אור ברסלב
והיה ברכה פרק ב › משנה ה

והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']

פרק ב · משנה ה

משנה ד

חת"ן פטור וכו' מבואר בגמ' דמיירי בכונס את הבתולה והנה במשנה נשנה סתם חת"ן י"ל דנשמע מן התורה תיבת חת"ן לא מצינו רק בכונס את הבתול'. דהנה אמרו המלאכים אל לוט עוד מי לך פה חת"ן ובניך ובנותיך ולמה אמרו כזה הרי בעלי בנות הנשואות לא היו כדאים להנצל פוק חזי מה הי' סופם ופירשו בזה דה"ק עוד מי לד פה חתן ובניך ובנותיך. שבכאן הוא החת"ן דהיינו הוא בעצמו הי' החת"ן לבנותיו. והי' לו בנים מהם. א"כ הי' בכאן החתין ובניו ובנותיו. והנה הי' לוט חת"ן לבנותיו אשר לא ידעו איש כמ"ש הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש מוכח מכאן אשר חת"ן נק' הכונס את הבתול' ונ"ל דנק' חת"ן הכונס את הבתול' דייקא שיש בה עדיין מעיין חתו"ם ופתח' סתום ב' צירי' וב' דלתות. הנה חותם וב' צירים וב' דלתות הם ד' בגי' חתן הבן:

בליל"ה הראשו"ן ע"ד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה כ"ה הגירסא בספרי המשניות ובנוסחאות הגמרא לילה הראשונה וע"ד וכו' כ"ל לגירסת ספרי המשניות ע"ד בלא וא"ו (וכ"ה בספרי הרי"ף ורא"ש) אין הסיפא. ע"ד מוצא"י שב"ת מחוברת לרישא בליל"ה הראשו"ן ממילא מה דמסיים א"ם לא עש"ה מעש"ה לא קאי על תיבות בליל"ה הראשו"ן וחלוק דין ליל"ה הראשונה מן שארי הג' דבלילה הראשונה גם אם עשה מעשה בתחילת הלילה ועדיין הוא זמן ק"ש אעפ"כ פטור כיון דבזימנא דמטא זמן חיובא דק"ש הי' פטור מן התורה שוב לא חל עליו החיוב אח"כ משא"כ אינך הלילות איהו קא גרם מה שלא בעל עד היום. הנה לזה יש תנאי אם לא עשה מעשה פטור משא"כ בעשה מעש' חייב אחר כך גם בליל המעש'. ואפשר לומר דבליל המעש' פטור גם באינך הלילות ואפשר להיות דמצטרך לטבול אחר הבעילה וכשידע שאח"כ תחול עליו חיוב ק"ש ימנע ממצוה ע"כ פטרוהו כל הלילה בליל המעש' ואפ"ה צודק א"ם ל"א עש"ה מעש"ה רק על הג' לילות אחרות דבליל' הראשונה פטור בין אם עשה בין לא עשה ובג' לילות אחרות אינו פטור רק אם לא עשה מעשה בלילה הקודמת ולגירסת הגמ' וע"ד. הנה היא מחובר וקאי א"ם ל"א עש"ה מעש"ה גם אלילה הראשונה להורות דאחר מעשה חייב גם בליל' הראשונ'. ולפ"ז צודק נמי מה שגרסינן בנוסח המשניות בליל' הראשו"ן ובגמ' הראשונה. מדת לילה נק' תתבונן בזהר מדקבילת דכורא עלה נק' בשם וכו' ממילא לגי' המשנה דפטרינן להחתן מק"ש בליל' ראשונה אפילו אחר המעש'. הנה גרסינן ליל"ה הראשו"ן רצ"ל אפילו כבר הנוק' מדת לילה נק' בשם דכורא היינו דקבילת דכורא אעפ"כ החתן פטור משא"כ לנוסח הגמרא וע"ד הנה קאי א"ם ל"א עש"ה מעשה גם על הלילה הראשונ"ה. הראשונ"ה גרסינן דוקא כשהנוק' מדת לילה בשם נוק' נקראת דעדיין לא קבילת דכורא אז החתן פטור מק"ש משא"כ אחר המעש' חייב ויצדק נמי לפי"ז לפי שיטת המשנה גרסינן בליל"ה בבי"ת להורות בליל"ה הראשונה הוא דבר נפרד מאינך דישתנה דין ליל"ה הראשונ' משארי הלילות. משא"כ לגירסת הגמרא גרסינן ליל"ה מחובר לאינך דחד דינא אית להו ואזדא לה ג"כ קושיות התויו"ט למה לא תנא מליל"ה. והנה מצאתי און לי כפי פירושינו בגירסת הגמ' בספר הקנה על המצות וז"ל בעל ופירש ישוב בחיוב היחוד עכ"ל (ומה שיש לי לומר דבזמן סידור המשנה עדיין לא גזרו לפרוש מן דם בתולים וא"כ הי' יכול לבעול ולשנות בלילה הראשונ' ומצוה היא מצות פ"ו. כי אין בתולה מתעברת מביאה ראשונה וא"כ גם כשעשה מעש' עדיין טרוד משא"כ בזמן סידור הש"ס כבר נגזר בועל בעילת מצוה ופורש וא"כ אחר המעשה אין כאן טירדא) וכעת לא נ"מ לדינא כאשר פסקו כל הפוסקים ולא באתי לקבוע הלכה רק לפרש המשנ' כפי קט שכלי:

עד מוצאי שבת הנה על הסתם דברו. כי בתולה נישאת ליום הרביעי ואם אירע שנישאת ביום א' נותנין לו ג"כ ד' לילות וז"ש הרע"ב ד' לילות להורות אפילו נישאת ביום אחר ולא נתגלה הדבר במוצאי שבת דייקא והא דלא שנא התנא סתם ד' לילות בא להורות לנו דמיירי דוקא בנשא בתולה שלימה דדינה להנשא ליום הרביעי משום טענת בתולים משא"כ בנושא מוכת עץ אפילו לא ידעה איש אינו פטור מק"ש וראה זה מצאתי בס' הקדוש קנ"ה וז"ל ואין זה הדין רק בבתולה כי מעלתה רבה וע"כ בתולה לכ"ג איש החסד ואם קינחה בצרור ולא הוזהר' בעולה היא וכו' עכ"ל:

א"ם ל"א עש"ה מעש"ה לא מצינו שדקדק התנא למיתני לישנא מעליא בזה בשארי מקומות והל"ל בכאן ג"כ א"ם ל"א בע"ל (והנה ראיתי להרמ"ז ז"ל דכתב שהוא להורות לנו דאם אינו בעל מעשה כגון הוא חולה או היא נדה חייב. והנה לא ידעתי אפילו אם הי' שונה א"ם ל"א בע"ל יש לדייק כן) ונ"ל דתיבת בעיל"ה בשרשי לה"ק לא תצדק רק על הבעילה הראוי' לעשות פירות להוליד וכן תראה בתורה כי יקח איש אשה ובעל"ה והי' אם לא תמצא חן וכו' ובמוציא ש"ר נאמר כי יקח איש אשה ובא אלי' ושנאה ושם לה עלילות וכו' ולא מצאתי לה בתולים:

הנה לא נזכר בכאן לשון בעיל"ה דמיירי מביאה ראשונה דאינה עשוי' להוליד משא"כ לשם בפ' גירושין אמר ובעל"ה להורות דאפילו כשכבר בעלה כמה פעמים והוליד ממנה אעפ"כ יוכל לגרשה וכן תראה בלשון חז"ל שדה בית הבע"ל העושה פירות תדיר ממי גשמים ומטרא בעלה דארעא. והנה בכאן מיירי התנא דוקא בבתולה שלימה שאינה אפילו מוכת ע"ץ כמש"ל ע"כ לא אמר א"ם ל"א בעל ונכון. (עיין בקו"א אות ג'):

מעש"ה בר"ג שקרא בליל"ה הראשו"ן שנש"א כ"ה הגירסא במשניות ובגמ' הגירסא מעשה בר"ג שנש"א אשה וקרא לילה הראשונה. וגם בשאלת התלמידים במשניות הגירסא ל"א למדתנו רבינו ובגמ' למדתנ"ו רבינו. והנה לדעתי יתפרש הדבר לפי שיטתינו שכתבתי לעיל דלגירסת המשניות א"ם ל"א עש"ה מעש"ה לא קאי רק על הג' לילות האחרות משא"כ לילה הראשונ' אפילו עשה מעשה פטור כל הלילה ולגירסת הגמ' קאי גם על לילה הראשונה ואחר המעש' חייב לקרות והנה לגירסת המשניות נוכל לפרש מעשה בר"ג שקרא בלילה הראשו"ן שנשא. הנה קרא למדת לילה נוק' בתואר דכורא הראשו"ן להורות שהנוק' כבר קיבלת דכורא היינו שכבר עשה מעשה וקרא אח"כ ק"ש. והנה התלמידים קיבלו ממנו בזה"ל חתן פטור מק"ש בליל"ה הראשו"ן ודרשו בעצמם מדקאמר בליל' הראשו"ן בלשון דכורא להורות אפילו כשהנו"ק קבילת דכורא עלה פטור החתן בליל' הא' מק"ש. והנה המה ראו כן תמהו היינו בראותם שקרא ר"ג רבם ק"ש אחר המעש' היו מסתפקים אם זה הי' כונתו באמרו בליל' הראשו"ן או כוונה אחרת ע"כ שאלוהו דרך נ"א למדתנו רבינו חתן פטור מק"ש בליל"ה הראשו"ן רצ"ל לא זה הלימוד שלמדתנו דוקא לילה הראשו"ן (וגם בליל"ה כמש"ל) לא זה הי' כוונתך שגם אחר המעש' פטור החתן. כי עד היום הית' סברתינו שזה הוא כונתך והן היום ראינו שאין זה כונתך כי הנך קורא אחר המעש' (והתשובה תתבאר להלן אי"ה) ולפי שיטת הגמ' כמש"ל. הנה הגירסא מעשה בר"ג שנש"א אש"ה שנשא להיות לו לאשה היינו בחופה וקידושין ביום כדין קידושין ביום וקרא ק"ש לילה הראשונ"ה קודם שעש' מעש' (ע"כ נק' הראשונ' כמוש"ל) הנה לזה שפיר שאלוהו תלמידיו למדתנ"ו רבינו חתן פטור מק"ש ול"ג ל"א כי בכאן אין מקום להסתפק. הבן הדבר:

א"ל איני שומע לכם לבטל ממני עו"ל מלכו"ת שמי"ם. אפילו שעה אחת מהראוי לתת לב על התשובה הלזו אינ"י שומ"ע לכ"ם וכו'. וכי רצו התלמידים שישמע לעצתם הלא הם תלמידיו שותין מימיו תורה מבקשים מפיהו לידע הדין וההלכ' על בורי' ה"ל להשיב להם ההלכה הוא אם רצה לקרות קורא וגם אם זאת היא כונת תשובת ר"ג ה"ל להמסדר המשנ' לסדר מעש' דר"ג לקמן במשנה ח':

והנה אבאר לך את הנלע"ד עפ"י אשר כתבתי פירוש המשנ' והמעשה שהי' עפ"י חלופי הגרסאות דלגירסת המשניות הנה המעש' שהי' שקרא ריג לאחר שעשה מעשה. ותלמידיו שאלוהו כהוגן להיות שלמדו ממנו חתן פטור מק"ש בלילה הראשון אזי הוכיחו מזה הלשון דאפילו אחר המעשה פטור בליל' הא' וכמש"ל. ותשובת ר"ג לפי"ז הית' כך דהנה נשוב' ונחקור' למה באמת יהי' פטור אחר המעש' כיון דאין כאן טירדא. והנה י"ל ב' סברות סברא א' שפטור מדאורייתא כל הליל' דכיון דלמדו זה מן התור' בשבתך בביתך ובלכתך וכו' פרע לחתן. הנה מדאורייתא פטור כל הליל' כיון דבשעתא דמטא זימנא דק"ש לאו בר חיובא הוא פטור כל הליל' דכל הליל' הוא רק תשלומין לשעה הראשונ' וכיון שבשעה הראשונ' היא פטור אין כאן תשלומין (וכדמספקא לן בסברא זו בגמרא במי שלא הי' חייב בראי' ביום ראשון דרגל יעיי"ש) סברא ב' י"ל דכל הליל' זמן ק"ש בשוה ואין כאן תשלומין ומן התורה אינו פטור רק כ"ז שלא עשה מעש'. ואחר המעש' חייב אבל חז"ל פטרוהו כל הלילה בכדי שישהה בבעילתו ולא ימהר ביודעו דעדיין חובת הק"ש עליו ונ"מ לבין ב' הסברות דלסברא הא' כיון דפטור מדאורייתא כל הליל' אינו רשאי להחמיר. משא"כ לסברא הב' שהיא מדרבנן. אם רצה לקרות קורא הבן. והנה התלמידים ששאלוהו הי' נוטה סברתם שכל הליל' הוה פטורא דאוריי' והשיב להם איני שומע לכ"ם היינו לסברתכם. לבטל ממני עמ"ש כי אין זה דבר תור' רק לאחר מעש' הוא מדרבנן (אפיל"ו שע"ה אח"ת יתבאר להלן):

