אור ברסלב
והיה ברכה פרק ב › משנה ד

והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']

פרק ב · משנה ד

משנה ג

האומני"ן לא קתני הפועלי"ם דאז הי' משמע דוקא פועל העושה מלאכת בעה"ב לזה התירו בכדי שלא יתבטל ממלאכה בירידה ועלי'. אבל כשעוסק במלאכת עצמי לא התירו לוה קאמר האומני"ן אפילו עוסק במלאכה עצמו:

בראש האיל"ן או בראש הנדב"ך. לא זו א"ז קתני לא מיבעיא אילן דיש בו ענפים ואוחז בהם ואינו מתירא כ"כ אלא אפילו בראש הנדבך דאין ענפים:

מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה המעיין יראה שהוא אריכות לשון דהל"ל ובתפילה אינו כן ועכ"פ הל"ל ואינן רשאין וכו' להשמיענו הדין הזה מחדש אבל באומרו מ"ה שאינן רשאין וכו' נראה מזה הלשון הנני מתיר לך בק"ש דבר כזה שאתה תבין ויודע בעצמך שאינו רשאי לעשו' כן בתפילה. ובאמת אנחנו לא נדע מזה עד היום והסברא נותנת להיפך דק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן. והנה אציגה לפניך לשון ספר הקדוש הקנ"ה על המצות ז"ל ס"ד בכל דבר מחויבי' בתפלה יותר מק"ש הלא ק"ש דאורייתא ותפלה אינה דאורייתא כי היא תורה שבע"פ. א"ל בני התפלה אתה מדבר עם הקב"ה להעלות תפלתך אל מקום התפלות נקודה דקה סתומה ונעלמת ולכך מחמרינן בה אבל היחוד אע"פ שהוא דאורייתא אינך מדבר לפניו רק שאתה מיחד וכולל כל העשר ואינך מבקש לעשות לך פעולה כמו בתפלה עכ"ל ובזה ידוקדק לשון משנתינו מ"ה שאינ"ן רשאי"ן לעשו"ת כן בתפלה. רצ"ל הדבר הזה תוכל להתבונן בעצמך שאינך רשאי לעשות כן בתפלה כיון שאתה מדבר לפני המלך ומבקש על נפשך צריך אתה לכוין כונה גמורה בלב מה שאתה מדבר לפניו ודבר זה נותן השכל ואינך צריך לראי' ויש לפרש בזה ג"כ אריכות לשון הרע"ב ז"ל יתבאר במקומו אי"ה:

הרמב"ם והלוח האחד מן השנים וכו' קורין אותו נדבך עכ"ל דקדק לומר שהלוח האחד הוא דוקא יקרא כדב"ך ולא כל רוחב הכותל דהנה הכותל רחבה הרבה ואין כ"כ פחד כמו באילן וא"כ תהי' משנתינו נישנית בדרך זו ואצ"ל זו. ע"כ פי' הכונה נדב"ך לוח אחד ויש בו פחד להעומד בו יותר מהאילן ותהי' משנתינו בדרך לא זו א"ז:

הרע"ב בד"ה מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה דצלותא רחמי היא ובעי כונה הלכך יורדין למטה ומתפללין עכ"ל האריך הרבה בלשונו ובפרט מה שסיים הלכך יורדין וכו' הוא ללא צורך. ולפמש"ל בדקדוקי המשנה לשון ספר הקדוש קנה. הנה גם הרע"ב ז"ל כונתו לדייק לשון מ"ה שאין רשאין וכו' להורות דהשכל והדעת נותן שצריכין לירד למטה ולהתפלל כיון דהוא רחמי לבקש רחמים מאת הש"י:

רש"י בד"ה האומני"ם שה"ם עסוקי"ם במלאכת"ם בראש האילן וכו'. נ"ל דרצ"ל מדלא אמרו הפועלי"ם על כרחך לאו דוקא פועל העושה אצל בעה"ב אלא אפילו כל אדם העוש' מלאכה לעצמו א"כ ל"ל למימר האומכי"ם הל"ל סתם קורין ק"ש בראש האילן וכו'. ע"כ מבאר דמשמיעני דוקא בעוסק במלאכתו ומצטרך עוד לעשות גם אחר הק"ש. לזה התירו לקרות בראש האילן דהרי יצטרך לטרוח בירידה ואח"כ בעלי' משא"כ באינו עוסק במלאכה כגון שעלה באילן לראות איזה דבר או אפילו הי' עסוק במלאכ' וכבר כילה מלאכתו. הנה בלא זה ירד ודאי מהיות טוב אתריע לא התירו לו לקרות בראש האילן וז"ש המשנה האומני"ם היינו כשעדיין קרוי אומן שהוא עסוק עדיין במלאכתו נ"ל:

בא"ד קורין לשם מי"ד עכ"ל אפשר רוצה לדייק קורין משמע בתורת חיוב והל"ל רשאי"ן לקרו"ת ע"כ פירש הגם שיודע שישלים מלאכתו ועדיין לא יעבור זמן ק"ש וירצה להחמיר להמתין עד שיסיים קמ"ל קורי"ן בחיוב דיותר יש חיוב להקדים ק"ש כשהגיע זמנה וזה שפירש קורין לש"ם מיד:

תוכן העניינים

והיה ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה