שער ההלכות - חלק יורה דעה · פרק ז - ברית מילה
א. מי שנולד לו בן, מצוה שיזדרז לקיים את הברית כמה שיותר מוקדם, כדי לקיים מצות "זריזים מקדימים למצוות", ואין לו לאחר את הברית לשעות אחר הצהרים, כדי שלא יראה כאילו מצות ברית מילה בזויה בעיניו.1
אולם בעל תשובה שהוריו אינם שומרים מצוות, ודורשים ממנו שיערוך את הברית בשעות אחר הצהרים כדי שיוכלו הם וקרובי משפחתם להגיע לברית, ואם יקדים את הברית עלול להיגרם מכך מחלוקת, יש לו לשמוע להוריו ולעשות להם נחת רוח. וגדול השלום.2
בענין- זריזין מקדימין למצוות
1. גרסינן במסכת יומא (דף כח:) "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזים מקדימים למצות, שנאמר: "וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו".
וכתב שם המאירי, שראוי לזריזים להקדים מצות מילה בשחרית, כדי שלא יראה כמתרשל בה מצד חמלתו על הבן, ויש לאחוז בדרכי האבות, שנאמר עליהם בכיוצא בה וישכם אברהם בבוקר. עכ"ל.
ובמסכת ראש השנה (לב:) מבואר, שמצוות "זריזים מקדימים למצות" עדיפה ממצוות "ברוב עם הדרת מלך", ואם כן, אין להשהות מצות מילה עד סמוך לערב כדי שיתרבו המשתתפים בברית מילה, ויוכלו לקיים המצוה "ברב עם הדרת מלך", מפני שמצות זריזים מקדימים למצות, עדיפה יותר מרוב עם.
ובאור זרוע הגדול (חלק ב סימן רעה), הביא תשובת ר' נתן בעל הערוך לרש"י, בשם מר יעקב גאון ריש מתיבתא דמתא רומי, דמצוה מן המובחר הוא להקדים מילה בהשכמה, משום דזריזין מקדימין למצות. ואין נכון לאחרה בראש השנה עד גמר התפילה, משום שרוב פעמים גמר התפילה הוי בסוף ה' שעות, והמאחר מצות מילה כל כך, נראה שמצות מילה בזויה עליו.
וכן תחזה להרה"ג ר' אהרן בן שמעון ז"ל, בספר נהר מצרים (דף קא:), שהביא דברי מרן השלחן ערוך (יו"ד סימן רסב) שכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות. והעיר על מנהג מצרים שהנהיגו לעשות המצוה לאחר חצות, ויש מאחרים עד הערב. ונלאה להחזיר עטרה ליושנה למול בבוקר, ולא עלתה בידו. ע"ש.
והשדי חמד (מע' ז כלל ג), הביא דברי הברכי יוסף וסיעתו שכתבו, שמצות זריזין מקדימין למצוות, דוחה את מצות ברוב עם הדרת מלך. וסיים, וצר לי על מנהג איזה אנשים במקומות אלו, שמאחרים המילה עד קרוב לחצי היום, ולפעמים משתהים עד אחר חצות, עד שיתקבצו המזומנים. ואין להם על מה שיסמוכו כדי שתעשה המצוה ברוב עם, דהא מוכח מהש"ס שמצות זריזים מקדימים למצות, עדיפה מההיא דברוב עם. והזריז הרי זה משובח. ע"כ.
ועל פי כל זה כתב בשו"ת יביע אומר חלק ב (יו"ד סימן יח), שאף אם נאמר שמותר להתאחר קצת משום ברוב עם הדרת מלך, מכל מקום אין להשהות המילה עד ה' שעות, משום שנראה שמצות מילה בזויה עליו חס ושלום. ואפילו אם כוונתו להשהותה לאחר חצות היום על מנת שירבו הנוכחים שם כדי לקיים ברוב עם הדרת מלך, אף על פי כן מצות זריזים מקדימים למצות עדיף יותר מאשר ברב עם הדרת מלך. ע"ש.
גם בספר חשוקי חמד (שבת עמוד תרפד) נשאל בנידון דידן, והביא דברי הערוך השלחן (יו"ד סימן רסב) שכתב: ודע דבמשנה דמגילה דחשיב כל מצות פרטיות דכשרים כל היום, לא חשיב מילה בהדייהו.
ונראה שבכונה השמיטה התנא, דבודאי גם מילה כשרה כל היום, אלא שבשאר מצוות אין קפידא כל כך אם נאחר מעט, אבל במילה שהוא חותם ברית קודש ובזה נכנס לקדושה, יש קפידא גדולה שלא לאחר המצוה, ויש לנו לצווח על מנהג זמנינו שמאחרים המילה כמה שעות ביום, מפני טעם שטותי שלא באו כל המוזמנים וכדומה, ויש מקומות שמאחרים עד חצות היום, והוא עון פלילי. ע"כ.
ובספר תוכחת חיים לגר"ח פלאג'י (פרשת לך לך) כתב: יש להזהר לעשות המילה בבוקר תיכף ומיד אחר יציאתם מבית הכנסת, וכך מנהג כל ישראל לעשות בבוקר, זולת כמה מקומות, שכדי להמתין לנשים עד שיתקשטו, מוכרחים לאחר מצות מילה, וזה גורם איסור גדול לאחר עד חצות היום, ואין לשמוע להן בדבר הזה כלל, אלא ימול מיד אחר יציאתם מבית הכנסת, ותבא עליו ברכת טוב, מהאל הטוב והמטיב.
ומספרים על הצדיק רבי זרח ברוורמן, שכיבד בסנדקאות במילת בנו את המהרי"ל דיסקין, ומיד אחר תפילת ותיקין עמד לערוך את הברית במתינות רבה, וכשראה רבי זרח שהמהרי"ל דיסקין עדיין בתפילתו, נטל את מצות הסנדקאות לעצמו ומלו את הבן. כשבא המהרי"ל דיסקין ושמע שלא המתינו לו כדי לקיים את המצוה בזריזות, בירך את אבי הבן בברכה רבה. ע"כ.
מצות "זריזין מקדימין למצות" בברית דחויה
אומנם הבט וראה בספר במחיצת רבינו (עמוד ריח), שהביא בשם הגאון ר' יעקב קמנצקי זצ"ל שנשאל, האם יש ענין של "זריזים מקדימים למצוות" לגבי ברית מילה שלא בזמנו.
והשיב, שתלוי בטעם שלא התקיימה הברית בזמן, שאם דחוהו משום שאירע איזה אונס ביומו, או שהתינוק נולד בבין השמשות, יש להקדים את הברית בכל מה שאפשר. אבל אם סיבת הדחייה הייתה משום איזה חולי שהיה לתינוק או אדמימות או ירקות, אז אפילו אם יעבור החולי, לא שייך זריזים מקדימים אלא אדרבה כל מה שיכול להשהות את הברית הרי זה טוב יותר, כי אז הילד הולך ומבריא יותר.
2. הנה באופן שעלול להיגרם צער להוריו, נראה שיש להקל לדחות את הברית לשעות אחר הצהרים, מפני שמצות כיבוד הורים שהיא מן התורה, קודמת למצות זריזין מקדימין למצוות [שיש אומרים שהיא מן התורה, ויש אומרים שאין זה אלא חיבוב מצוה, ראה באנציקלופדיה תלמודית כרך יב].
וכן כתב בשו"ת אבני ישפה (חלק א עמוד שכג), שבמקום שיכול להיות מחלוקת בינו לבין הוריו, ידחה את הברית לשעה יותר מאוחרת. ע"ש. וכן כתב בספר כיבוד הורים (פרק יא הערה כ) בשם הגאון רבי יוסף ש. אלישיב שליט"א. וראה גם לאדמו"ר מחב"ד בספר אגרות קודש (ח"ד עמוד קנד) שכתב ללמד זכות על הנוהגים לאחר את הברית סמוך למנחה. וכן כתב בשו"ת שיח כהן (ח"ב סימן ט-י). ע"ש.
המחלוקת שהיתה בן נכד ר' עקיבא איגר לרב העיר בענין דחיית הברית
בספר אוצר אפרים (חלק ב עמוד תשפא), הביא את הנהגתו של הגאון רבי לייבלי איגר מלובלין [נכדו של הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל], שהיה מחבב ומהדר במצות מילה במסירות גדולה, ומרוב החביבות למצוה, היה מאריך בהכנות רבות שנמשכו עד השעות המאוחרות של אחר חצות יום. באומרו "איך אפשר לקבל פני אליהו הנביא אם אין מכינים לו מקום בנשמה".
מנהגו זה לאחֵר את הברית עורר נגדו את רב העיר הגאון ר' יהושע העשיל אשכנזי, שטען, כי הנהגה זו היא נגד מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה "זריזין משכימים למצוות".
טעמו של רבי לייבלי היה, שחז"ל לא אמרו זריזים מקדימים "המצוות", שפירושו להקדים את גוף מעשה המצוה. אלא מקדימים "למצוות", דהיינו, להקדים ולהזדרז בהכנות לקיום המצוות, ולא להתעסק בדברים אחרים שאינם קשורים למצוה.
לאור זאת, פנה רב העיר בכרוז אל יהודי לובלין, בוא הוא מזהיר אותם שלא ימולו את בניהם לאחר חצות יום, וכל העובר על כך, נקרא "עבריין".
תומכי רב העיר, התסיסו את תושבי העיר נגד רבי לייבלי, והפיצו שמועות שוא ושקר שהוא מאחר את המילה לאחר שקיעת החמה של היום השמיני, ואף הלשינו עליו אצל השלטונות כי מקפח הוא את כבודו של רב העיר. בעקבות זאת פנה רבי לייבלי לגדולי דורו בשאלה, האם רשאי ונכון הוא להמשיך בדרכו.
גאוני דורו הגאון בעל חידושי הרי"ם והגאון רבי חיים אליעזר וואקס בעל ספר נפש חיה, יצאו נגד דברי רב העיר שאמר שמי שמל לאחר חצות נקרא עבריין, שהרי מפורש בגמרא שכל היום כשר למילה, ולא מצינו לשום אחד שיאמר כן.
ואף שמצינו שחז"ל עשו גדר שלא לאחר את המצוה כדי שלא ישכח לקיימה, ולכן תקנו לקרוא קריאת שמע עד חצות ולא לאחר מכן. מכל מקום, כל זה דווקא כשעוסק בדבר אחר שאינו מעניני המצוה, אבל כשעוסק בהכנות לקיום המצוה, אין לחוש שישכח לקיימה, לפיכך יכול הוא להמשיך בדרכו בקודש, ואל יחוש למרעישים.
ואף על פי שעל ידי כך מפסיד את המצוה של "זריזין מקדימין למצוות", מכל מקום כתב לו הגאון רבי צדוק הכהן מלובלין שלדעת רבים מגדולי הפוסקים, עדיף להשהות את המצוה כדי לקיימה בהידור יותר גדול, מאשר להקדימה ולקיימה ללא הידור.
מדוע לכתחילה צריך עשרה אנשים בברית
אם כל המוזמנים משכימים למלאכתם, ויתכן מאוד שלא יזדמן מנין בעת עשיית הברית מילה, לא יזדרזו לעשות את הברית בבוקר ללא מנין, אלא יש לעשותה בעשרה אפילו אחר חצות היום, כמבואר בספר יביע אומר שם.
והטעם שצריכים עשרה, כתב בספר מטה משה (דיני מילה אות ט), משום שהתינוק יצא מבית האסורים [רחם אמו], וצריך להודות בפני עשרה (ברכות נד:), ולכך אומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
ובהגה מהרא"ק כתב, שצריך עשרה משום דאיתא בפרקי דרבי אליעזר, שכל עדות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל, לא היה אלא בעשרה. והכא נמי יעידו העשרה על האב שהכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו. ע"כ.
ועוד טעם למה שצריכים עשרה בברית, מבואר בזוהר הקדוש (חלק א דף צד:), שאבי הבן אומר פסוק "אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך", והעומדים שם אומרים "נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ", ומאן דלא אמר הכי, הוציא עצמו מעשר חופות שהזמין הקדוש ברוך הוא לעשות לצדיקים בעולם הבא, וכלהו מתקשראן בהאי. ובגלל זה יש עשר מילים בפסוק אשרי תבחר וכו'. וכנגד זה צריכים עשרה אנשים.
טעם נוסף לכך, מבואר בספר מעבר יבוק, שמה שעומדים בעת מצות ברית מילה, הוא לכבוד השכינה הבאה להופיע מאורה על כל העוסקים במצוה ההיא. וכיון שהשכינה מקדימה ובאה לאותו מקום, לאו אורח ארעא לערוך ברית בפחות מעשרה, שכל בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין לט).
והואיל ודבר זה יסודתו בהררי קדש, לכן שפיר יש להשהות המילה לאחר חצות היום כדי שיהיו שם עשרה אנשים.