אור ברסלב
והיה ברכה פרק ב › משנה ו

והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']

פרק ב · משנה ו

משנה ה

רחץ ליל"ה הראשון הנה תרא' בכאן גם במשנה שבגמ' הגירסא הראשו"ן ולפימ"ש לך לעיל במשנ' הקודמת תבין דבכאן אמרינן בגמרא דהמעש' הי' שמת' ביום. וקסבר אנינות ליל' שלאחר היום הוא מדרבנן דרבנן גזרו שיהי' להליל' חיבור אל היום לענין זה. ע"כ נכתב בהליל' לשון זכר משפט היום ומזה הלשון שפטו זה בגמ':

לא למדתנו רבינו. ובמשכ' שבגמ' למדתנו רבינו נראה לבאר. דהנה הרמב"ם פי' שהרחיצ' הית' בחמים ופי' התויו"ט דהנה רח"ץ משמע מקצת גופו (כענין יוה"כ אסור ברחיצ"ה. אפילו להושיט אצבעו במים אסור ורחיצת כל גופו מיקרי נשתט"ף נ"ל) וזה אינו אסור רק בחמים אבל בצונן מותר לכל אדם. והנה י"ל דהתלמידים למדו ממנו סתם ההלכ' אבל אסור לרחוץ בחמין ולא אמר לטבול או להשתטף. מזה שטפו דאפי' מקצת גופו אסור והן היום ראו שרחץ מקצת גופו בחמין רצו לידע מה הי' כונתו באומרו לרחו"ץ. לזה שאלוהו בדרך לא למדתנו רבינו. אבל אסור לרחו"ץ היינו באמרך לרחו"ץ לא זאת הית' כונתך והשיב להם דבאמת זאת היתה כונתו. אבל הוא להיותו איסטניס מותר זהו לגירסת המשנ' בספרי המשניות ולפי ספרי הגמ' י"ל רחץ כל הגוף בצונן כלשון הכתוב ורחץ את בשרו במים וטהר דמשמע רחיצת כל הגוף במי מקוה צוננים) וע"ז שאלוהו סתם למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ ואין כאן שום צד נוטה להתיר ע"ז השיב להם איסטניס אני לפי"ז יהי' חילוק בין הגירסאות דלגירסת הגמ' אפשר בחמין אסור גם לאיסטניס וכ"ז בדרך אפשר:

א"ל איני כשאר כ"ל אד"ם איסטניס אני. ובמשנ' שבגמ' איני כשאר בני אדם פירוש איסטניס פירוש הרמב"ם (והרע"ב) לשון צינ"ה שהוא מצונן. והרמב"ם אזיל לשיטתו שפירש שרחץ בחמין ורש"י ז"ל פי' אדם מעונ"ג ומפונ"ק (אינו יודע שורשו) ועיין בחידושי הקדוש מהר"ש מאוסטרפאליע כתב בשם הקדמונים שר"ג הי' לו ששה נשמות גדולים יקרי הערך הנרמזים בר"ת איסטנ"ס והי' רוחץ לכבודם:

וי"ל דרוח י"י דיבר ברש"י ז"ל שפירש סתם מעונג ומפונק ולא ביאר השורש והוא מטעם הנ"ל שהי' מעונג מגודל יקר הנשמות הללו וכענין וקראת לשבת עונ"ג עבור הנשמ' היתיר' הבאה אל האדם. ולפי"ז לגירסת המשניות כבר כתבתי לך שכונתם שהי' רוחץ בחמין וכששאלוהו כנ"ל השיב סתם איני כשאר כל אדם רוב העולם כי איסטני"ס אני איש מצונן כדברי הרמב"ם ולפ' הגירסא בגמ' הנה כתבתי לך הכונה שהי' רוחץ בצונן כל הגוף. ולפי"ז א"א לפרש איסטניס מצונן. והנה הגירסא לפי"ז גרסינן איני כשאר בנ"י אד"ם (הראשון) שיש לכ"א נשמ' אחת כפי מה שהית' באיפתו של אדה"ר (כענין הנאמר לאיוב איפה היית וכו' ודרשו בו איפה שלך היכן היתה באדה"ר) כי איסטנ"ס אני מעונג מריבוי נשמות יקרי הערך כנ"ל:

הרמב"ם זו הרחיצה הי' במים חמין וכו' הוא כמ"ש התויו"ט ועמש"ש ועדיין צ"ע:

ופ' איסטניס קר הגוף גזור מן צנ"ת שלג עכ"ל. והנה לפי"ז שורש התיבה ס"ן כמו ע"ן כי אותיות זסש"רץ מתחלפין והט' באת לפעמים באמצע כמו מה נצטד"ק שכתב רש"י בפ' מקץ הנ"ל:

תויו"ט בד"ה דהיין פי' הרמב"ם במים חמין וטעמו דרחץ אפילו מקצת גופו במשמע וא"נ וכו' משום שהי' איסטניס ולחאין הוא שהי' צריך עכ"ל הנה הטעם הראשון אינו מוכרח כ"כ דהן אמת דמצינו רחיצ"ה במשנה במקצת הגוף כגון יוה"כ אסור ברחיצה מיהו בתור' בכ"מ רחיצ"ה הוא כל הגוף ורח"ץ במים וטהר וטעם השני הוא נכון דכיון שפי' איסטני"ס פירושו מצונן על כרחך צ"ל שרחץ בחמין. והנה רש"י ז"ל פי' איסטני"ס מעונג ומפונק ע"כ כתב דהרחיצ' הית' בחמין מיהו הרע"ב ז"ל דפי' איסטניס כהרמב"ם צ"ע למה ביאר שהרחיצ' הית' בחמין:

תוכן העניינים

והיה ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה