שער ההלכות - חלק יורה דעה · פרק ח - פדיון הבן
א. בעל תשובה בכור, שנודע לו שהוריו לא עשו לו "פדיון הבן", צריך ללכת לכהן ולפדות את עצמו עם ברכה. ואם יש לו ספק אם עשו לו פדיון, או שלאמו היתה הפלה לפני שהוא נולד, ולא ידוע לו אם הוא אכן בכור או לא, יפדה את עצמו ללא ברכה.1
ויש להזדרז ולפדות את עצמו בהקדם האפשרי, הן משום המצוה הרובצת עליו, והן משום שכל בכור שלא נפדה, הוא נמצא בחשש סכנה.2
1. כתב מרן השולחן ערוך ביורה דעה (סימן שה סעיף טו), שאם האב לא פדה את בנו, כשיגדל הבן, חייב לפדות עצמו. ומבואר שם בשלחן ערוך (סעיף י), שבשעה שהאב נותן הפדיון לכהן מברך: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על פדיון הבן", וחוזר ומברך שהחיינו, ואחר כך נותן הפדיון לכהן. אבל אם הבן פודה את עצמו, מברך: "אשר קדשנו במצוותיו וצונו לפדות הבכור", ומברך שהחיינו. ע"כ.
ולגבי אשה שהפילה, כתב בשו"ת יביע אומר (חלק ו סימן כו), שאם הפילה לאחר כשמונה שבועות להריונה, ואחר כך ילדה בן זכר, אם נבדק הנפל ולא נמצא בחתיכה שהפילה שום ריקום איברים, חייב לפדות את הבן שנולד אחריו בברכה. ובדיקה זו מועילה אפילו שנעשתה על ידי נשים, ואפילו אם אשתו אמרה לו שהנפל היה ללא ריקום איברים, יש לפדות את הבן בברכה. אבל אם הפילה ואין ידוע אם הנפל היה מרוקם איברים או לא, יש לפדות הבן הבא אחריו בלי ברכה, ויפדה על מנת להחזיר הפדיון. ואם הפילה חתיכה שיש בה עצם, יש לפדות את הבן הבא אחריו בלי ברכה. ואם הפילה שפיר, ובדקוהו ונמצא מלא מים ואין בו ריקום איברים, פודין את הבן בברכה.
פדיון הבן פודה מצרות וממות
2. כתב בספר חסידים (סימן שלד), מעשה בבחור אחד שהיה נטוי למות, והיה צועק ואומר "תפדוני". אמרו לחכם מה הוא אומר? אמר להם: שמא הוא בכור? אמרו כן. אמר להם: יש לפדותו ויחיה. מיד נתנו לכהן חמשה סלעים, וחי עוד 25 שנים אחר כך.
והרב מקור חסד שם, הביא את הגמרא בבבא קמא (פ.), שרב ושמואל ורב אסי הזדמנו למקום שעשו שם פדיון הבן. רב לא רצה להכנס לפני שמואל, ושמואל לא רצה להיכנס לפני רב אסי, ורב אסי לא רצה להיכנס לפני רב, ועד שלבסוף החליטו להיכנס, בינתיים בא חתול וקטע את ידו של התינוק. וטעם הדבר, משום שעיכבו קצת את הפדיון, וזה גרם שהתינוק בא לידי נזק.
והגאון רבי חיים פלאג'י בספרו רוח חיים (שם סק"ב) העיד, שהיה במקומו אחד שהיה בכור, ועברו רוב שנותיו, וחלה חולי כבד מאוד, עד שכמעט היה מסוכן ונתייאשו ממנו הרופאים, וכשנכנסתי לבקרו, עלה על דעתי שמא בקטנותו לא עשו לו פדיון בחמש סלעים כהוגן, ואמרתי לו כי רוצה אני לפדותו על ידי כהן בחמשה סלעים, ותיכף הודה לדברי, ונתן בידי חמשה סלעים ליתנם לכהן תלמיד חכם שהיה לפניו, ותיכף ומיד נתרפא ועמד מחוליו, וחי עוד עשרים שנה. הרי כי המצוה הזו מארכת ימים ושנות חיים. ע"כ.
והן עתה ראיתי בספר תורת יעקב (פ' קרח), שכתב בשם הגאון מבוסק בספרו הנחמד אוצר י"ד חיים (סימן תשכג), שהביא בשם תשובות הגאונים הקדמונים, שהתינוק כל זמן שלא נפדה, הוא נמצא תחת רשות הסטרא אחרא וכת דיליה, ועל ידי שפודה את הבן, מוציאו מרשות הסטרא אחרא. ע"ש.
ובספר ליקוטי פנחס (עמוד צו) הביא, מעשה באחד שבנו הבכור נחלה מאוד, והלך לציונו של בעל "קול אריה" שאצלו פדה את בנו, וצעק במר נפשו: רבי, אנכי פדיתי את בני כדין, ולא לקחתי בחזרה את המעות אף כי עני אני, כי רציתי לקיים המצוה כראוי. בבקשה, תועיל להמליץ טוב על הילד. ותיכף ומיד נראו סימנים טובים בילד, והוא חזר לאיתנו, והיה הדבר לפלא. והביאו בספר שובע שמחות.
ובספר טל חיים (סופר סימן כו), למד מדברי רבינו בחיי ז"ל, שבזכות מצות פדיון הבן זוכים לקבלת פני שכינה. ועיין בשו"ת מענה לשון (חלק ג יו"ד סימן טז).
ב. אדם שנולד לו בן, ולא עשה לו פדיון הבן, ולאחר כמה שנים חזר אותו אדם בתשובה, ונודע לו שיש מצוה לפדות את בנו, יעשה לבנו פדיון הבן כעת אפילו שבנו כבר גדול.3
3. הנה כל מה שכתבנו בס"ד בסעיף הקודם, הוא דווקא כשאב לא רוצה לפדות את בנו, או כגון שהאב נפטר לבית עולמו. אבל כשהאב בחיים, חל עליו חובה לפדות את בנו אף לאחר שבנו הגדיל, וכן כתב בשו"ת יפה נוף (סימן לז) בשם גדולי הפוסקים. ע"ש. וברור.
ג. בעלת תשובה שעברה הפלה בהיותה רווקה, והתחתנה מבלי להודיע לבעלה על כך, וכעת נולד לה בן, ואם תספר לבעלה על ההפלה שעברה, עלול להיגרם להם בעיות בשלום בית, ואף עלולים להגיע לידי גירושין, אין האשה צריכה לספר לבעלה שאין הבן בכור, אף על פי שבעלה יברך ברכות לבטלה על פדיון הבן.
ומכל מקום ראוי ונכון לאשה לספר זאת לחכם העורך את הפדיון, והוא יאמר לבעל שנודע לו שיש ספק שמא אשתו היא בת לוי ובנו פטור מהפדיון, וייעץ לו לברך בלי להזכיר שם ומלכות. והכל על מקומו יבוא בשלום.
וכמו כן, נכון שהרב המקומי שנוכח בשעת פדיון הבן, ויודע את כל פרשת העיבור, יבקש מהכהן שידלג על כל השאלות השגרתיות ששואלים את האשה, כגון האם הפילה איזו פעם? וכו', כדי שלא תצטרך לשקר ולומר שלא היתה הפלה.4
4. בשו"ת יביע אומר חלק ח (יו"ד סימן לב), נשאל אודות אשה שבהיותה צעירה פנויה, חיתה חיי אישות עם בחור אחד ונתעברה ממנו, וכשהוכר עוברה עשתה הפלה מלאכותית, ואחר כך חזרה בתשובה שלימה, ונישאת לבחור ישיבה החרד לדבר ה', וחיו יחדיו באהבה ואחוה שלום וריעות, ונתעברה ממנו וילדה בן, וכעת רוצה הבעל לקיים מצות פדיון הבן, כי לא ידע שקודם נישואיו עם אשתו, נתעברה והפילה, והאשה באה לרב וסיפרה לו כל מה שאירע לה קודם נישואיה.
והשאלה נשאלת, האם חייב להודיע זאת לבעל כדי להצילו מעון ברכות לבטלה של פדיון הבן, למרות שאם יודיע לו על כך יופר שלום הבית, וקרוב לודאי שתפרוץ ביניהם מריבה וקטטה, ואולי יבואו גם לידי גירושין. או שמא יש לומר - גדול השלום, שאפילו שם שמים שנכתב בקדושה נמחק מפני השלום, ולכן שב ואל תעשה עדיף.
והביא דברי הגמרא בברכות (יט:), שגדול כבוד הבריות שדוחה איסור דרבנן, והואיל ולדעת רוב הפוסקים איסור ברכה שאינה צריכה אינו אלא מדרבנן, בנידון דידן שמברך "על פדיון הבן ושהחיינו" לבטלה, יש לומר שנדחה האיסור מפני כבוד הבריות, שהרי אם נגלה לבעל על מעשה אשתו, בודאי שיהיה מריבה וקטטה וביטול שלום בית, וגם בזיון גדול לאשה ולמשפחה, וגם לילד הנולד יגרום הענין להוצאת שם רע, שיהיה שיחה בפי הבריות עד עולם, לפיכך אמרינן שגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה.
וצירף שם עוד ספק להקל בזה, דלדעת הרא"ש ועוד פוסקים, חייב אדם להפריש את חבירו מאיסור רק באופן שחבירו יודע מגוף האיסור, אבל כשחבירו לא יודע מכך, אין חובה להודיע לו על כך באופן שעלול להיגרם לו מכך בושה ועוגמת נפש. לפיכך מאחר שבנידון דידן אין הבעל יודע ממעשיה של אשתו, אין חובה להפרישו.
והביא מה שכתב בשו"ת מהרש"ג חלק ג' (סימן סה), בדרך עצה טובה, שאם אפשר, טוב לומר לבעל שיש ספק אם אשתו היא בת לוי ופטור מפדיון, ולכן יעשה את הפדיון ללא ברכה.
ולענין כסף הפדיון, אם אפשר, יש לומר לאבי הבן שיפדה את הבן במתנה על מנת להחזיר, ואם אי אפשר, מפני שיש לחוש שמא על ידי זה ידע מגוף המעשה, יחזיר לו הכהן את הכסף בהבלעת הממון בתוך איזה חשבון, או על ידי מתנה וכדומה. עכ"ד. וראה בספר חשוקי חמד (גיטין עמוד קנה) שדעת הגאון רבי יוסף ש. אלישיב שליט"א, שיש לגלות לבעל על ההפלה, אף על פי שעל ידי כך יופר שלום הבית. ואנן אתכא דמרן שליט"א סמכינן.
ד. בחור ובחורה שחיו ביחד באיסור, והבחורה התעברה ממנו, ועשו הפלה רחמנא ליצלן, וכעת חזרו בתשובה והתחתנו, ונולד להם בשעה טובה בן, ורוצים לערוך פדיון הבן כדי שהמשפחה לא ידעו שהיתה לאשה הפלה, אין לאב לברך על פדיון הבן, אלא יאמר את הברכה ללא הזכרת שם ומלכות.
ואף על פי שעל ידי כך עלולים בני משפחתם לגלות שהאשה עברה בעבר הפלה, ויגרם לבני הזוג בושה וצער מכך, בכל זאת אין להתיר לאב לברך על פדיון בנו, אלא יקבלו את הבושות ככפרה על העבירות החמורות שנכשלו בעבר.5
5. הנה כל ההיתר הנזכר בסעיף הקודם לברך ברכה לבטלה כדי למנוע בושה ועוגמת נפש, נאמר דווקא כשיש ספק ספיקא, שמא הלכה כדעת האומרים שברכה לבטלה אסורה מדרבנן, ואיסור דרבנן נדחה במקום שיש כבוד הבריות. ושמא יש חובה להפריש את חבירו מאיסור רק באופן שחבירו יודע מהאיסור, אבל כשאינו יודע מכך, אין חובה להודיע לו על כך כשעלול להיגרם לו מכך בושה וצער.
אבל כאן שהבעל יודע בבירור שאין בנו בכור, בודאי שאי אפשר להתיר לו לברך ברכה לבטלה כדי שלא יבוא לידי בושה, ואדרבא יש לומר שבוֹשְׁתו היא תקנתו, שאיבד נפש אחת מישראל על ידי שנתן יד להפלה, ועתידים ליתן על כך את הדין בעולם הבא אם לא יתקנו חטא זה בעולם הזה.
ולפי זה, הוא הדין אם אותה אשה עשתה הפלה מעצמה, ובעלה ידע מכך והתחתן איתה למרות זאת, וחושש שהוריו או בני משפחתו יגלו זאת, אין להתיר לו לברך, מפני שאין לנו כאן את הספק ספיקא הנזכר לעיל כדי להתיר ברכה לבטלה.
וכן כתב בשו"ת בנין אב (חלק ב סימן נה), שאם הבעל יודע מכך שאשתו הפילה, ואף על פי כן רוצה לעשות הפדיון מפני הבושה, אין להקל לו לברך ברכה שאינה צריכה, אף שעלול לגרשה מפני הבושה, ועל כגון זה נאמר: "יתבטל שלמה ואלף שלמה, ולא תתבטל אות אחת מהתורה". ע"ש.
תיקון למי שהפילה
דרך אגב, אשה שהפילה בעבר את עוברה, וכעת חזרה בתשובה, מוטל עליה לתקן את החטא החמור שעשתה, ולכן מלבד זה שקיבלה על עצמה תשובה שלימה וחרטה על העבר, צריכה לעשות תשובת המשקל, ולכן תתרום מכספה כסף לאגודת "אפרת" שעוסקים במניעת הפלות. ואם יש לה כושר השפעה, תתרם גם היא למשימה ותציל נפשות מסְכנוֹת מהפלה, וכמו שכתבו בכיוצא בזה בשו"ת שואל ומשיב (חלק א סימן קעד), ובשו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סימן לח), ובשו"ת נחלה לישראל (סימן לח), ובשו"ת עזרת ישראל (סימן קג).
וכיוצא בזה תראה בשו"ת שרידי אש (חלק ג סימן פח), שנשאל להורות דרכי תשובה לאיש אחד ירא וחרד, אשר הוליך חבירו במכוניתו וקרה לו אסון, וחבירו נהרג בתאונת דרכים. ופסק שם, שיתן לפדיון נפשו, צדקה כפי כֹחו, ואם יש לנהרג בנים נצרכים, יתן להם מה שנצרכים, ואם לא, יתן תרומה לבית חולים "שערי צדק" אשר בירושלים אשר מתנהג בתכלית הכשרות ומצילים שם חיי אדם. ובכל יוארציט של הנהרג, יתענה או יפדה את תעניתו בצדקה. ע"ש. ודון מינה לנידון דידן.
האם יש מצות למנוע הפלה מעובר ממזר וכדומה
מאחר שהזכרנו לעיל קצת מחומרת האיסור להפיל עוברים, ראיתי לנכון להביא כאן מכתב שנשלח לגאון רבי יוסף ש. אלישיב שליט"א על ידי אגודת אפרת, כפי שהודפס בקובץ בית הלל (חלק ג עמוד נט) וזה לשונו:
ידועים לכבודו פעליה ומעשיה הברוכים של "אפרת" אגודה היחידה בעם ישראל העוסקת בהצלת ילדי ישראל בטרם צאתם לאויר העולם. במהלך השנים האחרונות הצילה "אפרת" מאות רבות מילדי ישראל, על ידי פעולות הסברה ושכנוע ומתן תמיכה כלכלית חודשית לאמהות שעמדו לקטול את עובריהן מסיבות כלכליות.
במסגרת פעילות אגודת "אפרת", אנו מרגישים כי בקרב חלקים מן הציבור החרדי, קיימת הסתייגות מסוימת מפעילות זו, בטענה כי בהשפעתנו אנו מסייעים למשפחות קלוקלות, כגון נערות ונשים לא נשואות בהריון, גרושות שהרו בני נידה, בני כהן מגרושה וכדומה, ובכך אנו מסייעים בהבאת ילדים לא כשרים לעולם.
לכן אנו פונים לכבוד תורתו שליט"א, ומבקשים לקבל חוות דעת ופסיקה הלכתית בנידון, האם יש יסוד הלכתי או מוסרי לטענות אלו, והאם יש הצדקה לפיקפוק או ערעור כלשהו על פעילותינו, או שמא חובה עלינו להציל כל נפש בישראל בטרם צאתו לאוויר העולם, והאם מצוה על כל אחד ואחד לסייע בידינו ככל יכולתו למטרה זו.
והשיב הרב שליט"א: בשו"ת חוות יאיר (סימן לא) כתב, שאין חילוק בין היות המעוברת אשתו הנשואה וכשרה שבנשים, או ממזר מאשת איש, שהרי לא נפלאת היא ממך דדין ממזר לכל דבר כדין ישראל כשר.
ובשו"ת אגרות משה חלק ב (חו"מ סימן סט) כתב, שגם כשנתעברה מפסולי קהל או שהיא אשת איש שהולד ממזר, אסור להפיל, והדברים לא ניתנו להאמר שבעובר ממור יהיה איזה היתר להפילו.
ובכן, השאלה הנזכרת אינה צריכה לפנים, כי גם כשהצלת עובר כרוכה בחילולי שבת מחללין עליו את השבת, הרי מילתא דפשיטא היא שחובה היא להציל נפשות ילדי ישראל בטרם צאתם לאויר העולם, כולל כל הדוגמאות הנזכרים לעיל, מידי רודפיהם הקמים עליהם לרצחם נפש.
ומצוה לסייע בידי המפעל החשוב אגודת אפרת, אשר הספיקה במשך שנות קיומה להציל מאות מילדי ישראל על ידי פעולות הסברה ומתן תמיכה כלכלית לאמהות שעמדו לקטול את עובריהן. עכ"ד. והדברים ברורים.