והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']
פרק ג · משנה ה
היה עומ"ד בתפלה לא קאמר יהי' מתפלל או המתפלל מלתא אגב אורחי' קמ"ל דתפלה צריכה להיות בעמיד"ה כענין הנאמר באברהם אל המקום אשר עמד שם ובמשה ואנכי עמדת"י בהר וכענין ויעמ"ד פנחס ויפלל:
והנה לכאורה לא אדע מה שייכות ענין דין התפל"ה לכאן ואח"כ שוב חוזר התנא בדין מדיני ק"ש ועיין בתוי"ט בד"ה אלא יקצר וע"פ דבריו יתיישב סדר התנא:
ואם לאו יתכס"ה במים וכו' יתכס"ה היינו יעכרם ברגליו וכיוצא שיהיו עכורים ולא יהי' לבו רואה וכו':
עד שלא תנ"ץ וכו' ובגמ' עד שלא תה"א הנ"ץ וכו' עמ"ש בדברי הרמב"ם:
אבל לא יתכסה לא במים הרעי"ם מים סרוחים כפי' הרע"ב הנה אפילו לא יתכסה בהם רק לקרות אצל מים סרוחים דהיינו מי רגלים וכיוצא אסור כיון שמגיע לו ריח רע מהם אבל רבותא קמ"ל הגם שהמקוה טהרה הם מים סרוחים א"כ כיון דלטהרה עשויים י"ל דמותר לקרות דהנה קודם שטבל יהי' אסור לקרות ק"ש והנה טבל בהם הם התירו לקרות סד"א דהותר לו להתכסות בהם ולקרות. הגם שיש להם ריח רע קמ"ל דאעפי"כ אסור מכש"כ דאסור לקרות אצל מים רעים סתם שאינם כשרים למי מקוה דהיינו מי רגלים:
ולא במי המשר"ה רבותא קמ"ל אפילו מי המשרה דלא היו סרוחים מעיקרא רק נעשו סרוחים ע"י הפשתן אסור מכש"כ מי"ם הרעי"ם סרוחים מעיקרא ולפי"ז ול"א במי"ם הרעי"ם הוא משנה שא"צ דניתני סתם ולא יתכסה במי המשרה ואנא ידענא דמכש"כ במים הרעים מעיקרא דאסור וע"כ צ"ל דנשנה משנה יתירא בכדי ללמד לנו הק"ו דאסור לקרות נגד מי רגלים דהרי מים הרעים דכשרים למקוה טהרה אסור לקרות אצלם מכש"כ נגד מי רגלים דפסולים למקוה מכש"כ דאסור וא"כ נשנה לא במי"ם הרעי"ם בכדי ללמד על מ"י רגלי"ם במכ"ש ועל הדיוק הזה הנלמד במכש"כ ע"ז קאמר התנא עד שיטיל לתוכן מים ותבין לפי"ז הגם דמשנתינו חסורי מחסרא עכ"ז נרמז הדבר במשנה:
ונראה לומר דהתנא לא הזכיר מ"י רגלי"ם רק ברמז נלמד לרמז מה שאמרו אין מכניסין מי רגלים במקדש מפני הכבוד והקשו מהו הס"ד להקטיר בקטרת מ"י רגלי"ם ותירצו דאין הכונה מ"י רגלי"ם ממש רק מעין הי' אשר הי' שמו מ"י רגלי"ם והיו מימיו חזקים לשרות בו את הצפורן אלא שלא הכניסוהו למקדש כי יצטרכו להזכיר שם מ"י רגלי"ם במקדש מזה נלמד דאין להזכיר שם גנאי במקום מקודש וכ"ה בזמן שעוסקים בקודש בק"ש ותפילה. והנה התנא ללמדינו זאת הס שלא להזכיר שם מי רגלים בכאן בעידנא דק"ש ורמזו ברמז. ונראה לומר עוד דהתנא מרמז לנו במה דהחסיר ורמז רק ברמז הא דקי"ל דאסור לספר בד"ת בבה"כ ובית המרחץ ואפילו דבר השייך לביה"כ ובה"מ כגון אין משיבין במרחץ גם זאת ההלכה אסור לדבר שם. והנה חקרו האחרונים אם מותר להרהר שם בדברים הנצרכים שם כגון בהלכות שאמרו בגילוי ולקינוח וכיוצא עיין בס' טה"ק. והנה התנא מה שלא הזכיר בפירוש הדין וההלכה ולא יקרא אצל מ"י רגלי"ם בזה השמיענו שגם זאת ההלכה ול"א יקר"א אצ"ל מ"י רגלי"ם אסור לומר אצל מ' רגלים והנה רמזה ברמז אפשר לומר דמחשבה והרהור מותר בדבר הנצרך לשעתה הבן הדבר:
הרמב"ם דברי המשנה הזאת הם בזריזים וזהירים שהיו שומרים להשלים ק"ש עם הנץ החמה וכו' כדי שתהי' התפלה עם עלות השמש וסמכו זה לדברי הנביא ייראוך עם שמש עכ"ל לכאורה מה שהביא בכאן טעמא דותיקין כדי שתהי' התפילה וכו'. זה הטעם לא שייך בכאן דהרי אמר ואם לאו יתכסה במים ויקרא והנה א"א לומר שגם התפיל' יתפלל במים דהרי התפיל' הוא כמדבר לפני המלך ואיך ידבר לפני המלך במים בלא תיקון הגוף במלבושים ובעינן הכון לקראת וכו'. וגם אם נאמר דזה סברת התנא לא הוה שתיק מלהשמיענו זאת אלא על כרחך לא התירו לו רק ק"ש. ואח"כ יעלה מן המים וילבש לבושיו ויתפלל. והנה לא יסמוך ג"ל וגם יתפלל אחר הנץ. והנה לדברי הרמב"ם המשמעות שעיקר הקפידא שיתפלל עם הנץ. והפסוק ייראוך קא מפרש על התפיל'. וזה לא משכחת לה בכאן:
והנה הרע"ב ז"ל נשמר מזה דכתב בזה"ל ולקרות עד שלא הנץ החמה שהותיקין מדקדקין ע"ע לגמור אותה עם הנץ החמה דכתיב ייראוך עם שמש. הנה פירש הפסוק ייראו"ך עם שמש קאי על ק"ש היינו שיסיים אותה עם שמש בתחילת זריחת השמש ואפילו יתפלל אח"כ אין קפידא כ"כ ואפילו לא יסמוך ג"ל יותר טוב לקרות ק"ש ולגומרה ע"ם הנ"ץ משיסמוך ג"ל. והנה אציגה לפניך לשון הגמ' דף ט' ע"ב. אמר אביי לתפילין כאחרים לק"ש כותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא גמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאול' לתפלה ונמצא מתפלל ביום אמר ר"ז מאי קרא ייראוך עם שמש וכו'. והנה בכאן בשמעתין דף כ"ה ע"ב. פוסקא ירד לטבול וכו' עד שלא תנץ החמה וכו'. לימא תנא סתמא כר"א דאמר עד הנץ החמה אפילו תימא ר' יהושע ודילמא כותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה עכ"ל. ולכאורה הנה כבר ידעינן מהבריי' דתניא נמי הכי וכו' שבדף ט'. ולמה מביא מדר' יוחנן וצריכין לומר דלא מתוקמא כברייתא דהרי טעם הברייתא כדי שיסמוך ג"ל ויתפלל ביום ובמשנתינו הוא דבר שאי אפשר דהרי יצטרך להתפלל ערום במים וכמ"ש. על כן לא הביא רק לדר' יוחנן דר"י סתם קאמר ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמ'. אפילו בזולת התפיל' ס"ל למצוה לגמור ק"ש עם הנץ ולדידי' פסוק ייראוך קאי על ק"ש. יראוך עם שמש מצות היראה היינו קבלת עמ"ש הי' עם שמש (ועיי"ש ברש"י ודבריו צריכין עיון רב). ואפשר לומר גם לדברי הרמב"ם דפסוק ייראוך עם שמש הוא על התפיל' שהתפיל' תהי' בתחילת הנץ. והנה הגם דבמשנתינו לא משכחת לה עכ"ז כיון דהותיקין נוהגין כן לקרות ק"ש קודם בכדי שיהיו סומכין ג"ל ויתפללו ביום הנה בהגיע לותיקין זמן בעת מן העיתים שיש להם מניעה לסמוך ג"ל עכ"ז לא יעברו חוקם זמן הק"ש הנהוג אצלם קודם הנץ החמ' כללו של דבר כאשר תדקדק. הנה לפי' הרמב"ם הפסוק ייראוך עם שמש הוא על התפילה שיתחילו התפל' בתחילת זריחת השמש. והק"ש תהי' קודם לזריחה. ולפירוש הרע"ב הפסוק ייראוך הוא על הק"ש שתהי' הק"ש נגמרת בתחילת זריחת השמש ומעתה תבין החילופי גירסאות דבמשניות גרסינן עד שלא תנ"ץ החמ' ובגמ' עד שלא תה"א הנ"ץ החמה ויראה לפרש עד שלא תנ"ץ היינו כפי' הרע"ב היינו שיגמור הק"ש עד שלא תגמור החמ' זריחתה כי בתחילת הזריח' מצוה לגומרה. ולפי' הרמב"ם עד שלא תה"א הנ"ץ החמה כי תיכף בתחילת הזריחה מצוה להתחיל התפילה ודו"ק:
הרע"ב בד"ה ולקרות עד שלא תנ"ץ שהותיקין וכו' דכתיב ייראוך עם שמש עכ"ל עמ"ש בדברי הרמב"ם:
בד"ה יתכס"ה במים ודוקא במים עכורים וכו' נרמז במשנתינו יתכס"ה יעשה פעולה להתכסות היינו יעכרם ברגליו וכיוצא:
בד"ה עד שיממ"ל לתוכן מים. חסורי וכו' עיין מ"ש בדיוקי המשנה:
בא"ד ושיעור המים שיטי"ל וכו' רביעית עכ"ל נרמז במשנתינו עד שיטי"ל לא אמר שיתן רק שיטי"ל היינו שיעור נטיל"ה שהוא רביעית כמ"ש במשנה מי רביעי"ת מטלי"ן לידים וכו':
בד"ה וכמה ירחיק וכו' ודוקא כשהוא לצדדים או לאחריו וכו'. ג"כ מוכח מן המשנ' לא אמרו וכמה יהי' רחו"ק רק וכמה ירחי"ק הנה העושה פעולת הריחוק בעצמו הנה הוא הולך ופניו לפניו. ונשארה הצואה לאחריו הבן הדבר:
תויו"ט בד"ה אלא יקצר וכו' והשתא ג' מחלוקת בדבר וכו' עכ"ל. נ"ל דכונתו לישב למה הכניס התנא דין הי' עומד בתפלה וכו' לכאן דאין כאן מקומה דבכאן מדברים מדיני ק"ש. ובמ"ש התויו"ט יתישב שפיר והלשון שאמר ג' מחלוק"ת אינו מדוקדק דאין כאן מחלוקת רק חילוקי דינים: