שער ההלכות - חלק יורה דעה · פרק ו - כיבוד הורים
א. בעל תשובה שהוריו עדיין לא זכו לחזור בתשובה, וממשיכים בחילולי שבת ובשאר עבירות, חייב הוא לכבד את הוריו, ולהתנהג עימהם בכבוד הראוי להם, כדי שיתאהב שם שמים על ידו, כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ועל ידי שיראה להם שמכבדם ואוהבם, יוכל על ידי כך לקרבם ולהחזירם לדרך הישרה. ודברי חכמים בנחת, נשמעים.1
כיבוד הורים רשעים
1. כתב הרמב"ם בהלכות ממרים (פרק ו הלכה יא): כיבוד אב ואם ומוראם מצוה גדולה היא, ואפילו אם היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתיירא ממנו.
וכתב בשו"ת משיבת נפש (סימן טז) שטעמו של הרמב"ם שחייב לכבד את אביו הרשע, משום שיש לחוש שמא הרהר תשובה בלבו, כי רשעים מלאים חרטות, וכמו שאמרו בקידושין (מט:) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק, מקודשת אף על פי שהוא רשע, שמא הרהר תשובה בלבו. ומאחר שיש ספק שמא עשו הוריהם תשובה, חייבים הבנים במצות כיבוד אב ואם, כדין ספק דאורייתא לחומרא.
אולם בשו"ת יביע אומר חלק ח (יו"ד סימן כא) כתב להעיר על תירוץ זה, דמה שאמרו בגמרא (שם) שהאומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו, טעם גדול יש בדבר, שמאחר שהוא אומר כן בפירוש, והוא חפץ בקידושין שיתקיימו, מסתמא הוא רוצה בקיום תנאו, וחוששים שמא הרהר תשובה בלבו.
אבל אי אפשר שיהיה בזה דבר כללי על כל בעל עבירה לומר שמא הרהר בתשובה, שאם כן, מדוע המקדש אשה עם עדים שפסולים לעדות מחמת שעברו עבירה דאורייתא, אין קידושיו קידושין ואין צריכה ממנו גט, והרי יש לחוש לשמא הרהרו העדים בתשובה, ותצטרך גט מספק.
אלא ודאי דלאו כללא הוא, אלא דוקא כשיש טעם והוכחה לדבר, אז יש לחוש לשמא הרהר בתשובה, כגון כשאמר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק, אבל בסתמא אין לתלות שהוא צדיק. לפיכך לא יתכן לפרש בדעת הרמב"ם שטעם החיוב לכבד ולירא מפני אביו רשע, מטעם שמא הרהר תשובה בלבו, כיון שאין כל הוכחה ורגלים לדבר שאכן הרהר בתשובה.
ועל כן כתב ליישב דעת הרמב"ם, שכל כבוד שאין בו חסרון כיס, יש לומר שחייבים בו הבנים אף על פי שאביהם רשע, כדמוכח בסנהדרין (פה.). כיעו"ש.
והרדב"ז בהלכות ממרים (שם) כתב לתרץ, שמאחר שאביו חי וקיים, יש תקוה שיעשה תשובה ולא תזכרנה עוונותיו הראשונות, והדבר ברור שהחי מצטער על העבר, ונמצא שאם הבן לא כיבד את אביו, הבן עובר למפרע על מצות כיבוד אב. ע"כ.
ולענין הלכה פסק מרן השלחן ערוך (סימן רמ סעיף יח) כלשון הרמב"ם, שאפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו. וכתב על זה הרמ"א בהגה, שיש אומרים שאינו מחוייב לכבד אביו רשע אלא אם כן עשה תשובה. ע"כ. ומאחר שאנו קבלנו על עצמנו הוראות מרן, בודאי שעל הבן לכבד את הוריו אף על פי שאינם שומרים תורה ומצוות.
וכן תחזה למרן החיד"א בברכי יוסף (סימן רמא סק"ז) שכתב, שכבר אמרו באגדה על אברהם אבינו, שאמר לו הקדוש ברוך הוא "לך לך מארצך", לך אני פוטר מכיבוד אב ואם, ואיני פוטר לאדם אחר. כלומר, שאף על פי שתרח עובד עבודה זרה היה, וחוטא ומחטיא את אחרים, מכל מקום לא פטר הקדוש ברוך הוא מכיבוד אב אלא את אברהם, ולא למישהו כיוצא בו. ומוכח שגם כשעודנו ממשיך ברשעתו, אף על פי כן צריך לכבדו.
ויש להוסיף, שבדורינו רבים מאלו הנקראים חילוניים, הם כתינוקות שנשבו בין הגוים, וכמו שכתב הגאון החזון איש (יו"ד סימן ב אות כח), ולכן אנו מצווים להחיותו ואף לחלל שבת בשביל הצלתו. ובספר אהבת חסד כתב בשם הגאון רבי יעקב מולין, שמצוה לאהוב את הרשעים בזמנינו, מפני שהם קודם תוכחה. והביא תשובת מהר"ם מלובלין, שאצלינו הכל קודם תוכחה, מפני שאין אנו יודעים להוכיח, ודיינינן להו כאנוסים. עכ"ד.
ולכן גם כשההורים ממשיכים בחילול שבת ושאר עבירות, צריכים הבנים לנהוג בהם כבוד, כדי לגרום שיתאהב שם שמים על ידיהם, אולי ישמעו וישובו, כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. וירבו בתפילה על הוריהם שיחזרו לדרך הישרה.
כיצד לנהוג עם הורים שמפריעים לבן בעבודת ה'
אולם הוסיף מרן הרב יביע אומר שליט"א, שכל זה שייך כשההורים אינם מפריעים לבניהם שזכו להכיר את האמת ולשוב לצור מחצבתם, ומוקירים אותם על אומץ לבם ועוז רוחם [או לכל הפחות שנשארים אדישים כלפיהם].
אבל אם הם עויינים את ילדיהם על כך שחזרו בתשובה, וצוררים להם בגלל שנאתם לדת, הרי הם בכלל המינים והאפיקורסים שבודאי אין לכבדם, ומנעם ה' מכבוד, וכמו שכתב הערוך השלחן (שם ס"ק לט). ואם אפשר עדיף שהבן יפרד לגמרי מהורים כאלה וידור בעיר אחרת, כמו שכתב כיוצא בזה בספר חסידים (סימן שמג). ע"כ. וכן כתב בספר הליכות עולם (ח"ח עמוד קכב). וראה מה שכתב בזה בשו"ת מעשה ארג (ח"ב עמוד קצג).
ב. אף שנתבאר בסעיף הקודם שחייב לכבד את הוריו גם אם אינם שומרים מצוות, מכל מקום אם הוריו מבקשים ממנו לעשות עבירה כל שהיא, כגון לחלל שבת, או שמבקשים ממנו שלא יקיים מצוה מסויימת, אין לו לשמוע להם, ויעשה זאת בחכמה ובתבונה, כדי למנוע מחלוקת ומריבה.2
2. גרסינן במסכת יבמות (דף ה:) יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? תלמוד לומר "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו", כולכם חייבים בכבודי. וכן פסק מרן השולחן ערוך (יו"ד סימן רמ סעיף טו): אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצוה עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצוה של דבריהם, לא ישמע לו.
ילד שאביו מאיים עליו שאם לא יחלל שבת יוציאו מהתלמוד תורה
בספר והערב נא (עמוד 169), הביא מעשה בילד אחד שהשתתף בשיעורי תורה והתחזק בצורה נפלאה, ונכנס לתלמוד תורה ומתעלה ברוחניות. הוריו עד כה לא מנעו בעדו מלהתחזק, אך כאשר ניתקלו בסירובו לנסוע עמם בשבת קודש לטיול, התנגד לכך האב בכל תוקף, ואיים עליו שאם לא יסכים לנסוע עימם לטיול, לעולם הוא לא ירשה לו להשתתף בשיעורי תורה, ואף יוציאו מהתלמוד תורה, ויכניסו לבית ספר חילוני.
השאלה הנשאלת היא, האם נאמר לילד שלא יציית לדברי אביו, או שמא עדיף לייעץ לו שישמע לאביו, כי למעשה אין הוא בעצמו נוהג ברכב, אלא רק יושב בו, ולכן עדיף שיעשה איסור דרבנן, מאשר יאבד את השיעורים והתלמוד תורה, וחלילה נאבד גם את הילד.
וכתב בשם הרה"ג רבי יצחק זילברשטיין, שיש להשיב לילד את האמת שאסור לו לנסוע בשבת, ואסור לנו להורות לו היתר, הגם שיש בכך צורך גדול, כי הרי זו ספיית איסור לקטן, וכבר שנינו בשבת (דף קכא.) קטן שבא לכבות, אין שומעים לו, מפני ששביתתו עליך.
ועל אף שעלולים אנו להפסיד את הילד, אין חישוב זה מתיר לנו לעבור על איסור של זילזול בשבת קודש וחילול ה', ואין לנו רשות לעשות מסחר במצוות, ולעבור על איסורים מסויימים כדי להרויח במקום אחר. ע"ש. וכן הוא בספר חשוקי חמד (כתובות עמוד נו).
ולי התלמיד לכאורה נראה שיש מקום לצדד להקל בזה, דהנה אמרינן במסכת עירובין (לב:), דניחא ליה לחבר לעשות איסור קל כדי שלא יעשה עם הארץ איסור גדול. וכתב המאירי (שבת ד.) בשם חכמי לוניל, שכל שחבר יודע בעם הארץ שחוטא בידים, נוח לו לעשות הוא איסור קל, כדי שהעם הארץ ינצל מעבירה חמורה. ע"כ.
ואם נח לחכם לעבור איסור קל כדי להציל אחרים מאיסורים חמורים, הרי שבודאי ניחא ליה לעבור בעצמו איסור קל כדי להציל את עצמו מאיסור חמור.
ואם כן, מאחר שבנידון דידן אביו מבקש ממנו שישב באוטו, עדיף לו לעשות איסור זה שהוא מדרבנן, על מנת שיוכל להמשיך לשמור שבתות הרבה ולקיים את שאר מצוות התורה, מאשר יסרב לאביו ואז יאבד חלילה את כל היהדות שלו, ואחריתו מי ישורנו.
ולא אכחד שראיתי למאירי בחידושיו לסנהדרין (דף ז.) שכתב, שאף על פי שהפשרה נבחרת לענין דיני ממונות, לענין איסור אינו כן, ואל יאמר הדיין נתיר לו לאדם לעשות איסור זה כדי שלא יאכל את זו וכיוצא בזה. הוא שאמרו בגמרא לא נאמר מקרא זה "ובוצע ברך נאץ ה'" אלא כנגד אהרון, שראה את חור זבוח לפניו על שלא רצה לעשות להם עגל, ואמר: אם איני שומע להם לעשות להם עגל, עושים לי כך, ומתקיים בהם "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" [שהרי חור נביא היה], ולא יהא להם תקנה, וכדי שלא יענשו עונש מרובה, מוטב שאעשה להם העגל, ואפשר שיהא להם תקנה בתשובה. ובורא עולם לא הסכים עמו. ע"כ.
ולכאורה מדברי המאירי הללו, יש סיוע לדברי הרב זילברשטיין שליט"א, שאין להורות לילד לעבור איסור קל כדי להינצל מאיסור חמור.
אולם נראה לחלק ולומר, שאכן אין לנו רשות לומר לאדם לעבור על איסור שנראה קל, כדי שלא יכשל באיסור חמור יותר. אבל האדם עצמו יכול לבחור לעשות איסור קל כדי להינצל מאיסור חמור יותר, ובפרט בנידון דידן דהוי כעובר איסור דרבנן בשב ואל תעשה, שהרי אינו נוסע ברכב אלא מסיעים אותו מעל כורחו, ולא ניחא לו בכך.
וכאשר דמיתי כן ראיתי בחידושי הריטב"א (עירובין שם) שכתב: ניחא ליה לחבר דלעביד איסורא זוטא ולא לעביד עם הארץ איסורא רבה. והא דאמרינן (שבת ד.) אין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבריך, שאני התם שאין לבית דין לומר לו כן אלא אם כן הוא עושה מעצמו. ע"כ. וראה מה שכתב בזה בשו"ת ישמח לבב (חירארי עמוד שיז).
ועל כן אף על פי שאין להורות לאחרים שיעשו איסור קל כדי להינצל מאיסור חמור, מכל מקום הדין הוא דין אמת שיכול האדם לבחור באיסור הקל כדי להינצל מהאיסור החמור, ולכן אם בא אדם לשאול מה עדיף, יאמרו לו שעדיף לעבור על האיסור הקל, אבל לא יאמרו לו לעבור על אותו איסור, אלא הוא יעשה זאת מעצמו, והבחירה בידיו.
ועיין בכיוצא בזה בשו"ת יביע אומר חלק ו (יו"ד סימן יד) שכתב, שבנות הלובשות חצאיות קצרות או שמלות קצרות למעלה מן הברך, צריך להשתדל להשפיע עליהן בדרכי נועם ללבוש חצאיות או שמלות צנועות, באופן שמכסות את הברכים גם בעת ישיבתן. ובמקום שלא ישמעו לנו הבנות ללבוש חצאיות או שמלות המכסות את הברכים, יש להעדיף מכנסים על חצאיות ושמלות קצרות, עד שיוכלו להשפיע עליהן ללבוש בגדי צניעות ככל בנות ישראל הכשרות. ע"כ. ודון מיניה להקל לנידון דידן. וראה בספר ברכי נפשי (ויקרא עמוד תט).
וזאת תורת העולה: ילד שחזר בתשובה, והוריו דורשים ממנו שיסע עימהם ברכב לשבת חתן או לטיול וכדומה, ואם יסרב להם, יוציאוהו מהתלמוד תורה שנמצא בו, וימנעו ממנו ללכת לשיעורי תורה, רשאי אותו הילד לבחור להצטרף עימהם באופן חד פעמי לנסיעה, כדי שלא יאבד חלילה את מקום לימודיו.
ג. בעל תשובה שנפשו חשקה בתורה, וברצונו לעבור מבית הספר לישיבה קדושה שעוסקים בה בתורה במשך כל שעות היום, רשאי לעשות כן אפילו אם הוריו מתנגדים לכך בכל תוקף, משום שמצות תלמוד תורה גדולה ממצות כיבוד הורים.
ואפילו אם הוריו רוצים שילמד בישיבה תיכונית שיש בה גם לימוד תורה וגם לימוד מקצוע, אינו מחויב לשמוע להם, ואין בזה מצות כיבוד אב ואם. וכיבוד הורים הגדול ביותר הוא שהבן לומד תורה ונעשה תלמיד חכם.
ומכל מקום אם הדבר אפשרי, ראוי ונכון להביא רבנים חשובים שיסבירו להורים את מעלת לימוד התורה הקדושה, וינסו להשפיע עליהם ולפייס אותם בדברי נועם, כדי שיסכימו בלב שלם לשלוח את בנם ללמוד בישיבה קדושה.3
3. דין זה נתבאר בס"ד בספר ואין למו מכשול חלק ז (פרק יז אות ב). וראה עוד בספר קריינא דאגרתא (חלק א עמוד נ), ובשו"ת אבני ישפה חלק א' (עמוד שכג).
כיצד מתפרנסים בני תורה מעל הטבע
והנה רבים מההורים שמונעים את ילדיהם מללמוד בישיבות, עושים זאת משום דאגתם לעתיד ילדיהם, שחוששים שלא יוכלו "להתפרנס בכבוד", ולכן רוצים הם שילדיהם ילמד מקצוע שיסייע להם להתפרנס.
אולם טוב עין יראה לרבי יהודה החסיד בספר חסידים (סימן שט) שכתב, שהקדוש ברוך הוא מזמין לעוסקים יומם ולילה בתורה כל צרכיהם, כשם שהסוחר שהשעה משחקת לו מזמין לו הקדוש ברוך הוא מלאכים הממונים עליו, שמכניסים בלב הסוחרים להביא סחורה לאותו מקום שזה הסוחר נמצא שם, ומכוון לב הסוחר לקנות הסחורה, ואחר כך מכוון לב אחרים לבוא שם אצל הסוחר כדי לקנות ממנו, או הסוחר בא אצלם כדי למכור להם. וכל העוסק בתורה תדיר, הקדוש ברוך הוא שולח לו מלאכים מרחוק להביא לו כל צרכיו, לכך נקראת התורה לחם [שנאמר "ממרחק תביא לחמה"].
ובמדרש תנחומא (כי תשא סימן כט) אמרו, שכל העוסק בתורה, פרנסתו מן התורה ומתעשר ומצליח. ובילקוט שמעוני (משלי רמז תתקעד) אמרו, שהעוסק בתורה, שולחנו ערוך בעולם הזה ובעולם הבא.
ובספרי אבות ישראל ( ) מובא דברי המדרש שמואל שכתב בשם האלשיך, שכל העולם אומרים "אם אין קמח אין תורה", וחושבים שיש להם ראיה מהמשנה שחייב לעבוד, מפני שבלי קמח אי אפשר ללמוד תורה, ובכך מנחמים את עצמם בזה שאינם לומדים.
ובא התנא ללמדנו שהאמת הִיא להיפך, כי ביטול התורה הִיא הסיבה לביטול הקמח, וזה שאמר התנא "אם אין תורה אין קמח", כלומר אם ראיתה שאין לך קמח [דהיינו פרנסה], דע לך שאין לך תורה, וזה מה שגורם לחיסרון בפרנסה, שהרי הפרסה באה מאת ה', וככל שירבה בלימוד התורה, בורא עולם ידאג לפרנסתו.
ובהקשר לזה מספרים על הרב "בית הלוי", שפגש פעם באחד מתלמידיו לאחר תקופה ארוכה שלא נפגשו. שאל אותו הרב: מה אתה עושה? ענה התלמיד: אני מנהל עסק, וברוך ה' פרנסתי מצויה בכבוד.
לאחר כמה דקות ניגש אליו הרב ושאלו שוב: מה אתה עושה? חשב התלמיד שהרב כנראה לֹא שמע מקודם את דבריו, ושוב השיב לוֹ: אני מנהל עסק והעסקים משגשגים.
לאחר כמה דקות שוב ניגש הרב ושאל: מה אתה עושה? אמר התלמיד: כבר אמרתי מקודם לרב כי אני מנהל עסק!
אמר הרב: כן, שמעתי היטב את דבריך, אבל אני שואל אותך "מה אתה עושה", ואתה עונה לי "מה הקדוש ברוך הוא עושה..." הפרנסה היא משמים, והיא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, ואני שאלתי אותך מה עם הלימוד שלך? מה עם קביעת עתים לתורה? מה עם היראת שמים שלך? מה עם התפילות וכו'.
כך צריך כל יהודי להרגיש ולדעת שה' יתברך הוא העושה את הכל, והוא משביע לכל חי רצון, וכל מי שלומד תורה, מובטח לו שפרנסתו מצויה לו בכבוד ובנחת כל ימי חייו, ודורשי ה' לֹא יחסרו כל טוב.
וכתב החסיד יעב"ץ (אבות פרק ג מ"ה) רעיון נפלא על מה שנאמר בתהלים: "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח".
ויש לתמוה, וכי כיצד יצליח לגדול עץ ששתול על פלגי מים, הלא עץ שישתלוהו על מים בלבד, מרוב הלחות לא יתן פרות, ועליו יבלו מרוב חולשה, ואיזה מלאכה שיעשה מהעץ הוא לא יצליח, כיון שהעץ חלש, ואם כן, מדוע מדמה דוד המלך את התלמיד חכם העוסק בתורה יומם ולילה לעץ השתול על פלגי מים.
אלא כוונת הדברים היא, שהעוסק בתורה יומם ולילה, ואינו שם ליבו אל פרנסתו, הקדוש ברוך הוא דואג לו, ושולח לו ברכה בביתו, והרי הוא כעץ שאף על פי שהוא שתול על פלגי מים, ועל פי דרך הטבע לא יתכן שיתן פריו בעתו ועליו לא יבלו, עם כל זה, אכן נותן הוא את פריו בעתו, ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח, כלומר, כל קיומו הוא נגד הטבע!
וראיתי ביאור נפלא בספר מגד גבעות עולם (עמוד א) בקשר למה שנאמר על יששכר "ויהי למס עובד", שחכמינו ז"ל אמרו: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים, שבאמת היו צריכים ליפול, אבל בנס נשארו לעמוד. כך גם יששכר התלמיד חכם שעוסק בתורה, אף אם בדרך הטבע הוא צריך ליפול, הוא יעמוד לעולם, וזהו ויהי למס, 'מס' הוא מ"ם וסמ"ך, שלומדי התורה יעמדו לעולם.
וכתב שם בשם הגאון רבי חיים פנחס שיינברג שליט"א: הכותל המערבי הוא קודש, אבל הסטנדר שלומדים עליו תורה הוא קודש קדשים. עכ"ד. אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו.
ד. הורים שאינם שומרים תורה ומצוות, שעושים סעודה לכבוד יום נישואיהם במסעדה שאינה כשרה, ומבקשים מבנם שישתתף באירוע לכבודם, אסור לבן לשמוע בקולם, ואין לו להכנס למסעדת טריפה, משום שיש בכך חילול ה', ואין חולקים כבוד להורים במקום שפוגעים בכבוד ה' יתברך.
אמנם, אם המסעדה עומדת תחת השגחת רבנות מקומית אף שאינה למהדרין, מותר לבן להכנס לשם בלא לאכול מהמאכלים שיש בהם חשש איסור [כגון בשר שאינו חלק וכדומה]. 4
4. ספר והערב נא (עמוד 350) בשם הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א. ע"ש. וכן כתב בספר ילקוט יוסף הלכות כיבוד הורים (עמוד תקח).
בעל תשובה שהוריו בקשו ממנו שיעשה להם קניות מחנות או מסופרמרקט שמוכרים שם נבילות וטריפות, ויש שם גם מוצרים סגורים שיש עליהם הכשר, אם אין לו אפשרות לקנות את המוצרים שהוריו דורשים ממקום אחר, מותר לו להיכנס לאותם מקומות, ואין לחוש בזה למראית העין, משום שמאחר שמוכרים שם גם דברים כשרים, הרואים אותו נכנס לאותו מקום, יתלו לומר שנכנס לקנות דברים כשרים, וכמו שפסק בספר חזון עובדיה (פסח עמוד פא).
ה. אדם שקרא קריאת שמע שעל המיטה עם "ברכת המפיל" בשם ומלכות, ולאחר מכן אביו או אמו שואלים אותו שאלה מסויימת, ואם לא יענה להם יכעסו או יפגעו מכך, מותר לו לענות להם על שאלותיהם ואין זה נחשב שבירך ברכה לבטלה.5
לדבר עם הוריו לאחר שקרא קריאת שמע על המטה
5. הנה בספר בן איש חי (פיקודי אות יב) כתב, שברכת המפיל נתקנה לאומרה בשם ומלכות, וכך צריך לאומרה לפי דברי האר"י ז"ל. אך יש נוהגים לאומרה בלי שם ומלכות, משום שמא יהיה מוכרח להפסיק באיזה דברים שיהיה מוכרח לדבר בם. ויש אומרים שאם פסק כדי לדבר, הוי ברכה לבטלה. ע"כ.
אומנם בשיורי כנסת הגדולה (סימן רלט אות ה) כתב בשם הרב ברכת אברהם (ח"ד סימן קסו), שברכת המפיל על מנהגו של עולם נתקנה, כברכת הנותן לשכוי בינה, שאפילו לא שמע מברך, והוא הדין לכאן. הילכך אפילו אם יהיה לו צורך לדבר אחרי ברכת המפיל בשביל איזה אונס, חייב לברך. ע"כ.
וכן תחזה להרב פתח הדביר (שם סק"ג), שהביא מה שכתב הגאון יעב"ץ בסידור בית יעקב (דף קלא:), שלא יפסיק בשום דבר ומעשה בין קריאת שמע לשינה, וכל שכן שלא יאכל וישתה אלא אם כן במקום הכרח גדול, ואז יחזור ויקרא פרשה אחת של קריאת שמע, אבל ברכת המפיל אין צריך לחזור ולברך, אלא דוקא כשהסיח דעתו מהשינה, שאז צריך לחזור ולברך גם כן.
והרב פתח הדביר כתב להעיר על דבריו, והעלה שאם הפסיק בין ברכת המפיל לשינה, ואפילו אם יקום והתהלך בחוץ והפסיק בדברים והיסח הדעת, אין צריך לחזור ולברך המפיל, מכיון שעל מנהגו של עולם נתקנה, כמו שכתב הרב ברכת אברהם, שהרי אפילו לא ישן כלל אחר ברכת המפיל לא הוי ברכה לבטלה. ומה שהחמירו שלא לדבר אחר קריאת שמע, היינו משום שנאמר "ודומו סלה", אבל משום ברכת המפיל אין להקפיד כלל. וכן כתב בשו"ת באר משה חלק א (סימן סג אות ד), שמותר להפסיק בדיבור נחוץ. ע"ש.
ובשו"ת עמק יהושע אחרון (דף קסא.) כתב בשם הגאון רבי חיים מצאנז בעל דברי חיים, שמוטב לומר ברכת המפיל בכל לילה בשם ומלכות ואפילו אם יפסיק בדברים פעמים רבות, ולא יבטל ברכת המפיל אפילו פעם אחת משום חשש פן יפסיק בדברים בין הברכה לשינה. והו"ד בספר הליכות עולם (חלק א עמוד רנט), וסיים שהמברך יתברך בכל הברכות שבתורה. ע"ש.
ולכן גם בנידון דידן, מאחר שאביו או אמו מדברים עימו, ואם לא יענה להם עלולים הוריו להיפגע מכך ויעבור על מצות כיבוד הורים, רשאי לענות להם על כל שאלותיהם, ואין לו לחוש לאיסור ברכה לבטלה.
ו. אב שמצוה את בנו שיקנה לו עיתון חילוני, כגון "ידיעות אחרונות" או "מעריב" וכדומה, אין לבן לציית לאביו, מפני שעלול להכשיל את אביו בכמה איסורים חמורים, כגון לשון הרע ופריצות וכו'. וישתדל להסביר לאביו את חומרת הדבר שיש בקריאת עיתונים. ודברי חכמים בנחת נשמעים.6
6. ראה מה שכתבנו בס"ד בספר ואין למו מכשול חלק א (עמוד רד בנד"מ). וכן כתב בספר בינה ודעת (עמוד רל) בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א.
ובספר מעשה איש (חלק א עמוד קסה) מסופר, שפעם הגיש רבי שלמה כהן עיתון חילוני לרבינו החזון איש זצ"ל, על מנת שיעיין בידיעה חשובה מבחינה ציבורית. רבינו סירב לקבל את העיתון לידיו, וטעמו היה משום שאם יקח את העיתון לידיו, שוב לא יוכל להחזירו, משום שאם יחזיר, יש בכך משום לפני עור לא תתן מכשול!
ז. ישנם הורים שנוהגים להניח את ידם על ראש בניהם בשעת ברכת כהנים, ואין בזה שום חובה לא מן הדין ולא ממידת חסידות, אלא שנהגו לעשות כן כדי שהילדים הקטנים לא יסתובבו בבית הכנסת ויפריעו לקהל, ולכן עומדים הם ליד אביהם עד ברכת כוהנים, ולאחר מכן אביהם מברכם. אבל ילדים גדולים אין צורך שאביהם יברכם.7
אומנם, בעל תשובה שבא עם אביו לבית הכנסת בשבת, ואביו רגיל להניח את ידו עליו בשעת ברכת כהנים, ואם הבן לא יגש לאביו כדי להתברך ממנו, עלול אביו להפגע מכך, ילך לאביו כדי להתברך [גם אם לבן יש חזות חרדית ולאב יש חזות חילונית], ויש בכך מצות כיבוד הורים.8
מה המקור למה שנהגו לברך את הילדים בברכת כהנים
7. בספר התפילה והלכותיה להרה"ג אהרן זכאי שליט"א (חלק א עמוד 7) כתב, שמרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א אמר לו, שאין מקור למנהג זה שהאב מניח ידו על בנו בברכת כהנים. ע"כ.
אומנם בספר דברי שלום (עפג'ין ח"ב עמוד שכב) כתב, ששאל את הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א מה המקור למנהג זה, והשיב לו שכך נהגו בתוניס ובאטליה מאות שנים, ואולי כדי שלא יסתכלו הילדים בידי הכהנים. ע"כ.
ובשו"ת עשה לך רב (חלק ג עמוד כו) כתב, שהנוהגים להניח ידיהם על ראש בניהם ימשיכו במנהגם, כיון שפעולה זאת מעוררת את לב הבנים לעמוד באימה וביראה בשעת ברכת כהנים. ע"כ.
ועל כל פנים, גם לדעת האומרים שיש מקור נאמן למנהג זה, מודים הם שילדים גדולים אינם צריכים להתברך מאביהם בשעת ברכת כהנים, מפני שלא שייך בהם כל הטעמים הנזכרים לעיל.
8. מאחר שדבר זה גורם נחת רוח לאביו, בפרט אם בנו הוא בן תורה ותלמיד חכם, הרי אותו האב מתגאה ושמח בבנו, ואין לך כיבוד הורים גדול מזה.
לעבור כנגד המתפלל כדי להתברך מאביו בברכת כוהנים
וראה נא בשו"ת שער שמעון אחד (חלק א עמוד מט), שנסתפק בענין מה שנהוג אצלנו, שבהגיע שליח ציבור לברכת כהנים, הבנים הולכים על יד ההורים ומנשקים את ידיהם, וההורים שמים את ידיהם על ראשיהם עד גמר ברכת כהנים, ובדרך כלל ההורים מקפידים על זה כדי שיתברכו בניהם. והנה, קורה לפעמים שיש אנשים שעדיין עומדים בתפילת שמונה עשרה, האם מותר לבן לעבור לפניהם כדי ללכת להתברך מאביו ולקיים בזה מצות כיבוד אב, או לא.
וכתב לפשוט ספק זה, על פי מה שכתבו הפוסקים, שמותר לעבור כנגד המתפלל כדי לשמוע קדיש או קדושה וכדומה, ואם כן, בנידון דידן שיש בזה מצות כיבוד הורים, יש להקל לבן לעבור כנגד המתפללים, כדי לגשת לאביו שיברכו בברכת כוהנים, ולכבדו בכך. ע"ש.
ח. אב שמבקש מבנו שיבוא להתפלל עימו בבית כנסת מסוים, וידוע לבן שהחזן שמתפלל באותה בית הכנסת אינו ירא שמים ורואה תוכניות אסורות בטלויזיה, ואם יסרב ללכת עם אביו, עלול האב להיפגע מכך, ילך הבן להתפלל עמו בערב שבת. ובבוקר ישתדל להתפלל בנץ, ולאחר מכן ילך לבית הכנסת של אביו מבלי שאביו ישים לב לכך.9
9. כן הורה הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א כפי ששמע מפיו הרב מרדכי אלמקייס נר"ו, והוסיף, שאם באותו בית הכנסת הספרי תורה בודאי פסולים, אין לענות אמן אחר ברכתם של העולים לתורה, ואם יש ספק אם הם פסולים, רשאי לענות מטעם ספק ספיקא, שמא הספר כשר, ושמא כדעת הרמב"ם שמותר לברך על ספר תורה פסול.