שער ההלכות - חלק אורח חיים
פרק א - הלכות ציצית
א. טוב ונכון לכל אדם להיות זהיר ללבוש טלית קטן במשך כל היום, כדי שיזכור את מצות ה' בכל רגע. ומטעם זה יש בטלית חמשה קשרים, כנגד חמשה חומשי תורה, וארבע כנפות, כדי שבכל צד שיפנה יזכור את המצוות.1
ובעל תשובה שקיבל על עצמו ללבוש טלית קטן, ובימי הקיץ החמים קשה לו ללבוש גופיה מתחת לטלית קטן, יש להקל לו ללבוש את הטלית על גופו. אומנם בימים שמזג האויר נעים, ילבש גופיה מתחת לטלית.2
מעלת לבישת טלית קטן
1. שולחן ערוך (או"ח סימן כד סעיף א). והרה"ג ר' שלום הלוי בשו"ת דברי חכמים (סימן א) נשאל אודות מה שנתקלים פעמים רבות בתלמידים והורים מיוצאי תימן שטוענים כי במקומם לא היה נהוג ללבוש טלית קטן, אלא היו יהודי תימן יוצאים מבתיהם ומסתובבים בשוקים וברחובות בלי ציצית, והסתפקו בכך שהתעטפו בטלית בשעת התפילה.
וכתב על זה הרב המחבר, שידיעה זו מוטעית מיסודה, דהנה אמת נכון הדבר שלא היו נוהגים ללבוש טלית קטן אלא יחידים, אמנם אין זה אומר שהסתפקו בטלית בשעת תפילה, אלא המנהג המקובל הוא שכל איש יהודי תימני בתימן אינו יוצא מפתח ביתו בלי טלית על כתפו, וטלית זו היא שמתעטף בה בבית הכנסת בשעת התפילה, ואם זכינו ועלינו לארץ הקדושה, כל שכן שצריכים להתקדש ביתר שאת לשמור ולקיים מצותיה של תורתנו הקדושה בכל דקדוקיה.
וכבר כתב רבינו אברהם אבן עזרא (פ' שלח פרק טו), שלפי דעתו, יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר שעות היום, משעת תפילה, למען יזכור ולא יעשה עבירה. ועל כן, שמעו אחים לקול מורים, וקיימו מצוה זו שעליה אמרו במנחות (מג:) ששקולה כנגד כל המצות כולן. ע"כ.
טלית קטן לילדים מגן ממזיקין
כתב בשו"ת שבט מיהודה (אונטרמן חלק ב עמוד ד) בשם הגאון ר' עובדיה הדאיה זצ"ל, בענין לבישת טלית קטן לילדים, שעל פי סודן של דברים, הציצית הוא בחינת אור מקיף, אלא שטלית קטן הוא אור מקיף קטן, והטלית גדול הוא אור מקיף גדול.
כל אדם מוכרח שיהיה לו שני מקיפים לשמור אותו מן המזיקין המשוטטים בעולם, וטבעם להזיק כל אדם, ועל ידי שני מקיפים אלו של הטלית, לא יכולים לנגוע באדם. אם כן, מי שאינו לובש טלית, הרי אין לו מי שיגן עליו מן המזיקין.
ואפשר שמפני זה שלא מלבישים טלית קטן לקטנים, נמצא חולאים רבים בקטנים יותר מן הגדולים, והוא מן אלה המזיקין המצויים תמיד בחוצות וברחובות. על כן מי שחס על בנו מן המזיקין, עליו להזהר ולהשתדל להלביש בנו לכל הפחות טלית קטן אף שעדיין אינו יודע להתעטף בטלית גדול, בכדי שיהיה שמור ומוגן מן המזיקין.
וכל זה הוא חוץ מכל המעלות הטובות שמגיע לו מהציצית, שזוכה שעל ידי זה יזכור כל תרי"ג מצות, ומשמשים אותו אלפיים ושמנה מאות עבדים לעתיד לבוא, ואם יסתכל בהם בשעת קריאת שמע, מעולם לא יבוא לידי סמוי עינים, וזוכה לראות פני שכינה, ומי הוא זה שלא ירצה שבניו יהיו מאושרים בכל המעלות הללו, ובנוסף לכך עוד יהיו מוגנים מן המזיקין. ע"כ. וראה עוד בספר נפש חיה (צבאן חלק א עמוד קנב), ובשו"ת יחווה דעת (חלק ד סימן ב).
לבישת טלית קטן על הגוף
2. הנה בספר שבט מיהודה (גרינוולד פ' כי תצא), הביא את הפסוק "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך", וכתב, שלפני כן פירש רש"י, שאם קִיימְת מצות שילוח הקן, תזכה לבגד חשוב. משמע מדבריו, שלשון "כסותך", שייך על בגד חשוב, מה שאין כן לשון "שמלתך" שייך על בגד שאינו חשוב, כגון גופיה וכדומה [וכמו שכתוב "כי היא שמלתו לעורו" שהשמלה צמודה לבשר].
ואפשר שמזה יש סמך קצת, למה שקטני בני ישראל שיחה בפיהם שאין לובשים טלית קטן על גופו, משום שהתורה הדגישה "על ארבע כנפות כסותך", דהיינו שתהיה הטלית קטן כמו 'כסותך', כלומר, שיהיה בגד חשוב שלובשים אותו מבחוץ ולא מבפנים. ע"כ.
ובספר חיי הלוי (סג"ל ח"ה עמוד טז) כתב בשם הרב משנת יעקב, דכיון שבגד העשוי לזיעה פטור מציצית, על כן אין ללבוש הטלית הקטן סמוך לגוף, כדי שלא יהיה נקרא בגד של זיעה, אלא ילבש הטלית על בגד. ע"ש.
וגם בשו"ת מנחת דוד (חלק ג עמוד קג) נשאל, האם יכול ללבוש ציצית על גופו ממש בלי בגד מלמטה, וכתב, שבשלחן ערוך (סימן ח סעיף יא) מבואר, שעיקר מצות ציצית ללבשו על בגדיו. ועיין שם בכף החיים ובספר מאסף לכל המחנות, שהביאו מגורי האריז"ל, שצריך ללבוש הציצית תחת בגדיו על חלוקו, ומזה למדו הפוסקים שצריך ללבוש הציצית על בגד דוקא ולא על גופו. ע"כ. ועיין בספר עלי שיח (עמוד לז).
אומנם בשו"ת רבבות אפרים (ח"ד סימן טו) כתב, שאכן לכתחילה יש ללבוש טלית קטן על גופיה, אבל ביום חם, מותר ללבשה על הגוף. אבל יש שסוברים, דאין ללבוש את הציצית על הגוף ממש, וכך פסק הרב הגאון רבי מרדכי אליהו שליט"א, וסברתו שבמקרה זה, הציצית נחשבת כבגד של זיעה, ויש בכך בזיון לציצית.
אולם הרב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל פסק, שאף על פי שבכתבי האר"י ז"ל כתוב שיש ללבוש הציצית על החלוק, אין זה מוכרח שזה על פי סוד, אלא כדי שתהיה הציצית נראית. ואפשר שיש לנהוג כן כדי שלא יהיה בזיון לטלית. וכל זה דוקא באופן קבוע, אבל ללבוש את הטלית על הגוף באופן ארעי, אין חשש בדבר. ובימים חמים אולי זה כדרך עראי ויהיה מותר. ע"כ.
וכן תראה בשו"ת מים ההלכה (חלק א סימן ו) שכתב, שמדברי בעל כף החיים (סימן ח ס"ק ג) משמע, שיש ללבוש את הציצית מעל לגופיה. אך ראיתי בספר 'קדושים תהיו' להרב שמואל כץ שליט"א, שכתב בשם מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, שבימים חמים מאוד מותר ללבוש הטלית על הגוף ממש. ולכן אף שלכתחילה יש להקפיד ללבוש את הציצית על הגופיה ולא על הגוף, ביום חם מאוד יש שהתירו ללבוש גם בלי גופיה, ויש שהוסיפו להתיר רק בדרך ארעי בלבד ולא באופן קבוע. ע"כ.
וגם הלום ראיתי בספר עוזר ישראל (פרק ח אות נז) שכתב, שלכתחילה אין להשים את הציצית על הגוף משום דהוי בזיון. והביא דברי הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו תכלת וארגמן, שבגד העשוי לקבל הזיעה שלא תעבור לבגדים, אינו נחשב לבגד כמבואר בראשונים. ולכן נכון להיזהר שלא ללבוש הטלית קטן סמוך לבשרו ממש, דלא ליהוי כבגד התחתון שעשוי לזיעה דפטור מציצית.
והעיר על זה הרב עוזר ישראל, שיש לחלק בין סתם בגד העשוי לקבל הזיעה, לבין טלית קטן שעשוי במיוחד כדי לקיים מצוות ציצית, ומצורת הבגד מוכח שאינו לובשו כדי לקבל הזיעה, אלא כדי לקיים מצות ציצית, ורק משום שחם לו, לבשו על גופו, ולכן שפיר חייב בציצית. ועל כל פנים לכתחילה לא ילבש אותו על גופו. עכ"ד.
האם עדיף טלית על הבגדים מבחוץ או על גופו מבפנים
והן עתה ראיתי להרה"ג ר' יעקב הלל שליט"א בשו"ת וישב הים (חלק א עמוד סז), שנשאל מתלמיד חכם אחד המתחסד עם קונו, אשר בימי הקיץ סובל הרבה מהחום, ולכן אינו לובש גופיה מתחת לחולצה, ושאל מה עדיף על דרך הסוד, האם ללבוש הטלית קטן על בשרו ממש, או ללבוש הטלית מבחוץ על גבי החולצה [כמנהג האשכנזים]. והשיב לו, שעדיף ללבוש על החולצה מבחוץ.
ואף שמצינו למרן הרש"ש ז"ל בנהר שלום (דף כד ע"ג) שכתב: על ידי לבישת טלית קטן על בשרו יכוון וכו'. ומשמע שלובשים הטלית קטן על הגוף ממש. אין להוכיח כן מדבריו, כי ברור שלשון זה אינו מדוקדק, והוא מליקוטי רשימות של הרש"ש ז"ל, ובסידורו לא כתב כדיקדוק הזה, וכן בשאר מקומות שבספר נהר שלום שחזר שם על כוונת לבישת הטליתות כמה פעמים, לא כתב כדבר הזה. ע"כ.
אומנם לעת כזאת ראיתי באור תורה (שנה כא עמוד רסד), שהגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א כתב, שבהיותו בירושלים ביום כ"ב בחשון התש''מ, שאל את פי הרה"ג המקובל הרב יצחק כדורי זצ"ל, מה כוונת הרש"ש בספרו נהר שלום שכתב שלובשים את הטלית קטן על בשרו. והשיב, דרצונו לומר שלבשו סמוך לבשר, דיש "על" שכוונתו סמוך. עכ"ד.
והעיר על זה הרב מאזוז, דבמסכת זבחים (יט.) דרשינן "ילבש על בשרו" שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבשרו. ועוד דאם כדבריו, מה בא הרש"ש להשמיענו בזה, היה לו לומר "על ידי לבישת טלית קטן" ותו לא.
ואף שהאחרונים כתבו שרבינו האר"י היה לובש הטלית קטן על גבי חלוקו, מכל מקום נראה שבימי הקיץ החמים, אין לחוש אם לובש הטלית קטן על בשרו ממש כפשט דברי הרש"ש, וכן הסכים לי הרה"ג הצדיק רבי שמואל דרזי. עכ"ד.
וגם דעת הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל בספרו הליכות שלמה (עמוד לא), שמותר ללבוש טלית קטן על בשרו, משום שלובשו כדרך שלובשים שאר בגדים ואין בזה בזיון. ע"ש.
ועל כן, כתבנו בס"ד שיש להקל בזה בימות הקיץ החמים, והמחמיר ללבוש תמיד גופיה מתחת לציצית, תבוא עליו הברכה. וראה עוד בתשובת הרמב"ם פאר הדור (סימן ז).
וכתב בספר ילקוט יוסף (סימן ח עמוד צג), שאותם הלובשים טלית קטן מתחת לבגדים, אף שהציציות נוגעות בבשר הירכיים וכדומה, אין בזה כל איסור, ואין צריך להחמיר בכך, כמבואר בתשובת הרמב"ם בספר פאר הדור (סימן ז).
ב. מי שקשה לו ללכת עם טלית קטן בלילה, כגון שחם לו וכיוצא בזה, רשאי להסיר את הטלית מעליו בשעות הלילה, בין בשעה שהולך ברחוב ובין בשעה ששוכב לישון. והמחמיר ללבוש את הטלית גם בלילה, תבוא עליו הברכה.3
לבישת טלית קטן בלילה
3. כתב הרמב"ם בהלכות ציצית (פרק ג ה"ז): חובת הציצית ביום ולא בלילה, שנאמר: "וראיתם אותו" בשעת ראייה. ע"כ. וכן פסק מרן בשולחן ערוך (סימן יח סעיף א). ולכן מעיקר הדין מותר להסיר את הטלית קטן מעליו לאחר החשיכה.
אומנם בספר כף החיים (סימן כא אות טו), הביא דברי שער הכוונות שצריך להיזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה, וישכב עמו בלילה, ויועיל לו מאוד כדי לבטל כוחות החיצונים. ואין זמן שצריך להסיר אותו מעליו אלא בכניסתו למרחץ.
והביא ראיה לדבר ממה שאמרו חכמינו ז"ל על דוד המלך ע"ה, שכאשר נכנס לבית המרחץ וראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצוות, עד שנסתכל במילה וכו'. ואם בהיותו ישן היה מסיר ציצית קטן, אם כן למה לא היה מצטער בכל לילה שהיה נשאר בלי שום מצוה. אלא ודאי שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דווקא במרחץ.
[ *). א"ה: לכאורה אין מזה ראיה שהיה ישן עם טלית קטן, משום שבזמן שינתו של אדונינו דוד, בודאי היה בגדר סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והיה ממשיך לעסוק בתורה גם בזמן השינה, וכמו שמספרים על רבינו האר"י הקדוש שפעם ראוהו תלמידיו ישן שעתיים ותוך כדי שנתו ממלמל מלים, ובקשו ממנו שיאמר להם מה מלמל בזמן שינתו. אמר להם הרב: יקח לי שבעים שנה להסביר לכם מה למדתי בזמן שישנתי. ואם כן בודאי שדוד המלך היה משיג השגות רמות ונשגבות בזמן שינתו, ולא היה בטל מן התורה. וי"ל. ]
וסיים הרב כף החיים, שעכשיו כל העולם נוהגים כדברי האריז"ל, שלא לפשוט טלית קטן אפילו בלילה ומסירים אותה רב בבית המרחץ. ע"כ. ועל כן באופן שיש לו אפשרות לחוש לדברי האר"י ז"ל, ראוי ונכון שיעשה כן ולא יסיר את הטלית בלילה, וכן כתב בשו"ת קנין תורה (חלק ג עמוד קכו).
ובספר דרכי חיים ושלום (אות לח) כתב, שהגאון בעל מנחת אלעזר, היה מדקדק ומזהיר לישן עם טלית קטן גם בלילה, והקפיד מאוד אם ראה אחד שאינו ישן עם טלית קטן. ע"כ. ועיין בשו"ת משנת יוסף (ח"ז סימן קמה).
ובשו"ת תשובות והנהגות (חלק ה סימן ט) כתב, שהגאון הרב מבריסק וכן רבינו החזון איש זצ"ל, לא נהגו לשכב בלילה עם טלית קטן, ועל כל פנים סיים שם, שהמחמיר לישון עם טלית קטן כדעת רבינו האר"י ז"ל, תבוא עליו הברכה, ויש בזה סגולה להינצל מטומאה בלילה. ע"ש.
והגאון ר' מאיר מאזוז שליט"א בספר מקור נאמן (עמוד ט) נשאל, האם לפי הפשט צריך לשים ציצית כשנחים בצהריים, או בלילה, וכן האם צריך לשים כיפה כאשר ישנים. והשיב שזה מחזק ביראת שמים, אבל אין זו חובה כל כך.
ועל כן יש להורות שהכל לפי מה שהוא אדם, שמי שסובל מהחום בימות הקיץ, וקשה לו לשהות עם הטלית קטן בלילה, בפרט בעת השינה, רשאי להימנע מלבישת הטלית, ולכן הפחות בשעה שרוצה לישון, יניח אותה עליו מבלי ללובשה.
ועל כל פנים, כתב בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן קסג), שאף לדעת רבינו האר"י ז"ל שיש לישון עם טלית קטן בלילה, מכל מקום ילדים קטנים בגיל שלוש ומעלה שלפעמים אינם יכולים לעצור עצמם בלילה ומרטיבים במיטה, אולי אין מנהג וחינוך לחנכם לישון עם טלית קטן.
ברכת שהחיינו על טלית קטן
ג. אדם שקנה או קיבל בגד חדש, כגון טלית גדול או טלית קטן מצמר וכיוצא בזה, ויש לו הנאה ושמחה מכך, יש לו לברך ברכת שהחיינו בשעת לבישת הבגד.4
אומנם בעלי תשובה שקבלו על עצמם ללבוש טלית קטן בפעם הראשונה בחייהם, אם הטלית עשוי מצמר רחלים, יברכו עליו ברכת שהחיינו. אבל אם הטלית עשוי מכותנה או מבד, לא יברכו עליו, מפני שאין לברך ברכת שהחיינו על טלית קטן שעשוי מדבר שאינו חשוב.
ואף על פי שאותם בעלי תשובה שמחים על כך שזכו לקבל עליהם מצות ציצית, יש להסביר להם שאין מברכים שהחיינו על השמחה והעונג שיש במצות ציצית, אלא על ההנאה שנהנה מלבישת בגד חשוב, ולכן אינם יכולים לברך על טלית שעשויה מבגד שאינו חשוב.5
4. כמבואר בשולחן ערוך (סימן רכג סעיף ג), וכתב בשו"ת דברי שלום (מזרחי חלק ה סימן לד), שאם לבש בגד חדש ולא בירך שהחיינו מיד בתחילת לבישתו, יכול לברך כל עוד שלא פשט אותו, מכיון שעדיין יש בלבו שמחה מאותה לבישה. ע"כ. וראה בשו"ת באר שרים (חלק ג עמוד יא).
5. דין זה נתבאר כבר בס"ד בספרנו ואין למו מכשול חלק א' (פרק ב סעיף ב). כיעו"ש.
הוצאת ציציות
ד. מנהג הספרדים ועדות המזרח, ללבוש את הטלית קטן מתחת לבגדיהם, וגם את הציציות נוהגים שלא להוציא בחוץ, אלא מכסים אותם מתחת לבגדים.6
אומנם בעלי תשובה שרוצים להוציא את הציציות מחוץ לבגדיהם, כדי להיבדל מהסביבה החילונית בה הם נמצאים, רשאים לעשות כן.
ועל כל פנים, לאחר שכבר התחזקו בתורה ובמצוות, וכולם כבר יודעים שהם בעלי תשובה אמיתיים, או שעברו לגור במקום חרדי, יחזרו למנהג רבותינו הספרדים, ויכניסו את הציציות מתחת לבגדים.7
6. כמבואר בשו"ת יחווה דעת (חלק ב סימן א), ובשו"ת שמש ומגן (ח"ד סימן לז).
7. כן הורה מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א לבעלי תשובה, והובאו דבריו בספר ילקוט יוסף (סימן ח עמוד צה), וכן כתבו הגאון רבי בן ציון אבא שאול בשו"ת אור לציון (חלק ב עמוד כז), ויבדלח"ט הגאון ר' מאיר מאזוז בספר מקור נאמן (עמוד ט).
ה. אותם ההולכים עם ציציות בחוץ, מעיקר הדין מותר להם להיכנס לבית הכסא (שירותים) כשהציציות מגולות. ומכל מקום טוב ונכון להחמיר לכסות את הציציות מתחת לבגדיהם עד לאחר שיצאו מבית הכסא.8
להיכנס עם ציציות מגולות לשירותים
8. כתב בתשובות הרמב"ם (חלק ב סימן רסח): לפי שהציצית תשמישי מצוה ואין בו קדושת הגוף, לפיכך מותר להיכנס בטלית מצויצת לבית הכסא ולדורסה ברגל ולהשתמש בה, כגון לפורשה ולכסות בה בעת כיסוי הערוה ובעת גילויה, כל זה מותר. עכ"ל.
וכן מרן השולחן ערוך (סימן כא סעיף ג) כתב: מותר ליכנס בציצית לבית הכסא. וכתב המשנה ברורה (ס"ק יד), שדוקא בארבע כנפות הקטן שלובשו כל היום, מותר לעשות כן. אבל אלו טליתות של מצוה שמיוחדים רק להתפלל בהן, אין נכון שיכנס בהן לבית הכסא. ע"כ.
ובשו"ת יצחק ירנן (חלק א סימן יז) כתב גם כן להקל להיכנס עם טלית קטן לשירותים, והביא דברי כף החיים (שם אות יג) שכתב בשם מהר"ן שפירא, שכל המצוות הבאים משורש אור המקיף של הקדושה, כגון טלית גדול וטלית קטן, אין עצמות האור נשאר קבוע באותה המצוה תמיד אלא דווקא בזמן עשיית המצוה, אבל לאחר עשיית המצוה, נשאר רק הרשימו של האור קיים.
לפיכך מותר להיכנס בציצית קטן לבית הכסא, ובעת שנכנס אדם לבית הכסא, אזי כל ההארה מסתלקת ומתעלה מהציצית, ונשאר עליו הטלית קטן כמו גלימה בעלמא.
והנה באותה ההארה שמסתלקת, נעשה ממנה מלאכים [שמכל המצוות שאדם עושה, הוא ממשיך על אותה מצוה הארה גדולה משורש אותה מצוה], ואותם מלאכים משמרים את האדם מכל דבר רע, ולכן בעת שנכנס האדם לבית הכסא, אותם המלאכים שנעשו מהרשימו של הציצית, הם מסתלקים ממנו וממתינים שם בחוץ עד שיצא פעם אחרת.
אתה הראת לדעת, שאין מקום להחמיר בזה, ובפרט כאשר לובשים את בגד הטלית מתחת לבגדים ורק הציציות נמצאות בחוץ. ע"ש.
והן עתה ראיתי בשו"ת אדרת תפארת (חלק א סימן ג) שכתב, שיש מקום לומר שבזמן הזה לכולי עלמא יהיה מותר ליכנס עם הטלית לבית הכסא, משום שמבואר בכמה אחרונים שבתי כסאות שלנו אין להם דין בית הכסא, משום דדמי לבית הכסא דפרסאי שהצואה עוברת משם. ואף שלא קיימא לן כוותיהו, מכל מקום ראוי לצרף את דבריהם לסניף להקל. אולם לכתחילה נראה שגם בזמן הזה ראוי שהציציות לא יהיו גלויות. ע"ש. וכסברא זו כתב גם בשו"ת ויברך דוד (סימן יט).
וראה נא בשו"ת חמדת אברהם (חלק ב סימן ד) שכתב בשם ספר ארחות רבנו הקהלות יעקב (חלק ג עמוד קצ), שהגר"י קניבסקי זצ"ל לא היה פושט את הטלית קטן בהכנסו לבית הכסא אף לצרכים גדולים, ואפילו שהיה לובשו על כתנתו והיה גדול וארוך עד ברכיו, לא היה מסירו, רק משליך כנפיו על כתפיו. ע"כ.
והניף ידו שנית בחמדת אברהם חלק ג' (עמוד קצט), והעלה להקל בזה מעיקר הדין. כיעו"ש. וגם בספר האיש מרדכי (חלק ב עמוד פה) כתב בשם מורינו הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, שאין צריך לכסות את הציציות כשנכנס לבית הכסא. ע"ש.
וכתב בשו"ת שבט הלוי (ח"י סימן טו) בענין הידוק קשר הציצית בבית הכסא, מעיקר הדין אין איסור, כיון שאין כאן דיבור ולא מחשבה לאיזה דבר שבקדושה, אבל כדאי להזהר, וכן אני נוהג. ע"כ. וראה עוד בילקוט יוסף (סימן כא עמוד רנג), ובשו"ת מים ההלכה (חלק ג סימן כה), ובשו"ת ברכת אפרים (סימן ד), ובספר מקור נאמן (עמוד ט).
ו. ההולך עם ציציות מגולות, יש לו להיזהר שלא להיכנס כך לבית הקברות, משום שיש בכך לעג לנפטרים הקבורים שם שאינם יכולים לקיים מצות ציצית.
אולם ההולכים למירון לקבר רבי שמעון בר יוחאי, וכן לקבר רבי מאיר בעל הנס, רשאים להיכנס לשם עם ציציות מגולות, מכיון שהקבר נמצע עמוק באדמה.8
8. הנה בשולחן ערוך (או"ח סימן כג וסי' מה) מבואר, שאסור להיכנס בבית הקברות או בתוך ארבע אמות של מת, ותפילין בראשו, משום לועג לרש. ואם הם מכוסים, מותר. ולכן כל הנכנס לבית הקברות אפילו של צדיקים, יש לו לכסות את ציציותיו מתחת לבגדיו.
אולם כתב בשו"ת אהלי יעקב (סימן יז) בשם הרב מנחת אלעזר ממונקאטש זצ"ל, שבמירון בקבר רבי שמעון ורבי אלעזר בנו, אין צריך לכסות את הציציות, מכיון שהמערה נמצאת למטה ואין עומדים סמוך לקבר. ובספר גשר החיים מבואר שגם קבר רבי מאיר בעל הנס נמצא למטה, ולכן יש להקל בזה. וכן יש לדון להקל במערת המכפלה, מאחר שהאבות היו קודם מתן תורה ולא שייך בזה לועז לרש. ע"ש. וראה עוד בשו"ת דבר יהושע (ח"ג יו"ד סימן מז).
ז. אדם שמתקרב לדרך התורה ועדיין אינו חובש כיפה, אבל רצונו ללבוש טלית קטן מתחת לבגדיו, רשאי לעשות כן, ושכר מצוה זו תגן בעדו.9
9. כן נראה פשוט, מאחר ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה, ובפרט שאין זה ברור שהליכה ללא כיפה היא עבירה, וכמבואר לקמן (עמוד ). וכן כתב בשו"ת ברוך ושמח (סימן ו) להקל בנידון דידן. וראה בשער האגדות (עמוד ) כיצד הצילה הציצית אדם אחד שהיה מקיים מצוה זו ללא כיפה.
פרק ב - הלכות תפילין
א. המניח תפילין, יש לו להיזהר מאוד שלא להרהר הרהורי רעים [על נשים וכדומה], ובודאי שיש להיזהר בזה בשעה שמניח תפילין של רבינו תם, משום שקדושתן גדולה מקדושת תפילין של רש"י, ויש לשמור על קדושתן.1
אומנם בעל תשובה שבאים לו הרהורי עבירה בשעה שמקיים מצות תפילין, ואינו מצליח להסיח דעתו מכך, אף על פי כן אינו נפטר ממצות הנחת תפילין.
ועל כל פנים יש לו להתאזר בכל כוחו לבטל את אותם ההרהורים שעולים במחשבתו בשעת קיום המצוה, ויבקש מבורא עולם שיטהר את מחשבותיו מכל הרהור רע.2
1. שולחן ערוך (סימן לח סעיף ד), שו"ת אור לציון (חלק ב עמוד לח).
הרהורי עבירה בשעת הנחת תפילין
2. מרן הבית יוסף (או"ח סימן לח) הביא דברי הכל בו שכתב בשם הר"ם, אודות הבחורים אשר מהרהרים בנשים, אפילו בשעת קריאת שמע לא יניחו תפילין. ובספר ארחות חיים הביא סיוע לכך מהירושלמי (ברכות פ"ב ה"ג) שמפרש דמה שאמרו "תפילין צריכים גוף נקי", פירושו ממחשבה רעה. ע"כ.
וכתב על זה הבית יוסף, דנראה שאין לפוטרם ממצות תפילין מפני כך, אלא יש לכופם בדברים ולמשוך לבם ליראת שמים כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש, ויפנו לבם לקבל עליהם עול מלכות שמים. ע"כ.
ולכאורה משמע מדבריו, שסובר להקל בזה גם באופן שלא עלתה בידם להינצל מאותם הרהורי עבירה הפוקדים אותם בשעת הנחת תפילין.
והנה בשולחן ערוך (שם סעיף ד) כתב, שהמניח תפילין, צריך ליזהר מהרהור תאות אשה. והוסיף הרמ"א, שאם אי אפשר לו בלא הרהורים, מוטב שלא להניחם. ע"כ. וכתב שם השלחן גבוה (אות ט), שדעת מרן גם כן שלא להניחם באופן שאי אפשר לו בלא הרהורי אשה, ודברי הרמ"א הם כדעת מרן, והרמ"א בא לפרש דעת מרן.
וראה שו"ת וישב משה (זורגר חלק ב סימן קכד), שאם אדם נמצא בבית חולים, ואינו יכול בעצמו להניח תפילין, אין לו להניח תפילין על ידי אחת האחיות העובדות שם, אם על ידי זה יהיה לו הרהורים. ע"ש. ולפי זה, אין להקל להניח תפילין למי שיש לו הרהורי עבירה בשעת הנחתן.
אומנם טוב עין יראה בספר יפה ללב (חלק א דף סז:), שהביא דברי מרן החבי"ב בשיורי כנסת הגדולה, שהעיר על דברי הרמ"א שסברתו סברא תמוהה מאוד, דמפני הרהור תתבטל מצות תפילין. ומה שאמרו בירושלמי שתפילין צריכים מחשבה נקייה, יש לומר שדווקא אם מניחם כל היום, אבל לפטור ממצות תפילין בשעת קריאת שמע ותפילה מפני הרהור לא פוטרים. וכן כתב השלמי ציבור (דף מ'), שלא יעלה על הדעת שמפני הרהור תתבטל מצות עשה של תפילין ממנו. ע"כ.
וכן כתב להקל בספר נתיבות החיים (חלק ב עמוד תי) בשם מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א. ע"ש. ושוב ראיתי בספר ילקוט יוסף (סימן לח עמוד תרסט) שכתב גם כן להקל בזה על פי דברי הבית יוסף הנזכר לעיל, והביא דברי התשב"ץ (חלק ב סימן רסא) שכתב: ילדים [דהיינו בחורים צעירים] שאי אפשר להם בלא הרהור, מותרים להניח תפילין. ע"ש.
וראה בספר חסד לאלפים (סימן לח אות ב) שהביא דברי מרן והרמ"א, וכתב שאף שמותר שלא להניחם כשיש לו הרהורים, מכל מקום עתיד ליתן את הדין על אשר לא עשה מה שביכולתו לעשות כדי לסלק את ההרהורים מלבו בשתי ידיים. וזאת תורת האדם בכל עת ורגע, וכל שכן בשעה שמניח תפילין ומתפלל, שחובה עליו לדחות הרהורים רעים לבל יערב קודש בחול וטמא בטהור, והרי זה דומה למערב צואה במאכל המלך, וחמת המלך תבער בו.
אומנם בחמלת ה' על יצוריו שאינו דן אונס כרצון, וקמי שמיא גליא שאין אדם שליט ברוחו, והרהורים באים לו לאדם מדעתו ושלא מדעתו, ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ולא יענש אם יעמוד על המשמר ובכח יגבר איש לדחות מעליו המחשבות והרהורים ולהחליף אותם טוב ברע, אבל אם מאריך ברעתו מבלי שימת לב, ידאג מן הפורענות כי רבה היא, אם לא ישוב בתשובה. ע"כ. וראה בשו"ת אלישיב הכהן (ח"ב עמוד יט).
ללמוד כל היום עם תפילין
ב. בעל תשובה שהוא בן תורה, ורצונו ללמוד בבית המדרש עם תפילין במשך כל היום, אין לחוש בכך לגאוה, ורשאי לעשות כן באופן שיזהר שלא להפיח בהם ולא להרהר בהם הרהורים אסורים, וגם יזהר וישמר משחוק וקלות ראש בזמן שהתפילין עליו.3
האם יש ענין ללבוש תפילין כל היום
3. כתב הרא"ש בהלכות קטנות (מנחות הלכות תפילין) בשם ירושלמי (ברכות פ"ב), מפני מה לא החזיקו במצות תפילין, מפני הרמאים. וביאר, מפני מה לא החזיקו העולם להיות מניחין תפילין כל היום גם אנשים כשרים ונאמנים בעיניהם, והרי כך היה הדבר ראוי מי ששם ה' נקרא עליו תמיד ויראתו על פניו תמיד ולא יחטא. אלא מפני הרמאים שהן רשעים, ומניחין תפילין כדי לרמות בהם העולם. ע"כ. ומבואר שאין מנהג להניח תפילין במשך כל היום.
ומרן בשולחן ערוך (סימן לז סעיף ב) כתב: מצותן להיותם עליו כל היום, אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול ליזהר בהם, נהגו שלא להניחם כל היום. ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפילה.
וכתב שם הביאור הלכה, שמדברי האליה רבה מוכח, שמי שיודע שיש לו גוף נקי, אין לו לפטור את עצמו ממצות תפילין כל היום. ופשוט דכונתו שאם יודע שיוכל ליזהר גם מהיסח הדעת, דהיינו על כל פנים משחוק וקלות ראש. ואשרי המקיים כדינו מה שאמרו חז"ל במסכת מגילה (דף כ"ח): שאלו תלמידיו את ר' אליעזר במה הארכת ימים? ואחד מהדברים שאמר להם הוא - שלא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין. עכ"ד.
מתי יש לחוש ליוהרא ומתי לא
ולכאורה מדוע האליה רבה סובר שצריך להניח תפילין כל היום ולא חיישינן ליוהרא, והרי מרן השלחן ערוך מעיד בגודלו שאין כל אדם יכול ליזהר לשמור על גוף נקי ולא להסיח דעתו מהם, ולכן נהגו שלא להניחם כל היום. ואם כן, מי שמניחם כל היום, מראה שהוא אדם כשר ושולט בעצמו יותר מדורות קודמים, ולכאורה נראה הדבר כיהירות.
ברם, נראה ליישב, דהנה מעיקר הדין יש חובה להניח תפילין כל היום, וכמו שכתב הרא"ש (הנ"ל) שכך היה ראוי למי ששם ה' נקרא עליו ויראתו על פניו תמיד ולא יחטא. אלא שמאחר שקשה להמנע מהיסח הדעת וכדומה, פטרו את האדם מלקיים מצוה זו כל היום, והצריכוהו להניחם זמן קצר.
אומנם אם האדם מרגיש בעצמו שיכול הוא לעשות כפי עיקר הדין, באופן כזה אין זה נחשב ליוהרא, שהרי אינו עושה מעשה חסידות ופרישות בעלמא, אלא עושה את עיקר הדין, ושפיר יכול להניח תפילין כל היום.
וכיוצא בזה מצינו בשו"ת באר משה (חלק ג סימן קעט) שכתב, שחובה על כל אדם לקחת עמו ספר כשנוסע באוטובוס, או כשהולך לאירועים שונים כגון חתונה וכיוצא בזה, כדי ללמוד תורה בשעת הפנאי, ואין בזה חשש גאוה, מפני שכל מה שאמרו שיש לחוש לגאוה, היינו דווקא כשעושה דבר שאינו חייב לעשותו על פי הדין, ואף על פי כן מתחסד לעשותו. אבל לימוד תורה, חייב בו בכל עת בין בלכתו בדרך, ובין בהיותו באולם שמחות ובשאר מקומות אחרים, ולכן אין לחוש בזה ליוהרא.
וסיפרו על הגאון בעל אימרי אש, שדרכו היתה להתענות בכל ימות השובבי"ם, והיה מפרסם לכל שהוא מתענה. ושאלוהו, והלא מפורש בשלחן ערוך שעונש המפרסם תעניותיו הוא גדול מאוד, חוץ ממה שמאבד כל זכויותיו שהיה אמור לקבל בשביל התענית, ואם כן מדוע מגלה הוא את מעשיו הטובים ברבים.
והשיב, שדין שהוא מפורש בשלחן ערוך שאדם מחויב לעשותו, אין בזה יוהרא כשעושהו בפני רבים, מפני שעושה את המוטל עליו. ומה שאמרו שעונש המפרסם תעניותיו גדול מאוד, היינו דווקא אם מתענה תענית שאינו מחויב להתענות. ומאחר שראה שבני אדם מזלזלים בתעניות של ימי השובבי"ם, לכן בכונה הוא מפרסם את תעניותיו, שממנו ילמדו אחרים ויעשו כמותו.
והוא הדין לגבי לקיחת ספר לאירועים שונים, שעל ידי שלוקח ספר וקורא בו, הרי הוא גורם לאחרים שילמדו ממנו וכן יעשו, וזכות הרבים תלוי בו. עכ"ד. ודון מינה לנידון דידן. ושוב ראיתי בשו"ת יפה מראה (פנחסי סימן א), שכתב גם כן להקל להניח תפילין כל היום בפני רבים ואין לחוש ליוהרא.
וכעת ראיתי בספר ילקוט יוסף (סימן ל עמוד תנא) שהביא מה שכתב בספר סדר היום (עמוד עב), שאם הוא אדם ראוי והגון, ראוי שיתעטף בציצית ויניח תפילין גם במנחה, ולא יאמר איך אעשה דבר שאין כל הקהל עושים והוא יוהרא וגסות רוח, כי אין יוהרא וגסות רוח בעשיית המצוות, ואם אנו חוששים לכך אין לדבר סוף. ע"כ.
וכיוצא בזה כתב הג"ר חיים מוולאז'ין, שרבו הגר"א מוילנא הצטער הרבה על הדור הזה שמבטלים עיקר המצוה של תפילין שמצותה לילך בתפילין כל היום. וידוע שהסמ"ג היה מסתובב בעולם להזהיר לכל ישראל שילבשו בגד בן ד' כנפות עם ציצית. כך אילו היה בכוחותיו של הגר"א, היה סובב את העולם להחזיר עטרה ליושנה שיניחו ישראל תפילין כל היום, וליוהרא לא חיישינן, והלואי שגם הרואים יעשו כן, ובזמן הזה אין שייך יוהרא, ואדרבה נכון לפרסם זאת, והעיקר שיהיה הכל לשם שמים. ע"ש.
ומכאן תשובה מוצאת למה שכתב הרה"ג רבי אהרן זכאי בספרו מתנה לבר מצוה (חלק א עמוד 293) בשם הגאון רבי מנשה קליין בעל המשנה הלכות, שלא אריך למיעבד הכי [להניח תפילין כל היום] מכמה טעמים שונים. ע"כ. ולפי האמור לעיל יש סמך וסעד לדברי הנוהגים כן, ונתלים הם באילנות גדולים, והנח להם במנהגם.
ולך נא ראה בספר חסידים (סימן שסג), שהביא מעשה בחסיד אחד שהיה נושא תפילין וציצית כל היום, וכשמת שמעו שבני מעלה הספידו עליו ואמרו: "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל", שהיה מזכה בכך את אחרים. ע"כ. ועיין בשו"ת ברכת יוסף (מיכאלי חלק ב סימן ד), ובספר עלינו לשבח (שמות עמוד תפח), ובשו"ת תשובות והנהגות חלק ה (סימן יח).
בדיקת התפילין
ג. אדם שקנה בעבר תפילין מהודרות מסופר מומחה וירא שמים, אבל לא היה מניחן כל יום, וכעת חזר בתשובה ורצונו להניחן כל יום, אם עברו שלוש וחצי שנים מאז שקנה אותן, יש לו לקחת אותן לבדיקה כדי לברר שהכל תקין. (ועיין בהערה).4
4. כתב הרמב"ם בהלכות תפילין (פרק ב הלכה יא): הכותב תפילין בכתב ידו, או שלקחן מן המומחה או משאר אדם, ובדקן והחזירן לתוך בתי התפילין, אינו צריך לבדקן פעם אחרת אפילו לאחר כמה שנים, ואין חוששין להם שמא נמחקה אות מתוכן או שניקבה, וכן היה הלל הזקן אומר "תפילין אלו משל אבי אמא הן". ע"כ.
ובספר ארחות חיים (הלכות תפילין סימן כט) כתב בשם תשובות הגאונים, שהמניח תפילין תמיד, אין צריך לבדקן אפילו לחמישים שנה, מפני שהאויר שולט בהן תמיד ואינן מתעפשות מבפנים, אבל אם אין מניחן אלא לפרקים, צריכות בדיקה, וכן שמענו מחכמים וזקנים ששמעו מרבותיהם שיש לבדקן ב' פעמים בכל שבע שנים. והביאו בקצרה בבית יוסף (סימן לט). וכן נפסק בשלחן ערוך (שם סעיף י).
ומדברי הארחות חיים יוצא, שדווקא באופן שמניח את התפילין תמיד, אין צורך לבודקן אף לאחר כמה שנים. אבל אותם בעלי תשובה שזמן רב לא הניחו תפילין, צריכים לבדוק את התפילין באופן שעברו שלש שנים ומחצה מאז שקנו אותם, מאחר שהיו ימים רבים שלא הניחם.
ובלאו הכי כבר כתב בשו"ת יחוה דעת (חלק א סימן לט) בשם הכנסת הגדולה והמגן אברהם, שהיות וכבר נבדקו כמה זוגות תפילין ונמצאו פסולות מחמת הזיעה שמקלקלת את האותיות, לכן מן הראוי להחמיר לבדקן לפחות פעמיים בכל שבע שנים אפילו אם הניחם כל יום. והמחמיר לבדוק את התפילין מידי שנה בשנה בחודש אלול, תבוא עליו ברכה.
שכח להניח תפילין יום אחד
והן עתה ראיתי בשו"ת שער שמעון אחד (חלק א סימן ה), שהביא תשובתו הרמתה של מרן פאר הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א לבנו של הרב המחבר שליט"א, וזה לשונו: בתשובה למכתבו מיום ט' חשון תש"ל, שאירע שלא קיים מצות תפלין בגלל היותו בתפקיד צבאי, ושוב לאחר שהתפנה שכח להניח תפלין בו ביום, ובקש תשובה על כך.
הנני להשיב, הנה ידועים דברי חכמינו ז"ל במסכת יומא (פו.): עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה, לא זז משם עד שמוחלים לו. ועיקר התשובה היא עזיבת החטא.
ולכן יש לו לבדוק את התפילין אם כשרים הם בתכלית הכשרות כדי להבטיח קיום המצוה מכאן ולהבא, וגם כדאי מאוד להשיג תפילין של רבינו תם כשרים בתכלית, ולהניחם אחר תפילת שמונה עשרה, כי בשעת קריאת שמע ותפילה, צריכים להיות עליו תפלין של רש"י, ויסיים התפילה בתפילין של רבינו תם, ויקרא בהם קריאת שמע.
ובהיות שחז"ל הסמיכו מצות תפילין לתלמוד תורה, וככתוב "והיה לאות על ידך וכו' למען תהיה תורת ה' בפיך", לכן יש לו ללמוד בכל יום שיעור בהלכות כפי כחו, או בשלחן ערוך, או בספר בן איש חי, ותורה אגוני מגנא ואצולי מצלא, ולא יפחות משעה אחת בכל יום. וביום שלא יכול ללמוד, יפרע לאחר מכן. גם יתן ח"י מטבעות לצדקה בכל יום לכפרת החטא, וכך יעשה במשך שנה שלימה. עכ"ד.
ד. אדם שקנה תפילין מהודרות, ולאחר זמן רב שלח את התפילין לבדיקה, וגילו שהתפילין היו פסולות מלפני זמן רב, יעשה תשובה ויצטער על כך שנגרם לו שלא הניח תפילין כל אותם שנים שעברו, וירבה בלימוד תורה, ויקבל על עצמו להניח מכאן ולהבא גם תפילין של רבינו תם. אבל אין צריך לעשות תעניות וסיגופים, מפני שהיה אנוס, ואנוס רחמנא פטריה.5
5. הנה אף על פי שרבינו חיים פלאג'י בספרו גנזי חיים (דף קנ:) הביא מה שכתב בספר פרי עץ חיים, שהעובר על מצות עשה צריך להתענות ס"א תעניות, ובספר תיקוני תשובה של רבינו חיים ויטל כתב, שהמבטל מצות עשה כגון שופר ולולב ותפילין, צריך להתענות שע"ו (376) תעניות.
הנה מלבד שדבריו הם נגד תלמוד ערוך שבידינו, דגרסינן במסכת יומא (פו.) שאם עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה, לא זז משם עד שמוחלים לו. ומשמע שנמחל לו ללא סיגופים ותעניות.
עוד בה, דכבר כתב בשו"ת יביע אומר (חלק ז סימן ה) שבאופן שנעשה הדבר בשוגג, יש לומר דלכולי עלמא אין צריך תעניות וסיגופים, ובפרט בנידון דידן שהאיש הזה נפשו עגומה על שאירע לו מכשול זה למפרע.
ולענין הברכות שבירך, יש כאן כעין ספק ספיקא, שמא הלכה כרוב הפוסקים שאיסור ברכה שאינה צריכה אינו אלא מדרבנן [ומאחר שנעשה הדבר בשוגג ובאונס, אין צריך כפרה], ואם תרצה לומר שהלכה כהרמב"ם ומרן דהוי מדאורייתא, שמא הלכה כמו שכתבו הרמב"ן והר"ן ששגגת לאו אינה צריכה כפרה כלל, אלא די בעשיית תשובה. ע"ש. ולכן אין צורך בתעניות בפרט בדור חלש כדורינו, אלא די בחזרה בתשובה וחרטה על העבר.
ה. בעל תשובה שלא היו לו תפילין וטלית, וכעת רצונו לקנות טלית ותפילין, אבל אין לו מספיק כסף כדי לקנות את שתיהן, יקנה תפילין, וכשיהיה לו כסף נוסף יקנה טלית.6
וכן אם היה צריך תפילין ומזוזה, ואין לו אפשרות לקנות את שניהם, תפילין קודמים למזוזה.7
6. כתב בשו"ת אורח לחיים (סימן ב) דאף שבשיורי כנסת הגדולה (סימן כה אות א) כתב, שאם אין ידו משגת לקנות ציצית ותפילין, ציצית קודמת משום שהיא שקולה כנגד כל המצוות, בכל זאת מאחר שהרבה מגדולי האחרונים חולקים על זה כמבואר בברכי יוסף (שם אות א), העיקר כדבריהם וכמו שכתב גם הברכי יוסף. ע"כ.
והנה מה שכתב השיורי כנסת הגדולה שציצית קודמת לתפילין משום ששקולה כנגד כל המצות, לכאורה יש להעיר על זה ממה שכתב בהלכות קטנות לרא"ש (הלכות תפילין סימן כח) וזה לשונו: אין לך גדול בכל מצות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין, שהוקשה כל התורה כולה לתפילין. ע"כ. ועיין קידושין (לה.).
והבט וראה להרב בית דוד (סימן י) שהעיר עוד על דברי השיורי כנסת הגדולה, דמאחר שטלית אינה חובת גברא, ואם אין לו בגד של ד' כנפות אינו מתחייב במצוה זו, ואילו התפילין הם חובה גברא והמבטלם הוא מפושעי ישראל בגופן, לפיכך בודאי שיש לקנות תפילין לפני הטלית. ע"ש.
וראה בשו"ת מאה שערים (סימן ב), שרצה ליישב את דברי הכנסת הגדולה, דמאחר והטלית תדירה שהיא בחול ובשבת, לכן יש מקום לומר שיקדימו אותה לתפילין, ועל כל פנים למסקנה דדינא הניח זאת בצריך עיון. כיעו"ש.
ולפי האמור נראה, שאף שמצות טלית היא תדירה, מכל מקום בנידון דידן יש להעדיף את התפילין. וראה גם בשו"ת שמש צדקה (סימן טז) שכתב להוכיח נגד דברי הכנסת הגדולה, ואף שאמרו חכמינו ז"ל שמצות ציצית שקולה כנגד כל התורה כולה, מכל מקום גם לגבי תפילין מצינו שהוקשה כנגד כל התורה כולה, ולכן הם קודמים לטלית. ע"ש.
7. שולחן ערוך אורח חיים סימן לח (סעיף יב). ועיין בשו"ת אשמח בהשם (או"ח סימן י) האם עדיף תפילין של רבינו תם או טלית.
פרק ג' - הלכות תפילה
תפילה בציבור
א. חובה קדושה על כל אדם להתפלל בבית הכנסת ביחד עם הציבור, מפני שתפילתם של רבים אינה חוזרת ריקם.1
וישנם בעלי תשובה שטוענים שקשה להם להתפלל בבית הכנסת, משום שאינם מרוכזים שם בתפילה, וכשמתפללים בבית מכוונים יותר. ויש להודיעם שאין נכון לעשות כן, מפני שמלבד זה שתפילה בציבור מתקבלת גם כאשר לא כיון בה, בנוסף לכך מי שמתפלל בבית, מפסיד קדישים וקדושה וברכו, והפסדו גדול מאוד..2
ואמרו חכמי הקבלה, שכל מי שלא ענה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", באותו היום אין נשמתו חוזרת אל תוך גופו, ולכן יש לעשות את כל ההשתדלות כדי להתפלל בציבור.3
חובת התפילה בציבור
1. כתב הרמב"ם בהלכות תפילה (פרק ח הלכה א): תפילת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת, שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור, נקרא שכן רע. ע"כ.
וכתב בשו"ת חתם סופר (חלק ו סימן פו), שלדעת הכוזרי, תפילה בציבור היא חובה מן התורה. עיין שם.
וראה בשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן כא), שאין לנסוע למקום נופש, אם יודע שלא יהיה לו שם מנין להתפלל, משום שגורם לעצמו להפסיד קדושת ה' בעשרה, וקדיש וקדושה וברכו, ועניית אמנים ועוד. ורק מי שכבר גר במקום שאין שם מנין [כגון שגר שם לצורך פרנסתו וכדומה], אינו עושה בכך איסור. אבל להכניס עצמו לזה, אסור, אלא אם כן הולך לצורך רפואה וכיוצא בזה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת תשובות והנהגות (חלק ב סימן סג).
מעלת התפילה בציבור
וכאן המקום להביא מה שכתב בשו"ת שמש ומגן (חלק ד עמוד קפ) בענין מה שאמרו בסנהדרין (צ.) "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", שלכאורה המאמר הזה תמוה ומרפה ידי עושי מלאכת הקודש, שכיון שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, למה זה אנכי רץ ומתרוצץ לקיים מצות בוראי בימים ובלילות להשכים בבקר לעבודת בוראי, לקבוע עתים לתורה, להתענות וכו', בזמן שכל ישראל יש להם חלק בין אם עשה מצוות ובין לא עשה.
אמנם התירוץ לזה רמוז בלשון המאמר עצמו, שלא אמרו כל איש ישראל יש 'לו' חלק בלשון יחיד, אלא יש 'להם' בלשון רבים, שכאשר האדם נמצא בתוך הציבור ועושה כל מה שעושים הציבור ואינו פורש מהם, אז אף על פי שהוא חסר מעט ואינו שלם, אזי הציבור מגן עליו בהיותו מעורה בתוכם.
ואמרו על כך משל לקבוצת אנשים שרצו ליכנס אצל המלך כדי לקבל את פניו, והרי הם צריכים להביא לו דורון, נתייעצו ביניהם לעשות דורון אחד נכבד בשביל כולם שיהיה ראוי להתכבד בו לפני המלך, וכן עשו והשתתפו בקניינו, העשירים נתנו הרבה, הבינוניים מעט, העניים כמעט ולא כלום, ונכנסו ביחד עם הדורון הנכבד אצל המלך.
כיון שלא ידע המלך מי תרם הרבה ומי תרם מעט, לקח אחד מהם שהוא נשוא פנים, והושיבו סמוך אליו אף על פי שאותו אדם היה עני מרוד, והעשירים ישבו כל אחד במקום אחר.
אבל אם כל אחד היה מביא את הדורון שלו לבד, בודאי שהיה המלך מושיב את העשיר שהביא את הדורון הכי טוב לפניו, והעני היה בשפל המדרגה. נמצא שהזכות שהיתה לו לעני לשבת סמוך למלך, הוא רק בגלל התערבותו עם הציבור, והם הגנו עליו ונתנו לו את הכבוד.
כך הוא הדבר אצל אדם שנכנס בתוך הציבור ובא להתפלל עמהם, אף על פי שהתפילה שלו חלושה ואין לה ערך הרבה, הרי היא עולה עם תפילת כל הציבור ונותנים לה ערך. ע"כ. ושפתיים ישק מד"נ.
ממתי התחילו להתפלל בציבור
כתב המבי"ט בספרו בית אלהים (שער היסודות פרק לח), שמזמן משה עד אנשי כנסת הגדולה, היתה השכינה נגלית במקום הקרבן, ולכן כל אחד היה מתפלל לבדו כפי צחות לשונו, ותפלת היחיד גם כן היתה נשמעת להקדוש ברוך הוא, ולא היו ישראל מתקבצים ערב ובקר וצהרים להתפלל בציבור במקום מיוחד, אלא כל אחד היה מתפלל ביחיד בביתו, ולכן לא מצאנו בתנ"ך זכר לתפלת צבור, עד לאחר החורבן שאז תקנו אנשי כנסת הגדולה י"ח ברכות ודברים שבקדושה שאינן בפחות מעשרה. ומימות משה לא היה שליח ציבור חוזר התפילה, כיון שלא היה נוסח מיוחד לתפילה עד שבאו אנשי כנסת הגדולה. ע"כ.
אומנם בשו"ת יביע אומר חלק ו (עמוד לא), העיר על זה ממה שאמרו בברכות (ז:), אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן, מאי טעמא לא הגיע מר לבית הכנסת? אמר לו: לא יכולתי. אמר לו: יאסוף מר עשרה אנשים ויתפלל בבית. אמר לו: טירחא היא בשבילי לעשות כן. אמר לו: יאמר מר לשליח ציבור שבזמן שמתפלל עם הציבור יבוא ויודיע לך זאת, משום דאמר רבי יוחנן משום רשב"י, מאי דכתיב: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון", אימתי עת רצון, בשעה שהציבור מתפללים. ע"כ.
ומזה שדרשו מהפסוק שאמר דוד המלך בתהילים, שבשעה שהציבור מתפללים הוי עת רצון, משמע שכבר מזמן דוד היו נאספים הציבור להתפלל בבית הכנסת. וגם בירושלמי (פ"ד דברכות סוף ה"ד) מוכח שבבית ראשון גם כן היו עולים ומתפללים בבית המקדש. ע"ש.
ולי התלמיד לכאורה נראה שיש לסייע לדברי המבי"ט, דהן אמת שדוד המלך אמר פסוק זה בתהלים, אבל אין זה מחייב שבזמנו כבר היו מתפללים בציבור, אלא דוד אמר זאת על מה שעתיד להיות, שעתידים חכמים לתקן תפילה בציבור.
וכיוצא בזה מצינו במסכת כתובות (י:) שהקשו, מדוע קוראים לאשה שמת בעלה 'אלמנה'? ותירצו, על שם מנה שמקבלת בכתובתה. והקשו, והרי התואר אלמנה מוזכר בתורה עוד בתרם תיקנו חכמים לתת לה מנה בכתובתה? ותרצו, שמאחר שעתידים רבנן לתקן לה מנה, לכן קראה לה התורה אלמנה על שם מה שעתידים חכמים לתקן. ע"כ.
ולפי זה לכאורה יש לומר, שהוא הדין לענינינו, שדוד המלך אמר פסוק זה ברוח הקודש, על שם מה שעתיד להיות, ואם כן, דברי הרב המבי"ט נאמנו מאוד, ואין בדבריו כושל.
חובת התפילה בציבור
2. כתב בספר יסוד ושורש העבודה (שער האשמורת פרק ז) תוכחת מגולה לבעלי חנויות או לשארי אנשים שדיוריהם רחוקים מבית הכנסת, שמזלזלים בתפלת מנחה וערבית להתפלל ביחידות בחנויותיהם או בבית, אוי לאותה בושה, אף אם אדם יודע בנפשו שהוא צדיק גמור וגם בטוח שתפלתו תהיה זכה וברורה, קשב נבחר לשון צדיק כשהוא מתפלל עם הציבור. ע"ש. ומבואר שלעולם יש להעדיף תפילה בציבור.
ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סימן מא) כתב, שהגאון מוילנא ותלמידו רבינו חיים מוולז'ין זצ"ל, החמירו מאוד בזה, ואף שהתפללו בכוונה גדולה, כשהיו בדרך שכרו עשרה אנשים למנין כדי שלא לחסר תפילה בציבור. ואילו היום בעוונות הרבים שאנו זקוקים לרחמים גדולים, מצוי גם אצל בני תורה שאינם באים להתפלל בבית הכנסת, ואפילו כשבאים, אין מדקדקים להתפלל בעשרה.
וראוי לעמוד על המשמר ולעורר על זה, שבעלי בתים רואים שבני תורה מזלזלים בדבר, ונעשה קל אצלם, ויש בזה עוון חילול השם, וכמבואר בקדמונים. ואם כי שמענו מכמה גדולים וצדיקים שלא התפללו בציבור, אינהו בודאי היה להם טעם וסיבה, אבל לדידן יש ליזהר מאוד בכך, ולא לחסר תפילה בציבור. ע"כ.
וראה נא בשו"ת רבבות אפרים (חלק ב סימן פו) שכתב בשם הרב ארץ צבי (סימן כב), שהיום חל חיוב גמור להתפלל בציבור, נוסף על החיוב שהיה בזמן הגמרא, כי אין אנו בקיאים לכוון כהלכה, ותפילת הציבור מתקבלת אף בלא כוונה, ולא כתפילת היחיד שאינה מתקבלת ללא כוונה. ע"כ.
תפילה ביחידות לצורך כוונת הלב