אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק י שער ההלכות - חלק יורה דעה › פרק ה - לימוד התורה

ואין למו מכשול - חלק י

שער ההלכות - חלק יורה דעה · פרק ה - לימוד התורה

פרק ד' - גידול זקן פיאות ובלורית

א. כל אדם מישראל, חייב לקבוע לו עיתים ללימוד התורה, ואין מְלוִים לו לאדם ליום הדין לא כסף ולא זהב, אלא רק התורה הקדושה שלמד במשך חייו.1

ובפרט מי שהוא בעל תשובה, חייב להרבות בלימוד התורה, כי אי אפשר לחזור בתשובה שלימה, אלא רק על ידי לימוד התורה הקדושה שהיא התרופה הגדולה ביותר עבור בעלי תשובה, העוזרת להם לכבוש את יצרם ולתקן את מדותיהם ומעשיהם הרעים.2

1. כדאיתא במסכת שבת (לא.). ובמסכת שמחות (פרק א ה"ח) אמרו משל לשלשה אנשים, אחד עובד אדמה, ואחד עוסק בתורה, ואחד עוסק בכסף ובזהב, הגיע זמנו של עובד אדמה להפטר מן העולם, ואומר להם: תנו לי מעמלי בעולם הזה, ואלך לבית עולמי ולא אלך ריקם לשם. אומרים לו: והלא עובד אדמה הייתה, והאדמה של הקב"ה, שנאמר לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה.

הגיע זמנו של עוסק בכסף ובזהב להפטר מן העולם, ואומר להם: תנו לי מעמלי שעמלתי, ואלך ואשא לבית עולמי ולא אלך רקם לשם. אומרים לו: שוטה, והלא הכסף והזהב של הקדוש ברוך הוא, שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה'.

הגיע זמנו של העוסק בתורה להפטר מן העולם, ואומר להם: תנו לי מעמלי שעמלתי בעולם הזה, ואלך ואשא לבית עולמי, ולא אלך רקם. אומרים לו צדיק ישר ונאמן, היאך ניתן לך מעמלך, והלא עוסק בתורה היית, ותורה מאירה לפניך, והקב"ה יקבלך בסבר פנים יפות, שנאמר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך, ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך. מלאכי השרת יוצאים לקראתך, ויאמרו לך "שלום בואך".

2. כן כתב רבינו הרב אור החיים הקדוש (ויקרא פרק כו פסוק יח) כי מין הנמנע שיחזרו בתשובה זולת על ידי התורה. וכתב החסיד רבי יוסף יעבץ בפירושו למשנה באבות (פרק ב משנה יב) "שוב יום אחד לפני מיתתך", גם זו אזהרה ללמוד התורה, שעיקר התשובה שידבק בתורה שתהיה לו למגן, כמו שכתב רבינו יונה בשערי תשובה.

בענין - תפס הקב"ה את ירובעם בבגדו

ועתה ראיתי בספר ערוך לנר (סנהדרין דף קב.), שהביא דברי הגמרא (שם) שתפסוֹ הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש? השיב לו הקדוש ברוך הוא: בן ישי בראש. אמר ירובעם: אם כן איני רוצה.

וכתב לבאר, "שתפסו הקדוש ברוך הוא בבגדו" פירושו, שעל ירובעם נאמר שהיה מתכסה בשמלה חדשה, מה שִׂמלה חדשה אין בה דופי, אף תורתו של ירבעם לא היה בו דופי. הרי שכִּינה את התורה בלשון שִׂמלה דהיינו בגד .

ואמרינן בגמרא, אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, מפני שהתורה מצילתו מהחטא. והיינו דקאמר "אחר הדָּבָר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה", מלמד שתפס הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו, פירוש; שדריש דָּבָר מלשון דִבור בתורה, ואמר אחר שלמד תורה הרבה, והיה להקדוש ברוך הוא בקדושתו עוד קצת אחיזה בו להחזירו למוטב מצד בגדו דהיינו תורתו, אף על פי כן לא שב, מפני גסות רוח שהיה בו. ע"כ.

ומבואר מדבריו, שמי שלומד תורה, עושה לעצמו בגד רוחני, שבאותו הבגד כביכול אוחז הקדוש ברוך הוא, ומחזירו לדרך הישרה, גם אם פשע ומרד בבוראו.

מעלת התורה לחזרה בתשובה

ובמדרש תנחומא (וישלח סימן ט) אמר רב הונא: אם נתקלקל אדם בעבירה, מיד מלאכי חבלה סוטנין אותו. מה יעשה אדם? יעסוק בתורה ויתקיים. ואם אינו יודע לשנות, יקרא. ואם אינו יודע לקרות, יחזק בתורה ויחיה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. ע"כ.

וראה זה חדש בספר הכתוב לחיים (תהלים קה) לרבינו חיים פאלאג'י זצ"ל שכתב: אומר אני, דמה שאמרו רבותינו ז"ל על הפסוק "דרשו ה' בהמצאו" אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, זהו לעמי הארץ פחותי הערך, שאין בהם תורה.

אמנם לתלמידי חכמים שיושבים ועוסקים באורייתא קדישתא, הרי אמרו רבותינו ז"ל על הפסוק "שפכי כמים לבך נוכח פני השם'', שהעוסק בתורה שכינה כנגדו, וכן נראה מכמה מאמרי חז"ל במדרשים וזוהר הקדוש. לפיכך לגבי העוסק בתורה הקדושה, נחשב כל ימות השנה כאילו הם עשרת ימי תשובה, ואין הכי נמי שיהיה להם הדרגה בזמן עשרת ימי תשובה גדולה יותר. ע"כ דב"ק.

התורה היא פתרון לכל הבעיות

וראיתי לנכון להעתיק כאן מה שכתב מורינו הרה"ג הרב חיים רבי שליט"א, בספרו על הזוהר הקדוש [הנמצא בכתב יד] וזה תוכן דבריו:

נאמר בזוהר הקדוש בפרשת ויצא (דף קנב:): רבי אבא פתח ואמר; "אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת", אשריהם ישראל שה' יתברך נתן להם תורת אמת ללמוד בה יום ולילה. כל מי שמתעסק בתורה, יש לו חרות מהכל, ואפילו חרות מן המוות, שלא יכול להשתלט עליו ולאחוז בו.

ויש שמירה גדולה כשהולך בדרך התורה, ואין דבר רע יכול להתקרב אליו ולא לקטרג עליו, כי הוא אהוב למעלה ונקרא אהובו של ה' יתברך. וכשעוזב את התורה, שולט עליו כח הרע ומקטרג עליו בעולם הזה ובעולם הבא.

רואים כאן בזוהר, שהלומד תורה נקרא בן חורין, הטירדות ובעיות הזמן לא מנצחות את מי שעוסק בתורה, כי הוא מושל עליהם ואינם מושלים עליו.

והעצה הטובה ביותר לבעלי תשובה אשר שינו אורח חייהם ונטשו את החברה המקולקלת ויש קושי בחיי היום יום מצד המשפחה והקרובים אשר מסיתים, מפריעים ומבלבלים ומשפילים אותם, וצריך הרבה כח להחזיק מעמד.

והעצה הטובה ביותר היא להוסיף שעות בשיעורי תורה כפי האפשרות, ואז מקבלים כח גדול מהשמים, ונעשה כמו עור של פיל שאפילו אריה אינו יכול לטורפו, כך המתחזק בעסק התורה, חבריו לשעבר וקרובי משפחה המקנאים בו ומנסים להפילו, המה כרעו ונפלו. כלומר הם מתקפלים ונופלים, ובעל תשובה מרגיש עדוד רב וכח גדול מהשמים, כי עסק התורה מביא לו חרות ושמירה שאי אפשר להפריע לו כלל ועיקר.

ושמעתי מרבינו הגדול מרן שליט"א, שתירץ בזה את הקושיה המפורסמת על דברי הגמרא (ר"ה יז.), שלאחר עשרת ימי תשובה, אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם לא מתכפר לו, והרי חזקיה המלך חטא בכך שלא נשא אשה, והוכיחו ישעיה הנביא על כך, ואפילו שנגזר עליו מיתה, נידון לחיים ונשא אישה והוליד בנים. והרי המעשה שלו לא היה בעשרת ימי תשובה, אלא בליל פסח, וכיצד סלח לו ה' יתברך על כך.

אלא מכיון שחזקיה המלך עסק בתורה, למד ולימד וזיכה את הרבים, ולא היה מלך צדיק כמוהו, לא לפניו לא אחריו (מלכים ב יח, כה), וכשיש תורה כזאת, בודאי מעלתה יותר מן הקרבנות. וכל השנה כולה מעלת התורה מועילה וחזקה כעשרת ימי תשובה. עכ"ד. והוא כדברי רבינו חיים פלאג'י הנ"ל.

ב. ישנם בעלי תשובה טריים, שעדיין לא סיימו ש"ס ופוסקים בעיון, וכבר קופצים ללמוד קבלה וסודות התורה. וצריכים להזהירם שאין זו הדרך הנכונה בעבודת ה', אלא יש להם ללמוד היטב את כל הש"ס וההלכות כראוי, ורק לאחר מכן ניתן ללמוד קבלה מפי רב מוסמך וירא שמים.3

אולם קריאה בספר הזוהר הקדוש, מותרת ומועילה לבעלי תשובה, ואף מומלץ שיגרסו כמה דפי זוהר ביום בלי להיכנס לעומק הדברים, ויש בזה תועלת גדולה לטהרת הנשמה.4

חיוב לימוד כל התורה כולה

3. הנה אמת נכון הדבר שערך לימוד הקבלה נשגב מאוד ליראי ה' ולחושבי שמו, וכבר האריך בזוהר הקדוש פרשת פקודי (דף רמז:), בגודל העונש למי שאינו עוסק בסתרי תורה, ולאידך גיסא גודל שכר העוסקים בתורת הסוד. כיעו"ש.

ובמדרש משלי (פרשה י) אמר רבי ישמעאל, בא וראה כמה קשה יום הדין, שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון את האדם בעמק יהושפט, בא לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, והקדוש ברוך הוא הופך את פניו ממנו, ומלאכי חבלה שולטים בו. כיון שבא תלמיד חכם לפניו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: בני, אמור לפני מה שלמדת, ואם אינו יודע להשיב, הוא בוש ונכלם, על אותה שעה היה אומר רבי ישמעאל, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה.

בא מי שיש בידו שנים ושלשה סדרים, אומר לו הקדוש ברוך הוא: בני, למה לא למדת כל ההלכות, למה לא עסקת בתלמוד, והלא נאמר: "כל הנחלים הולכים אל הים", זה התלמוד.

בא מי שיש בידו הלכות, אומר לו הקדוש ברוך הוא: בני, למה לא למדת אגדה, והלא בשעה שהחכם יושב ודורש ברבים, אני מוחל ומכפר כל עונות בית ישראל, ובשעה שעונים "אמן, יהא שמיה רבה" דאגדתא, אני מבטל מעליהם כל גזרות קשות ורעות.

בא מי שיש בידו תלמוד, אומר לו הקדוש ברוך הוא: בני, צפית במרכבה? שאין לי הנאה וקורת רוח בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים עוסקים בתורה וצופים במרכבה, כסא כבודי היאך עומד, חשמל היאך עומד וכו', וכי לא זהו גדולתי והדרי שבני מכירים את כבודי? מכאן אמר רבי ישמעאל, אשרי תלמיד חכם שלימודו משומר בידו, שיהיה לו פתחון פה להשיב להקדוש ברוך הוא ביום הדין. ע"כ.

ורבינו המהרח"ו בשער הגלגולים (הקדמה י"א) כתב, שעסק התורה נכלל בפרד"ס, שהוא, פשט רמז דרש סוד, וצריך לעמול ולעסוק בכולם עד מקום שיד שכלו מגעת, ואם חיסר אחד מארבעה אלה יחזור בגלגול. ע"ש. ואם כן, חובה קדושה ללמוד חכמת הקבלה.

אולם כבר כתב בשו"ת יחווה דעת (חלק ד סימן מז), שכל זה מדובר בתלמיד חכם אשר יראת ה' היא אוצרו, וכבר מילא כרסו בש"ס ופוסקים בעיון זך וטהור, ובקי בהלכות הנהוגות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ורק לאחר מכן יעסוק בסתרי תורה של הקבלה. וכן כתב הרמ"א (יו"ד סימן רמו סעיף ד), שאין לאדם לטייל בפרד"ס, דהיינו לעסוק בקבלה, אלא רק לאחד שמילא כרסו בבשר ויין, כלומר שלמד ש"ס ופוסקים.

ועוד כתב הרמ"א בספר תורת העולה (חלק ג פרק ד): ולא ראיתי מימי בדור הזה איש מקובל יודע הדבר על בוריו מצד הקבלה האמתית. ורבים מהמון העם כל אחד קופץ ללמוד בתורת הקבלה אשר היא תאוה לעינים, כגון הזוהר והרקנטי ועוד, אף על פי שדבריהם סתומים ואינם מובנים על פי האמת, מאחר שאין לנו מקובל מפי מקובל. ולא עוד אלא שאפילו בעלי בתים שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם, ובחשכה יתהלכו, שאינם יודעים לפרש סדרה או פרשה עם פירוש רש"י, קופצים ללמוד קבלה, וכל זה הוא מפני שהדור יתום ואסתרא בלגינא קיש קיש קריא. ועל זה ידוו כל הדווים. ומה גם שיש שאחר שראה בה מעט, מתפאר בה ודורש ברבים בדברי הקבלה, ועתיד הוא ליתן את הדין. עכ"ד.

ובאמת שאנו רואים לכמה מרבותינו הקדושים חכמי התלמוד שהתחמקו מללמוד מעשה מרכבה, מפני שלא הגיעו עדיין לימי זקנה, וחשבו מרוב ענוה שלא הגיעו אל השלמות הנדרשת ללימוד זה, כדאיתא במסכת חגיגה (יג.) אמר ליה רבי יוחנן לרבי אלעזר, בוא ואלמדך במעשה מרכבה. אמר לו: עדיין צעיר אנכי [ואיני ראוי ללימוד חכמה זו]. כשהגיע לזקנה וכבר נפטר רבי יוחנן, בא אליו רבי אסי, ואמר לו בוא ואלמדך במעשה מרכבה. אמר לו: אילו הייתי זוכה, הייתי לומד חכמה זו מרבי יוחנן רבך.

וראה בשו"ת רב פעלים חלק ג (קונטרס סוד ישרים סימן יג), שכאשר היה הגאון רבי יוסף חיים עדיין רך בשנים, בגיל כ"ה שנים, ועלה בדעתו להתחיל ללמוד סדר הכוונות בתפילה ובברכות, כתב אליו הגאון המקובל רבי אליהו מני ז"ל למונעו מלימוד זה, והביא מה שכתב בספר פרי הארץ בשם הראשונים, שעל האדם להיות שמח בחלקו גם בענינים הרוחניים, בתורה ועבודת ה', ולא לצאת חוץ מגדרו ללכת בגדולות ונפלאות ממנו.

והרב המקובל רבי מאיר פאפירש בספר אור צדיקים (סימן כב אות ל) כתב, שמי שאינו נשוי אסור לו ללמוד קבלה, וגם צריך שיהיה על כל פנים למעלה מגיל עשרים שנה. והובא בכף החיים (סימן קנה סוף ס"ק יב). ועל כן, כל בעל תשובה יתייעץ עם רבו, איזה סדר לימוד ראוי לו, ובזה ידבק, ולאט לאט יעלה בדרך העולה בית אל.

מעלת לימוד הזוהר

4. כתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל חלק א (סימן עה אות ב), שלימוד הזוהר הקדוש מסוגל להאיר הנפש, ושכן אמר האר"י ז"ל לבעל תשובה אחד ללמוד בזוהר חמישה דפים בכל יום, אפילו שלא יבין מה שקורא.

ובספרו מורה באצבע (סימן ב אות מד) כתב, שלימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד, גם אם לא ידע מאי קאמר, ואפילו יטעה בקריאתו. והוא תיקון גדול לנשמה, לפי שאף שכל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, מכל מקום נתלבשה בכמה סיפורים, והקורא נותן דעתו על הפשט הפשוט. אבל ספר הזוהר הסודות עצמם בגלוי, והקורא יודע שהם סודות וסתרי תורה, אלא שאינו מבין מקוצר המשיג ועומק המושג. ע"כ. וראה בשו"ת וישב הים (חלק ב עמוד קצג).

ג. ישנם בעלי תשובה שמתלהבים ללמוד גמרא, ואינם מקדישים זמן ללימוד ההלכות המצויות, כגון הלכות שבת וטהרת המשפחה וכדומה, ויש להבהיר להם שלימוד ההלכה עדיף מלימוד הגמרא, ואותם שלומדים רק גמרא, אינם יוצאים ידי חובת מצות תלמוד תורה כראוי.5

5. כתבו הפרישה והשפתי כהן (יורה דעה סימן רמו): יש בעלי בתים שנוהגים ללמוד בכל יום תלמוד עם פירוש רש"י ותוספות, ואינם לומדים בספרי הפוסקים. ונראה שהעיקר הוא ללמוד בספרי הפוסקים, ואינם יוצאים ידי חובת תלמוד תורה בלימוד גמרא רש"י ותוספות. ורק תלמיד חכם שלומד תשע שעות ביום, ילמד תלמוד עם פירוש רש"י ותוספות, הואיל ויש לו פנאי גדול ללימוד תורה, אבל בעלי בתים שאין להם פנאי ללמוד יותר משלש וארבע שעות ביום, לא ילמדו בהם תלמוד לבד, אלא גם פוסקים. ע"כ. וראה בספר הליכות עולם חלק ח (עמוד שלז) ושו"ת באר משה (חלק ג סימן קעו). ע"ש.

והן עתה ראיתי לגאון רבי אברהם אבא וואקס זצ"ל בשו"ת בית אבא (סימן כה), שזעק זעקה גדולה ומרה על אותם הלומדים העוסקים בשאר סוגיות הגמרא, קודם שלמדו בעיון הלכות נדה שהם כהררים התלויים בשערה, ובקלות יכולים להכשל באיסור נדה שהיא בכרת, ולהוליד בני נדה פגומים וטמאים, זרע מרעים, ובפרט הלכות וסתות כמעט נשכח לגמרי, ולכן צריך כל בעל להיות בקי בהלכות אלו כדי שלא יבוא לידי מכשול. ע"כ.

ד. אין לאדם להסתפק בשמיעת שיעורי תורה בדיסקים וכיוצא בזה, אלא מוטל עליו לעשות מאמץ כדי ללכת לשיעורי תורה וללמוד תורה מפי רב תלמיד חכם, ושמיעת הדיסקים תהיה רק כתוספת לשיעורים.6

6. פשוט, מאחר שיש חובה על האדם להתייגע בעמל התורה, ובשמיעת דיסקים וכדומה, אין כל כך עמל, שהרי גם אם שומע הלכות או דף היומי, מכל מקום אם אינו מבין משהו, אינו יכול לשאול את המגיד שיעור שיבאר לו את קושיותיו, ונשאר הדבר מעורפל בזכרונו. ולכן ישתדל להשתתף בשיעורים, ולשאול וללבן את הדברים הקשים לו להבנה. וכן העיר לנכון בספר לימוד התורה (עמוד 33).

ה. בעל תשובה שמתארח אצל הוריו בשבתות ובחגים, ונמצא שם אחיו או קרוב משפחה שחי עם גויה רח"ל, וברצונו לומר דברי תורה על השלחן, או שרוצה לבאר את ההגדה בליל הסדר, רשאי לעשות כן בנוכחות הגויה, אף ששומעת את דברי התורה שאומר, מכיון שאינו מתכוון ללמדה.7

7. הנה אף על פי שאסור לגוי ללמוד תורה, משום שנאמר: "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי", כדאיתא בגמרא חגיגה (יג.), וכתבו שם התוספות (שם ד"ה אין), שמטעם זה אסור גם ללמדו תורה.

מכל מקום בספר ואין למו מכשול חלק ז (עמוד ) כתבנו בס"ד להקל בנידון דידן, משום שמה שאמרו בגמרא שאין מוסרים דברי תורה לגוי, היינו דוקא כשכוונתו ללמדם ולמוסרם לגוי, אבל כשכוונת הלומד דברי תורה הוא ללמוד לעצמו ולמוסרם ליהודים הנמצאים בשלחן, לא חל עליו איסור לומר דברי תורה בגלל שנמצאת שם גויה. כיעו"ש.

האם מותר להזמין גוי לאכול בחג

והנה חוץ מהבעיה הקודמת, יש לדון האם בכלל מותר לגויה לשבת בשלחן החג ולאכול עם בני הבית, שהרי בשלחן ערוך (א"וח סימן תקיב סעיף א) מבואר, שאסור לבשל לצורך גוי ביום טוב, שנאמר: "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", לכם ולא לגוים. ע"כ.

וכתב בספר חשוקי חמד (פסחים עמוד תקז), שמי שמכיר נכרי עני ורוצה להזמינו להסב עמו בליל הסדר, אף שאומרים בהגדה "כל דכפין ייתי ויכול", אין לו להזמינו. ואף שהיעב"ץ כתב, שגם עניים נֹכרים צריכים להכניס לביתו משום דרכי שלום. אולי כונתו שיכניסם ויתן להם מזון שלא צריך בישול, כגון קליות ואגוזים. אבל לתת להם לאכול תבשילים על שלחנו אסור, כמבואר בשלחן ערוך (שם).

אומנם בשו"ת שבט הקהתי (ח"ה סימן רנט) נשאל אודות יהודיה שנשאת לגוי רח"ל, ואותה יהודיה חזרה בתשובה, ובעלה הגוי רוצה להתגייר אבל עדיין לא נתגייר, האם מותר להורים או לקרובים של היהודיה להזמין אותה לסעוד ביום טוב, באופן שיש חשש שבעלה הגוי גם כן יבוא לאכול בחג, וקיימא לן שאין מזמינים גוי בחג שמא ירבה בשבילו.

וצידד שם להקל, משום שכל האיסור הוא דווקא כשמזמין את הגוי, אבל אם הגוי בא מאיליו, מותר להאכילו, ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו. וכתב כף החיים (שם אות ה) שאם מזמין אותו רק פעם אחת משום דרך ארץ ואינו מפציר בו כמה פעמים, גם כן מותר. ולכן מאחר שהגוי בא מאיליו, יש מקום להקל בזה באופן שלא יפצירו בו לאכול. וכן פסק הגאון רי"ש אלישיב שליט"א. ע"ש.

ועל כל פנים כתב בספר יקרא דחיי (עמוד 111 בנד"מ), שפשוט שהורים שיש לבנם קשר עם גויה, שאין להם להכניסם הביתה כדי לקרבו, שאיך יכניסו רשעה לביתם, ואם ירצה הבן לבוא לבדו יקבלוהו, אך אם אינו מוכן אלא רק להגיע עימה, אין לרחם עליו כלל ועיקר, עד שינתק עצמו מפצצה מתקתקת זו שהורסת כל חלקה טובה. ע"ש.

דרך אגב, ראה בספר דרך שיחה (עמוד תרכה) שכתב: חבר קונגרס בארה"ב שיש לרב אחד השפעה עליו, ויש נידון אם ישא גויה או יהודיה, ואם ישא יהודיה יהיה עוון כרת של נדה, מה שלא שייך זה אם ישא גויה, מה עדיף? והשיב, ששאלו את מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ואמר שישא יהודיה כי סוף כל סוף יתכן שתחזור בתשובה. וראה בספר ברכי נפשי (שמות עמוד תרלה) אם מותר לשים מזוזה בבית שגרים גוי עם יהודיה.

ו. בחור שמתחזק והולך לשיעורי תורה, והוריו מתנגדים לכך בכל תוקף, יכול לומר להם שהולך לחברים וכיוצא בזה, אף על פי שהאמת היא שהולך לשיעורי תורה, ואין בזה איסור שקר.8

8. מצינו בילקוט שמעוני (רמז צח) שכאשר נצטווה אברהם אבינו לעקוד את יצחק בנו, באותה שעה הרהר בלבו ואמר: אם אני מודיע על כך לשרה, נשים דעתן קלה [ועלולה למנוע אותי מלהקריב את יצחק], ואם לא אודיע לה ואגנבנו, כיון שאינה רואה אותו תחנוק את עצמה.

אמר לה: תכיני לנו מאכל ומשתה ונשמח היום. אמרה לו: מה טעם של שמחה זו? אמר לה: זקנים כמונו נולד להם בן, דין הוא שנשמח. בתוך השמחה אמר לה: את יודעת כשהייתי בן ג' שנים הכרתי את בוראי, והנער (יצחק) גדל ולא נתחנך, ויש מקום ששם מחנכים התינוקות, אוליכנו לשם. אמרה לו: קחנו לשלום.

השכים אברהם בבוקר, ואמר: בעוד שהיא ישנה אצא כדי שלא תחזור בה, ועוד שלא יראו אותנו בני אדם. בא שטן ועמד לפניו, ונדמה לו לזקן. אמר לו: להיכן אתה הולך? אמר לו להתפלל. אמר לו השטן: והעצים והאש ומאכלת למה? אמר לו: שמא אשהה יום ויומים לאפות ולאכול וכו'. ע"כ.

רואים אנו מדברי המדרש, שאברהם אבינו ע"ה שינה בדיבורו גם כאשר דיבר עם שרה, וגם כאשר דיבר עם השטן, וזאת כדי שלא ימנעו ממנו לקיים את מצוות בוראו. ולכן גם בנידון דידן שאותו בחור רוצה להתחזק ולהתקרב לצור מחצבתו, והוריו מונעים זאת ממנו, רשאי לשנות מהאמת ולומר שהולך לחברים וכדומה. וכן כתב בספר בינה ודעת (עמוד רלא).

ז. אדם שזכה להתעורר ולחזור בתשובה מהחטאים שהיו בידו, יש לו לעסוק בקריאת מזמורי תהלים בכל יום, מפני שקריאת תהלים מטהרת את הנפש, ויכולה היא להלהיב את לב האדם לאהבת הבורא יתברך. ומכל מקום יזהר ויקפיד שלא לבטל מסדר לימודו הקבוע [כגון בהלכה או בתלמוד] בשביל קריאה זאת.9

מעלת קריאת תהלים

9. ספר עטרת פז על תהלים (עמוד קצא), וראה בספר לקוטי עצות (ערך תשובה אות לב) שכתב, שמי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהלים, כי תהלים מסוגל לתשובה, כי יש מניעות רבות מאוד מלעשות תשובה, כי יש אחד שאין לו התעוררות כלל לתשובה, ואפלו מי שמתעורר לעשות תשובה, יש כמה מניעות לזה. ע"ש.

ודרך אגב, כתוב בספר אבות ישראל (ח"ב עמוד קעח), מעשה שהביא רבינו החיד"א בפתיחה לספרו יוסף תהילות (אות ח) בשבח מעלת הרגילים לסיים ספר תהילים, וזה לשונו: בשנת קי"ב, היה בכפר אחד זקן אחד ירא שמים מסכן וחסיד, ולא ידע ספר, והיה לומד ספר תהלים בכל יום, ונפטר בשיבה טובה, ותוך שלושים לפטירתו בא בחלום לחכם אחד מופלג, בתכריכים וספר קטן בזרועו.

אמר לו החכם: האינך האיש שקברנוך ביום פלוני? ויאמר: אני. אמר לו: ומה הספר הזה בידיך? אמר לו: ספר תהלים, ובאתי להזהירך שתזהיר בני הישוב שדרתי בו, שיברחו משם וינצלו, כי כל זמן שדרתי שם, בזכות שגמרתי תהלים בכל יום זה כמה שנים, האריכו בשלוה וניצולו, ועתה אין מי שיגן עליהם וכלתה עליהם הרעה.

ובבוקר נתפעם רוח החכם, ושלח שליח מיוחד לשם במכתב, והזהירם. היראים נמלטו וניצולו, ומקצתם נתייאשו מן הפורענות ונשארו שם, ופגע בם יד ה'. על כן יזהר לומר בכל יום כמה מזמורי תהלים לפחות וכו'. ע"ש.

ובהקדמת ספר תהלים הוצאת בקאל (ירושלים תשכ"ח) מובא מעשה שהיה בטוניס איש אחד, שהיה מנגן בבתי פריצות רח"ל, והיה מוחזק ליהודי לא כשר. כשנפטר יצאו בהלוויתו רק בני משפחתו, כי כולם שיקצוהו על מעשיו.

הלויה עברה ברחובות העיר, וכשהגיעה ליד ישיבתו של הגאון המופלא רבי ישועה בסיס ע"ה, מיד הרב יצא עם הלוויה ואמר לתלמידיו, שהאיש הזה הוא צדיק גמור, כי רואה שעם הלוויה הולך הכתר של דוד המלך ע"ה.

והענין בזה הוא, מפני שבכל לילה כשהאיש הזה היה חוזר לביתו בחצות הלילה אחרי שהיה גומר את עבודתו בבתי המשתאות, היה קורא תיקון חצות, ואחר כך ממשיך ואומר תהלים בניגון עם אותם כלי זמר, עד לתפילת שחרית, כמו שהיה עושה דוד המלך ע"ה.

עוד מעשה הובא שם, על איש אחד שהיה זהיר מאוד בלימוד התהלים, ותמיד ספר התהלים היה מונח לו בכיסו, ובכל שעה פנויה היה קורא בספר זה מזמורי תהלים. פעם אחת נסע לכפר סמוך לגבות מגוי אחד את חובו שהוא חייב לו, והגוי אמר לו לחכות לו בפרוזדור.

היהודי ראה שיש לו שעת הפנאי, ופתח את ספר התהלים אשר מונח לו תמיד בחיקו כדי לקרוא בו כמנהגו. לפתע ראה היהודי לנגדו כי הספר נפתח לו במזמור ק"מ בתהלים "חלצני ה' מאדם רע", אך מכיון שידע שעדיין לא הגיע למזמור זה, התחיל לדפדף כדי לפתוח במקום הנכון שהוא אוחז בו.

אך בכל פעם שפתח את הספר היה בא לנגדו רק המזמור הזה. ואז חשב בליבו, שמזהירים אותו מן השמים, ועל כן תיכף ומיד יצא מהבית, וישב להסתכל מרחוק לראות מה יהיה באחריתו של דבר.

והנה רק הוא יצא מהמקום שהיה נמצא בו, ראה כי הנה נכנס לשם אחיו של אותו גוי, וישב במקום שהוא היה יושב שם מקודם. ופתאום נכנס הגוי בעל הבית, ודקר בחרב את האיש היושב בגבו ומת, כי חשב אותו שהוא היהודי הנ"ל.

ח. ישנם בעלי תשובה שמתייאשים מללמוד תורה, מפני ששוכחים את לימודם, ולכן אינם באים לידי סיפוקם. וטעות בידם, מפני שכשיבואו לשמים, יזכירו להם את מה שלמדו בעולם הזה, ובנוסף לכך יתכן מאוד שעל ידי התמדתם בלימוד התורה, במשך הזמן יפתח להם כושר הזיכרון, ויתחילו לזכור היטב את לימודם.10

10. כן כתב הגאון רבי יעקב עדס שליט"א בראש ספר זכר עשה (עמוד ט), וביאר שהשכחה באה רק מצק הקליפה, וכשתתבטל הקליפה יחזור לזכור את לימודו, ולכן אין לו על מה להתייאש. ובכלל צריך לדעת, שגם אדם שרחוק מזיכרון, יתכן שיזכה פתאום לזיכרון חזק, כמבואר בכתבי האר"י שכשיש לאדם רק נפש בלא רוח, הוא זוכר פחות, ואם יש לו גם רוח זוכר יותר, ומבואר בשער הגלגולים שביכולתו של אדם שיש לו נפש, שיזכה שיתווסף לו על זה רוח על ידי עמל התורה, ואז יגיע לידי זיכרון טוב. ע"כ.

וסיפר לנו מורינו ראש הישיבה הרב יצחק יוסף שליט"א, על אביו מרן פאר הדור שליט"א, שאמר להם שבהיותו צעיר לימים, לא היה בעל זיכרון כל כך חזק, ורק לאחר שנים שעסק בתורה בעמל ובשקידה נפלאה, זכה לזיכרון נפלא, ונעשה כבור סיד שאינו מאבד טיפה.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק י

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה