שער ההלכות - חלק אורח חיים · פרק ו' - עשיית זכר לחורבן
זכר לחורבן
א. לאחר שחרב בית המקדש, תקנו חכמים שבאותו הדור, שבכל דבר שיש בו שמחה, צריך לעשות שם איזה דבר שישמש זכר לחורבן בית מקדשינו ותפארתנו.
תקנה זו מבוססת על הפסוק שנאמר בתהלים: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
ועל כן תקנו חכמים, שכל מי שבונה בית חדש ומסייד אותו, צריך להשאיר כנגד פתח ביתו אמה על אמה [כחצי מטר על חצי מטר] ללא סיד, כדי שיִרְאה זאת בכניסתו לביתו, ועל ידי כך יזכור תמיד את חורבן בית המקדש.1
חובת הזהירות לשייר אמה על אמה
1. כתב מרן השולחן ערוך (או"ח סימן תקס ס"א): משחרב בית המקדש, תיקנו חכמים שהיו באותו הדור, שאין בונים לעולם בנין מסויד ומכויר כבנין המלכים, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד, ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד.
וכתב המשנה ברורה (ס"ק ב), שבזמנינו לא נהגו לשייר, ואפשר דדוקא במיני סיד שהוא לבן ביותר, צריך לשייר אמה על אמה, מה שאין כן סיד שלנו. אך כל זה דוחק, וצריך עיון על מה נוהגים היתר בזה. ע"כ.
וכן תחזה בשערי תשובה (שם) שכתב, שבדורות אלו יצאו להקל והקילו וחזרו והקילו, עד שכמעט נשכח הדבר מהלב, ואין לנו על מה להישען. ע"ש. ומבואר מדבריהם שאין נכון להקל בדין זה.
ולך נא ראה בספר בירור הלכה (סימן תקס) שכתב, שגדולי הדור זיע"א החמירו בזה מאוד, והשאירו זכר לחורבן בכל חדר אמה על אמה בלי סיוד, כמו שכתוב בספר דינים והנהגות (עמוד קז) על רבינו החזון איש. ובספר אורחות רבינו (חלק ב עמוד קמו) כתב, שכן נהג רבינו הסטייפלר זצ"ל. וכן כתב בשו"ת אז נדברו (ח"ז סימן סג), וכן הוא בשו"ת נחלת פנחס (חלק א סימן עג).
וטוב עין יראה לרבינו חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי (פרק י אות צה) שכתב: כמו צער בנפשי, על כמה בתי ישראל שאין להם ציון כראוי זכר לחורבן בית המקדש, דצריך אמה על אמה נגד הפתח בלא סיד. וישנם שעושים בזה תרתי לריעותא, גם מניחים שיור פחות מהשיעור, וגם טחים אותו במראה גוון שחור צח, ואדרבה הוא מכלל יופי, ואין בזה זכר לחורבן. ע"כ.
וראה נא בשו"ת משכנות הרועים (סימן יח) שכתב, שדין זה כמעט נשכח זכרו בינינו, ורק הרב הקדוש השר שלום מבלעז זצ"ל החזיק בתומו לקיימו, וכן נהג הרב אשל אברהם מבוטשאטש. וכתב בשו"ת דברי פינחס ח"ב סימן מא) שכן יש לנהוג, וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.
תוכחת מגולה לאותם שאינם משיירים אמה על אמה
ובספר נטעי גבריאל בהלכות בין המצרים (עמוד תקע), הביא מעשה נורא שהובא בקונטרס בית היחיאלי (עמוד יב), וזה תוכן המעשה:
מעשה באיש תם וישר שזיכהו ה' יתברך לקנות חלקת שדה, ובנה בה בנין מפואר, והאיש ההוא היה עשיר בממון ועני בדעת, ולא ידע שצריך לעשות סימן לחורבן בית המקדש, וזה שלא עשה סימן לחורבן בביתו אשר בנה, היה מחסרון ידיעה.
כאשר גמר לבנות את כל הבית והגיע הזמן לקבוע את דירתו בבית ההוא, בלילה שלפני חנוכת הבית, הלך הבעל הבית ונתארח אצל אחד מקרוביו, ודעתו היתה שבאשמורת הבוקר ילך לו לביתו החדש.
באותו הלילה בחצות ממש, נתעורר משנתו אותו בעל הבית בוכה ומבכה, וכל קרוביו פחדו בראותם את האיש בוכה כל כך בכיה משונה, וישאלו את האיש לאמר, הגד נא לנו מה ראית בחלומך שכל כך הצטערת.
ויען ויאמר: בחלומי נמצאתי בירושלים עיר הקודש במקום המקדש, וראיתי שמה חכמים וגאונים וזקנים מופלגים שכולם יחד היו בוכים וצועקים ועושים הספד גדול. נגשתי אצל אחד מהם ושאלתי לו, מי הוא זה ואיזהו האדם הגדול הזה שנפטר מהעולם שהוא ראוי לעשות לו הספד כל כך גדול.
ויען האיש ויאמר: דע שההספד ההוא לא עושים אותו בשביל פטירת בן אדם, אלא הוא בשביל הבית המקדש, שעכשיו ניתן רשות לאויב להחריבו, ויגלו ישראל מארצם, והשכינה עימהם, ובשביל זה אנו עושים זה ההספד. ואני בשמעי זאת ובראותי זאת, מרוב צערי בכיתי גם אני עימהם, ומרוב הבכיות נתעוררתי.
ויהיה כשמוע בני הבית החלום הזה, תמהו הרבה, ורק כדי להשקיטו אמרו לו אין משגיחים בחלומות, מכל שכן סוף החלום ששוברו בצדו, שאיך אפשר שמעתה ומעכשיו יחרב הבית המקדש מאחר שבעוונות הרבים כבר עברו יותר מאלף ושבע מאות שנים מרים ורעים שנחרב בית קדשנו, על כן אל תדאג ואל תצר, ודברי חלומות לא מעלים ולא מורידים. וחזר האיש לישון.
ויהי בבוקר ותפעם רוחו, ואמר האיש בלבו, בודאי שדבר גדול הראו לי מן השמים בזה החלום, ועוד לא הבנתי מה רצו להגיד לי בזה. ואחר שקבע את דירתו בבית החדש, שלח אחר תלמיד חכם הרגיל אצלו שהוא יוצא ונכנס אל ביתו, וסיפר לו את החלום, והתלמיד חכם לא ידע מה להשיב, ורק עשה לו פדיון נפש בעד אשתו, באומרו שמצינו בש"ס שכל אדם שמתה אשתו הראשונה בימיו, כאלו נחרב בית המקדש בימיו.
ואחר זה הסתכל התלמיד חכם בכותל שעל כניסת החצר של אותו בעל הבית, וראה והנה כולו מצויר, ולא היה בו שום סימן לחורבן הבית. תיכף קרא לבעל הבית ואמר לו: אכן נודע הדבר, עתה הבנתי את החלום, וזה פתרונו - שרצו להראות לך מן השמים שלא טוב עשית שציירת את כל הכותל, ולא שיירת זכר לחורבן. תיכף ומיד קרא בעל הבית לאומן, וקלף את כל הציורים מעל המקום שצריך היה להניח בלתי סיד, וטח אותו בטיט. ע"כ. ישמע חכם ויוסף לקח.
ב. כל בית שמשיירים שם אמה על אמה זכר לחורבן, מובטח להם שאותו הבית לא ינזק כלל, וגם לא יארע שום נזק לאנשים הדרים שם.2
2. כתב רבינו חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי (שם): ואני שמעתי מפיו של אבא מארי הרב אביר יעקב ז"ל שאמר לי, שהיה בדוק אצלו, שכל בית שיש בו אמה על אמה כשיעור נגד הפתח כדינו, ומראה הלבנים נראה בטיט, אז אותו הבית נכון עד עולם, וכל הדרים עליה, וזה דרכו דרך הקודש, שלבית שהיה נכנס, היה מסתכל באַמת הבנין האם עשו זכר לחורבן כדינו, ואם לא היו עושים כדין, היה גוער בבעל הבית מדוע ככה עשה, והיה מפציר בו עד שהיה מתקנו. ע"כ.
עונשו של מי שאינו משייר אמה על אמה
וכתב הגאון רבי יוסף מולכו ז"ל בספרו שלחן גבוה (סימן תקס אות ד): אסור לצייר סביב אותה אמה במיני ציורים כמו שעושים בעיר שאלוניקי, שבונים בתים כהיכלי מלכים, ומציירים אותם בציורים, וסדים כל הכתלים בסיד, ואחר כך משחירים אמה על אמה, וסביב אותה אמה מצוירים מיני ציורים, כדי שלא ישבר לבו בכל עת שרואה אותה, ומה גם שבאותה אמה כותבים חרוזים והלצות כמו "שחור על לבן זכר לחרבן". ומיום דעתי אותם, בחנתי וראיתי אנשים הרבה שבנו בתים כאלו, ולא יצאו בשלוה מן העולם, שבקרב הימים מת הוא או מישהו או אחד מבניו, או ירד מנכסיו. ה' יתברך יצילנו אמן.
ג. מי שבנה בית בהיותו חילוני, ולא ידע שצריך לשייר אמה על אמה זכר לחורבן, וכעת חזר בתשובה, יקלף כעת את הקיר שכנגד הפתח בשיעור אמה על אמה, כדי לעשות זכר לחורבן.3
3. הנה מרן בשולחן ערוך (סימן תקס סעיף א) כתב, שהלוקח חצר מסוידת ומצוירת, הרי זו בחזקתה, ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים. ע"כ. ומקורו טהור מדברי הרמב"ם בהלכות תעניות (פרק ה' הלכה יב).
וכתב המגן אברהם (ס"ק ד), שטעם הדבר שאם לקח חצר מסוידת הרי היא בחזקתה, משום דתלינן שנעשה קודם החורבן, או שנעשה ביד עכו"ם ולקחה ישראל ממנו. אבל אם יודע שנעשה באיסור, חייב לקלפו. ע"כ. וכן כתבו שם הבית חדש והמשנה ברורה (ס"ק ד).
ולפי זה, מי שבעבר בנה בית ולא ידע שצריך לשייר אמה על אמה, וכן מי שקנה בית מיהודי שלא שייך אמה על אמה, וכעת חזר בתשובה, צריך לקלוף את הקיר של הבית כנגד הפתח, ולשייר שם אמה על אמה זכר לחרבן, מפני שהבית נבנה לאחר שחרב בית המקדש ולא שיירו בוא אמה על אמה כדין.
וכן משמע מדברי הרדב"ז בתשובה (חלק ב סימן תרמ), שנשאל בענין מי שעבר ובנה בית ולא שייר אמה על אמה, האם צריך לקלוף כל הבית, או דילמא סגי ליה באמה כנגד הפתח. והשיב שאם עבר ובנה, לא מטרחינן ליה לקלוף כל הבית, אלא קולף כשיעור אמה על אמה ודי בזה זכר לחורבן. ע"כ. ומבואר מדבריו שמי ששכח בתחילה לשייר אמה על אמה, ישיר לאחר מכן.
וכן כתב בספר כף החיים (סימן תקס אות טו) בשם האליה רבה, שאם הישראל בנה את הבית, ושכח לשייר אמה על אמה, חייב לקלף ולשייר זכר לחורבן. וכן כתב בשו"ת אור לציון (חלק ג עמוד רעו), שצריך לקלף את הסיד. ע"ש.
ובספר אמרות חכמה (ויקרא עמוד קצט) סיפר, שהצדיק ר' הלל ליכטנשטיין מקלמייא, היה רגיל לנסוע לערים והעיירות של ישראל, כדי להוכיח את העם. פעם אחת בא לצאנז, והגאון הקדוש ר' חיים מצאנז כיבדו הרבה, והשתעשע עמו בדברי תורה וחסידות.
בהמשך הדברים אמר לו רבי חיים מצאנז: כבודו מוכיח את כל העולם, למה לא יגיד גם לי מוסר?! השיבו ר' הלל: באמת אני תמה על רבינו שאין בביתו שיור של אמה על אמה זכר לחורבן. מיד ציוה ר' חיים להביא לו סולם, עלה בעצמו על הסולם, וציין מקום אמה על אמה כנגד הפתח, נטל סכין וגירד את כל הצבע שבאותו מקום. משגמר את מלאכתו, אמר לרבי הלל "יישר כוח".
ד. גם מי שקנה דירה ישנה שלא שיירו בה אמה על אמה זכר לחורבן, ראוי ונכון שיקלף את הקיר שכנגד הפתח, ויעשה זכר לחורבן, או בשעה שצובע את הקירות, ישייר אמה על אמה ללא צבע.4
4. הנה מדברי השולחן ערוך (שם) שכתב, שהלוקח חצר מסוידת ומצוירת, הרי זו בחזקתה, ואין מחייבים אותו לקלוף בכתלים. משמע שהקונה כיום דירה שאין בה אמה על אמה, אין צריך לקלוף את הקיר ולשייר אמה על אמה, מפני שהדירה עומדת בחזקתה ואין צריך לשנות בה דבר. וכן כתב בספר חזון עובדיה (ד' תעניות עמוד תכט).
אומנם מדברי הבית חדש והמגן אברהם שהזכרנו בהערה הקודמת, משמע שצריך לקלף, שהרי טעם הדבר שפסק מרן שאם לקח חצר מסוידת הרי היא בחזקתה, היינו משום שתולים לומר שהבית נעשה קודם החורבן, או שנעשה בידי גויים, והישראל לקח את הבית בהיתר. אבל אם ידוע שנעשה הבית באיסור, כגון שבעליו הקודמים היו יהודים שאינם שומרים מצות ולא שיירו זכר לחורבן, חייב הקונה לקלוף אמה על אמה.
ובאמת שבספר מור וקציעה (שם) הביא דברי המגן אברהם הנ"ל, וכתב שכן עשה מעשה לקלוף את הקיר של הבית שקנה מגוי, מפני שידע שישראל בנאו, אלא שלא יכל לעשות את השיור מכוון כנגד הפתח ממש, משום שהיה שם פתח פתוח, ומעל הפתח גם לא יכל לקלוף, משום שהיהודי שהיה בעל הבית הקודם, כתב שם שם הוי"ה. ולכן קיים מצוות קליפה בכותל שבצד הפתח סמוך לפתח, באופן שהיה נראה מיד לנכנסים. ע"כ.
אולם אנכי הרואה בשו"ת הרדב"ז (חלק ב סימן תרמ) שנשאל בענין מי שקנה בית, ולא היה בו שיור כנגד הפתח כדינו, האם צריך לקלוף או לא. והשיב, שאם קנה בית שאין בו אמה על אמה, הדבר ברור אצלי שכיון דלא עבד איסורא, לא מטרחינן ליה לקלוף הכותלים, אלא מוקמינן לה אחזקתה, ועיקר הדבר שלא הלכו בזה להחמיר אלא להקל. ע"כ.
ומדבריו משמע, שאינו הולך בשיטת הבית חדש והמגן אברהם והמור וקציעה הנזכרים לעיל, דלפי דבריו כל מי שקונה כיום בית חדש שבעליו הקודמים לא השאירו בו אמה על אמה, אינו צריך לקלוף אמה על אמה, וכדברי הרב חזון עובדיה. וכן כתב בשו"ת מעשה נסים (כהן חלק ג סימן קי). וכן בשו"ת דברי דוד (טהרני חלק א עמוד ס) כתב, שהקונה בית מסוייד, אין צריך לקלוף אמה על אמה בכותל, ורק אם מסיידו שנית, ישייר אמה על אמה כנגד הפתח. ע"ש.
ברם, רואה אנכי בשו"ת אגרות משה (או"ח חלק ג סימן פו) שהביא דברי הרדב"ז הללו, וכתב שאין מדבריו ראיה שחולק על המגן אברהם שמצריך לקלוף כשנעשה הבית באיסור, דכוונת הרדב"ז שדווקא כשיש חזקה שלא נעשה הבנין באיסור [כגון שנבנה לפני החורבן או שנבנה על ידי גוי], אינו צריך לקלף את הכותל.
ומוכרח כן מהגמרא, שאם אכן היה הקונה פטור מלקלף בכל אופן, לא שייך כאן לשון "הרי זו בחזקתה", אלא היה צריך לומר שהוא פטור מלקלף. אלא על כורחך שרק באופן שיש חזקה שנבנה הבית בהיתר, אין מטריחים אותו לקלף. אבל אם קנה מיהודי ויש חזקה שנעשה באיסור, גם לדעת הרדב"ז צריך לקלף. ע"ש.
וכן מצאתי בשו"ת בגדי יום טוב (קריספין סימן כג) שכתב, שדוקא הקונה בית בזמן התלמוד, שיש חזקה לומר שנבנה לפני חורבן הבית, אכן מעמידים את הבית בחזקתו. אבל הקונה בית מיהודי בזמן הזה, דליכא למיתלי שנבנה בהיתר, מחייבים אותו לקלוף. ונראה שמטעם זה שאין מצוי כיום בית שנבנה מזמן החורבן, לכן השמיטו הפוסקים דין זה שמי שלקח חצר מסוידת הרי היא בחזקתה. ע"ש. [ולפי זה יש ליישב מה שהקשה השלחן גבוה (סימן תקס אות ג) על דברי הלבוש. עיין שם ודו"ק].
וכן ראיתי בשו"ת ברכת יהודה (חלק א סימן מד), שכתב לבאר דברי הרדב"ז כפי שפסק המגן אברהם, שרק כשיש חזקה שנבנה בהיתר, אין מחייבים אותו לקלוף את הבית. וסיים, שאפילו אם אכן הרדב"ז אינו מסכים לדברי המגן אברהם, מכל מקום מאחר שרבים הם ההולכים בשיטת המגן אברהם, אין לסמוך על הרדב"ז להקל בזה לכתחילה. ע"ש.
וכן כתב להחמיר בספר נחמת ישראל (דרדק עמוד רט). וראה בשו"ת דברי דוד (טהרני חלק א עמוד ס), ששאל את פי מרן פאר דורינו רבינו עובדיה יוסף שליט"א, האם צריך לקלוף, והשיב לו שטוב להחמיר בזה. ע"כ. וכן כתב מר בריה דרבינא הגאון רבי יצחק יוסף בספרו החופה והקידושין (עמוד תקח).
וגדולה מזאת כתב בשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן קטז), שמי ששוכר דירה שאין בה אמה על אמה, צריך לקלוף את הקיר ולשייר זכר לחורבן [באופן שבעל הבית לא מקפיד על כך], מפני שבעל הדירה עשה איסור בכך שלא השאיר, ובכהאי גוונא הטילו חכמים את המצוה על המשתמשים בבית שהם יעשו את המצוה לשייר. ע"ש. וראה בסעיף הבא.
שיור אמה על אמה כשצובע את ביתו
והנה יש לדון, כיצד יהיה הדין כאשר אדם צובע את כל ביתו, ובאותו בית אין אמה על אמה זכר לחורבן, האם צריך לשייר אמה על אמה ללא צבע זכר לחורבן, או ששיור אמה על אמה נאמר רק כשמסייד את ביתו.
בשו"ת ערוגת הבושם (סימן קעט) כתב, שנהגו להקל לסייד את כל הבית, אלא שמשיירים אמה על אמה ללא צבע לבן. ועל כן הלוקח בית מוכן שלא שיירו בו אמה על אמה, ועושה בו ציורים חדשים, צריך להניח אמה על אמה בלתי מצויר, משום שדנים אותו כבונה בית חדש שצריך לשייר אמה על אמה ללא סיד. ע"כ.
וכן כתב מדנפשיה בספר נטעי גבריאל (ח"ב עמוד תקעג), שכיום שאין מסיידים בסיד את הבית אלא רק צובעים הכתלים בצבעים שונים, צריך לשייר אמה על אמה ללא צבע, דלא גרע ממה שכתב המגן אברהם (שם ס"ק ג) שמי שתולה בביתו בגדי רקמה לנוי, צריך לשייר מהם. ע"כ.
אולם בשו"ת התעוררות תשובה (חלק א סימן קסד) הוכיח מדברי מרן שכתב "טח ביתו בטיט וסד בסיד, ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד", מוכח שרק אם סד ביתו בסיד או בטיט, בזה צריך שיור ומועיל שיור. ואם כן, הצובע כל הכתלים בביתו אין לנו כח לחייבו לשייר אמה על אמה. ע"כ.
ולכאורה אין כל כך ראיה מדברי השלחן ערוך, משום שהשלחן ערוך אורחא דמילתא נקט שהיו רגילים לטוח בטיט ולסוד בסיד, אבל בימינו שנוהגים גם לצבוע את הבית, יתכן שגם מרן השלחן ערוך מודה שצריך לשייר אמה על אמה מהצבע. וכן מבואר בספר זכרון ירושלים (עמוד לב), ובספר במחיצת רבינו (עמוד ריז) בשם הגאון רבי יעקב קמנצקי זצ"ל.
ה. גם מי ששכר דירה שלא שיירו בה אמה על אמה, יש לו לעשות בדירה זכר לחורבן, ולכן יבקש רשות מבעל הדירה לקלף את הקיר, כדי לעשות זכר לחורבן.5
אומנם, אם בעל הדירה מקפיד על כך שלא יעשו בביתו שום קילוף בקירות הבית, פטור המשכיר מלשייר אמה על אמה.6
5. בפתחי תשובה (סימן תקס ס"ק ג) כתב, שאפילו הדר בשכירות בבית של נכרי, אם מסייד בכל שנה את הבית לעצמו, יש לומר שצריך לשייר אמה על אמה. וכן כתבו בשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן קטז), ובשו"ת רבבות אפרים (חלק ד סימן קמו) ובשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תסג) שגם בשכירות צריך לשייר אמה על אמה.
וכן כתב בשו"ת דברי פנחס (ח"ב סימן מא) שיבקש רשות מבעל הדירה, ולאחר מכן ישייר אמה עיל אמה. ועיין בשו"ת מגדל השן (סימן סא) שכתב צדדים להקל בזה, אבל סיים שעדיין צריך לעיין בזה, ומשמע שם מדבריו, שסבירא ליה שראוי להחמיר בזה. כיעו"ש. וראה עוד בשו"ת דבר יהושע (חלק ב סימן עג), ובשו"ת אגרות משה חלק ג (או"ח סימן פו).
6. בספר בירור הלכה (תליתאה עמוד רלח) הביא מה שכתב בספר "דינים והנהגות" ממרן רבינו החזון איש זיע"א, שאמר שגם בדירה שכורה צריך להשאיר זכר לחורבן.
אומנם בספר ארחות רבנו הקהילות יעקב (חלק ב עמוד קמח) כתב בשם הגאון רבי חיים קנייבסקי, ששאל את מרן החזון איש זצוק"ל אם מחוייב בדירה שכורה לגרד אמה על אמה זכר לחורבן, וענה לו מרן שבלי רשות מבעל הבית אסור לגרד, ואם בעל הבית אינו נמצא כאן לשאלו, כגון שבעל הבית נמצא בחוץ לארץ, פטור. ע"כ. וכן כתב בספר אור שרה (281), שאין השוכר רשאי לקלקל בית שאינו שלו ללא רשות מהבעלים.
ו. בעל תשובה שרוצה לשייר אמה על אמה זכר לחורבן, ואשתו מתנגדת לכך, אין לו להפר את שלום הבית בשביל זה, אלא יעשה בקיר דבר שיזכיר לו את החורבן, כגון שישייר אמה על אמה ויצבע אותה בצבע שחור, ויכתוב בתוכו "זכר לחורבן בית המקדש".7
ואם אשתו אינה מסכימה גם לכך, ישייר אמה על אמה, ויכסה זאת בתמונה של הכותל המערבי, או לכל הפחות יתלה תמונה של הכותל המערבי כנגד הפתח מבלי לשייר אמה על אמה.8
7. הנה באופן שהדירה שהם גרים בה קנו אותה כך ללא שיור אמה על אמה, בודאי שיש לסמוך על דעת הפוסקים שאומרים שבאופן כזה אין צריך לשייר אמה על אמה [כנזכר לעיל בהערה 4], וגדול השלום.
אומנם גם לדעת המחמירים, יש למצוא להם פתרון, דהנה אמת נכון הדבר שהאחרונים הביאו דברי הלבוש (סימן תקס) שהתנגד לאותם הנוהגים לצבוע אמה על אמה בצבע שחור, ואינם משיירים אמה על אמה ללא סיד אלא רק צובעים בצבע שחור על הסיד, ואדרבה צבע שחור זה אינו מגנה את הבנין אלא מייפהו ומשמח את הלב כשאר ציורים נאים, ורבותינו הצריכו לשייר אמה על אמה מקולקל ובלי תיקון, כדי לגנות את הבנין ולשבר לבו, שמתוך כך יזכור את החורבן.
וכן כתב הבאר היטב (שם ס"ק ב) בשם השל"ה הקדוש, שאותם הבונים בתים ועושים בבתיהם צורות שחורות מרובעות אמה על אמה, וכותבים על גבו "זכר לחורבן", הוא שחוק והיתול בעיני, כי אדרבה זה נוי. וראה עוד בשדי חמד (אסיפת דינים מע' ז אות יב).
ברם, הרב משנה ברורה (שם ס"ק ג) הביא מה שנהגו בכמה מקומות שעושים שחור וכותבים על זה 'זכר לחורבן'. וכתב בשער הציון (אות ח), שאף שהחיי אדם החמיר גם בזה, מכל מקום אין למחות ביד המקילים, כיון שהאליה רבה הביא בשם האגודה סמך למקילים שעושים שחור במקום ההוא. ע"כ. ולכן במקום הצורך כגון בנידון דידן, יש למקילים על מה לסמוך. וכן כתב בשו"ת אור לציון חלק ג' (פרק ל אות א).
ובשו"ת יד חנוך (סימן יח) כתב, שבהיותו מסתופף בצל צדיק וקדוש רבי יצחק אבד"ק אלעסק בנו של מופת דורו רבי חנוך העניך דוב זצוק"ל, ראיתי שהיה נכתב באותיות גדולות בכתב אשורית על אותה אמה על אמה, "זכר למקדש", וידוע שהיה מופלג בחסידות, על כן אין לפקפק על העושים כן. ויש תולים על אותה אמה על אמה, לוח שמצוייר עליו תבנית כותל המערבי. ע"כ.
8. הנה בספר נימוקי אורח חיים (עמוד קה) כתב, שהעושים בימינו צורת הכותל המערבי, אין זה מועיל במקום אמה על אמה, דזהו אדרבה עוד ציור נוי לבית, אלא צריך לשייר האמה על אמה ללא צבע או תמונה כלל. ע"כ. וכן כתב בשו"ת שובה ישראל (סימן עא).
אולם בשו"ת קנין תורה (חלק א סימן קיז) כתב, שהוא עצמו אינו נזהר לשייר אמה על אמה, וגם לא ראה אצל אבותיו ורבותיו שנזהרו מכך. וידוע המעשה עם הצדיק המפורסם רבי הלל מקולומיי זצ"ל שביקר פעם אצל מרן הקדוש מצאנז זיע"א, וקירבו מאוד, ושאלו האם יש לו להגיד דבר מה, והמוכיח העיר לו על שאינו רואה ששייר אמה על אמה בביתו, ואז ציוה מרן זיע"א לקלוף הכותל, ומסתמא עשה כן כדי להניח דעתו של אותו צדיק, ועד שלא אמר לו כן המוכיח, לא השאיר אמה בביתו. וכבר הערוך השלחן והמשנה ברורה לימדו זכות על המקילים בזה. ע"כ.
והן עתה ראיתי בפסקי תשובות (סימן תקס עמוד קלו) שכתב בשם ספר אמרי פנחס, שאחד ביקר אצל הרב הקדוש ר' פנחס מקוריץ זיע"א, וראה חלון אחד קטן יותר משאר חלונות, ותמה על זה, והשיב לו הרב שעשה זאת בכוונה לזכר לחורבן, וזה עדיף מאמה על אמה, שהוא לזיכרון תמיד. וכן היו מנהגים לצייר תבנית הכותל המערבי וכדומה, והסבר המנהגים הללו הוא על פי מה שכתב הערוך השלחן (שם), דכיון שרגילים שזהו ההיכר זכר לחורבן, מה לנו אם משיירים אמה על אמה או שעושים היכר אחר. ע"ש.
ועל כן, מאחר שיש שלימדו זכות על אותם שלא משיירים אמה על אמה, לפיכך באופן שעלול להיות בעיות בשלום בית אם יעשה זכר לחורבן, ועלול להיות לו חורבן בתוך ביתו, ישייר אמה על אמה ויכסה זאת בתמונה של הכותל המערבי.
וכעת ראיתי בספר שאלת רב (עמוד שא) ששאל את הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, האם מותר לתלות תמונה של הכותל על מקום של אמה על אמה שעשה כנגד הפתח, והשיב שאם אין קובע יתכן שמותר. ע"כ.
ואם אשתו אינו מוכנה בשום אופן שיישר אמה על אמה, יניח לכל הפחות תמונה של הכותל זכר לחורבן. וכן ראיתי לידידי הרה"ג אלמוג הלוי נר"ו בשו"ת אבני הלוי (חלק א סימן לב), שכתב ללמד זכות על המקילים להניח תמונה של הכותל המערבי זכר לחורבן, במקום לשייר אמה על אמה. ועיין בשו"ת משנה הלכות (חלק ה סימן עא), ובשו"ת מענה לשון (חלק ג עמוד רכא). ויהי רצון שנכה ונראה בבנין בית מקדשינו במהרה בימינו. אמן.