין הגירסאות לדינא דסיפא אומרו ואם לאו מעין שמ"ע. והנה הסיפא קאי ארישא הנה אם גרסינן ברישא יתפל"ל הוא לשון ציווי הנה הוה ג"כ בסיפא כאלו אמרו ואם לאו יתפל"ל שמ"ע הנה הוא ציווי וחיוב לבל יתפלל שמ"ע בשלימות כיון שרואה שאין תפילתו שגורה הנה כתיב למה לי רוב זבחיכם ולגירסת הגמ' הוה כאילו אמרו גם בסיפא ואם לאו מתפל"ל שמ"ע היינו רשות בידו לפטור א"ע במעין שמ"ע. ואם ירצה להחמיר רשאי נ"ל והבן וצ"ע בדבר:

משנה ד

העוש"ה תפילתו קב"ע וכו' בגמ' מאי קב"ע אר"י בר אידי א"ר אושעיא כל שתפילתו דומה עליו כמשוי ורבנן אמרי כל מי שאין אומרה בלשון תחנונים. רבה ור"י דאמרי תרווייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר א"ר זירא אנא יכילנא לחידושי וכו' ומיסתפינא דילמא מטרידנא אביי בר אבון ור"ח וכו' כל שאין מתפלל עם דמדומי חמה וכו' לייטי עלה במערבא וכו' עכ"ל. והנה הרמב"ם פי' בכאן רצ"ל בענין קב"ע שישי"ם תפילתו כמי שיש לו עסק וכו' וישלימהו כדי שינוח מעבודתו ויסיר מעליו טרחו ומשאו עכ"ל. והוא כדברי ר' אושעיא בגמ'. וגם הרע"ב פי' כר' אושעיא. והנה לא רצו לפרש כרבה ור"י מדאמר ר' זירא אח"כ דמיסתפי דילמא מיטריד ש"מ דלא פסקינן כוותייהו. וגם כאביי ור"ח נמי לא דהא לייטו עלה במערבא. אבל לא ידענא למה לא פירשו כרבנן דרבים הם נגד ר' אושעיא ונ"ל דתיבת העוש"ה לא יתכן שפיר רק לדברי ר' אושעיא משא"כ לרבנן הל"ל האומ"ר. וזה שמדקדק הרמב"ם בלשון שישים תפילתו כמי וכו':

והנה לפירוש דר' אושעיא י"ל דנפקא לן זה מקרא עבדו את י"י בשמחה. שתהי' השמחה בשעת העבודה משא"כ מי שתפילתו דומ' עליו כמשא. הנה השמח' באה לו אחר העבוד' על שנפטר מן העבוד' וכבר נכתב אצלינו גם בפסוקי התורה עבודת מתנ"ה את"ן את כהונתכם והבן:

המהל"ך ובמשנה שבגמ' ההול"ך. מיהו בפיסקא שבגמ' גרסינן נמי ההול"ך וכעת אין בידי לבאר:

סכנ"ה שורש תיבת סככה. אפשר לומר שהוא מלשון ותהי למלך סוכנ"ת שהוא לשון חימום שמחמם ומרתיח הדם. והנה הפחד נמי מרתיח הדם שמתחמם מחמת הפחד ועיין בגמ' נדה חילוק בין פחדא לביעתותא:

הושע הש"ס ודאי הכונה שיאמר השם הנק' ויכוין הנכתב כמו שנא' בירמי' ל"א אבל התנא משמיענו בזה שאומר הש"ס להורות לנו אגב אורחא בלימודו מי שנזדמן לו פסוק דרך לימודו אם אינו פסוק שלם לא יאמר בפירוש השמות הכתובים בו רק יאמר תיבת הש"ס כמו שהוא מנהגו בהזכיר בדברי חול. והנה במשנה בגמ' גרסינן הושע י"י וכו' (ע' בקו"א אות ד'):

בכל פרשת העבור לחד פירושא בגמ' אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עבר"ה כאשה עובר"ה. ועיין ברש"י שמפרש לפ"ז בכל פרשת העבור בכל עניני פירושים שיכולין לפרש תיבת העבו"ר היינו עבר"ה עובר"ה וצריכין להתבונן למה יתפלל בלשון המצאה כזאת וי"ל דכיון שהוא במקום סכנה בכדי שלא תהי' קטרוג על תפילתו יתפלל בלשון כזה שאין מובן הפירוש כי אם בלב ולא תתודע כי אם להבוחן לבות וכליות ותקובל לרצון בלא קטרוג. וענין התפיל' הזאת אחר הפסוק הושע י"י את עמך וכו'. דהנה נאמר אח"כ בפסוק הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ. בם עור ופסח הר"ה ויולד"ת יחדו וכו'. הנה ידוע לך צפון הוא מקום הדין ומשם יונקים החיצונים אשר מדורם במקום התהו והם רצועה לאלקאה לחיבייא וכל הסכנות והיסורין באים מהם כמד"א מצפון תפתח הרעה וכו'. והנה כתיב אח"כ הר"ה ויולד"ת יחדו שיקוים בהם הריון ולידה ביחד הוא הנרמז בתפיל' אפילו בשע"ה שאתה מתמלא וכו' כאשה עובר"ה יהיו צרכיהם לפניך הוא הליד"ה הבן ולאידך לישנא בגמ' אפילו בשעה שהם פורסים לעבירה וכו' (הוא הפירוש של הרע"ב בכאן) דרש לי' מן הכני מביא אותם מארץ צפו"ן דידוע הוא העובר עבירה הכ' פורש עצמו מן האילן הקודש ונעשה ח"ו כמרכבה אל הקליפות אשר מדורם בצפו"ן במקום תהו. וזהו הרמז בפסוק הנני מביא אותם מארץ צפון אפילו בפרישתם לעבירה ולפ"ז להיות דהפסוק הנני מביא אותם הוא סמוך ממש לפסוק הושע י"י את עמך וכו'. ע"כ בחר הרע"ב בפירושו לפרש המשנ' בזה הלשון נ"ל:

משנה ה

הי' רוכב וכו' לא אמר סתם הרוכ"ב על החמור וכו'. אבל השמיענו הי"ה רוכב שאירע לו כן בהזדמנות שהי' רוכב מקדם והגיע זמן תפילה אבל ודאי כשמגיע זמן תפיל' אין לו להתעסק ברכיבה רק יתפלל מקודם:

ירד ויתפל"ל במשנה שבגמ' ובמשנה במשניות ל"ג תיבת ויתפליל י"ל כפשוטו דהמסדר הגמ' סידר במשנה אחת משנה זאת עם משניות הקודמות דכול"ם מדברים מן עסק התפילות בדרך ובדחק ובסכנה וכיון שהם סדורים במשנה אחת סד"א הי' רוכב על החמור קאי על דברי ר"י הקודמים דהיינו כשהוא במקום סכנה ומתפלל תפלה קצרה דגם לתפלה קצרה ירד ע"כ הוסיף תיבת ויתפלל דקאי על התפלה הקבועה והוא ענין בפ"ע משא"כ במשניות הוא משנה בפ"ע וכעת אין בידי לפרש יותר:

יחזיר את פני"ו לצ"ד ירושלים כן פירש"י והרע"ב והדין עמהם ועיין מ"ש התויו"ט בשם רבינו יונה ולא תימא נגד ירושלים לחוד אלא כנגד ירושלים וביהמ"ק ובית קה"ק וכו' ע"ש עוד דברי התויו"ט והוא תימא בעיני דמי שיעמוד בקצה העולם בפנות הצפונים והדרומים יצטרך לרכוב עד אמצע העולם ולהפוך פניו בכיוון ממש כנגד ביהמ"ק זה א"א לומר ואציגה לפניך לשון הברייתא בגמ' ת"ר סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין את לבו לאביו שבשמים הי' עומד בח"ל יכוין א"ת לב"ו כנגד א"י שנא' והתפללו אליך דרך ארצם הי' עומד בא"י יכוין את לבו נגד ירושלים שנא' והתפללו אליך דרך העיר הי' עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד ביהמ"ק שנא' והתפללו אל הבית הזה הי' עומד בביהמ"ק יכוין את לבו כנגד בית קה"ק שנא' והתפללו אל המקום הזה וכו' נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב וכו'. וכתבו התוס' בד"ה הי' עומד בחו"ל יכוין כנגד א"י. ול"ג לב"ו דאפניו קאי כדקתני סיפא הי' עומד במזרח מחזי' פניו למערב עכ"ל ותורתם אמת דודאי עיקר הכונה להעלות התפלה דרך שער השמים שהוא מקום קה"ק וא"א לומר אשר כל אחד מישראל בכ"מ שהוא בארבע כנפות הארץ יעמוד בתפילתו ביושר דוקא בקו השוה נגד קה"ק ממש אך הוא העומדים בחו"ל יחזירו פניהם לצד א"י אשר בארץ ההוא נבנה ביהמ"ק ובתוכו בית קה"ק והעומד בא"י באיזה מקום מארבע רוחותיו יחזיר פניו לצד ירושלים אשר בתוכו ביהמ"ק ובתוכו קה"ק והעומד בירושלים מחזיר פניו לביהמ"ק בתוכו קה"ק נמצא תבין מי שאינו בביהמ"ק לא תוכל לומר מחזיר פניו נגד בית קה"ק רק נגד ירושלים. אבל מי שאינו יכול להחזיר את פניו. כמו הכא ברוכב על החמור. ויש מניעה שאינו יכול להחזיר את פניו. הנה רק בכונת הלב תליא מלתא בודאי יכוין לתכלית המכוון נגד ביהמ"ק שהוא שער השמים נמצא התנא דידן דוקנא הוא דלא קמתני לי' כנגד בית קה"ק רק בסיפא כשאינו יכול להחזיר פניו אבל ביכול להחזיר פניו הנה תנא בא"י קאי הכונה בהחזרת פניו הוא לצד ירושלים וכפירש"י והרע"ב והא דלא ביאר התנא בפירוש ברישא יחזיר את פניו לצד ירושלים בכדי שילמדו דעס גם בני חו"ל. דאין צריכין לצד ירושלים דוקא רק לצד א"י והוא לדעתי נכון בעזה"י והמ"י:

משנה ו

הי"ה יוש"ב בספיניה, וכו' ובמשנה שבגמ' הי' מהל"ך ועוד במשניות גרסינן א"ו בקרו"ן. ובמשנה שבגמ' ליתא ונראה דהנה כתב הרמב"ם וכן הטור דאפילו לעמוד אינו צריך רק מתפלל מיושב ופי' הב"י הטעם בקרון א"א שיעמוד מפני שמתנועע לכאן ולכאן וכתב התויו"ט דהך טעמא שייך נמי בספינ' ובשם רש"י כתב דהטעם בספינה משום בעתותא דמיא עיי"ש. והנה אי הטעם משום בעתותא דמיא אין חילוק בין עומד ליושב ולטעם הב"י דבקרון א"א לעמוד זה הטעם לא שייך רק בקרון אבל בספינה או באסדא שפיר יכולין לעמוד כאשר הוא ידוע לרבים רק לפעמים בספינה קטנה אינם יכולין לעמוד או אפילו בגדולה בסופה וסערה או גלי הים הומים אינם יכולים לעמוד. ולפי"ז י"ל בגמ' ל"ג או בקרו"ן דאין הטעם בספינה ג"כ משום דא"א לעמוד רק הטעם משום בעתותא דמיא א"א לו לכוין הרוחות. אבל ודאי יתפלל תפילתו מעומד ע"כ גרסינן הי' מהלך ול"ג הי' יוש"ב ולגירסת המשניות הוא כפי' הב"י וגרסינן או בקרון. הנה הטעם דאינו יכול לעמוד וספינ' דומיא דקרון כשאינו יכול לעמוד וגרסינן הי' יוש"ב דיתפלל ג"כ תפילתו מיושב:

הי' וכו' בספינה וכו' משנתינו לא זו אף זו קתני לגירסת הגמרא לא מיבעיא ספינה דא"א להעמידה בנקל. וגם יש בה מרבית המון עם ולא ירצו להמתין ע"כ התירו לו רק שיכוין את לבו לבית קה"ק אלא אפילו אסד"א דבקלות יוכלו להעמידה סד"א דלא התירו קמ"ל ולגירסת המשניות ל"מ ספינה דא"א להעמידה בקלות אלא אפילו קרון דאפשר להעמידו ולא מיבעיא קרון הגם דאפשר להעמידו אעפ"כ הנה הבהמות שאינם בני דעת מנהיגים אותו. הנה הגם שיעמידנו לא תתישב דעתו דקמיסתפי דילמא יניעו הבהמות את הקרון בפתאום. אלא אפילו אסדי"א דיכולין להעמידו והמנהיגים הם בני אדם בני דעת סד"א דלא התירו בכונת הלב לחוד קמ"ל:

משנה ז

אלא בחבר עיר הנה פירשו הכונה הוא בצבו"ר. והנה הרמב"ם ז"ל הטעים הדבר.

חב"ר הוא ת"ח ומסתמא הצבור אינם מתפללים רק אצל הת"ח ולו יהי' כדבריו לא ידענא למה לא אמרו בצבו"ר כמו בכל מקום. ומה שיש לי לומר בזה להיות בכאן זכירת ענין צבו"ר הוא פעם הראשון במשנה ותיבת צבו"ר פירשו דורשי רשומות שהוא ר"ת צדיקים בינונים ורשעים בוא"ו המצרפת. כי צריכין ישראל לצרף עמהם בחבורה את הרשעים כענין חלבנ"ה בקטרת. הנה חברת הרשעים באסיפת הקהל לא יקראו אלא חב"ר עי"ר מחוברים ומצורפים אל העיר. וי"ל בכאן דראב"ע טעמא קאמר דהנה תפילת המוספין הוא תפילה נוספת ואם האדם אינו שלם ח"ו. הנה כתיב למה לי רוב זבחיכם וכו'. ע"כ לא יתפלל אותה היחיד אלא בחב"ר עי"ר שמחברין הצבור ומצרפין עמהם גם את הרשעים ותפילתם לרצון לפני י"י הבן הדבר:

ועוד ארמז לך את אשר עם לבבי, מוס"ף הוא בחי' תוספ"ת כתובה שנותן החתן להכלה לחיבת היחוד השלם וה"ס יהוד"ה יוס"ף (בגי' מוס"ף) תרין משיחין והנה דו"ד כק' עי"ר כמ"ש הכתוב מן היום אשר הוצאתי וכו' לא בחרתי בעי"ר מכל שבטי ישראל וכו' ואבחר בדו"ד וכו' הרי שלך לפניך מלכו"ת בית דו"ד נק' עי"ר (בגי' פ"ר מנצפ"ך כנודע בנינה מתגבורות) ומעתה בין והתבונן בנבואת יעקב אסרי לגפ"ן עיר"ה גפ"ן יוס"ף כגיפ"ן דנציב וכו' הבן הדבר. וכיון שיכונה למשיח בן דו"ד עי"ר נק' משיח בן יוס"ף חב"ר עי"ר בין והתבונן. ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

תוכן העניינים

והיה ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה