אור ברסלב
והיה ברכה ברכות פרק א › משנה ד

והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']

ברכות פרק א · משנה ד

משנה ג

בשחר וכו' ובערב וכו' הא דלא קאמר שחרי"ת וערבי"ת כבר כתבנו במ"א ונ"ל עוד דהתם בק"ש שייך לומר ערבי"ת שחרי"ת היינו בזמן שבא הערב ובזמן שבא השחר משא"כ הברכות עיקרן ניתקנו לברך הש"י על טובת השח"ר ועל טובת הער"ב כענין שארי ברכת הנהנין והשבח וההודאה וא"כ צודק שפיר דוקא לשון בשח"ר מברך וכו' רצ"ל על טובת הש"י שהאיר השחר מברך וכו' וכן על טובת הערב. ועיין מ"ש בסמוך ותמצא נחת:

בשחר וכו' ובער"ב וכו'. הנה הקדים שח"ר לער"ב. והנה בשיטה הגמ' דף ב' מקשה (על משנה א') תנא היכי קאי דקתני מאימתי ותו מ"ש דתנא בערבי"ת ברישא ליתני דשחרית ברישא (כדאשכחן בתמיד תוס') ומתרץ תנא אקרא קאי דכתיב בשכב"ך ובקומ"ך וכו' ואיב"א יליף מברייתו ש"ע דכתיב ויהי ערב וכו'. ומקשה סיפא דקתני בשחר מברך וכו' ובערב מבבך וכו' ליתני דערבית ברישא (תוס' א"י הכ"י אא"ב דסמוך אקרא דבשכבך ובקומך. א"ב אינו מקפיד קרא אלא אק"ש אא"א דסמוך אקרא דברייתו ש"ע א"ב קפיד אכל מילי. א"כ סיפא דקתני וכו') ומשני תנא פתח בערבית והדר תני דשחרית עד דקאי בשחרית פריש מילי בשחרית והדר פריש מילי דערבית ע"כ. והנה קשה לפ"ז התנא כדקאי במילי דערבית כיפרש מילי דערבית. והנה הייתי סובר דזה כונת התוס' שם בד"ה מברך שתים לפני' וכו' וז' ברכות הוו כנגד שבע ביום הללתיך ע"כ ולא נודע לכאורה מה בעו בזה והייתי סובר דבאו לתרץ הקושיא הלז דהתנא רצה למיתני כל הז' ברכות ביחד להורות שנלמדים מפסוק שבע ביום וכו' וע"כ כדקאי התנא במילי דערבית לא הי' יכול לפרש מילי דערבית היינו הברכות דאז לא הי' יכול למיתני כל הז' ברכות ביחד דאכתי לא נדע מק"ש דשחרית ויבא לפרש ברכותי' וכעת לא הונח לי גם דאם זה כונת התוס' למה ציינו על המשנה מבר"ך שתי"ם ה"ל לציין על הגמ' ע"ד דקא"י בשחרי"ת פרי"ש וכו'. ע"כ כונת התוס' הוא כמו שאפרש אי"ה כונת רש"י במשנתינו:

ולקושיתן שהקשינו נ"ל לפי מש"ל דמש"ה תנא במשנתינו בכאן בשח"ר בער"ב דהכונה דמברך על טובת השח"ר וטובת הרע"ב והנה תראה דברייתו ש"ע הוא ערב ברישא כדכתיב ויהי ערב וכו' והתנא יליף מיני' בק"ש. והנה תראה בברייתו ש"ע גופי' כתיב ויקרא אלקים לאור יום ולחשך יכו'. הנך רואה שאינו כסדר ברייתו ש"ע וחשבתי שזה כוונת הת"י דמתרגם. וקרא י"י לנהורא יממא ועבדי' למיפלח בי' דיירי עלמא ולחשוכא קרא ליליא ועבדי' למינח בי' ברייתח ונ"ל דזאת היא כוונתו לתרץ למה לא נכתב כסדר ברייתו ש"ע. אבל הוא להיות טובת הלילה הוא שינוחו הבריות מעבודתם לבל יכלי הגופות מהעבודה בלי הפסק. והנה לא תוכר טובת המנוחה רק אחרי היגיעה. וע"כ לא תוכר טובת הלילה רק אחר היום. וא"כ יונח שפיר דאצל הברכות מתני תנא דידן בישח"ר בער"ב לא שחרית וערבית) דהכוונה ברכת ההנאה על טובת השחר והערב. הנה קא מתני בברכות ג"כ כסדר ברייתו ש"ע דכתיב שם ויקרא אלקים לאור יום הגם דהחשך הי' מוקדם עכ"ז לא הי' ניכר טובת החשך עד אחר טובת היום. וא"כ בזה יש לפרש כוונת התרצן בגמ' תנא פתח בערבית (בק"ש כסדר ברייתו ש"ע ויהי ערב וכו') והדר תני בשחרית (רצ"ל לא הי' באפשר לו לפרש תיכף הברכות דערבית דא"כ לא יהיה הברכות (הנאמרים על הטובה) כסדר הכתוב בברייתו ש"ע לענין הטובה. וכיון שלא הי' יכול לדבר בענין הברכות דערבית ע"כ הסמיך לו ק"ש דשחרית עד דקאי בשחרית שם מצא מנוח לפרש מילי דשחרית והדר פריש מילי דערבית ויהיו הברכות ג"כ עפ"י הסדר שנאמרה הטובה בברייתו ש"ע ודו"ק:

בשח"ר מבריך שתים וכו'. תיבת מבר"ך אין לו שחר דנראה כאילו כבר ידענו דחייב לברך רק דמשמיענו דמברך שתים והרי עדיין לא שמענו חיוב הברכות וא"כ בך תל"ל בשחר יבר"ך שתים וכו'. כמצוה על האדם בשחר יבר"ך האדם שתים וכו'. והנה אראה אתבונן שזהו כוונת רש"י בכאן בד"ה בשחר מבר"ך וכו' כדאמר בברכות ירושלמי שבע ברכות הללו ע"ש שבע ביום הללתיך ע"כ ומה בעי בזה ונראה דהוקשה לו ג"כ תיבת מבר"ך דמשמע דכבר ידוע חיוב לברך על ק"ש רק לא ידענו שיעור וסכום הברכות ע"כ אמר דחיוב ז' הברכות הוא דבר ידוע מקרא מפורש בתהילים שבע ביום הללתיך וכו'. והתנא אקרא קאי רק רק דלא ידעינן כמה בבקר וכמה בערב ע"כ קאמר בשחר מבר"ך ולא קאמר יבר"ך וזהו ג"כ כונת התוס' שהבאתי לעיל ודוק.

ומבער"ב שתים וכו' כ"ה במשניות ובמשנה בגמ' ובערב מברך שתים וכו'. ונראה דזה תליא בפלוגתא דרבוותא. דהנה אח"ת ארוכ"ה ואח"ת קצר"ה פי' הרמב"ם דקאי אשתים שלפני' שחרית וערבית. א"כ לפי"ז חדא בבא היא ול"ג לפי"ז תיבת מבר"ך בס בסיפא בכדי לומר הסיפא עם הרישא דהיינו תיבת מבר"ך דרישא שייך גם אסיפא ואתרווייהו קאמרינן אח"כ אחת ארוכה וכו' רצ"ל אשחרית ואערבית משא"כ לפירש"י ותוס' דקאי אחת ארוכה וכו' רק אערבית א"כ צריך לגרוס בסיפא תיבת מבר"ך להורות הסיפא נפרדת מהרישא ועלה בלחודא קאי אחת ארוכה וכו' והבן:

מקום שאמרו להאריך וכו' לקצר וכו' המשכיל ע"ד ימצא לכל הפירושים של המפרשים משנתינו בדרך לא זו אף זו שנוי':

אינו רשאי וכו' לכאורה הל"ל למימר בסתם מקום שאמרו להאריך לא יקצר ומדקאמר אינו רשא"י אפשר להורות דעבירה היא בידו חשש ברבה לבטלה ואפשר לא יצא י"ח הברכה וצריך לחזור ולברך וצ"ע בדבר הזה:

במקום שאמרו להאריך וכו' לא אמר סתם ברכה ארוכה לא יעשנה קצרה. להורות למו אגב אורחי' דהברכות הם מצות חכמים ולא מדאורייתא. לחתו"ם גמר איזה ענין נקרא חות"ם כמו הכת"ב שכותבין החתימות יד בגמרו וקודם שגמר הכתב אינו חותם שעו כי יצטרך עוד לכתוב:

הרמב"ם שכל ברכה שיש בתחילתה ברו"ך ובסופה ברוך נק' ארוכה ושאיננ"ה כ"ן נק' קצרה עכ"ל מאומרי ושאיננ"ה כן משמע דאתרווייהו קאי דאריכות הברכה יקרא על שיש בה ב"פ ברו"ך בתחילתה וסופה ואם חסר אחת מהנה. היינו שאין בה רק פ"א ברוך בתחילה או בסוף לזאת יקרא ברכה קצרה ולחתו"ם הוא פי' אחר לדעתו כאשר יתבאר:

ופירוש אינ"ו רשא"י אין לו רשות כלומר לא יהא מותר כו לעשות ע"כ לכאורה נראה מתוך פירושו דלכתחילה קאמר. ועמש"ל דנראה דאפילו בדיעבד אינו יוצא דאלת"ה ל"ל להשמיענו כלל דאינו רשאי לשנות מתיקון חז"ל ויתבאר עוד אי"ה:

ופירוש לחתום רצ"ל שיפסוק במקום שאינו רשאי לפסוק עכ"ל כבר כתבתי לעיל ארוכ"ה יקרא לדעתו על שיש בה ב"פ ברוך בתחיל' ובסוף וקצרה יקרא אם חסר אחת מהנה בתחילה או בסוף. ממילא לחתו"ם ושלא לחתו"ם הוצרך לפרש בענין אחר שיפסוק במקום שאינו רשאי לפסוק ונ"ל פירוש לפירושו באפשר דברכה שיש בה מענינים הרבה כגון ברכת יוה"כ מלך מוחל וסולח וכו' ומעביר אשאותינו וכו' מלך עכ"ה מקדש ישראל ויוה"כ. הנה גמר החתימה תיקנו מקדש ישראל ויוה"כ. ומלך מוחל וסולח קודם והנה אם ירצה לשנות ולומר מקדש ישראל ויוה"כ מלך מוחל וסולח וכו' אינו רשאי. וכן אפשר לדעתו אפילו באמצע הברכה אינו רשאי להקדים הדבר שהוא סמוך לחתימה ולאחר המוקדם כי תקנתם הוא תמיד מעין החתימה סמוך לחתימה ואם ישנה. הנה ישנה מן תקנתם ונדבר עוד מזה אי"ה הרע"ב בד"ה אחת ארוכה וכו' אהבה קצרה שחותמת וכו'. רצ"ל בין ברכת אהב' דשחרית בין בערבית קצרות הנה:

בד"ה לחתום בברוך שלא לחתום כגון ברכת הפירות והמצות עכ"ל. הנה באח"ת ארוכ"ה ואח"ת קצר"ה פירש כהרמב"ם דקאי אשתים שלפני' בין דערבין בין דשחרית ובבא מקום שאמרו להאריך וכו' פי' ארוכה וקצרה ג"כ כרמב"ם ב"פ ברוך ארוכה פ"א ברוך בין בתחילה בין בסוף היא קצרה ובבא מקום שאמרו לחתום וכו' נ"ל כונתי לפרש כך היינו כשתיקנו חז"ל ברכה קצרה היינו לפתוח בלבד בברוך או לחתום בלבד בברוך. גם בזה לא ישנה היינו אם תיקנו ברוך בתחילה לא ישנה הוא לומר בסוף וכן בהיפך וזה ודאי דלא כפי' הרמב"ם בבבא דלחתום וכו' והלא כתויו"ט שהשוה דעת הרע"ב להרמב"ם:

בד"ה ובער"ב מבר"ך הנה הרע"ב העתיק תיבת מברך ובכמה נוסחאות ל"ג לה. ולפימש"ל בדקדוקי המשנה. הנה הרע"ב ז"ל שפירש אחת ארוכה ואחת וכו' כפירוש הרמב"ם לא ה"ל להעתיק תיבת מבר"ך ואפשר אין כונתו להעתיק לשון המשנה רק הוא לשון עצמו:

תויו"ט בד"ה בשחר הכא דמיירי בברכות וכו' כדאשכח"ן בתמי"ד וכו' עכ"ל. בגמ' מקשינן (על משנה א) מ"ש דתנא ערבית ברישא ליתני דשחרית ברישא ומפרשי התו' דסברת המקשה הוא כדאשכחן בתמיד ממילא כשמשני תנא בק"ש אקרא קאי בשכב"ך ובקומ"ך. זה יתכן רק אק"ש משא"כ בברכות שפיר סידר התנא כדאשכח"ן בתמי"ד זהו לתירוצא קמא בגמ'. והנה תירוץ בתרא בגמ' התנא יליף מברייתו ש"ע דכתיב ויהי ערב וכו'. ומקשינן ע"ז בגמ' אי הכי סיפא בברכות למה הקדים שחר ברישא ומפרשי התוס' א"י הכ"י כיון דהתנא מקפיד לשנות כסדר ברייתו ש"ע אם כן יש לו להקפיד ע"ז בכל משניותיו) ומתרץ תנא פתח בערבית והדר תנא דשחרית עד דקאי בשחרית פריש מילי דשחרית והדר וכו' (עמש"ל) הנך רואה דלתירוצא בתרא בגמ' אין הטעם כדאשכח"ן בתמי"ד. והנה התויו"ט ז"ל הביא הטעם כדאשכח"ן בתמי"ד י"ל דס"ל דתירוצא קמא עיקר דלתירוצא קמא קשה לא הקפידה תורה בתמיד לכתוב כסדר ברייתו ש"ע ע"כ אין קפידא ע"ז (ועיין במהרש"א) מיהו עיין מ"ש בתרגום יונתן ב"ע את הכבש אחד תעשה בבקר לכפר על עונות הלילה ואת הכבש השני וכו' לכפר על עונות היום נ"ל דזה כוונתו לבאר דשפיר הקפידה התורה גם בתמיד כסדר ברייתו ש"ע ודו"ק. וממילא צריכינן לומר דהא דהתנא מקדים בברכות דשחר ברישא הוא כתירוצא דגמ' תנא פתח בערבית והדר תנא בשחרית עד דקאי בשחרית פריש וכו' והא דקשה ע"ז. הנה התנא כדקאי במילי דערבית ליפרש מילי דערבית כבר פירשנו לעיל בטוב טעם דגם בברכות קא מתני כסדר ברייתו ש"ע. עפ"י דברי הת"י בפסוק ויקרא אלקים לאור יום ולחשך וכו' עיי"ש ותמצא נחת:

בד"ה ושתים לאחרי' לשין רש"י כדאיתא בירושלמי ז' ברכות וכו' עמש"ל כונת רש"י בזה:

בד"ה להאריך וכו' והדר תני לחתום וכו' ולשון בעל כ"מ וכו' כבר כתבתי הנלע"ד בדברי הרמב"ם ויהי' איך שיהי' אין דעת הרמב"ם והרע"ב שיין בפירוש רבבא דלחתו"ם והוא דבר נראה מלשונם ולא רציתי להאריך בפרטות הענינים עד כי אקח מועד אי"ה:

רש"י בד"ה בשחר מבר"ך שתים וכו' כדאמר בברכות ירושלמי שבע ברכות וכו' עמש"ל כוונת רש"י ז"ל לתרץ למה אמר מבר"ך ולא יבר"ך (ע' עוד בק"א אות א') ודו"ק:

בד"ה אחת ארוכה ואחת קצרה אשתים לאחרי' דערבית קאי (נ"א) ארוכה אמת ואמונה קצרה השכיבנו עכ"ל והקשו בתוס' ותימא דהשכיבנו כמי ארוכה הרבה (פירוש שיש בה מענינים רבים ואריכות דברים וי"ל לפי שיטתם קצרה וארוכה הוא על אריכות הענינים הנה לגבי אמ"ת ואמונ"ה חשובה השכיבכ"ו קצרה) יעוד פעמים שמאריכין בה הרבה בתוספת כמו אור יום הנף (ג"ז י"ל או דס"ל בהנך פוסקים דאין לומר פיוטים באמצע הברכה או דס"ל דלכבוד היום באקראי שפיר דמי) ועוד אמת ואמונה פעמים שמקצרין בה מאד כדאמרינן לקמן למ"ד אין אומרים פ' ציצית בלילה הוא קא מסיים מודים אנחנו לך שהוצאתני ממצרים (ג"ז לק"מ דאנן קי"ל אומרים פ' ציצית בלילה) ונראה לר"ת דהכל קאי באמ"ת ואמונ"ה אחת ארוכה ואחת קצרה כלומר בין יאריך בה בין יקצר בה כמו אחת ארוסות ואחת נשואות עכ"ל התוס'. הנה הגם שישבנו כל הקושית שהקשו על רש"י עוד י"ל הנה כל קושיתם אינו רק על הנוסחא אחרינא. אבל בזולת הנ"א. הנה לא כתב רש"י ז"ל רק אשתי"ם לאחריה דערבי"ת קאי ותו לא הנה יש לפרש כוונתו כר"ת דקאי אשתים לאחריה דערבית בין יאריך בהם בין יקצר בהם שפיר דמי והחילוק הוא בין רש"י לר"ת לפי"ז דר"ת מפרש רק אאמת ואמונה ורש"י ז"ל יפרש על שתיהן. והנה ר"ת לא ניחא לי' לפרש על שתיהן דא"כ הל"ל אחת אריכו"ת ואחת קצרו"ת ורש"י ז"ל באפשר ס"ל דאלו הי' שונה אריכו"ת וקצרות סד"א בדוקא או שתיהן אריכות או שתיהן קצרות קמ"ל ארוכ"ה וקצר"ה להורות דעל כל חדא קאמר:

תוכן העניינים

והיה ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה