שער ההלכות - חלק יורה דעה · פרק ג - כתובת קעקע
א. אדם שעשה על בשרו קעקוע, וכעת זכה לחזור בתשובה, מעיקר הדין אינו מחוייב להסיר את הקעקוע מבשרו על ידי ניתוח וכדומה, ואינו עובר בכל רגע ורגע על איסור תורה של כתובת קעקע.
אומנם, אם יש לו אפשרות, ראוי ונכון להשתדל להסיר את הקעקוע, כדי שלא תהיה לו מזכרת עוון מהעבר, וגם כדי שלא יסתכלו עליו בעין לא יפה כשיראוהו בים או במקוה וכיוצא בזה [וכמובן אין להסיר את הקעקוע על ידי מגהץ וכדומה, אלא על ידי טיפול רפואי מתאים].1
האם יש איסור לקיים קעקוע על בשרו
1. הנה דין זה נתבאר בס"ד בספר ואין למו מכשול חלק ב (עמוד קנא), והבאנו שם דברי הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א בספרו פתשגן הכתב (עמוד סח), שהוכיח מדברי הראשונים שאינו עובר איסור בכל רגע שהקעקוע נמצא על בשרו, אלא עבר פעם אחת איסור בשעה שחרט את הכתובת קעקע על בשרו.
וכן כתב בשו"ת להורות נתן (חלק ח סימן עב), שלא מצינו איסור אלא רק על עצם כתיבת הקעקוע, אבל לאחר שכבר כתב, אין עליו חיוב למוחקו, משום שאין איסור בקיום הקעקוע על בשרו. וכן הוא בשו"ת שבט הקהתי (חלק ה סימן קנד) בשם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך, אלא שכתב, שמשום מראית העין יש להסירו. ע"ש.
וכן ראיתי בשו"ת רבבות ויובלות (סימן קנא) שנשאל האם בעלת תשובה שעשתה בעבר כתובת קעקע על בשרה, צריכה להוריד את זה מגופה, או שהיא יכולה להשאירה. וכתב בשם הרב רבבות אפרים, שכתובת קעקע הנמצאת בגוף, לא עוברים על לאו בכל רגע שזה נמצא על הגוף, אלא רק באותה פעם שחרטו אותו בגוף, כלשון הכתוב בפרשת קדושים: "וכתבת קעקע לא תתנו בכם". ע"כ.
ואנכי הרואה בספר חשוקי חמד (שבת עמוד תצא), שדן בענין בעל תשובה שחקק על בשרו כתובת קעקע, ויש בידו אפשרות להוציא הוצאות כדי למחוק את הקעקוע, האם חייב לעשות כך, או שמא העבירה שנעשתה הוא חטא לשעתו בלבד, ואין העבירה נמשכת, ועל ידי המחיקה, בין כך לא יתקן את אשר חטא בשעתו, ואם כן, למה יוציא הוצאות ויחבול בגופו לחינם.
והביא את דברי המנחת חינוך (מוסך השבת ל"ה) שכתב, שאין נכון לישראל שיהיה כתובת קעקע על בשרו. ונראה שהמוחק כתובת קעקע בשבת, להר"מ הוי תיקון, כי לישראל אסור הדבר מחמת חוקות הגויים, אף כי רק בשעת העשייה לוקין מגזירת הכתוב, אבל על כל פנים להיות כן על בשרו אינו נכון לישראל. ע"כ. ולפי זה מסתבר שראוי לבעל תשובה שיוציא הוצאות כדי למחוק את הקעקוע.
והנה בספר יסודי ישורון (מערכת ל"ט מלאכות) כתב להעיר על דברי המנחת חינוך, שהוא פלא, שהרי לא מצינו שעובר על איסור כל זמן שכתובת קעקע עליו, ואם כן, איך שייך לומר שעשה תיקון במחיקה, והרי לא תיקן בכך כלום.
אולם הרב מנחת סלת (אות לה) העיר על זה, שהתיקון הוא בכך שמעביר הכתב ואין כאן זכרון לעבירה, שאז יוכל לשוב בתשובה שלימה על העבירה שעשה, שכל זמן שהעבירה לפניו וזכרון מעשיו, הרי זה בכלל מעוות שאינו יכול לתקון [וכעין מה שראינו בחגיגה (דף ט.) איזהו מעוות שאינו יכול לתקון, זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר].
ונראה להוסיף, דכשם שמצות ברית מילה היא מצוה נמשכת, כמו שמצינו אצל דוד המלך שכשהיה בבית המרחץ נזכר במילה, כך כתובת קעקע היא עבירה נמשכת. וצריך עיון. עד כאן דברי הרב חשוקי חמד שליט"א.
ובהורמנותיה דמר נראה, דהנה אמת נכון הדבר שטוב לסלק את הכתובת קעקע מבשרו כדי שלא יהיה לו מזכרת מהעבר, ובפרט אם הוא הולך לים וידידיו או ילדיו רואים את הקעקוע על בשרו. אבל עדיין אין לדמות זאת לברית מילה שהיא מצוה נמשכת, משום שכבר נתבאר לעיל שאין קעקוע נחשב לעבירה נמשכת, ולכן אין חובה מן הדין לסלק הקעקוע מגופו, אלא רק מהיות טוב.
וכיוצא בזה ראיתי בספר שערי ברכה (עמוד רל), שהסתפק בענין אדם שעבר והסתפר כחוקות הגויים, כגון שהקיף ראשו וכדומה, האם יש עליו חיוב לבטל את מעשיו, או שמא יש לומר שהאיסור שעשה עשה, אבל אינו צריך לתקן את התספורת שעשה.
וכתב, דהנה אדם שעבר ונתן כתובת קעקע בבשרו, מסתמות דברי הפוסקים נראה שאין עליו חיוב לבטל את מעשיו, והטעם הוא משום דעל עצם עשיית הכתובת קעקע קפיד רחמנא ולא על עצם המצאותה על האדם. וכמו כן נראה לומר בנדון דידן, שאין עליו חיוב לבטל את צורת התספורת שהסתפר, דדוקא על העשייה קפיד רחמנא. ע"כ.
ועל כל פנים, בודאי שמי שיש לו אפשרות להעביר את הקעקוע מבשרו על ידי ניתוח ליזר וכדומה, מצוה איכא להעביר את המזכרת עוון הזו מעל בשרו, וכמו שמצינו כיוצא בזה שמשנים את שמו של הבעל תשובה כדי ולהודיע שאין הוא אותו אדם רשע שהכעיס בעבר את בוראו, אלא הוא כבריה חדשה (כמבואר לקמן). ועיין בחשוקי חמד (כתובות עמוד רא).
ב. בעל תשובה, שבהיותו חילוני, חקק בזרועו השמאלית [במקום שמניח תפילין], קעקוע בצורת אשה לא צנועה, וכעת הדבר מפריע לו להנחת התפילין, יש להורות לו שימחק זאת על ידי ניתוח, או שלכל הפחות יטשטש את הצורה על ידי שיקעקע נקודות וקוים על הצורה, עד שהצורה לא תהיה ניכרת [ואם אפשר, יעשה זאת על ידי גוי].
ואם אין לו אפשרות לטשטש את הצורה או למוחקה, יכסה בבגד את החלק הבלתי צנוע של האשה, ויניח תפילין בחלק היותר צנוע, כדי שהתפילין לא יהיו מונחות על מקום הערוה. ובשעת הברכה יכסה את כל הצורה, מכיון שאין לברך כנגד טפח מגולה באשה.2
2. ראה מה שכתבנו בס"ד בספר ואין למו מכשול חלק ב (עמוד קנג). ואם החלק הלא צנוע של האשה נמצא בדיוק באותו מקום שמניח תפילין, יקשקש על אותו מקום עם טוש כהה, ויניח תפילין, ואין זה נחשב לחציצה, מכיון שאין בצבע ממשות.
וכן תחזה בשו"ת ויצבור יוסף (ב"ש חלק ה סימן ג) שכתב, שכיום שניתן לעשות ניתוח פלסטי ולעקור מגופו ציור כיעור זה, ודאי שחייב הוא לעשותו כן ולהשתיל שם עור חדש, אף אם יעלה לו בדמים יקרים, ויעשה הניתוח מוקדם ככל מה שאפשר. ומכל מקום בינתיים לא יבטל הנחת תפילין שהיא מצות עשה מן התורה, אלא אם יש עדיין מקום ביד להניח בו התפילין בלי להצטרך להניחן על התמונה, יעשה כן, ואם אין מקום, יטשטש את הציור בדיו לגמרי, או יניח בד דק מעל הציור ועליו יניח התפילין. ע"ש.
להניח תפילין על קעקוע בצורת צלב
וכתב בספר ילקוט יוסף (סימן כז עמוד תטו), שבעל תשובה שיש לו על ידו כתובת קעקע של שתי וערב [צלב] וכדומה, ומתבייש להניח תפילין על זרועו משום שתתגלה הכתובת קעקע, יש לו להניחן בסתר, ולהוריד השרוול מיד לאחר ההנחה. ואם אי אפשר לו לעשות כן בשום אופן, בשעת הדחק יש להתיר לו להניח תפילין של יד על שרוול חלוקו הדק, ויניח התפילין של יד בלי ברכה, ויברך רק על תפילין של ראש. ע"ש.
והן עתה ראיתי בשו"ת ממעמקים (חלק א סימן כו) שכתב, שדרכם של הרוצחים הארורים הגרמנים ימח שמם, היתה להוביל את היהודים שהיו נתפשים לעבודת הכפיה, באישון לילה לפני עלות השחר לעבודת הכפיה, כך שלא היתה להם האפשרות להניח תפילין לפני לכתם לעבודה, ובמשך כל היום היו מעבידים אותם בעבודת פרך עד שעה מאוחרת בלילה.
בין עובדי הכפיה, היו כאלה שאזרו עוז להניח תפילין בהחבא בעת הליכתם לעבודה תיכף משהאיר היום. אולם קרה מקרה שהגרמנים תפסו את אחד מהעובדים כשהוא מניח תפילין בעת הליכתו, ולאחר שעינוהו בכל מיני עינויים, לא נתקררה דעתם עד שחרטו על ידו השמאלית במקום הנחת התפילין שתי וערב, כך שאי אפשר היה לו לגלות את ידו לשם הנחת תפילין מבלי שיראו הרואים את אות הקלון הזה שהזדים הארורים חרטו על בשרו.
ונשאל שם, האם מותר לו לשים רטיה על אות קלון זה ולהניח תפילין על גבי הרטיה כדי שיחשבו הרואים שיש לו מכה באותו מקום שמניחין תפילין, או שיש בזה משום חציצה. ופסק שרשאי להניח את התפילין על בגד דק, אך לא יברך על תפילין של יד אלא רק על תפילין של ראש. ע"ש.
ולפי האמור, יש לייעץ לאותם אנשים, לטשטש את הצלב על ידי טוש כהה או דיו וכדומה, ולאחר מכן יניח את התפילין של יד עם ברכה. וראה עוד בשו"ת שבט הקהתי (חלק ו סימן יח), ובספר מלכים אמניך (עמוד שיז). ואכמ"ל.
ג. בעלת תשובה שעשתה בעבר קעקוע על בשרה, רשאית לטבול במקוה טהרה עם הקעקוע, ואין זה נחשב לחציצה, מפני שאין הקעקוע מורגש אלא הוא שקוע בעור.3
3. ואין למו מכשול חלק ב (עמוד קנח), וכעת ראיתי שכן כתב בשו"ת עטרת פז (חלק ב סימן ח), וכן תחזה בשו"ת רבבות ויובלות (סימן קנא) שהרב רבבות אפרים פסק להלכה שאין זה חציצה, והיא יכולה לטבול עם כתב זה, והסיבה לכך, שחציצה זה דבר הנמצא מעל העור, וכתובת קעקע שקוע בתוך העור, וזה נהפך לחלק בלתי נפרד מהגוף, ולכן הוא לא מהווה חציצה.
ועוד כתב שם (סימן מ) בענין אשה שצובעת את שערה, האם מותר לה לטבול עם הצבע בשערה, והשיב, שאם נאסור עליהן צביעת שיער בגלל שחוצץ במקוה, יש חשש גדול שבנות ישראל יפסיקו ללכת לטהרת המקוה, ולכן היות ובצבע יש חומר אמוניה שזה גורם לצבע לחדור לפגמנטים של השיער, ותוך כדי שזה חודר לפגמנטים זה נהפך לחלק בלתי נפרד מהשערות, וכשרוצים להוריד צבע זה צריכים להשתמש באקונומיקה או בחומרים כמיקלים אחרים, לכן אין חשש שזה ירד במקוה. ומכל מקום יש לבלנית לדאוג שהאשה תחפוף טוב את שערה לפני הטבילה.
ד. ישנה כיום אפשרות לטיפול קוסמטיקה לנשים, שנקראת "איפור קבוע", והמצאה זו פועלת על ידי שמזריקים צבע מסויים לתוך עור השפתיים או הגבות וכדומה, והצבע נשאר שם במשך כמה שנים, ואותן נשים שמקילות לעשות כן, אין למחות בידן, והמחמירות להמנע מכך, תבוא עליהן הברכה.4
4. הנה בספר ואין למו מכשול חלק ב (עמוד קנו), הבאנו בס"ד דעת גדולי הפוסקים ועל צבאם דעת מרן פאר הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א, שאסרו איסר לעשות איפור קבוע, משום שיש בזה סרך איסור של כתובת קעקע, ורק במקום צער ובושה, כגון למי שיש כתמים וצלקות ורוצה לכסותם על ידי איפור זה, אין למחות בידה, משום שגדול כבוד הבריות.
ברם לאחרונה יצא לאור הספר הגדול טהרת הבית חלק ג' וכתב שם (בעמוד כט), שאף העושות איפור קבוע לכתחילה, אין למחות בידן, משום שלדעת רש"י וסיעתו, איסור כתובת קעקע נאמר רק בקעקוע שאינו נמחק לעולם.
ולפי זה, האיפור הקבוע מותר, מכיון שאינו מתקיים לעולם, אלא רק לשנתיים שלוש. ועוד יש לצרף דעת הרי"ף והרא"ש שרק הכותב שם עבודה זרה, עובר על איסור קעקוע, אבל ציורים אינם אסורים אלא מדרבנן. ועוד יש אומרים שרק הכותב אותיות אסור, ולא ציורים וכדומה, ולכן הדר הוא לכל חסידיו, ודעתו להקל בזה. כיעו"ש. והחוששים לדעת המחמירים, תבוא עליהם הברכה.