ואפשר לומר באופן אחר דר"ג ג"כ ס"ל דכל הליל' פטורא דאורייתא והתלמידים שאלוהו למה מחמיר ע"ע דהרי הפטור מן הדבר ועושהו נק' הדיוט וחידש להם ר"ג. דבדבר שהוא קבל"ת עו"ל שמים רשאין להחמיר אפילו כשפטור מן הדבר עפ"י התור' דשאני קבלה עו"ל מלכו"ת שמי"ם דזה כל האדם להיות הדיו"ט בקבלת עול מלכות ית"ש עליו. והנך רוא' בגמ' אצל ר' ישמעאל בן אלישע אמרו שאני ר"י בן אלישע דמשים א"ע כהדיוט אצל הגיון התורה. ואם גבי הגיון התורה הוא כך מכש"כ אצל נותן התור' ב"ה וב"ש ישים א"ע כהדיוט ולא יקרא לו הדיוט ואדרבא יקבל שכרו משלם מן היוצר כל הוא אלקינו. והנה לפי שיטה זו קודם המעש' ודאי אינו רשאי להחמיר כיון שמצו' אחרת לפניו מחויב לעסוק בה תחילה (ומצאתי און לי בס' הקנה וז"ל ודע בני שאין הכונה באמת משום שלא יוכל לכוין כי בעונות אע"פ שאינו חתן אינו מכוין אלא הכונה הוא כי בהיות' בתולה סתומה מכל טומאה וחתומה מכל אשמה וטרוד לבו עליה בקדושה ובטהרה ובכונה בקי' אז הדין שלא שקט האיש שהוא הת"ת הויה איש מלחמה שם על לב שהוא כנ"י והנה האיש בביתו והיחוד שלם וכו', עכ"ל. מכל זה נראה שקודם למעש' אינו רשאי להחמיר):

והנה כעין ראי' לזה אומר לך את הנאמר בזוהר וארא דף כג ע"ב פתח ר' אבא ואמרתם כה לחי וכי דוד לא הוה ידע בי' בנבל וכו' אלא ההוא יומא וכו' ובגון קוב"ה קאמר ואמרתם כ"ה לחי'. לקשרא כ"ה לח"י וכו' מכאן אוליפנא דהא לב"נ חייבא אסור להקדים לי' שלם, ואי איצטריך יקדים לי' כדוד דבריך ליה לקוב"ה ואיתחזי דבגיני' קאמר ואי תימא דרמאות הוה לאו דהא כל מאן דסליק ליה לקוב"ה ואיתחזי דבגיני' קאמר לאו רמאות הוא עכ"ל. הנך רואה. דהעושה רמאות נקרא רמא"י והוא גרוע יותר מן ההדיו"ט עכ"ז בעוש' רמאות כזה בדיבורו שמדבר ליחד קוב"ה שכינתי' והרשע יסבור שמכבדהו הנה לא נק' רמאי ורוא' אני שהדברי' מי שנק' הדיוט במ"א אבל ביחדו יחודו ית"ש בקבלת עמ"ש לא נק' הדיו"ט נ"ל:

ולשיטת גירסה הגמרא למעשה וכמש"ל ושאלותו תלמידיו כי סברתם הי' הפטור מן הדבר ועושהו נק' הדיוט והשיב להם כנ"ל דשאני קבלת עול מלכות שמים ואפילו קודם למצוה אחרת רשאי להחמיר ע"ע ולקרות. והנה לשיטה זו אחר המעש' כ"ע מודים דצריך לקרות. יהנה הי' אפשר לו לאחר קריאתו ולקרות אחר המעשה ולא רצה ולזה השיב להם איני רוצה לבטל ממני עמ"ש אפיל"ו שע"ה אח"ת היינו עם היות שיהי' באפשר לי לקרותה אחר שעה איני רוצה לבטל עמ"ש אפיל"ו שע"ה אח"ת. והנה גם לשיטת גירסת המשניות י"ל הפירוש אפיל"ו שע"ה אח"ת דהנה לשיטתם קרא ר"ג אחר המעשה כנ"ל. והנה הי' אפשר לו לקרותה אחר עה"ש קודם הנץ דאנוס הוא וקי"ל דאנוס יכול לקרות עד הנץ החמה וכשיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וז"ש הנני יכול לקרותה אחר עה"ש אשר אז לא אהי' נק' פטור מן הדבר וכו' אבל איני רוצה לבטל ממני עול מ"ש אפילו שעה אחת זה מה שנ"ל הדברים הללו לא להלכה רק כתבתי הנלע"ד בדיוקי המשנה:

הרמב"ם והוא שיהא בענין ההוא מתעסק במצוה רצ"ל מצות פ"ו עכ"ל נראה לומר לאפוקי נושא איילונית או עקרה ידועה או הוא עקר ידוע הוה טירדא בלא מצוה וכן יש להוכיח משיטת הש"ס. אבל משנתינו לא ביארה (והנה לפי מש"ל בתיבת חת"ן דנלמד בתורה חת"ן נקרא נושא בתולה. הנה י"ל משם נלמד דבראוים להוליד דוקא וכמעשה שהי' שם. וכאומרם שם חתן ובניך ובנותיך עמש"ש ותבין ע"כ באמור הלשון חת"ן במשנתינו נכלל כל זה אבל עוד) י"ל דתלמוד זה מסידור משנתינו דלכאורה משנתינו זאת. מהראוי לסדרה בפ"ג דשם מבואר פטורי דק"ש ומה ענינה לכאן. ונרא' לומר דהמסדר סידרה אצל האומני"ן עושי מלאכ' דייקא קורין בראש האילן כיון שעליותם הוא לתכלית פעולת מלאכה משא"כ העולה סתם על האילן או על הגדר מבלי תכלית. והנה נסדר משנתינו חת"ן סמוך להאומני"ן לומר לך דכונתינו חתן כזה שהוא עושה פעולה כתכלית דומיא דהאומנין וי"ל דלבעבור זה סידרן ר' אשי בגמרא במשנה אחת ודוק. ועוד יש לדבר בדברי הרמב"ם הללו ויתבאר אי"ה בדברי הרע"ב:

הרע"ב בד"ה חת"ן שנשא בתולה וכו' הנה לא כתב דוקא שנשא בתולה רק חתן שנשא בתולה כאילו הוא דבר מבואר במשנה ולפמש"ל בדיוקי המשנה אשר בתורה לא נק' חת"ן רק נושא את הבתולה. א"כ מבואר הדבר במשנה ומדויקים דברי הרע"ב ז"ל:

בא"ד משום דטריד שמא לא ימצאנ"ה בתולי"ם (ט"ס וצ"ל שמא לא ימצא לה בתולים או לא ימצאנה בתול"ה) וכ"ה בפירוש הרמב"ם ומסיים הרמב"ם אם יעמוד ימים לבתול' ולא יבא אליה אין לו אז טירדת הלב שכבר עברה ממנו טירדת הנישואין עכ"ל. נראה פירושו דהנה יש להתבונן מהו הטירדא שחושב שמא לא ימצא לה בתולים אם לא ימצא יגרשנה, אבל להוות שמטריד א"ע בטירדה הנישואין ואח"כ כשלא ימצא לה בתולים הנה יהי' טרחותיו על מגן ותהי לו לחרפה. וגם קשה בעיני האדם טירדות על מגן (וכמ"ש בגמרא חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה) משא"כ כשכבר עברה ממנו טירדת הנשואין שנשכח טירחותיו מלבו לא יצייר שוב בלבו. שמא לא אמצא בתולים ותהי' טירחותי על מגן דכיון דנשכח מלבו הטירדא. הנה אצלו כאילו לא טרח כנ"ל פי' דברי הרמב"ם וכן יש לפרש בדברי הרע"ב:

בא"ד ואני שמעתי שמתירא שמא יעשה כרות שפכה בבעילתו עכ"ל שמעתי ולא אבין לפי"ז גם בנושא בעולה יש לו טירדא זו כדאשכחן בכמה מקומות בש"ס ואפשר בבתולה שפתחה סתום החשש הוא ביותר. והנה יהי' נ"מ בין הטעמים לנושא בתולה ממשפחת דורקטי שעל דבר הבתולי' אינו טרוד שאין לו ט"ב ממילא לטעם הא' צריך לקרות ולטעם הב' א"צ לקרות (ועמש"ל בשם הקנה) והנה לפי טעם הא' דצריך לקרות נלמוד הדבר ממשנתינו דלו יהא אחר מוצאי שבת דחייב לקרות שיצא הטירדא מלבו הה"ד במקום שאינו טרוד בלילה הראשונה אין לפטרו:

בא"ד וטירדא דמצוה היא הנה הרמב"ם ביאר מצוה פ"ו לכאורה יש לדקדק מדבריו דוקא כשאין לו עדיין זו"נ שלא קיים המ"ע דאורייתא ע"כ כשעוסק במ"ע זו שהיא מ"ע דאורייתא פטור ממ"ע אחרת אבל כשכבר קיים המ"ע דאורייתא. הנה מצות לער"ב א"ת היא דרבנן ואינו יכול לפטור מק"ש דאורייתא בעוסקו במצות דרבנן מיהו ה"ל להמשנה ולהגמ' לבאר זה ע"כ נראה דגם לערב א"ת מיקרי מ"ע דאורייתא כי הנביא ביאר הטעם כי אינך יודע איזה יוכשר וכו'. ומה שהתור' פטרה ביש לו בן ובת הוא רק להודיע כשהולך האדם אל בית וכו' ונשאר לו בן ובת קיים המצוה. וגם הב"ד אין כופין אותו לישא כיון שכבר יש לו זו"נ משא"כ האדם בעצמו מחויב כל ימי חייו לעסוק כ"ז שאפשר מטעם שאמר הנביא כי אינו יודע איזה יוכשר והבן זה. ואכ"מ וצ"ע בדבר וכונת הרמב"ם באומרו מצו"ת פ"ו כמש"ל בדבריו לאפוקי באם הוא או היא עקרים וסריס ואיילונית וכדומה. וכבר כתבנו לעיל מזה הרמז במשנתינו והרע"ב דכתב סתם טירדא דמצוה י"ל סתם כדי שלא יהי' בהרהור עביר' וג"ז דאורייתא ולא תתרו אחרי לבבכם וכו' ואפשר גם להרע"ב אם אינו בר הכי כגון נשען על ביתו וכו' אינו בכלל מצו' כלל ואינו פטור ע"כ נסמך הדין להאומני"ן ג"כ מטעם הנ"ל וכל הדברים הללו צ"ע:

בא"ד ורחמנא אמר ובלכתך בדרך וכו' האמת בגמרא דידן מובלכתך בדרך. ובתוספתא מובשבתך:

בד"ה אם לא עשה מעשה אם לא בעל. עמ"ש בדיוקי המשנה:

שם עד מוצאי שבת שהם ד' לילות. לפי פשוטו מנינא אתא לאשמעונין להורות במו"ש לאו דוקא. ואם נשאר בשארי הימים נותנין לו ג"כ ד' לילות ומשנתינו כשנושא ברביעי כדין הבתולה:

בא"ד שהם ד' לילות עכ"ל לפ"ז נרא' שמפרש בתול' נישאת ליום הרביעי היינו בליל ד' וצ"ל שסובר הא דקאמרינן שאם הי' לו ט"ב משכים לב"ד היינו ילך ביום ד' אל הב"ד להזמין אותה ליום ה' יום הוועד. אבל לא פי' כן בכתובות דלשם פירש שהנשואין יהיו ביום ד' ויבעול בליל ה' ואם יהי' לו ט"ב ישכים לב"ד ביום ה'. ולפי"ז אין כאן עד מו"ש רק ג' לילות וכ"ה בטוש"ע ג' ימים ודוחק לומר דהרע"ב ס"ל עד מו"ש עד ועד בכלל דקשה מי הכניסו לתגר זה. וגם צ"ע לדעת הרע"ב למה הגבילו הדבר ד' לילות דוקא זה יהי' שיעור שיהי' לבו גס בה בשלמא ג' איכא בכל דוכתא ימים שנים רבים שלשה אבל ד' לא נודע הטעם וצ"ע בדבר

בא"ד משם ואילך לבו גס בה הנה לפירוש הא' ניחא כשלבו גם בם ישהה בבעילתו ולא יבוש משא"כ לפי' הא' מאי מהני לבו גס בה (והנה הרמב"ם לא כתב הטעם לב"ו ג"ס רק שכבר עברה ממנו טירדת הנישואין וכמש"ל אבל להרע"ב לא נדע) והנה התוי"ט כתב כשלבו גס בה ימחול לה כשלא ימצא לה בתולים. וזה מן התימא הלא תיקנו בתולה נשאת ליום הרביעי בכדי שישכים לב"ד כי שמא בין כך וכך תתקרר דעתו ובאפשר היא אסור' עליו ואטו ברשיעי עסקינן כאן שימחול לה. ויש לישב ויתבאר אי"ה ונ"ל לומר דאפשר כשלבו גס בה שוב אין לה ט"ב כי שמא הערה בה מתוך חיבתה ושיבר בתולים. ע"כ במו"ש שוב אין לו טירדא ביודעו שאין טענתו טענה שוב לא יסתכל בבתולים הנ"ל

תויו"ט בד"ה בליל"ה הראשו"ן שם ליל"ה זכר בסימן ה' יצדק הדבר עפ"י דברי הזוהר כד קבילת דכורא עלה איתקריאת ליל"ה (ועמ"ש בדיוקי המשנה דבספר המשניות גרסינן הראשון. אבל בספרי הגמרא גרסינן הראשונ"ה ועמש"ש שהכל בכונה מופלגת) והנה בתורה שנכתב ונחלמה חלום בלילה אח"ד. י"ל שאמר שר המשקים שחלם לו החלום שכבר נקרא הליל' בלשון דכורא ואז החלומות הם אמיתיים כמ"ש בהרוא"ה:

בד"ה בלילה הראשון עד מו"ש מדלא תני מלילה וכו'. לפי מש"ל בדיוקי המשנ' תתבונן שפיר דלגירסת המשנה בספרי המשניות לפי מ"ש שם הכונה לק"מ למה לא תני מלילה רק לפי הגירסא בגמ' לילה הראשונה. יש לדקדק קצת למה לא תנא מלילה:

בא"ד וכן יש לדקדק בלשון הרע"ב וכו' שהם ד' לילות ומנינא למה לי עכ"ל עמ"ש בדברי הרע"ב דאיצטרך מנינא לומר דהה"ד אם נשא בשארי הימים פטור ג"כ ד' לילות ועמש"ש מה שיש להתבונן בדברי הרע"ב הללו:

בא"ד וגם בדקדוק המשנה י"ל דלהכי תני בליל"ה לפי דמן הסתם וכו' עכ"ל. לפי הגירסא במשנ' שבגמ' ליל"ה א"א לומר כן:

בד"ה בלילה וכו' פי' הרע"ב דטריד טירדא מצות פ"ו עכ"ל עמ"ש בדברי הרמב"ם והרע"ב:

בד"ה עד מו"ש וכו' לשון הערוך לבו קרוב לה וכן כל לשון ג"ס שבתלמוד והמשכילים יבינו ע"כ נ"ל דהשורש של הקרבות הוא ע"י גבהות הלב כי מי שאינו גבה לב רוחו שפלה ואינו מתקרב מחמת עניוות ובושה. והנה תמצא בשם ע"ב השם חס"ד הוא ענ"ו מורה על עניוות. הנה קודם לשם ההוא הוא ס"ג שמות והמליצו חז"ל לגבהות בלשון ג"ס כלומר עדיין לא הגיע לעניוות הבן:

בא"ד והכא לפירוש הא' כשלבו קרוב לה ימחול לה וכו' עכ"ל עמ"ש בדברי הרע"ב דהדברים האלה לכאורה הם דברים מתמיהים וי"ל דה"ק להיות הדבר קרוב לודאי שימחול לה הגם דלאו שפיר עביד כשיארע שתהי' אסור' עליו עכ"ז חז"ל לא פטרוהו מק"ש כיון דקרוב לודאי שימחול לה ועפ"י הרוב לא יהי' איסור בדבר כשנבעלה קודם לאירוסין ואפילו אחרי אירוסין כשנבעלה באונס והוא ישראל ועיין מ"ש בדברי הרע"ב הנלע"ד:

בד"ה מעשה בר"ג לאו מעשה לסתור הוא עכ"ל. עמ"ש בדיוקי המשנ'. ואתה תבין:

תוכן העניינים

והיה ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה