והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']
פרק ב · משנה ח
חתן אם רע"ה וכו' ובמשנה שבגמ' אם רוצ"ה וכו'. ונרא' לבאר החילוק אם רצ"ה משמע במקרה בפעם אחד אם אירע כך משא"כ להנהיג כך באיזה מקום למנהג קיים ולגירסת אם רוצ"ה אפשר אם יסכימו על המנהג יתקיים כן ואינו מספיק ויותר נ"ל לומר החילוק בין הגירסאות אם רצ"ה וכו' לשון עבר כבר רצ"ה וכעת כבר עבר הרצון דכן עשה כרצונו דהננו קורא ק"ש כרצונו אין מפסיקין אותו ואין מוחין בידו משא"כ אם עדיין הוא ברצו"ן היינו שבא לישאל באמרו שרצונו לקרוא ק"ש כי רוצה להחמיר מורין לו שלא לקרות ולגירסת אם רוצ"ה תנה הוא לשון הווה שעדיין רוצה ובא לימלך מורין לו שיקרא נ"ל: