שער ההלכות - חלק יורה דעה · פרק ח - סנדקאות וקריאת שם
א. מנהג הספרדים לקרוא לבן הראשון שנולד, על שם אבי האב, ולבן השני קוראים על שם אבי האם, ואין לשנות מהמנהג, אלא אם כן אבי האב מחל על כבודו כדי לכבד את אבי האם.1
ואם אבי הבעל בחיים ואבי האשה נפטר, ראוי ונכון לקרוא את שם הבן הראשון על שם אבי האשה, כדי להקים לו שם בישראל, ויעשו זאת בחכמה ובתבונה, כדי שהצד של הבעל לא יפגע מכך.2
החובה לקרוא לבן הראשון על שם אבי האב
1. הנה בשו"ת שדה הארץ חלק ג' (יו"ד סימן כב) נשאל אודות ראובן שנולד לו בן בכור, ורוצה לקרותו על שם אביו, ואשת ראובן רוצה לקרוא לו על שם אביה בדווקא, ומפני אהבת השלום הסכים ראובן לבקשת אשתו, אלא ששאל האם אין בזה משום זלזול בכבוד אביו, כיון שהמנהג שהבן הראשון נקרא על שם אבי הבעל.
והשיב: חפשתי בספרי הקודש ולא מצאתי רמז לזה, אלא שמסברא נראה שכיון שכבר נהגו העולם לקרוא שם הבן הראשון כשם אבי הבעל, אם לא יעשה כן, מגרעות נתן בכבוד אביו, שמשנה ממנהג העולם, ועוד יש לחוש שמא לא יזכה שיולד לו בן שני, ונמצא שלא נקרא שם אביו בישראל, וקריאת השם הוא ענין גדול.
וגם שמעתי מפי מורי ורבי המאיר עיני חכמים מהר"ם מזרחי ז"ל, בעל ספר פרי הארץ, שאמר בשם חז"ל, כי שני בני אהרן נדב ואביהוא, נקראו על שם הורי אהרן הכהן ואלישבע בת עמינדב, נדב הבכור נקרא על שם אבי אלישבע: עמי - נדב. ואביהוא על שם אבי אהרן, כלומר: אבי - הוא. ונענשו ומתו שני הבנים בחיי הוריהם על ידי כמה סיבות, וגם מפני הסיבה ששינה סדר שמותם, שקרא את הראשון על שם אבי האם ולא על שם אבי האב, ולכן צריך להקפיד לקרות הבן הראשון על שם אבי הבעל. ע"כ.
נמצאנו למדים, שקריאת שם לבן הראשון על שם אבי הבעל, זוהי סגולה לשמירה לילד, ואם לא קוראים לו על שם אבי הבעל, חלילה וחס עלול להיגרם מכך נזק לילד. וראה בשו"ת קנין תורה (ח"ב סימן נה).
קריאת שני שמות
אומנם, ישנה אפשרות להשכין שלום בין שני הצדדים על ידי שיקראו לבן הנולד על שם שני הצדדים, וכפי שהעיד המהרש"ל בגודלו בספרו ים של שלמה (גיטין פרק ד) וז"ל: אני הקטן ידעתי לזקיני הרב מנחם ציון שהיה לו בן, ושם אביו רבי מאיר, ושם חמיו רבי אורי, והיו מחולקים בקריאת שם הבן, וקראוהו 'שניאור', כלומר שני אור - מאיר הוא אור, ואורי אור. ע"כ.
ועל כן, אם לא מסתדר לקרוא לילד בשם אחד, יכולים לתת לו שם של אבי האב ושם נוסף של אבי האם.
ואף שבספר פאר הדור (ח"ד עמוד ר) כתב בשם רבינו החזון איש זצ"ל, שאם נותנים לתינוק שני שמות על שם שני בני אדם, הרי זה שם חדש לחלוטין, ונמצא שלא קרא לילד על שם אף אחד מהם. מכל מקום בשו"ת אבני ישפה (ח"א סימן קצו) כתב בשם ספר זוכר הברית, שכעת נוהגים לתת שני שמות על שם שני אנשים. והנח להם לישראל במנהגם. כיעו"ש.
וכתב בספר עקרי הד"ט (יו"ד סימן כו אות ז), שגם אם הוא קורא לבנו שתי שמות, יקדים את שם אביו לשם השני, וכן הסברא נותנת. ע"כ. ולפי זה, כאשר יש מחלוקת בין האיש לאשתו על שם מי לקרוא את שם הילד, והחליטו לקרוא את שמו של הבן גם על שם אבי האב וגם על שם אבי האשה, יקדימו את שם אבי האב ראשון. וכן כתב בספר בן איש חי (שנה ב' פ' משפטים אות כז).
דרך אגב, כתב רבינו יצחק פלאגי' בספרו יפה ללב (חלק ג דף חף:), שמי שאין בניו מתקיימים רח"ל, יקרא לבניו הנולדים בשתי שמות, וחיו יחיו בעזרת ה' יתברך. ע"ש.
לקרוא לבן על שם אבי האשה שנפטר
2. בשו"ת מעשה אברהם (אשכנזי יו"ד סימן מז) נשאל אודות ראובן שנולד לו בנו בכורו, ורצה לקראו על שם אביו שעודו בחיים, אך אשתו דרשה לקרותו על שם אביה שכבר נפטר ורוצה להקים שם המת בישראל, וכתב, שלכאורה הדין עם האשה, יען הזכרת השם עושה נחת רוח למת, וכל כמה דמצינן לעשות נחת רוח לנפטר, מה טוב ומה נעים, וכל שכן שאין ידוע אם עתידה היא ללדת בן בקרב ימים, ואולי תלד בנות.
ואף על פי שמקובל בידינו מימי עולם ושנים קדמוניות, שהזכות היא לבעל לקרוא שם לבנו הראשון, יש לומר דהתם מיירי באחת משתים, או שאבות הבעל והאשה שניהם בחיים, או ששניהם מתו. ברם באופן שאבי הבעל חי ואבי האשה מת, מן הראוי לשנות המנהג ולקרותו על שם אביה.
ושוב חזר בו בגלל מה שכתב בשו"ת שדה הארץ (הנ"ל) בשם רבו, שנדב ואביהוא נענשו ומתו בחיי אביהם מפני שאהרן שינה הסדר לקרות הבכור על שם אבי אשתו תחלה. ואם כן, כיון ששינוי הסדר גורם מיתה לבנים, נראה ודאי שהדין עם הבעל, ויעשו כמנהג העולם בלי שינוי ותמורה. עכ"ד.*)
[ *). בספר דרך שיחה (עמוד לא) נשאל הגאון ר' חיים קניבסקי שליט"א, מדוע מת אביהו? בשלמא נדב מת משום שניתן לו שם על שם אבי אמו ולא על שם אבי אביו, אבל מה נעשה שלא כהוגן אצל אביהו? ותירץ, שמאחר שעל ידי שניהם נהפך הסדר של קריאת השמות, לכן גם הוא מת. ע"כ.
וכשאני לעצמי נראה לענ"ד לומר, שמאחר שלא קרא לבנו על שם אביו בפירוש אל ברמז [שהרי היה צריך לקרותו 'עמרם' על שם אביו ולא 'אביהו', לכן היתה כאן פגיעה בכבודו של עמרם אביו, ונענש גם בבנו השני. וק"ל. ] ]
אולם בשו"ת יביע אומר חלק ה (יו"ד סימן כא) העיר על דבריו ממה שכתב בשו"ת הרשב"ש (סימן רצא), שבתו של רבינו יונה היתה נשואה לשלמה בנו של הרמב"ן, וכשנפטר רבינו יונה בעיר טוליטולא, היתה בתו מעוברת, וכשילדה בן זכר, והיה להם לקרותו משה כשם אבי האב, אמר הרמב"ן: אף על פי שצריך לקרותו על שמי, רצוני שיקרא יונה על שם אבי אמו, משום דדרשינן (בקידושין עב:), וזרח השמש ובא השמש, עד שלא שקעה שמשו של זה, זרחה שמשו של זה, וכן היה, דנפק גברא רבה, והיה רב וגדול בישראל. ומבואר שאין בזה חשש סכנה, ולכן שפיר אפשר לקרוא על שם אבי האם שנפטר. ע"ש. וכן מבואר בשו"ת ריב"ם (סימן נח).
ועיין בקונטרס ויקרא שמו בישראל (פרק ה עמוד 32), שעל ידי קריאת השם על שם ההורים שנפטרו, עושה נחת רוח למתים וגורם תועלת לנשמתם, ובנוסף לכך מקיים מצות כיבוד אב ואם במותם. ע"כ. וראה בשו"ת ויצבור יוסף (ב"ש חלק ה סימן פא).
ולכן ראוי ונכון לקרוא לבן על שם אבי האם שנפטר, ויבקשו מחילה מאבי האב ויסבירו לו את הצורך שיש בקריאת שם התינוק על שם אבי האם. וכיוצא בזה כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן עה), שאם אבי הבעל מוחל על כבודו מלישב סנדק בבן הראשון כנהוג, לטובת אבי האשה, כבודו מחול. ע"ש. [ומשמע שבאופן שאין האב מוחל, צריך לכבדו גם בקריאת שם וגם בסנדקאות].
כיצד לנהוג כשנפטרו אבי הבעל ואבי האשה
והנה הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א בספר דרך שיחה (עמוד לא) נשאל אודות זוג הורים שלשניהם אין אב, ונולד להם בן זכר. האב אומר שכיבוד אב שלו הוא ליתן שם על שם אביו שנפטר. ואשתו אומרת שבמשפחתה עדיין אין שום שם על שם אביה, בעוד שבמשפחה שלו יש כבר הרבה שמות על שם אביו שנפטר, הדין עם מי?
והשיב הרב, שטעות גמורה היא מה שחושבים שקריאת שם מועיל משהו לנפטר, אין זה מועיל לו כלום, ולא כתוב בשום מקום שזה מועיל לו, ומה שעושים כן הוא רק מזכרת. ורק שם של אדם צדיק מוסיף משהו לתינוק. בכל אירופה נהגו שאצל הילד הראשון השם שייך לאמו, ולכן יש לתת לאשה לקרוא לבן על שם אביה. וגם בשאר מקומות שלא נהגו כן, מכל מקום יש בכך עשיית חסד, ולכן יש ענין שיעשה עמה חסד, ויתן לה אפשרות לקרוא לו על שם אביה. ע"כ.
ויען אברהם ויאמר, דהנה מה שכתב שקריאת שם על שם הנפטר אין זה מועיל לנפטר כלום ולא כתוב בשום מקום שזה מועיל לו, נעלם מעינו הבדולח מה שכתב בקונטרס ויקרא שמו בישראל (הנ"ל) שאכן יש בכך תועלת לנפטר. וכן מבואר בשו"ת רבינו יוסף נחמיה (סימן עב). כיעו"ש.
וגם הלום ראיתי בשו"ת ריב"ם (שנייטוך סימן נח) שכתב, שכאשר קוראים את שם הילד על שם הנפטר, יש לו בכך זכות, כי בעבור שמזכירים אותו על הילד, מזכירים גם מעשיו הטובים, כמו שנאמר "זכר צדיק לברכה", ודומה למה שאמרו חז"ל ששפתותיו דובבות בקדר, ואף ששם מדובר באופן שמזכירים איזו שמועה מפיו, מכל מקום נלמד מזה גם לענין הזכרת מעשיו. ויש סמך לזה מבנות צלפחד שאמרו "למה יגרע שם אבינו", כי על ידי שלוקחים חלק בארץ ישראל הראוי לאביהם, נזכר שמו, וכן מצינו ברות ובועז. ולכן יש בזה מצות כיבוד הורים שהוא מכבד את אביו לעשות לו שם עולם שיהיה לו זכות. ע"כ.
וכן תחזה בספר פאר הדור (ח"ד עמוד ר), שדעת מרן החזון איש זצ"ל שתינוק הנולד וקוראים שמו על שם אדם שנפטר זהו טובת הנפטר, ואם קורא לו על שם שמופיע בפרשה של אותו שבוע, זהו טובת הילד. ע"כ. וכן כתב בשמו בשו"ת תשובות והנהגות (חלק ג סימן רצז).
ובספר נשמת ישראל (עמוד תרנא) הביא דברי השדי חמד (מע' כ כלל קד) שהביא בשם הגאון שאילת שלום שקריאת שם על שם הנפטר, זהו כבוד וטובת המת וזכרו, כפי שנהגו כן מעולם ומקפידים על זה, וזה טובתו וזכרו לדור ודור. ואף שלא כתבו מקור מוסמך לכך, מכל מקום מאחר שמקובל כן מדור דור, בודאי שיש בזה תועלת. ע"ש.
עין רואה ואוזן שומעת ודברים בספר כתובים, שאכן יש סמוכין למה שאומרים שקריאת שם על שם נפטר מועילה לו לזכרו ולעילוי נשמתו.
ואף שראיתי בספר דברי חנינא (עמוד רז) ששאל את פי הגר"ח קניבסקי שליט"א, אודות מה שכתוב בספר פאר הדור בשם החזון איש שיש לנפטר נחת רוח כשקוראים לתינוק על שמו, והשיב לו הרב, שאינו יודע אם מה שכתבו בשם החזון איש זה נכון. ע"ש.
מכל מקום מלבד דברי רבינו החזון איש זצ"ל, מצינו לעוד גדולים וטובים שסמכו על מנהג זה כאמור לעיל, ולכן באופן שיכולים לעשות כן ללא מחלוקת, ראוי שיעשו כן.
לקרוא על שם אביו כשהוריו גרושים
בספר חשוקי חמד (גיטין עמוד קפא) עמד בשאלה, אודות אדם שנולד לו בן, והוריו גרושים, והוא יודע שאם יקרא לבנו על שם אביו, אמו תפתֵח רגש שלילי כלפי הילד הקרוא על שם בעלה לשעבר, והילד עלול לסבול מהסבתא. אך אם לא יקרא על שם אביו, הילד אומנם לא יסבול, אבל אביו יפגע מאוד, ואם כן כיצד עליו לנהוג.
והשיב, שכיון שמצוות כיבוד אב היא משל האב ולא משל הבן, לכן לא חייב הבן לכבד את האב באופן שעקב כך יסבלו הוא ובנו מהאם, ומשום כך, אל יתנו ההורים לילד את שמו של האב, והיה בשב ואל תעשה. ע"כ.
ולאחר בקשת המחילה הרבה מכבוד תורתו, לכאורה אין דבריו מוכרחים, מפני שכבר הזכרנו לעיל את דברי חז"ל שאמרו ששני בני אהרן מתו קודם זמנם מפני שאהרון לא קרא לבנו הראשון על שם אביו. ואם כן, קריאת השם לבן הראשון על שם אביו, היא טובת הילד וטובת ההורים, שהרי אם לא יקראו לו בשמו של אבי אביו, עלול הילד להינזק חלילה, ולכן גם אם הוריו גרושים ואמו תקפיד אם יקראו לבן על שם אביו, לכאורה עדיף שהיא תפתֵח רגש שלילי כלפי הבן, מאשר יקרה לבן איזה נזק חלילה.
ועוד יש להוסיף, שמאחר שהמנהג לתת שם לבן הראשון על שם אבי האב, אם אבי הבן לא יקרא לבנו על שם אביו, הרי זה בזיון כלפי אביו, ואין בזיון האב מחול, וכמו שכתב בשו"ת משיב דבר (יו"ד סימן נ), שאם נישואי בנו לאשה פלונית היא בגדר בזיון לאב, חייב לשמוע בקול אביו, ואסור לו לשאת את אותה אשה, שזהו בכלל ארור מקלה אביו ואמו, ואפילו אם מחל האב לא מהני, דאף דקיימא לן שאב שמחל על כבודו כבודו מחול, מכל מקום על בזיונו אי אפשר למחול, כמו שכתב השאלתות דרב אחאי (סימן ס). וכיוצא בזה כתב בספר ילקוט יוסף כיבוד הורים (עמוד שצד). ויש עוד לעיין בזה.
ב. אדם שנולד לו בן, יש לו להיזהר שלא לקרוא לו בשם של אדם רשע, וגם לא על שם אדם רשע, מפני שהשם משפיע לרעה על הרך הנולד.3
אולם בעל תשובה ספרדי שאביו רשע ומחלל שבת, אף על פי כן יש לו לקרוא לבנו על שם אביו, ויכוון לשם של צדיק, למשל: אם קוראים לאביו דוד, יכוון לקרוא לתינוק על שם דוד המלך ע''ה, או שיתן לבנו שני שמות, ועל ידי כך לא ישפיע שמו של אביו לרעה על בנו.4
לקרוא לבן על שם אדם רשע
3. בספר האגודה (פ"ק דשבת סימן יז) כתב: לא יקרא אדם את בנו על שם אדם רשע, דכתיב ושם רשעים ירקב, ולכן נהגו לקרות אדם על שם זקנו, כי כל איש אביו צדיק. עכ"ד.
ובספר פרח שושן (פ' קרח) כתב: "ויקח קֹרח", מכאן סמך לדברי חכמינו ז"ל שלא יקרא אדם שם בנו על שם אדם רשע, שהרי בן בנו של עשו היה שמו קורח [והיה רשע], וקֹרח זה נקרא על שמו של בנו של עשו, וגרם לו שנשחת ונבלע באדמה. ע"כ. וראה לרבינו החתם סופר בחדושיו על התורה (פרשת קרח).
ובספר אמרי יעקב (עמוד כה) הביא בשם ספר חסידים (דפוס ברלין סימן תתר) שכתב: חנוך ולמך קצרו ימיהם, חנוך לפי ששמו כשם חנוך בנו של קין, ולמך לפי ששמו כשם למך בנו של מתושאל וקין בניו, וכתיב "שם רשעים ירקב", אבל בצדיקים נאמר "זכר צדיק לברכה". ועיין בספר אור משה (סימן לז).
4. הנה בספר פלא יועץ (ערך שם טוב) כתב: טוב לגבר שיקרא שם טוב לבניו, ולא יקפיד לקרוא להם על שם אבותיו, כי מה יתן ומה יוסיף. צא ולמד מדורות הראשונים שלא היו מניחים שם אבותיהם. ואם השם יהיה גורם להם מעט סיוע לילך בדרך טובים הלוא זה שם טוב משבעה שמות של אבותיו, ולכן איש טוב יבחר להניח לבניו שם טוב, או על שם המאורע, להזכיר חסדי ה'. ע"ש. וראה מה שכתב בספר יפה ללב (ח"ג דף פח:).
אומנם באופן שקורא לבנו בשם אביו, ומכוון לשם של אחד הצדיקים שנקראו בשם זה, אף על פי שאביו אינו שומר מצוות, מכל מקום אין בכח השם להשפיע לרעה על הילד. וכן הדין כשנותנים לו שני שמות, כמבואר בשו"ת יפה נוף (סימן צא), ובשו"ת משנה הלכות (חלק ו סימן רנג), ובשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תרו), וראה מה שהאריך בזה הרה"ג רבי בן ציון מוצפי שליט"א בשו"ת מבשרת ציון חלק א (עמוד שטו).
לכבד בסנדקאות אב חילוני
ג. מי שנולד לו בן, יש לו לחפש אדם ירא שמים וצדיק שישב סנדק בבריתו של בנו, מפני שיש בכך השפעה טובה על התינוק שיהיה צדיק.5
אמנם בעל תשובה שנולד לו בן, ורצונו לכבד תלמיד חכם שישב סנדק, ואינו רוצה לכבד את אביו או את חמיו בסנדקאות מפני שהם מחללים שבת ואינם שומר מצוות, צריך להיזהר שלא יגרום להם על ידי כך צער ועוגמת נפש. וצריך הבן לדעת, שמצוות כיבוד הורים, חשובה יותר מאשר סנדק צדיק.
ולכן מוטל על הבן לשכנע את ההורים בדרכי נועם, שימחלו על כבודם לטובת הילד, מפני שהסנדק משפיע על התינוק. ואם שכנע אותם, וכעת ברור לו שהוריו והורי אשתו מוחלים על כבודם, ומסכימים בלב שלם שישב תלמיד חכם סנדק, רשאי הבן לכבד תלמיד חכם בסנדקאות.6 (וראה בסעיף הבא).
זהירות מסנדק שאינו שומר תורה ומצוות
5. ידועים דברי הרמ"א (יו"ד סימן רסד) שכתב שיש לחזר ולהדר אחר סנדק ירא שמים וצדיק. וכתב הלבוש (שם) שהטעם לכך, כדי שהמוהל והסנדק יכוונו במילה כוונה מובחרת, ויגרמו שהילד יהיה כמותם. ובאחרונים מבואר, שיש להימנע מלתת סנדקאות לאדם רשע, כדי שאליהו יוכל לבוא ולשבת על כסאו ליד התינוק בשעת המילה.
ובספר דרכי חיים ושלום (סימן תתקח) כתב גם כן, שיש לחזר אחר סנדק צדיק, ולא כמו שנוהגים בני עניים במדינתנו, שיכבדו לסנדק לכל מי אשר יחפוץ לפזר ממונו על ככה, וימצא פעמים רבות שמכבדים על הרוב איש עשיר אשר הוא קל שבקלים ובעל עבירה רח"ל, ואיך ימכרו טהרתו ויראת ה' של בניהם בשביל כסף שנותן הנדיב הזה שרוצה להתכבד בסנדקאות. וכן מובא במגדל עוז לרבינו היעב"ץ ז"ל שלא יקח סנדק ומוהל באהבת אדם או בשביל תועלת, אם אינם ראויים, כי תקנת הנער תלויה בכוונת המטפלים (הסנדק). ע"כ.
ולך נא ראה בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תרג), שהביא מה שכתב בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן פו), שאסור שיהיה הסנדק גוי, ומוטב שישאר התינוק ערל עד שיגדל וימול את עצמו. ומזה נלמד לגבי מחלל שבת בפרהסיא שאין לתת לו להיות סנדק, שהרי מקבלים קורבנות מהגוי ולא מקבלים קורבנות ממחלל שבת בפרהסיא, והיאך יתנו לרשע כזה שהוא יותר גרוע מגוי לשבת סנדק. ע"ש. ולכן שומר נפש בנו ירחק מסנדק שאינו הגון.
6. הנה באופן שעלול להיגרם ביטול מצות כיבוד הורים ומחלוקת ופירוד במשפחה, אין נכון להושיב תלמיד חכם לסנדקאות במקום אביו, אלא יכבד את אביו שישב סנדק, כדי לא לגרום פגיעה וצער להוריו, ויעבור בכך על ביטול מצות עשה של כיבוד הורים.
וגם הלום ראיתי בשו"ת מבשרת ציון (עמוד רלה), שכתב בשם הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, שיש מצוות עשה לכבד את אביו בסנדקאות, כי מצינו שהאבות מקפידים על כך, ועל ידי שמכבדם, גורם להם נחת רוח נפלאה. והן אמת שכתבו הפוסקים שיש להדר אחר סנדק תלמיד חכם וצדיק, כל זה דווקא לאחר שכיבד את אביו ואת חמיו, או שאינם בחיים, או שהם בחיים ומוחלים בלב שלם, אבל כשהם קיימים, היות והמנהג פשוט לכבדם, אם נמנע מזה, הוי זלזול בכבודם. ע"ש. וכן הוא בספר יקרא דחיי (עמוד 156).
ובשו"ת אבני ישפה (ח"ד סימן קג) כתב בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שאם הסבא של התינוק מבקש להיות סנדק, הרי ששלום בית קודם לכל, וממילא אפילו אם הסבא מחלל שבת יש ליתן לו להיות סנדק מצד שלום בית, אבל אם אין בעיה של שלום בית, אין ליתן למחלל שבת להיות סנדק. ע"כ.
ומורינו הרב ילקוט יוסף (כיבוד הורים עמוד שצד) כתב, שבעל תשובה שאביו מחלל שבת בפרהסיא, ומבקש לשבת סנדק אצל הנכד, אף על פי שמעיקר ההלכה אין איסור ליתן לו לשבת סנדק, ובפרט אם על ידי כך יקרב אותו שיחזור גם הוא בתשובה, מכל מקום נכון וראוי שהבן יעשה הכל כדי לשכנע את אביו [בלי שתהיה מחלוקת] שדבר חשוב הוא להביא גדול בתורה לישב כסנדק, ויכבד את אביו בעמידה לברכות, שהרי הסנדק משפיע על התינוק לקדושה וטהרה ויראת ה', ואם ישב אדם חילוני כסנדק, ישפיע השפעה לא טובה על הרך הנימול, ולכן אף שמעיקר ההלכה אין בזה איסור, יש לעשות כל השתדלות להמנע מכך בדרכי נועם. ע"כ.
זהירות מפגיעה בחמיו
והוא הדין שצריך להיזהר שלא לפגוע בחמיו כשהמנהג לכבדו בסנדקאות, דכבר כתב בספר ויקרא אברהם (דף קכה:), שמנהגם שאבי האשה יושב סנדק אצל הבן הראשון, וסמכו על המדרש: אשה כי תזריע וילדה זכר, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, וכיון שבא מכחה, ראוי לכבד קרוביה קודם לקרובי הבעל. ע"כ.
ובמקום שכך המנהג, יש להיזהר שלא לבטל מנהג זה, מאחר שיש בזה פגיעה בכבוד הורי אשתו שגם הוא חייב בכבודם. והוא הדין אם המנהג לכבד את אבי האשה לשבת סנדק בבן השני, אין להקל במנהג זה, אלא אם כן חמיו מוחל על כך בלב שלם, וחפץ שישב סנדק תלמיד חכם.
לכבד בסנדקאות סבא או דוד שאינם שומרים מצוות
ועל כל פנים, כל האמור לעיל הוא דווקא לענין כיבוד אביו או אבי אשתו. אבל אם הסבא של אבי הבן רוצה לשבת, ואותו הסבא אינו שומר תורה ומצוות, כתב בספר ברית יצחק (עמוד קו) בשם הגאון רבי יעקב יוסף נר"ו, שלא יתן לו לשבת אפילו אם הדבר כרוך במחיר של ביטול שלום בית, מפני שבאופן כזה צריך לדאוג לטובת התינוק.
וכיוצא בזה ראיתי בספר בן פורת יוסף (מוגרבי חלק ב עמוד שפ), שהביא מעשה שהיה עם רבינו החזון איש זצ"ל, שפעם אחת הגיע איזה אברך להזמינו לסנדקאות, וסיכמו יום ושעה. והנה באמצע האירוע היתה הפתעה לא נעימה, דודו של אבי הבן המתגורר באמריקה, הגיע לארץ במיוחד לצורך הברית. לאבי הבן היתה הכרת הטוב גדולה לאותו דוד, מפני שהוא היה מחזיק אותו ואת בני ביתו. אבי הבן הסתפק מה לעשות, האם להזמין את החזון איש לשבת סנדק, או להכיר טובה לדוד.
הלך אבי הבן לחזון איש, ושטח בפניו את הבעיה. כששמע זאת הרב, אמר: רצונך שאוַתֵּר על הסנדקאות? אני לא מוַתר! חובתי לראות את טובת הילד, ולא את טובתך, וטובת הילד שאני אשב! ע"כ.
וצריך לומר, שטעמו של רבינו החזון איש, משום שרק בכיבוד הורים יש לכבד את האב שישב סנדק משום שיש בכך מצות עשה מן התורה, וראויה מצוה זו להגן על הנימול שלא יארע לו נזק. אבל לגבי כיבוד דוד שאין חובה מן התורה לכבדו, אין להושיבו סנדק כשהדבר עלול לגרום נזק כל שהוא לרך הנימול.
וכתב הרה"ג ר' יצחק זילברשטיין שליט"א בספרו חשוקי חמד (יומא ט:), שאם הסנדק מבטיח שלא יחלל לפחות שבת אחת, הרי שזכות זו שמציל אותו פעם אחת מאיסור סקילה, תועיל לתינוק הנימול. ע"ש.
האם לכבד תלמיד חכם שישב סנדק או לכבד חשוך בנים
מעשה היה ביהודי שהיה חשוך בנים במשך שנים רבות, ואמר לו רבו, שאם יהיה סנדק אצל תינוק הנולד בקדושה ובטהרה, יזכה להפקד, ולכן ביקש מראובן חבירו להיות סנדק בברית של בנו. אלא שראובן רצה שהראש ישיבה שלו יהיה סנדק [כמו שכתב הרמ"א (הנ"ל) שיש להדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק]. ועתה שואל ראובן, האם יעדיף את הראש ישיבה או את היהודי חשוך הבנים.
תשובה על כך השיב בספר חשוקי חמד (יומא עמוד צו), שיש להעדיף את היהודי חשוך הבנים, כיון שהמעלה של סנדק צדיק אינו דינא דגמרא, ואילו המעלה של חסד היא מצוה מהתורה, וכיון שיש כאן יהודי שנמצא בצער גדול ואם יתנו לו את הסנדקאות יהיה בדבר חסד גדול מאוד, נראה שמעלה זו גוברת על המעלה של סנדק צדיק, ואדרבה זכות זו של מצוות חסד תעמוד לזכותו של הרך הנימול. ע"ש.
ומזה ניתן ללמוד, שבודאי מצות כיבוד אביו בסנדקאות, עדיפה על מעלת סנדק צדיק, שהרי מלבד מצות כיבוד הורים שיש בדבר, בנוסף לכך הוא עושה חסד עם הוריו או הורי אשתו, שנותן להם הרגשה טובה ושומר על כבודם. וברור.
ד. בעל תשובה שמכבד את אביו או חמיו לשבת סנדק, והם אינם שומרים תורה ומצוות, יכבד תלמיד חכם שיחזיק את רגליו של התינוק, ועל ידי כך נחשב כאילו גם התלמיד חכם הוא הסנדק, והוא ישפיע שפע טוב על הרך הנימול.7
מדוע מעלת הסנדק גדולה
7. כתב רבינו יוסף חיים בשו"ת רב פעלים חלק ב' (יו"ד סימן לד), שעיקר פעולת הסנדק היא לאחוז בילד היטב בידיו, ובזה יסייע למוהל בשותפות לקיים את המילה.
וכתב בספר זוכר הברית (פרק יט אות יא), שיתנו את התינוק על ירכיו של הסנדק, והסנדק יסייע באופן היותר מועיל למוהל, על ידי שיהיו רגליו על השרפרף באופן שיגבהו, ויקרבם זה לזה שלא יפול הילד, ובידו ידחוק רגלי הילד למטה, ואז יהיה האבר בגובה. ואם הסנדק זקן וכדומה, יתפוס אדם אחר רגלי התינוק. ע"ש. וראה עוד בשו"ת מבשרת ציון (חלק א עמוד רלד).
נמצא, שמעלת הסנדק גדולה מפני שמסייע ועוזר למוהל בעשיית הברית על ידי שתופס את ידיו ורגליו של התינוק. ועל פי זה כתבו כמה אחרונים, שבאופן שאדם רשע יושב סנדק בברית של נכדו, יאחוז תלמיד חכם את רגלי התינוק ויסייע למוהל, ואז גם התלמיד חכם מסייע למוהל בעשיית הברית, ואותו תלמיד חכם נחשב כסנדק לענין זה, וישפיע מטובו על אותו תינוק הנימול. וכן כתבו בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תרג) ובספר ילקוט יוסף (כיבוד הורים חלק ב עמוד סח). וראה בספר חשוקי חמד (פסחים עמוד תצב), ובשו"ת אבני ישפה (ח"ד סימן קג). וראה עוד לקמן בדברי מרן הרב שך זצ"ל.
לכבד אבא גוי לשבת סנדק
ומענין לענין באותו ענין, ראיתי לגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בספר אבני זכרון (עמוד שכ), ששאל שאלה בענין גר צדק שנולד לו בן, ואביו הנוצרי חולה, ומבקש מבנו הגר שיתן לו לשמש כסנדק לבנו, משום שיש בזה סגולה לבריאות, האם יכבדהו בכך או לא.
והשיב, שחס ושלום מלכבדו בסנדקאות, וכמבואר בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן פו), דאסור ליתן לעכו"ם לישב סנדק אפילו אם יתעקש ולא יתן למול את בנו, ומוטב שישאר הבן ערל, וימול את עצמו כשיגדל, ולא יושיבו גוי סנדק. וטעמו, משום שהסנדק נחשב כמסייע לברית, ודומה כאילו הנוצרי מל, ולכן מוטב שישאר ערל, ולא יכבדו נכרי בסנדקאות.
וכתב בשם האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, שזקנו הרב "דברי חיים" זיע"א נשאל, האם לכבד נכרי בסנדקאות, כאשר אבי התינוק מאיים שאם לא יכבדו את הנכרי, ילך וישתמד. והשיב: ישתמד האב, ואל ימול המוהל תינוק כשנכרי סנדק.
ומרן ה"אבי העזרי" הרב שך זצ"ל, יעץ לבעל תשובה שאביו עדיין לא מקיים תורה ומצוות ושבת, והוא דורש להיות סנדק, שהאב ישב על הכסא, ואדם כשר יניח ידיו מתחת לכר שעליו מונח התינוק, ויחזיק בו באופן כזה שאפילו בלי עזרת הסנדק, יוכלו למול את התינוק, ובאופן כזה האדם הכשר המחזיק בתינוק, הוא הסנדק, ולא סבו היושב על הכסא, ונראה שהמחזיק הזה פוטר את המנין שלו מאמירת תחנון כדין סנדק.
ויתכן שגם בעניננו אפשר לעשות עצה זו. אך יש לחוש שהציבור שיהיה נוכח שם, יחשוב שמותר לנכרי להיות סנדק, ולא ידעו שהערימו עליו, ואולי הוי חילול ה'. וצריך עיון למעשה. עכ"ד.
אתה הראת לדעת, שמעלת המחזיק רגליו של התינוק, חשובה כסנדקאות גמורה, ולכן יש לייעץ לכל בעל תשובה שנקלע לבעיה זו, שיכבד תלמיד חכם שיחזיק רגלי הנימול, ובזה הכל יבוא על מקומו בשלום. וראה בספר עלינו לשבח (ח"ג עמוד תרצד).