והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']
פרק ג · משנה ו
זב שראה קרי לא תנא גם כן בעל קרי שראה זוב דהרי בראי' ראשונה אין בודקין אותו ואפילו ראיתו הוא באונס בבעל קרי. מכל מקום כשבאת השני' שלא באונס מצטרפת להיות זב א"כ בראי' ראשונה הוא תמיד בעל קרי ואעפ"כ כשבאת השני' הנה היא נקראת זיבה למפרע וא"צ טבילה לד"ת נ"ל וכ' בתויו"ט:
ונדה שפלטה ש"ז והמשמשת שראתה נדה לכאורה סידר התנא בדרך זו ואצ"ל זו דהרי נדה שפלטה ש"ז הנה היתה טמאה קודם לכן וצריכה להמתין עד בוא עת טהרתה עכ"ז בפליטתה צריכה טבילה לד"ת מכ"ש משמש"ת שראתה נדה דמטיא חיוב טבילתה לד"ת קודם לראיית נדתה מכ"ש שחייבת טבילה וה"ל לתנא למיתני בהיפך משמשת שראתה נדה. ונדה שפלטה ש"ז והוה דרך לא זו א"ז ובפרט דמעשה התשמיש הוה קודם למעשה הפליטה. אבל סידר התנא כן. כי היכי דתיקו פלוגתא דר"י גם אמשמשת שראתה נדה וכמ"ש הרע"ב הבן:
והמשמש"ת כתב הרמב"ם כינוי לאשה בשעת הבעילה עכ"ל. חכמינו ז"ל תיארו לבעילה בשם תשמי"ש להיות הפועל הזה אינו מן הצורך לאדם לחיותו כאכיל' ושתי'. רק הוא למצוה וכינו הדבר בשם תשמי"ש מצוה:
הרע"ב בד"ה זב שראה וכו' והמשמשה מטתה שראתה נדה אחר ששמשה עכ"ל. והרמב"ם כתב שראתה נדה בשעת בעילה ולא ידעתי למה הוצרך לזה:
בד"ה ור"י פוטר אף במשמשת וכו' עמש"ל בדיוקי המשנה ותבין כונתו: